מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 19/05/2025

תאריך האירוע:

מספר צפיות: 164

 "מאחורי הקלעים של הקומנדו: התפקיד המשרדי, הניהולי והלא מתוקשר – שמחזיק את שדה הקרב באחריות ודאגה" סיפורו של רס"ל ברוך.

 פתיח לכתבה:

כשתשמעו לראשונה על "טכנאי תפ"י" – תכנון ופיקוח ייצור – כנראה שתחשבו על אקסלים, ניירת, מסכים מהבהבים ותפקיד משרדי אפרורי.
אבל כשתסיימו לקרוא את הכתבה הזו, תבינו שזהו אחד התפקידים הכי קריטיים להצלחת הלחימה בשטח – כזה שמכריע אם טנק ייצא לקרב, אם כוח יתקדם לעומק עזה, או אם חוליית חילוץ תצליח להגיע בזמן.

זה סיפורו של ברוך , רל"ש ציוד ותפ"י של חטיבת הקומנדו, שמנהל צוות קטן אך אפקטיבי, ומול עשרות גדודים, מערכים ומפקדים – הוא זה שמחזיק את כשירות הכלים, זמינות הציוד, והלחץ האינסופי של שדה הקרב.
הוא לא יורה – אבל בלעדיו, אף אחד אחר לא יוכל.

"מאחורי הקלעים של שדה הקרב – הדיוק שמניע את הלחימה"
ראיון עם רס"ל ברוך , קצין ציוד ותפ״י בחטיבת הקומנדו

מאחורי כל טנק שנע, מאחורי כל ג'יפ שנשלף מחול, מאחורי כל כלי שמתוקן תחת אש – עומדים אנשי תחזוקה, לוגיסטיקה וציוד שתפקידם להבטיח שכל אמצעי לחימה יהיה כשיר, זמין ונגיש בכל רגע. אחד מהם הוא רס"ל ברוך , שמאז גיוסו ב-27 באוקטובר 2019 מקדיש את חייו לשקט המבצעי שמאפשר ללוחמים להתקדם קדימה.

ברוך, בן שדרות במקור, בחר שלא ללכת במסלול הישיר של עבודת הנדסאי בתעשייה – אלא להתנדב ליחידות קרביות, ושם, מאחורי המחשב, הדוחות והתיאומים, הוא הפך לשחקן מפתח בהובלת כשירות הכלים בליבה של חטיבת הקומנדו. את הקורסים הטכניים עבר "תוך כדי תנועה" – עוד במהלך שירותו הסדיר, מה שמעיד יותר מכל על האופי שלו: ללמוד תוך כדי עשייה, ולהתמודד עם האתגרים מתוך השטח עצמו.

הוא החל את דרכו כטכני תפ״י (תכנון פיקוח יצור) בחטיבת הצנחנים – תפקיד שדרש בקרה יומיומית על טיפול הכלים, פתיחה וסגירה של פקודות עבודה (פקע״ות), ובעיקר שליטה בשגרות אחזקה מדוקדקות. כבר אז התבלט במקצועיות וביכולת לראות את התמונה הרחבה, ובהמשך הדרך – עבר לתפקיד משמעותי עוד יותר: קצין ציוד ותפ״י של חטיבת הקומנדו.

כיום, כמעט שלוש שנים בתפקידו, הוא אחראי על תכנון, בקרה ואספקת כלל הציוד, החלפים והכשירויות של רכבים וציוד מכני הנדסי (צל״מ) בכל יחידות החטיבה. גם כשאין מלאי, גם כשצה"ל כולו מדווח על מחסור, ברוך הוא זה שלא מוותר עד שהפריט הנדרש מגיע – לעיתים דרך חברים, פירוקים, קשרים אישיים או פתרונות יצירתיים בשטח.
"לפעמים," הוא אומר, "אין לך זמן. הכלי נתקע, אין חלק, ואתה יודע שאם לא תביא אותו – מישהו יישאר שם לבד".

