[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

חטיבה 188 ברק באוגדה 36 - סיפורם של אנשי הטנ"א בחטיבה - בעבודה

@alt@

 הקמת החטיבה

חטיבה 188 הוקמה בשנת 1969 וקיבלה את שמה – חטיבת ברק. החטיבה פעלה בשמות שונים טרם הקמתה משנת 1948:

 

  • ראשיתה של החטיבה בתש"ח כאשר בפברואר 1948 הוחלט על פירוק חטיבת "לבנוני" לשתי חטיבות- חטיבת "גולני" וחטיבת "כרמלי".
  • חטיבת "כרמלי" הייתה עוצבת חי"ר שלחמה בצפון הארץ, (מכאן התג עם מפרץ חיפה).

בשנת 1955 הפכה חטיבת כרמלי לחטיבה 18.

  • ב- 1962 הפכה החטיבה לחטיבת שריון במילואים, וכך כחטיבה ממוכנת במילואים מס' 45 התגייסה למלחמת ששת הימים.
  • לאחר מלחמת ששת הימים הוקמה החטיבה בגלגולה האחרון כחטיבת שריון סדירה "חטיבת ברק" 188- עוצבה בעלת עבר מפואר ומכובד אשר השתתפה בכל מלחמות ישראל.
  • כיום מונה החטיבה שלושה גדודי טנקים: גדוד 71 "רשף", גדוד 74 "סער", גדוד 53 "סופה" וגדוד הנדסה, גדוד 605 "המח"ץ".
  • חטיבה 188 המכונה גם "עוצבת ברק" היא חטיבת שריון סדירה תחת עוצבת געש (36) בפיקוד הצפון צה"ל. החטיבה לחמה ופעלה עם טנקי מרכבה סימן 3 "בז" במשך 27 שנים. בסוף שנת 2019 החלה בהצטיידות ובתהליך הסבה למרכבה סימן 4מ 400 המצויד במערכת מעיל רוח ומענ"ק משואה 750 וסיימה את תהליך ההסבה  בשנת 2021.
  • החטיבה צמחה מתוך מפקדת ההגנה במרחב חיפה והמפרץ. תג החטיבה מסמל את המרחב ואת סמל מפקדת ההגנה בחיפה, להבדיל מחטיבת כרמלי שצמחה גם היא מאותו מרחב אך הפכה לחטיבת חי"ש בפברואר 1928.
  • לאחר מלחמת סיני, הפכה החטיבה לחטיבה הממוכנת 45. החטיבה לחמה בקרב עמק הדותן וברמת הגולן במלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה הפכה החטיבה לחטיבת שריון וצוידה בטנקי שוט-קל אשר שימשו אותה עד שנת 1992, עת הוחלפו בטנקי מרכבה סימן 3 ולאחר מכן בטנקי מרכבה סימן 4מ עם מעיל רוח.
  • במלחמת יום הכיפורים הייתה החטובה פרוסה ברמת הגולן ונשאה בעיקר עול הבלימה של הכוחות הסוריים ברמת הגולן. אחד האירועים המצערים במלחמה התרחש עם נפילת שתי חוליות טכניות בשבי הסורים בחושניה ורציחתם של 17 חיילי חימוש על ידי הסורים. קישור לכתבה 

 סוגי טנקי החטיבה מהקמתה:

החטיבה השתמשה בטנקי שוט משנת 1969 עד 1992, אז עברה הסבה לטנקי מרכבה סימן 3 ובכך הייתה החטיבה הסדירה האחרונה שהשתמשה בטנקי שוט כאשר גדוד סופה היה הגדוד האחרון בחטיבה שנפרד מטנק השוט. ב1995 שודרגו טנקי החטיבה לנקי מרכבה סימן 3 בז ובסוף שנות ה90 של המאה ה20 נוסף לטנקי שריון מודולרי קס"ג. החל מאוגוסט 2019 נמצאת החטיבה בתהליך הסבה לטנק מרכבסה סימן 4מ שצפוי להימשך מספר חודשים, בכך למעשה היא חטיבת השריון הסדירה האחרונה אשר עוברת למרכבה סימן 4מ.

 מבנה החטיבה:

לחטיבה 3 גדוד טנקים סדרים וגדוד הנדסה קרבית סדיר הנמצא תחת פיקוד החטיבה

  • גדוד 53 – גדוד סופה
  • גדוד 71 – גדוד רשף
  • גדוד 74 – גדוד סער
  • גדוד 605 – גדוד המחץ של חיל ההנדסה הקרבית.

בנוסף, תחת פיקוד החטיבה מספר יחידות נוספות:

  • פלס"ר – פלוגת סיור במילואים האחראית על פעילות האיסוף והסיור הממוכן.
  • פלחי"ק 358  "החץ מברק" – פלוגת הקשר והמחשוב האחראית לקשר במפקדת החטיבה ובגדודים.
  • יחס"מ – יחידת סיוע מנהלתי במיל' בפיקוד סגן אלוף. במסגרתה פועלות פלגת פינוי רפואי, פלגת ניוד, פלגת קדמית ומחלקת שליטה בתנועות

מפקדי חטיבה 188 

 

 

קציני טנ"א חטיבה (קח"ש חטיבה) 188:

 

 

מורשת גדוד 53 - סופה 

התחיל את דרכו בתור גדוד 63 שהיה גדוד שריון בחטיבה 14. הגדוד הגיע אל חטיבה 14 כתגבור מבית הספר לשריון ערב מלחמת ששת הימים. במהלך המלחמה היווה הגדוד מרכיב חשוב בקרבות קרב אום-כתף וצומת אבו עגילה בגזרה המרכזית של חצי האי סיני כחלק מאוגדת שרון ומאמץ ההבקעה בציר המרכזי.

לאחר מלחמת ששת הימים באוגוסט 1967 הועבר הגדוד לחטיבה 7 כאשר זו נפרדה מגדוד הפתון 79. גדוד 63 בפיקודו של יצחק בן שהם, כאשר החטיבה הועברה לגזרת רמת הגולן שם נותרה למשך השנתיים הקרובות. עם הרכבה מחדש של גדודי החטיבה והמעבר לרמת הגולן שונה מספרו של גדוד 63 והוא הפך לגדוד 53.

לקראת סוף שנת 1969 חטיבה 45 תחת פיקודו של משה בר-כוכבא, הועברה לרמת הגולן כדי להחליף את חטיבה 7. החטיבה הורכבה מגדוד 74 שלא מכבר הפך לגדוד שריון וגדוד המילואים 39 שהורכב מחדש, ועם קבלת הגזרה החדשה והסימול החדש בתור חטיבת שריון, שונה שמה גם כן לחטיבה 188. גדוד 53 בפיקודו של יהודה בכר הושאר מאחור, בחילוף החטיבות ברמת הגולן והפך עתה לגדוד שריון נוסף בחטיבה 188, גדוד שהיה בשלב זה גדוד צנטוריונים ותיק ומנוסה בגזרת רמת הגולן.

במהלך 7 השנים שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, ניהלו 2 הגדודים ימי קרב והפכו לכוח השריון המגן על רמת הגולן. גדוד 53 ישב בבסיס גדוד בבתי הכפר הנטוש בעליקה, המקום שלצידו בסביבות יוני 1973 הועברה מפקדת החטיבה כולה (מבסיסה הקודם במחנה פילון). לאחר שהגדוד היה תחת פיקודו של יהודה בכר הפיקוד של הגדוד הועבר לדן ורדי ובמאי 1972 הועבר פיקוד הגדוד ליוסי בן חנן. בן חנן כיהן בתור מג"ד עד ה-15 באוגוסט 1973 כאשר קיבל את הפיקוד רס"ן עודד ארז, מי שעתיד לפקד על הגדוד במלחמת יום הכיפורים, רק כחודשיים לאחר כניסתו לתפקיד.

