רנ"ג שלמה בוג'ו- כיום מנ"ע חטיבה 7 בימיו כחייל חט"פ "גולן" בגדוד 82 ברצועת הבטיחון

 

מבצע חומת מגן - פעולות האחזקה במהלך המבצע

קצין חימוש חטיבה - רס"ן מישל ינקו

רס"ב מוטי עטון מנ"ע טנ"א 77 בעודו מחט"פ בדרגת הרס"ל קיבל את עיטור המופת על פועלו במבצע זה:

בתאריך י"א בחשוון התשס"ג 17 באוקטובר 2002 נקלע כח מגדוד 82 למארב אשר כלל ירי והשלכת בקבוקי תבערה סמוך לקסבה בשכם.

טנק מהגדוד נתקע עקב תקלה טכנית. לעבר הטנק הושלך כד תבערה והוא החל מתלקח. כתוצאה מהתלקחותו הופעלה מערכת כיבוי האש בתוך הצריח והצוות יצא מהטנק.
רב סמל מוטי עטון הצטרף ללא היסוס לצוות מפקד הפלוגה אשר הוקפץ למקום האירוע, הוא נכנס לתא נהג הטנק הבוער, כשהוא מסתכן בהרעלה, בכוויות ואף בפיצוץ. הוא שיחרר את בלמי הטנק במקצועיות ובנחישות. לאחר שחרור הבלם, החלו בגרירת הטנק.                                                                                        הטנק האמצעי היה הנגרר, הטנק הראשון היה המושך והטנק השלישי   הבולם.
נהג הטנק הבולם איבד את ההכרה, ומוטי התנדב להחליפו ותפס את מקומו. מוטי הציל בפעולותיו את חיי חבריו לגדוד על פעולה זאת קיבל עיטור מופת.

• דברי מג"ד הגדוד דאז סא"ל ליאור הוכמן:

"צנחן בעל משמעת פנימית גבוהה, גם אם הוא רעב וחולצתו קרועה, מסוגל ללחום בגבורה ובדבקות. אבל שום טנק לא יזוז, גם למשמע נאום ציוני נוקב, כשאין במכליו דלק, או כששרשרתו פרומה".

(ישראל טל (טליק) בתוך: שבתאי טבת. (1968). חשופים בצריח. תל-אביב. עמוד 116)

"המשפט הנ"ל מתאר מעל ומעבר את הקשר ההדוק בין אנשי השריון לבין אנשי האחזקה. אשרינו, בגדוד 82, חטיבה 7, שזכינו לחבורה מובחרת של אנשי אחזקה, שעושה ימים כלילות על מנת שהטנקים ימשיכו לנוע קדימה. בתוך החבורה המדהימה הזו, מסתתרים סיפורים רבים על דבקות, נחישות והשקעה- ובתוכם סיפור יוצא דופן אחד, אותו אנו, חיילי ומפקדי גדוד 82 לדורותיו, מבקשים לספר."

 

פעילויות מערך הטנ"א לאור השנים:

1941 – הוקמה מחלקת החימוש של ההגנה. המחלקה עסקה ברכישה, הסתרה ושינוע של אמצעי הלחימה, משיתוף פעולה של התעשייה הצבאית. בינואר 1948 הפכה מחלקת החימוש לשירות החימוש.

מלחמת העצמאות ( נובמבר 1947 – ינואר 1949) – הוקמו יחידות ראשונות לשיקום ושיפור רכב (במ"ב – בתי מרחב בסיסיים).

1951 – שונה שמו של חיל הטכנאי בצה"ל לחיל החימוש.

מבצע קדש (אוקטובר 1956) – החיל עוסק בחילוץ ובתיקון אמצעי לחימה ובאיסוף שלל. אחרי המלחמה הוקם גדוד שירותי החימוש הראשון (גש"ח).

