דילוג לתוכן המרכזי בעמוד
לוגו חיל הטכנולוגיה והאחזקה לוגו עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה
[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

מורשת - הגש''חים לדורותיהם

סיפורו של הגש''ח הנייד

"גש"ח נייד"; מגש"ח פיקודי לגש"ח אוגדתי
 

מן הראוי להרחיב בתולדות גיבושה של היחידה, אשר כונתה "גדוד שרותי החימוש". שמה ניתן לה שנים רבות בטרם היות לה דפוסי מבנה ופעולה בפועל. הלבטים שליוו את התפתחות יחידה זו מעידים על לבטי בניית מערך השדה כולו, ועל תפיסת תפקיד החימוש במערך זה. הדפוסים אותם קיבל הגש"ח בגרסותיו המאוחרות, הפכוהו ליחידה לוגיסטית בעלת חשיבות מרכזית במערך זה; אך לא כך היו פני הדברים במשך יותר מעשרים שנה לפני כן. רק בשנות ה-70 הפך הגש"ח לגורם החימושי העיקרי בעוצבות השדה.
מבחינה היסטורית היו שלושה שלבים בהתפתחות הגש"ח: שלב הגש"ח "המשימתי", בו היחידה לא הייתה אלא רעיון וירטואלי; שלב הגש"ח הפיקודי ה"משימתי", שבו דובר הרבה אך נעשה מעט, להקים לעת מלחמה גדוד שירותי חימוש מתוך היחש"מ הפיקודי; ובסוף - שלב הגש"ח הנייד, האוגדתי. מקור רעיון הגש"ח בצה"ל הייתה הכוונה לבנות יחידות דומות לאלה שהתקיימו ב-REME הבריטי במלחמת העולם השניה, ונועדו שם לתחזק בנושא חימוש אוגדת שריון או אף עוצבות גדולות מאוגדה וכן גם בצבא ארה"ב.
כמו מרבית רעיונות היסוד בחימוש צה"ל, הוגה הרעיון היה אל"מ פרת. במסמך שחיבר ב-1953 הציג תוכנית מפורטת להקמה ואימון של גדוד שירותי חימוש (הוא גם טבע את שם היחידה) עתיר ציוד, המוסע ברכב רב-מינוע, והכולל: פלוגה בסיסית לנשק ומכשירים מדויקים, 4 פלוגות סדנא לתיקוני דרג א' וב', ברכב וברק"מ, ועוד פלוגת תחמושת שתישא מאות טונות של תחמושת על גבי משאיות, כדי לספק אותה לעוצבות, בדחיפה. אליבא דפרת, הגש"ח נועד לכלול גם מחסן חלפים גדול שימוקם בפלוגה הבסיסית, ויכלול גם מנועים ומכללים אחרים. פרת ראה בעיני רוחו יחידה המצוידת בשפע אמצעי חילוץ והנפה, וכן חוליות שליטה שיתאמו בין יחידות הגש"ח ליחידות הלוחמות .
מימוש תוכנית זו נתקל במכשולים שכבר פירטנו. אף על פי כן, כבר בתקופתו של פרת סוכם במטכ"ל באורח עקרוני על הקמת 4 גש"חים כאלה, תוך שמתנהל ויכוח האם קיים צורך בגש"ח חמישי. הרעיון היה כי לכל פיקוד יוקצה גש"ח, ועוד אחד לגייסות השריון, שאז דנו בהקמתם. כ"מינויי חירום" למפקדי גש"חים סומנו קציני חימוש בכירים במערך הפיקודי. בשנים 1960-1957 היה סד"כ הגש"חים כדלקמן:
  1. גש"ח 650 בגייסות השריון, בפיקודו של סא"ל משה דגני, קצין שבתקופת רגיעה כיהן כמפקד הסדנא הגייסית.
  2. גש"ח 651 בפיקוד צפון, בפיקוד רס"ן אשר ברקר, שגם הוא כיהן בתפקיד חימושי בכיר אחר. במסמך מ- 1957 נכלל פירוט יחידות המשנה אשר בשעת חירום ירכיבו את גש"ח פיקוד צפון: פלוגה בסיסית 701, פלס"דים 702 ו-703, ושתי פלוגות תחמושת.
  3. גש"ח 652 בפיקוד מרכז, בפיקוד סא"ל דוד יצהרי, קצין שכיהן גם כמפקד היחש"מ בפיקוד זה. לפי מסמך מ- 1956, כלל גש"ח 652 למעשה את כל הסדמ"רים בפיקוד מרכז, 11 במספר: פלוגה בסיסית 791, סדנאות 792, 793, 794, 795, 796, 799, 769 ועוד שתי פלוגות תחמושת.
  4. גש"ח 653 בפיקוד דרום, שהיה זמן קצר תחת פיקודו של רס"ן צבי וינברג ואחר כך תחת פיקד עליו רס"ן אריה נוימן. גש"ח 653 כלל, לפי הכתובים, 5 "פלוגות סדנא":, שלא היו אלא הסדנאות המרחביות, הפיקודיות, ופלוגת תחמושת .

