סיפורו של משגיח הכשרות שהפך לחשמלאי רכב בסדנת גוליס

מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 21/11/2015

תאריך האירוע: 2015-11-21

מספר צפיות: 3260

הבסיס הצבאי בג'וליס , מול קיבוץ נגבה , הנקרא מחנה עמנואל , שימש לרבים כבית - ספר . האנגלים בנו אותו , התאמנו בו וגם למדו בסופו של דבר , שארץ ישראל לא שייכת להם . לפני עזיבתם את הארץ , הם מסרו את המחנה לערבים . הם בתורם קיבלו שיעור אלים מצה''ל הצעיר , וברחו . חטיבת גולני יצאה מג'וליס לקרבות שנערכו בדרום הארץ מול הצבא המצרי . אחד הנופלים בקרבות אלה , היה המג''ד סרן עמנואל ברשי . המחנה נקרא על שמו , עמנואל וחבריו עזבו בשנת 1936 את הקיבוץ שהקימו  בשנת 1932בבית הקברות בנחלת-יצחק , והקימו בעמק בית שאן , ראשונים ל''חומה ומגדל'' את הקיבוץ של השומר הצעיר - ניר דוד (תל-עמל ) . את ניסיונו הצבאי לא רכש עמנואל בצבא הבריטי , אלא כאן בעמק בית שאן . יחד עם חברים כמו אברהם יפה האגדי , הוא אימן את החברים בשימוש בנשק, ויחד יצאו קבוע ללמד את ערביי האזור שיעורים כואבים .

כול מי שעבר בשרותו במחנה עמנואל , למד כאן משהו , השריונאים הוכשרו כאן בבית הספר לשיריון , קבוצות של נוער שוליים , שנאספו בישובי הסביבה , הובא לכאן על ידי מדריכים של משרד העבודה , למדו בסדנה מקצוע והפכו לאזרחים מועילים וישרים . הניסיון שנרכש כאן בחינוך ובהכשרת החניכים , היה המניע להקמת המיזמים שזכו לשם ''נערי רפול'' . המפקד האגדי רפאל איתן ,בביקורו בסדנה הגייסית , התרשם והרחיב את מפעל ההדרכה הנקרא  בשמו .   חימושניקים רבים וטובים , עברו בג'וליס תקופות השתלמות , ונבחנו בבחינות מקצועיות . גם אנשי המילואים הרבים אשר שירתו בסדנה , הביאו לידיעתנו את החידושים המקצועיים מהעולם האזרחי . 

יום אחד הגיע לסדנה חייל חדש, עטור זקן ופיאות . והציג עצמו כמשגיח כשרות מטעם הרבנות הצבאית , זה עוד לא היה לנו . החייל החדש קיבל מיטה במאהל , חתם על בגדי עבודה ונשלח אל צביקה במטבח . המשגיח סירב לעזור בעבודה , ואף סירב להזין את מכונת הקילוף בתפוחי אדמה , הוא נשען על איזה ארגז , והסתכל על הטבחים ועל תורני המטבח , בעבודתם . צביקה , האזרח שהיה מנהל המטבח , יצא בכעס את המטבח , וניגש לזרחיה דוד מפקד הפלוגה וסיפר לו על הפרזיט שהגיע למחנה העבודה ג'וליס . למה אמרתי מחנה עבודה ? כי כך זה אכן היה , כאן לא שיחקו , כאן עבדו ובלילה שמרו , פרזיט כזה שרק יעמוד וישגיח , לא התאים לכאן . אני הייתי במשרדו של המ''פ כאשר צביקה נכנס . מראה כזה לא שוכחים , צביקה נרעש והמ''פ  מחייך בשפמו השופע , איזה יום היום שאל המ''פ את צביקה , כאילו שאינו יודע , ''יום רביעי'' ענה צביקה , ''חכה יומיים'' אמר המ''פ . ביום שישי לאחר העבודה , נערך מסדר והסמל התורן חילק אישורי יציאה ( אז עוד קראו להם ''פסים'' , כמו בצבא הבריטי ) , המשגיח לא קיבל פס. אחוז אמוק הוא רץ למשרד המ''פ , זרחיה כבר חיכה לו , הוא הרי הבטיח לצביקה . החייל פרץ בבכי וסיפר שמעולם הוא לא החסיר שבת בבית אביו , לזאת בדיוק חיכה המ''פ . כמורה לתלמידו הוא הסביר לו לפרזיט את עובדות החיים , בית ספר כזה עוד לא עבר אותו בחור      עד אז .  ראה , אמר המ''פ . הרי ראית את הסירים המסומנים בצבע כחול בולט לחלב , ואדום לבשר , גם המקררים הגדולים נפרדים , וצביקה עצמו – יהודי שומר מסורת , אז כול השבוע אתה סתם מפריע לטבחים , הקמים מאוד מוקדם בבוקר כדי להתחיל יום עבודה קשה . דווקא בשבת , כאשר צביקה לא נמצא , צריך להשגיח על הכשרות במטבח , שהרי בשבת , חיילים שנשארו לשמירה , יוצאים בג'יפים אל השדות שמחוץ למחנה , צדים ארנבות ומבשלים אותם כאן במטבח . אבל , הוסיף זרחיה החכם ואמר '' יש לי פתרון עבורך , סע אל בית אביך, ותחזור אלי ביום ראשון '' . ויהי ערב ויהי בוקר והמשגיח התייצב אצל המ''פ , כאן התחיל בית - הספר המשמעותי ביותר שלו . במשך שבועיים עבר החייל ועבד במספר מחלקות בסדנה , העבודה במחלקת חשמלאות הרכב מצאה חן בעיניו והוא נשאר לעבוד בה . עם הזמן הוא עבר השתלמויות ונעשה בעל מקצוע . הוא הפך לאחד מהחבורה ונשאר גם שבתות עם כולם .   בניירת הוא המשיך להופיע כמשגיח כשרות מטעם הרבנות . למרבה הצער , אחד הבנים של זרחיה דוד , טבע עם הטנק שלו בצליחת התעלה , במלחמת יום כיפור . 

יוסי רנרט

Tourtelaviv.co.il