עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה (החימוש)

שיחה ארוכה עם חברי לשירות אברהם בן ה 67 שעדיין מקפץ מטנק לטנק ומתקן את טנקי המרכבה במרץ מדהים, סיפור של משוגע על חיל הטנ"א ואנשיו שנרתם הוא ומשפחתו כל כולם למען הצלחת הלוחמים בטנקים.

בהצדעה למדריכי נשק ותחמושת בבה"ד 20 על עשייה ברוכה במלחמה. קבוצה של אלופים מורעלים שהגיעו לכל שדה קרב ללמד ולעזור ללוחמים. אתם גאווה אמיתית

בתוך סערת שלג, תחת אש צולבת ובשיפועי הרים בלתי אפשריים – רס"ב חזי ומחלקת הטנ"א לא מחכים לפקודות. הם כבר שם. עם כלי פרוץ בשטח, צוות מותש ורוח קרה שמכה בפנים, מחלקת הטנ"א בפיקודו ממשיכה לעבוד. לא מדובר באחזקה רגילה – זו אחזקה לוחמת, בתנאים טופוגרפיים קשים ובשיא הלחימה. חזי לא רק מתקן – הוא מחזיק את החטיבה בתנועה, גם כשנראה שהכול נתקע.

על חילוצים תחת אש, הקרבה שקטה וריחוק מהבית - מאחורי הדלתות המגולפות בקליעים, תחת שמש צורבת ומול כבישים חרושים ומטולאים, עומד יוסף – מכונאי הרכב של חטיבת הקומנדו. הוא לא נושא נשק, אך נחשב ללוחם מהשורה הראשונה. את הקרבות שלו הוא מנהל עם סט מפתחות, מגבה הידראולי ונחישות בלתי נגמרת. כשהזעקה בקשר נשמעת – "רכב תקוע, צוות בשטח" – יוסף לא שואל שאלות. הוא עולה על הרכב, לפעמים עם חצי צוות ולפעמים לבדו, ויוצא ללב האש. עשרות חילוצים תחת ירי, תחת איום צלפים ומטענים, בוצעו על ידו מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל – כל אחד מהם היה קרב בפני עצמו. הרכבים שהוא מחלץ אינם רק אמצעי תנועה – הם קו החיים של הלוחמים. הם אלה שמפנים פצועים, מביאים תחמושת, מחברים בין העורף לחזית. כשהם נתקעים – כל המערכת נעצרת. וכשיוסף מצליח להחזיר אותם לפעולה – הלחימה נמשכת. אבל בין שדה הקרב לשטח הטכני יש גם שדה רגשי – המרחק מהמשפחה. חודשים ארוכים של ריחוק, געגועים לילדים הקטנים, להורים, לאישה שמחזיקה את הבית לבד. השיחות בבית נדחקות לשולי הלילה, והלב תמיד חצוי – חצי בשטח, חצי בבית. בכתבה הזו נחשוף את סיפורו של יוסף – לא כאיש מקצוע בלבד, אלא כאדם שמקריב למען המאמץ הלאומי, שנלחם לא רק על כלי רכב, אלא גם על השפיות, הקשר המשפחתי, והאנושיות בתוך כאוס המלחמה.

כשתשמעו לראשונה על "טכנאי תפ"י" – תכנון ופיקוח ייצור – כנראה שתחשבו על אקסלים, ניירת, מסכים מהבהבים ותפקיד משרדי אפרורי. אבל כשתסיימו לקרוא את הכתבה הזו, תבינו שזהו אחד התפקידים הכי קריטיים להצלחת הלחימה בשטח – כזה שמכריע אם טנק ייצא לקרב, אם כוח יתקדם לעומק עזה, או אם חוליית חילוץ תצליח להגיע בזמן.

סיכום מלחמת חרבות ברזל - חוברת סיכום זו מציגה את פועלם המרשים של מפקד מגמת טו"פ ואנשיו – קצינים, נגדים וחיילים מסורים – שבמהלך מלחמת חרבות ברזל לא עצרו לרגע. בעוד הקרבות בעיצומם, הם המשיכו להכשיר חניכים בבה"ד, שלחו חוליות טכניות לשדה הקרב כדי לתגבר את מאמץ התמרון, ויצאו לשטח להדרכות ולרענונים מקצועיים של אנשי המילואים. מאחורי הקלעים של מגמה שלעולם לא כיבתה את האור – עמדו לוחמי תחזוקה מהשורה הראשונה, שפעלו במסירות, בחריצות ובתחושת שליחות. במקצועיות שקטה ובמנהיגות ערכית הם חיזקו את יסודות החיל בשעות הקשות והיוו כוח משמעותי בהצלחתו. שאפו ענק לנגדים ולקצינים – עמודי התווך של המגמה – על תרומתם יוצאת הדופן לרציפות המבצעית ולהצלחת חיל הטנ"א בתמרון.