מלחמת ששת הימים (יוני 1967) – צורפו יחידות אחזקה לכוחות הלוחמים. החיל עשה שימוש בסדנאות אזרחיות, שסופחו לצה"ל. אחרי המלחמה החיל עסק בהתאמתם של טנקים שנלקחו שלל לצה"ל.

מלחמת ההתשה (1978-1970 ) – החיל ערך מבצעי חילוץ רבים.

מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) – החיל הצליח לשקם אמצעי לחימה פגועים במהירות, ולהחזירה לקרב (מהירות השיקום במלחמה הייתה קריטית ביותר).

מלחמת לבנון הראשונה (1982) – הוקמו 2 יחידות חימוש מרחביות בתוך לבנון, ונערכה טבילת האש הראשונה של טנק המרכבה, שפותח ע"י החיל.

1990 – אתר ההנצחה של החיל נחנך בנתניה.

האינתיפאדה השנייה (ספטמבר 2000 –אוגוסט 2005 ) – פותחו אמצעי מיגון חדשים לרכב קרבי משוריין והולתרו מספר שדרוגים לכלי הרכב של צה"ל. ביניהם ניתן לציין צריחים עיליים (כמו של הנגמ"חון) לפומה ולאכזרית, מיני צריח לטנקי מרכבה, מיגון כלוב לדחפור D9R (עליו זכו המפתחים והמתקינים מפרס מפקד זרוע היבשה ב -2006), פיתוח הקרב (הסבה של טנק גישור לטנק הנושא פילבוקס נייד) ועוד.

מלחמת לבנון השניה  (2006) – חיל החימוש עסק בחימוש וחילוץ הכוחות הלוחמים בזמן הלחימה. ולאחר המלחמה, דוח וינוגרד מצא את חיל החימוש כאחד מהחיילות המצטיינים במלחמה.

פעילויות מערך הטנ"א מלחמת ששת הימים:

פעילות חיל החימוש במלחמת ששת הימים, אשר כללה את החיילים הסדירים ( חובה, קבע ואזרחים עובדי צה"ל) והמילואים, במערך הנייד והנייח, הייתה מרשימה בכל קנה מידה. כל המערך נדרש לעמוד מול הצרכים והדרישות של הלוחמים בשטח אשר הביאו גם ליוזמות מקומיות, אלתורים ומציאת פתרונות הולמים וזאת על מנת לאפשר למערך הלוחם לבצע את משימתו. לא נעדרה תמיכה, גיבוי וסיוע ממקחש"ר וקחש"ר אישית (תא"ל דומי חיים ז"ל) אשר עשו את המקסימום לגבות ולפתור את הבעיות הטכניות והארגוניות שנוצרו בשטח. במהלך המלחמה סבל גם מערך החימוש באבדות בנפש, חללים ופצועים, אך יחד עם זאת לא נעדר גם מקומם של מקבלי הצלש"ים.

הפעילות החימושית בחטיבה 7 במלחמת ששת הימים הושפעה משיטת הלחימה של החטיבה: פריצה ומרדף מהיר וארוך. החימוש בגדוד אורגן בפיצול אמצעים וכ"א – החוליה הפלוגתית פוצלה והופעלה מ – 2 זחל”מים ונ"נ. שיטה זו אפשרה תמיד להגיש סיוע חימוש צמוד גם שחלק מן הכוח כבר נשאר מאחור בעבודה. הסדנה החטיבתית נבנתה במתכונת משולשת: פלגת רק"ם – שוט, פלגת רק"ם – מג"ח ופלגה בסיסית אשר כללה גם מחלקת רק"ם בעתודה. בשלב הראשון תוכנן שהסדח"ט לא תעבור את הקו הירוק, אלא לאחר כיבוש אל-עריש, כך שהגש"ח הנייד הקדימה והתחיל בביצוע התיקונים באזור רפיח-ג'יראדי. ה – סדח"ט הצטרפה לחטיבה באל-עריש ומכאן הופעלה בדילוגים בצמוד לכוח הלוחם ( כ- 30 ק"מ מן הכוח העיקרי של החטיבה). מתוך 124 טנקים של החטיבה, הגיעו לתעלה 85, כאשר 28 נפגעו או הושמדו ו – 11 בתהליך תיקון. בדרך תוקנו 20 תקלות במג"ח ו – 57 תקלות בשו"טים בצמידות לקצב התנועה.  במהלך התיקונים הוחלפו המון חלקים קריטיים כרי מנועים, מצמדים, תיבות הילוכים וכו... . 8 אנשי חימוש נהרגו ו – 13 נפצעו, בעיקר כתוצאה מפגיעות ישירות ב – זחל"ם טכני של גדוד 79 וחוליה טכנית של פלוגת הסיור.הסדנה החטיבתית תיקנה תוך כדי המלחמה 10 תקלות בשו"ט ו – 68 תקלות במג"ח.

