מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 30/05/2025

תאריך האירוע: 2025-05-30

מספר צפיות: 1106

שיחה ארוכה עם רנ"ג שרעבי מנהל העבודה של גדוד התותחנים 334

מאת ניסים קלו

במשך שלושה עשורים של שירות ללא לאות, כשאחרים באו והלכו – הוא נשאר. תמיד שם, תמיד ראשון, תמיד נותן את הלב. איש של שדה, של אנשים, של ערכים. נגד של מצוינות.

בין אבק התרגילים לריח האבק השרוף של הקרב, הוא הפך לדמות מופת בכל מקום בו דרך. שמו הולך לפניו בכל פלוגה, בכל בסיס, בכל גדוד תותחנים בצה"ל. לא בגלל דרגות, אלא בגלל הדרך. בגלל שקט פנימי, מקצוענות עיקשת, ויכולת נדירה לראות כל לוחם כאדם שלם.

בכתבה הזו, אנחנו מבקשים לעצור רגע – ולהצדיע. לאיש שהפך לסמל, לדמות מפתח בלב מערך הטנ"א של צה"ל. שלושים שנה של נתינה, של נאמנות, של מצוינות שקטה שלא צריכה כותרות. סיפורו של הנגד שאף אחד לא שוכח.

הכירו את גדוד 334

גדוד 334, הידוע גם כ"גדוד הרקטי", הוא יחידה ייחודית בחיל התותחנים של צה"ל, הפועלת תחת חטיבת האש 282. הגדוד עבר בשנים האחרונות מהפכה טכנולוגית ומבצעית, כאשר עבר מהפעלת משגרי MLRS זחליים למשגרי "להב" גלגליים מתקדמים, המאפשרים שיגור רקטות מדויקות מסוג "בר" לטווחים של עשרות קילומטרים. הרקטות החדשות מצוידות במערכות ניווט מתקדמות, המאפשרות פגיעה מדויקת במטרות, ומספקות סיוע קרוב לכוחות המתמרנים בשטח .(ynet, ויקיפדיה, צה"ל)

הגדוד פועל בעיקר בגזרות הצפון והדרום, ובמהלך השנים האחרונות לקח חלק בפעילויות מבצעיות משמעותיות, כולל ירי רקטות לעבר מטרות טרור ברצועת עזה ובדרום לבנון. במסגרת תרגילים מבצעיים, הגדוד תרגל תרחישים מורכבים, כגון חציית גבול, תפעול חדירת מחבלים וטיפול באירועים רב-נפגעים תחת אש .(צה"ל, צה"ל)

היכרות עם רנ"ג  שרעבי

רנ"ג  שרעבי, בן 49 מפתח תקווה, משמש כמנהל העבודה של גדוד 334. במהלך שירותו הארוך בצה"ל, הוא נודע כאיש מקצוע מסור, הפועל מאחורי הקלעים ודואג לתפקוד השוטף של הגדוד. למרות שאינו פעיל במיוחד ברשתות החברתיות, שמו הולך לפניו, ורבים ממכריו ממליצים עליו בחום.

בראיון עמו, שרעבי מספר על המעבר של הגדוד למשגרי "להב" ועל השימוש ברקטות "בר" החדשות. הוא מתאר את האתגרים וההצלחות של הגדוד, כולל ירי מבצעי לעבר מטרות בעזה ותפיסת כוננות בדרום. בנוסף, הוא משתף בחוויותיו האישיות, כולל שירותו בג'נין, שם הגדוד פעל ככוח מעטפת, ומחלקת הרכב שלו נכנסה לעיתים תכופות לבצע חילוצים תחת אש.(ויקיפדיה)

משפחתו של רנ"ג שרעבי

שרעבי הוא אב לארבע בנות: הבכורה בת 25 וחצי, ולאחריה בנות בגילאים 22, 21 ו-7. הוא מתאר את משפחתו כמרכז חייו, ומדגיש את חשיבות התמיכה המשפחתית במהלך שירותו הצבאי הארוך. למרות האתגרים והתקופות הקשות, הוא שומר על אופטימיות ואמונה, ומודה על כל מה שיש לו.

רנ"ג  שרעבי הוא דוגמה ומופת למסירות, מקצועיות ואנושיות. פועלו מאחורי הקלעים תורם רבות להצלחת גדוד 334, והוא מהווה השראה לחיילים ולמפקדים כאחד.

תיאור המחלקה

מחלקת הטנ"א של גדוד 334 – בניהולו של רנ"ג שרעבי

מחלקת הטנ"א בגדוד התותחנים 334, בפיקודו של רנ"ג  שרעבי, היא עמוד התווך האחזקתי של אחד הגדודים החדשניים והעמוסים ביותר בצה"ל. מדובר במחלקה קטנה יחסית בגודלה, אך עצומה בתרומתה: צוות מקצועי, מלוכד, ורב-תחומי שמטפל ביותר מ־130 כלי רכב מבצעיים ואמצעים לוגיסטיים שונים של הגדוד, 24/7, תחת תנאי לחץ אינטנסיביים, בין אם באימונים, בלחימה, או בכוננות מתמשכת.

הרכב האנושי: נגדים וחיילים בתפקידי מפתח

במחלקת הטנ"א משרתים כיום 7 נגדים קבועים לצד 5 חיילים. בעבר מנתה המחלקה כ-15 חיילים, אך בעקבות קיצוצים והתמעטות כוחות בשגרה צומצם מספרם. למרות הקטנה בכוח האדם, רנ"ג שרעבי שומר על רמת כשירות גבוהה, תוך הפעלת צוות קטן ויעיל המתמחה בתחומים מגוונים:

• בוחני רכב: מומחים בזיהוי תקלות מורכבות וטיפול מהיר ויעיל בכלי הרכב המבצעיים.
• נהגי חילוץ: אנשי שטח מנוסים הנכנסים גם לאזורי עימות לצורך חילוץ ותיקון תקלות בזמן אמת, כולל ליווי שיירות.
• בוחני ציוד הרמה (צהרם): אחראים על תחזוקת ציוד כבד – עגורנים, מנופים וכלי עזר להרמה.
• חיילים מכונאים וחשמלאים : חיילי חובה האחראים לתחזוקה שוטפת, אחסון חלפים, וטיפולים מונעים.

בעבר היה המחסן כפוף ישירות לרנ"ג שרעבי, אך בשנים האחרונות עבר תחת ניהול החטיבה. למרות השינוי הפורמלי, בפועל המשיך לפעול מתוך המתחם של שרעבי, כשהממשק היומיומי נשאר תחת פיקוחו.

