סא"ל במיל מיקי (זינגר) זמיר קחש"א 131 מספר על מערך החימוש באוגדה 146 (319) במלחמת לבנון הראשונה

מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 06/10/2022

תאריך האירוע: 1982-07-01

מספר צפיות: 341

רקע כללי-טרום המלחמה

האוגדה הייתה אוגדת המילואים הראשונה שבנו לה מט"א. הבנייה התחילה מעט אחרי שהגעתי לאוגדה, תהליך הבנייה ארך כשנה והסתיים בערך בשנת 1981. לאור זאת למעט הטנקים והנגמ"שים כלל כלי הרכב החלו להגיע לטיפולים במט"א עפ"י תכנית העבודה שנבנתה.
באותה תקופה לאוגדה היו 3 חטיבות שריון, א"א ואגד תחזוקה (שבתוכו היה הגש"ח), לא היו לה כוחות חי"ר אלא רק בעת פעילות כזו או אחרת שם שובצו לנו כוחות חי"ר לפי צורך. באותה תקופה האוגדה כללה את הכוחות הבאים:
- מפקדת האוגדה – במחנה חוות השומר.
- חטיבת שריון 786 – במחנה נפתלי.
- חטיבת שריון 514 – במחנה נפתלי.
- חטיבת שריון 459 – במחנה חוות השומר.
- א"א 213 – במחנה חוות השומר.
- אגד תחזוקה בתוכו היה הגש"ח - הגש"ח התמקם במנסורה.בגש"ח היו 4 פלק"דים - 3 פלק"דים לחטיבות השריון ו-1 פלק"ד לא"א.

בכל החטיבות, בא"א ובמט"א היו קציני חימוש בקבע, במשרד הקחש"א היו עוד 1-2 קצינים ששימשו עוזרים לקחש"א. בנוסף בכל חטיבה היו אנשי חימוש מקצועיים לרכב, רק"מ ונשק. לאחר שהמט"א החלה לעבוד כלל הטיפולים נעשו לפי ת"ע של המט"א. רוב הכלים היו באחסנה יבשה בחטיבות. לעומת זאת, הכלים של הגש"ח שמוקמו במחנה מנסורה לא היו באחסנה יבשה.
כשנכנסתי לתפקיד שם האוגדה היה 131, להערכתי שם האוגדה השתנה במהלך תפקידי כלומר התחלתי את התפקיד כקחש"א 131 וסיימתי כקחש"א 146.
חטיבות השריון התאמנו בצאלים לפני המלחמה באופן שוטף. החטיבות ירדו פעם/ פעמיים בשנה לצאלים וכל פעם גדוד אחר. האימונים לא הכילו את כל הכוחות אלא באופן שילדי בלבד.
התוכניות האופרטיביות של האוגדה באותה תקופה הוכוונו לדרום רמת הגולן/ גזרת סוריה, גזרת לבנון אפילו לא הייתה אצלנו במחשבות. אני זוכר שלפני פרוץ המלחמה השתתפנו בקפ"ק שהתקיים בעליקה, לא הבנו מדוע עלינו להשתתף בקפ"ק שלא שייך לגזרה שלנו. מפקד האוגדה חייקה הודיע לכל קציני המטה שעליהם להשתתף בקפ""ק. אלוף הפיקוד היה רפול. אני לא אשכח את רפול שאמר לאנשי השריון: אתם נכנסים לטנקים, סוגרים מדפים ואנחנו תוך 24-48 מגיעים לביירות. כשיצאנו מהקפ"ק הסתכלתי על קצין האג"מ (הוא היה חבר שלי) ושאלתי אותו מה אנחנו עושים פה? מה אתה אומר? קצין האג"מ אמר שגם הוא לא מבין. אח"כ אמרו שאחת החטיבות אולי תצטרף לכוח אחר שייכנס ללבנון, אבל לא היה שום דבר קונקרטי שידענו עליו.
מלחמת לבנון הראשונה

