פתח דבר - שנת 1974 לאחר מלחמת יום כיפור בו נחלה שיטת  אחסנת הכן בסככות פתוחות או מתחת לכיפת השמיים כישלון חרוץ חיל החימוש מחפש פיתרון לאחסון הכלים בתנאים האידאלים ביותר כך שביום מלחמה הכלים יהיו כשירים ומוכנים. לאחר למידה ארוכה הוגדרה שיטת האחסנה היבשה והונחלה בצה"ל. במלחמת שלום הגליל בשנת 1982 הכלים הוצאו מהאחסנה היבשה למלחמה ובניגוד למלחמת יום כיפור רוב הכלים היו תקינים הניעו ויצאו למלחמה. דף זה יספר את סיפור מערך האחסנה בצה"ל בשנות השבעים והשמונים

בעקבות מלחמת יום הכיפורים והכשל שבאחזקת הרק"ם וכלי הרכב בימ"חים, כפי שבא לידי ביטוי בימים הראשונים של המלחמה, הגיעו בחיל החימוש לתובנה בדבר ההכרח לשנות את שיטת ההחסנה בימ"חים ואת ארגונם. לקחי המלחמה קבעו שיש לשפר מהותית את רמת הזמינות ואמינות הציוד בימ"חים.עד מחצית שנות השבעים היתה האחזקה בימח"ים מבוססת על איחסון במחסנים או בסככות פתוחות, כאשר הציוד בחלקו, היה חשוף לפגעי מזג האוויר: לחות, חול ואבק. החסנה זו נקראה החסנת הכן והיא דרשה שגרת טיפולים בהתאם לציוד המאוחסן:

• בדרג א טיפול דו-שבועי, חודשי, ארבע-חודשי וטיפול שנתי.
• בדרג ב טיפול אחת לשנתיים וטיפול ג אחת לארבע שנים.

בשיטה זו לא היו הטנקים מזוודים או מצויידים בכלי נשק, באמצעים, בהתקנים ובתחמושת, אלא היו ערומים, מגורזים ומלאי אבק ולכלוך, שהצטבר עליהם בזמן שהייתם בהחסנה. שגרת הטיפולים חייבה כוח אדם רב, שגדל עם הוספת כלים לצה"ל,הכרוכה בעלות כספית גבוהה. מכיוון, שבלאו הכי התמודדו בחיל עם מחסור בכוח האדם,נאלצו לוותר על חלקם של הטיפולים, ללא הצדקה טכנית ובכך הקריבו כשירות טכנית.

החסנה בכיסויים תפורים לפי מידה

בצמרת  החיל  החלה  להתגבש בתחילת 1974 הבנה, שיש לבחון את החסנת הציוד באמצעים חדישים. הסיבות לכך כללו את הצורך המבצעי, שהכלים המאוחסנים ימצאובמצב כשיר וראוי ליציאה למלחמה. היה רצון לחסוך בעלויות של פעולות האחזקה וחלקי החילוף, שהתבלו במהירות בשיטת ההחסנה הישנה. בנוסף לכך הרי שבתקופה זו, ערב חתימת הסכמי הביניים עם מצרים, היה צורך למצוא פתרונות החסנה לקראת הפריסה החדשה,מבצע 'רמון' )ראה להלן,( כאשר ימ"חים חדשים, מחסנים וסככות טרם נבנו בכמות הנדרשת. למעשה, רעיונות לשינוי שיטת ההחסנה בימ"חים הועלו בשנים מוקדמות יותר ולראשונה בשנת ,1965 אך אלה לא מומשו לכדי תוכנית פעולה. ביוני 1972 נעשתה עבודת מטה בנדון, על ידי ענף השדה במקחש"ר ובאוגוסט אותה שנה על ידי ענף ארגון ושיטות באג"א. אך גם עבודות אלה לא בשלו לכדי תוכנית ממשית. בינואר 1974 הוכן במקחש"ר נמ"ט )נייר מטה,( על בסיס העבודות המוקדמות, שהישווה את שיטת ההחסנה שהיתה נהוגה באותה עת בצה"ל עם שיטת 'דריקלד' ,(DRICLAD) שהיתה נהוגה בצבאות בריטניה וגרמניה לאחסון רק"ם, כלי רכב, מטוסים, מכללים וכל ציוד אחר, לאור השלכות כלכליות. 

