דילוג לתוכן המרכזי בעמוד
לוגו חיל הטכנולוגיה והאחזקה לוגו עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה
[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

שנת 1987 עד שנת 1994 חיל החימוש וסדנת גוליס בתקופת האיתפאדה הראשונה

מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 12/10/2011

תאריך האירוע: 1986-12-03

מספר צפיות: 1175


חיל החימוש וסדנת גוליס בתקופת האיתפאדה הראשונה (1987-1994)

לקריאת הפרק בגרסת PDF - קישור
האינתיפאדה היא ההתקוממות של ערביי השטחים נגד השלטון הישראלי ביהודה-בשומרון ובחבל עזה - השטחים שנכבשו ע"י ישראל במלחמת ששת הימים. פירוש המילה אינתיפאדה בערבית הוא התנערות, התקוממות.
האינתיפאדה החלה בדצמבר 1987 והסתיימה להלכה עם חתימת הסכם העקרונות בין ממשלת ישראל לבין הארגון לשחרור פלשתין (אש"ף) ב-13 בספטמבר 1993. הגורם הישיר להתפרצות האינתיפאדה היה תאונת דרכים. בשמונה בדצמבר 1987 איבד חייל ישראלי את השליטה על מוביל טנקים שבו נהג, ופגע בשיירת מכוניות שהסיעה לרצועת עזה ערבים שעבדו בישראל. ארבעה ערבים נהרגו ושבעה נפצעו קשה. הלוויות ההרוגים הפכו להפגנות ענק. אלפים מתושבי רצועת עזה, יהודה ושומרון יצאו לרחובות וביטאו את זעמם ואת התסכול שהצטברו אצלם במשך עשרים שנות הכיבוש הישראלי. עד מהרה הפכו ההפגנות לאלימות יותר ויותר. ההמונים – ביניהם נשים, בני נוער וילדים – יידו אבנים ובקבוקי תבערה בחיילי צה"ל, הבעירו צמיגים, הקימו מחסומים בדרכים ומנעו מצה"ל לנוע בהן בחופשיות. ההתקוממות העמידה את צה"ל ואת ממשלת ישראל נוכח בעיה קשה, מלחמה נגד אזרחים. בצה"ל ניסו דרכים שונות לדיכוי האלימות, אך ללא הועיל. כשפרצו האירועים והמהומות, הופתע צה"ל מהיקפם ומחומרתם ואף לא היה ערוך לטפל בהם, לא מבחינת האמצעים ולא מבחינת צורת הלחימה. עד תחילת האינתיפאדה לא הוכשרו יחידות צה"ל לטיפול בהיקף רחב של הפרות סדר ושל התפרעויות בקרב אוכלוסייה אזרחית. תחילה הסתמך כושר ההרתעה על השימוש באש חיה בלבד, אך בהדרגה פותחו אמצעי הרתעה אחרים ותורת הלחימה הותאמה למציאות החדשה.
   

 

חיל החימוש - רקע כללי בתקופת ההתקוממות

משימת צה"ל בשטחים הייתה השבת הסדר על כנו. פירושה המעשי היה פיזור הפרות סדר וסיכולן, הבטחת אורח חיים תקין לאוכלוסייה היהודית והערבית בשטחים, צמצום רמת האלימות, מאבק בהתארגנויות עוינות וסיכול פעילותן וכן הבטחת קיום סדיר ותקין של מערכות המנהל בשטחים. כדי לבצע משימות אלו וכדי לאפשר תגובה הולמת במצב החדש שנוצר בשטח, חל שינוי במערך צה"ל באזור יהודה ושומרון ובחבל עזה, ואף תוגבר בהתאם.
יהודים רבים נפגעו מפעולות האיבה של הערבים. האינתיפאדה גבתה מחיר יקר משני הצדדים גם בתחום הכלכלי – פעם אחר פעם הגבילה ישראל את כניסתם של הפועלים הערבים לישראל, והמובטלים לא מצאו מקורות פרנסה בשטחי יהודה, ושומרון ורצועת עזה. הרחקתם של פועלים פלשתינים מעבודה בישראל גרמה להאטה בבנייה ולקשיים במתן שירותים, כגון פינוי אשפה, עבודת מסעדות וכדומה. יחסי האיבה גאו בין שני הצדדים, אולם בהדרגה הלכו וגברו בשני המחנות היריבים קולות הקוראים לסיום העימות האלים ולהשכנת שלום בין העמים השכנים.
בארבעה במאי 1994 לאור חתימת "הסכם אוסלו" נחתם בקהיר הסכם "עזה ויריחו תחילה", ובמסגרתו נערך צה"ל מחדש בחבל עזה וביריחו. שני הצדדים הסכימו על קיום סיורים משותפים של ישראלים ושל פלשתינים. שיתוף פעולה זה נועד להבטיח תנועה בטוחה, חופשית וללא הפרעה בצירים שבאזורי פעילותם.

