מאת: ירון נחושתן
תאריך עלייה לאתר: 16/05/2011
תאריך האירוע: 1967-01-01
מספר צפיות: 3114
בשנים אלה צה"ל עבר מהפכה- נרכשו עשרות טנקים, ומצבא של 100 טנקים בסדיר, גדל לצבא שיש בו מאות טנקים, כלי רק"מ ותותחים. מערך המילואים גדל ובה"ד 20 התפתח בהתאמה לצורכי חיל החימוש והצבא. אם בתחילה מנה סגל הבה"ד 72 חיילים כסדיר כולל קצינים ופלוגת מפקדה, גדל לכ- 250 איש.קצב ההשתלמויות והיקפן גדל וכן אימון המפקדים לסוגיו.בשנת 1964 נקלטו מתנייעים מדגם פירסט, נבנו שני סוגים של תותחים מתנייעים מתוצרת חיל החימוש, בתוספת לכל רק"מ ורכב שנרכש נדרשו אנשי אחזקה ובה"ד 20 היה משולב בכל השלבים, ובעקר הכשרת צוותי אחזקה.
במקביל להתמחות המקצועית היה צורך להשקיע באימוני חיילות. לקצין החימוש בנוסף להכשרתו כקצין מקצועי, נוספו אלמנטים של חיילות הקצין, זה כלל הסתערות רגלית ורכובה על יעדים, כחלק אינטגרלי מהפעילות החימושית. ההכרה היתה שגם אנשי החימוש, בהיותם חיילים, חיבים לדעת להגן על עצמם. חשיבות אימוני החיילות היתה גבוהה והוחלט על הקמת צוות אימונים מיוחד בבה"ד אשר יאמן את החיילים. צוות זה אימן את הסגל והחניכים באימוני פרט עד לרמת המחלקה. ה ם היו יוצאים לשדה, מתמקמים באוהלי סיירים בונים מחנה, ומתאמנים.
קצב ההשתלמויות והיקפן גבר בשל הגידול בצרכי הצבא, הבה"ד גדל, הועלו תיקני המפקדים ודרגותיהם. במצב זה היה צורך לפתוח פנימה קדם- צבאית, אשר תכין את
בני- הנוער לקליטה מהירה בחיל החימוש.
המחזור הראשון בפנימיה כלל 60 תלמידים, שנתיים אח"כ היו כבר 120 שוחרים. האתגר בהקמת הפנימיה היה בצורך לבנות מערכת קשוחה וסלחנית גם יחד. חינוך פדגוגי עם סדר יום צבאי.
