מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 12/05/2025

תאריך האירוע: 2025-05-12

מספר צפיות: 247

 פתיחת הראיון
 

 כבר 12 שנה שרס"ר רפי בוארון משרת ביחידת הקומנדו – יחידה מטורפת, שקטה ורועשת בו-זמנית, שלא מפסיקה לפעול. מתחת לרדאר, בכל זמן, בכל זירה – וכך גם מחלקת הטנ"א שלה.
מאות מבצעים, רבים מהם מסווגים, ורפי ואנשיו היו שם – עם הידיים, עם הלב, עם הרכב, עם הכלים – כדי להחזיר את הלוחמים בחיים.
הוא, אריק מנהל העבודה, וצוות מדהים של אנשי טנ"א שלא אמרו "לא" אפילו פעם אחת.
לא כשסכנה באוויר, לא כשאין שינה, לא כשהלב בבית נקרע.

הם נתנו את החיים שלהם למען הדגל – ובשקט. בלי רעש, בלי מחיאות כפיים. רק מקצוענות, אכפתיות, רעות, ומשמעת של ברזל.

בשם כל מי שמבין מה זו שליחות אמיתית – תודה לך רפי. תודה לכם, אנשי הטנ"א של הקומנדו. ותודה גדולה למשפחה שלך – שמחזיקה את הגב כשאתה מחזיק את החזית.

בהוקרה ניסים קלו מעמותת חיל הטנ"א

כבר מהשיחה הראשונה שלנו, היה לי ברור שלא מדובר בעוד נגד טנ"א, אלא באדם שחי את העשייה, את הדרך, ואת השליחות.
אני שמח וגאה לארח כאן את רס"ר רפי   – איש מקצוע מהשורה הראשונה, איש שטח בכל רמ"ח איבריו, ולב פועם במחלקת הטנ"א של עוצבת הקומנדו.

רפי התגייס לצה"ל ב-30 בנובמבר 2013, ומאז לא עצר לרגע. כבר יותר מעשור שהוא משרת ביחידה מהעמוסות והרגישות ביותר בצה"ל – יחידת הקומנדו. מדובר ביחידה מיוחדת במינה, שמבצעת מאות פעולות בשנה, חלקן הגדול מסווג, וכדי שהכוח הלוחם יוכל לפעול בעומק, בשקט, ביעילות ובביטחון – צריך שמישהו יעמוד מאחוריהם, מוכן תמיד.
רפי שותף לעשרות ואולי מאות חילוצים תחת אש, מענה מהיר ללוחמים שנכנסו לעומק, ושגרת פעילות תובענית ברמות שקשה לדמיין. אבל הוא לא מדבר על זה עם פוזה או רעש – הוא מדבר מהלב, בגאווה שקטה, כמו מי שמבין מהי שליחות אמיתית.

לצד השירות התובעני, רפי הוא גם איש משפחה חם – נשוי לשירלי ואב לשני ילדים מקסימים. הוא גר בנתניה, ומשם הוא יוצא שוב ושוב כדי לשרת את הלוחמים בשטח, בזמן שהמשפחה מחזיקה את הקו מהבית. המחיר המשפחתי לא קטן – אבל גם שם יש הבנה, תמיכה ואמונה בדרך שלו.

במהלך הריאיון דיברנו על ערכים, על משמעות, על צוות, על הקשיים ועל הכוח שנשאב מתוך הידיעה שאתה במקום הנכון. רפי הוא לא רק טכנאי רכב – הוא מנטור, דמות מקצועית וערכית, עוגן אנושי שמסביבו נבנית מציאות של מצוינות.

 ניסים שואל: איזה קורס עשית בבה"ד 20?
רפי עונה: הקורס שעשיתי בבה"ד 20 היה קורס מכונאי רכב זעיר, שהתמקד בשני כלים ייחודיים המיועדים ליחידות מיוחדות: "רגל עץ" ו-"סבל חי"ר". הקורס היה מיועד לחיילים צעירים שנבחרו להשתלב במערך האחזקה של יחידות מובחרות כמו מגלן, דובדבן, שלדג ויחידות נוספות שפועלות בתוואי שטח מאתגר, מחוץ לגבולות המדינה, ובהסוואה מוחלטת.