וותיק בה"ד 20 איציק משתף בגאווה על הרגעים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל – פתיחתה של המלחמה תפסה את כולנו בהפתעה, אבל מגמת טו"פ ידעה להתארגן במהירות, לגייס את מיטב אנשי המילואים ולשלוח מאות חוליות תיקונים לכל החזיתות. יום ולילה, בתנאים מורכבים ובסמוך ללחימה – אנשינו היו שם, תומכים בלוחמים ומחזיקים את הכשירות המבצעית. עשייה אדירה, מחויבות שאין לה תחליף – פשוט גאווה.

כתבה על המסגרת שנרתמה למאמץ המלחמתי בזירה הצפונית ובגזרת עזה באמצעות סגל המסגרת בקבע, מילואים וסדיר. המסגרת לקחה חלק פעיל בכיתות האחזקה ואף שיבצה חיילים בסדיר ומילואים לפי בקשות ודרישות המערך בגזרות השונות בתוך עזה ובגבול הצפון לאורך חודשים רבים במהלך הלחימה. מסגרת מתמרנות (בק"ש של פעם) מכשירה חיילים בכלל הפלטפורמות המתמרנות בצבא היבשה בתחום הבק"ש.

ראיון מספר 65 – זקני הטנ"א מדברים: סא"ל בן 77 שעוד רץ בשטח - בין עשרות הראיונות שערכתי מאז פרוץ המלחמה, הראיון הזה נגע בי במיוחד. פגשתי סא"ל בן 77 – נמרץ, חייכן וחד כתער – שמגיע שוב ושוב למילואים בגייס הצפוני יחד עם חבריו הוותיקים, בני גילו. הם חונכים דורות של אנשי טנ"א, מדליקים עיניים לצעירים, ומעוררים הערכה עמוקה. יש בהם משהו שמזכיר לכולנו מהי שליחות אמיתית.

במשך יותר מעשור רס"ר רפי בוארון משרת ביחידת הקומנדו – יחידה שלא עוצרת לרגע, וגם הוא לא. מאות מבצעים, חלקם מסווגים, תקלות בשטח אויב, חילוצים תחת אש, ולוחמים שממתינים למענה – ורפי שם, עם הידיים על הברזל והלב על האנשים. הוא לא מחפש תהילה, רק מבקש שהכוח ימשיך לנוע – שלא ייתקעו, שלא יישארו לבד. זה סיפור על שליחות שקטה, הקרבה יומיומית, ומחויבות בלתי נגמרת למען המדינה. על איש טנ"א שמנהל מערך תחזוקה בלב הלחימה, ועל משפחה אחת בנתניה – שמבינה, תומכת, ומשלמת את המחיר. סיפורו של רפי הוא סיפורם של כל אותם אנשי טנ"א שנמצאים שם תמיד – בלי הרבה מילים, אבל עם כל הלב.

היא לא יורה – אבל כל קליע ורימון עוברים דרכה. בזמן שלוחמים נלחמים, היא עומדת לצידם – עם עיניים חדות ולב מפוכח. דורון בוחנת התחמושת של הקומנדו לא רק בודקת – היא מצילה חיים. תחת אש, בלילה, בקור – היא זו שמבטיחה שלוחם יוכל לסמוך על התחמושת שלו , הקליעים , הרימונים , הטילים והפצצות. סיפור על שליחות, אומץ ואחריות נדירה – מהקו הקדמי של התחמושת.