עיקרה של שיטת 'דריקלד,' שהיתה מכונה 'החסנה יבשה,' היה אחסון הציוד בשלמותו בתוך כיסוי .P.V.C הנסגר הרמטית, כאשר בתוכו כמות לחות מבוקרת וללא צורך בטיפול בתקופת ההחסנה. הטנקים מאוחסנים ללא המצברים, התחמושת או מנות הקרב. בקרת הלחות היחסית בתוך הכיסוי נשמרת בשתי שיטות: שיטת הספיחה, לפיה מוכנסים חומרים היגרוסקופיים לכיסוי, עליהם יש לפקח בהסתכלות מבעד לחלונות שקופים, או בהזרמת אוויר חם ויבש לכיסוי, באמצעות מייבש מיוחד. בשיטה זו ניתן לאחסן את הציוד בסככות או תחת כיפת השמים. בהשוואת העלויות עלה כי ניתן לחסוך בשעות המנוע, הסיכה, השמנים, כוח האדם, ההובלה וחלקי החילוף. לסיכום, המליץ הנמ"ט על כניסה הדרגתית לשיטת ההחסנה יבשה, תוך לימוד השיטה והפעלתה באופן ניסויי בימ"ח294.

התנגדות לשיטת ההחסנה היבשה

המגמה לכניסה לשיטת ההחסנה היבשה נתקלה בחששות לא מעטים ובחוסר אמון מצד קצינים בכירים בחיל החימוש. מביניהם היה מי שטען כי: "תנאי ההחסנה ושגרת הטיפולים בצל"ם מאוחסן, שנקבעו בהוראות קחש"ר, הוכיחו את עצמן במרוצת השנים וגם במלחמת יום הכיפורים" וכי: "אין תחליף לשיטת ההחסנה שהיתה נהוגה עד המלחמה295." או: "שמערכת הטיפולים הקיימת הוכיחה את עצמה כמוצדקת במלחמה האחרונה296." והיה מי שאמר כי: "שימוש באמצעים חדישים טומן בחובו סיכון של הבלתי ידוע בכל הקשור לטיבה ומידת אמינותה של ההגנה הניתנת לציוד." כן נמצאו מגרעות בשיטת 'דריקלד,' שהועלתה כאפשרות מתאימה. נטען, כי בשימוש בשיטה זו "זמן ההפשרה ]של הציוד[ הוא ארוך יחסית ומשך ההכנה ללחימה הוא ארוך." בנוסף: "הפשרות מרובות לאימונים פוגעות ביעילות ובכדאיות שיטת ההחסנה החדישה, כך שכניסה לשיטה מחייבת החלטה על אי הפשרה לפחות לתקופה ההופכת את השיטה לכדאית." היה גם מי שחשש כי השיטה תכשל ותגרום לנזק ולפגיעה בציוד וברק"ם היקר. עם כניסת החיל לשיטה החדשה התעוררה, גם בדרגי האחזקה בשטח, התנגדות כלפיה. האנשים חששו לאובדן עבודתם לאחר שהשיטה החדשה תוכיח את חוסר נחיצותם. דברים הגיעו עד כדי כך שהתגלו חבלות מכוונות בכיסויים וברוכסנים, על מנת שלחות תחדור פנימה ותחבל בניסוי297. יתכן והדברים לעיל נאמרו על מנת להגן על השיטה שהיתה קיימת, מתוך חשש שהפחתת הטיפולים בכלים תגרע מכושרם. אך נראה, כי בעיקר היה זה החשש וחוסר האמון בשינויים, שעלה מדבריהם של שוללי השיטה החדשה,כפי שקורה לא אחת, עם הכנסת שיטות עבודה חדשות בארגונים גדולים.