טבלה מס' 37
גש"ח משימתי גירסת פרת. התקיים (וירטואלית) 1960-1954:


 


ב-1954 ניסה ענף שדה במקחש"ר לקדם את הפיכת גש"ח ליחידת-שדה, באמצעות עיבוד תוכנית ארגונית מפורטת של יחידה כזו. בכך הקדים ענף שדה את אג"מ/מת"מ ועת ענף תורה בגייסות השריון שהיו רק בראשית הקמתם. אולם לבסוף היה ענף תורה בגייסות השריון אביו הרוחני האמיתי של הגש"ח, למרות שתכנון היחידה נעשה בו כשלוש שנים אחרי מקחש"ר.

בקיץ 1954 משהוקמה מפקדת גייסות שריון (גי"ש), הוקצה גם לה גש"ח, שבהעדר דפוסים ברורים נותר אף הוא וירטואלי. בינתיים, סדנא דארעא חד הוא. בעיני אלופי פיקודים ומפקד גייסות שריון, ל"גש"ח" היו שלוש משמעויות, כולן בלתי תואמות את ייעודו האמיתי: האחת - שם נרדף למכלול סדנאות הפיקוד או הגייס (בעיקר בטרם הוקם יחש"מ). שנית - "גוף חימושי גדול מסדח'ט" שנהגו להקים לצורך תרגילים, ולפרקו בסוף התרגיל; ושלישית - שם לשיטה לתגבור הפיקוד בשעת חירום בציוד ובכוח אדם חימושי, לשימושו של קצין החימוש הפיקודי (לימים -המחש"פ). בשנים 1957-1954 זכה תפקוד , ה"גש"חים" בתרגילים לביקורת רבה, שרובה נסבה על מחסור בציוד וברכב מתאימים, ואודות איושו ב"חיילי מילואים בעלי גיל גבוה ופרופיל בריאותי נמוך". מתיאור התרגילים עולה גם מבוכה תורתית: תפקידו המדויק של הגש"ח לא היה ברור, ומבאן - מה צריך להיות הרכבו.
כחלק מתוכנית ההתעצמות הצה"לית "בני אור", נערך בראשית שנות ה-60 בצה"ל תרגיל לעיתוד סד"כ חילות השדה לשבע שנים, כלומר, ובתוכו , כשאלת משנה, מה יהיו פני החימוש במערך הנפרס בשנת 1968. מבנה והפעלת גש"ח היה אחד הנושאים בהם טרם הושלמה התורה בעת הכנת תוכנית זו, והדבר הציק לגורמי המטה אשר עמלו על התרגיל האינלקטואלי. ביוני 1958 כתב רמ"ח אג"א/ארגון למפקד גי"ש ולקחש"ר: "...מעונינים בדחיפות ללבן נושא גש'ח נייד, הגיע הזמן להחליט איך יופעל גש'ח". ראש אג"א עצמו הציע לארגן "סימפוזיון" בנושא גש"ח, אך אין בידינו עדות האם הדבר התקיים, ומה היו מסקנותיו. בסיכום תרגיל פיקודי באביב 1964 כתב מפקד התרגיל, סא"ל ישעיהו גביש: "עניין גש'ח טרם גובש". לקראת תרגיל "כפיר" בקיץ אותה שנה שוב "אורגן דיון", הפעם על ידי אל"מ עזרוני, שזה עתה התמנה לתפקיד קחש"ר. גם כאן המסקנות אינן ידועות לנו, אך העדר הפעולה קונסטרוקטיבית הוא עובדה. בדצמבר 1964 קבע ראש ענף שדה כי ענפו "ייזום דיון עקרוני בשאלת הפעלת גש'ח" הדיון נועד לינואר 1965. ושוב, לא ידוע מה הוחלט. הקריאות החוזרות ל"דיון", ליבון" ו"הבהרה" מעידות על המשך המבוכה התורתית בנושא זה .


