[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

גדוד המודיעין 595 באוגדת הבשן 210 - כרטיס ביקור מערך הטנ"א בגדוד

@alt@

 

תיאור אוגדה 210

אוגדה 210 או בשמה הנוסף עוצבת הבשן נקראה בעבר עוצבת נתיב האש, "אוגדה 366", ("אוגדה 49") היא אוגדה מרחבית הכפופה לפיקוד הצפון, בצבא ההגנה לישראל.     האוגדה הוקמה מספר חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים במהלך כוננות כחול לבן. החל מפברואר 2018 מפקד האוגדה הוא תת-אלוף עמית פישר.     

האוגדה במלחמות ישראל 

מלחמת יום הכיפורים

במהלך מלחמת יום הכיפורים, הייתה אוגדה 210 בפיקודו של דן לנר ולחמה בגזרת רמת הגולן.היא הורכבה מחטיבה 9 ("עודד"), חטיבה 179 (שריון), חטיבה 317 (צנחנים), אגד ארטילרי 282 וכמו גם גדודי הנדסה וסיוע.האוגדה לקחה חלק חשוב בקרב על חושניה בימים הראשונים של המלחמה.ב-12 באוקטובר 1973 נשלחה האוגדה לקרב בלימה בו עצרה את חיל המשלוח העיראקי שנע לעבר דרום רמת הגולן ולאחר מכן הוצבה בגזרה המרכזית של הרמה.

מלחמת לבנון השניה

ב-2005 מונה תא"ל ארז צוקרמן למפקד האוגדה.צוקרמן, יוצא שייטת 13 שפיקד על יחידות מיוחדות ועל חטיבת גולני מונה לתפקיד ללא כל רקע, הכשרה או הסבה לפיקוד על יחידה משוריינת ,עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006 ובמהלכה, לא התכוון המטכ"ל לשתף את העוצבה שבפיקוד צוקרמן בלחימה.צוקרמן זיהה שהגזרה המזרחית של זירת הפיקוד נותרה ללא פעילות צבאית, והפציר בפיקוד לשלב את האוגדה במאמץ התקפי בגזרה זו.האוגדה גויסה לבסוף לקראת מבצע "שינוי כיוון 11", שנועד להיות המהלך המכריע של המלחמה (10–12 באוגוסט).האוגדה הועסקה בגזרה המזרחית, במרחב העיירות אל-ח'יאם ומרג' עיון, במשימה בלתי תלויה במשימותיהן של שלוש האוגדות האחרות שהפעיל הפיקוד במלחמה.

אוגדת המילואים, בפיקודו של צוקרמן, הוטלה לקרבות כאשר כשירות יחידותיה נמוכה עקב מחסור באימונים, כשתרגיל האוגדה האחרון שביצעה נערך בשנת 2001, כאשר היא מיועדת להילחם בגזרת רמת הגולן, וכאשר מפקדה לא הוסמך לפקד על יחידה מסוגה. תפקוד האוגדה תואר לאחר המלחמה באור שלילי למדי, בתחקיר לאחר המלחמה בהשתתפות הרמטכ"ל, דני חלוץ, העלו קציני המילואים של החטיבה ביקורת קשה על התנהלות המפקדה ופיקוד האוגדה. בין היתר נאמר שהפקודות היו מבולבלות, המשימות השתנו לעיתים תכופות, כך גם בוטלה מספר פעמים הפקודה לכיבוש העיירה אל-ח'יאם. תחקיר צה"לי שנכתב על ידי תא"ל במיל' מאיר גחטן, בעיקר בנוגע להפעלת כוחות באופן שאינו תואם את תורת הלחימה ולשינוי תכוף של התוכניות, לעיתים אף לאחר אישורן על ידי הפיקוד.בין השאר, הודח מפקד אחד מגדודי השריון לאחר שסירב לשוב ולהיכנס ללבנון, והוחלף בקודמו בתפקיד.מנגד, הייתה האוגדה הראשונה לפעול במרחב מרג' עיון ואל חיאם, פגעה בכמה עשרות מחבלים והשמידה אמל"ח ותשתיות חזבאללה בגזרתה.

בפעולתה הפחיתה האוגדה את היקף הירי על קריית שמונה. שלושה מלוחמי האוגדה נהרגו בקרבות. בסוף המלחמה האוגדה הייתה רצוצה על אף שלא נתקלה באויב משמעותי, והישגיה לא השפיעו על לחימת חזבאללה או על היקף ירי הרקטות על כלל יישובי הצפון במהלך ימי-לחימתה.כהונתו של מפקד עוצבת יפתח באוגדה, אל"ם גיל מעוז, קוצרה לאחר שבתחקירים שלאחר המלחמה נמתחה ביקורת רבה על האופן בו פיקד על החטיבה.תא"ל צוקרמן, שפיקד על האוגדה במהלך המלחמה, ספג ביקורת קשה על תפקודו ועל מידת המוכנות הנמוכה של האוגדה.ובמאי 2007, כמעט שנה לאחר סוף המלחמה, התפטר מתפקידו כמפקד האוגדה ופרש משירות צבאי. הוא ביקש להתפטר עם סיום הקרבות לאחר שחש כי נכשל במילוי תפקידו, אולם החליט להמשיך בתפקיד עד שיסתיים תהליך הפקת הלקחים ושיקום האוגדה.

לאחר מלחמת לבנון השנייה

בעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה וכחלק ממהלך דומה באוגדות נוספות בצבא הוקם באוגדה אגד לוגיסטי אוגדתי, מספרו 6366. בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה וחשש מחדירת מחבלים מסוריה לרמת הגולן החליט הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, ביולי 2013, על הפיכת האוגדה מעוצבה משוריינת לאוגדה מרחבית אשר תבצע פעולות מניעה, סיכול וביטחון שוטף.בינואר 2014 שונה יעודה והוחלף שמה של האוגדה לאוגמ"ר (אוגדה מרחבית) "הבשן" 210.העוצבה כוללת את "עוצבת יפתח" (חטיבת שריון 434), את "חטיבת החרמון"(חטיבה מרחבית 810) ואת "עוצבת הגולן" (חטיבה מרחבית 474).

בשנת 2016 הוחלט לאחד את חטיבת החרמון עם עוצבת הגולן, ועל הגזרה אחראית מפקדת שליטה (משל"ט), ההחלטה התקבלה במסגרת התוכנית הרב-שנתית "גדעון".ביוני 2016 הוקמה באוגדה מנהלת שכנות טובה, האמונה על הסיוע האזרחי וההומניטרי לתושבים סורים שנפגעו ממלחמת האזרחים.בספטמבר 2018, הודיע צה"ל על סגירת המנהלת עם חזרת שלטון אסד למדינה.כיום מתמודדת האוגדה עם אתגרי הבט"ש והמורכבות מול הגיזרה הסורית וגורמים עוינים בגיזרה .

היחידות באוגדה 210

חטיבות מרחביות

  1. עוצבת הגולן 474 - חטיבה מרחבית האחראית על גזרת החרמון והגולן
  2. גדוד האיסוף 595 - גדוד האיסוף אחראי על גזרת רמת הגולן והחרמון

חטיבות מילואים באוגדה

  1. חטיבת רגלים - חטיבת יפתח (רגלים) 11.
  2. חטיבת רגלים - חטיבת עודד (רגלים).
  3. חטיבת שריון - עוצבת יפתח (שריון)
  4. אגד ארטילרי -עוצבת כידון (ארטילריה)

 

פתיחה וסגירת מסגרות לאורך השנים

חטיבת החרמון (כיום משל"ט החרמון) - בשנת 2009 הוקמה החטיבה כחטיבה מרחבית.בשנת 2014 עברה החטיבה פיקוד מעוצבת געש לעוצבת הבשן אוגדה המרחבית החדשה שקיבלה אחריות על הביטחון השוטף בגיזרת רמת הגולן והחרמון.בשנת 2016 פורקה חטיבהת החרמון בשנית ואוחדה עם עוצבת הגולן , ועל גיזרת החטיבה אחראית כיום מפקדת שליטה (משל"ט) החרמון. ההחלטה על איחוד התקבלה במסגרת התוכנית  הרב שנתית "גדעון".במסגרת פירוק החטיבה הועברו גדודי המילואים שלה לחטיבת יפתח שהוקמה מחדש כחטיבת חי"ר במילואים.

אבני דרך ואירועים מרכזיים (מלחמות,פעולות במערך האחזקה)

מלחמת יום הכיפורים - במהלך מלחמת יום הכיפורים הייתה אוגדה 210 בפיקודו של ולחמה בגזרת רמת הגולן.היא הורכבה מחטיבה 9 , חטיבה 179 , חטיבה 317 , ואגד ארטילרי 282 וכמו גם גדודי הנדסה וסיוע.האוגדה לקחה חלק חשוב בקרב על חושנייה בימם הראשונים של המלחמה. ב - 12 באוקטובר 1973 נשלחה האוגדה לקרב בלימה בו עצרה את חיל המשלוח העיראקי שנע לעבר דרום רמת הגולן ולאחר מכן הוצבה בגזרה המרכזית של הרמה.האוגדה הייתה שותפה גם למלחמת לבנון השנייה (אוגדה 366) בתצורתה הקודמת כאוגדת מילואים.

מלחמת לבנון השנייה -  ב-2005 מונה תא"ל ארז צוקרמן למפקד האוגדה.צוקרמן, יוצא שייטת 13 שפיקד על יחידות מיוחדות ועל חטיבת גולני מונה לתפקיד ללא כל רקע, הכשרה או הסבה לפיקוד על יחידה משוריינת ,עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006 ובמהלכה, לא התכוון המטכ"ל לשתף את העוצבה שבפיקוד צוקרמן בלחימה.צוקרמן זיהה שהגזרה המזרחית של זירת הפיקוד נותרה ללא פעילות צבאית, והפציר בפיקוד לשלב את האוגדה במאמץ התקפי בגזרה זו.האוגדה גויסה לבסוף לקראת מבצע "שינוי כיוון 11", שנועד להיות המהלך המכריע של המלחמה (10–12 באוגוסט).האוגדה הועסקה בגזרה המזרחית, במרחב העיירות אל-ח'יאם ומרג' עיון, במשימה בלתי תלויה במשימותיהן של שלוש האוגדות האחרות שהפעיל הפיקוד במלחמה.

מנגד, הייתה האוגדה הראשונה לפעול במרחב מרג' עיון ואל חיאם, פגעה בכמה עשרות מחבלים והשמידה אמל"ח ותשתיות חזבאללה בגזרתה.בפעולתה הפחיתה האוגדה את היקף הירי על קריית שמונה. שלושה מלוחמי האוגדה נהרגו בקרבות. בסוף המלחמה האוגדה הייתה רצוצה על אף שלא נתקלה באויב משמעותי, והישגיה לא השפיעו על לחימת חזבאללה או על היקף ירי הרקטות על כלל יישובי הצפון במהלך ימי-לחימתה.כהונתו של מפקד עוצבת יפתח באוגדה, אל"ם גיל מעוז, קוצרה לאחר שבתחקירים שלאחר המלחמה נמתחה ביקורת רבה על האופן בו פיקד על החטיבה.תא"ל צוקרמן, שפיקד על האוגדה במהלך המלחמה, ספג ביקורת קשה על תפקודו ועל מידת המוכנות הנמוכה של האוגדה. במאי 2007, כמעט שנה לאחר סוף המלחמה, התפטר מתפקידו כמפקד האוגדה ופרש משירות צבאי. הוא ביקש להתפטר עם סיום הקרבות לאחר שחש כי נכשל במילוי תפקידו, אולם החליט להמשיך בתפקיד עד שיסתיים תהליך הפקת הלקחים ושיקום האוגדה.

מורשת קרב טנ"א אוגדה

א.חימוש אוגדה במלחמת יום הכיפורים - (חטיבות 9,179,317,282) -הקרב על חושנייה .

ב.חימוש אוגדה 366 במלחמת לבנון השנייה - האוגדה לחמה בגיזרה המזרחית.

 

 

מפקדי האוגדה לדורותיהם

תא''ל אופק בוכריס : 2012-2015

תא''ל יניב עשור : 2015-2018

תא''ל עמית פישר :  2018-2020  

תא''ל רומן גופמן :  2020 מפקד האוגדה

יחידות האוגדה

 

חטיבה 9 

 

חטיבה 9 או בשמה השני חטיבת עודד היא חטיבת חי"ר במילואים הכפופה לאוגדת הבשן, אוגדה מרחבית בפיקוד הצפון. בעברה הייתה אחת משלושת החטיבות שהוקמו בצפון הארץ בתש"ח, בזמן מלחמת העצמאות.  עם הקמת צה"ל הפכה לחטיבה 9, סמל החטיבה כולל "איילה שלוחה" - סמלו של שבט נפתלי. כיום חטיבת עודד היא חטיבת חי"ר מילואים ובסיס הקבע שלה נמצא במחנה פילון ליד   ראש פינה.

בפקודת המבנה הארצי מנובמבר 1947 החליט דוד בן-גוריון להקים מתוך גדודי ופלוגות החי"ש בערים ובמחוזות ארבע חטיבות סדירות, אשר הפכו בהמשך לשש, ולהתחיל בגיוס כל הכוח המסוגל ללחימה.בצפון הקימה מפקדת ההגנה את חטיבת לבנוני, שנקראה בתוכניות המוקדמות "חטיבת הצפון" וכללה את כל המרחב שמזכרון יעקב וצפונה. מפקדה של החטיבה היה משה כרמל והיא כללה את כל כוחות החי"ש במרחב.בפברואר 1948 פוצלה החטיבה לחטיבת גולני בנפת יזרעאל, כנרת, גלבוע ועד תל חי וחטיבת כרמלי (שנקראה כך הן על שם מפקדה הראשון, משה כרמל והן על שם הר הכרמל) באזור חיפה ונפת זבולון (כלומר חיפה והגליל המערבי). במקביל פעלו בגזרה הגדוד הראשון והשלישי של הפלמ"ח, מהם הוקמה חטיבת יפתח. בראשון ביוני 1948 קמה חטיבת עודד (בפיקוד אורי יפה שכינויו המחתרתי היה "עודד"), על בסיס גדוד אלון (גדוד ה' של "חטיבת לבנוני", ואחר כך גדוד 11 של "גולני") שהועבר ממרחב חיפה, יחד עם כוחות חי"ם מאומנים מיישובי האזור ותגבורות בלתי מאומנות מהקלט. תפקיד החטיבה היה להחזיק במזרח אצבע הגליל ולהיערך מול הגולן. הקרבות המפורסמים ביותר של החטיבה היו קרב מלכיה השלישי, קרב תל עזזיאת (1948), מבצע יואב ומבצע חירם. בשני הקרבות האחרונים פיקד עליה יצחק פונדק, בעקבות הדחתו של אורי יפה מתפקידו משום כישלונו לבלום את הפלישה הסורית, נפילת משמר הירדן והעמדת הגליל העליון בסכנת ניתוק משאר חלקי המדינה.בקיץ 1948 החטיבה קיבלה לזמן מה לפיקודה האופרטיבי את גדוד 23 של חטיבת כרמלי. בנוסף, למשך זמן קצר, באוקטובר - נובמבר 1948, נעשה ניסיון להקמת גדוד נוסף, גדוד 93, של עולים ושל מתנדבי מח"ל מאמריקה הלטינית, אלא שהגדוד פורק עד מהרה.בשנות החמישים הפכה החטיבה לחטיבת מילואים.