במלחמת יום הכיפורים היה גדוד אחד מבין 2 גדודי החטיבה אשר בלמו יחד עם כוחות חטיבה 7 את ההתקפה הסורית לאורך רמת הגולן. פלוגה ג' של הגדוד נפרסה באזור הג'וחדר ובאזור תל עקשה, פלוגה א' ישבה באזור הצפוני של רכס בשנית ובאזור הבוסטר, פלוגה ב' נפרסה באזור שייקרא לימים עמק הבכא. מפקד הגדוד עודד ארז ישב באזור הג'וחאדר וכוחות המפקדה של הגדוד ישבו בעיקר בחושנייה זת משום שלמרות הפריסה לאורך הל הרמה, הפריסה של הגדוד הייתה בדרום רמת הגולן. הלחימה בגזרה הדרומית הייתה קשה במיוחד והובילה לחללים רבים, זאת משום שההצלחה הסורית בשבירת קו ההגנה הישראלי. לאחר המלחמה הוקמה אנדרטה גדודית לזכר 31 חללי הגדוד והיא ממוקמת בג'וחאדר. במהלך מבצע ליטאני התקדם הגדוד בציר המערבי בתקיפה בלבנון. בצומת מנצורה ניהל הגדוד קרב אש לכיוון צור ומחנה המחבלים ברשאדיה. במלחמת לבנון הראשונה, נכנס הגדוד יחד עם החטיבה בגזרה המרכזית של ציר ההתקדמות כאשר המטרה הסופית הייתה ההגעה לעיר צור. פלוגה א' של הגדוד נלחמה יחד עם גדוד של חטיבת גולני בטיהור מאחזי מחבלים. ביום הלחימה השלישי הגיעה הפלוגה למבואות ביירות וח'לדה, שם התנהל קרב קשה בו נפלו 7 מלוחמי הפלוגה. לאחר הפסקת האש הראשונה של המלחמה, כאשר היא נכנסה לשלב השני, הועבר הגדוד לגזרה המזרחית ושם ניהל יום קרב אל מול כוחות סוריים. באפריל 1987 נעשה ניסיון מצד ארגון חיזבאללה לתקוף את מוצב שומריה על דרך הליטאני. באותה העת איישה את המוצב פלוגה מסייעת מגדוד 51 ומחלקת טנקים מהגדוד. חיזבאללה שניסה לתקוף את המוצב עם עשרות מחבלים, עם סיוע אש נהדף על ידי מחלקת הטנקים. בסופו של הקרב נמצאו בקרבת המוצב 18 גופות מחבלים, רובן ככולן נפגעו על ידי טנקים.

בשנת 2003 קיבלה פלוגה ג' צל"ש אלוף על הפעילות המבצעית בין השנים 2002-2003 בגזרת נצרים, רצועת עזה. בתקופה זו פגעו כוחות הפלוגה בעשרות מחבלים, אך גם איבדה 6 מלוחמיה. מפקד הפלוגה, סרן יניב מכלוף קיבל בתקופה זו באופן אישי צל"ש מפקד אוגדה.

במהלך מלחמת לבנון השנייה הגדוד הועבר לשירות ברצועת עזה והשתתף בלחימה בגזרה המזרחית של דרום לבנון. גדוד סופה השתתף בלחימה במהלך המבצעים השונים בגזרה המזרחית בהם קרבות סביב בינת ג'בל, מבצעי 'שינוי כיוון' ו'כורי פלדה' ובהם מבצע 'שינוי כיוון 11' והקרב על הסלוקי. במהלך הלחימה איבד הגדוד מספר חיילים בהם צוות טנק שלם שנפל סמוך לבינת ג'בל.

בנוסף לכך, היו גם פעולות גבורה רבות ביניהן חילוץ כוח צנחנים שנעשה על ידי טנק מפקד פלוגה א' חנוך דאובה, שקיבל על כך את איתור העוז.

במבצע צוק איתן, פעל הגדוד תחת פיקוד החטיבה בגזרת ג'חר א-דיכ, הגדוד ספג אירוע פגיעת פצמ"ר בנגמ"ש סיור, באירוע נפלו 5 מלוחמי הגדוד מהפלוגה המסייעת 'אלון'.

 

מפל"ג טנ"א (קח"ש גדוד) 53 לדורותיהם

 

מורשת גדוד 74 – סער

הוקם בשנת 1969, בסיעה של מלחמת ההתשה מתוך גדוד 53, כגדוד השני בחטיבה. במהלך מלחמת ההתשה הוצב הגדוד יחד עם גדוד סופה ברמת הגולן על מנת לשמור על הביטחון השוטף של תושבי הרמה בעקבות הסתננויות של מחבלים מכיוון סוריה וימי הקרב שיזמה סוריה בין השנים 1969-1972. כמו כן השתתף הגדוד בתקופה ההיא במספר פעולות תגמול שכללו פשיטות משוריינות לשטחי סוריה ולבנון שהמפורסם בהם היה מבצע קיתון 10, מבצע שנערך בתאריך 26.10.1970 בתגובה על ההפגזה המתמדת על יישובי רמת הגולן ותקריות האש היזומות מצד צבא סוריה אשר הסתיים בקריסת מערך הקו הראשון הסורי.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים בשבת 06.10.1973 התפרס גדוד סער יחד עם גדוד סופה, שעלה לתגבר את גזרת רמת הגולן כשבוע ימים לפני, לכל אורך הקו הסגול. שתי פלוגות הגדוד, פלוגה ו' בפיקודו של אבי רוניס ופלוגה ז' בפיקודו של אורי עקביה התמקמו בדרום הרמה והועברו להיות תחת פיקודו של מג"ד סופה סא"ל עודד ארז, פלוגה שלישית של הגדוד, פלוגה ח' התמקמה בצפון הרמה ונותרה תחת פיקודו של מג"ד סער, סא"ל יאיר נפשי שקיבל תחת פיקוד שתי פלוגות של גדוד סופה. במהלך המלחמה השתתף גדוד 74 בקרבות בלימה קשים תוך כדי ספיגת אבדות רבות בדרום ובצפון הרמה, בניסיון לבלום את ניסיונות הפריצה הסורים. בתאריך 11.10.1973 כמסגרת התקפת הנגד של צה"ל לכיבוש המובלעת בשטח הסורי התארגנו כוחות מגדוד סער, סופה ורשף וכבשו את תל א-שמס, דרום מזרחית למזרעת בית ג'אן.

בתאריך 14.03.1978 במהלך מבצע ליטני, שנועד לפגוע בתשתיות ארגוני הטרור הפלסטיני בדרום לבנון, התקדם גדוד סער עד לנהר הליטני וכבש את הכפרים תל אברש, תל צחור ואבל אסקי הממוקם צפונית לאל חיאם.

במהלך מלחמת לבנון הראשונה (של"ג) הועבר הגודד תחת פיקודה של חטיבת גולני ולחם עימה תחילה בגזרה המרכזית ומאוחר יותר בגזרה המערבית של דרום לבנון, כשהוא מתקדם לאורך ציר חוף הלבנון. במסגרת הלחימה השתתף הגדוד בקרבות קשים בתוך מחנה הפליטים עין אל חיווה הממוקם מספר ק"מ דרומית לעיר צידון, כאשר פלוגה ו' שפרצה לתוך המחנה מחופה ע"י טנקי פלוגה ז' נתקלה בהתנגדות קשה בסמטאות הצרים של מחנות הפליטים. בתאריך 08.06.1982 קיבל הגדוד פקודה להתקדם צפונה לאורך כביש צידון ביירות לעבר דמור כחלק מהמאמץ של חטיבת ברק, אולם לכשנכנסו לדמור כוחות החטיבה גילו אותה נטושה. כפר סיל השוכן מספר ק"מ מצפונית לדמור היה צומת דרכים אסטרטגית במלחמה: הכפר אשר חולש על ציר החוף הלבנוני המוביל לעבר שדה התעופה הבין לאומי של ביירות אל פרבריה הדרומיים שיכן כוחות גדולים של שריון, נ"ט, חי"ר וכוחות קומנדו סורים ועל כן עלתה החשיבות בכיבושו. גדוד סער יחד עם גדודי החטיבה וגדוד 202 של הצנחנים וכוחות גולני השתתפו בכיבוש הכפר. לאחר שעות רבות של לחימה הצליחה החטיבה להשמיד כליל את הכלים הסורים ולהשתלט בהצלחה על הכפר. עם גמר הכיבוש התארגן הגדוד באזור דמור עד לחודש אוגוסט 1982 בו החל צה"ל במאמץ להדק את המצור על ביירות אשר נועד לגרום לבריחת המחבלים מהעיר. בין הימים 02-03.08.1982 תקף הגדוד את שדה התעופה של ביירות יחד עם חיילי גדוד 12 של גולני. ההשתלטות על שדה התעופה אפשרה את כניסתם של הכוחות לשכונות הדרומיות בעיר. עם תום הלחימה המשיך גדוד סער לעסוק בפעילות הביטחון השותף באזור רצועת הביטחון עד לנסיגה בתאריך 24.05.2000.

עם פרוץ האינתיפאדה השנייה נטל הגדוד חלק פעיל בלחימה באיו"ש ובאוגדת עזה והמשיך לעסוק במשימות הביטחון השותף באזורים אלו ולאורך הקו הכחול.

במהלך תוכנית ההתנתקות היווה גדוד סער יחד עם גדודי החטיבה וכוחות ההנדסה חלק מהמעגל השלישי בפינוי, אשר תפקידו היה לאבטח את יישובי גוש קטיף ולמנוע כל ניסיון לבצע פח"ע כנגד הכוחות המפנים.

בתאריך 07.2006 הוקפץ הגדוד לרצועת עזה כחלק מההכנות למבצע גשמי קיץ בעקבות חטיפתו של גלעד שליט. הגדוד השתתף במספר מבצעים באזור בית להיא ושכונת אל – עטטרה שבצפון הרצועה, ציר כיסופים במרכז הרצועה ובנמל התעופה הבינלאומי יסער ערפת דרומית לרפיח בדרום הרצועה.