מאז 7 באוקטובר 2023, כשהמלחמה פרצה באכזריות שלא הכרנו – רבים נקראו לדגל. מעטים נשארו שם באמת. אחד מהם הוא סרן (מיל‘) יובל – אגרונום, מנהל קשרי לקוחות בחברת סטרטאפ, סטודנט לתואר שני – שהניח הכול בצד כדי להתמסר לשירות מילואים מתמשך ביחידות הלחימה הקשות והמורכבות ביותר בצה"ל. הכתבה חושפת את סיפורו הלא-שגרתי של אדם שבחר פעם אחר פעם להיכנס לעומק השטח, להיות שם כשאף אחד אחר לא ידע איך להחזיר את הכלים לתנועה, לקחת פיקוד בלי לחכות לתפקיד רשמי, ולהיות הכתובת האחראית והמקצועית לצמ"ה, רק"ם וחילוץ תחת אש. בריאיון אישי, יובל משתף על המעבר מהשגרה האזרחית – שבה עבד עם צמחים, אלגוריתמים ומצגות – לשוחות הלחימה של חטיבת הקומנדו, דרך חילוצים נועזים, עבודה מסביב לשעון, ובחירה לצאת לקורס קצינים דווקא בתוך כאוס הקרבות. זהו סיפור על יוזמה, אחריות, אהבת המדינה והעם, ועל אדם אחד שלא הפסיק לשאול את עצמו: "איפה אני הכי נחוץ עכשיו?" – וללכת בדיוק לשם.

ראיון מרתק עם אבי, מנהל העבודה של יחידת הניוד שהוקמה תוך כדי הקרבות – האיש שמחזיק על כתפיו את רצף התמרון מאחורי כל תנועה של שיירה, מאחורי כל גרירה, תיקון וחילוץ – עומדים אבי וכ-40 מאנשיו, לוחמי טנ"א שפועלים מסביב לשעון, תחת אש ובתנאים קשים. בראיון אישי ומרגש, מספר אבי על האחריות, המסירות, הרגעים הקשים והכוח שנשאב מתוך השליחות. הכתבה הזו מוקדשת להם – אנשי יחידת הניוד, אנשי הברזל של הלחימה, ולאבי – הגורם המלכד, המוביל והמעורר השראה.

להצדיע לכם – על ההקרבה, המסירות והעבודה המופלאה במלחמת חרבות ברזל. הכתבה מגוללת את סיפורם של רנ"ג אריק , קציני הטנ"א, נגדי הטנ"א וחיילי מחלקת הטנ"א של חטיבת הקומנדו – שפעלו בנחישות יוצאת דופן לאורך כל ימי הלחימה. דרך עדויות מרגשות ותיאורי שטח חיים, נפרשת תמונה עוצמתית של לוחמים וטכנאים שהובילו חילוצים ותיקונים תחת אש, שמרו על כשירות הכלים בתנאים הקשים ביותר, והפכו לעוגן של כוח, מקצועיות ואמונה בשדה הקרב.

רס"ר אליהו – מקצוען בלי גבולות, לוחם של נתינה: כשהאורות כבים והשטח רועש מאש, רס"ר אליהו נכנס לפעולה. לא בשביל תהילה, לא בשביל פרסים – אלא מתוך שליחות טהורה: להחזיק את הלוחמים בחיים, לוודא שהציוד פועל, שהמשימה נמשכת. במילואים, כשהכול תלוי בניסיון, בידע ובנכונות לתת – אליהו לא מחפש קיצורי דרך. הוא משקיע כל טיפת כוח, כל גרם של מקצועיות, גם כשהתנאים בלתי אפשריים. הוא מייצג את המילואימניק החדש – זה שלא בא "לסמן וי", אלא להחזיק את הלחימה, את התקווה, ואת מדינת ישראל – בעשר אצבעות ובלב ענק. זה לא רק תפקיד. זו שליחות שנכתבת כל יום מחדש – בשקט, בצניעות, בעשייה אמיתית בשטח.

רנ"ג ו‘ בוחן הנשק של חטיבת הקומנדו, מלווה את הלוחמים עשרות שנים ארוכות. הוא התחיל את דרכו כנשק בגדוד 12 של גולני, המשיך עם השתלבות במחלקת הטנ"א בסיירת גולני, והשתתף במלחמת לבנון השנייה. לאורך השנים בנה והוביל פרויקטים חשובים בתחום תיקון ושדרוג נשקים בשטח. במלחמת חרבות ברזל פעל בדרום ובצפון, תיקן נשקים תחת אש, ונשאר בשטח גם בתנאים קשים. הסיפור שלו הוא סיפור של מקצועיות, התמדה ודאגה אמיתית ללוחמים.