במלחמת סיני כללה החטיבה בפיקוד אל"ם אברהם יפה 3 גדודי חי"ר: גדוד 91 בפיקוד סא"ל עוזי צייזלינג, גדוד 92, וגדוד 11 בפיקוד רס"ן זאב איילון (שהועבר תחת פיקוד חטיבה 27), יחידת סיור בפיקוד רס"ן אריה נחמקין, גמ"כ (גדוד מרגמות כבדות) 335 בפיקוד רס"ן חיים ביגון, גד"ש 402 מוקטן בפיקוד רס"ן ברוך רודקין וגונדת נ"ט 837 בפיקוד סרן טוביה לורבר, כמו כן תוגברה החטיבה בגדוד 121 מחטיבה 8.החטיבה נעה מאזור אילת דרומה, לאורך חופו המזרחי של חצי האי סיני, בציר שהתגלה במבצע ירקון,במלחמת ששת הימים, החטיבה, בפיקוד אהרן אבנון, הייתה בתהליך הסבה לחטיבה ממוכנת וכללה 3 גדודים: גדוד 91 בפיקוד עוזי צייזלינג וגדוד 11 בפיקוד זאב איילון, שכבשו את העיר ג'נין, וגדוד 93 שהועבר למרחב אילת.

במלחמת יום הכיפורים כללה החטיבה, בפיקוד מוטקה בן פורת, את גדוד 377 - גדוד טנקי סופר שרמן בפיקוד בן ציון פדן, ו-2 גדודי חרמ"ש: גדוד 11 בפיקוד דב אלפנבוים, וגדוד 91 בפיקוד משה אגוזי.

ב-7 באוקטובר בשעות הצהריים עלתה החטיבה לדרום רמת הגולן ותפסה את אזור אל-על. תחת פיקודה הועבר גדוד 278 מחטיבה 179, שהגיע לאזור אל-על בשעות הבוקר. החטיבה השאירה את גדודי החרמ"ש שלה באזור הכנרת ופעלה כחטיבת שריון עם שני גדודי טנקים (377 ו-278).החטיבה הועברה לפיקודה של אוגדה 146 ולחמה עמה מול הסורים בדרום רמת הגולן במסגרת הקרב על חושניה. בהמשך לחמה החטיבה גם בקרבות במובלעת הסורית.החטיבה לא השתתפה במבצע שלום הגליל אך גויסה ונערכה להגנה ברמת הגולן. במהלך האינתיפאדה השנייה ביצעה החטיבה תעסוקה מבצעית ביהודה ושומרון ולקחה חלק בלחימה בטרור הפלסטיני.במלחמת לבנון השנייה לחמה החטיבה, בפיקוד אנואר סעב, בגזרה המזרחית כחלק מאוגדה 366 ולקחה חלק בקרבות על מרג' עיון ואל-ח'יאם.

מורשת הקרב של החטיבה

מלחמת העצמאות

בפקודת המבנה הארצי מנובמבר 1947 החליט דוד בן-גוריון להקים מתוך גדודי ופלוגות החי"ש בערים ובמחוזות ארבע חטיבות סדירות, אשר הפכו בהמשך לשש, ולהתחיל בגיוס כל הכוח המסוגל ללחימה. בצפון הקימה מפקדת ההגנה את חטיבת לבנוני, שנקראה בתוכניות המוקדמות "חטיבת הצפון" וכללה את כל המרחב שמזכרון יעקב וצפונה. מפקדה של החטיבה היה משה כרמל והיא כללה את כל כוחות החי"ש במרחב.

בפברואר 1948 פוצלה החטיבה לחטיבת גולני בנפת יזרעאל, כנרת, גלבוע ועד תל חי וחטיבת כרמלי (שנקראה כך הן על שם מפקדה הראשון, משה כרמל והן על שם הר הכרמל) באזור חיפה ונפת זבולון (כלומר חיפה והגליל המערבי). במקביל פעלו בגזרה הגדוד הראשון והשלישי של הפלמ"ח, מהם הוקמה חטיבת יפתח.

 אורי יפה, מפקדה הראשון של החטיבה

בראשון ביוני 1948 קמה חטיבת עודד (בפיקוד אורי יפה שכינויו המחתרתי היה "עודד"), על בסיס גדוד אלון (גדוד ה' של "חטיבת לבנוני", ואחר כך גדוד 11 של "גולני") שהועבר ממרחב חיפה, יחד עם כוחות חי"ם מאומנים מיישובי האזור ותגבורות בלתי מאומנות מהקלט. תפקיד החטיבה היה להחזיק במזרח אצבע הגליל ולהיערך מול הגולן. הקרבות המפורסמים ביותר של החטיבה היו קרב מלכיה השלישי, קרב תל עזזיאת (1948), מבצע יואב ומבצע חירם. בשני האחרונים פיקד עליה יצחק פונדק, אשר החליף את אורי יפה באוגוסט.

 

מבצע קדש

במלחמת סיני כללה החטיבה בפיקוד אל"ם אברהם יפה 3 גדודי חי"ר: גדוד 91 בפיקוד סא"ל עוזי צייזלינג, גדוד 92, וגדוד 11 בפיקוד רס"ן זאב איילון (שהועבר תחת פיקוד חטיבה 27), יחידת סיור בפיקוד רס"ן אריה נחמקין, גמ"כ (גדוד מרגמות כבדות) 335 בפיקוד רס"ן חיים ביגון, גד"ש 402 מוקטן בפיקוד רס"ן ברוך רודקין וגונדת נ"ט 837 בפיקוד סרן טוביה לורבר, כמו כן תוגברה החטיבה בגדוד 121 מחטיבה 8. החטיבה נעה מאזור אילת דרומה, לאורך חופו המזרחי של חצי האי סיני, בציר שהתגלה במבצע ירקון, עד שארם א-שייח'.

ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון כתב איגרת לחיילי חטיבת עודד, לרגל מסדר הניצחון של החטיבה שנערך בשארם א-שייח' ב-6 בנובמבר 1956. את האיגרת מסר לידי הרמטכ"ל רב אלוף משה דיין, שקרא אותה במסדר.

 

 באיגרתו כתב בן-גוריון:

הבאתם לסיום מוצלח המבצע הצבאי הגדול והמפואר ביותר בתולדות עמנו ואחד המבצעים המופלאים בתולדות העמים.

 שוב נוכל לשיר שירת משה ובני ישראל העתיקה: "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזו רעד, נמוגו כל יושבי כנען, תיפול עליהם אימתה ופחד". אילת שוב תהיה הנמל העברי הראשי בדרום, ויוטבת, המכונה טיראן, תשוב להיות חלק ממלכות ישראל השלישית.

  

מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים, החטיבה בפיקוד אהרן אבנון שהייתה בתהליך הסבה לחטיבה ממוכנת וכללה 3 גדודים: גדוד 91 בפיקוד עוזי צייזלינג וגדוד 11 בפיקוד זאב איילון, שכבשו את העיר ג'נין, וגדוד 93 שהועבר למרחב אילת.

 

מלחמת יום כיפור

במלחמת יום הכיפורים החטיבה בפיקוד מוטקה בן פורת, כללה גדוד 377 - טנקי שרמן בפיקוד בן ציון פדן, ו-2 גדודי חרמ"ש: גדוד 11 בפיקוד דב אלפנבוים, וגדוד 91 בפיקוד משה אגוזי.

החטיבה פעלה כחטיבה ממוכנת בחזית הסורית במרכז הגולן, באזור חושניה. בהמשך לחמה החטיבה גם בקרבות במובלעת הסורית.

מלחמת יום כיפור עד מלחמת לבנון השנייה

החטיבה לא השתתפה במבצע שלום הגליל אך גויסה ונערכה להגנה ברמת הגולן.במהלך האינתיפאדה השנייה ביצעה החטיבה תעסוקה מבצעית ביהודה ושומרון ולקחה חלק בלחימה בטרור הפלסטיני.

מלחמת לבנון השנייה

במלחמת לבנון השנייה לחמה החטיבה, בפיקוד אנואר סעב, בגזרה המזרחית כחלק מאוגדה 366 ולקחה חלק בקרבות על מרג' עיון ואל-ח'יאם.

החטיבה במלחמות ישראל

מלחמת העצמאות,מלחמת סיני,מלחמת ששת הימים,מלחמת יום הכיפורים,מלחמת לבנון השניה.

 

 

חטיבה 679

חטיבה 679 היא חטיבה שריון במילואים אשר לחמה במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן והשתתפה בקרבות בחזית הסורית.  החטיבה הוקמה בשנת 1970 וצוידה בטנקי שוט עם מנועי בנזין. החטיבה הייתה חלק מאוגדה  36, ומפקדה היה אל"ם אורי אור, שמונה חודשים קודם. החטיבה נלחמה בקרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן, בקרב על נפח ואחר כך לקחה חלק בהבקעה לסוריה ובלחימה במובלעת הסורית.

חטיבה 679 היא חטיבת מילואים צעירה שהוקמה ארבע שנים קודם.החטיבה הייתה שייכת לאוגדה 36 הסדירה של פיקוד הצפון. באוגוסט 1973, כחודשיים לפני המלחמה, מונה אורי אור, שחזר זמן קצר קודם לכן מקורס שריון מתקדם בארצות הברית, למפקד החטיבה וסגנו היה סא"ל לוי מן, סמח"ט ותיק יחסית בחטיבה.החטיבה כללה 3 גדודי טנקים: גדוד 57 בפיקוד משה הראל, גדוד 93 בפיקוד רן גוטפריד, וגדוד 289 בפיקוד רפאל שפר.בחודשים מאז מינויו טרם הספיק המח"ט החדש להכיר את אנשי החטיבה ואת סגל הפיקוד.החטיבה הייתה מצוידת בטנקים מסוג שוט מטאור, דגם חלש ופגיע יותר מאשר הדגמים המשודרגים של טנק זה הידועים בשם "שוט קל". טנקים אלה היו מהדגם המיושן של טנק הצנטוריון הבריטי, והיה להם מנוע בנזין (שנטה להתלקח בקלות) ותיבת הילוכים מיושנת שעשתה בעיות.

בעקבות כוננות כחול לבן הורה אלוף פיקוד הצפון יצחק חופי לקרב את מחסני החירום של החטיבה לרמת הגולן. כשלושה חודשים לפני המלחמה, הועברו מחסני החירום של החטיבה מיקנעם למחנה יפתח (סמוך לאליפלט) מחסני החירום החדשים של החטיבה היו עדיין בשלבי בנייה.בסככות הטנקים טרם חובר החשמל ובכל מקום היו תעלות פתוחות. הטנקים אף הם, לא היו מסודרים לפי הציוות הקרבי, לא מזוודים, מתודלקים או חמושים. התחמושת עצמה הייתה מאוחסנת בבונקר באזור עין זיתים (מרחק של כ-20 ק"מ) והבאתה בזמן גיוס החירום עיכבה את התארגנות החטיבה.היות שהייתה זו חטיבת גיוס רגיל היה מקובל שהזמן שעובר מרגע הקריאה ועד התייצבות רוב האנשים הוא לפחות 12 שעות, כאשר שעות נוספות עוברות עד שהצוותים מתארגנים (מזוודים, מתדלקים ומתחמשים) ויוצאים לקרב. המודיעין הלקוי של אמ"ן שהתריע על המלחמה רק לפנות בוקר ה-6 באוקטובר, הביא לכך שגיוס המילואים החל רק בסביבות 10:00 ביום הכיפורים.אי לכך, רק בשעות הצהריים המאוחרות החלו להגיע ראשוני חיילי החטיבה אל המחנה בצפון כאשר מרביתם הגיעו רק במהלך הלילה.

ככל שחלפו השעות גברה ההתייצבות כמו גם הלחץ הסורי על הכוחות הסדירים והדרישה של הפיקוד להעלות כוחות לרמה. בעקבות קוצר בזמן יצאו צוותי טנקים מעורבבים (צוותים שלא התאמנו יחדיו בטנק אחד) ופעמים רבות האנשים כלל לא ידעו את שמותיהם של אנשי הצוות האחרים.לאחר חצות הלילה בין ה-6 ל-7 באוקטובר החלו לעלות ראשוני הטנקים של החטיבה לרמת הגולן.הכוח הראשון היה בן 4 טנקים בפיקודו הסמ"פ ניצן יוצר במטרה לחבור לכוחות חטיבה 188 שנלחמה בשריון הסורי שחדר למרכז הרמה. הכוח נתקל בטנקים סורים באזור צומת קצביה. בסביבות 4:30 עלה הכוח השני לרמה.

 היה זה כוח המח"ט שכלל 25 טנקים ואת זחל"ם הפיקוד של המח"ט. עם המח"ט עלו שני מג"דים, רפול שפר ומשה הראל, כאשר הסמח"ט לוי מן והמג"ד השלישי רן גוטפריד נשארו בימ"ח וחיכו לחיילים נוספים, תחמושת וטנקים נוספים שיגיעו, ושאיתם יעלו לרמה מאוחר יותר, ב-7:30 לערך פגש אור המח"ט את מפקד אוגדה 36, רפול, מחוץ למחנה נפח. במפקדת האוגדה שרר בלבול רב ולכן חשבו בטעות שכוחות חטיבה 188 בלמו את הסורים בגזרה הדרומית ויש צורך להגן צפונה יותר, באזור קוניטרה שהיה פרוץ כביכול.לכן הורה רפול לאור להתקדם לכיוון פתחת קוניטרה, בקצה הצפוני של גזרת הלחימה הדרומית.בסביבות השעה 10:00 החל הכוח של המג"ד השלישי רן גוטפריד לעלות לרמה, הכוח מנה 22 טנקים ונקרא על ידי רפול להגיע להגנה על נפח ולא להצטרף לכוח המח"ט.כוח של שלושה טנקים נוספים עלה בפיקודו של חיים תירוש בשעות הצהריים לאזור נפח, מאוחר יותר עלה כוח נוסף בפיקוד חנן אנדרסון גם הוא של שלושה טנקים היישר לנפחחטיבת השריון 679 לקחה חלק חשוב בפעולות צה"ל בחזית הצפון במלחמת יום הכיפורים, החל מהורדת האיום המיידי על נפח, הדיפת הסורים ממרכז הרמה, ההבקעה לסוריה, וביסוס השליטה במובלעת הסורית.

בשנת 1974 נחנכה אנדרטה לזכר חללי החטיבה בקרבת אזור הקרבות. האנדרטה מנציחה את זכרם של 98 חללי החטיבה בכלל מלחמות ישראל, מרביתם במלחמת יום הכיפורים. האנדרטה עוצבה על ידי הפסלת נעמי הרניק והיא נמצאת למרגלות הר שיפון, על כביש 91, כ-2.5 ק"מ מצפון-מזרח למחנה נפח.

האנדרטה מורכבת מבימת אבני בזלת, עליה כתובים שמות החללים. בנוסף, צריח של טנק T-54 סורי מונח על הבימה וממנו יוצאים שני קני תותח המופנים אל על בזווית חדה, ואליהם מחוברים פלטות בזוקה של טנק שוט. ליד האנדרטה ניצב טנק צנטוריון מהסוג ששימש את החטיבה במלחמת יום הכיפורים. במקום מתקיימים טקסי זיכרון לנופלים.על הר שיפון הסמוך נבנה אמפיתיאטרון הצופה אל האזור בו נלחמה החטיבה במהלך קרבות הבלימה.