מערך האחזקה והשגרה המבצעית

המחלקה מתפקדת במתכונת גדודית מלאה, בשגרה ובחירום. גדוד 334 מפעיל כיום שלוש סוללות קרביות ומפקדה, כאשר כל סוללה מונה עשרות כלים, משאיות, משגרים, וציוד תומך לחימה. הטיפול בכמות כזו של אמצעים, הכוללים גם משגרי "להב" מתקדמים ורקטות מדויקות מסוג "בר", דורש תיאום הדוק, מקצועיות גבוהה ותגובה מהירה.

בימי שגרה, יושבת העורפית של המחלקה במחנה יפתח – בסיס המטה של חטיבת האש 282, יחד עם מטה הגדוד. אך כאשר הגדוד נמצא באימון מלא, כמו במתחם מחנה יואב, רנ"ג שרעבי שולט על פעילות כפולה: מצד אחד הוא מפעיל את כוחות האחזקה בשטח, ומצד שני מחזיק את התשתית בעורף. בשל מחסור בתנאי אחזקה במתחם יואב (אין סככות, ציוד כבד או מתקנים), מתבצע שינוע של כלים פגועים חזרה לעורף – שם מתבצעים התיקונים המעמיקים, והכלים מוחזרים במהירות לשטח.

עמידה במצבי קצה ושמירה על מורל

תקופת הלחימה בעזה והכוננות בגזרות השונות גבו מחיר רגשי ופיזי מהצוות. שבתות סגורות, ריחוק מהמשפחה וחוסר ודאות הפכו לחלק מהשגרה. אך רנ"ג שרעבי מתאר אווירה של אחידות והבנה – "אני מנסה ללכד אותם ולחבר אותם... הם מבינים את המצב. עוברים גם בבית דברים, וזה לא פשוט."

למרות הקשיים, הוא שומר על מורל גבוה, מקפיד לשמור על קשר אישי עם אנשיו ולוודא שלכל אחד מהם יש תחושת שייכות ומשמעות. גישתו הישירה, החמה והמקצועית הופכת אותו לדמות מרכזית ובלתי נפרדת מהשדרה המבצעית של הגדוד.

סיכום

מחלקת הטנ"א של גדוד 334, בפיקודו של רנ"ג  שרעבי, היא דוגמה ומופת ליעילות מבצעית, מקצועיות גבוהה ויכולת הסתגלות מרשימה למצבי קיצון. צוות קטן, שמטפל באחריות עצומה – בכלים, בלוחמים, ובשמירה על כושר הלחימה של אחד מהגדודים המשמעותיים ביותר כיום בחיל התותחנים. מאחורי כל שיגור, עומדים מכונאים, בוחנים ונהגי חילוץ שמחזיקים את השטח מתוחזק ומוכן – יום ולילה, גשם או אש.

מסלול השירות

מסלול השירות של רנ"ג  שרעבי – שלושים שנות חימוש ברציפות

רנ"ג  שרעבי התגייס לצה"ל בשנת 1994 לאחר סיום לימודי טכנאי רכב, הישר אל תוך הקורס הראשון אי פעם להכשרת מכונאי רכב משגר (מש"רק) – קורס ראשוני שבוצע לצד מדריכי בה"ד 20, שהוכשרו יחד איתו. כבר אז, עוד כלוחם טכני צעיר, ניכר היה בו הפוטנציאל להוביל ולהשפיע. הוא לא עסק בתפעול המשגר עצמו, אלא טיפל בתחום הגלגלי: המשאיות, האמרים וכלי התחמושת המלווים את מערך הירי.

הוא שובץ תחילה בגדוד 484 – גדוד זמני שהוקם לצורך בניין הכוח של מערך ה־MLRS. עם סיום תהליך ההקמה, פורק הגדוד ויחד עם כוחותיו הועבר לרמת הגולן, שם התאחד לתוך גדוד 334 – הגדוד הרקטי הקבוע והראשון בצה"ל.

לאורך השנים ליווה  מקרוב את כל שלבי ההתפתחות והצמיחה של הגדוד. הוא היה שם כשצורפו לגדוד מערכות מכ"ם ניידות , והיה חלק בלתי נפרד מההפרדה הארגונית שלהם, כשגדלו והפכו ליחידה עצמאית. בתקופה זו שירת גם בשטחים, ונשא באחריות כבוחן, סגן מנהל עבודה ובסופו של דבר מנהל עבודה.

ב־1998 נכנס לשירות הקבע. תחילה מתוך מחויבות של שנה אחת בלבד – כמתחייב מבוגר טכנאות – אך במהרה הבין שמקומו בצה"ל. מתוך בחירה, המשיך ובנה לעצמו קריירה צבאית ארוכה. הוא מספר:

"אמרתי – אני אנסה. אם טוב, אשאר. אם לא – אלך. ונשארתי."

מסלול אישי ומשפחתי

שרעבי נולד וגדל בפתח תקווה. למד בבית הספר "מעלה" ובהמשך ב"עמית" פתח תקווה, שם סיים את כיתה י"ב. את שנת י"ג למד בפנימיית כפר סיטרין, במסגרת פיילוט ראשון שנועד לאפשר לתלמידים מצטיינים מסלול המשך טכנולוגי. "אנחנו פתחנו את השער – לפנינו לא היו כאלה", הוא אומר בגאווה.

בשנת 1999 נישא לרעייתו לי, ומאז הם מגדלים יחד באהבה ובאמונה ארבע בנות: הגדולה בת 25 וחצי, ואחריה בנות בגילאי 22, 21 ו־7. המשפחה מהווה עבורו עוגן, גם בזמני לחימה, כוננות ושבתות סגורות.

קיר התעודות, ההוקרה והמפעל חיים

לאורך השנים זכה  להערכה רבה בצה"ל. קיבל עשרות תעודות הצטיינות, הוקרה, תעודות מפקדים – ואפילו פרס "מפעל חיים". לדבריו:

"הקיר שלי כבר מלא. אין מקום. כל דבר – יש לו הוכחות, בעזה ובדם."

סיכום

רנ"ג שרעבי לא עזב את הגדוד שלו מעולם. החל כחייל רגיל, המשיך כסמל, בוחן, אחראי בוחנים, סגן מנהל עבודה, ולבסוף מונה למנהל העבודה של מחלקת הטנ"א – תפקיד בו הוא משרת עד היום. מעל 30 שנה של שירות מסור, יציבות נדירה, תרומה מתמשכת לאחד הגדודים המורכבים והחדשניים ביותר בצה"ל – הם העדות הטובה ביותר למחויבות, למקצועיות וללב הענק של האיש.