השתנות בתפיסת האחזקה  (תוך מיקוד בפעילות מערך האחזקה במבצעים ומלחמות).

שנת 2016 – תכנית אחזקה אחרת בחיל הטנ"א.

תכנית אחזקה אחרת נולדה מתוך הצורך לשנות את תפיסת האחזקה תוך שבירת החומות המוסכמות שהיו קיימות במשך שנים רבות.  במסגרת התכנית רווחו תכניות האחזקה. שלושה דרגי תיקון הוסבו שלני דרגים – שדה ושיקום. אוגדות 80,143 ו – 877 – הוסמכו לדרג השדה, כולל מיסוד יכולות גרירה עצמאיות והחטיבות הסדירות עברו הסמכות דומות. תהליך הקמת אגד טנ"א ארצי יצא לדרך, והוקמו חמישה גדודי טנ"א ברחבי המדינה. בנוסף הוקמה יחידת תפעול אחזקות חוץ ארצית אשר מפעיל את מוקד שירותי האחזקה עבור כלל צה"ל בתחום המוסכים והגרירה.

הישגי התכנית:

• שיפור יכולות מערך האחזקה בחירום ובמלחמה.
• חיזוק מאמץ ההגנה
• שיפור זמינות האמל"ח ביחידות ההכשרה
• ייצוב המענה בימח"ים
• מתן עצמאות מרבית ליחידות הקצה המבצעיות
• רידוד רמות מלאי החלפים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.
• התייעלות ממערכי האחזקה.
• גיבוש מענה ייחודי לפיקוד הצפון.

בשנת 2015, הדיון על מיקום מערך האחזקה הביא להחלטת הרמטכ"ל על מיזוג מז"י – אט"ל אשר מומש ב – 16.09. מיד לאחר מכן מונה צוות בראשות אל"ם מישל ינקו רמ"ח תוא"ם וקטנא"ר מיועד דאז לבחינת מערך האחזקה בצה"ל במטרה להביא לשינוי תפיסתי באחזקת הצבא תוך שבירת חומות ומוסכמות. מערך האחזקה בשנת 2016 נמצא אחרי צמצום מתמשך בכ"א קבע, אזרחים עובדי צה"ל וחיילי חובה, עומסי העבודה, גדלים בימ"חים ובגדודים הסדירים, ועם תשתיות ואמצעים לא מותאמים לאחזקת אמל"ח מתקדם.

 סיכום:

"אחזקה אחרת" היא דוגמה לפריצת קבעון מחשבתי ומודל המראה יכולת של ארגון להשתנות ולפנות משאבים. להתאמתו לאתגרי העתיד תוך הוכחת התייעלות כלכלית לצה"ל, שיפור המענה, שילוב נכון של סקטור האזרחי והחזרת האמון של שמרתי קבע במערכת.

"אחזקה אחרת" מיצבה מחדש את החיל הטנ"א בצה"ל כמערך מוביל, יוזם , איכותי ורלוונטי.  