למרות שהוא לכאורה עובד מהשולחן והמחשב – בפועל, ברוך מחובר 24/7 לשטח: טלפונים בלי הפסקה, מצבי חירום בכל רגע, ותיאומים עם עשרות גורמים – קציני אחזקה, נהגים, בוחנים, אנשי טנ"א, מפקדים ואנשי מילואים. הוא מכיר כל כלי, כל תקלה, כל מספר קטלוגי, וכל דרישה שנשלחת מהשטח.
ובין כל אלה – הוא שומר על חיבור אישי ואנושי עם החיילת שתחתיו, עם אנשי המילואים שסייעו לו בלחימה, ועם בת זוגו יובל, סטודנטית לאדריכלות ממודיעין, שגם היא יודעת היטב מה זה לילה בלי שינה בגלל מבצע.

ברוך הוא לא רק מתכנן ומפקח. הוא דמות שמחזיקה מערך שלם: ממלא פערים, מניע את הציוד – ובעיקר שומר על רוח הגב. ראיון אישי עם האיש שמחזיק את השיניים של המערכת – כדי שהחזית תוכל לנשוך.

השירות בחטיבת הקומנדו

 ברוך, עברת מתפקיד טכני תפעולי בחטיבת הצנחנים לתוך לב העשייה של אחת החטיבות המבצעיות הכי עמוסות בצה"ל – חטיבת הקומנדו. מה זה אומר בפועל?

ברוך עונה:
זה אומר שאתה קם בבוקר ויודע שכל טעות שלך יכולה לעלות בזמן מבצע, ובמקרה הגרוע – גם בחיים. חטיבת הקומנדו היא לא חטיבה רגילה. יש בה את הגדודים הכי נועזים, שעושים את המשימות הכי רגישות ועמוקות, ולכל משימה יש ציוד שונה, כלי שונה, דרישות אחרות. לפעמים מבצע מתחיל עם רחפן, נגמר בג'יפ ממוגן, וכולל בדרך גם ציוד צלילה, ציוד טיפוס, ועמדות ירי שמחוברות לגנרטורים שאתה צריך לוודא שיטענו בכלל באוגדת עזה לפני היציאה.

כשאני הגעתי מהצנחנים – הבנתי מהר מאוד שאני עובר לעולם אחר. פה אין מקום לטעויות. תכנונים חייבים להיות מדויקים. אתה לומד לעבוד עם דם קר, מול עשרות ממשקים, תחת לחץ מתמיד.

הסבר על תפקידך

אתה קצין ציוד ותפ"י של חטיבה – מה באמת קורה בשטח? מה היקף האחריות?

ברוך עונה:
תשמע, זה תפקיד פסיכי. אני לא מגזים. אני אחראי על כל הכשירויות של הכלים והצל״מ של כלל החטיבה – זה כולל את הרכבים המבצעיים, עמדות ירי, גנרטורים, רחפנים, אמצעי קשר, אמצעי ניווט, ציוד קצה, ואפילו פריטים קטנים לכאורה כמו מתאמים, מחברים, כבלים, מארזים מיוחדים – הכול.

וזה לא רק שיהיה ציוד – זה לדאוג שכל בוחן, כל איש טנ"א, כל חייל שצריך לתפעל את הכלי, יקבל בדיוק את מה שהוא צריך. לפעמים זה אומר להשיג ציוד שלא קיים ברמה הצה"לית – אז אני מפרק ממקום אחר, מדבר עם קצין ביחידה אחרת, עושה תיאומים ברמה של חירום. היו לא מעט מקרים שהגעתי לחלק דרך שלישיים, ממש "מהשוק האפור" של הצבא – כי פשוט לא הייתה ברירה.

ניסים שואל:

תחתיך פועלת מחלקה קטנה – חיילת אחת ושלושה אנשי מילואים. איך מתמודדים עם כמות כזו של משימות בעוצמה כזו?

ברוך עונה:
קודם כל – אתה חייב להיות אדם של אנשים. את החיילת אני שם במרכז, מלמד אותה מהבסיס, חונך אותה בעצמי. היא נמצאת היום במרט״פ של החטיבה, שזו הסביבה הכי קרובה לשטח, כדי שתרגיש, תלמד ותספוג את הקצב. אנשי המילואים – זה זהב. אחד מהם היה איתי בחצי הראשון של הלחימה, ושתיים הצטרפו בחצי השני. כולנו עובדים יחד כמו יחידת קומנדו משל עצמנו – בלי טייטלים, בלי דיסטנס, פשוט מבצעים.

החטיבה הזו לא עוצרת לרגע. יש תעסוקות כל הזמן, אלפי מבצעים קטנים וגדולים, מכל הגדודים – מגבעתי ועד מגלן – וצריך לספק להם מענה מיידי. אתה לא יכול להגיד "אין", אתה לא יכול להגיד "מחר". זה עכשיו.

