מאת: ירון נחושתן
תאריך עלייה לאתר: 16/05/2011
תאריך האירוע: 1973-10-06
מספר צפיות: 12519
ערב המלחמה: רקע מדיני והיערכות חיל החימוש
מלחמת יום הכיפורים פרצה בהפתעה. למרות הידיעות המודיעיניות שהתקבלו, למרות האבחנה בריכוזי הכוחות המצריים והסוריים לאורך הגבולות, כשלו הפיקוד הצבאי העליון, כמו גם ההנהגה המדינית, לקרוא את המפה ונמנעו מלקבל את ההחלטות שנדרשו באותה עת, על מנת לקדם את פני הרעה. דיונים רבים התנהלו בדרג המטכ"לי ובדרג הממשלתי בהם הוצג המצב הצבאי הרגיש. הערכת אמ"ן קבעה, כי אמנם צבאות מצרים וסוריה ערוכים באופן שמאפשר להם לצאת למלחמה, אך אין סבירות גבוהה לפתיחת מלחמה מצידם ובמצרים מדובר בתרגיל שנתי רב היקף. אמ"ן היה שבוי ב'קונספצייה' של עצמו, שגרסה כי צבאות ערב לא ייצאו למלחמה נגד ישראל כל עוד לא יצליחו להעמיד צבא וחיל אוויר מצוידיםכהלכה.
הרקע המדיני
ב 28- בספטמבר 1970 מת נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר ואנור סאדאת, החליף אותו בתפקיד הנשיא. סאדאת, איש 'הקצינים החופשיים', מימי מהפיכת יולי 1952 , לא היה אישיות מוכרת ולא נחשב כבעל כריזמה. היה עליו לפלס את דרכו ולזכות באמון בני עמו. סיום מלחמת ההתשה והקיפאון שהשתרר בעקבותיה בחזית עם ישראל, לא תרמו לחיזוק מעמדו. שנת 1971 הוכרזה על ידי סאדאת כ'שנת ההכרעה', דהיינו, בלא פתרון מדיני ייצא סאדאת להשיג את מטרותיה של מצרים בשדה הקרב. עם חלוף אותה שנה ומבלי שסאדאת מימש את הצהרותיו, הלך מעמדו ונחלש. במקביל עשה סאדאת לחימושו של צבא מצרים וציודו באמצעי לחימה מתקדמים. למרות שמצרים לא קיבלה את מלוא הסיוע הצבאי בו רצתה מברית המועצות, החליט סאדאת לשבור את הקיפאון בפעולה צבאית, גם אם מוגבלת בתוצאותיה, שתשמש עילה ותאלץ את המעצמות הגדולות, ארצות הברית וברית המועצות, להתערב במצב במזרח התיכון ולהיכנס לעובי הקורה. התוכנית המצרית הראשונה נקראה 'גרנית 1'. אך עקב ויכוח בין סאדאת לשר המלחמה שלו, מחמד צאדק, באשר ליכולות הצבא המצרי להשיג את המטרות שנקבעו, פוטר צאדק ובמקומו מונה, בספטמבר 1972 , אחמד אסמאעיל עלי כשר המלחמה. עוד קודם לכן, במאי 1972 גירש סאדאת את היועצים הסובייטים ממצרים, מהלך שלא עורר כל נורה אדומה' במודיעין הישראלי. בסוף אותה שנה עודכנה תוכנית המלחמה המצרית, שנקראה 'גרנית 2וזו קבעה יעד מוגבל יותר להתקפה המצרית, שכלל חציית תעלת סואץ והתבססות במרחק של מספר ק"מ ממנה, בצידה המזרחי. תוכנית המלחמה שהגה סאדאת לוותה בפעילות מדינית עניפה בעולם הערבי, בועידת הארגון לאחדות אפריקה, שהתקיימה באדיס אבבה בשנת 1973 ובועידת המדינות הבלתי מזדהות, באלג'יר 1973 . במקביל פעל סאדאת בזירה הבינלאומית, ובעיקר במועצת הביטחון של האו"ם. במהלך אסטרטגי נבחרה סוריה על ידי מצרים כשותפת סוד וכנוטלת חלק במלחמה. בכך רצה סאדאת להעצים את אלמנט ההפתעה ולפתוח שתי חזיתות במקביל, מול ישראל. הנושא האופרטיבי עם סוריה תואם כאשר ביקר נשיא סוריה, חאפט' אל-אסד, ביקור חשאי במצרים באפריל 1973 בפגישה זו הוצגו שלושה תאריכי יעד אפשריים לפתיחת המלחמה, במאי, אוגוסט-ספטמבר ואוקטובר. לשם קיום תיאום מלא בין צבאות שתי המדינות הוקמה מועצת המלחמה העליונה, שהתכנסה על מנת לקשור את הקצוות האחרונים.
סרט
חיל החימוש במלחמת יום הכיפורים
1 .ערב המלחמה: רקע מדיני והיערכות חיל החימוש מלחמת יום הכיפורים פרצה בהפתעה. למרות הידיעות המודיעיניות שהתקבלו, למרות האבחנה בריכוזי הכוחות המצריים והסוריים לאורך הגבולות, כשלו הפיקוד הצבאי העליון,כמו גם ההנהגה המדינית, לקרוא את המפה ונמנעו מלקבל את ההחלטות שנדרשו באותה עת, על מנת לקדם את פני הרעה. דיונים רבים התנהלו בדרג המטכ"לי ובדרג הממשלתי בהם הוצג המצב הצבאי הרגיש. הערכת אמ"ן קבעה, כי אמנם צבאות מצרים וסוריה ערוכים באופן שמאפשר להם לצאת למלחמה, אך אין סבירות גבוהה לפתיחת מלחמה מצידם ובמצרים מדובר בתרגיל שנתי רב היקף. אמ"ן היה שבוי ב'קונספצייה' של עצמו, שגרסה כי צבאות ערב לא ייצאו למלחמה נגד ישראל כל עוד לא יצליחו להעמיד צבא וחיל אוויר מצוידים כהלכה.
הרקע המדיני
ב-28 בספטמבר 1970 מת נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר ואנור סאדאת, החליף אותו בתפקיד הנשיא. סאדאת, איש 'הקצינים החופשיים', מימי מהפיכת יולי 1952 ,לא היה אישיות מוכרת ולא נחשב כבעל כריזמה. היה עליו לפלס את דרכו ולזכות באמון בני עמו. סיום מלחמת ההתשה והקיפאון שהשתרר בעקבותיה בחזית עם ישראל, לא תרמו לחיזוק מעמדו. שנת 1971 הוכרזה על ידי סאדאת כ'שנת ההכרעה', דהיינו, בלא פתרון מדיני ייצא סאדאת להשיג את מטרותיה של מצרים בשדה הקרב. עם חלוף אותה שנה ומבלי שסאדאת מימש את הצהרותיו, הלך מעמדו ונחלש. במקביל עשה סאדאת לחימושו של צבא מצרים וציודו באמצעי לחימה מתקדמים. למרות שמצרים לא קיבלה את מלוא הסיוע הצבאי בו רצתה מברית המועצות, החליט סאדאת לשבור את הקיפאון בפעולה צבאית, גם אם מוגבלת בתוצאותיה, שתשמש עילה ותאלץ את המעצמות הגדולות, ארצות הברית וברית המועצות, להתערב במצב במזרח התיכון ולהיכנס לעובי הקורה. התוכנית המצרית הראשונה נקראה 'גרנית 1 .'אך עקב ויכוח בין סאדאת לשר המלחמה שלו, מחמד צאדק, באשר ליכולות הצבא המצרי להשיג את המטרות שנקבעו, פוטר צאדק ובמקומו מונה, בספטמבר 1972 ,אחמד אסמאעיל עלי כשר המלחמה. עוד קודם לכן, במאי 1972 גירש סאדאת את היועצים הסובייטים ממצרים, מהלך שלא עורר כל נורה אדומה במודיעין הישראלי. בסוף אותה שנה עודכנה תוכנית המלחמה המצרית, שנקראה 'גרנית 2 ' של מספר ק"מ ממנה, בצידה המזרחי.182 וזו קבעה יעד מוגבל יותר להתקפה המצרית, שכלל חציית תעלת סואץ והתבססות במרחק תוכנית המלחמה שהגה סאדאת לוותה בפעילות מדינית עניפה בעולם הערבי, בועידת הארגון לאחדות אפריקה, שהתקיימה באדיס אבבה בשנת 1973 ובועידת המדינות הבלתי מזדהות, באלג'יר 1973 .במקביל פעל סאדאת בזירה הבינלאומית, ובעיקר במועצת הביטחון של האו"ם. במהלך אסטרטגי נבחרה סוריה על ידי מצרים כשותפת סוד וכנוטלת חלק במלחמה. בכך רצה סאדאת להעצים את אלמנט ההפתעה ולפתוח שתי חזיתות במקביל, מול ישראל. הנושא האופרטיבי עם סוריה תואם כאשר ביקר נשיא סוריה, חאפט' אל-אסד, ביקור חשאי במצרים באפריל 1973 .בפגישה זו הוצגו שלושה תאריכי יעד אפשריים לפתיחת המלחמה, מועצת המלחמה העליונה, שהתכנסה על מנת לקשור את הקצוות האחרונים.183 במאי, אוגוסט-ספטמבר ואוקטובר. לשם קיום תיאום מלא בין צבאות שתי המדינות הוקמה מעוז ליד תעלת סואץ, ערב מלחמת יום הכיפורים יומיים-שלושה טרם פרוץ המלחמה נמסר לסובייטים על הכוונה לפתוח במלחמה. בתגובה הם שלחו ב-5 באוקטובר ארבעה מטוסים בהם אספו את משפחות היועצים הסובייטים שעדיין הישראלי ולא הגביר את החשש למלחמה.184 היו במצרים ובסוריה. מהלך זה, אף שאובחן בישראל, לא פורש נכונה על ידי המודיעין בימים שלפני המלחמה תוגבר פיקוד הצפון, על פי תוכנית 'גיר', בטנקים ובכוח מילואים מוגבל, שכלל 177 טנקים ו-44 קני ארטילריה. בחזית הדרום היו 276 טנקים, מספר הקטן ב-24 מן המתוכנן בתוכנית 'שובך יונים', תוכנית ההגנה לתגבור הקווים בכוחות הסדירים, מבלי לגייס את מערך המילואים הלוחם. נוסף לכך היו מוצבים שם 48 קני ארטילריה.185 המערך החימושי הנפרס בסיני, ברמת הגולן ובחזית המזרחית, נערך בגישה של 'כשירות מעל לכל' ודאג להחזיר לכשירות מיידית כל טנק שהתקלקל. בליל ה-5-6 באוקטובר 1973 הגיע לישראל מידע מסוכן 'המוסד' אודות צפי לפתיחת מלחמה ב-6 באוקטובר בשעה 1800 .בעקבות זאת החל המטכ"ל, בבוקר ה-6 באוקטובר, בגיוס מילואים חלקי. בשעה 00:14 פרצה האש במקביל בשתי החזיתות. המלחמה התמשכה עד ה-24 באוקטובר, עת נכנסה הפסקת האש לתוקפה, בחזית הדרום. למרות החלטת האו"ם על הפסקת האש, נמשכה מלחמת ההתשה בחזית הצפון והפסקת האש שם יושמה בפועל רק במאי 1974 . ב-6 באוקטובר תקפו הכוחות הסוריים בחזית הצפון לכל אורך הקו ומערך ההגנה המצומצם שעמד מולם, התקשה לבלום את ההתקפה. חטיבות השריון כללו, כאמור, 177 טנקים מול כאלף סורים. חטיבת שריון 188 ,שפעלה בגזרה הדרומית של רמת הגולן, ספגה את מירב האבידות והתרסקה כמעט לחלוטין. חטיבה 7 ,שתוגברה ערב המלחמה, לבקשת אלוף הפיקוד, יצחק חופי (חקה), ביחידות שהיו שייכות לה, אך שהו בדרום, הועברה לפיקוד צפון ולחמה בגזרה הצפונית. בחזית הדרום היו, כאמור, 276 טנקים. לאורך קו התעלה היו טנקים מעטים, כיוון ששאר 200 הטנקים, בשלוש חטיבות השריון, היו פרוסים בעומק השטח. מרבית המעוזים, 31 במספר, שהכילו כ-450 לוחמים, לא קיבלו התרעה מוקדמת. שלושה מהם נכבשו על ידי המצרים, מיד עם הפריצה. אנשי מעוז 'לקקן' הצליחו לחלץ עצמם, אנשי 'ליטוף', נפלו בשבי ושמונה מעוזים אחרים נותקו. המצרים חצו את התעלה לגדה המזרחית, ברווחים שבין המעוזים והצליחו לחדור לעומק של כשלושה ק"מ כשהם מתבססים בראשי חיל האוויר, עליו הוטל לתת כיסוי בשתי החזיתות.186 גשר. בנוסף לפעילות היבשתית הם הציבו רשת טילי נ"מ צפופה, שהגבילה את הסיוע של תוך יום-יומיים מאז פרוץ הקרבות הגיעו חיילי המילואים לחזיתות, אך האש הבלתי פוסקת והאנדרלמוסיה, היקשו עליהם להיערך לקרב. יחידות רבות הגיעו בהרכבים חלקיים, או שחייליהן צוותו ליחידות אחרות וקרו מקרים שאנשים לא הכירו את הלוחמים שלצידם, כמו כן שובשה חלוקת הציוד. בחזית הדרום נערכו הכוחות כלהלן: אוגדת האלוף אברהם אדן פעלה בגזרה המרכזית וכוח נוסף בפיקוד תא"ל קלמן מגן, פעל בצפון הגזרה הצפונית.187) ברן) בגזרה הצפונית, אוגדת האלוף אלברט מנדלר בדרום, אוגדת האלוף (מיל') אריאל שרון מפת אזורי הקרבות בחזית הדרום ולאורך תעלת סואץ היערכות חיל החימוש ערב המלחמה ערב מלחמת יום הכיפורים היה מאורגן חיל החימוש בשני מערכים, ברמת המטכ"ל ובדרג השדה כלהלן:
א. ברמת המטכ"ל היה מערך חיל החימוש מאורגן במסגרת מתקנים קבועים ומותאמים ליעודו. משימות מתקנים אלה נקבעו במסגרת תוכניות עבודה שנתיות, שהיו מבוססות על צורכי צה"ל בתחומים שבמסגרת אחריותם. כוח האדם במתקנים אלה כלל סגל סדיר, קבע ואזרחי והיקפו הישתנה בהתאם לאופי המשימות שהוטלו על מתקנים אלה. גורמי הביצוע ברמת המטכ"ל היו מרכזי ההחסנה וההספקה לצל"ם וחלפים ולתחמושת ולחומרי החבלה וכן באמצעות מרכזי השיקום והאחזקה (מש"אות) לטנקים, לנשק הכבד, למכשירים המדויקים, לרכב ב, לזחל"מים/נגמ"שים ולנשק הקל. זאת בנוסף למפקדת קצין החימוש הראשי, שכללה ענפים טכניים שעסקו בפיתוח ובמתן הנחיות לאחזקה ובענפים ארגוניים שעסקו בהנחייה ופיקוח על דרג השדה, יחידות הניסויים והבחינה ומערך הדרכת מקצועות החימוש בבה"ד 20.