בודקים את השיטה

למרות האמור לעיל ולנוכח הצורך שהלך והחריף למצוא פתרון לבעיות אחסון כמויות צל"ם ניכרות בימ"חים ובעיקר רק"ם, הבינו בצמרת החיל כי יש למצוא שיטת החסנה שתחליף את השיטה הישנה. שיטה, שתשמור על הצל"ם ברמת זמינות מבצעית ואמינות טכנית גבוהה, תאפשר את הוצאת הכלים מהימ"חים במצב כשיר לקרב, כאשר הכלי מזווד במלואו ותוך כדי כך גם תחסוך עלויות וכוח אדם, באמצעות צמצום שגרות אחזקה וחסכון באמצעי האחסון. במרס 1974 הורה הקחש"ר, אלעזר ברק, לשגר משלחת לחו"ל ללימוד ובדיקת נושא ההחסנה בצבאות זרים על מנת שתמליץ על שיטות העשויות להתאים לצה"ל. המשלחת כללה את אהרון ברניר, בן עמי כהן, חיים אדמון ומיכאל אורן מחיל החימוש ומשה מלר מחיל השריון.

המשלחת יצאה לדרך ביוני 1974 וביקרה בבריטניה, אצל שתי החברות שעסקו בנושא: חברת 'דריקלד' ו'-טום אנד סקוטני.' ביקרה בבסיסי החסנה לרכב ומכללים, שכבר אוחסנו בשיטת 'דריקלד' וביחידות טנקים שאיחסנו צל"ם, הן בשיטת 'דריקלד' והן בשיטות אחרות, כמו 'אירפלקס' ו'חניטה.' המשלחת ביקרה בשבדיה, אצל יצרני ציוד החסנה ובסיסי החסנה, בשוויץ, במפקדת מערך שימור ושיטות החסנה לרכב, במכון לשימור חלקי חילוף ובמחסן לאחסנת רכב ובגרמניה, ביחידות טנקים, הן של הצבא הגרמני והן של הצבא הבריטי שאוחסנו בשיטת 'דריקלד' ובשיטת 'טקסיקון' )השם המסחרי ל'תום אנד סקוטני,(' שאף היא שיטת החסנה יבשה בדומה לשיטת 'דריקלד,' בתוך 'שק שינה,' אלא שהכיסוי ניתן לפתיחה וסגירה רק בנקודות פתיחה וסגירה קבועות. חברי המשלחת המליצו על אימוץ ההחסנה היבשה לטנקים בלבד, עקב חוסר ניסיון באחסנת רכב ב, בשיטת 'שק שינה.' על פי שיטה זו עוטפים את הטנק בכיסוי .P.V.C התפור

החסנה יבשה לטנק, בשיטת 'שק שינה'

לפי מידה cover) .(tailored הכיסוי מורכב מיריעה תחתונה - רצפה, יריעה עליונה ושרוול לתותח, המחוברים ונסגרים באמצעות רוכסנים מיוחדים. ייבוש האוויר ושמירת לחות רצויה של 45-40 אחוזים בתוך הכיסוי למניעת יתר לחות או ייבוש מוגבר, מתבצעת באמצעות 'יבשן,' מייבש אוויר חשמלי, הפועל על עקרון הקרור או הספיחה הכימית. הציוד מאוחסן על משטח בטון, אספלט או קרקע מיושרת ומהודקת, עליה מונחים לבידי עץ, המחלקים את משקל הרק"ם/רכב ומקטינים את לחץ הקרקע299.

חברי המשלחת טענו, כי אין מניעה טכנית לאחסן את הטנק על תחמושתו, מצבריו וסולר במיכלים. נושא 'המשיכה לאחור' של התותח נפתר על ידי הכנת שרוול מיוחד, שאיפשר את ביצוע 'המשיכה לאחור' ללא פתיחת הכיסוי. בדיעבד עלה, כי פעולת 'המשיכה לאחור' הפכה למיותרת, עקב תנאי ההחסנה היבשה והיא בוטלה. אמנם, טענו חברי המשלחת, כי אין ברשותם נתונים מדוייקים על החסכון בכוח האדם לאחזקת הטנקים בשיטת החסנה זו, אך ניתן להניח שהחסכון יהיה גדול.