בתאריך 30.07, בעקבות ההחלטה להרחיב את פעילות צה"ל בדרום לבנון במהלך מלחמת לבנון השנייה הועלה גדוד 74 צפונה לגדה המערבית בדרום לבנון סמוך ליישובים זרעית ושתולה במהלכה של מלחמת לבנון השנייה הועבר הגודד תחת פיקודה של חטיבת אלכסנדרוני והשתתף בקרבות לכיבוש הכפרים שיחין ורגמין. במסגרת המאמץ המלחמתי של חטיבת אלכסנדרוני התקדם הגדוד עד לכפר ראס ביאדה על ציר

החוף שבין ראש הנקרה לצור. לאחר חתימת ההסכם להפסקת האש הועבר הגדוד לגזרה המזרחית בדרום לבנון ונותר שם עד לשלב יציאת כוחות צה"ל במקביל לכניסת צבא לבנון לאזור לאחר מכן נותר הגדוד לעסוק בפעילות הביטחון השוטף לאורך הקו הכחול ורצועת עזה כשהוא נותך תפקיד מרכזי במבצעים כגון מבצע חורף חם ומבצע עופרת יצוקה.

במבצע צוק איתן פעל הגדוד תחת חטיבה 188 בגזרת גוחר א – דיק והיה שותף לאיתור מנהרה התקפית שנחפרה לכיוון קיבוץ בארי.

בתאריך 03.2020 היה לגדוד הראשון בחטיבה לעבור הסבה לטנקי מרכבה סימן 4 400.

בתאריך 12.2020 הגדוד קיבל אות הערכה מטעם הרמטכ"ל על תקופת פעילותו בגזרת עזה בה רשם 26 פגיעות מדויקות במטרות טרור ואפס החטאות.

 

מפל"ג טנ"א (קח"ש גדוד) 74 לדורותיהם

 

 

מורשת גדוד 71 רשף 

הגדוד הוקם ערב מלחמת יום הכיפורים בתאריך 05.10.1973. הגדוד נבנה בחופזה על בסיס מפקדים ומדריכים מבית הספר לשריון בג'וליס, אליהם צורפו מדריכי שריון ממגמת שוט קל ממתקן 500 (בסיס צאלים) בצוערי שריון מבית הספר לקצינים. הגדוד סופח לחטיבה 7 ונלחם תחתיה במהלך המלחמה.

סא"ל משולם רטס, מפקד קורס קציני שריון בבית הספר לשריון מונה למפקד הגוד, ורס"ן גדעון וילר מפקד מדור נת"ר (נהיגה בבית הספר) מונה לסגנו.

בתאריך 06.10.1973 עלה הגדוד לרמת הגולן ונערך בצומת ווסט (האמיר) עם תחילת קרבות הבלימה ברמה לחם הגדוד בגזרה הצפונית והשתתף בקרבות באזור הר החרמונית. בתאריך 09.10.1973 לפנות בוקר נהרג הסמג"ד וילר ובהמשך היום, במסגרת קרב עמק הבכא נפל גם המג"ד משולם רטס. הגדוד הפסיק להתקיים במסגרת הגדודית והטנקים הנותרו סופחו לגדוד 77 והמשיכו את הלחימה תחתיו.

כאשר נכנסה המלחמה לשלב הפריצה למובלעת הסורית קיבל כח עמוס כץ, שהורכב מלוחמים שחזרו מחו"ל את המספר 71 הגדוד עלה לרמת הגולן והשתתף בקרב לכיבוש מזרעת בית ג'ן ובקרבות במובלעת הסורית. בסיום המלחמה הפך לגדוד סדיר בחטיבה 188 שהוקמה מחדש.

הפקודה להקמת גדוד 71 במסגרת החטיבה נתנה בתאריך 08.11.1973. הגדוד הוקם ע"י סגן יצחק וימר במחנה ירדן, לאחר שהתבקש לעשות זאת ע"י סא"ל עמוס כץ שקיבל את הפיקוד על חטיבה 188 לאחר

פציעתו של מפקד החטיבה סא"ל דני ורדי. הגדוד התבסס בהקמתו על פלוגת חרמ"ש וחמישה טנקים שעברו מגדוד 74, כ – 13 טנקים נוספים מגדוד 53. הגדוד עבר בהמשך לפיקודו של רס"ן רן גוטליב.

בשנים הבאות נלחם הגדוד במסגרת מבצע ליטאני ובקיץ 1981 השתתפו כוחות הגדוד בעשרה ימי קרב שכללו ירי תותחים לתוך לבנון. במלחמת לבנון הראשונה לחם הגדוד בגזרה המרכזית בלבנון ולאחר מכן עבר לגזרה המערבית ונלחם כחלק מהמאמץ הצה"לי לאורך כביש החוף הלבנוני, בין היתר בקרבות בפאתי העיר צידון, דמור וכפר סיל. בהמשך המלחמה הועבר הגוד לבקעת הלבנון, שם השתתף בין היתר בקרבות מול כוחות סורים בהם הושמדו 30 טנקים סורים. במהלך המלחמה נפלו 6 מחיילי בגדוד.

בחודשים האחרונים של צה"ל בלבנון לקראת הנסיגה, עסקו כוחות הגדוד בחיפוי שלבי הנסיגה, בין היתר הייתה לגדוד פלוגה שלטנקים שלה היו אמצעים מיוחדים ללבנון. פלוגה זו נחשול קיבלה לאחר הנסיגה בשנת 2000 צל"ש אלוף פיקוד הצפון על תרומתה בלחימה במסגרת חודשי צה"ל האחרונים בלבנון והנסיגה עצמה. במשך השנים ביצע הגדוד מספר תקופות של פעילות מבצעית בגזרות השונות.

בתאריך 26.06.2006 בשעות הבוקר המוקדמות ובמהלך פעילות מבצעית ברצועת עזה, הותקף אחד מטנקי הגדוד באזור מעבר כרם שלום, במהלך התקיפה נהרגו שני אנשי צוות סגן חנן ברק וסמ"ר פבל סלוצקר, נהג הטנק נפצע והתותחן רב"ט גלעד שליט נחטף בידי החוליה ונלקח לתוך רצועת עזה. בין היתר לתגובת חטיפת שליט יצא צה"ל למבצע רחב ברצועת עזה גשמי קיץ. כוחות הגדוד השתתפו במבצע יחד עם שאר גדודי החטיבה אך כאשר החלה מלחמת לבנון השנייה הועברו שני הגדודים האחרים צפונה ונכנסו ללבנון, בעוד שגדוד 71 נשאר בעזה למשך שארית המבצע. לגדוד היה תפקיד מרכזי במהלך עופרת יצוקה, במהלכו נהרג חייל מפלוגה ל ע"י ירי צלפים בתאריך 08.01.2009.

בשנת 2014 השתתף הגדוד במבצע צוק איתן שם הוביל את כוחות חטיבת גולני בהתקפה סגאעיה שבצפון הרצועה. על הגדוד פיקד ניר רוזננברג. במהלך ההתקפה אל תוך השכונה נפצע מפקד מחלקת טנקים והטען קשר פינה אותו לתוך הטנק והכווין כוחות פינוי לאחר מכן נתל הטען את הפיקוד על הטנק והובילו אל חזית הכוחות הלוחמים. על מעשה זה הותר בצל"ש הרמטכ"ל.

מפל"גי טנ"א גדוד 71 (קח"ש גדוד) לדורותיהם

 

מורשת גדוד 605 המחץ

זהו גדוד של חיל ההנדסה הקרבית הכפוף מבצעית לחטיבה 188. הגדוד מפעיל פלוגת פלסים שלהן נגמ"שי הנדסה כבדים מדגמי פומ"ה ופלוגת הצמ"ה "חתולי הפרא" המפעילה דחפורי D9 משוריינים, מחפרים ממוגנים, אמצעי גישור וכלי צמ"ה ממוגנים אחרים. תפקיד הגדוד במלחמה הוא לפרוץ את הדרך לכוחות השריון והחי"ר, לפלס דרך תעלות ושדות מוקשים, לנקות זירות מטענים, לחלץ כלים פגועים ולהכשיר עמדות ירי וסוללות מגן לטנקים ורק"מ.

הגדוד הוקם אחרי מלחמת יום הכיפורים על בסיס גדוד צליחה במילואים 630 ו-634 והשתתף בפעולת כראמה. הגדוד לקח חלק במבצע אבירי לב לצליחת תעלת סואץ. ב-1977 הוצב תחת פיקוד הצפון וב-1978 הפך לגדוד הנדסה משוריין. הגדוד לקח חלק במבצע ליטני ובמלחמת לבנון הראשונה. בשנת 2002  זכה הגדוד בצלש הרמטכ"ל גדודי על לחימתו בטרור במהלך אירועי גאות ושפל, בהם פגע הגדוד בעשרות מחבלים וסייע במאמצי ההתבצרות והמיגון ביהודה ושומרון, ולחימתו במבצע חומת מגן. בתחילת המאה ה-21 הוכפף מפיקוד הצפון לחטיבה 188. ב-2006 השתתף הגדוד תחת פיקודו של אושרי לוגסי במלחמת לבנון השנייה ועסק בפריצת צירים, חילוץ כוחות פגועים ואף לחם ככוח חיל רגלים בשטח פתוח ובכיבוש כפרים בדרום לבנון בהם התבצר חיזבאללה. הגדוד פרץ לתוך לילה אחד ציר הכרחי באורך 16 ק"מ לכפר ע'נדוריה והשתתף בקרב בוואדי סלוקי בו נפגעו טנקים רבים ממטילי נ"ט. הגדוד פרץ צירי עומק והשתתף בחילוץ הנפגעים והכלים שניזוקו, ובמהלך הלחימה נהרגו 2 לוחמי צמ"ה של הגדוד מטיל נ"ט שפגע בדחפור בו נסעו. הגדוד השתתף ונלחם במבצע עופרת יצוקה ובמבצע צוק איתן ברצועת עזה נגד ארגון הטרור חמאס, בהם פעל כחלק מצוות קרב משולב חטיבתי.