 

 

סיפורים אישיים (סיפורי גבורה / מלחמות וסיפורי מורשת):

ראיונות - תיעוד ראיונות עם קציני טנ"א שתפקדו במלחמות / מבצעים.

 

תא"ל אליעזר בן הרוש - ממח"ג  גדוד 75 ברצועת הביטחון – 1984-1996:

מבצע מיידון – בשנת 1988 החליטו בפיקוד הצפון לצאת למבצע גדול במיוחד באותה תקופה, שמטרתו הייתה לתאר את העיירה מיידון ממחבלי חיזבאללה. למשימה הוקצה גדוד 77 כסיוע וכוח התערבות בחטיבה 35. בן דודי היה באותה תקופה מ"פ בחטיבת הצנחנים. המבצע התחיל בערב ל"ג בעומר, בלילה שקט. הטנקים והנגמ"שים שנסעו העירו את כל הכפר והמחבלים נכנסו לעמדת כוונות והפתיעו את כוחותינו. בן דודי רס"ן ציון מזרחי ז"ל מ"פ מסייעת גדוד 202 חטיבה 35 נהרג בהתקלות הראשונית. לגדוד 77 היו מספר טנקים תקולים כתוצאה מתוואי שטח ודרכי הגישה ליעד. לטנקי הגדוד היו פריסות זחל רבות, ותקלות בחט"כ. ביום השני למבצע הופעל גדוד 75 כדי לעזור בחילוץ טנקים תקולים ולאבטח את זירת הלחימה. אנשי מערך האחזקה של גדוד 77 וגדוד 75 פעלו יחד על מנת לחלץ את הטנקים באומץ רב ובנחישות. לאורך שירותי הצבאי הענקתי את ערכיי בעולם האחזקה מהשירות בחטיבה 7 לצד מפקדים ואנשי אחזקה מסורים וראויים לכל הערכה על אומץ ליבם ועל מקצועותיהם. חטיבה 7 בשבילי היא הרבה יותר מדרך חיים. היא ערכים, קושי, אתגרים, שרידות איתנות, אמונה והצלחה בניצחון.

 

סא"ל נדב אלבז - קט"א חטיבה 7 – מבצע צוק איתן:

צק"ח 7 מבצע תמרון במרחב "ג'וחר א-דיכ" ו"אל בורג'".בתאריך ה- 28/07/14 (יום עשירי לתמרון), מבוצע ירי נק"ל מצפון שכונת "גוחר א-דיכ" בגזרת צק"ג 77. לאור כך, הוחלט לבצע חישוף במרחב "מפעל הבטון" ע"י דחפור של פלוגת עזה ת"פ צק"ג 77 במטרה לטהר את המרחב וכן לשלול מנהרות לחימה.  בתאריך ה-28/07/2014, שעה 16:04, מתקבל דיווח ברשת הקשר, כי ישנו דחפור אשר עולה באש בעת ביצוע חישוף שטח בצפון שכונת "ג'וחר א-דיכ". נוכח באותה העת, בתא החימוש הדיווח התקבל לתא החימוש חטיבה הינו ע.קח"ש חטיבה סדיר וקצין מנמ"ש. אלו העבירו את הדיווח לקח"ש החטיבה אשר נכח באותה העת בצק"ג 82 אשר היה ת"פ צק"ח 828. באותה נקודת הזמן, תמונת המצב כפי שמובנת, כי הדחפור נפגע מטיל נ"ט. 2 לוחמים פצועים מכוויות ומתבצע פינוי לאחור ע"ב הכוח האורגאני במרחב. הסוגיה אשר עולה מיד, אך מכבים דחפור בוער ?

.

למחרת, בתאריך ה-29/07/2014 לאחר התקררות הדחפור, בוצעה בדיקת ס"פ (סילוק פצצות) ע"י הנדסה עזה לשלילת הישארות תחמושת בדחפור. העמסת הדחפור על מוביל כננת בוצעה בסיוע טחל"צ לטובת סיוע במשיכת הכלי והרמת הכף.