הוא לא מחפש כבוד, הוא פשוט מגיע ונותן את הלב. הרצל סרור, רנ"ג (מיל‘) ואיש קבע לשעבר, מקדיש את חייו לשירות המדינה – בשטח, במפקדות, מול אנשים ומול בעיות. איש של פתרונות, קמְבּינות, קשרים אנושיים וחכמת חיים נדירה. מבה"ד 20 דרך המל"מ ועד למפקדת האגד בזמן מלחמה – זהו סיפורו של אדם מיוחד, שבלעדיו המערכת לא באמת שלמה. שקט, נמרץ, צנוע – ובדיוק בגלל זה, גיבור אמיתי.

כשהלב קורא – תמיר עוקשי חוזר לשטח רגע לפני שהאדמה רעדה, תמיר עוקשי סיים את שירות הקבע שלו והניח את המדים בצד. אבל כשפרצה המלחמה – הוא לא יכול היה להישאר בבית. בלי שנדרש, בלי פקודה – הוא חיפש את המקום שבו הכי זקוקים לו, והתייצב. מאז הרגע הראשון, תמיר נמצא בשטח: מתקן, מחלץ, מפקד, מחזיק מערכות תחת אש. סיפורו של איש טנ"א מקצועי לעילא, מנהל עבודה מהשורה הראשונה, דמות פיקודית שמעוררת השראה – אדם שפועל בלי תנאים, נותן את כל כולו למען הלוחמים והמערכת. כתבה על נתינה טהורה, דוגמה אישית, ועל תחושת שליחות שאין לה מדים – אבל יש לה לב גדול, וידיים שמבינות מה זה אומר "כשירות קרבית".

דיווח מהשטח מאנשי הטנ"א המופלאים - פגשנו את מפל״ג הטנ״א של יחידת אגוז, שסיפר לנו על המסלול הצבאי שעבר, האתגרים בשטח ועל המשמעות שהוא מרגיש לשרת בחיל הטנ״א❤️????(קרדיט חיל הטנ"א)

ראמז הוא מנהל עבודה מהסוג שלא פוגשים כל יום – מקצוען, מסור, ולב ענק שפועם בשביל היחידה. הוא נמצא שם תמיד, ראשון להפשיל שרוולים, להוביל, לפתור, ולתמוך – גם כשקשה. בלי לחפש תשואות, הוא פשוט עושה – בשקט, בעקביות, עם אהבה אמיתית למה שהוא עושה. כל חיו ושירותו ביחידת שדה דרומית והוא גר בצפון הארץ רחוק מרעייתו וילדיו שאותם הוא פוגש רק בסופי שבוע. דמות שמחזיקה מערכת שלמה, ומעוררת השראה בכל מי שסביבו.

יוסי רנרט מספר לנו את הסיפור ‘‘בנפול הראש‘‘ - סיפור על אליעזר בן – עמי , מומחה החבלה של אירגון לח"י ,שימש בעברו גם בתפקידי מחקר ופיתוח בחיל החימוש , פרש מצה‘‘ל בדרגת סגן אלוף

סיפור על תחילתה של מלחמת העצמאות - לוחמי האצ‘‘ל הנועזים , שהצטיינו בפעולות קומנדו , לא היו מאומנים בפעולות כאלה , ועוד עם נשק קל ודל . האנדרטה הגדולה ברמלה , מספרת את הסיפור הטראגי , על נפילתם של חמישים ואחד הלוחמים, ובהם שתי לוחמות חובשות , שיצאו לפעולה חסרת כול סיכוי ובנשק דל .

זכינו, אנו מייצרים היום סוגי נשק משוכללים, רובם אפילו סודיים. אנחנו לא התחלנו, אנחנו רק ממשיכים. ארגון האצ"ל איבד לוחמים בקרב, לא כדי לכבוש גבעה, אלה כדי להשיג נשק. ההתקפה על משטרת רמת-גן, כמו על תחנות אחרות, ומחנות של הצבא הבריטי. היו כורך מבצעי, אז לא היה לנו חיל-חימוש. אשרינו שזכינו יוסי רנרט מברך את החימושניקים, ליום העצמאות

יוסי רנרט , החימושניק מג‘וליס , זה שמספר ברדיו את סיפורי הקמת המדינה בארבעים ושמונה , נפגש בימי שני בעזריאלי , עם בוגרי הסדנה . השבוע הוא פגש שם חבר מארבעים ושמונה . לא , הם לא לחמו יחד באצ"ל , אבל הזמן רץ , וכבר עברו ארבעים ושמונה שנים ממלחמת ששת הימים . ניתן להקליד ב"גוגל" – שישי אישי , ולהאזין לסיפורי ארץ-ישראל , של יוסי שלנו .