הקורס עצמו היה אינטנסיבי וייעודי – לא דומה לקורס מכונאות רגיל. הוא התמקד במערכות מיוחדות של הכלים הללו, שהם קטנים, שקטים, מוסווים וקריטיים לפעילות מבצעית של צוותים רגליים. הכלים עצמם משמשים להובלת ציוד כבד (כמו תחמושת, מים, אמצעי קשר ולחימה) בשטח מורכב, בשקט מירבי ובלי להשאיר חתימה בולטת. הם בנויים בצורה פשוטה יחסית מבחוץ – אך דורשים הבנה מעמיקה בתכנון מכני, מערכת הנעה קומפקטית, חשמל צבאי בסיסי, ויסות עומסים, ותפעול בתנאי קצה כמו חול, בוץ, גשם, שלג וחום קיצוני.

למדנו שם כיצד לתחזק את הכלים הללו ברמה של "קו ראשון", לזהות תקלות בשטח ולבצע פעולות תיקון מיידיות גם כשאין מוסך זמין או חלקי חילוף זמינים. הקורס הדגיש גם חשיבה יצירתית, אלתור והתמודדות עם מצבים שבהם יש בעיה ואין את הפתרון הקלאסי.

מטרת הקורס לא הייתה רק להכשיר מכונאים – אלא להכין לוחמים טכניים שמבינים את השטח, מבינים את המשימה, ונכונים ללוות את הכוח הקרבי לכל מקום, תוך שמירה על כשירות מלאה של הכלים בכל רגע. משם המשכתי ליחידת מגלן, שם הפעלתי את כל מה שלמדתי – והבנתי עד כמה הקורס הזה היה משמעותי.

 ספר על התפקיד הראשון לאחר הקורס

רפי עונה: התחלתי את השירות שלי כמכונאי רכב ביחידת מגלן – יחידת עילית קרבית מהכפופות לחיל האוויר, הפועלת בעומק שטח אויב ובעלת אופי חשאי ומבצעי מובהק. מגלן מפעילה רכבים ייחודיים – האמרים מוסבים, כלים מוסווים, רכבי סיור קלים וכלים זעירים כמו "רגל עץ" וסבל חי"ר – מה שמציב אתגר טכני רב ודורש מקצועיות יוצאת דופן מהצוות האחזקתי.

במהלך שלוש שנות שירותי ביחידה, הייתי אחראי על כשירות כל מערך הרכב – מתכנון וטיפולים מונעים ועד תיקון תקלות, ביצוע התאמות טכניות לפי דרישת המשימות, וחילוץ כלים בעת הצורך. אחד המרכיבים המרכזיים בתפקיד היה לספק מענה אחזקתי זמין, איכותי ואמין בזמן אמת, גם כשהכוחות פועלים בלב השטח.

העבודה הייתה שילוב בין שגרה טכנית יומיומית במתקן האחזקה – שבה טיפלתי בכלל הכלים של היחידה ודאגתי לכשירותם המלאה – לבין יציאה לשטח עם הכוחות המבצעיים, כולל במבצעים ארוכים ובפעילויות חוצות גבולות, כדי לתחזק ולתקן כלים תוך כדי תנועה, ולוודא שהכוח נשאר נייד וזמין לביצוע המשימה.

זה היה שירות מאתגר במיוחד – גם פיזית וגם נפשית – אך מספק מאוד. לא מדובר רק בעבודת תחזוקה, אלא בשותפות אמיתית למאמץ המבצעי של יחידה קרבית מיוחדת. הידיעה שכל בורג שהידקת, כל בעיה שפיצחת, יכולה להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון – היא תחושת שליחות שלא עוזבת אותך.