אנשי טנ"א ותיקים

רנ"ג שלומי אוחיון - מנהל עבודה טנ"א גדוד 75  - מלחמת לבנון השניה

הגעתי לגדוד 75 מחטיבה 188 גדוד 74. לאחר שבועיים שאני ביחידה, הגדוד מוקפץ ממחנה סיירים למחנה גמלא לטובת שבוע הכנות לקראת פעילות לא ידועה שלבסוף הפכה למלחמת לבנון השנייה. במעלה גמלא חולית הטנ"א בוחנת ומכינה את כל הרק"ם לטובת הפעילות.

ממחנה גמלא הגדוד דילג לגזרת רכב-רמים.  הפלוגות התמקמו באזור זרעית/שתולה לפני כניסה ללבנון. תפקידה העיקרי של חוליית הטנ"א הגדודי היה לתת מענה אחזקתי וחילוצים במידת הצורך תוך כדי לחימה על מנת לאפשר המשכיות לחימה של הפלוגות והלוחמים. הגדוד החל תנועה לתוך לבנון לכיוון בנט-ג'בל. במהלך הלחימה לקראת השעה 24:00 דווח לנו שטנק סימן 2 מפלוגת כפיר חטף טיל נ"ט. הוקפצנו לשם אני, אושרי קלפון (מכונאי טנקים), ואברהם חדד ( מחט"פ), עלינו ע"ג רק"ם בשיירה לתוך לבנון על מנת לחלץ אותו. כשהגענו לטנק, תוך כדי שאנחנו שומעים יריות מכל הכיוונים, אנחנו מזהים את הנזק: פגיעה באזור הינע צד ימין, מיכל דלק והמנוע. הטנק לא יכול לזוז. התחלנו כשניתקנו את הצלבים על מנת שנוכל להתחיל בתנועה, הטנק לא זז. הזעקנו בקשר 2 טנקים מפלוגת מחץ שיגיעו אלינו על מנת למשוך את הטנק שנפגע לאחור תוך שאנחנו תופסים מחסה. הגיעו הטנקים, קשרנו אותם, אחד מאחורה ואחד מקדימה, משכנו אותם לכיוון צומת הקנים בואך שתולה למקום אסטרטגי והתחלנו להכשיר אותו. תוך מספר שעות הוחלף מנוע ותוקנו כל הנזקים שנגרמו לטנק והוא חזר ללבנון.

 

רנ"ג עמרם בן דוד - מנהל עבודה טנ"א גדוד 603 – (חילוץ נמרה בהר שיפון)

תאריך י' בשבט, יום משמעותי לעם היהודי, אך זה יום משמעותי גם לגדוד להב. היום לפני שנה בסוף הצום הייתי בבית הכנסת, פתאום מצלצל "אורי רון מג"ד 603" . מה הוא רוצה ממני עכשיו? עמי אני שולח לך מיקום, תגיע זריז, יש לנו אירוע מורכב. אני חושב לעצמי, נו מה כבר מורכב יכול להיות, לוקח פיתה נוסע להר שיפון. מחנה את הרכב והמג"ד אומר: בוא עולים ברגל..... .

10 דקות עליה לאור פנסים ופוגשים את דני המ"פ, מחייך ונבוך. ונמר"ה של בהל"צ שהושאלה לאימון בשפץ מטורף: זחל שמאל כמעט באוויר וצד ימין משקיף למדרון. המג"ד אומר למושיקו מנ"ע צמ"ה שהגיע לך תביא באגר, נחפור מסביב, נוריד אדמה, נשטח את השיפוע ואז נחלץ. אני ואלכס הבוחן מסתכלים ואומרים שעד שזה יקרה השלום עם סוריה יגיע.