עמימות נושא הפעלת גש"ח השתרעה גם על דפוסי יחידה זו. כבר ב-1959 ניצחה דעה שגרסה כי יש לגרוע מן הגש"ח את פלוגות התחמושת, ולהעבירן ליחידת הספקה הפיקודית - יה"פ, שקמה באותו זמן. אחר כך שבו ועלו הצעות לשוב ולכלול פלוגות אלה בגש"ח הפיקודי. בפועל, פלוגות התחמושת השתייכו ליה"פ עד 1968; אז הן הועברו למקומן הסופי, לא בגש"ח אלא בגדוד הספקה - גה"ס, שבסופו של התהליך נכלל באגד התחזוקה האוגדתי, בצד הגש"ח .
בראשית שנות ה-60 הוקמו בצה"ל, בזו אחר זו, מפקדות קבועות לארבע אוגדות משימתיות. בהקשר זה התפתחה גירסה חדשה של גש"ח שכונה: "נייד". עתה דובר באורח תכליתי יותר בגש"ח כיחידה אורגאנית שיעודה הוא "לשרת אוגדת שריון" אך גם, ולמעשה כסתירה ליעוד הראשון, היו גש"חים שיעודם היה "לתת שירותי חימוש לכוחות הפיקוד במרחב הלחימה העורפי ובצירים המובילים אליו". לאור תפיסה מרובה זו השתנה דגם הגש"ח ה"פרתי", כשרק הפלוגה הבסיסית שורדת בו במתכונתה המקורית. יתר הפלוגות נועדו להיבנות באורח שונה, לקלוט ציוד רב נוסף, והן כונו "פלוגות קדמיות" (פלק"ד). יעודן הוגדר "לתחזק כוחות בתוך אזור הלחימה האוגדתי". לראשונה נוצר מתווה לתקן של כח אדם וציוד בגש"ח כזה, ומדובר היה בממדים שלא נודעו עד אז. ציודו הרב של הגש"ח במתכונת החדשה נועד לבוא משני מקורות: ראשית, מתוך הציוד המצוי באורח שוטף ביחידות היחש"מ הפיקודי ושנית, ציוד נוסף, שלא יעמוד לשימוש שוטף אלא יוחזק במחסני חירום. אולם עדין ראו בגש"ח יחידה פיקודית, ולכן תהיה זו מפקדת הפיקוד, בהתייעצות עם מחש"פ, שתחליט האם להקצות את הגש"ח לאוגדה הלוחמת במרחב הפיקוד, להפעילו ישירות כיחידה פיקודית, או במתכונת פעולה מעורבת. בינתיים, לאחר הפסקה של כשלוש שנים, בקיץ 1960 התחדש שיתוף גש"ח בתרגילים של מערך השדה. גש"ח מיוחד הוקם לכבוד התרגיל האוגדתי המשורין "ברד", שכבר דנו בו, ותפקיד הגש"ח בו הוגדר: בפשטות: "לתחזק אוגדת שריון". שנה אחר כך נבחן גש"ח שוב, הפעם בתרגיל תחזוקתי מרחבי בשם "עסיס". לקחי התרגילים חידדו שאלה חדשה: האם גש"ח וסדח"טים נחוצים בו-זמנית או שהם חלופיים?