מורשת הקרב של החטיבה

מלחמת יום כיפור עם פרוץ המלחמה ב-6 באוקטובר 1973 כללה החטיבה 3 גדודים: גדוד 57 בפיקוד משה הראל, גדוד 93 בפיקוד רן גוטפריד, וגדוד 289 בפיקוד רפאל שפר. המח"ט, אורי אור, התמנה לתפקיד רק מספר חודשים לפני כן. בחצות הלילה הראשון למלחמה הגיעו הטנקים הראשונים של החטיבה לרמת הגולן והצטרפה לקרבות הבלימה בדרום ובמרכז הרמה, החל בקרב על נפח, והמשך בקרב על חושניה. החטיבה השתתפה בקרבות ההבקעה לסוריה, ובקרבות במובלעת הסורית.

לאחר המלחמה בשנים שלאחר המלחמה, עברה החטיבה תהליך שיקום והתארגנות מחדש. כמו כן שונה מספרה ל-434. בשנות ה-90 עברה החטיבה הסבה למרכבה סימן 3.

מלחמת לבנון השנייה החטיבה בפיקוד גיל מעוז כללה 3 גדודים: גדוד 8108 בפיקוד זיו אבן-חן, גדוד 9232 בפיקוד בני צימרמן, וגדוד 8112 בפיקוד עמית חדד. החטיבה גויסה במהלך ה-4 באוגוסט 2006, במסגרת אוגדת נתיב האש בפיקוד ארז צוקרמן. ב-9 באוגוסט בשעות הערב נכנס גדוד זיו ללבנון, כשפניו למארג' עיון, ומתלווה אליו המח"ט גיל מעוז. עקב בעיות תיאום לא קיבל הגדוד לרשותו פלוגת חי"ר מחטיבה 724 השכנה כפי שתוכנן. בכניסה למארג' עיון ספגו 2 טנקים מפלוגה ג' פגיעות מטילי נ"ט ומטעני חבלה. באותו זמן סבלו כמה מטנקי פלוגה ב' מתקלות טכניות עקב תנאי השטח הקשים. עקב כך החליט המג"ד להחזיר לארץ חלק מפלוגה ב' ולהחליפה בפלוגה א'. באופן תמוה יצאו עם הטנקים גם מ"פ ב' וסגנו, במקום להישאר עם הכוח מלפנים. במהלך התנועה דרומה של פלוגה ב' נפל טנק הסמ"פ נפל לתעלה והיה צורך לחלצו. העיכוב שנגרם בשל מאמצי החילוץ וטעות בניווט הביאה להתגלות הכוח בשעות הבוקר של ה-10 באוגוסט לתצפיות של החזבאללה מאל חיאם. על הכוח נורה מטח טילי נ"ט שגרם להריגתו של לוחם אחד ולפציעתם של כמה לוחמים אחרים. המג"ד ירד מהעיירה יחד עם פלוגה ג' לסייע בחילוץ והורה לסמג"ד להישאר בעיירה עם פלוגה א'. עקב חוסר הבנה הצטרפו אף הם למאמץ החילוץ, וכך נותר בעיירה רק המח"ט גיל מעוז, עם טנק ונגמ"ש.בשעות הצהריים קיבל גדוד בני הוראה להיכנס ללבנון אך המג"ד בני צימרמן סירב להוביל את הגדוד, משום שחש כי אינו כשיר למשימה. מפקד האוגדה ארז צוקרמן הטיל את משימת הובלת הגדוד על המג"ד הקודם, והמג"ד בני עבר לכהן כאיש צוות חמישי בטנק המג"ד. הגדוד נכנס לאחר הצהריים לחלץ את הטנקים הפגועים מעמק עיון, אך תפקד בקושי. בליל ה-10 באוגוסט היה אמור גדוד עמית שעד אז פעל תחת פיקוד חטיבה 724 לחבור למח"ט. הגדוד נערך למשימה אך זו בוטלה, לאחר שבמטכ"ל הוחלט שתנועת טנקים נוספים עלולים להחריף את המשבר עם סוריה. לבסוף חולץ המח"ט על ידי כוח מחטיבה 724 השכנה. לאחר המלחמה הודח המג"ד בני צימרמן, ובינואר 2007 הוחלט לקצר את כהונת המח"ט גיל מעוז (צעד שהתפרש כהדחה).

החטיבה כיום

כיום מזוהה החטיבה עם משוחררי סדיר מחטיבה 188 ובשנים האחרונות היא "מאופיינת ברוב גדול של סטודנטים".ביולי 2012 נערך טקס חנוכת מצפור ואתר מורשת בהר שיפון, הצופה לגזרת הלחימה הקשה של החטיבה במלחמת יום הכיפורים.ב-2015 זכתה החטיבה בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות.

טנקי גדוד החטיבה תופס קו בגיזרת איו"ש שנת 2019

אור מפקד חטיבה 679 במלחמת יום הכיפורים ולוי מן סגנו במהלך המלחמה

 

פריצה לסוריה בציר ג'ובתא

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אגד ארטילריה  209

 

אגד ארטילרי 209 או בשמה השני עוצבת כידון.האגד הוקם ב-1968 והוא האגד הארטילרי הראשון בחיל התותחנים. האגד נפרס בסיני וכלל שלושה גדודים סדירים ושני גדודי מילואים שהפעילו תומ"תים מדגם M-50.האגד פעל תחת פיקוד עוצבת סיני והשתתף בפעילות הארטילרית המסיבית במהלך מלחמת ההתשה. במלחמת יום הכיפורים נלחמו יחידות האגד תחת פיקודו של יעקב ארז, בחזית המצרית. כוחות האגד כללו את גדוד 402 המצויד בתותחי M-50 בפיקוד אברהם גרובר, גדוד 403 עם תומ"תי "רועם" בפיקוד רמי זיו, גדוד 404 מצויד בתותחי M-50 בפיקוד שמואל מאיר (במהלך המלחמה עבר לכוח נמר של ששון יצחקי), גדוד מילואים 485 המצויד במכמ"ת 160 מ"מ בפיקוד משה קרופ, גדוד מילואים 285 חמוש במכמ"ת 120 מ"מ בפיקוד יגאל גור.

כמו כן הוקצו לאגד במהלך המלחמה גדוד מילואים 647 החמוש בתומ"תים M-107 בפיקוד אריה זינגר, גדוד מילואים 329 עם תומ"תים M-107 בפיקוד יוסי קימל וגדוד מוצנח 332 בפיקוד רן כהן.האגד צלח את תעלת סואץ והשתתף בכיתור הארמייה השלישית. כוחות מהאגד השתתפו במבצע פונטיאק בו הונחתו תותחים על ג'בל עתקה ומשם הפגיזו את כוחות הצבא המצרי. יחידות האגד ספגו במלחמה 23 הרוגים ו-173 פצועים.במלחמת לבנון כלל האגד גדוד סדיר ושלושה גדודי מילואים, האגד נלחם בגזרה המזרחית והשתתף בסיוע הארטילרי בקרב סולטאן יעקוב. בשנות ה-80 של המאה ה-20 הפך האגד לאגד מילואים מלא הפועל תחת אוגדה 366. בשנת 2014 הוחלט על הקמת אוגדה 210 כאוגדה מרחבית ברמת הגולן והאגד הוכפף לאוגדה.

הגדוד הוקם בשנות ה-50 כגדוד 404. לגדוד היסטוריה ארוכה עם תותחי 25 ליטראות ותותחים מתנייעים M7 פריסט. עם הצטיידות צה"ל בתחילת שנות ה-70 בתומ"תים M-107, עבר הגדוד ארגון מחדש. שם הגדוד שונה ל-647 והוסב ללחימה בכלים חדישים אלה.למלחמת יום הכיפורים גויס הגדוד בעיצומו של יום הכיפורים, נשלח לחזית המצרית בפיקודו של אריה זינגר והצטרף לאגד ארטילרי 209 תחת פיקודו של יעקב ארז, בחזית המצרית. אגד ארטילרי 209 היה חלק מסד"כ אוגדת סיני – אוגדה 252.

עם תחילת הלחימה הוקצו והועברו מפקדי הגדוד - המג"ד ומפקדי הסוללות לתפקידי סיוע בדרגים השונים ביחידות הלוחמות כמקובל. הפיקוד בפועל בלחימה היה של הסמג"ד והקע"תים.יחידות האגד החלו להתייצב להצטיידות במהלך השבת. הגדוד ביצע התחיילות במחנה צריפין. שם ניתן לחיילים ציוד מימ"ח של גדוד תותחים נגררים. החיילים הורדו באוטובוסים לרפידים וקיבלו את תותחי 175 של גדוד 55. (גדוד 55 קבלו את הציוד של גדוד 647 בימ"ח במחנה פילון) מבסיס רפידים יצא הגדוד על שרשראות דרומה לאזור המיתלה. מיום ראשון בלילה, ב-7 באוקטובר, התמקם הגדוד באזור מיצרי המיתלה.משימתו העיקרית של הגדוד הייתה מתן סיוע למוצב המזח שהותקף על ידי קומנדו מצרי. הירי היה מכוון על ידי מפקדי המעוזים לעבר כוחות מצריים שהתקרבו אל המעוזים. פעילות זו נמשכה מספר ימים וכללה ירי מסיבי של מאות פגזים.

במקביל ניתן מענה לבקשות סיוע בקרבות שריון, ובסיוע לקרב ההגנה שניהלו כוחות האוגדה מול הכוחות המצריים שניסו להמשיך ולהתקדם לכיוון מזרח.בתאריך 14 באוקטובר - השריון המצרי תקף והתקדם מזרחה.צה"ל בלם את ההתקפה והמצרים איבדו בקרב זה 250 טנקים.גדוד 647 סייע לכוחות השריון ותקף את הכוחות המצריים.בסיום היום, קצין השריון שקבל את הסיוע ביקש לדבר עם לוחמי סוללה ג' ואמר שאש הארטילריה הייתה יעילה וגרמה למצרים לאבד שליטה ועזרה להדוף ולחסל את המתקפה המצרית.ב-11 באוקטובר 1974 קבל גדוד 647 משימה לסיוע ל"פעולת שייטת 13 במעגן ע'רדקה שבאי גרין."סוללה ג' נעה עשרות קילומטרים דרומה כדי להגיע לטווח שיאפשר ירי אל האי גרין. במשך לילה הנחיתו התותחים אש כבדה אל הכוחות המצריים שהיו באי. עם התארגנות צה"ל לצליחת התעלה, החלה ההיערכות גם בגדוד לקראת הצליחה . ב-מבצע אבירי לב הצליחה תוכננה לביצוע על גבי גשר הגלילים ( סרט על גשר הגלילים ).ובהמשך הוקם גם גשר הדוברות אשר היה צירוף של דוברות ממונעות לגשר אחד ארוך.בשלב זה ניתן אישור צליחה לגדוד 647 עם היתרון הגדול שיש לו תותחי M-107 ארוכי טווח עד 33 קילומטר - זרוע ארוכת טווח שיעדה העיקרי פגיעה במטרות רחוקות של בסיסי טילים SA-2, SA-3 ,SA-6ב17.10.1973 גדוד 647 נערך לקראת צליחת התעלה ויום למחרת חוצה את התעלה פריסת סוללות הגדוד בגדה המערבית הייתה ב" יורק 1 " שטח חקלאי עם שדות תירס. פרסנו בסמוך לסוללות העפר שלאורך התעלה.עמדת התותחים הוצבה בקרבה יחסית ל- "חצר ". החצר היה הכינוי שניתן למשטח מוקף סוללת עפר על גדתה המזרחית של תעלת סואץ, ששימש כבסיס היערכות והכנות לכוחות צה"ל שצלחו את התעלה אל גדתה המערבית והקימו גשרים על פניה במלחמת יום הכיפורים.החצר שכנה בשטחו של המעוז לשעבר "מצמד", על שפת צפון האגם המר הגדול. החל מבוקר 17 באוקטובר החל הצבא המצרי להפגיז את החצר ואת שטח הגדה המערבית שמולה בארטילריה ובקטיושות על מנת לשבש את הפעילות בהם.גם כלי טיס מצריים החלו לתקוף את המתחם. עם הפריסה של סוללות הגדוד, החל ירי מסיבי של תותחינו למטרות בעומק מצרים לשם שיבוש פעילות בסיסי השיגור של הטילים SA-2, SA-3 ,SA-6.במקביל היו כל העת התראות על חשש לפגיעת המצרים בסוללות הגדוד, נכנסנו לשיגרה של ירי כל היום ובשעות אחה"צ קרבות אויר מעלינו.ביום ששי בלילה 19/10 הייתה התקפה ראשונה של קטיושות לעבר הסוללה קרוב מאד לצוותים, אולם ללא פגיעה או נזקים. באותו לילה לפנות בוקר 20/10 היה מטח נוסף של קטיושות אשר פגע בסוללה. כאן החלה פעולת שרשרת של אש והתפוצצות התחמושת שהייתה אצלנו.לכל תותח הייתה צמודה זחלילית בשם "אלפא"אשר הכילה כ-30 פגזים.זחליליות התחמושת נדלקו והתפוצצו במספר גלים כ-150 פגזים שלנו במשקל 66 ק"ג עם החנ"ה התפוצצו עלינו הפכו את הסוללה לתופת. מכל זחלילית תחמושת שהתפוצצה נשאר בור בקוטר 10 מטר ובעומק מטר. דני ברנהיים ק"ס הסוללה נפגע ונהרג כאשר היה בריצה לסיוע בין הצוותים שנפגעו. חמישה מחיילי הסוללה נהרגו ו- 40 מחיילי הסוללה נפצעו .בשלב זה החל פינוי הפצועים מתוך הסוללה והפינוי בוצע על ידי חיילי הסוללה אשר לא נפגעו בכלי רכב ובמסוקים.חללי הגדוד שנהרגו בלילה זה היו דן ברנהיים, בנימין מרציאנו, חיילי הנח"ל של הגדוד ו- ניסים אילוז, יאיר מנדלסון ודניאל אסרף חיילים סדירים שצורפו כתיגבור לסוללה ג'.לאחר אירוע זה התארגנה הסוללה מחדש. פעילות הלחימה נמשכה עד 26/10 אף על פי שהפסקת האש נכנסה לתוקף ב-24/10.לאחר הפסקת האש נפרסו סוללות הגדוד בחולות איסמעיליה לשהייה ארוכה שנמשכה עד ל-21 בפברואר 1974.בתאריך זה ובעקבות ההסכמים עם מצרים פינה צה"ל את האזורים שממערב לתעלה. גדוד 647 היה גדוד התותחנים האחרון אשר עבר על הגשר חזרה לסיני.הגדוד השתחרר סופית לאחר אימון גדוד בתאריך 8/3/74.