כשהתחילה המלחמה, לאחר 2-3 ימים נאמר שחטיבה 514 מצטרפת לאוגדה אחרת (אני לא זוכר לאיזה) וגדוד אחר שלה באמת הגיע במלחמה לציר ביירות-דמשק. 2 החטיבות הנוספות של האוגדה מוקומו בבטיחה, הא"א רובו מוקם גם בבטיחה (למעט גדוד אחד שמאוחר יותר נכנס גם ללבנון). מפקדת האוגדה התמקמה בעליות לרמת הגולן, לא רחוק מהבטיחה. גדוד מתוך הא"א הצטרף למאמץ של הלחימה וממש לפני הכיבוש של ביירות הכניסו אותו פנימה והוא הצטרף ללחימה על ביירות. זה היה גדוד של מרגמה 160 מ"מ של הא"א שהצטרף ללחימה. חטיבה 514 קיבלה בצמוד אליה (בעורף החטיבה) את פלק"ד ב' של הגש"ח (מכיוון שנכנסה ללבנון). מי ששלט על הפלק"ד היה קצין החימוש של החטיבה, הוא קיבל את הפלק"ד ת"פ שלו. אני זוכר שבחטיבה נפגעו 2-3 טנקים וכשיצאו מלבנון פינו גם את הכלים הפגועים. ככל הנראה החטיבה הזו נבחרה לסייע במאמץ בתוך לבנון מכיוון שהיו לה טנקי שוט ב' שהיה טנק יותק מודרני מהשוט א'.
בפרוץ המלחמה אני הייתי מפקד תורן בשישי-שבת וקיבלתי את הפקודה לגייס את האוגדה. מרכז הגיוס של האוגדה היה בבית-ליד. עדכנתי את חייקה, מפקד האוגדה, על המצב. בתוך יומיים-שלושה התארגנו וכל הכלים יצאו מאחסנה יבשה. כלל הטנקים שיצאו מאחסנה יבשה היו במצב טוב ונסעו על זחלים. כנ"ל לגבי הנגמ"שים. פה ושם היו תקלות עם רכב ב' אבל לא היו תקלות מהותיות.
מפקד הגש"ח היה דני שטיינברג הוא היה בתפקיד המון שנים והוא הכיר את כולם, הוא הגיע יחד עם האוגדה עוד בזמן שהם באו מפקמ"ז. הוא טיפל במשיכת החלפים ובכל מה שצריך במהלך המלחמה. אני הייתי איתו בקשר כל הזמן והתעדכנו כל הזמן.
כמעט לא קיבלנו כוחות חבירים במהלך במלחמה בכלל. היה כוח חי"ר אחד שקיבלנו אבל לא נדרשנו בכלל לסייע לו מבחינה אחזקתית.במהלך הלחימה ולאחר שהאוגדה פרסה, מכלול החימוש היה בקשר עם החטיבות. המרחקים לא היו גדולים בין מיקום מפקדת למיקום החטיבות. דיברנו בטלפון או שקפצנו אליהם כי בסך הכל המרחקים לא היו גדולים בין מפקדת האוגדה למיקום מפקדות החטיבה והא"א. מדי פעם נסענו לראות את קציני החימוש לבדוק מה שלומם לראות אם הם צריכים משהו ובצורה כזאת התעדכנו כל הזמן. ניסיתי מספר פעמים לדבר עם הקח"ש של 514 בקשר אבל לא הצלחתי לאור המרחק שהיה. לא נדרשנו לקבל סיוע אחזקתי מעבר למה שהיה לנו מכיוון שהחטיבות ישבו והמתינו אבל בפועל לא עשו כלום. ממה שאני יודע פלק"ד ב' שהצטרף ל-514 הסתדר וסייע לחטיבה באמצעים שהיו לו ולא נדרש סיוע מיוחד. אני עבדתי כל הזמן מול הפיקוד- לא היה קשר ביני לבין הגייס כלל.
פעם בכמה ימים היו עדכונים עם מטה האוגדה, סה"כ המצב ברמת הגולן היה רגוע ולא היה לחץ. במסגרת זו קיבלנו כל הזמן עדכונים מה קורה בלבנון ואיך זה מתפתח.
בסוף המלחמה החטיבות חזרו למקומן. עשינו ת"ע מואצת להחזרה לכשירות וניסינו להחזיר את הכול לאחסנה יבשה. זה לקח כמה חודשים. העדיפות הייתה להחזיר את הכלים קודם לכוננות כדי שיהיו כשירים. ברגע שהכלים היו כשירים שחררנו את אנשי המילואים שהיו במלחמה. במקביל קיבלנו, כמו שאר הכוחות, אנשי מילואים שלא היו אורגניים שלנו ולא גויסו במלחמה על מנת לסייע ולבצע את מה שצריך כדי לסיים את תהליך ההחזרה לכשירות והכנסת הכלים לאחסנה יבשה.
היה מקרה אחד בו אני והקצין חימוש של הא"א נסענו לבד עד פאתי ביירות על מנת לבקר את גדוד המרגמה 160 מ"מ שהיה שם. הכלים בסה"כ היו בסדר גמור, בד"כ הכלי הזה היה פחות אמין והיו לו כל מיני בעיות הידראוליות, צנרת, חנקן ואז יש בעיה עם הירי. לא היו בעיות של הזנה כפולה ואני הייתי מופתע שהכלים שהיו על בסיס טנק שרמן תפקדו טוב כולל מנועי הקמינגס שלהם.
ברצוני לציין שלא כל חטיבה 514 נכנסה עד הסוף, כל החטיבה אכן נכנסה ללבנון אבל רק גדוד אחד נכנס לציר ביירות-דמשק ושאר החטיבה התמקמה בעורף בתוך לבנון.

סא"ל במיל ירון שמש ראיין את קצין החימוש של האוגדה על מהלכי הטנ"א באוגדה במלחמה