ב. בדרג השדה היה מאורגן מערך חיל החימוש ביחידות אורגניות עצמאיות ובמחלקות/חוליות החימוש, במסגרת עוצבות/יחידות - בכלל המערך של צה"ל כלהלן:
1 (היחידות האורגניות היו מאורגנות במסגרות עצמאיות. משימותיהן היו לבצע
אחזקת אפסניית חיל החימוש בדרג תיקון ב, במסגרת הכוח שאליו השתייכו.
כוח האדם של היחידות נכלל במסגרת תקנים שהיו מבוססים על המשימות
שהוטלו על היחידות. הן היו ממוקמות ביחידות החימוש המרחביות - בפיקודים
המרחביים, בסדנה הגייסית - בגייסות השריון, בגש"חים - באוגדות, בפלוגות
סדנה - בפיקודים ובפלוגות/מחלקות סדנה - בבסיסי /פלוגות ההובלה.
2 (מחלקות/חוליות החימוש היו מאורגנות במסגרת עוצבות/יחידות צה"ל והיו
חלק בלתי נפרד מהן. תפקידן היה לבצע אחזקת אפסניה בדרג תיקון א ו-א 1 .
כוח האדם שלהן והאמצעים נכללו במסגרת תקני העוצבות/יחידות. הן נמצאו
בעוצבות חיל הרגלים, בגדודי חיל השריון/חיל התותחנים המתנייע, בפלוגות
חיל השריון ובגדודי חיל הרגלים, חיל התותחנים, חיל ההנדסה, חיל האוויר, חיל
הים וביחידות השונות.
מלבד במקחש"ר היו משולבים מפקדי/קציני החימוש במפקדת הפיקודים המרחביים,
בגייסות השריון, בזרועות האוויר והים, בפיקודים הייעודיים, במרכז ההובלה, במפקדות
חש"ן/חת"ם.188 החילות (חי"ר, חת"ם ו-חה"ן), במפקדות האוגדות, במפקדות חטיבות חש"ן/חי"ר ובגדודי
ערב המלחמה היו יחידות החיל פרוסות, לפי השיוך הפיקודי, כדלקמן:
א. ברמת הפיקוד - יחידות החימוש המרחביות, הנייחות, הכפופות לכל פיקוד וממוקמות
בפריסה שתאמה את פריסת יחידות הפיקוד וצירי התנועה. הסדנאות המאורגנות
במסגרת גייסות השריון, ששרתו את גייסות השריון. בכל פיקוד גויסו פלס"דים
וסדנאות ותחנות סיכה שולבו במערך האחזקה.
ב. ברמת האוגדה - בכל אוגדה היה גש"ח שתפקידו היה לבצע תיקוני דרג ב וציודו
הותאם לסד"כ אותה האוגדה. חשוב לציין כי המלחמה פרצה באמצע תוכנית 'אופק',
תוכנית החומש לבניית סד"כ צה"ל ולפיכך לא הושלמה הקמת כל היחידות והגש"חים
לא היו מאויישים ומצויידים כמתוכנן.
ג. ברמת היחידה - בכל פלוגה היתה כיתת חימוש עצמאית, שהיתה מסוגלת לבצע, בו
זמנית, תיקוני דרג א בטנק אחד או שניים. בכל גדוד היתה מחלקת חימוש שהיתה
בנויה בהתאם לייעודו המבצעי של הגדוד. מחלקת החימוש יכלה להתפצל, בהתאם
לנסיבות, לכיתות עצמאיות ולבצע, בו זמנית, אחזקה בדרגים א ו-א 1 בכמה כלי
רכב/רק"ם. בשעת הצורך, יכלה המחלקה לתגבר ולהחליף כיתות חימוש בפלוגות,
לרכז מאמץ אחזקה נדרש ולקלוט כיתות חימוש פלוגתיות.
ד. בצוותי הכוחות - נועדו לשרת כוח בעל ייעוד ומשימה מוגדרים. הצוותים הוקמו אד-
הוק, על מנת לספק צורכי אחזקה של גוף מאולתר.
בפיקוד הצפון:
יחש"ם 651 שכלל את סדנה בסיסית 701 בבת גלים, סדנה מרחבית של 678 בצנובר
ושלוחותיה באל-על ובחורשת טל, סדנת רק"ם 704 בכורדאני, (כולל מחלקת גישור וצליחה
בקישון) ושלוחה בבירנית, סדנת רק"ם 703 של חטיבה 188 ,תחת פיקוד סדנה 704 ,בנפח.
בפיקוד המרכז:
יחש"ם 652 שכלל את סדנה בסיסית בצריפין, כולל אחת עשרה סדנאות מרחביות בבית
ליד, יריחו, קסטינה, ג'יפטליק, מחנה גדעון, יזור, ביל"ו, עין יהב, עזה, ירושלים ואילת.
בפיקוד הדרום:
יחש"ם 653 פרוס בארבע סדנאות בבאר שבע, אל-עריש ומרש"ל/אבו רודס.
בגייסות השריון:
סדנה גייסית 650 בג'וליס, שכללה ארבע פלוגות ותשע סדנאות מפוזרות במרחב: בצאלים,
רפיח, שבטה, ביר תמדה, בלוזה, טסה, רפידים ובמיתלה. שני גש"חים ניידים: 784 של אוגדת
סיני ו-867 באוגדה 162 .הסדנה הגייסית שימשה גם כעתודה מטכ"לית.
במרכז ההובלה ובסדנת המטכ"ל
חמש סדנאות של מרכז ההובלה ואחת בקריה.189
חיל החימוש היה פרוס, מאז ההחלטה על הקמת אוגדות קבועות ב-1970 ,במבנה של
גש"ח נייד קבוע בתוך כל אוגדה. בפיקוד הצפון היה גש"ח 793 באוגדה 210 של אלוף
(מיל') דן לנר, בפיקוד סא"ל שאול סלומון, מפקד יחש"ם 651 .על פי התכנון המקורי אמור
היה הגש"ח לעבור אימון הקמה רק במאי 1974 ,אך ערב המלחמה, הוא התארגן בנוהל קצר
ומזורז. האוגדה של תא"ל משה (מוסה) פלד, 146 ,היתה עתודה מטכ"לית בפיקוד המרכז
והיה לה גש"ח 794 ,בפיקוד סא"ל יעקב אידן (בוצ'ו), במסגרת אגד התחזוקה 850 .עקב
הלחץ בחזית הצפון הועברה האוגדה בבוקר ה-7 באוקטובר לחזית הצפון. באוגדה 162 ,
שהתבססה על מפקדת גי"ש היה גש"ח קבוע, נגזרת מהסדנה הגייסית 650 .מפקד סדנה
גייסית, סא"ל יעקב מרדכי (מרקו), שימש גם כמפקד גש"ח 867 בחירום. באוגדה 143 היה
גש"ח 862 בפיקוד סא"ל יוסי בר-אור ובאוגדה 36 בפיקודו של תא"ל רפאל איתן (רפול) היה
גש"ח 702 בפיקודו של סא"ל יעקב סלעי. בגייסות השריון היה גש"ח נייד 784 של אוגדת
סיני בפיקוד סא"ל יצחק רווה (מושקו).
להלן פירוט הגש"חים הניידים/סדח"טים/פלס"דים בפיקודים השונים:190
פיקוד הצפון פיקוד המרכז פיקוד הדרום
גש"ח 702) אוגדה 36 (גש"ח 794) אוגדה 146 (גש"ח 862) אוגדה 143 (
גש"ח 793) אוגדה 210(
גייסות השריון סדח"טים בגי"ש פלס"דים
גש"ח 867) אוגדה 162 (סדח"ט 677) חטיבה 274 (706 בפיקוד הצפון
גש"ח 784) אוגדת סיני) 792 בפיקוד המרכז
866 בפיקוד הדרום
2.יחידות מחסני החירום (הימ"חים)
הימ"חים הינם מרכזי הציוד, הרק"ם, כלי הרכב והתחמושת, המיועדים לשמש לחימושן
וציודן של יחידות המילואים של הצבא בשעת מלחמה או בזמן חירום. הציוד המצוי במחסנים
אלה אמור להיות מאוחסן ברמה כזו, שעם קבלת התרעה על יציאה למלחמה יועמד הציוד
כולו, במצב תקין, לרשות היחידות הלוחמות. במלחמת יום הכיפורים לא עמדו הימ"חים
בציפיות ובתקנים הראויים. הציוד המאוחסן בהם לא עמד בכשירות ובמוכנות למלחמה
והיה חסר מבחינה כמותית, עובדה שמנעה הצטיידות מהירה והשפיעה על מוכנות והיערכות
היחידות המתארגנות. ההפתעה שבפרוץ המלחמה גרמה לכך שהימ"חים נפתחו בבהלה,
בצהרי יום הכיפורים וחיילי המילואים לקחו מכל הבא ליד, ללא סדר או רישום. מיקומם של
הימ"חים היה לקוי וכן גם לא הוכנו כהלכה עורקי התנועה אליהם ומהם.
הטנקים בפיקוד הדרום, בגזרת מערב סיני, היו מרוכזים ביחידות הסדירות, אך חלקם היו
מאוחסנים בימ"ח ביר תמדה, כי בפועל תוכנן סד"כ של גדוד טנקים אחד. בזמן כוננות או
מלחמה היה על צוותי הטנקים להגיע לסיני בהיטס ושם להצטייד בטנקים מהימ"ח. בנוסף
על הכוחות הסדירים נועד כוח המילואים הממוכן להשלים את היחידות הסדירות ומחסניו היו
באזור רפיח. אוגדת המילואים האורגנית של פיקוד הדרום, אוגדת שרון, היתה פרוסה בעיקר
באזור באר שבע. מרבית אוגדת ברן, מלבד גדוד סדיר אחד מעוצבת אביגדור בן-גל (יאנוש)
שהיה ברפידים, היתה מרוכזת באזור שמחצור ועד שבטה. גופי האחזקה בשתי האוגדות
של ברן וקלמן מגן, היו מבוססים בנוסף לציוד של היחידות הסדירות ששימשו לאימונים
ולהכשרה, בעיקר על תגבור אנשי המילואים, שמרכזי הגיוס ומחסני ההצטיידות שלהם היו
במרכז הארץ. דהיינו, מרבית הימ"חים בחזית הדרום היו מרוחקים מקו החזית והניהול השוטף
שלהם היה בידי אגד ימ"חים שהוקם במסגרת גייסות השריון.