שגרת העבודה

איך נראה יום טיפוסי שלך בשגרה – ואיך הוא משתנה במלחמה?

ברוך עונה:
בשגרה אני פותח את הבוקר בקפה, יושב על המחשב, בודק סטטוסים מול היחידות, עובר על פקע״ות, רואה שאין פערים, דואג שכל רישוי וכל טיפול יתבצע בזמן. אני מתאם, מנתח, דוחף ציוד, מוודא שהכול זז כמו שצריך.

אבל כשיש לחימה – כל התכנון עף. אין סדר יום. אתה יכול להיות בשיחת תיאום רגועה, ואז תוך שנייה כל הגדודים קוראים לך – כלי נתקע באמצע תנועה, מבצע מושהה כי חסר פריט, ואתה צריך לטוס, לשלוף, לחבר, להעביר. הטלפון לא מפסיק לצלצל. בכל רגע זה משהו חדש. לא תמיד יש תשובות. אתה פשוט לומד להיות יצירתי מאוד – מאוד.

 מה נותן לך סיפוק בתוך כל הטירוף הזה?

ברוך עונה:
יש רגעים שאתה מבין שהעבודה שלך הצילה חיים. כשחולץ כלי, או כשרכב ממשיך תנועה למרות שהייתה לו תקלה – ואתה זה שהשגת את הפריט הקריטי. או כשכלי שהיה תקוע יוצא ליעד רק בזכותך. זה הסיפוק המטורף. זה לא מספרים באקסל – זה לוחמים שמגיעים ליעד. זה מבצע שיוצא לפועל.

✦ סיכום ביניים – חטיבת הקומנדו בעיני קצין הציוד והתפ"י

בתוך מערך מתוחכם, חכם ומסוכן, שכולל אלפי מבצעים רגישים, פועלת מאחורי הקלעים מערכת לוגיסטית עדינה ואינטנסיבית – ובראשה עומד ברוך. במעט כוח אדם ובמקצוענות גבוהה, הוא מצליח להניע את כל מה שדרוש כדי לאפשר לכוחות הקרביים לצאת לפעולה.
הוא לא מוביל טנק, לא יורה נשק – אבל הוא זה שגורם לכל כלי לנוע, לכל מבצע לקרות.
וכשצה"ל כולו מחפש חלק אחד – ברוך כבר בדרך להביא אותו.

 שגרת העבודה

  הרחבה על רגעי הלחץ, השינה המקוטעת, תחושת השליחות, וההתמודדות עם מבצע רודף מבצע, כולל המשך בשפה עשירה ונאמנה לרוח השטח:

ניסים שואל:

איך נראים הלחץ והעומס בזמן אמת? ספר לי על הלילות, על רגעים שלא נשכחים.

ברוך עונה:
קודם כל, אתה לא ישן. אין לילה אמיתי. יש שנ"צ של שעה, אם בכלל, בין שיחת חירום אחת לאחרת. יש לילות שלמים שאני על טלפונים, עם רכב חונה בצד כי אין לי ברירה – אני חייב לסגור פערים מהדרך, לדבר עם מחסנאי באוגדה, לשלוף פריט מהיחש"ם, לעשות תיאום לוגיסטי עם שליח שיביא משהו מצפון הארץ לדרום.

יש לי קבוצה בוואטסאפ עם אנשי מילואים שהפכה לחמ"ל קטן – שם אנחנו משתפים תמונות, סטטוסים, רשימות חלקים. אפילו כשאני קורס מעייפות, אני מקפיד שכל שורה בטבלה תהיה מעודכנת. כי כל שורה כזו יכולה להיות ההבדל בין טנק שממשיך לנוע – לטנק שמחכה חילוץ.

ניסים שואל:

והקצב? זה משהו שאפשר בכלל להיערך אליו?

ברוך עונה:
אין כזה דבר מוכנות. גם כשאתה חושב שאתה בשליטה – יבוא הרגע שהכול מתהפך.
זה יכול להיות מבצע של גדוד שלם שיצא עם אמצעים לא תואמים, ואתה מגלה את זה 40 דקות לפני היציאה. זה יכול להיות פק"ל נשק שחסר, רחפן שמישהו איבד לו את החיבור למטען, גנרטור שלא חובר נכון.
ואתה? אתה צריך לתקן את זה, עכשיו.
ההבנה היא שאתה לא עובד בשביל עצמך – אתה עובד כדי שלוחם יוכל לפרוץ בית, כדי שצלף יוכל לעלות לעמדה, כדי שמפקד פלוגה לא ייתקע באמצע ניווט. זה מה שנותן את הכוח.