גדוד 647 במלחמת יום הכיפורים

גדוד 647 (תומ"ת 175 מ"מ) 12 קנים גד' מילואים.מפקד הגדוד סא"ל אריה זינגר, סגן מפקד הגדוד היה רס"ן איתן מוטס.למלחמת יום הכיפורים גויס הגדוד בעיצומו של יום הכיפורים, נשלח לחזית המצרית בפיקודו של אריה זינגר והצטרף לאגד ארטילרי 209 תחת פיקודו של יעקב ארז, בחזית המצרית.אגד ארטילרי 209 היה חלק מסד"כ אוגדת סיני – אוגדה 252.עם תחילת הלחימה הוקצו והועברו מפקדי הגדוד - המג"ד ומפקדי הסוללות לתפקידי סיוע בדרגים השונים ביחידות הלוחמות כמקובל.הפיקוד בפועל בלחימה היה של הסמג"ד והקע"תים.יחידות האגד החלו להתייצב להצטיידות במהלך השבת. הגדוד ביצע התחיילות במחנה צריפין. שם ניתן לחיילים ציוד מימ"ח של גדוד תותחים נגררים. החיילים הורדו באוטובוסים לרפידים וקיבלו את תותחי 175 של גדוד 55. (גדוד 55 קבלו את הציוד של גדוד 647 בימ"ח במחנה פילון) מבסיס רפידים יצא הגדוד על שרשראות דרומה לאזור המיתלה.מיום ראשון בלילה, ב-7 באוקטובר, התמקם הגדוד באזור מיצרי המיתלה. משימתו העיקרית של הגדוד הייתה מתן סיוע למוצב המזח שהותקף על ידי קומנדו מצרי.הירי היה מכוון על ידי מפקדי המעוזים לעבר כוחות מצריים שהתקרבו אל המעוזים.פעילות זו נמשכה מספר ימים וכללה ירי מסיבי של מאות פגזים.במקביל ניתן מענה לבקשות סיוע בקרבות שריון, ובסיוע לקרב ההגנה שניהלו כוחות האוגדה מול הכוחות המצריים שניסו להמשיך ולהתקדם לכיוון מזרח.בתאריך 14 לאוקטובר - השריון המצרי תקף והתקדם מזרחה.צה"ל בלם את ההתקפה והמצרים איבדו בקרב זה 250 טנקים.גדוד 647 סייע לכוחות השריון ותקף את הכוחות המצריים.בסיום היום,קצין השריון שקבל את הסיוע ביקש לדבר עם לוחמי סוללה ג' ואמר שאש הארטילריה היתה יעילה וגרמה למצרים לאבד שליטה ועזרה להדוף ולחסל את המתקפה המצרית.ב-11 באוקטובר 1974 קבל גדוד 647 משימה לסיוע ל"פעולת שייטת 13 במעגן ע'רדקה שבאי גרין."סוללה ג' נעה עשרות קילומטרים דרומה כדי להגיע לטווח שיאפשר ירי אל האי גרין. במשך לילה הנחיתו התותחים אש כבדה אל הכוחות המצריים שהיו באי.עם התארגנות צה"ל לצליחת התעלה,החלה ההיערכות גם בגדוד לקראת הצליחה . ב-מבצע אבירי לב הצליחה תוכננה לביצוע על גבי גשר הגלילים ( סרט על גשר הגלילים ).ובהמשך הוקם גם גשר הדוברות אשר היה צירוף של דוברות ממונעות לגשר אחד ארוך.בשלב זה ניתן אישור צליחה לגדוד 647 עם היתרון הגדול שיש לו תותחי M-107 ארוכי טווח עד 33 קילומטר - זרוע ארוכת טווח שיעדה העיקרי פגיעה במטרות רחוקות של בסיסי טילים SA-2, SA-3 ,SA-6.

גדוד 647 נערך לקראת צליחת התעלה 17/10/1973 התחלנו בתנועה מזרחה על "ציר עכביש" לכוון התעלה. בדרך עלה תומ"ת אחד על מוקש, ותומ"ת נוסף נתקע, כלים אלה נשארו ולא הגיעו אל הגשר.  ב-18/10 (יום שמחת תורה).בוצעה הצליחה.הרכבים הקלים והתותחים חצו את התעלה על גבי דוברות ממונעות.פריסת סוללות הגדוד בגדה המערבית הייתה ב" יורק 1 " שטח חקלאי עם שדות תירס. פרסנו בסמוך לסוללות העפר שלאורך התעלה. עמדת התותחים הוצבה בקרבה יחסית ל- "חצר ". החצר היה הכינוי שניתן למשטח מוקף סוללת עפר על גדתה המזרחית של תעלת סואץ, ששימש כבסיס היערכות והכנות לכוחות צה"ל שצלחו את התעלה אל גדתה המערבית והקימו גשרים על פניה במלחמת יום הכיפורים.  החצר שכנה בשטחו של המעוז לשעבר "מצמד", על שפת צפון האגם המר הגדול.החל מבוקר 17 באוקטובר החל הצבא המצרי להפגיז את החצר ואת שטח הגדה המערבית שמולה בארטילריה ובקטיושות על מנת לשבש את הפעילות בהם. גם כלי טיס מצריים החלו לתקוף את המתחם.עם הפריסה של סוללות הגדוד, החל ירי מסיבי של תותחינו למטרות בעומק מצרים לשם שיבוש פעילות בסיסי השיגור של הטילים SA-2, SA-3 ,SA-6.במקביל היו כל העת התראות על חשש לפגיעת המצרים בסוללות הגדוד, נכנסנו לשיגרה של ירי כל היום ובשעות אחה"צ קרבות אויר מעלינו. ביום ששי בלילה 19/10 הייתה התקפה ראשונה של קטיושות לעבר הסוללה קרוב מאד לצוותים, אולם ללא פגיעה או נזקים.באותו לילה לפנות בוקר 20/10 היה מטח נוסף של קטיושות אשר פגע בסוללה.כאן החלה פעולת שרשרת של אש והתפוצצות התחמושת שהייתה אצלנו.לכל תותח הייתה צמודה זחלילית בשם "אלפא"אשר הכילה כ-30 פגזים.זחליליות התחמושת נדלקו והתפוצצו במספר גלים כ-150 פגזים שלנו במשקל 66 ק"ג עם החנ"ה התפוצצו עלינו הפכו את הסוללה לתופת.מכל זחלילית תחמושת שהתפוצצה נשאר בור בקוטר 10 מטר ובעומק מטר. דני ברנהיים ק"ס הסוללה נפגע ונהרג כאשר היה בריצה לסיוע בין הצוותים שנפגעו.חמישה מחיילי הסוללה נהרגו ו- 40 מחיילי הסוללה נפצעו .בשלב זה החל פינוי הפצועים מתוך הסוללה והפינוי בוצע על ידי חיילי הסוללה אשר לא נפגעו בכלי רכב ובמסוקים.חללי הגדוד שנהרגו בלילה זה היו דן ברנהיים, בנימין מרציאנו, חיילי הנח"ל של הגדוד ו- ניסים אילוז, יאיר מנדלסון ודניאל אסרף חיילים סדירים שצורפו כתיגבור לסוללה ג'.לאחר אירוע זה התארגנה הסוללה מחדש. פעילות הלחימה נמשכה עד 26/10 אף על פי שהפסקת האש נכנסה לתוקף ב-24/10.לאחר הפסקת האש נפרסו סוללות הגדוד בחולות איסמעיליה לשהייה ארוכה שנמשכה עד ל-21 בפברואר 1974.בתאריך זה ובעקבות ההסכמים עם מצרים פינה צה"ל את האזורים שממערב לתעלה. גדוד 647 היה גדוד  התותחנים האחרון אשר עבר על הגשר חזרה לסיני.הגדוד השתחרר סופית לאחר אימון גדוד בתאריך 8/3/74.

החטיבה במלחמות ישראל

 

17.10.1973 - גדוד 647 נערך לקראת צליחת התעלה

18.10.1973 - גדוד 647 חוצה את התעלה

                         חטיבה 474

הקמת החטיבה אבני דרך

  • שנים 1967-1973 - הקמת חטמ"ר 820, חטיבה מרחבית גולן וחרמון.
  • שנת 1974- פירוק חטמ"ר 820, העברת הפיקוד לאוגדה 36.
  • שנים 1978-1981 - מיסוד הבט"ש והקמת חטמ"רים 474 ו- 810.

              הקמת גדודי הגמ"ר במיל'.

  • שנת 2003- איחוד חטיבת הגולן והחרמון תחת מפקדת חטמ"ר 474.
  • שנת 2006- הסבת גדודי המילואים מהגמ"ר לחי"ר קל: 7490 ו- 7491.
  • שנת 2008- הקמה מחודשת של חטמ"ר 810.
  • מאי 2008 הרחבת ג"ג דרומי - הרחבת ג"ג כולל חמ"ג עד צומת צמח בדרום.
  • ינואר 2014- הקמת אוגמ"ר גולן.
  • פברואר 2014- הכפפת פלחה"ן 8526 לחטמ"ר.
  • אפריל 2016- העברת ג"ג דרומי ל-417.
  • אוגוסט 2016- איחוד חטמ"ר 810 עם חטמ"ר 474

 

חטיבת הגולן (חטמ"ר 474) היא חטיבה מרחבית באוגדת הבשן אשר אחראית על הביטחון השוטף בגזרת רמת הגולן ובגזרת הר החרמון. מפקד החטיבה הנוכחי הוא אלוף משנה אבינועם אמונה.

באמצע העשור הראשון של המאה ה-21, הוחלט לאחד את חטיבת הגולן (חטמ"ר 474) וחטיבת החרמון (חטיבה 810) לחטיבה מרחבית אחת ושמה עוצבת הגולן, במסגרת ההחלטה, הוחלט כי החטיבה המאוחדת החדשה תשלוט על כל גזרת רמת הגולן והחרמון, תחת פיקודו של אל"ם ניזאר פארס ששימש אז מח"ט עוצבת הגולן, ובמקביל חטיבת החרמון הפכה לחטיבת מילואים, אך ב-2009 הוחלט להחזיר את המצב לקדמותו וחטיבת החרמון חזרה לסד"כ כחטיבה מרחבית נפרדת בעוצבת געש אז, וכיום באוגדת הבשן. בשנת 2016  בעקבות התוכנית הרב-שנתית "גדעון", הוחלט לאחד בשנית את החטיבות , תחת פיקוד עוצבת הגולן.

חטיבת הגולן - חטיבה 474

      הקמת החטיבה אבני דרך

שנים 1967-1973 - הקמת חטמ"ר 820, חטיבה מרחבית גולן וחרמון.

שנת 1974- פירוק חטמ"ר 820, העברת הפיקוד לאוגדה 36.

שנים 1978-1981 - מיסוד הבט"ש והקמת חטמ"רים 474 ו- 810.

              הקמת גדודי הגמ"ר במיל'.

שנת 2003- איחוד חטיבת הגולן והחרמון תחת מפקדת חטמ"ר 474.

שנת 2006- הסבת גדודי המילואים מהגמ"ר לחי"ר קל: 7490 ו- 7491.

שנת 2008- הקמה מחודשת של חטמ"ר 810.

מאי 2008 הרחבת ג"ג דרומי - הרחבת ג"ג כולל חמ"ג עד צומת צמח בדרום.

ינואר 2014- הקמת אוגמ"ר גולן.

פברואר 2014- הכפפת פלחה"ן 8526 לחטמ"ר.

אפריל 2016- העברת ג"ג דרומי ל-417.

אוגוסט 2016- איחוד חטמ"ר 810 עם חטמ"ר 474

 

חטיבת הגולן (חטמ"ר 474) היא חטיבה מרחבית באוגדת הבשן אשר אחראית על הביטחון השוטף בגזרת רמת הגולן ובגזרת הר החרמון. מפקד החטיבה הנוכחי הוא אלוף משנה אבינועם אמונה.

באמצע העשור הראשון של המאה ה-21, הוחלט לאחד את חטיבת הגולן (חטמ"ר 474) וחטיבת החרמון (חטיבה 810) לחטיבה מרחבית אחת ושמה עוצבת הגולן, במסגרת ההחלטה, הוחלט כי החטיבה המאוחדת החדשה תשלוט על כל גזרת רמת הגולן והחרמון, תחת פיקודו של אל"ם ניזאר פארס ששימש אז מח"ט עוצבת הגולן, ובמקביל חטיבת החרמון הפכה לחטיבת מילואים, אך ב-2009 הוחלט להחזיר את המצב לקדמותו וחטיבת החרמון חזרה לסד"כ כחטיבה מרחבית נפרדת בעוצבת געש אז, וכיום באוגדת הבשן. בשנת 2016  בעקבות התוכנית הרב-שנתית "גדעון", הוחלט לאחד בשנית את החטיבות , תחת פיקוד עוצבת הגולן.

 

גדוד עיט 595  - (גדוד האיסוף הקרבי)

הגדוד מורכב ממחלקה רכובה, פלוגת לוחמי תצפיות ופלוגה לוחמת.  לוחמי הגדוד והבקא"סיות ( בקרית איסוף יבשתית) מומחים בשטח האוגדה ולעומק סוריה,תפקיד הגדוד הוא לאסוף מודיעין על הקרקע, על תנועות האויב במרחב, הכוונת גורמי יירוט ואש בגזרת המרחב, מתן סיוע איסופי מקדים, מלווה ומאוחר לכוחות במרחב וביצוע ניטור באופן רציף. לגדוד הוקם חמ"ל מר"ס (מערכת רבת סנסורים) הראשון - מדובר במכשור מתקדם של מצלמות מתכווננות המתקשרות עם גדר הגבול, ומתריעות במקרה שיש אינדיקציה לאירוע לבקא"סית שיכולה לכוון את עצמה אל אזור הארוע ולקבל אינדיקציה מקיפה יותר.

 

 חטיבה 810

עד הקמת חטיבה 810, הייתה גזרת החרמון גיזרה עצמאית תחת פיקודה של אוגדה 36. הגזרה בבט"ש כללה מפקדת גדוד סדירה (נקראה "מפקדת חרמונים"), שישבה במוצב ה"ישראלי" ופקדה על כל הגזרה בבט"ש.

המוצב "ישראלי" כלל בנוסף למפקדה גם חיילים מיחידות ייעודיות.  בנוסף היה מוצב מנהלתי ברכבל התחתון. המוצבים הנוספים באותה תקופה היו: "רכבל עליון", "מצפה שלגים" ו"עידו".

בשעת חירום הורכבה מפקדת החטיבה מקצינים מבה"ד 1, שהיוו מפקדת חטיבה מעל ל"מפקדת חרמונים".ההערכות בחירום כללה תפיסה של מוצבים ושל שטחים חיוניים מחוץ למוצבים. החל משנת 1978 התקבלה החלטה בצה"ל להקים את "פרויקט חרמונים" - טיפול מטעם סגן הרמטכ"ל בכל הנושאים הקשורים לחרמון: תשתיות, תחום ההתארגנות לחורף, וההיבט האג"מי. את משימת ניהול הפרויקט קיבל לידיו קצין חיל ההנדסה אל"ם יגאל מילוא. במסגרת הפרויקט הוקמו מוצבים נוספים נוסף על המוצב הישראלי ומוצב מצפה שלגים. כמו כן נסללו דרכים, בוצרו מוצבים, נבנו רכבלים, ונרכשו כלי רכב המתאימים לנסיעה בשלג. כמו כן הוקמה יחידת האלפיניסטים. ב-30 באוגוסט 1978 הוקמה חטיבת החרמון. 

 

מורשת הטנ"א

  

קטנ''אים אוגדה 366 לדורותיהם

  1. סא''ל דוד אסולין : 2002-2004  
  2. סא''ל ליאור פרי : 2004-2006 
  3. סא"ל עופר אזרד: 2006-2008
  4. סא"ל יורם פדל: 2008-2010
  5. סא"ל דודי צפון: 2010-2012
  6. סא''ל אריק אבוטבול : 2013-2015 

קטנ''אים אוגדה 210 לדורותיהם

  1. סא''ל אריק אבוטבול : 2013-2015 
  2. סא''ל אלי חוטובלי : 2015-2017
  3. סא''ל אברהם קויפמן : 2017-2019 
  4. סא''ל אורן מזרחי : 2019-כיום 

קט''אי חטיבה 679 לדורותיהם

  1. רס"ן ניר הלפמן : 2013-2015  
  2. רס"ן לירון מלכה : 2015-2017 
  3. רס"ן נתנאל פזרקר : 2017-2018  
  4. רס"ן טליע חליל : 2018-2019  
  5. רס"ן אלעד קליין : 2019-כיום  

סיפורי מורשת אנשי החימוש בחטיבה 679

 

דן שחר (במיל') מספר על מלחמת יום הכיפורים עם חטיבה 679

התגייסתי ב2 לנובמבר 1967 ולאחר הטירונות הגעתי לבה"ד 20 וביצעתי קורס חשמלאי שוט. לאחר מכן שובצתי בחטיבה 7 במחנה נפח. שובצתי בקוניטרה בגדוד 53. אני עבדתי על טנק שוט כחשמלאי , היה לי ארגז כלים פשוט של 03 והייתי מגיע לטנק ונעזר בשיריונרים שעבדו איתי בהחלפות מצברים וכול'.

