מאת: ניסים קלו
תאריך עלייה לאתר: 19/07/2012
תאריך האירוע:
מספר צפיות: 3725
כתבה שנייה מפרי עיטו של הרי אבירם
בשנת 1967 הייתי מד"ר בה"ד 20 . לאחר שסא"ל הלל מונין מונה , ביוני אותה שנה, למפקד הבסיס , אני עברתי ל-מקחש"ר , ומוניתי לראש מדור ההדרכה . החלפתי את רס"נ אריה רותם , אתו היו לי יחסי עבודה עוד בהיותי בבה"ד 20 .
רותם היה קצין מוכשר וחריף שכל . באותו זמן קצין החימוש הראשי היה תא"ל חיים דומי . דומי רצה מאוד שהקורס הטכני המתקדם יסמיך את בוגריו לטכנאים . אריה רותם נלחם למטרה זו , אך נתקל בקשיים מצד ההסתדרות , שהווה גורם מפתח בדרך להשגת המטרה .
בהסתדרות היו שני בכירים , בהם היה תלוי העניין :
- מר שינקמן
- מר שרמיסטר .
שניהם היו אנשי חימוש במילואים , אך "לא עשו הנחות" ! הם שמרו על רף גבוה של קריטריונים ( התוכן ומספר שעות הלימוד הנדרשים ) , ובלמו ניסיונות לא מוצדקים , מצד גופים ממלכתיים (כגון משרד התקשורת, ואחרים ) , להשיג תואר טכנאי לעובדים שלהם , שעברו קורסים לא מספקים.
הדרישה המפורשת של ההסתדרות , במקרה שלנו, הייתה : הוספת כמה מאות שעות לימוד בתכנית הקורס , שמשכו היה ממילא די ארוך ( 11חודש ). החיל לא יכול היה להרשות זאת לעצמו , והעניין היה תקוע. באותו זמן רותם נלחם גם להעלאת מדור ההדרכה לרמת ענף, אך גם זה לא הסתדר , והוא פרש מצה"ל.
עם כניסתי לתפקיד , בפגישתי הראשונה עם תא"ל דומי , הדגיש האחרון , שהמשימה החשובה ביותר, שמוטלת עלי , היא לגרום להכרת הקורס הטכני המתקדם כמסמיך לתואר טכנאי. במהרה נפגשתי עם מר שרמיסטר בהסתדרות . הסברתי לו את הבעיה בה אנו נמצאים , והדגשתי את הרקע של החניכים . זה לא היה חדש עבורו , כי רותם כבר "ניגן" הרבה על מיתר זה .
החלטתי להפוך את שרמיסטר לשותף בפיתרון הבעיה , וביקשתי את עצתו לדרך שונה מזו של הוספת שעות לימוד . שרמיסטר הגיב חיובית ויעץ לי למצוא מוסד חינוכי , של משרד החינוך או העבודה , אשר מלמד ומסמיך טכנאים והנדסאים , ושיהיה מוכן לתת חסות לקורס שלנו . במקרה כזה ההסתדרות לא תוכל להתנגד , והדרך תהיה פנויה .
חיפשתי ומצאתי את "המכון להכשרת טכנאים והנדסאים " של משרד החינוך והעבודה. משרדו הראשי , באותה עת, היה בקיריה שבתל- אביב . המנכ"ל היה מר שמואל הראל, בעל תואר שני בכימיה . נפגשתי אתו במשרדו . על קירות המשרד היו "תרשימי גאנט" , שציינו את הקורסים השונים , שהיו באחריותו . פרסתי בפניו את הנושא ודנו באפשרות מתן החסות לקורס שלנו . אפשר לומר שנוצרה כימיה בינינו ( למעשה נשארנו חברים עד היום ). הוא שמח על האפשרות להוסיף עוד שורה על "לוח הגאנט" שלו .
שמוליק , כפי שקראתי לו בהמשך , אמר לי שעלי יהיה "להגן על הפרויקט" בפני ועדה ממלכתית ,שבראשה עמד פרופסור מהטכניון . ועדה זו הייתה מתכנסת אחד לכמה חודשים. כמובן שלא ראיתי שום קושי בזה , וציפיתי לרגע בו אוכל "להגן על הפרויקט ".
בין השאר שאלתי את שמוליק איכן הוא משרת במילואים . הסתבר שהוא עשה שמירות במחנה של חיל האספקה ! שאלתי אותו אם ירצה לעבור לחיל החימוש וללמד מקצועות ריאליים בקורס הטכני המתקדם .הוא התלהב מהרעיון, ואני דאגתי להסדיר את העניין , ולהוציא זאת לפועל. זמן קצר לאחר הפגישה הזאת , הודיע לי שמוליק על המועד הצפוי להתכנסות הועדה. במועד שנקבע הופעתי והצגתי את הנושא: תכנית הקורס , המרצים והרקע של החניכים (קצינים בדרגות סרן , בעלי השכלה טכנית , וניסיון ניהוליפקודי , כקציני חימוש חטיבתיים , מפקדי סדנאות וכד.). חברי הועדה התרשמו חיובית . הפרופסור העיר בהומור , שלאור הנתונים שהצגתי, יכולתי לבקש הסמכה להנדסאים !
קבלנו את האשור בכתובים וההתנגדות של ההסתדרות הוסרה. קורס הטכני המתקדם הוכר רשמית על ידי המוסדות המתאימים , כמוסד המסמיך את בוגריו לתואר טכנאי .
נשארה רק בעיה אחת – איך לדאוג ל"דור המדבר" ( הענקת התואר לבוגרי המחזורים הקודמים) . גם לכך נזקקתי להסתדרות . נפגשתי שוב עם שרמיסטר . כאמור , הוא כבר היה "שותף לפתרון" ולא "מכשול" . ולאחר "מקח וממכר" עניני , סיכמנו שלבוגרי העבר נעביר "השתלמות השלמה" בת שבועיים, של נושאים טכנולוגיים , וכך גם הם יקבלו את ההסמכה .
אכן , העברנו את כל בוגרי העבר ( כולל אותי ) דרך 2 השתלמויות, שקיימנו בבה"ד 20 , ובהן הרצו מהנדסים ( לרוב , ראשי מדורים וענפים טכניים ממקחש"ר ) .
בזה הושלמה המשימה שהוטלה עלי ע"י הקחש"ר .
תא"ל דומי העריך מאוד את ההישג החשוב , שהביא יוקרה רבה לחייל , וגם תוספת לשכרם של בוגרי הקורס . הוא גם פעל נמרצות , וגרם במהרה , להפיכת מדור ההדרכה לענף .
על הקורס הטכני עצמו , היוזמה לפתיחתו , ומחזורו הראשון ( 28.9.61 – 7.8.62 ) – ראו כתבה " ספור הקמת בית הספר לחימוש ".
.jpg "גולדשטיין אלי ז")
.jpg "גורפינקל דב ז")
.jpg "מנדינק קרול ז")