ממליצים למג"ד לחלץ בגרירה עם כלי עוגן וכלי גורר. תוך שעה הכלי מחוץ לשפ"ץ. בסה"כ יש לנו פריסה פנימית בכל אחד מהזחלים, כולם הולכים, אנחנו נחזור בבוקר עם ציוד ונסיים פה, לפחות ככה חלמנו. באותו לילה התחילה סערה שהתריעו עליה במשך כל השבוע.... כמות הגשם שירדה באותו לילה ולא הפסיקה למשך 4 ימים רצופים שינתה את הנוף ואת החלומות שהפך לסיוט. לא ניתן להגיע לכלי אלא רק עם משאית 6*6 כמו טטרה או FMTV. המיקום שהנמר"ה נמצאה בו היה בתוך נתיב זרימת מים שהמפלס בו עלה ועלה בכל רגע. כל הניסיונות לסיים מהר שם עלו בתוהו "עזרה" שהגיע מהחטיבה רק גרמה לנו להיתקע יותר, הגשם לא מפסיק ומגיע הלילה. אני מתחנן לגדוד שיביאו דחפורים ונזיז את הנמר"ה למקום אחר, למקום שנוכל לעבוד בלי לשקוע בבוץ שהגיע לגובה מטר. אבל אין עם מי לדבר ובטח אין מי שמבין אותך. בחצות אני מקבל טלפון מפלוגת הצמ"ה טוהמי, אסי, זהר, מושיקו, יהודה כולם בצד השני של הקו, עמי מה צריך?  אני מסביר שחייב שני דחפורים שיעיפו אותנו מהביצה. לפתע אני שומע: "סבבה, עד הבוקר אצלך". מסתבר שהם חטפו בלילה 2 דחפורים ובאגר מאוגדה 210, נסעו בהם כל הלילה ולפנות בוקר הגיעו אלינו. אני ראיתי מלאכים, לא נגדים. התחלנו שם במבצע גרירה שלא חוויתי ב – 27 שנות שירות בחטיבת שריון. מהעומסים הזחלים נקרעו ונעלמו בבוץ, רק חיפוש באמצעות הכף של הבאגר מצאה אותם. כל טנ"א הגדוד נרתם כאיש אחד מאהר וסטס חשמלאי וב. מערכות עבדו כמו מחלצים מנוסים, תומר איציק ועמרי מביאים ציוד, גרגורי הנשק מביא אוכל ושתיה חמה , שמעון במטבח מכין לנו סנדוויצ'ים שיש, זיו וסנגבי מהלוגיסטיקה פתחו שרשרת להחלפת מדים, נעליים, חלפ"סים, רק שנמשיך לעבוד. הקור הערפל, הבוץ גומר אותנו. המג"ד מחליט אחרי שיחה איתי לפנות את כל החיילים מחשש להיפוטרמיה, ואנחנו הנגדים  מזיעים מחום. אם נפסיק לעבוד נקפא. יום חמישי בצהריים כולם כבר מתכננים איך נשארים כאן שבת, האם ממשיכים לעבוד בשבת? התפילות של מישהו מתקבלות כנראה, ואצבע אלוהים מחליטה לגעת בנו. כל דבר פתאום רץ: הגרירה, החיתוך בארקאייר, הרמת הזחלים, החושך יורד ואנחנו כבר לקראת הסוף, שבע בערב, הכלי כשיר וסגור. הרגשה של גאווה וסיפוק, עכשיו זה רשמי, אף אחד לא יכול עלינו. את הקשה תעשו אתם, את הבלתי אפשרי תשאירו לנו... .

מספר לנו רס"ב איציק טל ששירת בגדוד 75 כ - 7 שנים משנת 1994 עד שנת 2001

כותב לך - על תקופה בלתי נשכחת מבחינתי השירות בגדוד 75 (כבוחן חשמל טנקים).
שירתתי בגדוד 75 כ-7 שנים (94/2001), בכל תקופתי צה"ל היה ברצועת הבטחון בלבנון והגדוד בכל שנה - היה מבצע תעסוקה מבצעית ברצועת הבטחון. 