בבדיקת הכיסויים של שתי החברות, 'דריקלד' ו'טקסיקון' לא נמצאו הבדלים ניכרים בין שני הסוגים, אלא בסוגי הרוכסנים, ולכן החליטו לרכוש מאה כיסויים מכל חברה, לצורך ניסוי. באשר ל'יבשנים,' כל שלושת הסוגים שהיו בשוק הוכחו כטובים והוחלט לנסות שניים מהם: מתוצרת 'ווסטרן' ו'מונטרס.' בעקבות המלצות המשלחת ובטרם החלטה על יישום מלא של השיטה בכל הימ"חים, סוכם להיכנס לניסוי, שיקיף את סוגי הציוד השונים, בשלושה אזורי אקלים שונים בארץ: בדרום, במישור החוף ובצפון300.

בסוף שנת 1974 החל ניסוי ההחסנה היבשה, בראשות מקחש"ר ובתיאום עם חיל התחזוקה שהיה אחראי על ההספקה. הוקמו צוותים וציוד מתאים הוזמן בחו"ל. הוראות נכתבו וצוותים תודרכו כיצד לתפעל את הציוד בשיטה החדשה, בימ"חים. בה"ד 20 אירגן בתחילת 1975 יום עיון לקח"שים  אוגדתיים/חטיבתיים  ולצוותי הבוחנים, להצגת השיטה.

ארגון הימ"חים

במקביל לתהליך זה התבצעה תוכנית רחבת היקף לבינוי ושיפור הימ"חים. בימ"חים נבנו מחסנים חדשים, במטרה להעביר אליהם את הציוד והרכב שאוחסן במקומות אחרים. כל זאת על מנת שהימ"חים ימלאו את ייעודם בעת מלחמה: כוננות לגיוס, לציוד ולהוצאת יחידות המילואים שבאחריות הימ"ח לשטח. בנוסף להקמת מחסנים החלו בהכנת תוכנית אבטחה ומיגון הימ"חים. זו כללה מיגון לחיילים בעת תקיפת מטוסים, הגנת נ"מ, תכנון גידור הימ"ח וצביעת המתקנים בצבעי הסוואה על מנת להקשות על זיהויים מהאוויר301.

לאור תוצאות הוועדה, שמינתה מקחש"ר בנושא ניהול וארגון הימ"חים, תוצאות ששיקפו את מצבם הגרוע של הימ"חים, הוחלט לקיים ב1975- בבה"ד ,20 קורסים לנגדים ולמנהלי העבודה בימ"חים. נושאי הקורס כללו: מבוא לניהול וארגון העבודה, מדידת העבודה, שיפור שיטות העבודה, עקרונות מערכי האחסון והמלאי, ניהול כוח האדם, עקרונות מערכי המחשב וכדו.' אלה הועברו על ידי גורמים אזרחיים, מכיוון שבבה"ד 20 לא היה פוטנציאל הדרכה מתאים בנושא302.

בשנת 1977 התברר כי לא היו קיימות עדיין פקודות מטכ"ל בנוגע להוצאת הטנקים מהימ"חים. כמו כן, שיש להכשיר את הסגל הסדיר של הימ"חים, לבצע את כל סוגי הפעולות הנדרשות להפשרת הכלים מהחסנה יבשה ולהוצאת הכלים מהסככות, בעת הצורך. בעקבות תרגיל, שבוצע ביולי 1977 לבחינת גיוס החיילים לימ"ח והוצאת הטנקים לשטחי ההתארגנות בחטיבה ,434 עלו מספר מסקנות ובהן: יש לתכנן את הוצאת הטנקים מהסככות עוד לפני הפשרתם מההחסנה יבשה, אל שטח ההתארגנות, שזמן הנסיעה אליו קצר וזאת, בשלבי הגיוס הראשונים. כך תושג מוכנות של יותר טנקים בפרק הזמן הראשון. כן הומלץ לבחון את שיפור הדרכים המשמשות לתנועת הטנקים ממקום האחסון ועד לשטח ההתארגנות, על מנת לקצר את משך הנסיעה. יש להחזיק מיכלי מים מלאים, שיוחלפו מידי מספר חודשים, בכל המקומות בהם מאוחסנים טנקים בהחסנה יבשה. כן הומלץ להמשיך ולבחון, תוך ביצוע תרגולים וניסויי דרך, את הוצאת הטנקים מהחסנה יבשה ורגילה לשטחי ההתארגנות, על מנת להגיע למודלים אופטימליים של הרכב כוח האדם וסדרי קדימויות בימ"חים בעלי נתונים שונים303.