"אתה מצליח בתפקיד שלך?"

"אני חושב שכן. קיבלתי פרס מפעל חיים. כל הקיר מלא תעודות – אין מקום בקיר."

דוגמה אישית, דרך חיים, ומופת לדור הבא של נגדים ואנשי טנ"א בצה"ל.

פריצת מלחמת חרבות ברזל

פריצת מלחמת חרבות ברזל: עדות אישית של רנ"ג  שרעבי

בבוקר יום שבת, 7 באוקטובר 2023, בעודו מטייל עם כלבו בפתח תקווה, שמע רנ"ג  שרעבי אזעקות בלתי פוסקות. הוא חש שמשהו אינו כשורה. עם שובו הביתה, קיבל סרטונים מזעזעים של מחבלים חמושים משתוללים ברחובות שדרות. הבנה חדה נפלה עליו: מדובר באירוע חריג וחמור.

ללא שהות, החל לארוז ציוד, לבש מדים ויצא למחנה יפתח. שם, גייס את אנשיו והחל בבדיקת הכלים, תוך ציפייה להנחיות. המג"ד עדכן שהאירוע צפוי להתמשך, והכיוון הוא עזה.

סיוע ליחידות אחרות והתארגנות לקראת ירידה לעזה

במהלך השבוע הראשון, לפני קבלת אישור לירי עם המשגרים החדשים, פעלו אנשי הטנ"א של הגדוד לסייע ליחידות מילואים רבות שהגיעו למחנה יפתח. הם טיפלו בתקלות, סיפקו ציוד והכינו את הכלים של הגדוד. העמסת התחמושת התבצעה בסבבים, כאשר חלק מהנגדים נשלחו לבונקרים, והאחרים החליפו אותם. חלק מהכלים הועברו קדימה לכיוון שיבטה, כדי לצמצם פערים ולהיות מוכנים לירידה לעזה.

ירידה לעזה והפעלת המשגרים החדשים

לאחר כשבוע, ירדו כוחות הגדוד לעזה, והתמקמו במספר גזרות, כולל ליד נתיבות ובשובל. בשובל בוצע הירי הראשון עם המשגרים החדשים. המשגרים,   שהיו חדשים ולא מוכרים לצוותי הטנ"א מבחינה טכנית. לכן, התקיים יום עיון עם חברת תעבורה, מדריכים מבה"ד 20 ונציגים נוספים, כדי להכשיר את הצוותים להפעלת הכלים. המשגרים החדשים התגלו כנוחים ויעילים, עם מתלי אוויר שהפכו את הנסיעה לחלקה יותר.

התמודדות עם אתגרים טכניים ומבצעיים

המשגרים החדשים דרשו היכרות עם מערכות שונות, כולל מנועים, גירים ומיתלים שונים. חלק מהטיפולים בוצעו על ידי אנשי הטנ"א, למרות שהיו אמורים להתבצע על ידי החברה האזרחית. בנוסף, טיפלו באנשי הטנ"א גם בכלים נוספים של הגדוד, כולל האמרים, רנגלרים, אושקושים, גנרטורים ומנופים.

דאגה למשפחות ולמורל החיילים

המלחמה הארוכה והאינטנסיבית השפיעה על המורל של החיילים. רנ"ג שרעבי דאג לשמור על קשר עם אנשיו, להקשיב לצרכיהם ולספק תמיכה נפשית. הוא הבין את הקשיים שהם חווים, במיוחד בתקופות של שבתות סגורות וריחוק מהמשפחה. הוא עצמו, אב לארבע בנות, חש את הדאגה למשפחתו, אך שמר על קור רוח והתמקד במשימותיו.

הטיפול בחיילים

טיפוח חיילים ואנשי קבע – הדרך של רנ"ג  שרעבי

רנ"ג  שרעבי, מנהל העבודה של מחלקת הרכב בגדוד התותחנים 334, לא רק מטפל בכשירות של עשרות כלים מבצעיים – אלא בראש ובראשונה באנשים שמפעילים אותם. גישתו לניהול מבוססת על אהבת אדם, דוגמה אישית, חמלה, משמעת חיובית, והבנה עמוקה של הצרכים האישיים של חייל ונגד כאחד. לא פלא שאנשיו מדווחים שוב ושוב על מחויבות יוצאת דופן כלפיו – כפקוד, כמפקד וכאדם.

תהליך קליטת החייל החדש: משפחה, שייכות וזהות מקצועית

כאשר חייל חדש מגיע למחלקה, רנ"ג שרעבי אינו מסתפק בהיכרות טכנית או בהנחיות יבשות. עבורו, תהליך הקליטה הוא אבן היסוד לבניית החייל כאיש טנ"א משמעותי:

• שיחה אישית: כבר בתחילת הדרך הוא מקיים שיחה מעמיקה עם החייל, מבין מה הרקע שלו, מה הביא אותו לתפקיד, מהם הקשיים, החלומות והחוזקות.
• היכרות עם המשפחה: במקרים רבים, שרעבי שומר על קשר עם ההורים, כדי לחבר גם את העורף לתהליך – מתוך הבנה שהתמיכה מהבית היא חלק מהצלחת החייל.
• שייכות ליחידה: החייל החדש מקבל תדרוך מקצועי ואישי על המחלקה, תחושת חשיבות, סמלים ותפיסת שליחות. הוא לא "עוד בורג" – אלא שותף מלא למשימה הלאומית.

טיפול אישי יומיומי – הלב של הפיקוד

הדרך של רנ"ג שרעבי לעורר מוטיבציה ותחושת משמעות אינה עוברת דרך מסדרים או שיחות נזיפה – אלא דרך הקשבה עמוקה, זמינות מלאה ודאגה אמיתית:

• בוקר טוב עם עיניים טובות: "הדבר הראשון שאני עושה בבוקר – אני מסתכל עליהם. איך הם נראים, איך הם לבושים, אם יש חיוך. אם לא – אני נכנס לתמונה".
• מענה מיידי: חייל שמגיע בלי בגדים תקינים – מקבל מדים חדשים מתוך מכולה מסודרת. מי שחסר לו ציוד – יקבל. הכל ברוחב לב.
• שמירה על קשר גם מהבית: הוא דורש מהחיילים לדווח שהגיעו בשלום הביתה. אם לא – יקבלו הודעה מבודחת אך מדויקת: "הבנתי שאתה גר רחוק, אז עוד לא הגעת?"