ניסים שואל:

איך זה משפיע עליך כאדם? על הקשר עם המשפחה, עם יובל?

ברוך עונה:
זה קשה. מאוד. אתה כל כך שקוע בעשייה שאתה שוכח לשאול איך ההורים מרגישים.
יש ימים שלא דיברתי עם יובל בכלל.
אבל מה שיפה זה שהיא מבינה. היא יודעת שאני שם בשביל משהו גדול יותר. אני לא טנקיסט ולא לוחם – אבל אני חלק מהם. אני מאחורי הקלעים, דוחף את כל הגלגלים שצריך כדי שהם ימשיכו לנוע.

ניסים שואל:

היו רגעים של שבירה?

ברוך עונה:
ברור. בעיקר כשאין חלק. כשאתה מחפש, ולא מוצא, ויודע שמחכים לך.
היה מקרה שבו הייתי צריך להביא מתאם נדיר – שאין בצה"ל. עברתי יחידות, התקשרתי לקצינים, הרמתי טלפונים כל הלילה. בסוף הבאתי אותו, בפירוק, עם חתיכת אלתור – אבל הוא עבד.
והכלי יצא.
זה הרגע שאתה מבין – אם אתה לא עושה את זה, אף אחד לא יעשה.

ניסים שואל:

אם תסתכל רגע החוצה – מה האנשים שלא בצבא לא מבינים עליך?

ברוך עונה:
הם לא רואים את מה שאני עושה.
לא מבינים איך זה שחייל סדיר – או רל"ש – סוגר עניינים שמקבילים לתפקידי נגד או אפילו קצין.
הם לא רואים את הדוחות, את השיחות בשלוש בלילה, את הלחץ בלהשיג משהו שאינו קיים.
וזה בדיוק מה שאני רוצה להשאיר – את ההבנה שתפקידים "שקטים" כמו שלי, הם הלב של העשייה.

✦ סיכום ביניים – חלק ב'

בתוך מלחמה רועשת, ברוך פועל בשקט מדויק. בין לילה ללא שינה לשיחה דחופה, הוא מחזיק את הפאזל הלוגיסטי של אחת החטיבות הכי מבצעיות בצה"ל. לא תמיד רואים אותו בשטח, אבל כל לוחם של הקומנדו, כל רכב, כל מבצע – תלויים בשאלה אחת פשוטה: האם ברוך הצליח להשיג את מה שכולם לא הצליחו?

הוא לא מתפרסם, לא עולה בכותרות – אבל אם תחפשו את הסיפוק שלו, תמצאו אותו באקסל, בטבלה, בפריט הנדיר שהגיע ברגע האחרון.
זו המורשת שלו – לדאוג שדברים קורים, גם כשזה נראה בלתי אפשרי.

  חלק ג' – העבודה תחת לחץ המלחמה מול המחשב והטלפון ומכשיר הקשר

פרק  העוסק בהובלה של אנשים תחת לחץ, יצירתיות בזמן אמת, וחניכת הדור הבא של אנשי טנ"א – בשפה מדויקת, עמוקה ומחוברת לרוח הלחימה של חטיבת הקומנדו:

ניסים שואל:

איך אתה מצליח להחזיק צוות קטן, חיילת אחת ושלושה אנשי מילואים, במשימות בעוצמה של חטיבה שלמה בלחימה?

ברוך עונה:
זה הכול אנשים. אין לי אוטובוס של חיילים, אבל יש לי לוחמים בתחפושת של לוגיסטיקאים.
החיילת שלי צעירה, הגיעה לפני שלושה חודשים – לא יודעת עדיין להבדיל בין פקע״ע לחוזה תחזוקה – אבל מהיום הראשון היא קיבלה יחס של שותפה. אני שם אותה במרט״פ, שולח אותה ליחידות, נותן לה להרגיש את הקרב.
אנשי המילואים? זה כוח העל שלי.
יש לנו שפה משותפת, כל אחד יודע מה לעשות, גם בלי שאבקש. הם נכנסו לנעליים בלי למדוד בכלל.
והם יודעים – פה זה לא "תביא לי מסמך". פה כל פעולה שלנו מחזיקה את החטיבה.