ב1978- הוקמה ועדה לבחינת המבנה, הארגון ותפעול ימ"ח חש"ן )חיל שריון( בהחסנה יבשה, זאת, בהוראת מפקד גי"ש ולקראת הרחבת ההחסנה בשיטת ההחסנה היבשה. לדעת חברי הוועדה, כבר באותו שלב, ניתן היה לראות כי שיטת ההחסנה היבשה הביאה תפנית חדה וחיובית בתחום ההחסנה והכוננות. בתחום הארגון המליצה הוועדה כי היחידה הבסיסית לאחסנת הרק"ם תהיה החטיבה. שני שלישים מטנקי החטיבה יימצאו בהחסנה יבשה והיתרה באחסנת הכן רגילה. בתחום הטכני המליצה הוועדה לקיים שגרת טיפולים כפי שהוגדרה לטנקים בהחסנה יבשה, אך לעדכנה מידי תקופה, לאור הניסיון שיצטבר. כן הומלץ כי הטנק שיוכנס להחסנה יבשה יהיה על כל תכולתו, כשהוא מוכן לקרב, למעט תחמושת רגישה )משיקולי בטיחות,( מים, נשק אישי וסוללות ניקל304.

ב1983- הוציא אג"ם-מבצעים פקודה הדנה בכוננות לפיזור הימ"חים. הרקע לכך היו החששות, שהימ"ח, בהיותו מטרה אטרקטיבית לאויב, יהיה חשוף לפגיעת האויב בו בעיתוי קריטי, בעת גיוס והתייצבות, במטרה לגרום לנפגעים ולשבש את התארגנות היחידות. האיומים לימ"ח הוגדרו כטילי קרקע-קרקע, מטוסים, ארטילריה, קומנדו ופח"ע. מניתוח האיומים עלה שפיזור הימ"ח למרחק של 1,500 מטר ומעלה, יקטין בצורה משמעותית את כמות הנפגעים בעת תקיפתו. בעקבות זאת הוכנו לכל ימ"ח תוכניות, שיאפשרו הוצאת האמצעים העיקריים אל מחוץ לימ"ח תוך שמונה שעות מזמן פקודה, תוכניות שהוחל באותה עת בתכנונן ותרגולן.

ניסויי ההחסנה היבשה

בשנים 1977-1975 נערכו בחיל החימוש מספר ניסויים לבדיקת אמינות שיטת ההחסנה היבשה בימ"חים. הניסויים נערכו בפיקודים השונים והקיפו 111 טנקים ו81- נגמ"שים וזחל"מים. אחת לתקופה נערכו דיונים בנושא, בהם הועלו הבעיות שהתעוררו במהלך הניסויים ותוכנן המשך הפעילות. חשוב לציין, כי למרות שבתחילה נקבע כי הניסויים יתבצעו בטנקים בלבד, הרי שבפועל נערכו ניסויים גם בנגמ"שים, בזחל"מים ובמשאיות ריאו. מבין הטנקים נדגמו טנקי מגח, שוט, שוט-קל וטיראן. ניסויי ההחסנה נקבעו לפרקי זמן של עד שנה וכאמור, באזורים גיאוגרפיים שונים. במהלך הניסויים הוצאו הכלים בפרקי זמן שונים, מהכיסויים, נבחנו ונדגמו השמנים ופורקו המכללים, לצורך בדיקות במש"אות306.