סיפורו של הגדוד במלחמות ובמבצעים:

לאחר שלקחו חלק פעיל במבצע " מגן צפוני" וסייעו לכוחות יהל"ם בחשיפת המנהרות ההתקפיות של האויב מצפון, בשבוע שעבר התרכזו לוחמי גדוד ההנדסה הקרבית 605 ברמת הגולן, כדי לבצע אימון מיוחד שדימה את חציית גדר הגבול צפונה בפריצת הדרך עבור כוחות היבשה של צה"ל לתמרון בלבנון. ארגון הטרור חיזבאללה, איתו התמודדו כוחות ההנדסה באימון, הוא אויב שכבר פגשו חיילי הגדוד במערכות העבר – במלחמת לבנון השנייה פרצו מספר צירים משמעותיים בעומק שטח האויב, השמידו בונקרים ותשתיות טרור ולקחו חלק פעיל בקרב בואדי הסלוקי, בו איבדו 2 לוחמים. "מאז מלחמת לבנון השנייה, התחזקה ההבנה בזרוע היבשה באשר לחיוניות של כוחות הנדסה גדולים ומיומנים שיצעדו בחוד החנית וינקו את השטח מכל מכשולים והתחבולות שהכינו לקראת", מדגיש סא"ל אדיר ריינס, מפקד גדוד 605 "בשביל לבצע ביום. את המשימה שמוטלת עלינו, אנחנו לומדים את האויב, מפיקים לקחים מהפגישות האחרונות איתו ומבצעים אימונים רבים שיכינו אותנו בצורה הטובה ביותר". על פי המג"ד, בגלל האדמה הבוצית שהותיר הגשם הרב שפקד בשבועות האחרונים את רמת הגולן, האימון לא התקיים ב"תנאי מעבדה" צוותי ההנדסה נדרשו לתמרן לצד כוחות שריון ותותחנים ולהתמודד עם אתגרי קרקע רבים, כדי לאפשר  לגורמי האש להסתער קדימה. הכוחות התמודדו עם זירות מטענים קטלניות מיקוש ערמומי, מעבר דרך בורות ונחלים והתגובות על מחסומים נוספים שהוצבו על דרכי התנועה של כוחותינו. בנוסף, כוחות ההנדסה נדרשו לגלות ולהשמיד מארבים ומסתורים ערמומיים שתכנן בסבך הלבנוני ובשמורות הטבע". אתגר נוסף שעמד בפני לוחמי ההנדסה במהלך התרגיל, הוא האויב בתוואי התת קרקעי – מערכה שלמה שעד לפני חודשים אחדים הייתה מוכרת רק בגזרת עזה, קיבלה תהודה עם תחילתו של מבצע "מגן צפוני" גם במרחב הצפון. "אנחנו יודעים עוד ממלחמת לבנון השנייה, שמלבד המנהרות ההתקפיות חוצות הגדר, לחיזבאללה יש תשתיות תת קרקע מפותחות בתוך הכפרים שלו בלבנון", הוא מוסיף. "מאז צוק איתן, צה"ל השקיע משאבים רבים ומחשבה בפיתוח אמצעים ייחודיים לרמת הגדודים, כדי שנוכל להגיע אל השטח ולאתר את תשתיות תת הקרקע במרחב". פרויקט ה מהנהרות של חמאס וחיזבאללה שקיים ומתפתח כבר שנים רבות, נועד להתגבר על היתרון הברור שיש לכוחות צה"ל מעל לפני הקרקע, ולנסות ולהתריע את הלוחמים המתמרנים על ידי מארבים מתוך המנהרות. אולם סא"ל ריינס בטוח שהניסיון שצבר הגדוד שלו במערכות האחרונות, והאימונים הרבים שהלוחמים עוברים בתחום התת קרקעי – יוכיחו את עצמם בזמן אמת. "אני מאמין שלא רק שנצליח לגלות את המנהרות עוד לפני האויב יספיק להשתמש בהם, אנחנו גם נהיה אלה שנפתיע אותו באמצעות מה שנחשוף, דברים שהוא לא מאמין שנוכל לגלות בכלל". לדבריו, לא רק שגדודי הנדסה ינטרלו את האיון, אלא גם ישמידו לחלוטין את התשתית. "הכלים והאמצעים שלנו הוכיחו בתרגיל את היעילות שלהם גם בתנאי שטח קשים ומורכבים, ואילו הלוחמים הפגינו איתנות ומקצועיות בכל פעולה" מדגיש סא"ל ריינס ומסכם: "אני חי ונושים את הגדוד מדי יום ,רואה ושומע מקרוב את הלוחמים שלי, ויודע שהם הטובים ביותר למשימה שהוטלה עליהם. הם פועלים מתוך רצון לנצח בכל מפגש ואני בטוח שאם יגיע הרגע לחצות את הגדר -נדע לפרוץ את הדרך ללבנון".

הקרב בסלוקי:

הקרב היה החלק האחרון במבצע שינוי כיוון 11 עליו הכריז ראש ממשלת ישראל דאז, אהוד אולמרט, ביממה האחרונים של מלחמת לבנון השנייה. מטרת ההתקדמות של הכוחות בשטח הייתה לחצות את נחל סלוקי כדי להכיון כוחות נוסיפם אל עבר נהר הליטני. ההחלטה על חציית הנחל הגיעה מהפיקוד העליון לאחר כניסת החלטה 1701 לתוקף. כוחות ההנדסה הקרבית מגדוד 605 בפיקודו של סא"ל אושרי לוגסי (ובסיוע של סא"ל אבי ברימו כהן) פרצו את הדרך לכפר רב א- תלתין, ופרצו את הציר מחחר'בת כסיף דרך ואדי ברך לער ואדי הסלוקי. מאוחר יותר, פרתו וטיהרו 16 ק"מ ציר הכרחי, בו נעו אחריו חטיבת שיריון וחטיבת הנח"ל. הציר הוביל אל הכפר ע'נדוריה מעל לוואדי הסלוקי, ששם נפגעו מספר טנקים של צה"ל מירי נ"ט. המשימה המקורית של חציית נחל סלוקי הושלמה בסופו של דבר באיחור של כמה שעות מהמתוכנן. בעת שהכוחות היו ערוכים להמשיך במצבע בתנועתם לעבר נהר הליטאני, החליטו שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ להפסיק את ההתקדמות בעקבות נפילת מסוק יסעור בגזרת לחימה אחרת. למרות הנפגעים, העיכובים והסתבכות הכוחות לאורך הקרב, הצליחו כוחות צה"ל לחצות את הסלוקי.

גדוד 605 במלחמות ישראל:

בשלהי 1972 נערך הצבא המצרי והצבא הסורי למלחמה בישראל. הצבא המצרי נערך לקראת צליחת תעלת סואץ. ההכנות נתגלו ע"י המודיעין הישראלי,  אך הערכת אמ"ן הייתה כי אלה תרגילי מפקדות בלבד וכי הסבירות למלחמה היא נמוכה. שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר ("דדו") קיבלו את הערכת אמ"ן. בדיעבד, ידוע כי המצרים אכן התכוונו לפתוח במלחמה אלא שהם דחו את הפעולה בשל נימוקים מדיניים. הגדוד הסדיר העיקרי של חיל ההנדסה היה גדוד 601, בפיקודו של סא"ל אביגדור אשל, היה הגדוד של אוגדה 252 שהייתה ערוכה בסיני (בפיקודו של האלוף אלברט מנדלר ובהמשך בפיקודו של האלוף קלמן מגן). גדוד טנקי הסער 606 בפיקוד מיכה מאור ובהמשך אריק בר שדה, פוצל והפעיל טנקי גישור וטנקי דחפור בכל גזרות הלחימה. לכל אחת מאוגדות השריון האחרות היה גדוד הנדסת שדה במילואים, ובמפקדת ההנדסה הפיקודית היו גדוד מילואים הנדסה וגדוד פלסי משמר.  כל אחד מגדודי ההנדסה של האוגדות כלל שלוש פלוגות פלסים ופלוגת צמ"ה אחת. לצד הגדודים המשוריינים, הוקמו, כאמור , עוד לפני המלחמה גדוד צליחה סדיר 605 ושני גדודי מילואים 630 ו-634, שהיה בשלבי הקמה, שהתמחותם וייעודם היו צליחה קרבית ובפרט התכוננות לתרחיש של צליחת תעלת סואץ.

