מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 25/10/2020

תאריך האירוע:

מספר צפיות: 595

סיפורו של סא"ל שמואל שפינר על שירותו בסדנת קוניטרה.  

שמי שפינר שמואל מספר אישי 2035763 תאריך גיוס 7.10.1967.

טירונות בבה"ד 4 "הלוחמת" מחזור ראשון במחנה לי רמלה שהחליף את מחנה צריפין הוותיק.

עם סיום הטירונות הגענו לבת גלים ומשם באותו יום עם משאית די-400 לקוניטרה.

הגעה לקוניטרה

לומר שהתמלאנו בשמחה כאשר ירדנו מהמשאית ממש לא. זה נראה פחות או יותר כמו הצרות שלי: הכל אפור לא מטופח קר. ציוד, חדרים אם אני זוכר נכון עם מיטות כמו של הסוכנות אבל קומתיים. השיגרה הייתה קשוחה וקבועה ,קמים ב 6.00 התארגנות יורדים למסדר בוקר עם הנשקים מחזירים את הנשקים לחדר וב  7.00 בבוקר  לסככות לעבודה.

תורנויות שמירה

פעם או פעמיים בשבוע שעתיים שמירה ארבע שעות , שינה ועוד שעתיים שמירה. שלוש משמרות. את שעות שינה בילינו בחדר משמר עם בגדים ונעליים בכוננות קפיצה מיידית. חדר המשמר היה חדר גדול עם מיטות קומתיים ובחורף היה שם לא כל כך "נעים" בלשון המעטה. ציוד השמירה היה בשלבים הראשונים ציוד מימי מלחמת העולם השנייה רובה צ'כי ו"שנל"מין מעיל ארוך ומבד גס כזה שאם לא נזהרת יכולתה לקבל ממנו שריטות. עמדות השמירה היו על הגגות השטוחים של מבנה השירותים והנשקייה ואני לא זוכר איפה עוד. בעמדות שמירה היה מקלע 03 עם פרוז'קטור צמוד המאיר לקו הירי של המקלע {קרובים לגבול הסורי וזה היה די מפחיד רצו לנו לא מעט סרטים בראש}.

העבודה בסדנא:

עבדנו על כלי רכב שונים ומשונים: הכלים הצהליים המוכרים זחלמים ג'י.אמ. סי{הסיקס הותיק}ג'יפים משאיות דודג' קומנדקרים ועוד כל מיני.

האתגר הגדול היה להתמודד עם כלי השלל: נגמשי הבי.טי.אר, משאיות זיל, משאיות טטרא, אני זוכר שלפחות פעם אחת נתקלתי במולוטוב משאית קלה שהכרתי עוד ברומניה. היו גם כל מיני ג'יפים. עם הכלים הרוסיים היו כמה בעיות: קודם כל הכלים בארגזי כלים שלנו היו אינצ'ים מותאמים לשיטה האמריקאית וכלי רכב הרוסיים בנויים בשיטה המילימטרית כך שהשתמשנו לא מעט במפתח שוודי ובפלייר פטנט. דבר שני הסורים לא השאירו לנו חלקים אז בהתחלה עבדנו בשיטת הקניבליזציה האסורה עושים משניים או משלושה אחד נוסע. דבר נוסף לא היה ידע ובכלים האלו היו מערכות לא מוכרות לנו. זכור לי שבכלי רכב השלל שנשאר בהם מהדלק המקורי היה לו ריח איום ונורא. כאשר הגיע החורף השלגים והכפור הבנו למה, הדלק שלנו קפא והרוסי לא. כנראה ערבבו אותו עם חומר נגד קרה. בנוסף לתורנויות שמירה היה מה שניקרא "מנהל עבודה" תורן עם חוליה מורכבת מבעלי מקצוע שונים מכונאי חשמלאי מסגר מחסנאי שתפקידם היה לסיים כלים שהיו חייבם לצאת באותו יום ולטפל בכלים שנכנסו במשך הערב והלילה והיו חייבים לצאת.

החיים לא קלים.

חיי החברה בסדנא -  חיי החברה והווי היחידה חיפו על הכל. התברכנו במפקדים קצינים ונגדים שידעו להעריך את העבודה הקשה שעשינו, דיברו איתנו בגובה עיניים והיה לך למי לפנות בשעת צרה. אם אני זוכר נכון יצאנו אחת לשבועיים וגם זה לא תמיד כי היו כל מיני כונניות ובלאגנים. כאשר אתה יושב שבועיים במחנה סגור עם אותם אנשים נוצרים חברויות אמיצות ויצא משם גם לא מעט זוגות שברובם התחתנו.

דבר נוסף שהפך לשגרה היו משחקי הכדורגל בהפסקת הצהרים. השחקנים השרופים היו אוכלים ותוך כמה דקות ורצים לתפוס מקום באחת הקבוצות.

ההפגזות הסוריות על הסדנא - מבחינה ביטחונית סבלנו קשות מהפגזות סוריות. עד שבנו לנו את השכפ"צים מין בונקר עטוף באבני בזלת עטופים ברשת ברזל הסתפקנו בשוחות.

מהסדנה יצאו חוליות של כמה חיילים למחנות של יחידות התעסוקה שהחזיקו את הקו והיתחלפו ביניהן גולני, צנחנים וגדודי מילואים.

אני הייתי תקופה במחנה התעסוקה בקונטרה ותקופה באל על. תפקידינו היה לעזור למחלקות הטכניות של הגדודים ב תיקוני דרג ב' קלים ובדרג א'. עם גדודי המילואים גם הצטרפתי לסיורי בוקר שלהם לפתיחת הצירים מקונטרה לכיוון אל על.

ההתמחות שלי בנגמשי ביטאר - בשלב מסוים אני לא זוכר בדיוק מתי התמחיתי בנגמשי הב.טי.אר ולימים אני חושב כבר בצנובר הייתי אחראי  מחלקה שלהם ופתחנו את הליין שהביא לנו עבודה קשה אבל לא מעט ימי חופש.

מקווה שדייקתי - אני כותב את הדברים מהזיכרון בפרספקטיבה של חמישים ומשהו שנים לאחור ובטוח שכחתי לא מעט דברים או שבלבלתי פה ושם תקופות מה עוד שהמשכתי לשרת גם בצנובר ואני לא זוכר בדיוק מה עשיתי איפה ומתי.

בית הקולנוע בקוניטרה - דבר חשוב מאוד שלא הזכרתי: בכניסה לעיר קוניטרה היה בית קולנוע סורי. ראינו שם סרטים וגם לא מעט מופעים. לרוב הינו נוסעים לשם עם הסעה מסודרת אבל היו גם לא מעט פעמים שהלכנו ברגל.

החורפים הקשים - דבר נוסף ראוי לציון הם החורפים במיוחד החורף הראשון. גשם שלג וקור שקשה לתאר. אני שנתיים לפני זה עליתי מרומניה כך שזה לא כל כך הפתיע אותי. הציוד שהיה לנו לא כל כך התאים. אבל היו כאלו שלפני זה לא ראו שלג. די ברור מה עבר עליהם. עם כל זה הינו חדורי מוטיבציה רצון לתרום ולעשות ככל יכולתנו למען המטרה: ביטחון המדינה.

והאמינו חי אלו לא סתם מילים. האמנו בזה.