לעומת פיקוד הדרום, הרי שבפיקוד הצפון נעשתה בשנה שקדמה למלחמה, פעולה מקיפה
של קידום חטיבות הטנקים של הפיקוד למתקנים בגליל המזרחי, כאשר קודם לכן התרכזו
מרבית הימ"חים באזור חיפה. בצומת גולני עסקו בבניית מרכז לוגיסטי צה"לי, 'מחנה
שמשון', שכלל מרכז של חימוש וקשר. תפקידו של חיל החימוש בפיקוד הצפון, בהקשר
ההתשה בחזית הצפונית).191 זה, היה לתכנן העברת הסדנאות מאזור חיפה לצומת גולני. (פירוט ראה לעיל בפרק מלחמת
בעקבות העברת המתקנים, התבססה אוגדה 36 על מחנות הגליל המזרחי, כאשר לחטיבה
הממוכנת שלה היה ימ"ח ברמת הגולן עצמה. אוגדת דן לנר, אוגדת 210 ,שהיתה באותה
תקופה בתהליך התארגנות, החזיקה טנקים בגליל התחתון והמזרחי, כאשר שאר חלקיה, כולל
החטיבה הממוכנת, היו מפוזרים באזור חיפה. פריסה קדמית זו של הימ"חים סייעה רבות
להתארגנות פיקוד הצפון במהירות ואיפשרה לכוחות הלוחמים להסתמך על תנועת הטנקים
מהמחסנים לשטחי הכינוס וההיערכות, על שרשראות. כמו גם ניצול המובילים לחלק מטנקי
השרמן שהיו מאוחסנים בימ"ח כורדאני, אם כי מרביתם עלו לרמת הגולן על שרשראות.192
יחד עם זאת, ביקורת הימ"חים ערב המלחמה, העלתה שהימ"חים של אוגדה 210 לא היו
מאורגנים דיים ולא כשירים למלחמה. הימ"חים באוגדה 36 היו בכוננות טובה, מאורגנים
ובעיקר אלה של חטיבה 205 .היחידות הסדירות בגזרה היו כשירות למלחמה.193 ומוכנים כראוי. הימ"חים של אוגדה 146 לא היו מאורגנים ולא מטופלים בהיבט הטכני
ב-10 באפריל 1973 הגיעו למטכ"ל ידיעות בדבר כוונת מצרים וסוריה לפתוח במלחמה
במאי 1973 .עקב זאת הורה הרמטכ"ל, רא"ל דוד אלעזר, על הכנות שיש לבצע במקרה
של מלחמה, פקודה שנקראה 'כחול-לבן'. במסגרת פקודה זו קודמו הימ"חים של חטיבות
טנקים 179-שוט-קל וחטיבה 679-שוט מטאור, למחנות 'פילון' ו-'יפתח', באזור ראש פינה.
כן קודמה תחמושת הטנקים לימ"חים והוגדל המלאי במתקני התחמושת הקדמיים בגולן
ולהכנות מולם יעמדו בעת מלחמה בחזית הצפונית.194 ובסיני ב-20 אחוז. אמנם כוננות זו בוטלה באוגוסט 1973 ,אך מאמציה תרמו להבנת הקשיים
מכיוון שסד"כ צה"ל מבוסס ברובו על כוחות המילואים, אוחסנו הציוד והאמל"ח במחסני
חירום, המרוחקים מרחקים שונים משטחי הכינוס וקווי ההיערכות, במקרה של מלחמה. נדרש
היה תכנון קפדני של אמצעי התובלה וקביעת צירי התנועה מבעוד מועד. התכנון הבסיסי
הביא בחשבון את הנעת הכלים הכבדים על גבי מובילים, ברכבות ובתנועה על השרשרות,
אך תוכנית מגירה למקרה של חוסר התרעה או התרעה קצרה, לא היתה קיימת. על פי ועדת
אגרנט, שחקרה את אירועי יום הכיפורים והמהלכים שקדמו לה, הסתבר, כי סך מובילי
הטנקים מול סד"כ הטנקים, היה קטן יחסית. הסיבה לכך היתה בעיקרה תקציבית וסדרי
העדיפות האחרים שנקבעו בזמנו במטכ"ל. במטכ"ל הועדפה קניית טנקים נוספים על פני
רכישת מובילי טנקים. גם קיבולת הצירים לא ענתה על כמות כלי הרכב שזרמו בהם לאחר
פרוץ המלחמה. הצירים נסתמו ונוצרו פקקי תנועה כבדים. מכיוון שהרכבת לא פעלה ומספר
המובילים היה קטן, נסעו מרבית הכלים על שרשראות. כך שהטנקים נשחקו עוד בדרכם
לשטחי הכינוס, אירעו בהם תקלות טכניות רבות ותקלות שבתנועה, שכללו התהפכויות,
ירידה מהצירים ופריסת שרשראות. גם צירי התנועה עצמם היו במצב שהצריך שיפור, לא היו
בהם שוליים או סובות [מלשון לסובב], דהיינו, מקומות שיאפשרו למובילים להסתובב מבלי
תנועה דו סטרית ועיכוב במובילים.195 להפריע או לחסום את התנועה השוטפת. בסיני היו צירי התנועה מוגבלים, עובדה שמנעה
עובדה חשובה נוספת היתה משכי הזמן שנדרשו לזיווד, חימוש ותדלוק הטנקים והתומ"תים
בימ"חים. בנתוני אותה מלחמה ובדיעבד, הסתבר על פי לקחי חש"ן, כי משכי זמן אלה עמדו
יותר מארבע שעות.196 על 7-13 שעות. זאת בניגוד להערכות המקובלות אז בגי"ש, כי חימושו של טנק אורך לא
באופן כללי, עם תחילת הגיוס ב-6 באוקטובר התברר, כי בימ"חים היו חוסרים רבים
בטנקים, זחל"מים וציוד אחר. פערים אלה היו בעיקרם תוצאה של מדיניות וסדרי עדיפויות
תקציביים, אך גם עקב הנוהג להשאיל טנקים וזחל"מים מאופסנים, להדרכה לבה"דים
למיניהם ולמתקני אימונים. הפערים בימ"חים נוצרו גם בגין הימצאות כלים במש"אות,
לצורכי שיקום או הסבה. ביניהם אפשר לציין את טנקי השוט שהוסבו לשוט-קל, טנקי המגח
שהוסבו למגח 3-A וטנקי הטיראן שתותחיהם הוסבו לתותח 105 מ"מ. בנוסף היו גם טנקים
ונגמ"שים.197 בטיפולים יזומים בסדנאות, בהתאם לתוכניות העבודה השנתיות וכן גם כלי רכב, זחל"מים
כשירות הציוד בימ"חים השפיעה אף היא על תהליך ההתגייסות והיציאה לקווי החזית.
התקלות היו רבות, החל ממצברים רבים שיצאו מכלל שימוש והיה צורך להחליפם, עבור
דרך תקלות טכניות, כמו נזילות, תקלות במנועים ותקלות שנבעו מאחזקה לקויה. במקרים
קיצוניים ובודדים התברר כי נעשו רישומים כוזבים באשר לטיפולי אחזקה, שבפועל, לא
בוצעו. על פי דו"ח ועדת אגרנט, טען תא"ל אלעזר ברק, קצין החימוש הראשי במהלך
המלחמה, כי תוצאות ביקורת חיל החימוש טרם המלחמה ביחידות, העלתה, כי המצב הכללי
של האפסניה היה ברמת אחזקה בציון 'טוב'. אך הביקורות התקיימו ביחידות אחת לשנתיים-
שלוש ולכן, נתון זה התייחס ליחידות, בהם נערכה ביקורת כשנה וחצי לפני המלחמה וכי
בחיל היה ידוע על יחידות בהן רמת האחזקה היתה אף למטה מבינוני. גם יורם לונדון, שהיה
אך מטבען לא ניתן היה לעמוד במהלכן על כשירות רק"ם או רכב בכלל הימ"ח.198 קצין החימוש של גייסות השריון באותה עת, העיד, כי אמנם נערכו ביקורות כוננות גייסיות,
מלבד מצב הימח"ים התברר כי התחמושת היוותה את צוואר הבקבוק של התארגנות
היחידות. תחמושת הטנקים, הארטילריה וכן הנשק הקל של היחידות, הוחזקו בנפרד ממחסני
החירום שלהן. זאת בעיקר משיקולי בטיחות עקב קירבת הימ"חים למקומות ישוב והחשש
לאחסן בהם מצבורי תחמושת גדולים. עובדה זו גרמה אף היא לעיכובים בתהליכי הגיוס
וההתארגנות של היחידות. קרו מקרים שחל איחור של שעות רבות בניפוק התחמושת לטנקים
בשל בעית המרחק או מכיוון שלא היו מספיק מלגזות להעמסת התחמושת. במקרה אחר
לא התקבל האישור למשוך תחמושת מבסיס התחמושת ועד שזה התקבל, כבר נוצרו פקקי
תנועה. לעתים נמצאה תחמושת לטנקים מסוג אחד בלבד, כמו חודרת שריון, אך לא מסוגים
אחרים והטנקים לא יכלו לצאת לדרך בלעדיה, או שיצאו כשבטני הטנקים אינם מלאים.199
כל האמור לעיל חבר יחד למצב שהטיל מעמסה כבדה ביותר על אנשי חיל החימוש,
שמיד עם פרוץ המלחמה ועוד טרם שהצליחו להתארגן, היה עליהם לצאת לצירים, לחלץ
טנקים, זחל"מים וכלי רכב אחרים שנתקעו בחולות או פרסו שרשרת, לבצע טיפולים ולתקן
תקלות טכניות מגוונות. כל זאת, טרם ההגעה לקו החזית עצמו, שם כבר היו טנקים שנפגעו
בלחימה והיה צורך לחלצם או לתקנם. למרות המאמצים הרבים שהשקיעו אנשי חיל החימוש
בניסיון להתגבר על התקלות בימ"חים, אי אפשר להתעלם מאחריותו המקצועית של חיל
החימוש למצב האחזקה והכשירות הנמוך של האמל"ח שהיה מאוחסן בהם. מצב זה בנוסף
לגורם ההפתעה שבמלחמה, היוו את אחד הכשלים הבולטים של המלחמה וחייב, לאחריה,
הפקת לקחים יסודית במניעת הישנות מקרה כפי שהיה. אנשי חיל החימוש חוייבו להכיר את
הציוד המאוחסן ולהוות חלק מארגון הימ"חים. עליהם היה לתכנן מחדש ולשנות את שיטות
האחזקה בהם ומכאן גם צמח רעיון ההחסנה היבשה.
3 .המערך החימושי ברמת המטכ"ל ובמערך השדה
הגיוס למלחמה היה חפוז וכפי שהגדיר זאת האלוף נחמיה קין, ראש אג"א בתקופת
מלחמת יום הכיפורים, היה "התארגנות בשיטת הפניקה". יחד עם זאת, כדברי חברי ועדת
וחיילים, בכושר אילתור ובדבקות למשימה הקשה שהוטלה עליהם במפתיע".200 אגרנט: "הגיוס המהיר הוכח בסופו של דבר כתופעה חיובית, שהתקיימה בזכותם של מפקדים
ההחלטה על הגיוס התקבלה במטכ"ל, בתיאום עם הדרג המדיני, ביום שבת ה-6 באוקטובר
בשעה 00:11 .אנשי החיל החלו להגיע, תוך מספר שעות, למפקדת החיל, ליחידות, למש"אות
ולסדנאות. רבים מאנשי המילואים הגיעו מיוזמתם, ללא צו גיוס, ברגע שראו אנשים עוזבים
את בתי הכנסת בעת תפילת יום הכיפורים, או מכוניות עם אורות דולקים הנוסעות ביום החג
הקדוש הזה. אחרים מהבאים, שלא היה להם תפקיד פעיל באותה עת, כיוון שהיו בתקופת
לימודים, בקורסים ובחופשות, יצרו קשר מידי עם מקחש"ר ו/או עם עמיתיהם ליחידות
ולפלוגות, במטרה לקבל תפקיד כלשהו, לתרום למאמץ המלחמתי ולסייע בכל מה שניתן.