בשבועיים שלפני פרוץ המלחמה שהה כמעט כל גדוד 605 במעגן הקישון והיה עסוק באימונים. מחלקות פלסים וצמ"ה בסד"כ של פלוגה בערך היו עסוקים באותו הזמן במעוזי התעלה, כחלק מפעולות הביטחון השוטף של כוחות ההנדסה בסיני. ביום שישי, 5 באוקטובר 1973, החל גיוס המילואים של יחידות הצליחה. תשע הדוברות של הגדוד היו פרוסות לפי התוכנית האופרטיבית, שהייתה מכוונת לצליחה בצפון התעלה, הרחק ממקום ההצלחה העתידי ב-16 באוקטובר.

 

מפל"גי טנ"א גדוד 605 (קח"ש גדוד) לדורותיהם

 

ראיון אישי עם יצחק תלם – קח"ש חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים

בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים, בעת ההדיפה של הסורים מרמת הגולן, רוב חטיבה 188 הושמדה למעשה ירדה מהסד"כ המבצעי של צה"ל. לאחר 48 שעות מתחילת המלחמה החלה הפעילות החימושית בבסיס המילואים של החטיבה שהיה ממוקם באותה תקופה במחנה ירדן. מחלקות החימוש החלו לגרור טנקים פגועים אל המחנה, וביצעו בהם תיקונים על מנת להחזיר אותם במהירות האפשרית לכוננות מבצעית. בתוך תקופה קצרה של מספר ימים הם הצליחו להחזיר כ-30 טנקים לשירות. תוך כדי תיקון הטנקים הפגועים, חוליות החימוש חימשו והשמישו גם את טנקי המילואים של החטיבה שהיו ממוקמים במחנה, ותוך שבועיים מתחילת הלחימה, חזרה חטיבה 188 לסד"כ הצה"לי. בתום כיבוש המובלעת הסורית ברמה, החטיבה קיבלה עוד צוותים וכלים והצליחה לחזור להרכב מלא של 3 גדודים. לפני המלחמה, שני גדודים של החטיבה היו בקו. כל מספר שבועות היה "יום קרב" במהלכו הטנקים היו עולים לעמדות על הגבול ויורים לשטח סוריה. יום לפני תחילת המלחמה המח"ט אסף את המטה ודיבר על כך שצפוי יום קרב במספר הימים הקרובים, בתחילת המלחמה בשעה 14:00 היינו בטוחים שמדובר על יום הקרב עליו דיבר המח"ט.

מבצע צוק איתן - סיכום קט"א חטיבה אלעד ויס 

חטיבה 188 הוקפצה למבצע צוק איתן לאחר ביצוע נוהל קרב מלא לקלע דוד והיערכות מקדימה לפעילות משמעותית בעזה. החטיבה הוקפצה למבצע בדירוג (גיוס סלקטיבי) ולא כפי שאנו מתורגלים בגיוס מלא, דבר אשר איפשר לחטיבה להתארגן לפעילות בצורה מיטבית ולרדת לרצועת עזה בכשירות גבוהה. שיטת האחזקה אשר תוכננה במהלך הנוהל קרב אינה באה לידי ביטוי בניהול הקרב , דבר אשר גרם לחטיבה לעבוד במשטח עבודה אחורי לא ע,פ התורה החילית. תא החימוש של החטיבה נבנה בצורה טובה והיה

חזק, נתן מענה ויצר רצף עבודה ליחידות החטיבה, דבר אשר אפשר לחטיבה לשמור על אחוזי כשירות גבוהים לאורך כל המבצע. אנשי האחזקה של החטיבה עבדו סביב השעון והפגינו מוטיבציה, איתנות וחתירה למגע על מנת להכשיר טנקים עם תקלות ולאפשר לחטיבה לעמוד בכל משימותיה. טנק מרכבה סימן 3 הוכיח את עצמו כטנק אמין והשוואה למדדי שחיקה, ולכן התייחס לתוכניות אופרטיביות של החטיבה ניתן לתכנן לעל הטנק שיבצע את המשימה בצורה טובה וכמו שמצופה ממנו.

אמינות הטנקים נווה מתהליכי אחזקה שנעשו בשנים האחרונות על מנת לשפר את אמינות הטנק לדוגמא טיפול 150 הצערת החט"כ, הטמעת העידן ועוד.

סיכום אישי של אלעד ויס למבצע – נפלה בחלקי זכות גדולה להוביל את מערך האחזקה בחטיבה 188 במבצע צוק איתן, המערך תיפקד בצורה טובה תוך חתירה למגע, מקצועיות, נחישות, עם הרבה ברק בעיניים ועמד בכל האתגרים הנכונים לו בצורה מיטבית אנשי האחזקה בחטיבה הביאו את היתרון היחסי ואפשרו לחטיבה לעמוד במשימה בצרה מצוינת ולהמשיך להיות החטיבה הטובה בצבא.

 

מורשות קרב טנ"א במבצע צוק איתן:

  1.  חילוץ נצרים – 2 טנקי סימן 3 שעלו על מטען ברצועת עזה.

  2. חילוץ הטנק המחושמל. 

  3. חילוץ טנק ממנהרת טרור – עזה.

  4. חילוץ טנק גלעד שליט.

  5. חילוץ טנק שעלה על מטען בעופרת יצוקה בגדוד 71.

  6. חילוץ טנק עם פריסה פנימית תחת אש בעופרת יצוקה – גדוד 71

  7. חילוץ טנק שנפל למנהרה בציר פילדלפי. 

 

 אנשי הטנ"א - עיטורים, פרסום, סיפורים אישיים וציונים לשבח: 

סגן משה קרן

ביום ה6 באוקטובר 1973 שימש רס"ר משה קרן כקצין חימוש בגדוד "סער" 74 בגזרה הצפונית של רמת הגולן. עם פרוץ הקרבות לא חסך מאמצים בתיקוני טנקים, בחילוץ אנשי צוות נפגעים ובפינויים. במהלך הפריצה לסוריה התקדם עם שארית הגדוד ל'תל-שמס', כשהוא תומך באנשי הצוות, מדרבן אותם להצלחה בלחימה וממשיך לתקן טנקים, לחלץ נפגעים ואף הפיל מטוס אויב באש נ"מ (נגד מטוסים). במעשיו אלה גילה רס"ר משה קרן קור רוח, אומץ לב ואחוות לוחמים. על מעשיו אלה קיבל צל"ש אלוף פיקוד צפון. מהאלוף רפאל איתן, אלוף פיקוד צפון דאז.

רנ"ג ליאור שוקרון

ליאור החל את שירותו כמוכנאי טנקים בגדוד 53 בחולייה הטכנית בפלוגת אלון, עבר לקבע כמחט"פ בפלוגת אלון לאחר מספר שנים הועבר לתפקיד המחט"פ בפלוגת גולן המשיך בקבע כמנהל עבודה בגדוד 71 ומשנת 2014 משמש כאחראי חוליית בוחנים במפקדת החטיבה.במהלך שירותי כמחט"פ ירדנו לקו נצרים, הקו היה משמעותי ומאתגר הן מבחינה מבצעית והן מבחינת אחזקה בהקשר לתקלות הטנקים, גזרת הפלוגה כללה בתוכה את מוצב נצרים, עלי סיני, ניסינית, דוגית ולמעשה תפקס את כל הגזרה התפונית של רצועת עזה. מספר הטנקים תחת אחריות הפלוגה הגיע סד"כ של גדוד היום (טנקים נוספים של גדוד 71). במהלך הקו החוליה הטכנית פגשה במספר אירועים מבצעיים משמעותיים פצמ"רים על המוצבים, שני טנקים שעלו על מטענים ומתן מענה במבצעים נקודתיים וייחודים שקרו בגזרה ומתן מענה אחזקתי בתיקון תקלות כולל חציית גב"ל ושטח אויב.

לאחר אירוע עלייה על מטען של טנק המ"פ (שעליו סיפר עופר ווקנין במסמך זה) האירוע השני תופס אותי בשעה 5:00 בבוקר, נשמע פיצוץ חזק מאוד שהרעיד את היביל בו ישנתי כמובן שמעוצמת הפיצוץ ורעד היביל חשתי שמתרחש אירוע משמועתי חמור בגזרה  באותה נשימה קיבלתי טלפון מסמ"פ שדרש בבהלה להגיע לאירוע כאשר הוא דורש רשת הסוואה מאחד הטנקים ובהגעה מהירה, משהגענו נחשפה מול עייני גודל האירוע וגודל הזוועה  טנק שביצע פתיחת ציר בוצעה לעברו ירי מנשק קל והמפקד הטנק החליט להגיב לאירוע וסטה מציר הנסיעה, משסטה הטנק מהציר עלה על מטען רב עוצמה כתוצאה מהמטען נהרגו שלושה לוחמים עלאא כבישי, מתן בידרמן ורותם שני, מפקד הטנק הצליח לשרוד את האירוע.

