ממשיכים לשמור על המסורת. כבכל שנה, גם אתמול, ה-11.02.20, ציינו את המפגש המסורתי לאלמנות החיל לרגל חג ט״ו בשבט, בחסות עמותת החיל והעומד בראשה, אלוף משנה (במיל‘) אהרון מועלם. בפתיחת היום התקיים סיור מרתק בתחנת הכח ״אורות רבין״ בחדרה. קצין הטכנולוגיה והאחזקה הראשי, תת אלוף אילן אליה, הגיע לבקר ולברך את המשתתפות.

תמונות מהקורס ומטקס הסיום של הקורס. התמונות נתרמו על ידי אל‘‘מ שי עמיאל

בתאריך 13/8/2001 התקיים טקס הכנסת ספר תורה לבית הכנסת בהשתתפות קצין חימוש ראשי זכריה חי. בבית כנסת רינת ירושלים בבאר שבע לזכרו של רונן מסיקה ז"ל שנפל ב 18/2/94

תמונות מרגשות מטקס מצטייני חיל החימוש שהתקיים ביולי 2002 בהיכל התרבות בנתניה בראשות קצין חימוש ראשי זכריה חי. כל הכבוד למצטיינים.

תמונות מערב מורשת מפואר שהתקיים בחיפה. פאנל עם קצינים בכירים ששירתו בלבנון. הנחה את הטקס שלומי דהן והוביל את הטקס קצין חימוש ראשי זכריה חי

תמונות מטקס ההתייחדות שהתקיים באנדרטת חיל החימוש בנתניה

לאנשי חיל הטכנולוגיה והאחזקה בשירות סדיר, מילואים , גימלאים , אע"צ , שלום רב. להמשך הכתבה...

כמפקד החיל, אשר גדל והתפתח בו, עוד משרות החובה, אני גאה להשתייך למשפחה רבת דורות, לחיל בעל מורשת מפוארת, אשר מעריך, מפתח ואוהב את אנשיו. לקריאה......

יוסי רנרט מספר לנו את הסיפור ‘‘בנפול הראש‘‘ - סיפור על אליעזר בן – עמי , מומחה החבלה של אירגון לח"י ,שימש בעברו גם בתפקידי מחקר ופיתוח בחיל החימוש , פרש מצה‘‘ל בדרגת סגן אלוף

ספר חדש המפורסם רק באתר עמותת חיל החימוש - ימים של אשמורת שנכתב על ידי אלוני זמורה. סיפורו של חימושניק במלחמת יום כיפור בחזית הצפון.

סיפור נוסף מאת יוסי רנרט, המספר על סיטואציה שהתרחשה בשנת 1960, בסדנה הגייסית בג‘וליס , - חברים לפלוגה נרתמים לאחר יום עבודה מפרך , לעזרת חבר חימושניק ולחלצו מצרה . שווה לקרוא ולהתרשם מרוח העבודה והמסירות ההדדית .

"מהומת הקרב נמשכה זמן רב. כשתקפו אותנו הטנקים המצרים, נערכה התכתשות האכזרית, מולם עמדו הטנקים הקלים שלנו שנלחמו כמו אריות. בתוך סערת הקרב והאש תיקנתי את אחד הטנקים, כשלפתע דהר לתוכנו טנק של האויב. הוא אפילו לא היה צריך לפתוח באש. אילו עלה עלינו לבטח היה רומס את הרכב. למזלנו, לפתע הוא נעצר, פתחנו עליו באש מנשק קל שלא גרמה לו לשום נזק. פתאום הבחין אחד החיילים שצריח הטנק נפתח ואיש לא יוצא ממנו. אותו חייל זינק לעבר הטנק במהירות שבידו רימון רסס ושלשל את הרימון לתוך הטנק. נשמעה התפוצצות אדירה הטנק עלה בלהבות והתלקח כלפיד". באותו פרק זמן המשיך סמל ברוך, איש מושב שדה משה, בתיקון כלי השריון. הוא הבין שכל טנק שיתקן עשוי להכריע את גורל התמודדות. כאשר יצאה פלודתו להמשך הקרבות הסתבר, כי יכלה לזקוף לזכותה את העבודה, שכלי השריון היו כשירים ביותר מבין שאר הפלוגות והם ביצעו את המוטל עליהם בצורה הטובה ביותר. תושייתו של סמל טרכטנברג לא נעלמה מעיני מפקדיו. עם תום המלחמה קיבל ברוך מכתב הערכה ע"י מפקד החטיבה ובהמשך את אות המופת.