שהגעתי לגדוד 53 השיריונרים בגדוד היו ותיקים ממני בכחצי שנה. לגבי המערכת בטנק , הטנק היה מסורבל מבחינת מנוע וכל מערכת החשמל הייתה פשוטה מאוד , ומאוד אמינה. היה לנו מוח מתחת לסדן שהיה אחראי גם על הצידוד וגם על ההגבהה , בנוי ממגבר הגבהה ומגבר צידוד. החטיבה הייתה בנויה מפסיפס ישראלי; קיבוצניקים, מושבניקים, דתיים מכלל האוכלוסייה, פסיפס מצוין.המלחמה מול העיראקים והירדנים הביאה אותנו לקצה גבול היכולת של הטנקים בחטיבה אני זוכר מקרה אחד כשנלחמנו נגד העיראקים והירדנים וטנק אחד נתקע בלי מצברים, רצו לשלוח את כל חוליית החימוש אך סירבתי והצעתי למפקד שניסע רק אני,הקח"ש וספי ונסענו אל הטנק התקוע. 

הגענו אל הטנק ולא יכלתי להוציא את הפגזים כי ירו עלינו מסביב, מאוד נזהרתי כי תנועה אחת לא נכונה יכולה לפוצץ פגז ולהשמיד את הטנק כולו. הצעתי לזוהר הקח"ש שישלח את ספי החוצה והמפקד סירב.

נכנסתי לתוך הטנק ואמרתי לספי לצאת החוצה והוא סירב כי זוהר לא נתן את הפקודה, אמרתי לו שהפקודה באה מזוהר והוא יצא. זוהר נכנס לצריח ושאל אותי "נו דני מה קורה?!" ואמרתי לו "גם ככה אני הולך למות אני מחליף את זה, תמסור ד"ש למשפחה שלי תגיד להם שאני אוהב אותם".

זוהר נכנס לצריח וסגר את הטנק והטנק כולו רעד, פגעו בטנק. החברה היו מפוחדים בתוך הטנק והתחלתי לשיר איתם ביחד "עושה שלום במרומם, שמע ישראל!" צעקנו, עד היום שאני פוגש אותם הם אומרים לי "אני לא אשכח את השירה שלך, איך היה לך כוח לשיר?".

סיימתי לתקן את הטנק אבל חיכינו עוד שעתיים כי הרגשנו שעדיין יורים עלינו, שמענו רעש. אחריי שעתיים יצאנו מהטנק וראינו שהג'ריקנים מנוקבים, המים לא היו, הרשתות הסוואה שרופות, הטנק פגוע מסביב מכל הארטילריה ואיפה שספי היה בור של 3-4 מטר, ממש צמוד לטנק. וזוהר שאל "איפה ספי?!" והגבתי לו עם ההומור השחור שלי: "ספי באדמה מה? רצית לקבור אותו." והוא שאל שוב "איפה ספי?!" ואמרתי לו "אל תדאג זוהר, ספי יצא, אני אמרתי לו ללכת." ספי חי, ומזל שלא היו שם את כל החימושניקים.
הטנק עבד ונסענו בחזרה.

לפני כל הפרשה הזו אמרתי לזוהר, זוהר תתקשר לאורי, בשביל מה צריך טנק? בשביל מה אני, חימושניק, צריך להחליף מצברים אם אפשר להיכנס ולגרור את הטנק החוצה? וזוהר ענה לי "אני לא יכול, אני קצין, מה שאורי אומר לי אני עושה." ובסוף החלפתי את המצברים תחת אש.

 

רס"ן זוהר ראובני קצין חימוש גדודי (במיל') מספר על מלחמת יום הכיפורים בחטיבה 679

שהגעתי לצבא היה לי חלום להיות בקורס טייס והיה לי חלום להיות בסיירת שיריון. שהגעתי לצבא אמרו לי "רגע, לוחמים יש לנו, מכונאי טנקים אין לנו" ושלחו אותי לקורס מכונאי טנקים מסוג שוט מטאור. בקורס היו 12 תלמידים, כולם אנשים מקצועיים והחיים הוכיחו כך, אני בקשר עם חלקם עד היום והם כולם מצליחים בחיים.

החלום שלי להגיע לסיירת שיריון התנפץ, הסבירו לי שלוחמים יש, ומכונאי טנקים אין. בסיום הקורס בדיוק פרצה מלחמת ששת הימים, במלחמת ששת הימים התעסקתי בחילוצים של הרוגים לתוך שטח ישראל ובסוף המלחמה הפכתי למדריך קורס מכונאי טנקים בבה"ד 20, אחריי שתי מחזורים הרגשתי שאני משתעמם מהתפקיד והציעו לי לצאת לקצונה והסכמתי.

הקורס קצינים היה קורס ארוך מאוד, הוא נמשך 11 חודשים. לאחר הקורס שובצתי בחטיבה 7 ושם עשיתי את השירות הסדיר שלי כקצין חימוש.
השתחררתי מהשירות הסדיר שלי והתחלתי שירות מילואים בחטיבה 679, הצטרפתי לחטיבה ממש בתחילת הדרך שלה, היא עדיין הייתה בהקמה והצטרפתי במהלך האימון הקמה שלה ולא הכרתי שם אף אחד.
במהלך האימון הקמה הקצין חימוש של החטיבה בא אליי ותפס אותי בכתף ואמר לי ללכת ליד העץ ששם, לקחת כיסא ושולחן ולהפסיק לרוץ ולהתחיל לנהל את העניינים בעצמי. שם למדתי איך לעבוד, עד היום שאני מגיע לצאלים אני מסתכל על העץ ששם ואומר ששם למדתי איך לעבוד.

לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים הקפיצו אותנו ואמרו לנו "תתארגנו, אנחנו הולכים לרמת הגולן והולכת להיות מלחמה". אני לא האמנתי לזה וצחקתי "איזה מלחמה, בדיוק נולדה לי ילדה. בנות זה סימן לשלום." אך ככל שהעבר הזמן הבנתי שהעניין הוא רציני משחשבתי, בימים שלפני המלחמה השמשנו והכנו כמה שיותר טנקים שיהיו מוכנים להגיע לגזרה. התחלנו להבין שזה משחק של טנקים והראשון שיעלה אל לגזרה הוא המנצח.
במהלך המלחמה נכנסנו אל השטח כמו הלוחמים ותיקנו את הכלים שנפגעו בשטח, רוב התקלות היו פשוטות יחסית, לתקן אותם לקח בין שעתיים לשלוש שעות. הבעיה האמיתית שנאבקנו בה היא להגיע אל הטנקים שנתקעו בשטח.
היינו בשטח ביחד עם הלוחמים עד סוף המלחמה, בכל יום היינו צריכים לתקן ולאסוף את הטנקים הפגועים ולהשמיש אותם מחדש.

 

סא"ל יצחק שי (במיל')חטיבה 679 במלחמת יום הכיפורים

עברו כבר 45 שנה.....והזיכרון חי עמנו 

קשה להאמין שעברו כבר 45 שנה מאז המלחמה הקשה ההיא. המראות, הקולות והריחות חיים בי ממש כמו אז.אך בעיקר אני זוכר את החברים. אם אני שואל את עצמי היום בזכות מה יכולנו וניצחנו בתנאים הבלתי אפשריים, שכבר נחקרו ורבות דובר בם במשך השנים, אני בטוח שהתשובה היא בזכות : אחוות הלוחמים, ההכרה בצדקת הדרך והדבקות במטרה של כולנו.

וזאת ביחד עם השקעה של ידע, מקצועיות, אחריות האישית ואחריות הדדית.בספרו "אלה האחים שלי", היטיב לתאר זאת המח"ט אורי אור. שם הספר מעיד על הדגשים בו.

לא כלי המלחמה, לא הוראות מהדרג המדיני. לא הם שהכריעו, אלא הלוחמים בשטח בכל הדרגות, שראו במטלה הלאומית את משימתם האישית ונתנו כל מה שהיה להם לתת, כולל חיים ובריאות.

בהתייחסות ספציפית לתפקיד אותו מילאתי בעת המלחמה, כקצין חימוש גדודי יחד עם כל קציני וחיילי החימוש בגדודים האחרים בחטיבה, המח"ט אורי אור מציין את העובדה , שבלילות בראשית המלחמה הסתבר, שנשארו מעט טנקים כשירים, אבל עד הבוקר היו כבר יותר ממספר כפול של טנקים מוכנים לפעילות. בע"מ 115 בספרו הוא כותב, ואני מצטט :"מבחינת מספר הטנקים, הצלחנו להגיע מכ-25 טנקים, שאיתם גמרנו את הקרב, עד קרוב ל-60 טנקים, וזה מתוך כמאה שהיו לחטיבה בסככות, לפני היציאה למלחמה. לא ידענו במדויק כמה טנקים נפגעו בקרב בצורה שאיננה ניתנת לתיקון, וכמה זמן יארך התיקון של אלה שעדיין לא הצלחנו לתקן באותו לילה.מאמצי התיקונים נמשכו ללא הרף עד אור הבוקר. לכן, גם בזמן בירור הנתונים, ידעתי כי לא מדובר בנתונים סופיים". (סוף ציטוט).  אין ספק שללא עבודה מאומצת, ללא הפוגה ללא מנוחה, ללא שינה, בנחישות ובהתמדה, לא היינו יכולים לעמוד באתגר הבלתי נתפס הזה.אני הגעתי לגדוד למלחמה כקצין חימוש גדודי חדש, בפעם הראשונה במילואים.  הייתי אמור להחליף את הקצין הוותיק, יעקב קוקוי, וכך קרה, שהיינו שני קציני חימוש גדודיים על אותו גדוד בפרוץ הקרבות. החיילים נתנו בנו אמון וקיבלו את סמכותנו ואני ידעתי שאני יכול לסמוך עליהם גם מקצועית וגם חברתית.

אני מבקש לספר על אירוע אחד מני רבים, שאולי יש בו כדי לשפוך אור על תפקודינו באותה תקופה.ביום השלישי למלחמה, 8.10.1973 , עדיין בשלב הבלימה, היינו בריכוז עבודה חטיבתי ליד עלייקה, בציר העולה לנפח.

 קצין החימוש של החטיבה, עזרא צוק, קרא לשנינו: ליעקב קוקוי  ולי לתדרוך קצר. הגיעו אליו ידיעות על טנקים פגועים במקומות שונים ברמת-הגולן. הוא ביקש מאתנו לפצל את כוח אנשי החימוש בגדוד לשניים. מיעקב הוא ביקש להגיע לציר הנפט, לאזור תל-עבאס, בו היה ריכוז לוגיסטי של אנשינו והיה צורך מיידי לטפל בטנקים הפגועים ולהחזירם לשימוש.

ממני הוא ביקש לקחת חלק מאנשי החימוש לכיוון העיר קונייטרה (שהסורים כבשו אותה) ולהגיע למספר טנקים לא תקינים הנמצאים במבואות העיר ולתקנם במקום.כל אחד מאתנו לקח את אנשיו ויצאנו למלא את המשימה במקומות שהוגדרו לנו.אנשיי ואני הגענו למבואות קונייטרה, למקום בו היה ממוקם החפ"ק של אחד מגדודי גולני. נכנסתי לבונקר שלהם ופגשתי במקום את הסמג"ד אילן בירן, (מי שלימים התמנה לאלוף).הוא הנחה אותי כיצד להגיע לשני טנקים. התברר שהם מהחטיבה שלנו. אחד המטקי"ם בשם ירון,  היה בתוך הטנק שניזוק. הוא מסר לנו פרטים על התקלה ורק אז יצא מהטנק.  בדקנו את שני הטנקים והגענו למסקנה שבמקום לא נוכל לטפל בהם.

החלטנו לא לוותר עליהם אלא לגרור אותם בעזרת שני טנקים תקינים, שהיו במקום. ירדה החשכה. התחלנו בגרירה  המסובכת בתנאי שטח וראות מאוד קשים. ומיד נוספה בעיה חדשה, קשה לא פחות.לא יכולנו להבחין, תוך כדי הנסיעה בלילה, בין חיילנו לבין חיילי האויב הסורים. רבים הסתובבו בשטח ולך תדע מי בא למולך.

ידיד או אויב.    מספר חיילים התקרבו אלינו רגלית. דרכנו את נשקנו ולפתע זיהינו שהם קוראים לנו בעברית.

 התברר שאלה צוותי טנקים סדירים, שנאלצו לנטוש את הטנקים שלהם. הם ביקשו להצטרף אלינו. לקחנו אותם איתנו, לא היה חסר הרבה כדי שנטעה ונירה בהם. הרי היינו עייפים ומתוחים, ולא ראינו בבירור מי בא לעברנו. לאחר זמן, הגענו בשלום לעלייקה. קצין החימוש החטיבתי , עזרא, ניגש אלי ובישר לי, בצער, שיעקב קוקוי וחיילים נוספים מאנשיו נהרגו. היו לאותו כוח גם פצועים לא מעטים , ידעתי שזה יכול היה להיות  אני.הרי המיקום אליו נשלח כל אחד מאיתנו, היה מקרי לחלוטין.

לסיום, אציין את העובדה, שאני משרת גם כיום בשירות מילואים פעיל, כקצין חימוש במפקדת הגייס הצפוני. אני נפגש עם הקצינים והחיילים הצעירים המשרתים היום ואני רוצה לציין, שגם היום יש רבים וטובים העושים הכול למען שמירת בטחון המדינה. נקווה שלא יצטרכו לעמוד במבחנים קשים כמו אלה, שבהם עמדנו אנו.

 

גיא דרור ממח"ג  8108 חטיבה 679 מספר על מלחמת לבנון השנייה

הסרט האפוקליפטי הזה של מלחמת לבנון השנייה מצא אותי בתקופה לחוצה בין סיום הבנייה של הבית שלי ובין עבודה שוחקת שבה עסקתי באותה עת.קיבלתי שיחת טלפון מקצין חימוש של הגדוד דאז, יגאל שימעוני, ביום שישי בבוקר 21.7.2006.
התארגנתי מהר ותוך שעה כבר עליתי צפונה לימ"ח שהיה אז במחנה יפתח.
האדם הראשון שפגש אותי בימ"ח היה מ"פ המפקדה אודי בורוביץ' שבשיחה הראשונה עימו חזר מספר פעמים על המושג "By the book"  עובדים על פי הספר, כל מה שלמדת עד כה זה הזמן ליישם במילים אחרות, המושג נצרב עמוק במחשבותיי לאורך כל תקופת הלחימה, בהמשך, העברתי לחיילים את הרעיון שבעצם הכל נמצא תחת ידינו ואם נעבוד בדרך הזו כל האירוע הזה בעצם יעבור עלינו בקלות.