ניתן לספר מהאירוע כי מדובר על אירוע קשה ביותר הדורש תעצומות נפש גבוהות מאוד כאשר במקביל ישנם בעלי תפקידים בפלוגה דוגמת חולייה טכנית, מפקדים והמ"פ בראשם  אשר חשים חוסר ביטחון מוחלט בעקבות שני אירועים עוקבים חודש לאחר חודש, באותה נשימה מפקד הפלוגה ניגש אליי וביקש שנעשה שבת פלוגתית על מנת לחזק את הכוחות הלוחמים ולעבור יחדיו את האירועים הקשים ומיד נעננו בחיוב, הימים היו ימים כואבים מאוד המלווים בלוויות ההרוגים וחיבוק המשפחות שאיבדו את יקיריהן, על אירוע זה ונוספים הפלוגה יחד עם החולייה הטכנית קיבלה צל"ש פלוגתי מאלוף פיקוד צפון גבי אשכנזי.

על חילוץ הטנק ניתן לספר כי עמלנו שעות רבות יחד עם צוות רבנות למציאת שרידי גופות מכלל חלקי הטנק המפוזרים למרחק רב ובתוך חצרות בתים.

 

 רנ"ג עבד עבד – טכנאי מע' הנעה פומ"ה – צל"ש מפקד חטיבה

מהלך מלחמת לבנון השנייה, סיכן את חייו פעמים רבות על מנת שחבריו יוכלו להמשיך להילחם. רנ"ג עבד עבד, מפקד חוליה טכנית בפלוגה המבצעית של גדוד 605, לא אמר אף פעם "לא" במהלך מלחמת לבנון השנייה. הוא התנדב ראשון לכל פעולת חילוץ ופעל פעמים רבות תוך סיכון חייו. הגדוד חילץ לאורך המלחמה פומו"ת, דחפורים וטנקים תקולים מע'נדוריה ועד למחרב הסלוקי. עבד תדרך את הכוחות בשטח, חילץ כלים רבים בעצמו, שמר על כשירות כלל הכלים ושימש יד ימינו של מפקד הגדוד במבצעים הרבים בהם השתתף.

"כבר לפני המלחמה הבהרתי לכולם בגדוד – אני לכל משימה נכנס, לא משנה כמה קשה יהיה בשטח", אומר היום עבד. "לא הייתי רוצה שמישהו יסכן את חייו במקומי. רציתי להיות תמיד בחוד, להיות תמיד עם היד על הדופק ולעזור פיזית לטפל בתקלות בזמן אמת. המג"ד זיהה שיש לי אימוץ לב רציני כי תמיד אמרתי 'כן', בחיים לא התנערתי מאחריות. בהתחלה אתה מתרגש ומפחד קצת, זה טבעי, אבל כשאתה רואה את הפנים של הלוחמים ואת הרעות והאהבה בין כולם, זה מיד ובר ואתה מתפקד מעולה". במעשהו גילה רס"ב עבד רוח לחימה, יוזמה, אומץ לב ודבקות במשימה. על כך הוחלט להעניק לו צל"ש מידי מפקד עוצבת ברק דאז, תא"ל עפר צפריר.

רס"ב עבד נמשך כבר מגיל צעיר אל הצד הטכני. הרצון לתקן חפצים במו ידיו בער בו. "גדלתי בירכא במשפחה מסורתית ומגובשת, מהוותיקות בכפר", הוא מספר. "סיימתי את לימודיי התיכוניים במגמת מכונות, והמשכתי מיד אחר כך ללימודי טכנאי מכונות במכללת 'אורט בראודה' בכרמיאל.

"התגייסתי לצה"ל בשנת 1990, ועברתי קורס מכנואי טנק שוט-קל בבה"ד 20. אחרי זה עברתי לשרת בגדוד 74 של חטיבה 188. כעבור שנה עברתי הסבה לטנק מרכבה סימן 3, ובשנת 1992 סופחתי לגדוד 605, שהפך לבית שלי. ב-12 ביולי 2006, פרצה מלחמת לבנון בשנייה, הגדוד היה בקו רמה עוטף ירושלים, כאשר רכבי הגדוד היו ברמת הגולן. הפומו"ת הועברו לגדוד 601 ולגדוד 603. קראו לי לסייע לגדוד 603 באיזור אביבים בכל נושא האחזקה שלהן, עד שהגדוד שלי חזר מהקו בכדי להשתתף במלחמה. "עבדנו קשה כדי להחזיר את הכלים לכשירות מבצעית. אספנו את כל הרק"מ מבהל"ץ וממקומות רבים בצפון. במחלקת החימוש של הגדוד עבדו ימים ולילות בלי הפסקה, על מנת לשקם ולהחזיר את הפעילות והכשירות לרמה של 100 אחוז. גדוד 605 מנה מס' פלוגות מבצעיות, כוח צמ"ה וכח סיור והשתתף במלחמה מה-3 באוגוסט ועד ה-23 באוגוסט. ביצענו מס' פעולות הנדסיות רבות וחשובות: מיקוש, חבלה, פריצת צירים, פינוי כלים תקולים ופגועים, פינוי פצועים ועוד משימות שונות שהוטלו עלינו בזמן אמת." "השמות ע'נדוריה וואדי סלוקי לא היו זרים לנו כל אותם ימים. בהיותי נגד מקצועי וותיק, השתתפתי בכל המבצעים של הגדוד. חילצתי פומו"ת דחפורים וטנקים. בנוסף הדרכתי וסייעתי בכל נושא שנדרש ממני, עשיתי הכל בכדי להחזיר את הכלים לארץ. את הכלים עצמם תיקנתי בתוך עמדות מבוצרות במהלך נסיעות בחרבת כסיף, בוואדי בריך ובפאתי ע'נדוריה. בחלק ניכר של התיקונים נדרשתי לאלתר,

בגלל חוסר באמצעים, דבר שהקשה על אירועים שהיו קשים ומסובכים בפני עצמם." "באחד המבצעים, שלא אשכח אותו כל ימי חיי, הפומ"ה שבה נסעתי עם הסמ"פ גלעד טלר נתקעה על בולדר. הקשר בין הפומ"ה שלנו לשיירה נותק. הס"פ נתן הוראה לנהג לכבות את המנוע. מולנו היה בית שעלה באש, הקשר נותק לחלוטין ובחוץ שכררה חשכה. הרגשתי שכולנו הולכים למות ופחדתי מאוד. אני זוכר ששאלתי את עצמי 'מה עושים'?. לאחר כמה ניסיונות, הצליח טלר ליצור קשר עם השיירה מהמכשיר הנייד שלו. במקביל הצלחתי, לאחר לא מעט ניסונות, לחלץ את הפומ"ה מהבולדר שעליו עלינו. השייירה חזרה חזרה וחילצה אותנו." הפעולה המסוכנת ביותר שביצע עבד במלחמה, התרחשה בפאתי ע'נדוריה, "קיבלתי את המשימה ממפקד הגדוד אז, אל"מ אושרי לוגסי, היינו צריכים לחלץ שני טנקים ושני דחפורים. לפני ביצוע המשימה עמדנו אני ומ"פ 'דולב', יואב טורכנסקי בשדה של עגבניות. קטפתי עגבנייה ונתתי אותה ליואב. עד היום הוא מזכיר לי את המחווה הזו. הטנקים נמצאו במטע זיתים, בשתי חלקות, במרחק של כשלושה מטרים זה מזה. הטנק הראשון נפגע במנוע מטיל ונשרף כליל. הטנק השני היה ללא נהג, בלי קנה והזחל הימיני שלו היה פרוס כולו.

"ניגשתי לטנק הראשון, רציתי לשחרר את הבלם כדי לגרור אותו ולחלצו. ניסיתי להיכנס מתא הנהג, אבל לא הצלחתי בגלל זיווית הצריח, ירדתי ונכנסתי מהדלת האחורית. בתוך הטנק היה ריח עז ולא נעים בכלל, ובכל זאת נכנסתי פנימה, הכל היה שרוף ומחריד. הנתיב היה חסום

מהמארזים של הפגזים ולא הייתה אפשרות להגיע לבלם. החלטתי שצריך לחתוך את הזחלים של הטנק. ביחד עם המ"פ, הכנו את הערכות לפיצוץ זחל ובעזרתן חתכנו את שני הזחלים. "צעקתי בקול רם: 'הצלחנו!' שמחתי מאוד. גררנו את הטנק לשטח מישורי לאורך כמה מאות מטרים, הסתייענו בשני דחפורים: גודד ותומך, וחזרנו אל הטנק השני. הצלחתי להתניע אותו לשחרר את הבלם שלו. גם אותו גררנו עד לטנק הראשון, את השיירה הזו כיוונו למרחקים ארוכים ברגל בעלטה, בכביש צר מאוד ובירידה חדה ומסוכנת. " הצריחון של הטנק השרוף הסתובב ב-360 מעלות, ולא הייתה עליו שליטה. פחדתי שהטנקים יחליקו לתהום, כי לזחלים של הדחפורים לא הייתה אחיזה טובה באספלט של הכביש. ביקשתי מהמפעילים של הדחפורים שייסיעו עם כף קרובה לכביש, כשהסכין האחורית נוגעת באדמה, כדי למנוע החלקות.