החסנה יבשה של צוקיות

לאחר שהסתיימה תקופת הניסויים בהצלחה, נכנס הצבא לתוכנית עבודה מואצת, שכללה הכנסת כלים להחסנה יבשה  בכלל יחידות צה"ל. הכנסת הכלים להחסנה חייבה את הכנתם, הקמת אתרי החסנה ורכש הציוד הנדרש, ולכן התמשכה התוכנית על פני מספר שנים. כך היו במרס 1978 - 405 טנקים בהחסנה יבשה ובמרס 1979 - 1,309 טנקים. התוכנית הושלמה עד סוף 307.1980 בתוך כך החלו לאחסן בשיטה זו מנועים, חלקי חילוף ותחמושת והמעניין ביותר, הועתקה השיטה לחיל האוויר לאחסנת מטוסי הכפיר, הסייקהוק והצוקית במערך ההדרכה של חיל האוויר בשיטת ההחסנה היבשה308. בשנת ,1983 לאחר שהשיטה נבחנה שוב ושוב והוכחה יעילותה, בנוסף לחסכון הכספי הרב ובמשאבי האנוש שלצידה, הוחלט להחיל את השיטה גם על כלי רכב ב וכלי נשק. כן החלו באותה שנה בהכנסת טנקי מרכבה סימן 1 להחסנה יבשה, ישירות מקווי היצור.

חילוקי דעות בצמרת

כבר בשנת 1976 ונוכח הצלחת הניסוי, המליץ האלוף משה פלד, מפקד גייסות השריון, שדחף לאמץ את השיטה, לקבל החלטה על מעבר לשיטת ההחסנה היבשה בימ"חים, בהיקף מלא בטנקים, למעט שרמן ותומ"תים. לדברי פלד, המעבר לשיטת ההחסנה היבשה יחסוך כ- 67 מיליון ל"י בשנה, עקב חסכון של שבע שעות מנוע לכל טנק, בשנה, שהיו מחויבות לפי שגרת הטיפולים בשיטה הישנה. בנוסף תחסוך השעטה החדשה כ900- בעלי מקצוע, תגדיל את הכוננות, עם זיווד הרק"ם ותקטין את היפגעות וסיכון הימ"ח בשל המיגון והפריסה, כן תקטן צריכת חלקי החילוף ויהיה חסכון בבינוי. פלד הציע לרכוש, לאלתר 2,370 ערכות החסנה ולהיכנס מיידית ליישום השיטה309.

הקחש"ר, אלעזר ברק, היה זהיר הרבה יותר. לצד היתרונות המובהקים של השיטה, הוא ציין כי ישנן מספר אי וודאויות כמו, אמינות הציוד שאוחסן בשיטה זו, רמת הכוננות הכוללת של יחידות שאוחסנו בשיטה זו והשפעת ההפשרות התכופות על הציוד. רק ביצוע ניסוי יישומי בקנה מידה נרחב, יוכל לתת מענה לשאלות הפתוחות וזה טרם הסתיים. ברק הוסיף, כי באותה עת, ספטמבר ,1976 היו 217 כלים שונים בהחסנה יבשה במסגרת הניסוי ולמרות שהוא טרם הסתיים הרי "התעוררו מספר נקודות כבדות משקל, שיש להן השלכה על זמינות הטנקים ומשך הזמן הדרוש להפשרת היחידה." מבין הליקויים העיקריים ניתן היה למנות את התרוקנות מצברי החנקן, התרוקנות מיכלי האוויר הדחוס והרטבת המצברים. בנוסף הזכיר הקחש"ר, כי למרות שהניסוי בעיצומו, לא התקיימה עדיין ולו השתלמות מעשית אחת לצוותי הימ"חים בהפשרת הרק"ם המאוחסן, פעולה שממנה ניתן ללמוד גם על בעיות הכוננות הכרוכות בכך. ברק ערער על חישובי פלד באשר לחסכון הכספי. אמנם נכון, אמר, כי ייחסכו שעות מנוע וחלקי חילוף, אם כי בעלות נמוכה יותר משהציג זאת פלד, אלא שבתחום השקעות התשתית ועלות הציוד הדרוש להחסנה יבשה, יתכן ותהיה אף עליה. בסיכומו של דבר המליץ ברק להיכנס להחסנה יבשה "תוך בקרה מתמדת ומתמשכת ושמירת היד על הדופק, לאורך זמן310."