הכניסה לאח"י הייתה באופן מיידי לא אך לפני שעברתי ליד חדר החירום הממוקם בבניין שליד בניין המשרדים של החטיבה, בו נמצאו ארגזי החירום שלנו שאותם אנו מעמיסים על גבי הכלים האורגניים, כלומר נגמ"שי הכתק"ד 19,19א'.
יצאתי לכיוון האח"י של הגדוד ומיד התחלתי בפירוק היריעות של הנגמ"שים וניתוק מייבשים ומשם אל הטנקים בצמודים לנגמ"שים והמשכתי עד לבוא שאר הכוח, בעצם התחלתי בסביבות 3 בצהריים ונרדמתי מעייפות על הנגמ"ש שלי בערך ב 2 לפנות בוקר כשהשמש בבוקר שוב העירה אותי ואת שאר הכוח שכבר הגיע והתחילו לעבוד בקדחנות לפירוק היריעות והוצאת הכלים לשטחי הערכות, בשלב זה לאחר הוצאת הכלים מהאח"י כבר נכנסנו לשלב הגיוס בעמדות הפזורות סביב בסיס החטיבה, הגיוס היה אבן דרך בהבנה כי 110% התייצבות כוח אחד ייצר את התחושה ההולכת ומתגברת באשר לתובנות כי צה"ל בעוצמתו ובכוחו יכול להכריע את הלחימה בלבנון רק מכוח רוח ההתגייסות של החטיבה שלנו והרצון לעמוד בראש המבצע שתוכנן ע"י פיקוד צפון ומפקדת האוגדה.

הרעיון המבצעי היווה אבן דרך במסע הטנקים בין היציאה מהארץ ועד הגעת הכוח לפאתים הצפוניים של מרג'עיון תוך חיכוך מתמיד בחוליות המחבלים של חיזבאללה ויצירת מגע להשמדה.
לאחר שלב גיוס הכוח וצבירתו במהלך שלושת הימים הבאים נותרנו עד לשלב אישור התוכניות האופרטיביות במשך כשבוע בשטחי היערכות, תקופת זמן שאפשרה לנו לאבחן תקלות אפשריות בכלים ולתקנן, ביצענו בחינה מלאה לכל הכלים שיצאו מהאח"י לכל תרחיש אפשרי, בעת זו כבר נתקבלה החלטה על הכלים הפורצים בפלוגה ב' של הגדוד אשר עליהם הרכבנו ערכות נוכרי ופירקנו אותן עת הובלת הכלים לשטחי הכינוס, שם ביצענו הרכבה נוספת בכלים והכל ע"י אמצעי ההרמה הגדודיים ומקצועיות החיילים. בזמן בו שהינו בשטחי היערכות התבונות הנצברו בתודעתי היו שהאויב בעצם התעצם יותר מאז היכרותי האחרונה עימו עת הייתי כחייל בשירות חובה ושירתי רבות בלבנון במוצבים בגזרה המזרחית.
בכל העת הזו הבנתי שבעצם יכולה להיות סכנה מוחשית של כניסת כלים לתוך מארבי נ"ט וזו יכולה להיות מלכודת מוות אפשרית והאויב מתכנן את האפשרות הזו.
מאותו רגע שהתודעה שלי התמלאה בהבנה זו ניסיתי להשפיע על הרעיון המשכיות הכוחות הנעים צפונה לכיבוש היעד.
גם אם ינועו על גבי כלים שאינם אורגניים, הכוח הלוגיסטי במהלך זה הוא הכרחי לצורך הלחימה או לפחות לניהול אפשרויות של נפ"חים לאורך צירי התנועה של הגדוד כדי שתיהיה אפשרות לחלץ אותם באופן מסודר לאחור.

ברור שקיבלתי תשובות אחרות שהשאירו אותי בהלם מוחלט, יחד עם זאת קיבלתי את העניין כגמור ומוחלט בהחלטת דרג גבוה, העת זו, הייתי בן 34 נשוי שבני היחיד בן 3.5 ואישתי בהריון מתקדם ללידת אחיו הצעיר, (כ-3 חודשים לאחר המלחמה.)
לאורך כל אותה תקופה לא עלתה במחשובתיי האפשרות שאני עשוי להפגע כלל מנפילות של טילי אוייב בשטחי הכינוס, עניין שאירע באופן קבע לאורך כל תקופת הלחימה, משום מה הרגשתי מוגן יותר מאלו הנמצאים בטנקים שלכאורה פחות פגיעים ממני.התחושה שלי והאמונה שבי הגיעה למקומות שמעולם לא הייתי בהם, תוך הבנת המושג "גם כי אלך בגיא צלמות, לא אירא רע כי אתה עמדי", ללא ספק, האמונה שבי התחזקה למראות שנחשפתי לאורך כל תקופת הלחימה.

לאורך כל תקופת הלחימה ביצענו תיקונים בכל הדרגים האפשריים בשטחי הכינוס הגדודי ולצורך כך ביקשתי ממחש"פ צפון בביקורו בשטחי ההיערכות שלנו סיוע בעיקר של זמינות חלפים בכדי להעצים את היכולות המקצועיות שלנו כדי להכשיר כלים בכל זמן נתון לצורך כניסת הכוח לשטח האויב עם מינימום אפשרות צפי שחיקה על ציר זמן הלחימה תוך גמיאת ק"מ מרובה של הכלים על תוואי השטח ההררי שעשוי להוות מכשול טכני בעת הלחימה, ברור שבכל אותה העת המחשבה שניקרה בי הייתה שבעצם מה יהיה אם כלי אחד או שניים או מספר לא מבוטל של כלים יתקע במהלך הדרך ליעד או בעת לחימה ואז בעצם כל העבודה שאנו עושים כאן היום היא לשווא כשאנו לא יכולים להיות לידו לצורך תמיכה טכנית מיידית.
קיבלנו סיוע של פלק"ד 706 באופן מלא כשזה גויס לצורך תמיכה מלאה לגדוד 8108 אשר באופן כמעט עיוור לחלוטין לנגד עיניהם עמדה המטרה היחידה של רמה מבצעית גבוהה ביותר של הכלים שבאחריות הגדוד אשר נעו לביצוע משימתם.

מספר שעות בודדות לפני כניסת הכוח הפורץ הובאו אלי לגדוד על ידי חוליית הבוחנים החטיבתית מספר ערכות גרירה ניסיוניות, כאלו שנועדו לצורך מדידת היכולות הא"גמיות לגרירת הטנקים, היכולות של הערכות הללו היו באופיין כאלו שלא היה צורך בחיבור וניתוק אמצעי הגרירה ע"י הדחפורים באמצעות מגע ידי אדם.התקנו את הערכות הללו על מספר טנקים בודדים כאלו שתתכן אפשרות שאלו יכולים לעצור את התקדמות כוח החוד לצורך כיבוש היעד תוך קבלת החלטות משותפת של הדרג האג"מי בגדוד.
ערב כניסת הגדוד ללחימה אני יחד עם מספר חברים ממחלקת החימוש הגדודית מלווים את כניסת הגדוד עד לגזרת הגדר במטולה דרכה הם עברו לתוך שטח האויב אירוע שלכד את מחשבותיי שוב על שיטת האחזקה הבעייתית שעל בסיסה היינו צריכים לפעול לאורך כל תקופת הלחימה.

החלטתי להיות קשוב לתדר המחו"פ של הגדוד ומצאתי עצמי לאחר החזרה לשטחי כינוס יושב הכי קרוב לנגמ"ש הפיקוד 15א' בכדי להיות בהאזנה לאורך המבצע.
בשעות הבוקר המוקדמות מס' כלים בפלוגה ב' נתקעו, התרחיש שאירע, מה שהכי בעולם רציתי שיקרה, טנק מ"פ ב' יובל כוכבא, נתקע עקב תקלה בממסרת שלא איפשרה לו היגוי תקין ובעצם לא הייתה תנועה בזחל אחד, מאותו רגע הידרדרות הסיטואציה המבצעית החלה תוך פגיעת טיל קורנט בטנק מ"פ ב' בתובה בסמוך לפתח פליטת גזים מהמנוע וחדירתו של המטען החלול לאורך פלדת השיריון של הטנק דרך תא חט"כ עד לחדירה לתא הנהג ופגע אנושות בנהג הטנק רס"ר אלון סמוכה ז"ל.
אירוע קשה זה נחקק בי עד עצם היום הזה תוך מחשבה ההולכת ונשנית ומעת לעת מייצרת תשובות פרטיות באשר לשאלה המתמידה, מה יכולתי / יכולנו לעשות יותר כדי שהטנקים שלחמו לילה שלם לא ימצאו עצמם לאחר מספר שעות פגיעים כתוצאה מתקלה טכנית שהיוותה מכשול גדול.הוחלט ע"י המג"ד זיו אבן חן שכל הכלים אשר יכולים בתנועה יאספו את כל הכוח אשר הכלים שלו נתקעו ויבצע חזרה מסודרת לארץ תוך עזיבת הכלים בשטח האויב.

בעט חזרתם ארצה, עמדו לחיפוי גדודים 9232 ו8112 על הציר ההיקפי של מטולה תוך שהם מחפים מפגיעות חוליות נ"ט הנמצאות בכפרים הסמוכים לקו הגבול ושמטרתן הייתה פגיעה ברק"מ הנע על הציר בחזרה ארצה, עת כניסתם ארצה על מה שראיתי לנגד עיניי זה את מידת השחיקה הטכנית שהכלים צברו במהלך המבצע של אותו לילה שקדם לכך.

הכלים הגיעו לתוך התאג"ד שנפתח במאמץ חטיבתי על ידי גדוד 9232 בסיוע כל כוחות הרפואה שעמדו לרשות החטיבה ושם פרקו פצועים מכל הרמות לצורך טיפול מיידי והמשכי עד לפינויים לבתי החולים. באותו יום ריכזנו שוב מאמץ גדודי מקצועי ע"י כל אנשי הסגל המקצועי, מחט"פים, מנהל עבודה, ממח"ג, קח"ש, בכדי לעמוד על שני נושאים עיקריים, האחד, סקירה ובחינה מלאה של כל הכלים שחזרו ארצה לאחר המבצע, והשני , איפיון עיקרי התקלות אשר היוו מכשול אפשרי לכלים שנעו לאורך כל זמן המבצע.

היה קשה מאוד לגזור את המידע הזה כשעצב גדול נמהל כאן עקב איבוד חיי אדם של חבר יקר אשר לא חזר מאדמת אויב, אבל אני חייב לומר שכולם ללא יוצא מן הכלל היו חדורי מטרה וכל מבוקשם היה אחיד ומטרתם קודש, להכשיר מקסימום טנקים למבצע של הלילה הבא מתוך כל הטנקים שהצליחו לחזור ארצה, התוצאות היו מדהימות, מתוך כל הגדוד שהצליח לחזור ארצה הכשרנו 95% מהכלים למבצע הבא.

בלילות שלאחר מכן נכנס הגדוד אינספור פעמים עם אמצעי גרירה ודחפורים הלוך ושוב כדי להחזיר את הכלים הפגועים וכן את שרידיו הנותרים של הלוחם רס"ר אלון סמוכה ז"ל. נחישות והתמדת כוח החימוש של הגדוד היוותה אבן דרך חיונית למפקד הגדוד אשר סמך על מחלקת החימוש והחט"פים בביצוע משימתם.לאורך כל תקופת הלחימה במלחמת לבנון השנייה, מחלקת החימוש והחט"פים של גדוד 8108 על כל חייליה ומפקדיה ביצעו אינספור תיקונים באופן מקצועי מאוד גם תחת אש ונפילת פצמ"רים של האויב בשטחינו.

על כך נתונה להם התודה וההערכה מקרב לב.

תמונות של גיא מגדוד 8108

 

 

עיקרי העשייה - קט"א חט' 679

חטיבה 679 בשנה האחרונה בתהליך הסבת טנקים בחטיבה, מבוצע תיקוף וחידוש אופרטיבי. מבוצעת התעצמות אמל"ח כולל מערכות קשתות שנקלטו בחטיבה. החטיבה מבצעת אימונים גם בשנה האחרונה בצל הקורונה. ריענוני חלפים באופן שוטף. אחזקה שוטפת יומיומית בימ"ח החטיבה בהיבט כלל התחומים ושמירה על כשירות ומוכנות גבוהה ליום פקודה.

מורשת אנשי החימוש בחטיבה 9

קציני חימוש  חטיבה 9 לדורותיהם

  1. רס"ן שרון : 1979-1980
  2. רס"ן חיים כץ : 1980-1981
  3. רס"ן מיקי דרעי : 1981-1984
  4. רס"ן מיקי בניון : 1984-1986
  5. רס"ן בוריס מנדל : 1986-1987
  6. רס"ן זבטני : 1987-1989
  7. רס"ן בני בום : 1989-1991
  8. רס''ן אירן בר-טוב: 2002-2004
  9. רס''ן תומר פאר: 2004-2006
  10. רס''ן תומר שוסטר: 2006-2008
  11. רס''ן שוקי גילבר: 2008-2010
  12. רס''ן קורין גורציקי: 2010-2012
  13. רס''ן מקסים פבלנדי: 2012-2015
  14. רס''ן עאמר אסעיד: 2015-2017
  15. רס''ן בני גואטה: 2017-2018
  16. רס''ן מאור ליבו: 2018-2019
  17. סרן דין בכר: 2019-2020
  18. סרן סברי איבראהים: 2020- כיום

אל"מ שלמה גנץ (במיל')

 שנת שחרור משירות מיל' 1992.תפקיד אחרון :מפקד אגד תחזוקה באוגדה עוצבת עמוד האש. תפקיד נוכחי באזרחות: מנכ"ל עיריית חיפה משנת 2006 ובעל חברת ליסינג אופרייט ליס.שמואל ביצע תפקיד משמעותי כמפקד פלוגת החימוש החטיבתי במלחמת  ששת הימים  בחטיבה 9 ובמלחמת יום הכיפורים שבה החטיבה לחמה נגד הלגיון הערבי, בחזית המרכז, באזור ג'נין, ובחזית המזרחית הסורית .

שלושה אירועים משמעותיים ששמואל  חווה בשירותו בצה"ל:

  1. הראשון במלחמת ששת הימים שבמלחמה אנשיו הצליחו לתקן במהירות את הכלים הפגועים ולהחזירם למשימתם.
  2. השני במלחמת יום הכיפורים כמ"פ  סדנא בחטיבה 9 שהייתה שייכת לאוגדת עוצבת עמוד האש פיקודו של "רפאל איתן" שפרצה בהפתעה ותו"כ הלחימה הקשה בעמק הבכא , במובלעת הסורית  ועד מזרע בית גא ותל שמס ובסיוע לחטיבה 7 הרבה כלים נפגעו וחיילי החימוש שלו עבדו מסביב לשעון ותחת אש כבדה ואפשרו לכוחות הלוחמים את המשך הלחימה.במהלך הקרבות במלחמת כל כלי תוקן מספר פעמים יכולת שמהווה מכפיל כוח לעוצמתו של החיל במערכה. 
  3. והאחרון שמואל הוביל השתלמות כלל צה"לית מרמת אל"מ ומעלה "יכולת אגד התחזוקה בקרב היבשה" תרגיל שבו הופעל אגד התחזוקה באופן מלא באזור קרני חיטים - להצגת יכולותיו בקרב היבשה , בהשתלמות נכחו כ 800 מפקדים בכירים בתקופת מפקד  דאז גבי אשכנזי באוגדה 366.