ההתגייסות ההתנדבותית הזו סימלה את רוח החיל, את אחדות השורה והערכים עליהם חונכו
אנשי החיל.
חשוב לציין כי קצין החימוש הראשי, תא"ל ד"ר אלעזר ברק, התמנה רק בספטמבר 1973
לתפקידו ועם פרוץ המלחמה הוא היה עדיין חדש בתפקיד. לדבריו, חיל החימוש, כמו צה"ל
כולו, לא היה ערוך למלחמה. צה"ל היה בשלבי מימוש תוכנית 'אופק', להגדלת סד"כ צה"ל
באוגדות נוספות ובימ"חים לא היה מספיק ציוד, בעיקר בשל חוסר בתקציב וסדרי קדימויות
במימוש התוכנית. נושא התקשורת, השליטה והבקרה של דרגי השדה, בעיקר עם הדרגים
העורפיים, היה ירוד. לעומת זאת, הקשר עם הפיקודים ועם 'הבור' במטכ"ל היה מצוין. בלשכת
הקחש"ר לא היו ערוצי תקשורת, בעיקר לא עם יחידות חיל החימוש בשטח. למרות שהקחש"ר
אינו משמש כמפקדן הישיר של היחידות, הרי שהתקשורת בזמן מלחמה היא חיונית וחשובה.
הנתק בשליטה יצר צורך לכלים חלופיים בשמירת הקשר וקבלת המידע. כך שלח הקחש"ר,
בשיתוף עם אל"ם ניצן רפאלי, ששימש כעוזר הקחש"ר לארגון, שבעצמו התמנה לראש
נציגות החיל במצפ"ע אג"א, קציני קישור למטכ"ל, לפיקודים, לאוגדות ולאגדי התחזוקה
וכן קציני קישור בדרגות של סרנים ורס"נים לשטח, על מנת לדווח על המתרחש. מבין קציני
קישור אלה זוכר ברק בפיקוד הצפון את סא"ל אהרון נצר, סא"ל גדי בתר וסא"ל משה שגב.
השניים האחרונים היו בלימודים והתגייסו מיד עם פרוץ המלחמה למאמץ החילי. אל"ם
אליהו ברק (בליטי) שהיה מפקד סדנה גייסית לשעבר ובאותה עת, איש מילואים, וסא"ל דוד
שילה, ששימש עד יולי אותה שנה כקצין החימוש בסיני ומאז היה בחופשת לימודים, הגיעו
עם פרוץ המלחמה לפיקוד הדרום. קודם לכן התייצב שילה במקחש"ר במטרה לקבל תפקיד
בסיני, אך באותה עת עדיין לא עסקו שם בנושא זה. עם הגיעם לפיקוד ביקש אלוף הפיקוד,
האלוף שמואל גונן (גורודיש), מבליטי לשמש כאחראי על מערך האחזקה בסיני ודוד שילה
כסגנו. במקביל קיבל תא"ל אורי בן ארי, ראש המטה של האלוף, את אישורו של הקחש"ר
למינוי בליטי כמרכז ענייני האחזקה בפיקוד. רס"ן יוסי שניר (שש) נשלח על ידי הקחש"ר,
לפיקוד הדרום וקציני הקישור בסיני ובהם גם רס"ן זאב קליין ואחרים, חברו לכוחות, עברו
בין היחידות, נעו בצירים, עדכנו את קצין החימוש הפיקודי ודיווחו למקחש"ר או לאג"א
מושבתים, על תקלות וצרכים בכוח האדם. 201 במצפ"ע על חוסרים בחלקי החילוף של המנועים, בתיבות ההילוכים ובתחמושת, על טנקים
המערך החימושי בדרג המטכ"לי
מקחש"ר פעלה בתחום הארגוני בהפעלת נציגות החיל במצפ"ע ובאג"א, בתגבור ובאיוש
כוח האדם של חיל החימוש ובהכשרה מהירה של בעלי המקצוע. בתחום הטכני עסקה מקחש"ר
בפתרון הבעיות הטכניות בציוד הקיים, בציוד החדש שנקלט במלחמה ובציוד השלל. לגבי
הציוד החדש והשלל פרסמה מקחש"ר והפיצה בדחיפות הוראות טכניות לבטיחות, תפעול
ואחזקה. הגוף הטכני ביצע תהליכי פיתוח ויצור מזורזים של דגמים וסדרות בנושאים
הקריטיים וכן נערכו ניסויים ובחינות טכניות של ציוד למתן אישור לעשות בו שימוש. אחת
השיטות החשובות לפתרון הבעיות הטכניות היתה בהפעלת חוליות שנשלחו לשטח לטיפול
בכל סוגי הבעיות שדווחו למטה ובאיסוף הנתונים. 125 חוליות כאלה נשלחו ליחידות בהן
השתתפו נציגי הענפים הטכניים במקחש"ר כמו: ענף הטנקים, הרכב, המחקר, הנשק, השדה
והתחמושת וכן יחידות הניסויים והבחינה והמש"אות. עיקר פעילות החוליות כללה בדיקת
התקלות והציוד שנפגע טכנית או מבצעית, מתן פתרונות לתיקון התקלות, סיוע בביצוע
התיקונים ותיאום עבודות נדרשות בדרג הגבוה עם המש"אות וגורמי המטכ"ל. בנוסף נערכו
גם ביקורים יזומים של עוזר הקחש"ר הטכני וגורמי מטהו ביחידות השונות בדרום ובצפון.
הנושאים בהם טיפלו הגופים הטכניים השונים במקחש"ר הקיפו מגוון רב:
# פתרון הבעיות הטכניות בכל סוגי האמל"ח והציוד והכנת ההוראות הטכניות המיוחדות
לשדה - עקב המלחמה נוצרו תקלות שהצריכו מתן פתרון ופרסום ההוראות הטכניות
בתחומים כגון: שימוש במצברים לא תקניים, ריתוך כנות המקלעים בטנקים, כללי
בטיחות בעת פינוי הטנקים, מילכוד טילי ה'סאגר', נזילות בתותחי טנקי המגח, תפעול
ציוד השלל והרכב החדש שנופקו למערך והציוד החדש שהגיע ברכבת האווירית
מארצות הברית, כמו טילי הלאו ותחמושת מסוכנת.
# פעילות במש"אות, במפעלים ובסדנאות - קוימה פעילות מוגברת למתן ההוראות
הטכניות והסיוע לצורך הכשרה מהירה של סוגי ציוד קריטיים והוצאתם למערך.
ניתנה עזרה למצל"ח 6800 בפתרון הבעיות בתחומים כמו המצברים, חטיבות הכוח
והחלפים למערכות החשמל. כן ניתנה עזרה למרת"ח 6400 בהכשרת התחמושת
ולסדנאות העורפיות בהכשרת הטנקים, התומ"תים כלי הרכב והנשק. קויימו קשרים
טכניים הדוקים עם כל רשת המפעלים הביטחוניים האזרחיים כמו: תעש, סולתם
ואליאנס, להם ניתן סיוע במטרה לאפשר להם לייצר או להכשיר ציוד לחימה בדרך
המהירה ביותר.
# בחינה מזורזת - בוחני יחידת הבחינה פעלו במרוכז במש"אות, במפעלים ובסדנאות
ואף בדרג השדה.
# טיפול בטנקים ובתומ"תים פגועים - צוותים מיוחדים הוקמו במטרה לאתר טנקים
ותומ"תים פגועים, למיינם ולפנותם לתיקונים. מקחש"ר שלחה אנשים לסייע למש"א
7100 בעבודה פיזית בפינוי ובבחינת התחמושת, במתן הוראות טכניות ובבחינת
הצל"ם.
# פיתוח מזורז של דגמים - בימי המלחמה זורזה השלמת הפיתוח של מספר דגמים,
כפתרון מאולתר וארעי כמו: התקנת 'עברי' - רקטה ארטילרית בקוטר 280 מ"מ
ולטווח 40 ק"מ, על תובת שרמן, התקנת משגרי 'עורב' - טיל נ"ט אמריקאי (טאו)
מונחה באמצעות כבלים לטווח שלושה ק"מ, על גבי ג'יפים, נגמ"ש פינוי רפואי ועוד.
כמו כן נערכו ניסויים מזורזים בסוגי התחמושת השונים ובדגמי המתקנים להגנה
מפני טילי נ"ט מונחים.
# קליטה והכשרה של ציוד השלל - חלק מציוד השלל הוכנס לשרות מבצעי ומקצתו
שימש נושא ללימוד במהלך הקרבות. הגופים הטכניים של מקחש"ר עסקו בהכנת
החומר הטכני של הציוד, בהמלצות לגבי קליטת חלקו בצה"ל, בהכנת ההוראות
הטכניות בנושאי הבטיחות, התפעול, האחזקה ותהליך הכשרתו ואישורו לשימוש
בצה"ל.
# רכש הציוד בארצות הברית - מקחש"ר נחלצה לסייע בקליטת הרכש מארצות הברית,
שהגיע ברובו, במסגרת 'הרכבת האווירית', בהכנת החומר הטכני והוראות הקליטה,
מתן המלצות וייעוץ לגופים המזמינים, הדרכת היחידות הלוחמות ואנשי החיל
בתפעול ואחזקה של הציוד החדש ועריכת בדיקות וניסויים בתחמושת.
# עריכת סקרים - בימי המלחמה ולאחריה נערכו סקרים טכניים שונים כמו: סקר טנקים
שרופים ופגועים ומיונם להפקת לקחים בנושאי מיגון ועוצמת אש.
# סיוע לחיל האוויר ולחיל הים - בהרכבת נשק נ"מ ובבדיקת תותחי נ"מ 40 מ"מ
ותחמושתם וכן בהתקנת נשק קרקעי על כלי השיט.
# עריכת ניסויים מזורזים - בזמן המלחמה ערכה יחידת הניסויים מערכת ניסויים
מזורזים, לאישור כשירות התחמושת לשימוש בצה"ל.
# הפעלת בה"ד 20 - בהכשרה מזורזת של בעלי המקצוע וסיפוחם ליחידות, בהיותו
השדה.202 מאגר לגיבוי המערך הנפרס ובשליחת כל חניכי קורס קציני החימוש לתגבור מערך
חיל החימוש במערך השדה
היחש"מים והסדנה הגייסית פעלו בנושאים הבאים: תיקון כל הצל"ם שהיה בסדנאות תוך
זמן קצר ביותר, סיוע לימח"ים בתיקוני הצל"ם, במטרה להבטיח את גמר הגיוס וההתארגנות
בהקדם. ביצוע התיקונים ופעולות החילוץ בצירי התנועה לחזיתות, תיגבור היחידות הלוחמות
בכוח האדם, הקמת החוליות הטכניות לכוחות המאולתרים, הפעלת מערכת המוסכים
המשולבים ותחנות השירות. סיוע באספקת חלקי החילוף לגש"חים, בעיקר על ידי תיקון,
איתור, פינוי ותיקון של רק"ם צה"לי פגוע. קליטה ודיגום ראשוני של הצל"ם מהרכש ומהשלל,
ביצוע משימות עבור מצל"ח 6800 ,כמו השמשה של המנועים, הרדיאטורים, מערכות הדלק
והחשמל, הציוד האופטי ועוד. פירוק ואיסוף המכללים והחלקים מתוך הרק"ם והרכב הפגוע
וכן יצור כלי העבודה המיוחדים לגש"חים.
ברמת האוגדות פעל מערך החימוש באינטנסיביות ובגמישות בציוות כוחות ובאילתור
יעיל, בהתאם לתנאים. בדרג הגדודים והפלוגות פעל החימוש, ככל שיכול היה, בצמידות
לכוחות הלוחמים, תוך מתן שירות מירבי. הכוחות החימושיים נערכו בנקודות מרכזיות
שנקבעו ושם ביצעו תיקונים וציוות מחדש של כלים וצוותים. כיתות חימוש שנפגעו הוחלפו
על ידי כיתות מרמת הגדוד או אף מרמת הגש"ח או היחש"ם.
בסך הכל פעלו שישה גש"חים, סדנה חטיבתית אחת ושלושה פלס"דים וכן פלגה לאחזקת
ציוד הגישור והצליחה בדרג ב. הגש"חים פעלו כיחידות עצמאיות במסגרת האוגדה והוכיחו
את גמישותם ויעילותם. הם קלטו והעבירו את יחידות החימוש הלא אורגניות מגופים שונים
ושילבו אותן בתוכם ללא קשיים. מפקדות הגש"חים דילגו והפעילו את הפלוגות הקידמיות
וללא תיאום מיוחד.203 באופן שוטף וללא קשיים וכן בוצעו העברות של הפלוגות מגש"ח אחד למשנהו, לפי הצורך
המערך החימושי בפיקוד הדרום
המערך הנייח
המערך החימושי בפיקוד הדרום היה מאורגן בשתי מסגרות: המערך הנייח והמערך הנייד.