הדבר הראשון שאני עושה בבוקר הוא לעבור דרך האנשים שלי להגיד בוקר טוב לכל אחד לתת לו תחושה טובה, להסתכל ולזהות מצוקות ואכן כמעט כל בוקר הוא נתקל באתגרים ומחבק את האנשים, מילה טובה , חיבוק, שיחה ודואג שהם ירגישו מוערכים וחשובים

חונכות והכשרה בצוותים – הנגד כמורה דרך

שרעבי מאמין בלמידה בשטח ולא בכיתה מנותקת. לשם כך הוא בונה מבנה צוותים פשוט, ברור ומקצועי:

• כל נגד מלווה שני חיילים: מדובר בשיטה קבועה – נגד בכיר הופך למנטור לשני חיילי חובה. הוא מדריך אותם צעד אחר צעד: בהבנת מערכות, בטיפול בתקלות, בניהול סדר יום ובשמירה על משמעת ואחריות.
• למידה דרך עשייה: החיילים משתתפים בפועל בטיפולים, חילוצים ותחזוקה. כל הצלחה – מוקרת. כל טעות – מוסברת.
• העצמה מקצועית: כל חייל נמדד לפי האתגר המקצועי שהוא מסוגל להתמודד איתו. ככל שהוא מפגין אחריות ובשלות, הוא מקבל עוד סמכויות ועוד תחומי טיפול – עד להפיכתו לבעל מקצוע גאה.

חיזוק המוטיבציה באהבה – גם ברגעים הקטנים

כדי לחזק את הרוח הקבוצתית, שרעבי יוזם מחוות של תשומת לב ואהבה:

• מקיימים פגישות חברתיות בערב כולם , לפעמים עושים על האש לחיילים , לפעמים יושבים על כוס קפה ולפעמים רואים סרט או משחק כדורגל.
• מגבות אישיות באימון הגדודי: לאחרונה יזם חלוקת מגבות אישיות לכל חייל ונגד, עם הדפס ייחודי ומסור על רקע "מבצע ירי בר". את העיצוב הכין עם חייל מהמחלקה, ואת ההפקה ריכז בעצמו.
• דלת פתוחה ותמיכה בבית: חייל שזקוק לשיפוץ – יקבל אותו. מי שזקוק לעזרה אישית – שרעבי הראשון להרים את הטלפון. כמו שהוא אומר: "אני האבא הצבאי שלהם. מה שאתם צריכים – תפנו אליי."

סיכום

רנ"ג שרעבי לא רק שומר על הכלים – הוא שומר על הנשמה. גישתו האכפתית, האישית, המבוססת על עקרונות של חינוך ואהבת אדם, מייצרת סביבו מעגל של לויאליות, מוטיבציה ורוח חיובית יוצאת דופן. במחלקה שלו, כל חייל מרגיש שייך. כל נגד הופך לדמות מופת. וכל בוקר מתחיל במבט בעיניים – כדי לבדוק: האם טוב לך?

"אני דופק להם את הקופסה – מצווה להיות בשמחה. לא משנה מה עובר עליכם. גם לי יש בעיות, לכולם יש. אבל איך אנחנו בוחרים להתמודד – זה כל ההבדל."

 הנגדים במחלקה

גידול דור של נגדים מובילים – הדרך של רנ"ג  שרעבי

במהלך שלושה עשורים בשירות, רנ"ג  שרעבי הפך לא רק למנהל עבודה מהשורה הראשונה – אלא למחנך, מנטור, ובמידה רבה גם לאב רוחני לדור של נגדים, בוחנים ומפקדים בצה"ל. המחלקה שבפיקודו לא רק מטפלת בכשירות של עשרות כלים – היא חממה ליצירת דור טנ"א איכותי, מקצועי ומסור, שמבוקש על ידי יחידות רבות בצה"ל.

מקצועות הנגדים במחלקה – צוות רב תחומי

במחלקה משרתים שבעה נגדים, במגוון תחומים:

• בוחני רכב ומכונאים: עמוד השדרה של התחזוקה השוטפת בשטח ובבסיס.
• נהגי חילוץ: המגיעים עד לקו האש ומבצעים חילוצים תחת סכנה.
• בוחן ציוד הרמה (צהרם): אחראי על מנופים ומשאיות עם ציוד מיוחד.
• מחסנאי (בעבר): אחראי על ניהול חלפים וציוד טכני.
• חשמלאי (בעבר): התקן בוטל, אך עדיין קיים צורך ברור באיש מקצוע בתחום.

ממוצע גילאי הנגדים מגוון – בין 25 ל־42. ישנם נגדים צעירים שזו תחילת דרכם, ולצידם ותיקים שעברו הרבה. אחד מהם אף נאבק במחלה קשה, ושרעבי שומר לו מקום בלב ובמחלקה, מתוך אמונה שישוב.

גידול דור העתיד – ממצוינות למנהיגות

שרעבי רואה את עצמו לא רק כמפקד – אלא גם כמי שמצמיח דורות של נגדים מקצועיים, שממשיכים הלאה לתפקידי מפתח בצה"ל:

• איתור מועמדים מתאימים לקבע: הוא מזהה פוטנציאל אנושי כבר בשלב החיילות, משקיע בליווי אישי, מציב אתגרים, ובונה אצלם תחושת מסוגלות ומסירות.
• חתימה לקבע – לא בכפייה אלא בהשראה: החיילים בוחרים להישאר מתוך תחושת שליחות, בזכות הדוגמה האישית שהם רואים סביבם.
• הפיכתם למובילים מקצועיים: רבים מהנגדים שצמחו אצלו שובצו כמנהלי עבודה בגדודים אחרים – כמו בית הלל, 411, ויחידות נוספות.

"אני הבית ספר שלהם. אני מגדל אותם, ואז כולם רוצים אותם."

קשר אישי עמוק – האדם לפני הכלי

לצד ההובלה המקצועית, רנ"ג שרעבי מנהל קשר אישי ומעמיק עם כל אחד מאנשיו:

• היכרות עם כל בית ובת זוג: הוא מכיר אישית את בני ובנות הזוג של כל אחד מהנגדים. "אני צריך לדעת מי נמצא מאחוריהם, מה עובר עליהם."
• ביקורים אישיים בבית: כשצריך – הוא נוסע אליהם, מסייע, תומך, אפילו משפץ במו ידיו.
• הורים ושותפות בעורף: החיבור למשפחות נמשך גם לאחר הגיוס – מתוך הבנה שיציבות משפחתית תורמת ללוחמה מקצועית.