 

 

מורשת אנשי החימוש באגד ארטילרי 209

קט"אי א.א 209 לדורותיהם

  1.  רס''ן דוד חזן : 1994-1996 
  2. רס''ן ארז סיקסיק: 1996-1999 
  3. רס''ן יוסף ברנס: 1999-2001 
  4. רס''ן דודי צפון: 2001-2002
  5. רס''ן אליהו לוי: 2002-2005 
  6. רס''ן ארז דדון: 2006-2008 
  7. רס''ן גדי אהרונוב: 2008-2010
  8. רס"ן סווסר נבסו : 2010-2012
  9. רס"ן פליקס רודה : 2012-2014
  10. רס"ן אסנת אהרון : 2014-2016  
  11. רס"ן יעקב בן דוד :  2016-2017  
  12. רס"ן יונתן קרני : 2017-2018
  13. רס"ן אחמד עבדללה : 2018-2019
  14. סרן צבר מילר : 2019-2020 
  15. סרן ים סגל : 2020 - 2021
  16. סרן רזי שרוף: 2021 - כיום

סיפורי המורשת א.א 209

אלוף חגי שלום (במיל')

תפקיד אחרון: ראש אט"ל (אגף טכנולוגי לוגיסטי),תאריך פרישה: 1996, עיסוק נוכחי :  מנכ"ל ובעלי קבוצת "הארגז".תפקיד במיל' :חונך ראש אט"ל בתרגילים ושע"ח.

חגי התגייס לצה"ל כמכונאי טנקים , ושובץ בגדוד אייל שבחיל התותחנים.לאחר קורס קצינים חזר כקצין חימוש לגדוד אייל, הוא לחם עם הגדוד במלחמת ששת הימים ולאחר מכן מונה לקצין חימוש של חטיבה 401 בעוצבת סיני ובהמשך כקצין חימוש של עוצבת כידון, האגד הארטילרי של עוצבת סיני.במלחמת יום הכיפורים לחם כקצין חימוש באוגדה (מטכ"ל אמ"ן), אוגדת מילואים בפיקודו של מוסא פלד ולאחר המלחמה מונה לקצין חימוש של עוצבת סיני.ב1977 חגי למד בטכניון בפקולטה לתעשייה וניהול , במהלך הלימודים שימש כמפקד גש"ח באוגדת מילואים.לאחר לימודיו בטכניון מונה למפקד יחש"ם שמשון.

חגי הגדיר את תפקידו כ-"גן עדן למהנדסים , בימים שההנדסה לא הייתה מפותחת".אותו גן עדן עליו דיבר חגי גרם לו ליישם את לימודיו ולערוך שינויים ביחש"מ: 

  • שינוי שיטות ארגון
  • מחשוב חדיש ביחש"מ
  • הערכות למלחמה

בנוסף פיתח חגי את  הסדנא הייעודית על מנת לתת פתרון טוב למרחב פיקוד צפון בתחומי הטיפול של הסדנא (גנרטורים, צב"מ, אופטיקה, הידראוליקה וכו' ). חגי מגדיר את תפקידו כתקופה בה הייתה ביחידה אווירה טובה מבחינת פעילות חברתיות, טיולים וספורט. חגי מסכם כי "גולת הכותרת של היחש"מ היא האנשים - החיילים שמרכיבים את היחש"מ ויוצרים יחידה מגוונת אשר זכורה לטובה".  חגי סיים את תפקידו בדרגת אלוף כראש אט"ל (אגף טכנולוגי לוגיסטי) והשתחרר בשנת 1996.

 אירוע מכונן בשרות:

חגי מציין כי אירוע מכונן בשרותו הינם מלחמות ישראל בהם לקח חלק כקח"ש בדרגות השונות אשר אין אחד דומה לרעותה.ששת הימים :החליטה ממשלת ישראל לצאת למלחמת מנע באויב המצרי על גבולותיה. מולנו עומדים הכוחות הסורים, הירדנים והמצריים כשאליהם מצטרפות  גם עירק וברה"מ. ארה"ב שותקת ואינה מביעה דעה ולכן ישראל נמצאת לבדה במערכה. תוצאות מלחמת ששת הימים משפיעות עלינו עד היום. תוך 6  ימים הוכפל שטח מדינת ישראל פי ארבעה. המלחמה עלתה לנו בהרוגים ופצועים רבים וכן במשאבים רבים , במלחמה זו לקחתי חלק פעיל כקח"ש גדוד אייל כאשר אנשי החימוש הכשירו את התותחים המתנייעים 24 שעות סביב השעון .

מלחמת ההתשה : הכריז נשיא מצרים גאמל עבד- אל נאצר.איני יכול לכבוש את סיני, אבל אני יכול להתיש את ישראל ולשבור את רוחה" כך העניק נאצר שם תואר למערכה צבאית ממושכת שהתקיימה מיוזמתם של מדינות ערב- לאחר מלחמת ששת הימים  "מלחמת ההתשה" נמשכה כ17 חודשים בשנת 1970  יש הפסקת אש עם מצרים לתקופה. במלחמה זו לקחתי חלק פעיל כ-ק. אחזקה אוגדה "עוצבת סיני", בה אני וצוותי פעלנו רבות בין רבי תפקידיי להפעלת חילוצים תחת מטחי אש כבדים ולהצלת כוח אדם המבצעי. 

מלחמת יום הכיפורים כוחות מצריים צלחו את תעלת סואץ במספר מקומות וכוחות סוריים פתחו בתקיפות שריון ורגלים לאורך הקו  טנקים סורים כנגד התוקפים טנקים של צה"ל. הטנקים ישראלים במלחמה בעלת טראומה ענקית בשל כמות הקורבנות, מלחמה יוצאת דופן בשל הקושי שהיה לחיילי חיל החימוש לעמוד בקצב הפקת והכשרת הטנקים.במלחמה זו לקחתי חלק פעיל כקח"ש אוגדה (מטכ"ל אמ"ן) המילואים תחת פיקודו של מוסא פלד , בה לחמנו בדרום רמת הגולן אל מול הקו הסורי , בה המפקדים נשענו על אנשי החימוש אשר היו חיילים איכותיים, אשר לחמו והוחשבו כלוחמים לכל דבר ופעולה.

 

רס"ר דמיטרי רוגוזניקוב (במיל') משרת כ-17 שנים בגדוד 7057 בתפקיד מסגר במלחמת לבנון השנייה

באזרחות עובד דמיטרי בתור תומך מערכות מידע בבית חולים אסותא.מלחמת לבנון השנייה הייתה הפעם הראשונה שזומנתי למילואים.חיכיתי במחנה יפתח במשך יומיים שלמים ואז לקחו אותנו באביר לנקודת הפריסה של הגדוד, משם ירו ללבנון.במהלך הנסיעה ישבתי ליד חייל נוסף מהגדוד והתחלנו לפתע לשמוע יריות של תומ"תים הולכות ומתקרבות, הבחור שהיה איתי נכנס ללחץ רציני אז הרגעתי אותו כל הדרך.כשהגענו בלילה לנקודה, עוזי מנהל העבודה נתן לי מיטה מתקפלת ואמר לי ללכת לישון.מבחינתי כל האירוע הזה היה מאוד לא שגרתי ומפחיד, אפילו בבוקר כשהתעוררתי ראיתי עדר של פרות.שבוע שלם לא היתה אספקה של אוכל חם בכלל אז אכלנו מנות קרב בלבד והמצאנו מהם מאכלים שבישלנו במדורה.במהלך המלחמה הייתי במפקדה עם החימוש, בתור מסגר לא הייתה לי כל כך הרבה עבודה, כולם עשו הכל מהכל, אני סייעתי במכונאות  תומ"תים. מרוב הירי המסיבי של התומ"תים 14 מוטות פיתול היו תקולים וזו הייתה עיקר העבודה שלנו. כמעט בכל יום היו נפילות פצמ"רים באזור - אבל מתרגלים לזה.בנקודה זו היינו בשטח במשך שבועיים, לאחר מכן סיימנו ויצאנו הביתה. 

סיפורו של רס"ר אורי מונשי (במיל') בגדוד 8157 משרת כ-14 שנים בגדוד 8157 בתפקיד מכונאי תומ"ת

באזרחות עובד אורי בתור מנהל מחסן של הום סנטר. מלחמת לבנון השנייה היתה הפעם הראשונה שזומנתי למילואים. קראו לי למילואים ביום שישי ב3 בלילה,הגעתי חדש לגדוד ולא הכרתי אף אחד. הלכתי לביה"ס ברמלה ומשם נסענו לראשון לציון לביה"ס אחר ואז לצפון. הגעתי לצפון ב6 בבוקר, הכל היה "ברדק", היו חבר'ה חדשים ולא מגובשים. הגעתי למחנה יפתח ומשם היינו בכמה נקודות ותיקנו תקלות - הרבה מוטות פיתול, פריסות זחל, החלפת בוגיזים. כאשר הייתי עם הקח"ש בכפר בלום והתחילה אזעקה היינו באוטו ונכנסתי להלם עד שהקח"ש משך אותי מהאוטו בכוח למקום ממוגן, ובהפסקת האש ישנו במחנה קרן. סך הכל הייתי בערך שבועיים וחצי במלחמה. באימונים של הגדוד  היינו מגיעים טרם האימון בתור כוח חילוץ ומטפלים בכלים, באימון התעסקנו בהחלפת חוליות ותקלות, זכור לי שטיפלתי בפנצ'ר במשאית ריאו וזה היה סיוט. באימונים היינו מדריכים את הלוחמים לעבוד עם אנשי החימוש. אחרי המלחמה רציתי לצאת מהגדוד כי הרגשתי לא מחובר אבל החיבור קרה עם השנים והיום אני שמח לגמרי להיות בגדוד הזה.

 

סיפורו של  אבי שי שירת כמפל"ג טנ"א 8157 במשך כ-20 שנים השתחרר בדרגת רס"ן לפני מס' שנים


באזרחות אבי לא עובד לאור אירוע רפואי אישי שחווה לפני מספר שנים, כיום הוא מתנדב במשטרה, עוזר לשקם נוער בסיכון ויועץ עסקי ביזמות.התחלתי את שירותי הצבאי בסדיר במקצוע אופטיקאי באגד 209, יצאתי לקצונה ושובצתי בתור ע.קצין חימוש של בה"ד 3.בתפקיד השני הייתי קח"ש גדוד סדיר 450 תחת ביסלמ"ח ואז השתחררתי.שובצתי במילואים בתור קח"ש גדוד 8157, היו שנים שבהן ביצעתי תפקידים של סמ"פ מפקדה כשהתקן לא היה מאויש, גדוד 8157 היה גדוד מאוד מסודר. היינו עושים פעם בחודש פגישות בעבודה וערבי גיבוש  הקצינים בגדוד עם המג"ד. פעם בשנה היינו עולים נציגים מהמחלקה למחנה יפתח והיינו מוודאים שהכלים מלאים בציוד ומטופלים. ככה שכאשר קראו לנו למלחמה כל הכלים שלנו הניעו בצורה מושלמת ונסעו. גייסו את הגדוד שלי אחרי כמה ימים מפרוץ המלחמה. כאשר פרצה המלחמה מפקד הגדוד שלי סא"ל (היום אל"מ) חיים ברקי הזעיק אותי, ואני קראתי ל- 30 אנשים של מחלקת החימוש שלי. הגענו למחנה יפתח ומשם הלכנו לשטחי ההתארגנות, אני הגעתי עם רכבי הפרטי. הגדוד שלי היה ב100% כשירות כשכל שאר הגדודים עמדו על 60% כשירות. בתחילת המלחמה היו תקלות בעקבות ירי מסיבי והתחלנו לתת מענה חימושי, אצלנו כולם עשו הכל ביחד כלומר אם יש תקלה כולם מתעסקים בה. היו לי חיילים טובים, מקצועיים ומסודרים לפי כלים, החימוש היה ידוע בתור מחלקה רצינית. הבעיה המרכזית שנתקלתי בה במלחמה הייתה שלא הגיעו חלקי חילוף. היינו מעלים דרישה אך לא מקבלים את החלפים, כלומר לא מנפקים לנו (ובכלל היה כך בגדודים וחטיבות נוספים).לכן החלטתי בצעד אמיץ ליצור קשר ישיר עם מצל"ח והגעתי לבחורה בשם ציונה, אמרתי לה: "מה שאת שומעת כרגע בטלפון זה שיורים עלינו ואני צריך שתביאי לי חלפים לפי מה שאני אומר לך". הצבתי חייל שלי במצל"ח שישב שם ומשך חלפים. כל יום, עם הרכב שלי הפרטי שלי הוא הביא לנו חלפים לצפון! מצברים, ציודים, הכל! חשבון הדלק של הרכב שלי היה 4000 ש"ח בתום המלחמה. ירינו שם המון והמג"ד שלי ידע שאנחנו דואגים שכל הכלים יהיו כל הזמן תקינים, הוא נתן לי יד חופשית, העיקר שהכלים ירו וימשיכו לעבוד. הלך לי חלק מסוים במלגזה אז יצרתי קשר עם הבסיס שאמור לתקן את התקלה הזו ואמרו לי "ב16:00 אנחנו יוצאים הביתה", כל כך התעקשתי עד כדי שמפקד הבסיס בא בעצמו לעזור לי. היה לי חייל בלי שכפ"צ אז נתתי לו את השכפ"צ שלי ובהמשך השגתי לבד לעצמי. באיזשהו שלב חילקתי את החיילים למשמרות   16 שעות עובדים ו8 שעות נחים. חיילים שוררים הגדרתי להם תפקיד חדש במלחמה.

היה קטע לא סימפטי שאנשיי הלכו לתקן תקלה ובמרחק 20 מטרים מהם נפלה קטיושה, לא היו פצועים אבל באותו רגע הבנו שצריך לשנות את הגישה של "לי זה לא יקרה" והתחלנו לנסוע לתקלות עם כלים ממוגנים כגון נגמ"שים. דיברנו על המקום שבו ישבנו מספר פעמים בטלפון הסלולרי ופתאום התחילו לירות עלינו תמ"ס ללא הרף  אז הבנו שצוטטו לנו לטלפונים. היה שלב בלחימה שקיבלנו פקודה לבצע "אש על כוחותינו" והמג"ד היה מבסוט עלינו על דיוק הכלים. כשהייתה הפסקת אש לגולן, מנהל העבודה שלי, נולד ילד. אז הוא נסע הב0יתה ואמרתי לאשתי שתכין לנו אוכל ביתי לכבוד האירוע, שלחו את האוטו שלי מפוצץ באוכל. מבחינת דברים יומיומיים כל דבר שהיו צריכים בגדוד היו מתקשרים אליי אנשי הקבע הסדירים של האגד היו באים לישון אצלנו כי היו לנו מקררים, מיטות, מטבח שדה, 24/7 היה אוכל. בשנת 2006 עסקתי בהפצת ממתקים לחברות וכאשר פרצה המלחמה שלחתי לצבא משטח של שוקולדים, החלק המצחיק שחלקם הגיעו אליי במשלוח לאחר מכן. עשינו מסיבה בסוף המלחמה, אני זוכר את המלחמה כחוויה לא פשוטה. אחרי המלחמה אחד הדברים היפים שקרו זה שהמלצתי למג"ד שלי חיים להוציא את המנהל עבודה שלי גולן לקצונה וזה אכן מה שהיה, בהמשך הוא החליף אותי והפך לקח"ש של הגדוד. בסיכום המלחמה קיבלתי אות הוקרה ממפקד האוגדה, סוף שבוע באילת ומסע לפולין במסגרת המילואים בשנת 2008. הגדוד קיבל הצטיינות נשיא על תפקודנו במלחמה. לגבי תעסוקות מבצעיות היינו גדוד מיוחד, היינו הופכים את המוצבים לבית שלנו, משקיעים בנראות המבנים שיהיו כמו בית. אנשי החימוש היו כמו לוחמים ומתלווים לכל פעולה של הגדוד.