ניסים שואל:

איך אתה מחנך חיילים צעירים למצוינות, דווקא כשאין זמן ואפס סבלנות לטעויות?

ברוך עונה:
אני מאמין בחונכות דרך מגע ישיר. שיחת היכרות, לא מהירה, אלא אמיתית. אני מברר מאיפה הוא בא, מה הוא רוצה מעצמו, ואז אני מראה לו מה הערך שלו.
אני לא זורק אף אחד למים – אני שוחה איתו.
אבל אני גם לא מרכך – אני מראה להם מה יקרה אם לא נהיה מדויקים: כלי לא ייצא, מבצע יתעכב, ואולי מישהו לא יחזור.

וכשאתה שם להם את זה מול העיניים, פתאום הם לא רק חיילים – הם מקצוענים.
אני לא מחכה שיהיו טובים. אני מייצר אותם.

ניסים שואל:

מה אתה מחפש אצל מי שמגיע אליך? אילו תכונות אתה מחשיב לחיוניות?

ברוך עונה:
רצינות וכנות.
לא משנה לי אם אתה בא עם רקע טכני או לא – אם אתה בא עם לב של מישהו שרוצה ללמוד, לרוץ, להבין איך המערכת הזו עובדת – אתה שלי.
אני מחפש עיניים פתוחות, אוזניים קשובות, ונכונות לעבוד קשה בלי מחיאות כפיים.
כי פה אין מדליות – יש רק תחושת שליחות.

ניסים שואל:

איך שומרים על מוטיבציה גבוהה כשאין שינה, יש עומס, ובקושי אומרים תודה?

ברוך עונה:
אני דואג שירגישו חלק.
אני מספר להם את התמונה הגדולה – כל פק״ע שאנחנו סוגרים זה עוד נגמ"ש שיצא לפעולה.
אני מראה להם תוצאות – "זוכרת את החלק שהשגת? הוא נכנס לטנק שפרץ למוצב של החמאס".
אני גם דואג לשיחות סיכום שבוע, תחקירים, חיבוקים, טלפונים להורים אם צריך.
הם לא עובדים בשבילי – הם עובדים יחד איתי.
וברגע שהם מרגישים חלק מזה – הם שוכחים שהם עייפים.

ניסים שואל:

אין מספיק חלקים בצה"ל. איך בכל זאת אתה מצליח להביא ציוד שכולם אומרים עליו "בלתי אפשרי"?

ברוך עונה:
זו בדיוק המשימה שלי.
אני לא מקבל "אין".
אני מפרק ממקומות אחרים, משיג דרך אנשי קשר, בודק יחש"מים שכחו לדווח, מחפש אצל נגדים ותיקים, מתייעץ עם חברים שלי מכלל צה"ל.
פעם השגתי חלק נדיר מצפון הארץ תוך שש שעות, רק בזכות שלושה טלפונים נכונים.
אני אעבור את כל המסלול – רק כדי שהפריט הזה יגיע לידיים של מי שצריך אותו.
אין אצלי "כמעט" – או שהצלחת, או שלא. ואני מצליח.

✦ סיכום ביניים – חלק ג'

בתוך שדה הקרב הלוגיסטי של חטיבת הקומנדו, ברוך לא רק מנהל – הוא מחנך, מוביל, מסביר, מחבר, ומניע.
הוא הופך חיילים צעירים לאנשי מקצוע; מחלקה קטנה למערך נמרץ; וחוסרים מערכתיים להזדמנות לחדשנות.

המוטיבציה שלו מדבקת, הסטנדרטים שלו גבוהים, והוא לא מחפש מחמאות – הוא מחפש פתרונות.
כי בעולם שבו כל שנייה קובעת, אתה חייב להיות מישהו שאי אפשר להחליף.
וברוך? הוא כזה.

  חלק ד’ – פתרונות יצירתיים
 פרק שמביא לידי ביטוי את רגעי השיא, התקלות הקשות, הפתרונות הבלתי אפשריים, ואת התמצית של מה שברוך משאיר אחריו כמורשת:

ניסים שואל:

ברוך, מתוך כל תקופת הלחימה – מה הרגע שהכי נצרב לך בזיכרון?