המערך הנייח כלל את: יחש"ם עורפי 653 ,יחש"ם קדמי 674 והסדנאות שלהם. יחש"ם
653 ,בפיקוד סא"ל אברהם ניניו, היה מורכב ממפקדת היחש"ם, מהסדנה הבסיסית, מארבע
הסדנאות המרחביות, מסדנת הרק"ם, מהמוסכים האזרחיים המשולבים לאחזקת רכב היר"ם
המגוייס ומהפלס"ד, פלוגת הסדנה הניידת (חירום). תפקידו היה להישאר במהלך המלחמה,
בפריסתו הקיימת ולשמש גורם הקולט כלים שלא ניתן היה לתקנם במערך הקדמי. יחש"ם
653 היה מבוסס על כוח האדם הסדיר והשלמות המילואים ויחידותיו היו פרוסות כפלוגות
בבאר שבע, אל עריש, אילת, עין יהב ושארם אל-שייח' ופלוגת הגישור והצליחה בזיקים.
הוא סיפק שירותי אחזקה לכל היחידות שהיו ערוכות במרחב. יחש"ם 674 תוכנן לשמש
כמערך הקדמי של מרחב סיני. היה מבוסס על כוח המילואים, עם גרעין קטן של חיילים
סדירים. היחש"ם אמור היה להתפרס באל עריש עד בלוזה וטסה ולתפוס את מתקני גש"ח
הגופים השונים ובעיקר בנושא העברת מתקני גש"ח האוגדה ליחש"ם המילואים.204 784 של אוגדת סיני. התכנון לא יצא לפועל כפי שנקבע, מצב ששיבש את התאום והקשר בין
ביום שישי, 5 באוקטובר, הוציא קצין החימוש הפיקודי, סא"ל פסח ליבנת, בתיאום עם
יחש"ם 653 ועם גייסות השריון, פקודה לביטול חופשות. הוא הורה את ניניו, מפקד יחש"ם
653 למנות את סגנו, רס"ן משה כהן, כממלא מקום מפקד היחש"ם במחנה נתן וניניו עצמו
הועבר לפקד על יחש"ם 674 שתוגבר בחיילים וקצינים סדירים ויצא לכיוון סיני. למחרת,
ה-6 באוקטובר, בשעות הבוקר, ניתן אישור לביצוע גיוס 'מתגלגל', הוצאו התרעות לאנשי
המילואים, אישור לעבוד בשבת וביום הכיפורים וכן ניתנה הוראה להוציא 50 טנקים של
אוגדה 143 וכ-150 כלי רכב אחרים, שהיו בתיקון ביחש"ם 653 .נקבע כי יחש"ם 653 יהיה
אחראי לכוחות הנעים בציר באר שבע-עסלוג', ניצנה-ביר תמדה ויפרוס חוליות במספר
צמתים. סדנה גייסית 650 ,השייכת לגייסות שריון, נקבעה להיות אחראית לצירים אל עריש-
בלוזה-רפידים. הסדנה הגייסית שימשה בכל ימות השנה כסדנת השריון המרכזית של צה"ל,
אך בעת חירום ובמלחמה, שימשה כעתודת המטכ"ל לתגבור הכוחות, על פי הצרכים. הסדנה
החזיקה בנוסף לגש"ח 784 ,שהוכפף לאוגדת סיני, גש"ח נייד 867 לטובת אוגדה 162 והיא
נתנה במהלך המלחמה ולאחריה, גיבוי לכוחות הלוחמים בשיפוץ המכללים, יחידות הכוח
וביצוע התיקונים/השיפוצים של הטנקים הפגועים.
יחש"ם 674 היה מוכן במוצאי ה-6 באוקטובר לתנועה. כיתות היחש"ם היו פרוסות
בצמתים ולאורך הצירים ואנשי החוליות סייעו בחילוץ הטנקים ששקעו בחול, פרסו זחלים
או התהפכו. בסך הכל תיקנו היחש"מים 87 טנקים ותומ"תים שהיו בדרכם לחזית ועוד 177
למעלה מ-000,4 כלי רכב ב.205 בזמן הלחימה. בנוסף תוקנו בסדנאות רפידים, טסה, בלוזה, פלס"ד 866 ,סדנה 865 ו-649
המערך הנייד
הגש"ח הוא יחידה תקנית במסגרת אגד התחזוקה, כפוף פיקודית למפקד אגד התחזוקה
ומתואם מקצועית על ידי קצין החימוש האוגדתי. בנוי מהמפקדה, מהפלוגה הבסיסית, משתי
הפלוגות הקדמיות לחטיבת הטנקים, מהפלוגה הקדמית לחטיבה הממוכנת ומהפלוגה הקדמית
לאגד הארטילרי והוא נועד לתחזק את אפסנאות חיל החימוש ביחידות האוגדה. הגש"ח
מותאם במבנהו ובארגונו למבנה האוגדה ולסוגי הצל"ם שבה. תפקידו לבצע תיקוני דרג ב
ברק"ם, בציוד בתי המלאכה, בגנרטורים ובמכשירים המדוייקים. לסייע ליחידות בתיקוני דרג
וכלי הרכב, אספקת החלפים ליחידות האוגדה ולסייע בריכוז ובהכשרת השלל.206 א, במתן שירותי הסיכה ותיקוני קשר פנים ברק"ם. לבצע פעולות חילוץ וגרירה, פינוי הרק"ם
המערך הנייד כלל שלושה גש"חים: גש"ח 867 בפיקוד סא"ל יעקב מרדכי (מרקו) באוגדה
162 ,בפיקוד האלוף אברהם אדן (ברן), גש"ח 862 בפיקוד סא"ל יוסף בראור (ברוור) באוגדה
143 ,בפיקוד האלוף אריאל שרון וגש"ח 784 בפיקוד סא"ל יצחק רווה (מושקו) באוגדת סיני,
בפיקוד האלוף אלברט מנדלר, שנפל ב-13 באוקטובר ובמקומו מונה האלוף קלמן מגן. כן
היה במערך הנייד פלס"ד, שכללה שש כיתות רכב ב, שלוש כיתות שרמן וארבע כתק"לים
(כיתות תיקונים קלים) ופלגה לאחזקת ציוד הגישור והצליחה.
גש"ח 784
גש"ח 784 ,שנקרא גם גש"ח סיני, הוקם במהלך מלחמת ההתשה על ידי הסדנה הגייסית
650 והיה כפוף לה במשך חמש שנים. במלחמת יום הכיפורים שימש כגש"ח של אוגדת
סיני בפיקוד סא"ל יצחק רווה (מושקו) ומנה ערב המלחמה 538 חיילים. הגש"ח היה פרוס
כדלקמן: המפקדה ברפידים, פלוגה בבלוזה, שתי פלוגות ברפידים, פלוגה בביר תמדה,
פלגת המתלה ופלגת טסה. ביומיים הראשונים למלחמה שרת הגש"ח, לבדו, את כל היחידות
בגזרת התעלה. כיוון שכלי רכב רבים נתקעו על הצירים, הוצאו כוחות מהגש"ח לתיקונם.
נעשה מאמץ לתגבר את כיתות המגח ולכן התקבל אישור מהאוגדה ל'משוך' מספר זחל"מים
מהסדנה בביר תמדה. תגבורות בכוח אדם שהגיעו, היו חסרות באמצעים ובציוד. היומיים
תוך מסירות ואילתורים, על מנת לתקן את הטנקים ולהחזירם לשדה המערכה.207 הראשונים של המלחמה היו קשים במיוחד, אך אנשי הגש"ח עבדו ברציפות תחת הפגזות,
רווה זוכר, כי בבוקרו של יום הכיפורים, ירדו שלושה מכונאים מחיילי הגש"ח, מסדנת
המתלה: סמ"ר שלמה בן אבו, רב"ט נתן קליין ורב"ט יעקב דרוויש למוצב 'הכפר', על מנת
לתקן גנרטור. המלחמה תפסה אותם במוצב ולאחר שלושה ימים הם נפלו בשבי המצרי, יחד
עם שאר אנשי המוצב, גורלם נודע למפקדי הגש"ח רק עם תום המלחמה. בנוסף לשניים
אלה נפלו שני חיילים נוספים של חיל החימוש בשבי המצרי: סמל חיים ישראלי וסמל יהודה
חיון. כל החמישה הוחזרו במסגרת חילופי השבויים עם המצרים לאחר המלחמה. הם נחקרו
החימוש, שמות המפקדים ונושא ההדרכה והכשרת אנשי החיל.208 על ידי המצרים בנושא שירותי החימוש בחיל השריון ובמיקום הסדנאות, כמו גם במבנה חיל
ב-8 באוקטובר הועברה מפקדת הגש"ח למתלה וברפידים נשאר הסמג"ד, אברהם שכטר,
ששימש כמפקד הפלוגה העורפית לגש"ח, אליה הועברו הטנקים לתיקון בדרגי ג או ד.
במתלה מינה רווה את יעקב מצליח לסמג"ד. הם הקימו מרכזי תיקונים אליהם גררו את
הטנקים הפגועים, תיקנום במהירות והחזירום לכשירות. רווה סיפר כי עשו שימוש רב בשיטת
הקניבליזציה של הרק"ם כמקור לחלקי החילוף, בנוסף לחלפים שקיבלו ממצל"ח.
פלוגות מהגש"ח צלחו את התעלה כבר ב-19 באוקטובר וב-22 באוקטובר ונעו בעקבות
חטיבות השריון. באותה תקופה נהרג אחד מנהגי הזחל"ם של כיתת התגבור ונפצעו כמה
מחיילי הגש"ח. מפקדת הגש"ח עברה ממקום למקום וסייעה בחילוץ הטנקים ובתיקון רכב
ב של האוגדות האחרות. לאחר הכרזת הפסקת האש תיקן הגש"ח את כל כלי הרכב הפגועים
במרחב והחזירם לכשירות. אנשי הגש"ח תיקנו תיקון יסודי את הטנקים הפגועים, קלטו
את הטנקים החדשים ועסקו בטיפולים השוטפים כגון: החלפת השמנים, החלפת המסננים
והטיפולים המונעים.
רווה סיפר עוד, כי לאחר הפסקת האש התברר כי כוחותינו בג'בל עתקה, לשם ניתן היה
לנוע רגלית בלבד, סבלו ממחסור במזון ונשק ולא ניתן היה להוריד משם את הפצועים. מפקד
משימה אותה ביצע הגש"ח תוך 48 שעות.209 האוגדה, מגן, ביקש מהגש"ח להתקין מעין רכבל, שישמש ליצירת קשר עם אנשי המוצב,
בשנת 1974 הועבר גש"ח 784 תחת כפיפות פיקוד הדרום ומאוחר יותר, לאחר פינוי סיני
התמזג ביחש"ם 674 ,שנקרא גם יחש"ם ערבה.
גש"ח 867
גש"ח 867 של אוגדה 162 התארגן כגש"ח נייד בדצמבר 1969 והיה מבוסס על כוח
האדם הסדיר של הסדנה הגייסית 650 והשלמה של המילואים. פקודת הגיוס למלחמה הגיעה
פלוגת רכב של גש"ח 784 ברפידים
בצהרי ה-6 באוקטובר 1973 ותוך 14 שעות היה הגש"ח מוכן לתזוזה. הוא היה מצוייד
בערכות חלפים לרמות השונות ובסיוע מהמלאי השוטף של הסדנה הגייסית 650 .בבוקר ה-7
באוקטובר יצא הגש"ח לשטח הכינוס באזור רפיח, בפיקוד סא"ל יעקב מרדכי (מרקו), ששימש
מפקד הגש"ח כמינוי חירום. במקומו התמנה רס"ן בן נון שחר כמפקד הסדנה הגייסית. תוך
כדי התנועה מוקמו המסגרות הפלוגתיות על הצירים ובצמתים והן נתנו את שירותי האחזקה
והתיקונים ליחידות שנעו לחזית על השרשראות. בהמשך התפרס הגש"ח בצירים השונים וכן
במרכז הטיפולים בבלוזה. הוא ביצע את אחזקת הכוחות הלוחמים, תוך קירבה גדולה אליהם
ובממוצע החזיר לכשירות, מידי יום, 20-30 טנקים.