עשיתי כל שביכולתי, יחד עם חבריי לצוות, כדי להבטיח כלים אמינים, מותאמים, תקינים ובטוחים – מתוך הבנה עמוקה שביחידה כזו, כל תקלה שלא תוקנה מראש עלולה לשבש מהלך מבצעי רגיש או לסכן חיי אדם. שם למעשה התעצבה אצלי הגישה למקצוע – מחויבות, זמינות, חיבור ישיר ללחימה, ואפס פשרות על איכות.

המעבר לשירות בקבע

ניסים שואל: מהם התפקידים הבאים שמילאת?
רפי עונה: משנת 2016 ועד היום אני משרת בקבע בעוצבת הקומנדו – יחידה עליונה ומיוחדת במינה, שמתנהלת במתכונת שונה מיחידות אחרות בצה"ל. אני משמש כבוחן רכב וכאחראי על מחלקת הרכב של מפח"ט הקומנדו, תפקיד שהוא גם טכני וגם ניהולי – ובו אני מוביל את כל תחום הרכב במפקדת החטיבה: תכנון, ביצוע, בקרה, הפעלה בשטח, חילוצים, מענה יומיומי והכנה למבצעים מיוחדים.

 מה התפקיד שלך כיום וכמה שנים אתה בתפקיד?
רפי עונה: אני בתפקיד כבר כ-9 שנים. מדובר באחת המחלקות החשובות במעטפת המבצעית של חטיבת הקומנדו, והיא משרתת גם את המפקדה, גם את היחידות המובחרות שתחתיה וגם את הגזרות שבהן הן פועלות.

 ספר על התפקיד שלך.
רפי עונה: אני אחראי על שגרת האחזקה של כלל מערך הרכב במפח"ט. תחת אחריותי שני נגדים ושישה חיילים, שאני מחלק לצוותי שטח ולצוותי אחזקה קבועים. העבודה מתחלקת בין שגרה – טיפולים, בדיקות, תיקונים ותכנון עבודות לפי תוכנית העבודה, לבין חירום ולחימה – תגובה מהירה, חילוצים, שיקום מהיר והחזרת הכלים לשטח בתוך שעות ספורות.

שירות במפח"ט הקומנדו הוא שירות שונה – זהו גוף מבצעי וסודי במהותו, שמתפקד כמעט ללא הפסקה. הכלים שלנו צריכים להיות בכוננות שיא כל הזמן, גם כשהכול נראה שקט. לא פעם אנחנו מקבלים התראה פתאומית על מבצע או תנועה, וצריך לוודא שברגע האמת – כל רכבי הפיקוד, התחבורה והסיוע יהיו תקינים, מתודלקים, ועם אפס תקלות.

 : אילו מחלקות יש תחת פיקודך?
רפי עונה: אני אחראי על מחלקת הרכב בטנ"א של העוצבה, והיא פועלת גם בקשר ישיר עם טנ"א היחס"ם – כך שאני נוגע בפועל גם בכלי הרכב של היחידות הלוחמות עצמן.

  ספר על מחלקת הטנ"א שבפיקודך – כמה פקודים יש לך?
רפי עונה: תחתיי שני נגדים מנוסים ושישה חיילים – כולם מוכשרים, בעלי תודעת שליחות גבוהה, ועובדים בתנאים מאתגרים מאוד.

  תאר את מתקני הטנ"א של הגדוד במידה והם קיימים.
רפי עונה: יש לנו מתקן עבודה   – סככה מוסדרת, שבה אנחנו מבצעים את כל מה שלא ניתן לעשות בשטח: החלפת מכלולים, טיפולים גדולים, בקרה ותחזוקה שוטפת. בנוסף לכך, אנחנו יוצאים לשטחי כינוס ומבצעים תיקונים וחילוצים בזמן אמת, לעיתים בתנאים קשים, לעיתים תחת אש.