הטנקים היו פרוסים לכל אורך הגזרה המזרחית ממוצב ריחן בדרום עד מנרה בצפון. בנוסף מפקדת הגדוד ישבה בשער עגל שריון ותפקידה היה הכנסת שיירות למוצבי דלעת ובופור.

צוות בוחני הגדוד היה צריך להגיע מדי יום לכמה שיותר טנקים כדי לבחון אותם ולוודא את תקינותם - דרכי ההגעה לטנקים היו הבעיה המרכזית שלנו. השיטה הייתה להצטרף לשיירה מנהלתית. במוצבים הדרומיים הינו מגיעים בשיירה מוסלקת (מספר רכבי מרצדס שעל הגג היו ארגזי פירות וירקות) על מנת להטעות את האויב.
דרך נוספת הייתה על גבי המסוקים שנכנסו מדי יום ללבנון. באותם ימים הבעיה המרכזית של צהל בלבנון הייתה מטעני הצד שהופעלו על שירות. וצוות בוחני הגדוד שהיה מדי יום על השיירות סיכן את עצמו באופן חריג גם ביחס ללוחמים שהיו מוגנים במוצבים או בתוך הטנקים שלהם.  

נסכם בסיפור אישי קצר בחודש פברואר 96 הייתי יחד עם חבר בדרך לשיירה למוצב עיישה - השיירה הייתה מוסלקת והמג"ד שהוביל את השיירה לא היה מוכן שאנחנו ניכנס איתו מחוסר מקום, אנחנו מתקשרים לקצין החימוש מסבירים לא את העניין והוא אומר תחזרו לשער עגל מחר יש מסוק לבופור יותר חשוב לי שתגיעו לשם. 

אנחנו מתחלים לנסוע, בדיוק מגיע קצין חימוש היק״ל סא״ל ברוך אלקיים ( בנבינו ) עוצרים מספרים לו את הסיפור והוא אומר באו אחרי והולך למג״ד מסביר לו את הדחיפות ואנחנו נכנסים לעיישה. לצערי למחרת שאני עדיין במוצב עיישה אני שומע על מה שמכונה אסון המסוקים שם גם נהרג חבר יקר רס״ל שגיא ארזי זכרונו לברכה. כן זה אותו המסוק שהייתי צריך להיות עליו על פי מה שתכנן קצין החימוש. קישור לאלבום התמונות הצבאי של איציק

 

 רס"ר אברהם חדד – גדוד 75

 מפקד חוליה טכנית ברצועת הביטחון 1988-1997 - אירוע במוצב דלעת

בבוקר יום שישי 28 בפברואר 1997 צלצל הטלפון : "תגיע לשער עגל, אתה צריך לעלות לדלעת , טנק נפגע. טען קשר של הצוות, סמל ליאור שבתאי ז"ל נהרג, המ"מ סגן מרדכי עציון שהיה לידו בטנק נפתע בינוני. יום לפני כן, ביום חמישי נערכה התקפה של כעשרה מחבלי חיזבאללה על המוצב. צוות הטנק פגע בכולם. ביום שישי עם שחר יצא הצוות לשטח לראות אם נשאר מחבל חי. אחד המחבלים שהיה פצוע שרד את הלילה והצליח לשגר טיל לעבר הטנק שבא לקראתו. הטיל פגע פגיעה ישירה בגופו של ליאור והוא נהרג במקום. המ"מ עציון נפגע בינוני בגפיו העליונים. לטנק נגרם נזק קטן – נשברו לו בעיקר אפיסקופים.  כנראה שנהג הטנק ניסה לחלץ לאחור ונשבר בית נתלה אחורי שמאלי. הכרתי את ליאור עוד מהצמ"פ כחייל צעיר. בחור מאוד נחמד מזוקף ובעל מבנה גוף מוצק. כל אימת שהיה פוגש אותי על הטנק שלו היה מבקש להגיש עזרה ולהיות שותף. הגעתי לשער עגל. מנהל העבודה ישראל אברם ואני לקחנו משאית ונהג ונסענו לסדנת בית הילל. דני מלול אחראי מחסן בקבע אמר לנו איכן נמצא את המפתח למחסן והוסיף שאקח כל מה שאני צריך, ואם תיווצר בעיה כלשהי שאודיע לו והוא יבוא לעזור. לקחתי חלקי מזק"ום (מערכת זחלים קפיצית ומרכובים) שחשבתי שאצטרך. התארגנה שיירה. נכנסתי ללבנון יחד עם רס"ן אמיר אשל סמג"ד הגדוד. כשהגענו למוצב אמרתי לו, שמבחינתי הוא יכול לחזור לארץ, אך תגובתו  הייתה: "אתה פה, אני פה!". עבדנו על הטנק מיום שישי בשעה 17:00 עד השעה 03:00 לפנות בוקר של יום שבת. צוות הטנק קיבל צל"ש אלוף על פעולו באותו לילה. יהי זכרו של סמל ליאור שבתאי ז"ל ברוך לעד.