בדיון שהתקיים בסוף ,1976 בהשתתפות ראש אג"ם, ראש אכ"א, סגן מפקד גי"ש, היועץ הכספי לרמטכ"ל, הקחש"ר וקצינים בכירים נוספים, הועלו ספקות רבים באשר לשיטה. אמנם, טענו רובם, כי השיטה רצויה ויש להרחיבה, אך אין לראות בה פתרון לכל בעיות האחזקה וכן גם לא חסכון משמעותי בכוח האדם. התומך העיקרי בשיטה היה נציג גי"ש, שהעלה את דברי מפקדו, משה פלד, כאמור לעיל311.

בסוף 1977 הסתיים ניסוי ההחסנה היבשה, שכלל 172 טנקים, נגמ"שים ומשאיות, ביניהם מגח, שוט, טיראן, נגמ"שי ברדלס, זחל"מים ומשאיות ריאו, שאוחסנו בשיטה זו לתקופות של עד שנה. הכלים אוחסנו באתרים שונים ובפיזור גיאוגרפי, מרמת הגולן ועד סיני, במגמה לעמוד על ההשפעות על הרק"ם וציוד ההחסנה בתנאי אקלים שונים. עם הפשרת הרק"ם התגלו תקלות שנבעו מחוסר הקפדה בתהליך הכנסת הרק"ם להחסנה יבשה. תקלות אותן לא ניתן היה לגלות בעת ההחסנה, עקב הימצאות הטנק סגור ב'שק שינה' ותקלות שנגרמו עקב ההחסנה באוויר יבש. כשליש מהטנקים שהופשרו התגלו כבלתי כשירים בעת ההפשרה, בעיקר, עקב תקלות אשר לא הובחנו טרם ההחסנה. בנגמ"שים לא התגלו תקלות אופייניות ונגמ"שים שהוכנו כראוי לקראת ההחסנה, יצאו תקינים בעת ההפשרה. לא כך היה מצבם של הזחל"מים והמשאיות, בהם אובחנו תקלות של נזילות במשאבות בלמים וחוסר אוויר באופנים. בתחמושת לא נמצאו תקלות, בנשק ובאופטרוניקה לא נמצאו תקלות משמעותיות. לסיכום הוחלט לאשר את שיטת ההחסנה היבשה, ללא טיפולי ביניים לשנה נוספת. להאריך את הניסוי על 60 טנקים לתקופה נוספת של שנה. להקפיד הקפדה יתרה על הכנת הרק"ם המיועד להחסנה ולא לאחסן זחל"מים ומשאיות בהחסנה יבשה. סיכום זה התקבל על דעתו של סגן הרמטכ"ל, שאישר ביצוע החסנה לרק"ם לתקופה של שנתיים, ללא הפשרה312. במהלך השנים שלאחר מכן נמשכו ניסויי ההחסנה היבשה והוארכו משכי הזמן בהם אוחסנו הכלים ללא הפשרה. ההוכחה המעשית ליעילות השיטה ואמינותה התקבלה בשנת ,1982 עם פתיחת מלחמת של"ג, אז הופשר הצל"ם ומאות טנקים וכלי רכב יצאו מהימ"חים במצב של כוננות מלאה. ראש אג"א בתקופת מלחמת לבנון, האלוף יוחנן גור, הגדיר את שיטת ההחסנה היבשה כ"אחת התגליות הגדולות של המערכה בלבנון.... נראה כי הותיקים טרם התאוששו מן העובדה, שאפילו מנות הקרב היו מוכנות בטנקים, לא כל שכן הפגזים." גור הוסיף ואמר כי השיטה הוכיחה בתנאי חירום את מה שהוכח עוד קודם לכן בשלבי הניסויים. "דהיינו, שזו שיטה טובה ואמינה המאפשרת לצייד כוחות גדולים במינימום של זמן ובאפס תקלות כמעט." גור, בהשוותו את מצב הימ"חים במלחמת של"ג למצבם בפתיחת מלחמת יום כיפורים, אמר כי הכתם שדבק אז בימ"חים נמחק במלחמת לבנון. הימ"חים היו כשירים, מאורגנים ומסודרים. הכלים הוצאו מתחת ליריעות, הועלו על מובילים ונסעו, כאשר הצוותים שנסעו אחריהם באוטובוסים, הגיעו רעננים לחזית.