הפיקוד על גש"ח 867 במהלך המלחמה נחלק, בהסכמה לא כתובה, בין מפקדו בסדיר,
יעקב מרדכי (מרקו), שהיה אחראי על המערך העורפי, לבין סא"ל יורם לונדון, קצין החימוש
של אוגדה 162 ,שטיפל בכוחות שבצירים. הגש"ח היה מורכב בעיקרו מחיילי הסדנה הגייסית,
שנעו בכלי הרכב שהותקנו מראש והופעל על פי תורת התפעול שגובשה טרם המלחמה.
בכך התאפשר לגש"ח לתת שירותי אחזקה שוטפת ויעילה לאורך כל המלחמה. יורם לונדון,
בסיוע שתי כיתות סיור על גבי ג'יפים שסופחו אליו, עסק ב-7-8 באוקטובר בפינוי הצירים
ובפתיחת פקקי התנועה הקשים. אלה נבעו מכך שמובילי טנקים ריקים לא הצליחו להשתלב
בציר, כאשר רוחב הכביש לא איפשר מעבר שני מובילים, אלא אם כן אחד מהם ירד כמחצית
רוחבו לדיונות. במהלך הקרבות פעל הגש"ח בתיקוני הרק"ם בחניונים אליו פונה, בהחזרה
לכשירות ובהשלמת הצל"ם לטנקים הפגועים. ב-15 באוקטובר ולקראת הצליחה התבצע
לכל הרק"ם האוגדתי טיפול א, שכלל החלפת השמנים והמסננים.
תוך כדי השלבים הראשונים של הלחימה בוצעו בגש"ח שינויי ארגון, על פי צורכי השטח.
כך למשל, הוצאו מחלקות הרק"ם מהפלוגה הבסיסית שאורגנו כפלוגת רכב ב, הוקמה פלוגה
רביעית קדמית בנושא תומ"ת, הפלוגה הקדמית המעורבת שוט-קל ושרמן הוסבה לפלוגה
הקדמית התקנית של שוט-קל ואלמנט ההחסנה של הגש"ח רוכז במסגרת נפרדת. במהלך
הקטיושות והטנקים.210 הקרבות נהרגו 12 מאנשי הגש"ח ו-58 נפצעו, בהתקפות המטוסים, הפגזות הארטילריה,
הגש"ח היה מצוייד היטב בחלקי החילוף שאורגנו במסגרת הסדנה הגייסית 650 .אספקת
החלפים במהלך המלחמה התבצעה במשיכה על ידי הגש"ח, שפינה לעצמו 12 משאיות
למטרה זו. במהלך המלחמה תיקן הגש"ח 516 טנקים ו-739 כלי רכב ב. מתוך הניתוחים
בממוצע.211 הסטטיסטיים שלאחר המלחמה עלה, כי רק"ם האוגדה עבר תיקון פעמיים עד שלוש פעמים
גש"ח 862
גש"ח 862 של אוגדת שרון, אוגדה 143 ,בפיקודו של סא"ל יוסי בראור (ברוור) היה ערב
המלחמה גש"ח מילואים בהקמה, בעת מעבר משדה תימן לפלוגות. כוח האדם המקצועי שלו
היה חדש או הורכב מכוח אדם לא מיומן, מיוצאי הסדנאות החטיבתיות והמג"ד לא הכיר את
מרבית אנשיו. הגש"ח היה כפוף ליחש"ם 653 והימ"ח שלו הועבר זמן קצר טרם המלחמה
ממחנה נתן ליד באר שבע למחנה פלוגות, ליד קרית גת והוא לא היה מאורגן. גיוס כוח האדם
התעכב, אך בסופו של דבר ההתייצבות עלתה על מאה אחוז והמג"ד נאלץ לשלוח אנשים
הביתה, שכן לא היה לו מספיק ציוד ורכב עבורם. התארגנות הגש"ח לוותה בקשיים, כך
למשל יצאו מהימ"חים רק 113 טנקים וכן התקשורת עם גורמי החימוש באוגדה היתה לקויה.
מצל"ח באר שבע לא היה יכול לספק מכללים לגש"ח והוא נאלץ למשוך אותם ממצל"ח
רפידים, באמצעות סבבים של מספר משאיות. הזמנת חלקי החילוף נעשתה על ידי רצים.
אוגדת שרון היתה אוגדת מילואים, בנויה משלוש חטיבות, מהן שתי חטיבות מגח 3-A
48-M ו-1-A-60-M וכן חטיבת שרמן. עם פרוץ המלחמה סופחה חטיבה 14 ,טנקי מגח אף
היא, לאוגדה. התחמושת היתה ארוזה במארזים ולא היה אפשר למצוא מלגזות להרימם. כיוון
שכך, היה צורך לשלוח כלי רכב לצריפין לאסוף תחמושת, דבר שעיכב את יציאת הטנקים.
מרבית כלי הרק"ם נעו לחזית על זחליהם, אך לא נגרמו תקלות רבות עקב כך. למרות זאת,
הכוחות שצורפו לאוגדה והפריסה הנרחבת מנעו ממפקד הגש"ח ומקצין החימוש האוגדתי
לקבל תמונה ברורה של כמות הכלים שבשטח, סוגם ומצבם.
מכיוון שהגש"ח לא היה מצוייד וחסרו לו חלקי חילוף, עם פרוץ המלחמה החלו אנשיו
לאסוף ציוד ממקורות שונים ובכלל זה, מספר יוסי בראור, הם גנבו ציוד מהימ"חים וירדו
לכיוון התעלה. במהלך הימים הראשונים של הבלימה, ביצע הגש"ח תיקוני טנקים רבים, תוך
ספיגת שלוש הפצצות אוויר מצריות, שגרמו לאבידות בנפש. עם הצליחה חצה הגש"ח את
התעלה ושם ביצע החזרה לכוננות של כל האוגדה. אנשי הגש"ח טיפלו בכל הטנקים, בעיקר
במגחים, בכוחות עצמיים ולא שלחו כלים לתיקון בסדנאות אחרות. בסך הכל תיקן הגש"ח
בעת המלחמה 209 תקלות טנקים, מהן 148 בטנקי מגח ו-61 בטנקי שרמן ובתומ"תים, 302
תקלות בנגמ"שים ובזחל"מים ו-691 תקלות בכלי רכב ב. למרות כל הקשיים והכשירות
הטוב ביותר. במהלך המלחמה היו לגש"ח 14 הרוגים וכ-50 פצועים.212 הנמוכה בתחילת המלחמה, הצליח הגש"ח לבצע את משימת האחזקה של האוגדה על הצד
הגש"חים נפרסו בכל מרחב הלחימה, משני עברי התעלה. פלוגות הגש"חים פעלו במרחקים
של שניים-שלושה ק"מ אחת מהשנייה. הפלוגות הוציאו חוליות תיקונים אל שדה הקרב והן
טיפלו ברק"ם וברכב, שניתן היה להחזירו לפעילות באופן מידי. אלה שלא היה ניתן לתקנם
במקום, פונו לתיקון בשטח פריסת הפלוגות. עבור כלים שנפגעו באורח שלא איפשר את
תיקונם, הוזמנו מובילים שהעבירו אותם ליחש"מים ולמש"אות בעורף. בפועל, נוצר בין
הגש"חים ארגון בין-אוגדתי לא פורמלי, זאת באמצעות המפקד, בליטי, שהיה אחראי למערך
האחזקה בסיני, תפקיד שנוצר אד-הוק עם תחילת המלחמה. הוא עשה ככל שהיה באפשרותו
מרחבית ולאו דווקא אוגדתית.213 ובעיקר מתוקף סמכותו האישית, לתאם ולרכז את עבודת החילוץ והתיקון בראייה פיקודית-
מפקדים מספרים
אל"ם (מיל') אליהו ברק (בליטי) סיפר כי עם פרוץ המלחמה, והוא כבר משוחרר מצה"ל,
הוא שאל אוטו ממפעל 'ליילנד', בו עבד, לבש מדים ונסע לג'וליס. כאמור לעיל, בליטי
שמונה לאחראי האחזקה בסיני ושילה שחבר אליו ירדו לפיקוד דרום בבאר שבע, פגשו את
סא"ל פסח ליבנת (וייס), קצין החימוש של פיקוד הדרום, ויחד ירדו לסיני. בדרך מג'וליס
לביר גפגפה, מקום מושבו של אלוף פיקוד הדרום, הם ספרו 92 טנקים מקולקלים, שנשארו
לצידי הדרך ביחד עם צוותיהם. הם רשמו את מיקומו של כל טנק שהתקלקל והינחו את שחר
בן נון, אשר מונה על ידי בליטי כמ"מ מפקד הסדנה הגייסית, להוציא חוליות לשטח ולתקן
את כל הטנקים.
בליטי ושילה הקימו מעין גוף מתאם. הם קיבלו רכב וקשר מהפיקוד והחלו באיסוף מידע
על הבעיות בשטח, שכלל את הצרכים של היחידות בתחום חלקי החילוף, פינוי וכדו'. את
המידע העבירו לגורמי הפיקוד, למקחש"ר, לאג"א, למצל"ח ולסדנה הגייסית 650 בג'וליס.
המידע שהועבר למצל"ח הביא לדחיפת חלקי החילוף לגש"חים וזה שהועבר לסדנה הגייסית,
תרם להכנת ושיפוץ המכללים ויחידות הכוח שנדחפו לסיני. ראוי לציין את תרומת נוכחותם
של בליטי ושילה בשטח, שנסכה ביטחון רב בחימושניקים, ששמעו אותם בלילה בקשר. משם
המשיכו השניים לסייר בין היחידות בשטח, בבלוזה, בטסה ובמפקדות האוגדות ואספו מידע
חיוני. בפגישה עם מפקד אוגדת סיני, אלברט מנדלר, התברר להם כי מתוך 250 הטנקים
נותרו רק 73 כשירים. כל השאר היו מקולקלים, נשארו בשטח בעת הנסיגה מאזור התעלה
או שעדיין נשארו בסדנאות בעורף. מנדלר ביקש מבליטי לעבור מגדוד לגדוד ולעשות ככל
הניתן לתיקון הטנקים ולהחזרתם לשדה המערכה ואכן, ביום הראשון הצליחו אנשי חיל
החימוש בשטח ובגש"ח 784 לתקן כ-80 טנקים וביום השני תיקנו עוד 60 .בכך הוסיפו
תגבורת משמעותית לכוחות האוגדה. בימים הראשונים שימש המחנה בביר גפגפה כבסיס
המרכזי לביצוע עבודות הקניבליזציה בדרגי ג ו-ד, דהיינו, פירוק צריחים ותובות והרכבת
טנק אחד מחלקים של שניים-שלושה טנקים אחרים שניזוקו, זאת בנוסף לטיפולי דרג ב.
התחושה היתה שפעולות אנשי החימוש בשטח תרמו רבות ונתנו את התחושה שהם "מצילים
מיוחנן מגל, נציג החיל בחפ"ק, בכל הקשור להובלה ואספקת חלקי חילוף.214 את המולדת". בליטי ציין עוד את העזרה הרבה שקיבל מחפ"ק חיל החימוש באג"א ובעיקר
סא"ל יורם לונדון, ששימש כקצין החימוש של גייסות השריון, יצא למלחמה בפיקוד
הדרום כקצין החימוש של אוגדה 162 .האוגדה יצאה למלחמה בהרכב שונה מהמבנה הבסיסי
שלה. חטיבה 7 ,שאמורה היתה להיות כפופה לה, הועלתה לפיקוד הצפון, גדוד אחד של
חטיבת בית הספר לשריון הועלה אף הוא לתגבור החזית הצפונית. חטיבה 500 ,שהיתה
עתודה מטכ"לית, הפכה לחטיבה אורגנית. חטיבה ממוכנת 11 ,עם טנקי שרמן, נשארה עם
תחילת המלחמה בגזרה הצפונית בבלוזה ובמקומה התקבלה חטיבה 204 .חטיבה 217 ,שזה
עתה הוסבה לשוט-קל והיתה צריכה להיות בפיקוד המרכז, הוכפפה לאוגדה 162 .לעומת
זאת היה אגד התחזוקה קבוע ונשאר באוגדה. למעט גדוד אחד שירד על המובילים, הגיעו כל
הטנקים לשדה המערכה, מרחק של כ-400 ק"מ, בנסיעה על השרשראות. מצב זה כשלעצמו
היווה 'קרב אחזקה'. שכן, בנוסף לנסיעה על השרשראות למרחק כה ארוך, שגורמת לבלאי
ולתקלות רבות, היה ציר התנועה לאוגדה, אשקלון-אל-עריש-בלוזה חסום, והטנקים,
הזחל"מים והנגמ"שים נאלצו לנסוע בצידי הכביש שנרמס. עקב זאת נגרמו תקלות טכניות
רבות, שקיעות, פריסת זחלים והתהפכויות. במצב זה ועד שלב כינוס הכוחות ב-8 באוקטובר
לפנות בוקר, נועדה מירב הפעילות לעשיית סדר, לפתיחת הצירים ותחילת חילוץ כלי הרכב
והרק"ם התקועים.