הלבטים לא מיהרו להתיישב, ולכן תורת גש"ח לא מיהרה להופיע בכתב. מחבר החוברת חימוש, ארגון ותפעול מ-1962 סיים את תיאוריו ברמת חטיבה וסדח"ט. לגש"ח הוקדש שם עמוד אחד, בו נכתב באורח כללי, כי יעוד גש"ח "לתחזק אוגדת שריון ולקלוט עודף תיקוני דרג א' מחטיבות ומיחידות אחרות", הלכה שלא התאימה, כמובן לתפיסה העקרונית של תפקיד גש"ח באוגדת שריון. אפילו החוברת קצין חימוש בעוצבה מ- 1965 עדיין אינה מתייחסת בפרוטרוט להרכב ולנוהל פעולת גש"ח., וגם שם ההגדרות הן כלליות מעורפלות. מוסבר כי הגש"ח יטפל במגוון צל"מ, למשל, ב-6 סוגי טנקים, כי פלוגות המתמחות ברק"מ (בגש"ח) יורכבו ממחלקות שונות, המוטות כל אחת כלפי סוג אחר של טנקים בסד"כ אוגדה אותה נועד הגש"ח לשרת . אולם לא נאמר מה יהיה גורלן של הסדח"טים, עם הקמת גש"ח אוגדתי. (נושא זה עלה רק לאחר "מלחמת ששת הימים" עם הפיכת האוגדה לעוצבת יסוד).


ב-1966 הופיעה סוף סוף חוברת ההדרכה הגש"ח הנייד, תפעול וארגון אך אפילו כאן נשמרה עדין ההגדרה שגש"ח הוא יחידה פיקודית, העשויה להינתן תחת פיקוד אוגדה. חוסר ההכרעה בנושאי המערך החימושי בעוצבות מצא ביטויו גם כאן בקביעות כגון, ש"גש"ח יבצע גם אחזקת חטיבות שריון" וכי, מצד אחד "כושר האחזקה של הגש"ח הוא אוגדה בת 3 חטיבות שריון, חטיבת חיר"מ, 4 גדודי חת"מ ויחידות לוגיסטיות ברמת גדוד", אך בו בזמן נאמר גם כי "גש"ח וסדח"טים מופקדים על אותם דרגי התיקונים", תוך טשטוש התשובה לשאלה שהלכה והתחדדה: "אם גש"ח מדוע סדח"טים? . וממילא טרם הוכרעה השאלה הנגזרת והיא, אם גש"ח מבטל סדח"טים, מה יהיה גורל הסדח"טים, או מה יהיה אופן ספיגת הסדח"טים בגש"ח? עם זאת, ועד שיוחלט בפשטות כי גש"ח הוא חלק מאגד התחזוקה האוגדתי, ב-1966 נקבעו מבנה גש"ח וציודו כדלקמן: כוח האדם ימנה 431 קצינים וחיילים, ונקבע תקן מוגבר של רכב יעודי ומבנה ארגוני הכולל שלוש יחידות משנה, כדלקמן:
  1. פלוגת רק"מ בת 140 חיילים המחולקת לשש מחלקות, חמש מהן מתמחות בסוגי רק"מ ומחלקה כללית. אשר לזחלמים ונגמ"שים אחרים, אלה יטופלו על ידי המחלקה ה"כללית".
  2. פלוגת תיקוני רכב בת 70 חיילים, ערוכים בשלוש מחלקות, שתים לרכב, ואחת כללית;
  3. פלוגה בסיסית בת 160 חיילים ובה 5 מחלקות: מפקדה, רכב, כללית, חילוץ, ולבסוף, מחלקת נשק, מכשירים ואפסנאות. בעת הצורך יוכלו פלוגות הגש"ח להתפצל ל"איגודי כוחות" (לימים - פלגות) "בסדר ייעודי שלא ייקבע מראש" וכי בנושאים אלה כך יש לתרגל את כח האדם" . רק לקראת סוף שנות ה-60 (אחרי "מלחמת ששת הימים") הופיעה הגרסה השלישית וה"סופית" של גש"ח, בה הוא כונה "גש"ח נייד אוגדתי". סוף סוף נאמר חד וחלק, שהגש"ח הוא יחידה אוגדתית המהווה יחידת משנה של אגד התחזוקה. והנה, דווקא "צמצום" זה (ביעד הגש"ח) הוא שהעמיס על כתפי הגש"ח, בפועל, משא רב ומורכב יותר ממה שצה"ל ידע עד כה בנושאי חימוש. גישה תכליתית לתחזוקת אוגדה, תוך ביטול סדח"טים, חייבה הפעלת גש"ח עתיר צב"מ, רכב רב-מינוע, חלפים וכוח אדם מנוסה מגוון ומיומן, ממדרגה ראשונה. ביטול הסדח"טים יכול היה לשמש כמקור לכ"א מיומן ולחק מהציוד הנדרש. כן חייב הדבר, שכלול נוהל הקרב החימושי במסגרת נוהל קרב לוגיסטי מורכב, שבמרכזו הפעלת אגד התחזוקה האוגדתי.