גיבוש, אתגרים וקהילת לומדים

• פעילויות חברתיות: הוא יוזם ארוחות, הפסקות משותפות, ואירועים מחלקתיים קטנים שמחזקים את התחושה המשפחתית.
• הצבת אתגרים מקצועיים: כל נגד נדרש להתמודד עם תחום חדש, לחקור בעצמו, לקרוא ספרות מקצועית ולגלות יוזמה. כך עשה בעצמו עם מערכת הדיזל, וכך מצפה מאחרים.
• פורומי למידה: מפגשים מחלקתיים ללמידה, העמקה והתייעצות מקצועית מתקיימים תדיר, והנגדים משתפים בידע שצברו גם מהשטח וגם ממקורות אזרחיים.
• דוגמה אישית ללא פשרות: כשיש משגר חדש שאין עליו ידע – הוא הראשון ללכת ללמוד. “אני לא מחכה לקורס, אני הולך לראות בעיניים, שואל, בודק, חופר.”

מוטיבציה והצלחה – מה הופך את הטנ"א למצטיין?

רנ"ג שרעבי מבהיר שהצלחת חיל הטנ"א במלחמה לא באה משום מקום:

"אנחנו לא מחכים להנחיות – אנחנו יוזמים. דוחפים. זה חיל שעובד עם הלב, עם הראש ועם הידיים."

"בטנ"א מצילים אנשים. לוקחים חיילים עם בעיות, מחנכים אותם, מכוונים אותם, ומחזירים אותם לאזרחות כאנשים טובים יותר. הטנ"א זה לא רק טכנאות – זה שליחות."

סיכום

רנ"ג שרעבי אינו רק מנהל עבודה – הוא מחנך. דרך חיבור אישי, עין מקצועית ויכולת נדירה לזהות פוטנציאל, הוא מגדל דור של נגדים מובילים, אשר מאיישים כיום תפקידים בכירים ביחידות רבות. כל אחד מהם עובר תהליך מעצב: מחייל צעיר, לאיש מקצוע מיומן, ולבסוף – למנהיג.

"חבר, אח, אבא, שותף – זה מה שאני בשבילם."
ובזכות זה – כל יחידה בצה"ל רוצה חייל שצמח אצל שרעבי.

שלושים שנה בלי בית קבוע: המחיר האישי של רנ"ג  שרעבי והנגדים שלו

בעולם שבו לחיילי סדיר או אנשי קבע יש "בסיס אם", שגרה, לוח משמרות וסופי שבוע – רנ"ג  שרעבי חי מציאות אחרת לגמרי. מציאות של תזוזה תמידית, חוסר ודאות תמידי, ולמעשה – חיים של טלטול.

מחלקת הטנ"א בפיקודו של שרעבי – שמונה שבעה נגדים וחמישה חיילים – לא שייכת למקום, היא שייכת למשימה. אין להם בסיס קבע, אין להם משרדים מסודרים, אין להם סככות קבועות או תנאים בסיסיים. מה שיש – זה גדוד שפורס בכל מקום שצריך אותו, ומחלקה אחת שמלווה אותו עד הסוף.

שגרת חיים קשוחה לפני המלחמה

מחזור שנתי מתיש: אימונים, שטחים, קו, תעסוקה – וחוזר חלילה

גדוד 334 פועל במבנה ייחודי ומתיש במיוחד. בכל שנה הוא עובר את המחזורים הבאים:

1. שלושה חודשים של אימון אינטנסיבי בשטח – בעיקר במחנה יואב, אך ללא תשתיות אחזקה. למחלקת הטנ"א אין סככות, אין תשתית נוחה, וכל תקלה משמעותית – מועברת חזרה לעורף, למחנה יפתח, שם הם מתקנים ומחזירים במהירות. שרעבי והנגדים שלו מתרוצצים הלוך ושוב, בין השטח לעורף, בלי רגע של שקט.
2. שלושה חודשים של פעילות בגזרת יהודה ושומרון (השטחים) – הגדוד מוצב במוקדים נפיצים, כולל ג'נין. המחלקה מתפקדת כחלק מהמעטפת, נכנסת לשטח עם הכוחות, מבצעת חילוצים, מטפלת בתקלות קריטיות, תחת עומס יומיומי ולפעמים גם תחת ירי.
3. שלושה חודשים של פריסה בגבול הצפון – קו מתוח, פעילות סדירה בלחץ גבוה. המשגרנים פרוסים באזורים מבודדים, והטנ"א ניידת בין כל נקודה בגולן, מספקת מענה תחת תנאים קשים של קור, בוץ, ציוד מוגבל.
4. שלושה חודשים של תעסוקה מבצעית בדרום או בעזה – תקופות שבהן המלחמה שותקת, אך ההכנות לשיגור, לתקלות, ולחירום – בעיצומן. במלחמת חרבות ברזל, החיילים לא חזרו הביתה כמעט חודש שלם. לא שבת, לא ערב, לא הפסקה.

"כשהחיילים ישנים – אני מתחיל לעבוד. אם מישהו נשבר – אני מדבר איתו. אם משאית תקועה – אני מתחתיה. אנחנו עובדים כמו יחידה מיוחדת – רק בלי המדים השחורים."

כשהם באימון – הם מתגלגלים בשטח.
כשהם בגזרה – הם בתוך הארגזים, המנופים, הגנרטורים.
כשהם בלחימה – הם יושבים ברכב, שותים קפה בקור, מחכים לקריאה הבאה.

"ישנתי במיטה צבאית שלושים שנה. לפעמים באוטו. לפעמים לא ישנתי בכלל. זה לא חיים של משמרות. זה חיים של מענה מתמשך."

שלושים שנה בלי שגרה – ומשפחה אחת שמחזיקה את העורף

רנ"ג שרעבי נשוי ללי, עקרת בית שמנהלת הכול לבד. כל תקופה שהוא נשלח לגזרה חדשה, היא נשארת עם ארבע הבנות בבית בפתח תקווה – מחנכת, דואגת, תומכת.

"אולי היה חסר להן אבא. אבל הן יודעות שאני תמיד שם, איפה שצריך אותי. ואם הן צריכות אותי – אני שם גם להן. לי גידלה אותן לבד. בזכותה – הן יצאו ילדות עם ערכים, עם חינוך, עם כבוד. אין לי מילים עליה."

למה ממשיכים? למה לא פורשים?

"כי הגשמתי את עצמי. רציתי לנהוג על משאיות – נהגתי. רציתי לחנך – חינכתי. רציתי לתקן – תיקנתי. אני לא אדם של משרד. אני איש של שטח. של אנשים. של שליחות. זה מה שאני."