  

 

 

חיל החימוש - יחש"מ 650 בתוך האינתיפאדה

בתחילת האינתיפאדה הוקמו פלגות חימוש באזור גב ההר שתפקידן היה לסייע ליחש"מ 638 לאחזק את היחידות שבגזרתו. עם התגברות האירועים ועם הגדלת העומס הוקמו בצמוד לחטיבות המרחביות (רמאללה, טול-כרם, בית-לחם וחברון) פלגות חימוש שנתמכו ע"י יחש"מ 650. בתקופה זו נפוצו תופעות שונות בשטחים, שנועדו לשבש את המהלך השוטף של חיי היום-יום באזור, מעשים כמו הנחת מסמרים על הכביש בזדון, הנחת מחסומים וצמיגים בוערים ועוד כהנה וכהנה. צה"ל ניסה למגר תופעה זו באמצעים שונים .
כחלק מהסיוע של היחש"מ למאמץ הביטחוני הוחלט בפיקוד מרכז לשתף את היחש"מים בפעילות של הביטחון השוטף, כלומר מטעם היחש"מ יצאו מסגרות אורגניות תחת פיקוד החטיבות המרחביות וביצעו פעילות זהה לזו של הלוחמים. בנוסף לכך הייתה היערכות מיוחדת ומוגברת במטרה לתת מענה אחזקתי ומיידי לכל היחידות הלוחמות במרחב פיקוד המרכז. יתר על כן מחלקות היצור נכנסו לפעילות מסיבית של ייצור אמצעי מיגון ואמצעי לחימה מתוחכמים שיתאימו לפעילות בשטח. מדי פעם הוזמנו מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון ואלוף פיקוד המרכז כדי לחוות את דעתם על האמצעים החדשים והתאמתם ללוחמים.
זו הייתה תקופה שבה הלחץ היה אדיר. לחץ שנבע מהשחיקה הגוברת של הרק"מ, של הרכב ושל האמל"ח. היחש"מ תוגבר מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית בכוח אדם ובכלי עבודה. תגבור זה נועד לטפל בכמויות הגדולות של רק"מ שזרמו אל היחש"מ, וכן בציוד הלחימה הזעיר יותר כגון משקפות, מצפנים ועוד.
תוך כדי האינתיפאדה היחש"מ נערך לטפל בכל הקשור לאמצעי הלחימה עבור מלחמת המפרץ "סופה במדבר", במלחמה הזאת לא היו הפיקוד והיחש"מ ערוכים דיים בתחום ההכרה של האמצעים לגילוי ולזיהוי חומרי אב"כ.
במהלך שנת 1996 הוחלט במטה הכללי מטעמי חיסכון לאחד את שני היחש"מים בפיקוד המרכז, יחש"מ 650 עם יחש"מ גב ההר. חיבור יחש"מ קדמי ועורפי אינו משימה פשוטה. בסופו של התהליך נוצר יחש"מ רחב היקף בעל מוטת שליטה עצומה. (על עצם האיחוד יפורט להלן בהמשך הפרק).
בה בעת צלצלו פעמוני השלום עד כי צה"ל העביר כלי נשק לרשות הפלסטינית לשם הקמת המשטרה הפלסטינית, אירוע זה הפיח גל של תקוות בשני הצדדים. התהליכים לאחר הסכם אוסלו גרמו לצבא לשנות את תפיסת האחזקה ובעיקר את הפריסה החדשה של יחידות צה"ל מחוץ לערים הפלסטיניות.