עתה היה ברור למתכנני עוצבות השריון בצה"ל מה משמעותה המלאהשל תחזוקת אוגדת שריון. אוגדה כזו צריכה הייתה לכלול: 
  1. 2 חטיבות משוריינות כל אחת בת 2 גדודי טנקים ועוד גדוד חרמ"ש;
  2. חטיבה ממוכנת ובה גדוד טנקים ו-2 גדודי חרמ"ש, (או הרכב ביחס הפוך) חטיבת חי"ר או צנחנים;
  3. אגד ארטילרי ובו 4 גדודים של תומ"ת ומגמ"כ;
  4. גדודים לוחמים נוספים: מודיעין, קשר, הנדסה ויחידות שונות אחרות; ולבסוף, אגד תחזוקה, ובו גש"ח, גדוד הספקה, גדוד רפואה וחוליות שליטה.

מספר כלי הרכב באוגדה כזו, כולל באגד התחזוקה (בו ריכז הגה"ס לבדו כמה מאות כלי רכב) עשוי היה לעלות על 2000 כלי רכב. מספר הקנים הארטילריים, כולל מגמ"כ ונ"מ יהיה מעל ל-120. אין פלא שהקמת גש"חים "ניידים" והלבטים על דפוסיהם דרכי הפעלתם נמשכו שנים רבות. רכישת הציוד עבורם לבדה הייתה משימה כבירה. בכל זאת, לקראת סוף שנות ה-60 הלך הפער בין תקן ומצבת הצל"מ ביחידות והצטמצם, חרף הגידול במספר חטיבות השריון בסד"כ צה"ל, והקמת 4 אוגדות שריון שנזקקו, כל אחת, לגש"ח משלה.
מבנה גש"ח נייד בגרסתו האחרונה, כלל 4 פלוגות קדמיות - פלק"דים, מהן שתים מוטות כלפי חטיבות "משוריינות" שבכל אחת מהן 2 גדודי טנקים וגדוד חרמ"ש; פלוגה "ממוכנת" אחת המוטה כלפי חטיבה שבה גדוד טנקים אחד ושני גדודי חרמ"ש, ועוד פלק"ד המוטה כלפי ארבעת גדודי האגד הארטילרי. כל פלק"ד כללה 5 מחלקות ועוד מחלקת חלפים ומחלקת אפסנאות. הפלוגה החמישית של הגש"ח הייתה פלוגה בסיסית שכללה 6 מחלקות: מחלקת חילוץ, מחלקת חלפים, פלגת קשר ועוד. במתכונת זו מנה הגש"ח כ-700 איש, 230 כלי רכב, שלמעלה מ100- מהם יהיו כלי רכב רב-מינוע, בתוכם 36 מכוניות עם ציוד הנפה. חידוש מרענן היה זה, שמרבית הציוד שהופיע בתקן סופק, ולקראת ראשית שנות ה70-היה קיים גם במצאי. גש"ח, כזה, מרגע שהתממש (ובמלחמת יום כיפור גש"חים כאלה כבר התקיימו) בנוי היה אפוא לשרת כהלכה אוגדת שריון ולבטל את הצורך בסדח"טים. הוא היה ערוך לפעול במסגרת פלוגתית או לצוות לפעולה פלגות. יחידותיו היו בנויות לפעול עצמאית או במסגרת ריכוזי תחזוקה משימתיים, וכן לפעול בנוהלי קרב נוספים.

 


טבלה מס' 38
גש"ח פיקודי "נייד", גירסת 1966



 


בכל מח' בפל' רק"מ 2 כתות מכונאים, מח' הרקם הותאמו לסוגי הרק"מ שהופעלו באוגדה.

 

טבלה מס' 39
גש"ח נייד אוגדתי, במבנה ה"סופי" , בראשית שנות ה- 70



 


- בפלק"ד שיריון היו 19 כיתות
- בפלק"ד ממוכנת היו 18 כיתות
- בפלק"ד ארטילריה היו 16 כיתות

חיפוש מידע

כניסת חברים