ברוך עונה:
היה לילה אחד, אני זוכר אותו כאילו הוא עכשיו. גדוד מהחטיבה היה בדרך למבצע עומק בעזה, והכלי שלהם נתקע בגלל מתאם שאין באף מחסן.
לא קיים. לא בסאפ, לא בידני, לא באף מקום.
והשעה? שתיים בלילה.
ידעתי שאם אני לא מביא את החלק – הכלי לא יוצא, והמבצע כולו משתנה.
התחלתי מסע טלפונים – קצין מצפון הארץ אמר לי שאולי יש לו אחד, מפורק מכלי אחר.
אמרתי לו: "אל תיגע – אני בדרך."
שלוש שעות נסיעה, שליח באמצע הדרך, תיאום מול מפקדים, חתימה חריגה.
החלק הגיע, הכלי יצא, והמבצע התרחש כמו שתוכנן.
אף אחד לא ידע את זה – חוץ ממני, ומהמפקד ששלח לי הודעה של מילה אחת: "הצלת."

ניסים שואל:

תקלות קשות – היו כאלה שהפילו אותך כמעט?

ברוך עונה:
ברור.
לפעמים לא מדובר בפריט אחד, אלא בשרשרת של דברים.
היו ימים שהיו חסרים לי גם בוקסות, גם מצברים, גם תושבות – והכול באותו היום.
כל טכנאי דורש, כל קצין לוחץ, ואתה צריך לשים מסך של רוגע, כשבפנים אתה יודע שאין מה לתת.
פה אתה חייב להיות יצירתי:
■ לפרק מכלי מושבת כדי להפעיל כלי פעיל
■ לאחד צרכים בין שני גדודים
■ לבצע התאמה של חלק דומה מדגם אחר, עם אישור בוחן
■ לפעמים גם לרתום את רשת החברים שלי – נגדים, טכנאים, מנהלי עבודה – למצוא את הפתרון.

ניסים שואל:

ואתה לבד בזה?

ברוך עונה:
לא. יש לי אנשים מדהימים מסביב.
אבל יש גם הרבה רגעים שאתה מרגיש לבד.
כי האחריות היא שלך.
המפקדים לא שואלים "מי אשם" – הם שואלים "למה זה לא כאן עכשיו".
אז אתה לוקח אחריות, גם כשזה לא בשליטתך.
וזה בסדר – כי אני יודע למה אני כאן.

ניסים שואל:

היו רגעים של גאווה? של סיפוק שאין לו תחליף?

ברוך עונה:
יותר מפעם אחת.
אבל הכי מרגש זה כשאתה רואה חייל ששלחת איתו חלק – חוזר ואומר לך, "הצלחנו בגללך."
או כשאתה רואה את החיילת שלך, שעד לפני חודש לא ידעה כלום, סוגרת בקור רוח טיפול מורכב מול גדוד שלם.
הגאווה שלי היא לא בטפסים – היא באנשים.
במי שגדל, במי שנשאר, במי שמבין שהוא חלק ממשהו ענק.

ניסים שואל:

אם היית מסכם את מהות התפקיד שלך במשפט אחד?

ברוך עונה:
לתת לצה"ל לנשום – גם כשאין לו אוויר.

✦ מורשת אישית – ברוך

"אני לא מחפש שיכירו אותי. אני רק רוצה שידעו שיש מישהו שמאחורי הקלעים לא ישן, לא מוותר, ולא שובר שגרה – כדי שכל לוחם יוכל להיכנס לעזה בראש שקט.
המורשת שאני רוצה להשאיר היא לא של טבלאות, אלא של דרך:
■ לא מוותרים אף פעם
■ לא מסתפקים במה שיש
■ ותמיד – תמיד – עושים את הבלתי אפשרי בשביל מי שנמצא בקו הראשון.
גם אם אף אחד לא יידע – אתה תדע."

 "מאחורי הקלעים של הקרב – ברוך , הרל"ש שמניע את הקומנדו"

פתיח
מאחורי כל מבצע חשאי, כל טנק שנע וכל לוחם שיוצא לשטח – יש מערכת שקטה, חכמה ומדויקת שדואגת שהכול יקרה. זו מערכת הלוגיסטיקה, והלב שלה פועם בזכות אנשים כמו ברוך , רל"ש ציוד ותפ"י של חטיבת הקומנדו.
בלי רעש, בלי אורות – אבל עם אחריות מטורפת שמניעה את המבצע מלמטה.