עשינו הכל כדי למנוע תאונה, בסופו של דבר הצלחתי להחזיר את הכלים לארץ. זה בהחלט היה חילוץ מורכב ומסוכן מאוד. החוויה ההיא לא תישכח אצלי."

" לאחרונה השתחררתי מהצבא כבוחן רק"מ גדודי של גדוד 605, אני מסכם את התקופה שלי בצבא עד כה כשנים של נתינה, של עשייה, של התנדבות ושל כושר להפעיל אנשים בעת צרה. התמודדתי עם אתגרים ועם סוגיות מורכבות והצלחתי לאלתר פתרונות מהירים למצבים מסובכים. אני מרגיש שכל פקודיי ובני משפחתי גאים בי, מעריכים אותי ותומכים בי. אני אוהבת

את מורשת הצבא ואת ערכיו, ולכן אני ממשיך לשמור על קשרים גם עם חברים שיצאו מהיחידה וגם עם כאלו שהשתחררו, במיוחד עם אל"מ אושרי לוגסי, חברי לחיים, אדם מיוחד במינו שעזר לי אישית בעת צרה. החברים בצבא הם גם משפחה קרובה שלי, וזה נותן לי את המוטיבציה

להמשיך לשרת. אם הייתי צריך לחזור על המעשים אחד לאחד, הייתי עושה את זה בכיף. קיבלתי מכתבי תעודה והערכה שגרמו לי לבכות מרוב התרגשות. ההערכה של החברים שלי זה הדבר החשוב ביותר עבורי, הם המשפחה שלי. כל המפקדים נלחמו כדי שאני אקבל צל"ש, אנשים שמים לב כאשר אתה משקיע ונותן מכל הלב!".

 רנ"ג קובי כהן

קובי כהן התחיל את שירותו הצבאי בגדוד 605 כמכונאי פומ"ה. לאחר שלוש שנים, נכנס לשירות קבע בתור מחט"פ פלוגה אשד. הגדוד היה בתע"מ עזה בתקופה בה עזה הייתה פתוחה לכניסת אזרחים ישראלים. בתאריך ה- 26/12/1990 קובי כהן נכח עם חבריו מפלוגת אשד באיזור העיר עזה כחלק מתעסוקה מבצעית. בסמוך לשעה 11 בבוקר תושב מחנה פליטים שאטי, עלא עבד א-לטיף עובד, בן 24 דקר שלושה חיילי צה"ל בעיר עזה ופצע אותם באורח קל עד בינוני, פעל כנראה על דעת עצמו ולא בשליחות ארגון כלשהו, כך טענו מקורות ערביים. גופתו של התוקף, שנורה ונהרג ע"י החיילים נחטפה ונקברה. א-לטיפ עובד היה לא הרחק מהמקום, ליד מכוניתו ה-'רנו' לפתע, שלף סכין מטבח, שהייתה במכונית ובצעקות "אללה ואכבר" הגיח מאחור לעבר קבוצת חיילים ודקר שלושה מהם. ניסה לדקור חיילים נוספים, אך אחד החיילים הנדקרים ניטרל את המחבל והרג אותו. החייל הנדקר היה קובי כהן, אותו חייל אשר ניטרל את המחבל והרג אותו. קובי היה מחט"פ ולוחם לכל המניין. ביצע פעילויות מבצעיות, תפס כוננויות, סיורים והיה חלק בלתי נפרד מהמפל"ג ומפלוגתו אשד.

רס"ב יניב גבריאלי

רס"ב יניב גבריאלי הינו מנ"ע של גדוד 605, השתתף בעברו במלחמת לבנון השנייה בתור רס"ל. הגדוד קיבל משימה לפרוץ את הסלוקי. ריכוז מאמצו של הגדוד היה בסלוקי ולכן כל הגדוד נכנס לשם בכדי לתפעל פריצה ע"י סדר כוחות של 2 פלוגות רובאיות וצמ"ה. הגדוד הצליח במשימתו יומיים לפני תום סיום המלחמה. המג"ד החליט כי רוצה לדהור קדימה ולהגיע לפאתי הליטני. המג"ד הבין כי הולך להיות הפסקת אש והחליט כי זהו שטח נחוץ לשליטה ומהווה כקלף מיקוח מאוד חזק למדינת ישראל. אחד המשימות ביום השני היה L9D פרץ ציר ונפל מצוק בערך 12 מטרים על הגג כלומר הפוך לגמרי, בנוסף הצוק היה מורכב משתי סוללות בצדדיו. בזמן כל הפעילויות והתקדמות הכוחות יניב גבריאלי היה עם המג"ד וקיבלו זאת בדיווח בקשר. המג"ד נתן ליניב גבריאלי את המשימה ללכת לעבוד , להפוך את ה9D ולטפל באירוע. יניב נכנס עם כוחות אגמיים ועם סא"ל במילואים ( היה המ"פ הראשון של צמ"ה בגדוד 605 ) בשם פרימו. איתם לקחו 2 9D בכדי להפוך את הכלי ולתקן אותו. ה9D שלקחו היה אחד מסוג R9D והשני היה מסוג N9D. נכנסו עם הכוחות האגמיים תוך כדי שפותחים עליהם באש, הכוחות האגמיים ישר פתחו בחזרה ונטרלו את החוליה בכדי להגיע מחר לכלי. יניב ופרימו עשו הערכת מצב קצרה כאשר ראו את ה9D הפוך. החליטו כי מוכרח לבצע עבודות ביצורים בכדי לגלח את ההר קרוב ל-4 שעות. בתום ה-4 שעות הצליחו להוריד את ההר, חילצו את האנשים אשר היו בפנים ושלחו אותם לפינוי. תוך כדי חיברו שרשראות והפכו את הכלי לאט לאט ובזהירות בכדי שלא יפגע הכלי יותר ממה שנפגע. כל האירוע לקח קרוב ל-7 שעות של חילוץ. בזמן הזה נכנסו להפסקת אש ויניב הוציא ל9D את האקסים (ברקסים) . הכלים N9D וR9D לא הצליחו להחזיק את האקסים בגלל כובד העומס. היה מדרון קטן עם ירידה והכלי משך וגרר אותם קדימה וכמעט עלו על פומ"ה ובמזל שלא, הצליחו לעצור את הדחפורים בשיא המהירות, יניב החזיר חזרה את האקסים ל9 D  והחזיר את ה9D חזרה לכשירות. הצליח להוציא יניב את הדחפור החוצה לשטח הארץ בכדי לטפל בו בדחיפות ולהחזירו לכשירות ולמרות הכל הכלי המשיך לעבוד והספיק לחלץ הרבה כלים אשר נתקעו תוך כדי שיורים עליהם ומנסים לפגוע בהם.

 

 רס"ר אדהם מוסטפא

אדהם מוסטפא הינו בוחן צמ"ה בגדוד 605, השתתף בצוק איתן בשנת 2014 וחווה חילוצים רבים אשר דרשו ממנו להגיע לשדה הקרב ולחלץ כלים תחת אש. אחד מן המקרים היה כאשר קיבל דיווח ממ"פ צמ"ה להיכנס פנימה ולחלץ דחפור אשר היה תקוע עקב רצועת מנוע תקולה. אדהם נכנס עם נגמ"ש 19 המלווה בכוח אגמי עם מ"פ צמ"ה בכדי לתקן ולהחליף את הרצועה. בזמן החלפת רצועת המנוע הבחין אדהם מוסטפא ברעשים מוזרים המדמים קליעים קלים. הבין אדהם כי במרחק של קילומטר מולו נמצא חוליית חמאס אשר התחילה לפתוח בירי אל מול הכלים התקולים בכדי לפגוע ולהרוג. אדהם צעק לכלל הכוחות בשטח כי יש חוליית מחבלים מולם וצריך לתפוס מחסות או לנטל את החולייה. למרות הכל אדהם בגבורתו המשיך לתקן את התקלה ולא עניין אותו דבר מלבד לחלץ את הכוח התקול, הסמ"פ ישר צעק לו כי עליו לתפוס מחסה ואכן הקשיב לו ותפס מחסה. כוחות הצמ"ה זיהו את החוליה ופתחה עליהם בירי קל בכדי לנטרל את המחבלים. תוך כדי אדהם המשיך לתפוס מחסה וחיכה לחיסול החוליה בכדי להמשיך לתקן את התקלה. לאחר מכן סמ"פ צמ"ה צעק לאדהם כי אפשר להמשיך לתקן את התקלה כי הצליחו לחסל חלק מן המחבלים ולחלק להבריחם. אדהם עלה מהר על הכלי והמשיך בעבודתו לתיקון התקלה. הצליח אדהם לתקן את התקלה ונתן הוראה לסמ"פ להמשיך בלחימה וחזר עם כוח ליווי אגמי החוצה.