רנ"ג שרעבי לא רואה בזה עבודה – הוא רואה בזה חיים.
אבל הם חיים ללא פינה שקטה. ללא רצף. חיים של תנועה, עבודה, עייפות, מסירות.
והמחיר – יקר.
יוקרתי – אבל יקר.

סיכום

רנ"ג  שרעבי חי שליחות מתמשכת שאין בה לא לוח זמנים, לא פינה משלו, ולא חיים "רגילים".
מחזור החיים של הגדוד מתיש, התנאים קשים, והשחיקה גבוהה – אבל הוא ממשיך.
הוא מגדל דור של נגדים מצוינים, מתקן בשטח, נלחם בכלים, ומגדל משפחה בבית.
כי זה לא עוד תפקיד. זו דרך חיים.

"שלושים שנה – וכל יום אני מתחיל מחדש. עם לב חזק, ברכיים שחוקות – ואמונה אחת: שבלעדיי, הכלים לא זזים. ובלעדיי – החיילים לא חוזרים בשלום."

אבא לא בבית – אמא היא העורף

כך שרעבי הצליח לתת הכול – אבל לא לבד

מאחורי שלושים שנות שירות מתמשך בצה"ל, עומדת לא רק מחלקה. עומדת משפחה. עומדת אישה אחת – לי – שמחזיקה לבדה את העורף, תוך מסירות שאין לה גבול.

לי היא עקרת בית, לא בגלל חוסר ברירה, אלא מתוך בחירה. שרעבי משרת בתפקיד שלא מאפשר שגרה: שבועות שלמים בשטח, חודשים בגזרות מתחלפות, לילות בלי בית, שבתות בלי משפחה. ילד חולה? אין עם מי להתייעץ. תיקון בבית? אין מי שיבוא. כל ניהול החיים – עליה.

"היא מגדלת את הילדות, דואגת לבית, עושה את הכול. אני המפרנס היחיד בבית. כל מה שחסר – אני מביא. אבל כל מה שבאמת מחזיק את הבית – היא עושה."

ארבע בנות יש להם. הבכורה בת 25 וחצי, והצעירה בת 7. כולן גדלו כשאביהן "שם" – אבל לא תמיד בבית. וכשצריך להכין אוכל, להסיע לחוג, ללכת ליום הורים או לטפל בילדה חולה – לי עושה הכול, לבד.

"בזכותה, הילדות שלי מחונכות, עם ערכים. אין לי דאגה עליהן. היא נתנה להן חינוך שלא כל אחת נותנת – והכול בלי תלונה. היא גם הבינה אותי – תמיד. גם כשלא הייתי שם."

שבתות, חגים ובקרים שקטים מדי

לאורך המלחמה, סיפר , כמעט חודש שלם לא ראה את הבית. גם כשניתנו סבבים – לפעמים רק פעם בשבועיים הצליח מישהו לצאת. הוא עצמו נשאר יותר – כמפקד, כמוביל. הבית נשאר מאחור – מתגעגע, שותק, מחכה.

"הבנות שלי רגילות שאין אבא בבית כל הזמן. זה כואב, אני לא אשקר. אבל הן יודעות שאני מאחוריהן תמיד. ואם צריך אותי – אני מופיע. גם אם רק בקול בטלפון."

כמפרנס יחיד, שרעבי נושא לבדו בעול הכלכלי. חשבונות, אוכל, ביגוד, לימודים, טיפולים – הכול בא מתוך משכורת אחת של נגד קבע. ובניגוד למקצועות אזרחיים, אין לו "שעות נוספות", אין בונוסים, אין מרווח.

"המשכורת שלי? בעיניי היא מכובדת, כי אני יודע שאני נותן מעצמי הכול. ואם יש לי מה להביא הביתה – אני מביא בלב שלם. לא חסר להן כלום – אולי רק את אבא."

אבל לא מתחרט – כי ידע למה נשאר

למרות המחיר, שרעבי לא מתבכיין. להפך – הוא גאה. גאה במשפחה שבנה, באישה שהחזיקה איתו את הקו, בילדות שצמחו לתוך מציאות צבאית אך בריאה. גאה שלא נכנע לעייפות או לפיתוי לעזוב.

"יכולתי לעזוב מזמן. אבל אני חרוץ, אני קם כל יום מוקדם, עושה התעמלות, ונכנס לטורבו. אם צריך לישון באוטו – אני ישן. כי ידעתי כל הזמן שאני דואג לא רק לכלים – אלא לעתיד של המשפחה שלי."

סיכום

מאחורי רנ"ג  שרעבי עומדת משפחה חזקה, שקטה ומסורה.
עומדת אישה שלא דרשה – רק תמכה.
ילדות שידעו שאבא לא תמיד יבוא – אבל תמיד יאהב.
ולוחם אחד, שעבד יום ולילה – כדי שלהן לא יחסר כלום.

"אולי הן קיבלו פחות זמן עם אבא – אבל קיבלו חיים מכובדים, בית חם, ולב שאוהב אותן מכל הלב. וזה, בשבילי – שווה הכול."

הערך המוסף של מחלקת הטנא לגדוד

הערך המוסף של מחלקת הטנ"א לגדוד – גמישות, שליחות ויכולת לפתור כל אתגר

מחלקת הטנ"א אינה רק גוף טכני המטפל בתיקוני רכב ומשאיות – היא לב פועם של השירות והנתינה בגדוד, וכוח תפעולי שמצליח לגעת בכל תחום, גם מחוץ לגבולות ההגדרה הפורמלית. חיילי המחלקה, בפיקודו של מנהל העבודה רנ"ג שרעבי, הפכו לשם דבר – פתרון לכל בעיה, מענה לכל צורך, תמיכה שקטה ובלתי מתפשרת לכל דרג.

מה אומרים עלינו?

המפקדים והלוחמים יודעים: בלי הטנ"א – אין גדוד.
המג"ד, שהיה בעצמו חייל בסוללה בגדוד של רנ"ג שרעבי, זוכר היטב את המסירות, האחריות והאכפתיות. הוא פונה לשרעבי באופן אישי כשהגדוד נקלע למצוקה – בין אם מדובר בחוסר במים, תקלות חשמל, בעיות מסגרות או צורך בהתאמות מיוחדות.

"אני הכי מבוגר בגדוד – זקן השבט. אבל גם הכי נוכח. כשיש בעיה – פונים אליי. וזה כבוד גדול".