מעבר ליצור בארץ ומכירה לצבאות זרים

בתקופת הניסויים, עסק משרד הביטחון באמצעות מנה"ר, בביצוע מכרזים לקניית הכיסויים והיבשנים. במקביל, החלה מגמה ליצורם בארץ. לשם כך נרכש הידע מחברת 'תום אנד סקוטני,' שכן חברת 'דריקלד' סירבה לכך, מסיבות פוליטיות וכניעתה לחרם הערבי. הידע בתחום הכיסויים נמכר לחברת 'כימו-פלסט' שתפרה והלחימה אותם. את הידע ליצור חומר הגלם העבירו לחברת 'עוגן-פלסט,' שייצרה את היריעות עצמן. את הידע אודות היבשנים רכשו מחברת 'ווסט-אייר' הבריטית ולאחר מכן העבירו אותו לחברות 'אמקור,' 'אלקטרה' ו'אל אור,' שייצרו אותם בארץ. לאחר מספר שנים רכשה חברת 'אחיטדקס' את הידע מחברת 'דריקלד,' באמצעות מתווך והחלה אף היא לייצר את היריעות בארץ. למרות שהשיטה יובאה מחו"ל, הרי שבארץ נערכו בה שיפורים ושינויים. הבריטים, למשל, אחסנו רק טנקים ריקים ללא דלק או תחמושת. השבדים אחסנו בעיקר תחמושת. האמריקנים אחסנו את הטנקים במחסנים גדולים ובצפיפות רבה. בצה"ל מאחסנים את הטנקים בחוץ, תחת כיפת השמים ובמרווחי ביטחון. באופן זה ניתן להוציאם לקרב באופן מיידי. הפיתוח הישראלי של השיטה היה של זיווד מלא ומוכנות לקרב. הפיתוח הישראלי נמכר ושווק לצבאות זרים ובהם ניתן לציין את ארצות הברית, גרמניה, איטליה, צ'ילה, קולומביה, ברזיל, ועוד315.

מהפך וחסכון

אימוץ שיטת ההחסנה היבשה על ידי חיל החימוש, אם גם בזהירות ותוך כדי בקרות, הביא למהפכה גדולה בתחום האחזקה בימ"חים. הגדיל לומר טוביה מרגלית, הקחש"ר לאחר מלחמת של"ג, כי לולא נכנס החיל לשיטה זו, הוא היה קורס. הצלחת השיטה הצילה את החיל שסבל ממחסור בכוח אדם ואף חסכה משאבים כספיים רבים שנדרשו לשעות מנוע ושעות עבודה. הימ"חים תופעלו על ידי מספר קטן של חיילים שתפקידם היה לבדוק את שלמות הכיסויים ופעילות מדי הלחות. מחיר כיסוי לטנק עמד על כמה אלפי דולרים, אך, הסתבר כי הוא החזיק מעמד לפחות 12 שנה, למרות שההערכה הראשונית עמדה על חמש שנים בלבד. יותר מכל חשוב לציין את יתרונה הגדול של השיטה, באפשרה מוכנות מלאה ומיידית לקרב של הרק"ם, כלי הרכב, כלי הנשק, התחמושת ושאר הציוד הנדרש.

החסנת מספר כלי רכב תחת יריעה אחת בתוך מבנה סגור

תמונות משיטות אחסנה בשנות השמונים והתשעים