תקרית בדרום לבנון בה נהרג קצין חימוש שמואל עמיר ז"ל - מאת אברהם חדד

הייתה תקלה באחד מהכלים בעת החילוץ סמוך למרג' עיון שבדרום לבנון פגז שנפל לידו קיפד את חיו מצ"ב כתבה מאחד העיתונים ששמרתי מאז, רב סרן שמואל עמיר היה מפקדי בתור קצין חימוש בגדוד 77 בחטיבה 7 בשנת 1977, אני זוכר אותו היטב יהי זכרו ברוך.  

פברואר 1997- סיפורו של קצין החימוש במיל אברהם חדד על פקוד שנהרג באסון המסוקים

בליל 4 בפברואר כידוע התרסקו שני מסוקי יסעור בצפון שהיו בדרכם להחליף כוחות האחד למוצב הבופור והשני למוצב דלעת מוצבי צהל בדרום לבנון.

המסוק שהיה מיועד לבופור נפגש ממגלשי המסוק שהיה מיועד לדלעת ומיד נפל בנחל ליד קיבוץ דפנה ואילו המסוק הפוגע נפל במושב שאר ישוב. אני אישית הייתי במוצב ריחן שבגיזרה המרכזית יותר של דרום לבנון בשעת ערב משהוא כמו השעה שבע בערב נכנס לחדר שבו הייתי קצין בדרגת סגם ואמר לכל אל שהיו בחדר שנפלו שני מסוקים וישנם ארבע הרוגים האמת מיד עלתה במוחי שאלה שני מסוקי קוברה שבכל מסוק יש שני טייסים.

לאחר זמן מה החלטתי להיתקשר למפקדת גדוד 75 מחטיבה 7 מאוגדה 36 של פיקוד צפון ולאחר כמה נסיונות ענה לי מישהוא ומיד אמר לי "אם אתה שואל על שגיא ארזי, ארזי נהרג" מיד נכנס בי עצב עמוק ויגון קודר שטף אותי מכיוון שהחייל הזה הוא פקוד שלי ועוד לפני שעיקלתי את מה שנאמר לי הוסיף לומר אותו חייל ששני מסוקי יסעור התרסקו וישנם עשרות הרוגים.

כך שהיגון נהפך לאבל כבד ולא הצלחתי לישון באותו לילה ביום חמישי של אותו שבוע היגעתי למוצב עיישייה מוצב שדרכו יותר קל לצאת לישראל.

ביום ראשון בתוך השבעה הלכתי לנחום אבלים אצל הוריו של שגיא ארזי משה ופלה ואני איתם בקשר עד עצם היום הזה שבחודש בפרואר השנה 2016 ימלאו 19 שנים לאסון.