מקרה נוסף קרה לנגד אדהם מוסטפא כאשר נדרש היה להיכנס חזרה לשטח כיוון שקיבל דיווח ממ"פ צמ"ה על כניסתו לטובת תיקון התקלה. מ"פ צמ"ה דיווח לו כי יש תקלה במיכלית סולר (ביצת זהב).] הנגד אדהם נכנס עם כוח ליווי אגמי צמוד ועם נגמש 19. אדהם אבחן כי יש תקלה בכבל 24 ונדרשת החלפה של הכבל. תוך כדי התחלת תיקון התקלה, שמע קליעים שעוברים ליד אוזנו ותפס מחסה ישירות ליד הנגמ"ש. לאחר נטרול החולייה, חזר אדהם ותיקן את התקלה במהירות ונתן לכוח הצמ"ה להמשיך במשימתו.

 

 רנ"ג עופר ווקנין

עופר ווקנין הינו פורש של חטיבת 188 אשר שירת בגדוד 53 משנת 1988 שימש כחייל בחולייה טכנית במקצוע מכונאי שוט קל לאחר מכן ביצע הסבה לטנק המרכבה שימש מספר שנים כמחט"פ פלוגה אלון ו בזק ולאחר מכן בשנת 1999 מונה כמנהל עבודה תפקיד אשר החזיק בגאון עד לשנת 2017 שימש כמנהל עבודה חטיבה עד לפרישתו בשנת 2020. עופר מספר על חילוץ מורכב סמוך לציר קרני – נצרים:

בחודש פברואר 2002 יצאנו ביום חמישי כלל הבוחנים והמחט"פ מהיישוב נצרים בשיירה החוצה על ציר קרני למעבר קרני, בדרך לחופשת השבת, בשעה 20:00 הגעתי לביתי בקצרין לאחר פיזור כלל האנשים, מיד לאחר פשיטת המדים החלו להגיע הטלפונים על אירוע שרכב קרבי עלה על מטען ברצועת עזה, קח"ש הגדוד צורי קרן הזעיק אותי ואת שני המחט"פים שוקרון ליאור (מפקד החולייה הטכנית מפלוגת הטנק שנפגע) ואילוז רונן וביחד עם בוחן הנגמ"ש מוטי מלכה החלנו תנועה חזרה דרומה לכיוון רצועת עזה, משיחה עם הקח"ש במהלך נסיעתי הבנתי שמדובר על טנק מ"פ גולן ושיש נעדרים.

בדרך לשם קיבלתי פרטים נוספים על האירוע מפי בוחן פד"מ שהגיע לאחר כשעה לאזור אך לא הורשה להיכנס, היחידים שהורשו להיכנס היו מח"ט 188 בועז כהן ומג"ד 53 שמוליק אולנסקי ואיתם ניהלתי את השיחות.

בשיחה עם בוחן פד"מ נדרשתי לריאו חץ באמירה שהחט"כ זז ממקומו ונדרש לחילוץ (ציין משמועות), בשיחה עם המג"ד הסברתי כי התבקשתי לריאו חץ בכדי לתפעל את תזוזת החט"כ המג"ד הסביר לי את גודל האירוע ועל כך שהצריח של הטנק עף למרחק של 15 מטר מהתובה,

התובה יושבת בתוך בור ענק שנפער והחט"כ יצא מהתובה לחלוטין  לאחר שלוש שעות נסיעה בהגעתי למעבר קרני, היחידים שהורשו להיכנס הם חוליית הבוחנים הגדודית והרבנות הצבאית, בהגעתי למקום גיליתי את גודל הזוועה ושתיאור המג"ד היה עדין לעומת הנראה בעין מסתבר שהטנק עלה על מטען ענק של 100 ק"ג חומר נפץ (C4 לאחר חקירה התגלה כחומר תקני וחזק ביותר) המטען הוטמן קרוב מאוד לפני הקרקע בעל פס דריכה במעבר הכרחי (ציר טנקים) הטמנת המטען גרמה לכך שהנזק לגחון הטנק יהיה בעל עוצמה ופגיעה מרבית.

מעוצמת הפיצוץ המנוע הועף ממקומו ובדרך למעלה ניתק את הצריח מתובה, באירוע זה נהרג נהג הטנק רון לביא, טען אשר זגורי ומפקד הטנק משה פלד, בצורה מפתיעה ביותר התותחן יצא עם פציעה קלה בלבד ונמצא מטייל על התובה ולא מבין את אשר קרה.

התחלת החילוץ החלה בעבודה משותפת עם צוות הרבנות בזיהוי חלקי גופות, נדרשנו להתחיל ולפנות את חלקי הטנק שהועפו למרחק מעל ל – 100 מ' וזאת על מנת לזהות כל שריד מהצוות

 שנהרג מפקד הטנק הוגדר כנעדר במשך מספר שעות ורק לאחר שהרמנו את הצריח ממקומו התגלתה גופתו, מכיוון שהיה פגז בקנה התותח נדרשנו לפעולת חילוץ הפגז כאשר הצריח הפוך, חילוץ הגופות והשרידים נמשכו עד לבוקר יום שישי.

ביום שישי בבוקר הגיע משאית של מנופי אבי על מנת להרים את התובה, נשארתי עם הטנק על מנת לפרוק אותו מתחמושת, הכנות והקשירות כל אותו הזמן עד אשר נכנסו המובילים והוציאו את שרידי הטנק מהציר מחוץ לרצועת עזה. הקח"ש והמחט"פים ליאור שוקרון ורונן אילוז עלו על נגמ"ש עם כוח חי"ר מאבטח ונכנסו לתוך מחנה הפליטים בכדי להביא פלטות בזוקה ואמל"ח, המחט"פים החלו לסרוק בפאתי מחנה הפליטים ואף נכנסו לבתים על מנת לחלץ אמל"ח מהטנק הפגוע מהגגות. קיבלנו הנחייה מאלוף פד"מ להעמיס את הטנק כיחידה אחת זאת אומרת לקשור את הצריח על התובה ולהסוות את הטנק בכדי שלא יראה הנזק בכבישי ישראל, מלאכת החילוץ וההנפה של הטנק על המוביל לקחה מספר שעות בכדי לייצב את הצריח ולקשור אותה ע"ג התובה.

 

 רס"ב עיסאם אבו טריף – בוחן רכב גדוד 605 מלחמת לבנון השנייה

הגדוד נכנס לסלוקי בפעם הראשונה, כשהיה נמצא בקו רמה. הגדוד ארגן את הכלים והם נכנסו ללבנון, עברו את הגדר. אמרו שהכלים יקבלו דלק וסולר מחטיבת הנחל שישבה שם. הכלים חזרו כדי לתדלק שם והחטיבה הכניסה אושקוש, הוא חטף שם טיל ולא הייתה דרך לתדלק את כל שאר הכלים שהגיעו. מהצד שלנו הצבא אסר להכניס מכליות דלק אושקושים וכו. אני קובי ושמעון היו על הגדר איפה שנותנים את המענה לתחמושת ועוד. במקום הזה מרכז החימוש שמו תחנות דלק ניידות, מיכל דלק בצורת קובייה על מעמדים. יובל משה, מפ ג, שהיה במנהלות, כל הזמן עשה את הדרך הלוך וחזור מלבנון, כניסה ויציאה. אני וכמה נגדים פירקנו מיכלית דלק בגובה 2-3 מטרים והרכבנו אותה על עגלת מוקשים שרוקנו, קשרנו אותה כך שהדלק ללא מנוע יזרום ויוכל לתדלק את הרכבים. דיברנו עם יובל משה שיעביר את הדלק לרכבים. הדלק הגיע בשבת בבוקר והמיכלית תדלקה את כל הרכבים כך שכולם חזרו. עגלות המוקשים שימשו בהמשך גם להעברה של ציוד נוסף והרעיון של תדלוק מהמיכליות שניתן להעביר קיבל את השם "ביצת זהב" ומשתמשים בו עד היום לתדלוק רכבים בשטחי אויב.

עופרת יצוקה:

נתקעו הרבה כלים בשטחים, שלושה מנועים של פומות שהיה צריך להחליף, וכל הפלוגה נתקעה בלי יכולת לצאת. לא היה ניתן להכניס רכבים אך מנהל העבודה, שמעון לוי, בכל זאת החליט להכניס את הריו חץ, ונכנסנו דרך השביל הלבן. שביל לבן- שביל לוגיסטי, שביל שפותחים ושמים עליו עפר לבן ומשמש להעברת ציוד ומסומן בצבע לבן לזיהוי. אחד מהמנועים הצליחו לגרור החוצה, אבל לאחת מהפומות הייתה פריסת זחל ולא היה ניתן לגרור אותה. אחרי שגררו וחזרו שמו לב לכניסה שלהם וכעסו על כך שהכניסו רכב כשהיה אסור. אבל הרכבנו בכל זאת גל הינע לפומה והספקנו במהירות שיא להחליף לה גם מנוע וגם לתקן את פריסת הזחל. הצלנו בסופו של דבר גם את הנגמש 9, גם את הריו חץ עם המנוע הישן וגם את הפומה התקועה. במקביל היה עוד מנוע שהD9 גררו החוצה.

 חללי טנ"א חטיבה: 

 

 

 

חיפוש מידע

כניסת חברים

חברים online