לאחר שלב ההתארגנות עבר לונדון לגזרת הלחימה של האוגדה; ציר טסה-בלוזה, בין שני
צירי העומק: ספונטני ומאדים. מצירים אלה יצאו, מידי בוקר, כוחות האוגדה ללחימה. לונדון
ואנשיו החלו לאסוף את הכלים הפגועים ולרכזם בשתי נקודות של הפלוגות הקדמיות. כן
עסקו בחילוץ ופינוי הכלים מציר אל עריש-בלוזה. בעשרת ימי הלחימה ועד הוצאת האוגדה
מהקו להתארגנות, ב-18 באוקטובר, עסקו אנשי החימוש במיגוון התפקידים ובכלל זה לקחו
על עצמם לבצע את הפעולות, שבדרך כלל מבצע צוות הטנק כמו הגירוז, החלפת השרשראות
והתדלוק, כיוון שאנשי הצוותים היו עייפים ממאמץ הלחימה. לימים, מצא לונדון, כי גם
החימושית והמסורת עוברים הלאה.215 צוותי החימוש האחרים, בגזרות האחרות, נהגו בצורה זו ובכך הוא רואה הוכחה כי הרוח
רס"ן אנטול שפיגל היה מפקד פלוגה ב (רכב ב) בסדנה הגייסית 650 בג'וליס. כמינוי
חירום הוא שימש כמפקד הפלוגה הבסיסית של גש"ח 867 ,שיצא מהסדנה הגייסית. פלוגה ב
היתה גדולה וכללה כ-450 איש, ארבע מחלקות רכב, שתי מחלקות רק"ם ומחלקה שטיפלה
בתותחים ובציוד הנילווה. חלק מהרכב שהועמד לרשותו היה מדוגם ומאוחסן בימ"חים וחלק
אחר נלקח מהתיקונים בסדנה. הפלוגה פעלה במסגרת גש"ח 867 ,שהיה בנוי על חיילי הסדיר
והשלמות המילואים, בפיקוד מרקו ופעלה בגזרה הצפונית בסיני. מרקו הורה לשפיגל לצאת
לסיני, למרות שהפלוגה לא היתה מוכנה. הפלוגה התמקמה בנח"ל-ים ומחלקותיה נפרסו
לאורך ציר התנועה ועסקו בתיקוני רק"ם ורכב שהתקלקל עקב היציאה החפוזה מהימ"חים.
לאחר שהצליח לרכז את יתרת הפלוגה המשיכו לנוע לאורך צירי התנועה והתמקמו בסדנאות
מחנה רומני. ברומני היו המתקנים הקבועים, עוד מתקופת מלחמת ההתשה ומשם יצאו לתיקון
הטנקים וכלי הרכב בשטח או גררו אותם לסדנה. עם התקדמות האוגדה לאורך ציר הרוחב,
נעה פלוגת אנטול בעקבותיה.
פעילות הפלוגה התאפיינה בהפעלת מאמצים מיוחדים לאורך כל שעות היממה ובתושייה
עייפים, חולים ופצועים וזכתה להוקרה רבה בתחקירים שנעשו לאחר המלחמה.216 רבה במטרה להכשיר צל"ם. עבודה זו נעשתה ללא הפסקה, תוך הקרבה ובהיות האנשים
המערך החימושי בפיקוד הצפון
פיקוד הצפון נערך למלחמה על פי תוכנית 'סלע', שעיקריה היו:
א. האויב יוכל לפרוץ לשטח ישראל בעוצמת שריון ניכרת, כמעט לכל רוחב הרמה.
ב. אין לרמה עומק אופרטיבי מספיק לניהול מערכת הגנה ניידת וכל נסיגה מקו המוצבים עלולה לסכן שטחים חיוניים
בצפון המדינה.
ג. יש להגן על ישובי הגולן. על פי התוכנית היתה צריכה אוגדה 36 להגן על רמת הגולן ואוגדה 210 נועדה לעתודה פיקודית למגננה ומתקפה. האחזקה התבססה על
הכוחות החימושיים האורגניים שביחידות, למתן אחזקה בדרג א וסדנאות היחש"ם והסדח"טים
ברמת הגולן ועד צומת גולני היו צריכים לתת מענה אחזקתי בדרג ב. כל זאת עד הגעת חיילי
המילואים יחד עם המערך הלוגיסטי ביחידות ובגש"חים שבאגד התחזוקה.
במסגרת כוננות 'כחול-לבן' במאי 1973 זורזו ההכנות הלוגיסטיות למלחמה, הוגדל המלאי
במתקני התחמושת הקדמיים בגולן, מערך האחזקה ביצע טיפולים יזומים לצל"ם בימ"חים,
נעשו תיקונים חימושיים אשר שיפרו את רמת כשירות אמצעי הלחימה ומוכנות הכוחות. כן
נפרצו דרכים, נבנו גשרים מקבילים לגשר בנות יעקב וגשר אריק ועוד. אך כיוון שמלחמה
לא פרצה באותה עת, צומצמה הכוננות עד שבוטלה כליל באוגוסט 1973.
ערב מלחמת יום הכיפורים היה מאורגן המערך החימושי בפיקוד הצפון כדלקמן:
# בפיקוד - מחלקת החימוש הפיקודית, הסדנאות הכפופות לפיקוד, שנפרסו בהתאמה
לפריסת הכוחות הלוחמים וצירי התנועה.
# באוגדה - בכל אוגדה גש"ח שביצע תיקוני דרג ב. ציוד כל גש"ח הותאם לאופי האוגדה לה
סיפק שירותים, בנוי על כוח אדם מילואים והאמצעים שלו היו בימ"חים של הפיקוד.
# בחטיבה - בדרג הפלוגה כיתת החימוש המהווה חולייה עצמאית המסוגלת לבצע
תיקוני דרג א. בדרג הגדוד, מחלקת החימוש הבנויה בהתאם לייעודו המבצעי של
הגדוד. המחלקות מסוגלות להתפצל, בהתאם לנסיבות לכיתות עצמאיות ולבצע
תיקוני דרג א ו-א1 ,בכמה כלי רכב או ברק"ם.
# ציוות כוחות - במידה ומוקם כוח ייעודי יצוות כוח שיספק את צורכי האחזקה של
אותו גוף מאולתר. כוח זה יכלול את בעלי המקצוע והאמצעים, בהתאם לסוגי הצל"ם
וגודל הגוף המתמרן.
עם פרוץ המלחמה לא היה מערך המילואים בפיקוד הצפון בכוננות הנדרשת. למרות
תהליך הקמת אוגדה 210 בתקופת 'כחול-לבן', טרם הושלמה התארגנותה ואימון הקמתה
תוכנן למאי 1974 .גש"ח 739 ,שהיה אמור לתת את שירותי החימוש ליחידות האוגדה,
כולו על כוח האדם והאמצעים מהמערך הסדיר של יחש"ם 651.217 במסגרת אגד תחזוקה 813 ,לא היה קיים כגוף מאורגן ולא ביצע אימון הקמה. הוא התבסס
במרחבי רמת הגולן נמצאו עם פרוץ המלחמה חיילי החימוש על פי הסד"כ הלוחם שהיה
פרוס שם, שהתבסס על המערך הסדיר. מערך זה פעל בסדנאות נפח וצנובר שנתנו את
היערכות הכוחות ברמת הגולן, 6 באוקטובר 1973 00:14
האחזקה לכל הצל"ם ברמת הגולן. שאר סדנאות הפיקוד ובעיקר סדנאות 701 ו-704 ,היוו
את העורף הלוגיסטי לסדנאות רמת הגולן. בימי המלחמה הראשונים היה על הסדנאות לטפל
ב-27 טנקים ושמונה תומ"תים, שיצאו מהימ"חים ונתקעו בדרך בשל בעיות במנוע, בהיגוי
ובבילום, במערכות הקרור, במערכות הדלק וכדו'. נוסף על כך, 20 טנקים ובהם שוט מטאור
ושוט-קל, כלל לא הצליחו לצאת מהימ"חים, עקב ליקויים טכניים והיה צורך לטפל גם בהם
ובעיקר להחליף את המצברים. הסדנאות העורפיות עסקו בהחזרת כל הצל"ם שהיה אצלן
לכשירות ולהוצאתו לחזית. עם פתיחת הקרבות נפגעו כמויות גדולות של טנקים ואנשי
חיל החימוש הצליחו, במשאבים מצומצמים להכשיר את מירב הצל"ם הפגוע ועוד טרם
בימ"חים ולאחר מכן בכלים שנתקעו בצירים.218 הגעת כוחות המילואים. לאחר הגעת כוחות המילואים טיפלו הסדנאות גם בתקלות שהתגלו
יחש"ם 651 על סדנאותיו פעל במהלך המלחמה במיגוון פעילויות ובהן: הכשרת כל
הצל"ם לפעילות המבצעית, בזמן קצר ביותר. סיוע לימ"חים בתיקוני הצל"ם על מנת לאפשר
התארגנות מהירה. ביצוע התיקונים ופעולות החילוץ על צירי התנועה ובשטחי הלחימה.
תגבור היחידות הלוחמות בכוח האדם החימושי. הקמת החוליות הטכניות לכוחות המאולתרים.
הפעלת מערכת המוסכים ותחנות השירות. סיוע באספקת חלקי החילוף לגש"חים וליחידות
הלוחמות. הוא סייע גם באיתור, בפינוי ובתיקון הרק"ם הצה"לי הפגוע ובקליטה ובדיגום
הכוחות הלוחמים והגש"חים, לבין מקורות ההספקה.219 ראשוני של הרכש והשלל. מעבר למתן אחזקה שוטפת, עסקו אנשי החיל בתיווך וקישור בין
סא"ל גדי בתר, שהיה עד מחצית 1973 קצין החימוש הפיקודי בפיקוד הצפון סיפר, כי
עם סיום התפקיד ויציאתו לחופשת לימודים באוניברסיטה, מונה סא"ל ישעיהו חלפון כקצין
החימוש הפיקודי, תפקיד בו שימש במהלך המלחמה. סא"ל שאול סלומון שימש כמפקד
יחש"ם 651 ,אך כבעל מינוי חירום כמפקד גש"ח 793 של אוגדה 210 ,עזב עם פרוץ המלחמה
את היחש"ם וגדי בתר מונה תחתיו, כמפקד היחש"ם בבת גלים. בתר גייס את אנשי המילואים
וארגן אותם, כמו כן שלח אנשים לימ"חים, לסייע בהוצאת הטנקים ובבדיקת כשירותם. לאחר
זמן קצר ומשהבין כי מרכז הפעילות הוא ברמת הגולן, העתיק בתר את מפקדתו המצומצמת
מבת גלים לצנובר ומשם ניהל את העניינים. מעבר לאחזקה השוטפת עסקו בתר ואנשיו
בתיווך וקישור בין הכוחות הלוחמים והגש"חים לבין מקורות ההספקה. הם ריכזו את דרישות
הגש"חים לכלים, לחלקי החילוף, לכוח האדם ועוד והעבירו אותן לעורף. בעקבות זאת,
הגיעו לרמת הגולן, מידי לילה, משאיות עם אספקת ציוד, כלים וחלקי חילוף.