 

 

יחש"מ 638 בתוך האינתיפאדה

בסיומה של מלחמת של"ג שבו חיילי היחש"מ הביתה, אל שגרת העבודה. ואז בעיצומה של תנופת ההתרחבות פרצה האינתיפאדה במלוא העוצמה והפרה את מצב השגרה. המצב החדש גרם לשינויים מרחיקי לכת, אך בעיני היחש"מ השינוי המהותי היה הגידול העצום בצי הרכב שצריך היה לתחזק אותו; אם קודם לכן סיירו בשטח מעט כלי רכב, הרי בתוך חודשיים צמחה כמות הכלים למאות. צי הרכב האדיר הזה היה בתנועה מסביב לשעון, התעצמו השחיקה והבלאי, וכמוהם גם הנטל הרב על פלוגות היחש"מ. במשך שלושה חודשים נדרש היחש"מ לשלוח מתוכו פלוגות לצורך פעילות בט"ש מבצעי. כל פלוגה קיבלה אחריות במסגרת אחד הגדודים של מרחב בנימין, והשתתפה בהקמת מחסומים, בפיזור הפגנות, ובביצוע סיורים 24 שעות ביממה. האווירה אז הייתה מאוד מתוחה, היה חשש תמידי מנין יצוצו האבן או בקבוק התבערה. חוסר אמון בסיסי שרר בין ערבים ויהודים. מחנה בית אל היה בלב האינתיפאדה וסדנה יוסף הייתה כמעט במצור באזור שכם. הייתה תחושה של מלחמה, וחיילים הבינו שהמצב קשה ולכן ניסו לתת את כל אשר יכלו. הקושי הרב ליכד את כל חיילי היחש"מ. בתקופה זו החל היחש"מ בפעילות שלא הייתה מוכרת עד אז, הרכבת ערכות מיגון בפני יידוי אבנים על רכבים, ערכות אשר יוצרו ביחש"מ 650 העורפי. מאבקם של ערביי איו"ש גלש מהר מאוד לפסים אלימים, פיגועי תופת ושימוש באש חיה הפכו למעשה שבשגרה. היחש"מ נמצא בכוננות מתמדת שחייבה אותו לשלוח חוליות חימוש גם בשעות הלילה כדי לתת שירות בזמן אמת ללוחמים.  גם במאמץ המלחמתי של מלחמת המפרץ לא טמן יחש"מ 638 את ידו, אלא הוא טיפל בכל הכלים אשר יצאו ממחסני החרום כעתודה לצה"ל, בנוסף היה צורך לאחזק את כל היחידות אשר תרגלו אימוני לוחמה ביולוגית באזור נבי-מוסא.
איחוד יחשמים
אירוע המרכזי בשנת 1996 מבחינת החימוש בפיקוד המרכז היה איחוד שני היחש"מים שבמרחבו. הבעיה הקשה ביותר, אשר נקלע אליה מפקד יחש"מ 638 דאז אל"מ במיל' איינהורן דורון הייתה "איך לזמן אנשים ולהציג להם את הסגירה של היחש"מ ואת המעבר ליחש"מ 650". שום ייעוץ לא ניתן. לנגדים היו שאלות ותהיות רבות על אודות עתידם והמשך שירותם, ביחש"מ 638 שררה אווירה של חוסר ודאות. מפקד היחש"מ התעודד כאשר הוא הגיע להבנה עם המחש"פ ועם מפקד יחש"מ 650 דאז אל"מ במיל' אהרון מועלם, שהנגדים לא ייפגעו ושכל אשר סוכם עימם ימומש ויהיה שריר וקיים. האיחוד בוצע בשלבים: ראשית הועברה סדנה ישי, אחריה סדנה יוסף ולבסוף הועתקה סדנה בית-אל בד בבד עם פירוק מפקדת היחש"מ. בזכות שני מפקדי היחש"מ נעשה החיבור בין היחש"מים בצורה משביעת רצון, הושם דגש מיוחד על ההיבט האנושי, ולכל בעיה שהתעוררה הייתה אוזן קשבת. עובדה נוספת שתרמה לתחושת ה"ביתיות" בקרב הנגדים הייתה שמפקדם (מפקד יחש"מ 638) עבר איתם ושובץ כראש ענף הפעלה ביחש"מ 650. כל הצדדים היו מלאי סיפוק מן המפנה המהותי שחל ביחש"מ.



































 

 

חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

כניסת חברים