פרק א' – הבחירה להיכנס פנימה, עד הסוף

ברוך, תושב שדרות, בוגר הנדסאי תעשייה וניהול, לא בחר בדרך הקלה.
במקום לצאת לשוק האזרחי – בחר להיכנס ליחידות הקרביות, לתוך הלב הלוגיסטי של שדה הקרב.
תחילה שירת כטכני תפ"י בחטיבת הצנחנים, ואחר כך נכנס לקבע בתפקיד קצין ציוד ותפ"י של חטיבת הקומנדו – תפקיד שעל פניו נשמע שגרתי, אבל בפועל דורש תפקוד תחת לחץ, קבלת החלטות מיידיות, והכרה לעומק של אלפי פריטים, כלים, תהליכים וממשקים.

פרק ב' – בתוך כאוס מבצעי, הוא מייצר שקט לוגיסטי

חטיבת הקומנדו פועלת בעשרות מבצעים בו זמנית – לכל אחד ציוד ייחודי, כלים שונים, דרישות לוגיסטיות שלא חוזרות על עצמן.
ברוך הוא זה שמחבר בין כולם: טכנאים, בוחנים, נגדות טנ"א, נהגים, מחסנאים, ומפקדים.
עם צוות קטן – חיילת אחת ושלושה אנשי מילואים – הוא בונה מערכת מדויקת שתומכת בכל החטיבה.
הוא לא ישן לילות, מתפקד תחת רצף פניות בלתי נגמר, ויודע שכל עיכוב שלו – משבש משימה.
הוא לא מחפש קרדיט. הוא מחפש פתרון.

פרק ג' – בונה את הדור הבא גם כשבוערת אש מסביב

ברוך לא רק מתפעל, הוא גם בונה.
הוא מלמד, מחנך, משלב חיילים צעירים בתוך הליבה של המערך – כבר מהרגע הראשון.
בין שיחה למבצע, בין תיאום להערכות מצב, הוא מכניס חיילת חדשה לשטח, מסביר לה איך נראה טיפול שגרה מול קריאה דחופה, ואיך לא מתבלבלים גם כששני טלפונים מצלצלים בו זמנית.
הוא מחפש מצוינות, יוזמה, ורצון – גם אם אין ניסיון.
כי בצוות קטן – אין מקום לבינוניות.

פרק ד' – כשאין חלקים, הוא משיג את הבלתי אפשרי

אין כמעט מי שלא שמע על הבעיה של חוסר חלקים בצה"ל במלחמה האחרונה.
אבל אצל ברוך – זה לא תירוץ.
הוא יודע לפרק חלקים מכלים אחרים, לחבר בין גדודים, להשיג דרך קשרים אישיים, להמציא פתרונות שלא מופיעים בשום נוהל.
היו לילות שבהם הביא חלק נדיר בנסיעה חפוזה מצפון הארץ – רק כדי שכלי יוכל לפרוץ יעד.
היו ימים בהם סגר מעגל שלם של תיאום, הובלה והתקנה – לבד.
והיו רגעים שהוא עצר לרגע, הסתכל על אקסל, וידע: "עשיתי את הבלתי אפשרי. שוב."

סיכום אישי – מאת ניסים

לפעמים אנחנו רגילים להסתכל על הקרב דרך כוונת, דרך לוחמים עם קסדות ואפודים.
אבל בשקט, מאחורי המצלמה, עומדים האנשים שמחזיקים את הקצה.
אלה שמביאים את הגלגל, את המתאם, את החיבור, את הסוללה – כדי שהלוחם יוכל לפרוץ קדימה.
אנשי הטנ"א, המפקדים הלוגיסטיים, נגדים וחיילים – הם העורף שמזיז את החזית.

וברוך – הוא הדוגמה החיה לזה.
לא סיפור של רושם, אלא של אחריות. לא של סיסמאות – אלא של ביצוע.
הוא מוכיח שאפשר להיות רל"ש, לוגיסטיקן, תומך לחימה – ולהיות עמוד תווך של יחידה קרבית.

זו זכות גדולה לפרגן לך, ברוך, בשם כל מי שמבין שללא התכנון, הניהול והעשייה – אין לחימה.
לא בלעדיכם.