קציני החימוש במילואים, שלא היו משובצים לתפקיד כלשהו בפיקוד הצפון, הגיעו
ליחש"ם, שם ארגן אותם בתר לצוותים של שלושה-ארבעה אנשים שהסתובבו בשטח, על
גבי ג'יפים או קומנדקרים ואיתרו רק"ם וכלי רכב פגועים. הצוותים איבחנו את התקלות
והפגיעות, טיפלו באלה שהיו בדרג א או ב, השמישו אותם והחזירום למעגל הלחימה. את
הכלים שלא היה אפשר לתקן בשטח פינו למקומות ריכוז ברמת הגולן, לסדנת רק"ם 704
בכורדאני, בפיקוד יהודה יזרעאלי, או למש"א 7100 ,לתיקון והחזרה לפעילות. מבין הטנקים,
הזחל"מים והנגמ"שים, שכבר היו בשימוש הכוחות, היו כאלה שתוקנו פעמיים ואף שלוש
פעמים במהלך הקרבות והם היוו מכפיל כוח. כלים שהיו פגועים בצורה קשה ולא היה
כדאי לטפל בהם, פוצצו על ידי כוחותינו ונקברו בשטח, חלקם בשטח סוריה ואחרים בשטח
ליחידה שעסקה בנושא.220 ישראל, לאחר שסומנו על גבי המפה. במקביל עסקו האנשים גם באיתור רק"ם השלל וסייעו
הגש"חים בפיקוד הצפון בפיקוד הצפון פעלו במלחמה שלושה אגדי תחזוקה שכללו שלושה גש"חים. אגדי
התחזוקה היוו את המפקדות שהוציאו לפועל את תוכניות התחזוקה האוגדתיות. הם הופעלו
כגורם משלים לאירועים של פינוי, אחזקה והספקה וכגורם ראשוני בארגון התנועות והאבטחה
המרחבית. אגדי התחזוקה היו אחראים לצמתים ולצירים וכן עסקו בהיסעים מבצעיים. אגד
תחזוקה 811 בפיקוד סא"ל דוד שכנר באוגדה 36 ,אגד תחזוקה 850 באוגדה 146 ואגד תחזוקה
813 בפיקוד סא"ל חיים טיטלבאום באוגדה 210.221 הגש"חים היו: גש"ח 794 של אוגדה 146 ,
בפיקוד סא"ל יעקב אידן (בוצ'ו), גש"ח 702 של אוגדה 36 בפיקוד סא"ל יעקב סלעי וגש"ח
793 של אוגדה 210 בפיקוד סא"ל שאול סלומון. מחש"פ צפון היה סא"ל ישעיהו חלפון.
גש"ח 794
גש"ח 794 בפיקוד יעקב אידן (בוצ'ו), היה שייך לאוגדה מטכ"לית 146 בפיקוד תא"ל
מוסה פלד, בפיקוד המרכז. עקב המצב הקשה מול הסורים, העביר הרמטכ"ל את האוגדה
לחזית הצפון. הגש"ח החל את גיוסו ב-6 באוקטובר, הצטייד, התארגן ונע בעקבות הכוחות
הלוחמים. ההתארגנות לוותה בקשיים, כמו חוסר התמצאות של האנשים במבנה ובמלאי
מחסן החירום, חוסר בכלי עבודה ספציפיים וחוסר בציוד אישי לחיילים. לא הגיעו די כלי
רכב מהיר"ם ונוצר מצב בו היה צורך לבצע מספר פעמים סבבי משיכה ממצל"ח, עם אותם
כלי הרכב. למרות זאת, היה הגש"ח מאורגן ב-8 באוקטובר ונתן אחזקה בגזרה הדרומית של
רמת הגולן, לא רק לדרגי האוגדה, אלא לכלל הכוחות והיחידות שהיו פזורים במרחב ולאורך
הצירים.
הגש"ח לא נשאר במתכונתו המקורית. כבר ב-8 באוקטובר הועברה פלוגה א, שוט-קל,
לפיקוד הדרום. כן הועברה מחלקת שרמן מהפלוגה הבסיסית לפיקוד המרכז, וכיתות הרכב
וכיתת שוט-קל מפלוגה א סופחו לגדס"ר 288 .יחד עם זאת, תוגבר הגש"ח בכוחות מסדנת
יזור ובהם מסגרים, מכשירנים וכיתת שוט מטאור.
הגש"ח ביצע אחזקה בתנועה של הצירים. הוא ביצע דילוגים ופריסות במטרה לתת אחזקה
מרחבית ואף ביצע תיקונים תחת אש שגבו מחיר של הרוג אחד ו-11 פצועים. הוא נע בעקבות
הכוחות הלוחמים ונתן שירות בכל מקום. הגש"ח הקים מרכזי תיקון, שהיו מצויידים כהלכה,
לשם הועברו הטנקים הפגועים ובכך יצרו גם חסכון בכוח האדם ובאמצעים. הגש"ח ביצע גם
טיפולים יזומים של החלפת שמנים וחלפים.
על פי דו"ח התיקונים של הגש"ח עולה כי פלוגות ב, ג ובסיסית, תיקנו 691,1 רק"ם וכלי
רכב, בהם 435 טנקים, 260 זחל"מים ו-007,1 נגמ"שים.
בוצ'ו סיפר כי ב-1973 הוא קיבל מינוי חירום כמפקד גש"ח 794 והוא זה שהקימו. אוגדת
146 היתה חדשה, אליה הוכפפו חטיבות שונות, כאשר כל חטיבה הגיעה עם הסדנה החטיבתית
שלה. עם ההקמה היה צורך לאחדן ולרכזן בגש"ח כאשר אימון ההקמה התקיים ביריחו. עם
פרוץ המלחמה ומעבר האוגדה מפיקוד המרכז לרמת הגולן, נסעה האוגדה על השרשראות,
דבר שגרם לתקלות ואף אירעו מספר התהפכויות בהן טיפל הגש"ח בזמן התנועה. בוצ'ו פרס
את מפקדת הגש"ח בצמח והפלוגות החלו לעלות לרמה. זכור לו כי הפלוגה באל על היתה
זו שספגה את מירב הפגיעות. על כך סיפר מרדכי בז'ראנו, מנהל העבודה בפלוגה הבסיסית
בדרגת רס"ר, כי מקבילו בפלוגה ב, רס"ר סידי, נפצע בשבוע הראשון למלחמה, תוך כדי
תיקון טנקים בצומת אל על ברמת הגולן. סידי פונה לבית החולים, אך בהיעדר תקשורת עימו
יצאו הוא ובוצ'ו לחפשו בבתי החולים. כאשר הגיעו לבית החולים בעפולה, הסתבר כי הלה
'ברח' מבית החולים וחזר לפלוגה להמשך העבודה. היה זה אחד מיני מקרים אחרים, כמו גם
בז'ראנו עצמו, אשר נפצעו במלחמה אך בעודם פצועים שבו ליחידותיהם והמשיכו לתרום
ככל יכולתם, למרות הפציעה. בחודש נובמבר הורד הגש"ח לסיני, בעקבות אוגדה 146 ,
היתה האחזקה צמודה לכוחות והתיקונים התבצעו ביחידה עצמה.222 שהועברה לחזית הדרום, כאשר המפקדה ישבה ברפידים ופלוגה אחת קודמה לטסה. בסיני
גש"ח 702
גש"ח 702 בפיקוד סא"ל יעקב סלעי העניק שירות לאוגדה 36 בפיקוד תא"ל רפאל איתן
(רפול) והוא היה מרוכז במחנה מנסורה. סלעי החל בגיוס האנשים בשעות הבוקר של יום
הכיפורים. הוא סיפר כי הימ"ח היה במצב כשירות גרוע, היו תקלות טכניות בכלי הרכב
שעיקרן היה: תקרים, חוסר בדלק, ליקויים בתחום החשמל ומחסור קריטי במצברים ובמכשירי
קשר. לכן החליט, ראשית דבר, לשקם ולהכשיר את כלי הרכב האורגניים של הגש"ח ועם
הגעת הרכב הירמ"י התארגן הגש"ח ליציאה. ב-7 באוקטובר יצא הגש"ח לעבר מחנה פילון
ומספר כלי רכב נשלחו למחנה כורדאני להצטייד בחלפים. עקב חוסר תיאום מוקדם ומחסור
במכשירי בקשר התמקמו הפלוגות במקומות שונים, לאו דווקא בהתאם למתוכנן: בווסט,
בחורשה ליד חצור, בישוב אליפלט ובצומת מחניים.
הגש"ח ביצע אחזקה צירית, כאשר כוח חימושי נע על הציר ותיקן את כל הכלי הרכב
שנתקעו בדרך ובכלל זה הטנקים, שנתקעו ביציאתם מהימ"חים. בנוסף נתן הגש"ח אחזקה
מרחבית לכל יחידה או כוח שהיו באזור. הגש"ח שלח חוליות טכניות לכלים התקועים על
פי פנייה מהיחידות או בהתאם לדיווחים של הצוותים שיצאו לאתר כלים פגועים או נטושים
בשטח. נוסף לכך החזיר הגש"ח לכשירות טכנית רק"ם שהוחזר מהחזית לטיפול.
אספקת החלפים התבצעה מבסיסי ההחסנה בכורדאני והיו חלפים, בעיקר חלקי המזקו"ם
שנופקו בשיטת הדחיפה על ידי בסיסי מצל"ח. בתיקון הטנקים הירבו להשתמש בשיטת
הקניבליזציה, בכך הכשירו טנקים ובנו מלאי חלפים. הגש"ח פעל בשיתוף פעולה מלא
עם פלוגת תחזוקת הקשר, שתיקנה את הקשר הפנימי בתוך הטנק ואת הקשר החיצוני עם
המפקדים. אנשי הגש"ח עבדו ללא לאות, ימים ולילות ומידי לילה היו מכשירים טנקים רבים
290 טנקי שוט ושרמן במהלך הקרבות, כמו גם כלי רכב , תומ"תים ואחרים.223 ובבוקר היו מגיעים חדשים. כמו כן סייעו רבות לגש"ח 793 בסך הכל תיקנו פלוגות הגש"ח
גש"ח 793
גש"ח 793 ,בפיקודו של סא"ל שאול סלומון נתן שירותי אחזקה לאוגדה 210 ,בפיקוד
האלוף דן לנר. הגש"ח לא היה קיים כגוף מאורגן לפני המלחמה והוחלט להקימו על בסיס
סדח"טים שהועברו מהחטיבות ועל בסיס כוח האדם והאמצעים מהמערך הסדיר, בעיקר
מיחש"ם 651 ,עליו פיקד סלומון. סלומון עצמו מונה במינוי חירום כמפקד הגש"ח, רק זמן
קצר לפני המלחמה. לאורך כל המלחמה פעל הגש"ח במבנה חסר ולמרות שהוא תוגבר, הרי
ארגונו לא הושלם עד סיומה.
עם תחילת המלחמה פעל סלומון בשני התפקידים, עד אשר הוחלף על ידי סא"ל גדי בתר,
שהתמנה למפקד היחש"ם. כוחות הגש"ח גוייסו והתארגנו במחנה מוצקין, עד שהתאפשר
להם לעלות לרמת הגולן, מאחר וביום הראשון של המלחמה נמנעה מהם הרשות לחצות
את הירדן. הם תוגברו תוך כדי המלחמה, בכיתות שוט-קל, שרמן וכיתות רכב מנויידות.
כן נקלטו בו סדח"טים 703/188 ,164 ו-4 .חלקם של כוחות אלה התייצב כשהוא מאורגן
ומצוייד ואילו חלקם האחר הגיע ללא ציוד אישי וללא אמצעי עבודה. הגש"ח תוגבר בכוח
האדם מבה"ד 20 שכלל גם גרר 'ריאו' וצוות חילוץ, כיתה מוגברת שוט-קל ממתנדבי חו"ל,
כיתת מסגרי תותחים, כיתת תחזוקת קשר מגש"ח 702 ובשלב מאוחר יותר גם פלוגה קדמית,
שוט מטאור, אף היא מגש"ח 702 .סלומון פעל תוך אילתורים רבים והישענות על כוחות
ואמצעים שלקח מהיחש"ם, בתוקף היותו מפקדו. מרבית הגש"ח לא היה בנוי על ניידות ולכן
בנה מפקד הגש"ח כוחות אחזקה משימתיים, שענו לדרישות בהתאם למשימות. מעט הכיתות
המנויידות, בפיקוד הקצינים, יצאו בעקבות הכוחות כאשר המעקב ואיתור הטנקים התבצע
על ידי הקמב"ץ, ששימש כרכז התקלות.
הגש"ח סרק צירים ותיקן בהם טנקים שנתקעו. בשלב הבלימה והתקפת הנגד דילג הגש"ח
ונפרס מחדש שש פעמים וזאת על מנת לתת אחזקה מרחבית ולרכז את התיקונים. מחלקת
החילוץ של הגש"ח היתה מצומצמת מאד דבר שפגע ביכולת עבודת הגש"ח. בשלב מסוים
של המלחמה החל הגש"ח להסתייע בהספקה בהיטס, עובדה שזירזה את קבלת החלפים. גם
גש"ח זה השתמש בשיטת הקניבליזציה לשם הוצאת החלפים הנדרשים להשמשת הכלים
ולבניית מלאי החלפים. בגש"ח לא היתה פלוגת תחזוקת קשר בכל שלבי המלחמה, עובדה
שפגמה בהכשרת הטנקים וכלי הרכב ולשם כך הסתייעו בתחזוקת הקשר של גש"ח 702 .
תיקוני רכב ב וזחל"מים ולאחריה עוד למעלה מ-000,2 כלים.2