גמישות תפעולית שאין כמותה

בכל פעם שהגדוד נדרש לגמישות תפעולית, מחלקת הטנ"א היא זו שנרתמת – גם אם המשימה כלל לא בתחום אחריותה:

• התקנת מסנני מים (תמי 4) לכלל המשרדים בבסיס, ביוזמה ישירה של שרעבי. המג"ד, שאיבד אונים, פנה למחלקת הטנ"א שהפכה לחשמלאים, אינסטלטורים, מתקינים ואנשי צוות קרקע – והכול למען רווחת הלוחמים והמפקדים.
• שיפוצי מסגרות מתקדמים: דלתות מכולות שנתלשות, נזילות בגגות, תקלות במנעולים – אנשי הטנ"א מגיעים עם כלי עבודה, מרתכים, משחזות ופתרונות – ומביאים את התוצאה.
• שדרוג מכולת בוחנת הנשקייה ואופטיקה בבסיס: כשהנשקייה הועברה והדלת העקומה סירבה להיסגר, מי שהוזעק לטפל בזה הם אנשי הטנ"א. ריתוך, תיקון, כיוון והפעלה – והכול עובד כמו שצריך.

כל בעיה – אנחנו שם

מחלקת הטנ"א מטפלת לא רק ברכב – אלא גם במערכות מיזוג לחיילים, מבצעת ייעוץ ותיקון לכספות מסווגות, ונותנת מענה שלא היה קיים לפני כן:

• המזגן במגורי הלוחמים לא פועל? אנשי הטנ"א מגיעים לבדוק ולעזור, גם אם זה מחוץ לתחום.
• כספות למשקפות מסווגות התקלקלו? שרעבי יוצא בעצמו לקורס מנעולנים – וחוזר להיות המנעולן הרשמי של הגדוד ושל הגזרה כולה.

ראייה אישית, חינוך לחיילים ותחושת שליחות

המחלקה מחולקת לשני צוותים – אך כל חייל מקבל הזדמנות לגעת, ללמוד ולתרום.
רנ"ג שרעבי מדגיש את החשיבות בלתת לחיילים הרגשת מסוגלות – ללמוד תיקון, מסגרות, התקנות, עבודה עצמאית מול מפקדים – ולקבל חוויית שירות שמהווה הכנה אמיתית לחיים.

סיפורי השראה

• שיפוץ משרד מכולת נגדת נאות: רנ"ג שרעבי לא ויתר. הוא נלחם להביא מכולה עבורה, שדרג אותה עם החיילים, והפך את החלל למשרד אמיתי ומכובד.
• הכול בשטח, באמצעים דלים, בלי ציוד – רק מתוך שליחות, קשרים, יוזמה ויצירתיות.

יצירתיות ופתרונות מחוץ לקופסה

"הרבה פעמים אתה רואה שהצבא עשה משהו, אבל אתה מבין שזה לא תקין. אז אתה משנה, מייעל, מציע רעיונות – ומבצע".

מחלקת הטנ"א בגדוד מוכיחה פעם אחר פעם שהיא לא רק גוף תחזוקה – אלא כוח יצירתי, מסתגל וגמיש, שמסוגל להגיב בזמן אמת, לחנך, לבנות, לשפר ולתת מענה מותאם למציאות דינמית ומאתגרת.

התפקוד של חיל הטנא במלחמה

חיל הטנ"א במלחמה – מהחזית הטכנית לחזית הלחימה

במלחמת חרבות ברזל, חיל הטנ"א הוכיח סופית את מה שאנחנו, ותיקי התחום, יודעים כבר מזמן: בלי טנ"א – אין לחימה.
אנשי החיל נכנסו לעומק השטח, תחת אש, חילצו כלים, תִפעלו לוגיסטיקה קריטית, תקנו בזמן אמת – והיו שם בשביל הלוחמים, מפקדים וחיילים, בכל מקום שבו נדרשו.

התפקוד של חיל הטנ"א במלחמה הזו לא היה רק טכני – הוא היה ערכי.
בזכות הגמישות, המקצועיות, הידע הרב והאחריות האישית – אנשי הטנ"א הפכו מ"מחלקה תומכת" ללב לוגיסטי-מבצעי שפועם בשטח עצמו.

"היום מבינים שמה שהטנ"א עושה – לא מחליפים. אתה מגיע למכולה תקולה, לפלוגה בלי מים, לחדר בלי מיזוג – ואתה פותר. אתה נותן מענה בלי לחכות לפקודה. אתה עוצר את המשימות שלך, ועובר למשהו שלא כתוב בספר, כי אתה יודע שזה מה שצריך עכשיו."

מהפך בתפיסה: מחימוש – לטכנולוגיה ואחזקה מתקדמת

כמי שמשרת עשרות שנים בחיל, ראיתי איך הוא השתנה מהיסוד –
לא רק השם השתנה – השתנתה גם התפיסה.

• פעם קראו לנו 'חימוש' – היום זה 'טכנולוגיה ואחזקה'.
  שינוי קטן בשם, שינוי גדול בזהות: הפכנו מגוף שמתקן למה שקרוי היום כוח תומך לחימה חכם – אנשי טנ"א הם אנשי שטח, טכנולוגיה, חדשנות ויוזמה.
• בעבר, מעטים רצו להגיע לחיל – היום המוטיבציה גבוהה.
  חיילים רוצים לבוא, ללמוד מקצוע, להשפיע, ורבים בוחרים גם להישאר בקבע.
  "פעם התביישו להגיד 'אני בחימוש'. היום גאים להגיד 'אני בטנ"א'."
• החיל פרץ לתחומים חדשים – לא רק רכב וכלים.
  היום אנחנו עוסקים גם בטכנולוגיות הייטקיות, תקשורת, שילובים עם מערכות מתקדמות, לוגיסטיקה מורכבת, חשמל, אלקטרוניקה, תשתיות וחדשנות.

תחושת שייכות וגאוות יחידה

"מי שנמצא בטנ"א – מרגיש את זה עמוק.
החיל הזה נותן לך משמעות, מקצוע, צוות, תחושת שליחות.
הרבה נגדים אומרים לי – אני לא הולך לשום מקום.
כי מי שטעם את הערך שאתה נותן, את התרומה בשטח – לא רוצה לעזוב."

בת הזוג

לסיום הריאיון הארוך – כמה מילים אישיות לרעייתך ולבנותיך

לרעייתי היקרה,
אולי לא אמרתי את זה מספיק, אבל את היית שם תמיד ותמכת.