בתעסוקה מבצעית בשכם בשנת 1999 זרקו לעברנו בקבוק תבערה במהלך הפס"ד. נכנסתי למחנה פליטים עם ג'יפ פתוח ולג'יפ מאחוריי היה פנצ'ר. סייענו לו להחליף גלגל ובו זמנית היה אזרח שזרקו עליו אבנים, באנו לעזור לו וחייל שלי מאוד רצה לתפוס את מיידה האבנים, נעלם לי ואז דיווחתי עליו כנעדר. החייל חזר אחרי כמה דקות עם הנער שזרק את האבנים. כשבאנו לצאת מהמחנה הקיפו אותנו ונאלצנו לירות אש חיה, למזלי לא פגענו באף אחד ויצאנו בשלום. בשנת 2003 במהלך תעסוקה מבצעית בים המלח שקע לנו נ.נ בבולען, המ"פ של אותה פלוגה ניסה לחלץ אותו עם ג'יפ צבאי נוסף ושקע גם הוא. בסוף הוצאנו אותם עם ג'יפ פרטי שלי. בכנס של האגד מפקד הגדוד החדש סא"ל ניצן ראט זימן אותנו המשוחררים לספר ונתן לנו תעודות הוקרה , לאחרונה חיפשתי מישהו מחיל החימוש לבוא לספר לו על המלחמה ועל החוויות שלי כקצין חימוש.יצר איתי קשר לפני כחודש קצין מבה"ד 20 ואמר שהוא יקרא לי לדבר עם ההשלמה החילית אחרי שתיגמר הקורונה. אני עדיין בקשר עם האנשים מהאגד, רק השבוע נפגשתי עם 3 מג"דים במפגש חברתי של שבועות.

סיפורו של  סרן (במיל') אורי בן גל שירת בתפקיד מפל"ג טנ"א 7057 החל משנת 2001

באזרחות אורי מתעסק בעיצוב פנים.התגייסתי בשנת 1997 לקצונה ייעודית, ביצעתי 3 תפקידים כקצין 

  1. ממח"ג בגדוד 50.

  2. ע. קחש בחטיבת הנח"ל.

  3. קח"ש גדוד 932.

השתחררתי בשנת 2001.

במילואים שובצתי מיידית לתפקיד ממח"ג בגדוד 7057, ואת תפקיד הקח"ש לקחתי בתחילת מלחמת לבנון השניה בשנת 2006, לא זוכר למה.כל אירוע המלחמה התחיל בחוסר ודאות מוחלט, הקפיצו אותי ואת מחלקת החימוש שלי מארוחת שישי.נסעתי עם אחד החיילים שלי בלילה לשטחי הכינוס ביפתח.היו לנו 24 שעות של - לחפש את עצמנו ותוך כדי פצמ"רים נופלים. הייתה התארגנות ואנחנו היינו ביער האודם כל תקופת המלחמה, כמעט עד הסוף עם המפקדה ו-3 סוללות.הייתה סיטואציה שהיו 7 קנים שלא ירו וזה עיכב את הגדוד, אני נכנסתי להלם קרב קצת ומאז שפתרתי את זה עשיתי סוויץ' בראש ונכנסנו בדברים ברצינות.היו לי 3 חמשי צריח שעבדו ללא הפסקה מפני שרוב התקלות היו בגלל ירי מסיבי,הם היו ותיקים, מקצועיים, מצוינים ואפילו קיבלו תעודות הצטיינות בסוף המלחמה.

סיפור מצחיק מאותם ימים  היו חסרים לנו חלפים ועבדנו דיי קשה כדי להשיגם, ואחרי כמה ימים פתאום אנחנו רואים שהייתה ריאו חלפים בחניה של הרכבים איתנו בשטח, פשוט לא ראינו אותה, היינו בהלם.מנהל העבודה שלי עוזי והחט"סים ומפקדיהם - שמוליק איתן וגל התנהגו בצורה עצמאית מדהימה ובשיתוף פעולה עם כל החימוש.ישנו באוהלים ונפל פצמ"ר קרוב אלינו ממש שמעתי את השריקה שלו.הייתה מצוקה גדולה של מים ואוכל עד שהצבא התאפס על עצמו ואז קיבלנו כמויות ענקיות של ציוד, מים ומזון.בשטח ישנו בין פרות לעקרבים והעיסוק של המרפאה היה בעיקר בעקיצות של עקרביםאשתי הייתה בהריון בחודש 7 במהלך המלחמה אבל היא באה לבקר אותי באחד הקיבוצים באזור. המלחמה הייתה התקופה הכי יפה שלי בצבא כי אתה רואה את הדבר האמיתי,פתאום הותיקים שבמילואים שיותר זורקים פתאום לוקחים אחריות בצורה הכי מדהימה שיש, פתאום כולם מתגייסים בשבילך.הייתה תחושה שכולם עושים את ה-הכי טוב והמוטיבציה בשיא, מתמודדים עם הכל.

עיקרי העשייה - קצין טכנולוגיה ואחזקה אגד 209 שנת 2020

  • א.א 209 בשנה האחרונה במעבר בגדוד 7057 מקנים רגילים לקנים מחושלים.נוספה מחלקת ארטילריה לבניין הכוח בחירום. 

  • קבלת גד"כ 412 בלחימה לחטיבה.

  • ריענון צמ"שים בכלל החטיבה.

  • התעצמות אמל"ח באופן שוטף,תיכנון להסבות דוהרונים בשנה הקרובה.

  • בשנה הקרובה מתבצעת הסבה בחטיבה הסבה למערכות דוהרון בתומ"תים.

  • אחזקה שוטפת יומיומית בימ"ח החטיבה בהיבט כלל התחומים ושמירה על כשירות ומוכנות גבוהה ליום פקודה.

 

 

 

 

 

 

    חטיבה 474

קט''אי חטיבה 474 לדורותיהם

 

רס''ן אלון שלמה: 1999-2001

 

רס''ן חיים עיני: קט''א חרמון 2002-2003 , קט''א חטיבה 2003-2004

 

רס''ן יניב ביטון: 2004-2006

 

רס''ן אברהם קויפמן: 2006-2008

 

רס''ן ראיס חמוד: 2008-2010

 

רס''ן דדי כהן: 2010-2012

 

רס''ן בוגדן דיויטרסקו: 2012-2014

 

רס''ן עלאא חרב: 2014- 2015

 

רס''ן עופר דקל: 2015-2016

 

רס''ן יקיר סלע: 2016-2018

 

רס''ן עובד גבאי: 2018-2019

 

רס''ן נתנאל ניב: 2019-כיום

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סיפורי המורשת חטיבה 474

 

רס"ב יהודה לוי (אז מסגר וכיום מנ"ע חטמ"ר 474) מעיד על שכנות טובה ומבצע סילונים

"במבצעים אלו עבדנו יום וליל לטובת משימות אליהם נדרשנו מאפס למאה בשנייה. במהלך המשימות הוכחנו את עוצמת אגף הטנ"א פעם אחר פעם. זכור לי כי בבניית 'מזור לדך' הקמנו בית חולים שדה הכולל גידור, מצלמות, חיבורים שונים וגנרטורים.

הקמנו מוצבים שכללו יציקות בטון תיחום אזורים ספציפיים למעבר הפצועים ובידודם שכלל תהליך בדיקה קפדני עבורו יצרנו עמדות שכללו מגנומטרים, קרוסלות ועמדות משוריינות להגנה על החיילים.

כמובן שגם עסקנו בעבודות אחזקת הגדר שנהרסה רבות, הקמת שערים כחלק מעבודתי כמסגר ופריקות ציוד שהועבר לחולים.

 

רס"ב יהודה לוי (אז מסגר וכיום מנ"ע חטמ"ר 474) מעיד על מבצע מסווג שהתקיים

באירועים השונים הבנו כי ישנה סכנה ממשית לחיי אדם והמפקדים חזרו ואמרו כי על כל אחד להיות בקיא בעמדות המיגון ולא לשהות במוצבים ובבסיסים במרחב.

 כל החטיבה עבדה במתכונת מצומצמת ושלחנו חיילים לביתם.

הרבה מאיתנו ישנו בבית ספר שדה שבקצרין וכל המוצבים דילגו לאחור.

אגף הטנ"א תמך את המערך הלוחם כאשר הם דילגו לאחור לטובת כוננות ספיגה.

ביצענו פריסה מחודשת של גנרטורים, בחנו את כלי הרכב בצורה בטיחותית בשטח , ונתנו מענה אחזקתי קריטי בלבד ללא מענה אחזקתי לגדר כדי לשמור על האנשים.

היה לנו קשה לשחרר מהעבודה וקיבלנו לא מעט צעקות על כך שעבדנו תוך סיכון חיים רק על מנת שהמערך הלוחם יהיה ערוך לכל תרחיש.

 

רס"ב יהודה לוי (אז מסגר וכיום מנ"ע חטמ"ר 474) מעיד יום האסון הפלסטיני

"ביום הזה זכור לי כי המונים התקהלו באזור הגבול גם מהצד הישראלי וגם מהצד הסורי. היו הפגנות רבות ורצון של ההמונים להתאחד.

 המח"ט במהלך הארוע נפצע מאבנים והמשיך לפקד עלינו.

המפגינים פרצו את הגדר שהייתה מסוג יעל 15, רמסו אותה והשכיבו אותה לגמרי.

לאחר פיזור ההפגנה ושימוש באלפ"ה רב נדרשנו להחזיר את הגדר למצבה התקני תוך 24 שעות.

לקחנו את כלל אנשי האגף שנרתמו למשימה , חילקנו אחריות ואמצעים והתחלנו בשיקום.

היה מאתגר מאוד משום שזמננו היה קצר אך עד 7 בבוקר הגדר כבר הייתה מוכנה למתן מענה אינדקטיבי.

 

רס"ם אייל עזאם בוחן רכב במרט"פ ערער מעיד על יום האסון הפלסטיני

"ביום הזה זכור לי שהמוקד העיקרי להתפרעויות היה באזור מג'דל שמס, הרבה אזרחים סורים וישראליים הגיעו לעבר הגדר במטרה לעבור אותה, הרבה כוחות של צה"ל היו באזור על מנת למנוע את המעבר.

המכתזית שהייתה בערער בזמנו הייתה כוח משמעותי לפיזור המפגינים בשני הצדדים.

בעקבות ההתפרעויות שהיו גדר המערכת נזקה והיה צורך לתקנה בעזרת מחלקת הקומ"ץ שבחטיבה.

 

 

 

 

 

 

רס"ם אייל עזאם בוחן רכב של מרט"פ ערער (חרמון) מעיד על מבצע שכנות טובה ומבצע סילונים

החטיבה עבדה נמרצות באותה תקופה בתחומים נרחבים.

באחד מן הלילות הגיע אמבולנס צבאי עם פצועים מורדים לנווה אטיב, בעקבות כך הגיעו הרבה אנשים מאזור מג'דל שמס והתחילה מהומה סביב האמבולנס ,המפגינים נפצו חלונות וזרקו אבנים במטרה להגיע אל המורדים הפצועים.

אנחנו כחטיבה שמרנו על האמבולנס מפני כלל האנשים שהגיעו ממג'דל, זכור לי שהפלוגה שתפסה את הגזרה בזמנו ירו באוויר והשתמשה בתחמושת אלפ"ה.

במהלך המהומה תיקנתי תקלה בבלם יד של האמבולנס ושרשרת שנזרקה לעבר האמבולנס פגעה ופצעה את ראשי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חללי טנ"א חט' 474    

רס"ב יצחק רווח ז"ל    

איציק רווח ז"ל, בן רחל ואברהם, נולד ביום י"ט כסלו תשכ"ז (02.12.1966) בקריית שמונה

 שבגליל העליון.

בתאריך 02.10.1984 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד 17 של חטיבת גולני ובשנת 88' החל את

שירות הקבע כבוחן רכב בגדוד.

1989 - גדוד 906, חטיבת הנח"ל.

1990 - גדוד 'האריה המעופף' ומיד לאחר מכן הוצב בבית הספר למ"כים, סיים קורס צניחה בהצלחה ושירת במקום עוד ארבע שנים כבוחן רכב.

1993   בוחן רכב בחטיבת '"החרמון" כ-13 שנים.

2003   בוחן רכב בחטיבה 474 תחת אוגדה 36.

ביום ל' בתשרי התשס"ז, 22.10.2006 נפל איציק בעת מילוי תפקידו והוא בן 39.

לאחר מותו הוענק לו אות מלחמת לבנון השנייה שהשתתף בה.

יהי זכרו ברוך.

סמל דניס מיאסויידוב ז"ל       

דניס מיאסויידוב ז"ל, בן אירינה ואלכסנדר, נולד ביום כ"א בחשוון התשנ"ט (10.11.1996)

בנצרת עלית.

בתאריך 29.01.2017 התגייס לצה"ל ושובץ כמכונאי רכב בחטיבה 474 -הגולן והחרמון.

ביום יב' בכסלו התשע"ט (19.11.2018) נפל דניס והוא בן 20.

מכריו של דניס מספרים שהיה אדם מיוחד שתמיד אהב לעזור ולתרום וביצע את תפקידו

בחטיבה בדרכו הייחודית והשפיע על כל סובביו.

דניס הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

תמונות פעילות הטנ"א 474 במבצע שכנות טובה

 

ביה"ח שהוקם במוצב 116 לטיפול בפצועים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הקמת גידור מכולת בידוק לפצועים

 

 

בניית מתחם מגורים לשכנות טובה בק.ד 333

 

 

 

 

 

 

גדוד 595

מ"פ גדוד 595 לדורותיהם

 

 

עיקרי העשייה - מ"פ אחזקה גדוד 595

סיפורי המורשת בגדוד 595

סיכול פיגוע רחפן במרחב רמת הגולן                 

 

 

 

מתוך כתבה בידיעות אחרונות על פעילות גדוד 595

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חיסול ארבעה מחבלים על גבול סוריה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התפוצצות מוקש בנחל סער

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רימה ליידרמן המטפסת הראשונה בחיל הטנ"א

 

רימה ליידרמן , בת 30, הנדסאית אלקטרוניקה, הייתה טכנאית מוד"ש אשר החלה את דרכה בגדוד 869 והמשיכה בשירות קבע בגדוד 595 כשנפתח.

רימה השתחררה בשנת 2014 וכיום הינה בעלת תואר ראשון במדעי התזונה.

רימה היא המטפסת הראשונה בחיל הטנ"א בשנת 2012 .

 

 

מתוך דבריה שלך רימה:

"לא לכל אחד יוצא לעשות ספורט אתגרי כחלק מהשירות שלו".

"התפקיד שלי היה להיות בכוננות בכל שעות היממה, לתת מענה טכני ולהחליף את אמצעי תצפית על מנת לשמור על תקינות המערכת.
במהלך השירות שלי, נחשפתי לידע רב, נדרשתי למקצועיות ועבודה תחת לחץ.
מעבר ללהיות טכנאית, טיפסתי על תרנים בגבהים שונים, במטרה לתקנם."

בתחילה, היא מודה , כי התפקיד לא היה כ"כ פשוט לביצוע בעבורה, "היה לי לא קל להתמודד עם הגבהים הללו, אך עם הזמן פיתחתי אומץ ויכולת לבצע את התפקיד בצורה טובה.
במהלך העבודה, נדרשתי לטפס על תורן גבוה במיוחד ולהחליף תו"כ טיפוס את אחד החלקים שהתקלקלו במערכת, ממש בקצה התורן.

זאת, ללא ספק, הייתה חוויה מפחידה שבסופו של דבר הייתה מעצבת ומהנה".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חיפוש מידע

כניסת חברים

חברים online