לאורך השנים, כשהייתי עסוק בשירות, בלחץ, בכוננויות, בעומס – את החזקת את הבית. טיפלת, גידלת, נתת.
פעם לא הסכמתי עם מה שאמרת – שאני גדלתי בזכותך , שאת זו שאפשרה לי להתפתח.
היום אני יודע שאת צדקת.
כי בזכותך – לא הייתי צריך להתנצל. לא היית שם כדי לעצור – היית שם כדי לאפשר.

אני זוכר במיוחד את אותו יום שבאת לבסיס, ליום הורים ויום משפחות.
ראית איך האנשים ניגשים אליי, איך אני זז בין כולם –
ואמרת לי אז: "הבנתי שזה המקום שלך. אני לא אקח לך אותו."
ומאותו יום – שחררת באמת.
גם אם צריך לוותר על שבת, לקום באמצע ארוחה, לנסוע לבסיס – את תמיד שם.
לא כי זה קל, אלא כי את מבינה. ואני לא לוקח את זה כמובן מאליו.

ולבנותיי היקרות,
אני יודע שזה לא היה פשוט.
אתן שואלות אותי איך החזקתי מעמד – עם המדים, עם הלחץ, עם העומס.
איך המשכתי לתת כל כך הרבה לצבא – ולפעמים פחות להיות בבית.

אבל אתן גם יודעות – כי אתן בעצמכן הייתן בצבא –
שהשירות הזה, הדרך הזו, זה לא רק עבודה.
זה שליחות. זה חיים. זה חלק ממני.

ואני יודע שאתן גאות.
ואני גאה בכן, על הדרך שלכן, על ההבנה, ועל זה שתמיד הייתן שם – גם כשלא הייתי.

כאב שמלווה – ואחריות שלא נגמרת

במלחמה הזו, למזלנו, לא היו לי נפגעים.
אבל יש פצע ישן – כזה שלא נרפא.

זה היה לפני כשש וחצי שנים.
נהג חילוץ, חייל שהיה שלי, ילד טוב, התמודד עם אהבה נכזבת מהבית.
רצף ימות שבת, בלי תמיכה, בלי עין רואה,
וביום אחד – הוא שם קץ לחייו.
והכאב הזה – איתי. כל הזמן.

מאותו רגע אמרתי לעצמי: "זה הראשון – וזה האחרון."
זה לא יקרה שוב.

היום, אני אומר לחיילים שלי כל הזמן –
"קרה משהו? דברו. תבואו. תרים טלפון. כל דבר – רק לא לשתוק."
הם יודעים שהם יכולים לפנות אליי בכל דבר, בכל שעה.
אני שומר עליהם – לא רק בכלי ובשטח – אלא גם בנפש.

סיכום השיחה

מחלקת הטנ"א של הגדוד – עוצמה שקטה, נתינה אינסופית ומנהיגות שמרכיבה את התמונה הגדולה

בתוך שגרת הלחימה, בתוך שדות הקרב ובין שורות הלוחמים, מסתתרת עוצמה אחרת – עוצמה של עשייה טכנית, מקצועית, מסורה ונחושה, שבלעדיה פשוט אין אפשרות להילחם.
זו מחלקת הטנ"א של הגדוד – חוד החנית של התחזוקה, התמיכה והפתרונות, בזמן אמת, בכל תנאי, לכל צורך.

בראיון אישי וחשוף עם רנ"ג שרעבי, מנהל העבודה של המחלקה, נחשפת תמונה עוצמתית של מחלקה שהיא הרבה יותר ממוסך – היא לב לוגיסטי פעיל, כוח מבצעי לכל דבר, ורקמת חיים אמיתית שתומכת בלוחמים מהקרקע ועד קצה המבצע.

רנ"ג שרעבי מתאר איך אנשי המחלקה, ובראשם הנגדים הוותיקים, עוצרים את כל העבודות כדי להתקין מסנני מים, מתקנים דלתות מכולות, הופכים לחשמלאים, אינסטלטורים, רתכים, מנעולנים – כל מה שצריך, גם אם זה לא "בתוך הגדרת התפקיד".
הם שם – כי זה מה שנדרש.

מצוינות שמתחילה באכפתיות

מה שמאפיין את המחלקה הזו הוא לא רק המקצועיות – אלא רוח השירות, האכפתיות הבלתי מתפשרת, והתחושה שהם שליחים ולא רק טכנאים.
בין אם מדובר בתיקון כספת מסווגת, שיקום מכולה עבור חיילת שנזנחה, או תגובה מיידית למצוקה בשטח – הם תמיד ראשונים לקפוץ, למצוא פתרון, ליזום, לבנות, לשפץ, לאלתר – ולעשות זאת עם חיוך.

שרעבי לא רק מוביל את המחלקה מקצועית – הוא מחנך דור שלם של חיילים ונגדים לערכים, אחריות, דוגמה אישית ותחושת שליחות.
החיילים שלו יוצאים מהשירות עם מקצוע ביד – אבל יותר מזה – עם ביטחון עצמי, ערכים ותודעה של נתינה.

ומאחורי כל זה – יש מחיר

קל להתפעל מהעשייה, מהיכולת ומהתוצאה –
אבל המחיר הרגשי, המשפחתי והנפשי – כבד.

רנ"ג שרעבי משתף בכאב אישי כבד: חייל שהיה תחת פיקודו – שם קץ לחייו.
והזיכרון הזה מלווה אותו עד היום.
מאז, הוא לקח על עצמו אחריות עמוקה: להיות עוגן רגשי לא רק טכני. להיות הכתובת לכל מצוקה. לראות את מי שכולם לא רואים. לשים לב. לשאול. להרים טלפון.

גם בבית, המחיר ברור.
רעייתו ובנותיו ראו אותו פעמים רבות קם מהשולחן בשישי בלילה כדי לצאת שוב לבסיס.
הן שואלות איך הוא עוד מסוגל, איך הוא לא נשבר.
והתשובה שלו תמיד זהה: "זה המקום שלי. ואני שליח."

לסיום

הריאיון הזה הוא לא רק סיפורו של אדם – אלא שיקוף מרגש של מחלקה שלמה, של חיילים ומפקדים שבוחרים יום אחר יום לתת את כל כולם – בשקט, בלי תהילה, אבל עם השפעה עצומה.
מחלקת הטנ"א של הגדוד, בהובלת רנ"ג שרעבי, היא מגדלור של מצוינות, מסירות ודוגמה אישית – בעומק הקרב, מאחורי הקלעים, ובחזית התרבות הארגונית של צה"ל.