שגרת השירות לפני פרוץ המלחמה

שירותי בקבע בחטיבת הקומנדו הוא שירות רצוף, אינטנסיבי ודורשני – גם מקצועית וגם אישית. מדובר ביחידה סגורה, מבצעית וחשאית, שבה אין מקום לטעויות – כל תקלה בכלי הרכב עלולה לשבש מבצע חשוב, לעצור שיירה רגישת-מידע או לפגוע במפקדי שטח ולוחמים.

במהלך השנים טיפלתי באינספור תקלות, פיקדתי על צוותים בשגרה ובחירום, נכנסתי לשטחים מסוכנים עם כלי רכב תקולים, והחזרתי אותם לפעולה תוך שעות. העבודה כוללת ניהול שוטף של תוכניות אחזקה, חלוקת כוח אדם, עבודה מול מוסכים אזרחיים, קשר ישיר עם קציני טנ"א ברמת אוגדה וחטיבה, ובעיקר – הבטחת כשירות מלאה, שקטה ובטוחה של מערך הרכב המבצעי של הקומנדו.

זו שליחות. זו גאווה. וזו אחריות מהסוג שלא מתרגלים אליו – אתה יודע שכל פעולה שלך משפיעה ישירות על הצלחת הלחימה.

 מול מי מתנהלי ממשקי העבודה שלך בשגרה ?

רפי עונה:   בעיקר מול מנהל העבודה אריק, קצין הטנ"א החטיבתי ומפקדי החטיבה. ממשקי העבודה מצוינים ויש רוח טובה בעבודה ביננו

 ניסים שואל: ספר על ההוויה של הגדוד לפני המלחמה – תעסוקות, מבצעים, וכל מה שחשוב.
רפי עונה:
לפני פרוץ המלחמה, עוצבת הקומנדו פעלה במלוא המרץ בעיקר בזירה המרכזית – בגזרת יהודה ושומרון, שם ביצענו תעסוקות מבצעיות אינטנסיביות ברמה היומית. כל ערב יצאו כוחות למבצעים מיוחדים – מעצרים, סריקות, חדירות עומק לשטחי A, מעצרי מבוקשים מבצעיים וחשיפות אמצעי לחימה.

העבודה הייתה מבצעית, מיידית ופתאומית – לא מעט פעמים התקבלה התראה על יציאה תוך דקות, ופתאום רכבים היו צריכים להיות מוכנים – דלק, צמיגים, בלמים, פנסים, כל תקלה הכי קטנה הייתה עלולה לעצור מבצע. במקרים רבים נדרשנו לבצע חילוצים תחת אש, כשכלי רכב נתקעו באמצע פעילות, בשטח עוין, או בתוואי שטח קשה. לא תמיד הייתה יכולת לחכות – והיינו נכנסים עם הכלים, עם הצוות, כדי להחזיר את הכלי ולשמור על הכוח המבצעי בתנועה.

ההוויה הייתה של כשירות שיא, 24/7. הכלים לא נחו – ובאופן טבעי זה יצר עומס בלתי פוסק על מערך האחזקה. מדובר בכלים שאינם סטנדרטיים – רכבים מוסבים, ממוגנים, לעיתים מותאמים למבצעים מסווגים, שכל שינוי קטן בהם משפיע מיידית. אנחנו היינו צריכים להיות כל הזמן עם היד על הדופק – גם בבקרה, גם בטיפולים שוטפים, וגם בתגובות מהירות בשטח.

במובנים רבים, השירות היה "כמו במלחמה" עוד לפני שהתחילה המלחמה – עם מתח קבוע, מבצעים פתאומיים, אחריות גבוהה ועמידה על תקן אפס תקלות. היה ברור לכולנו – גם אם זה נראה כמו עוד לילה בגזרה – זה יכול להפוך תוך דקות למרדף, היתקלות, או חילוץ מורכב, והאחריות שלנו הייתה לדאוג שהכלים יעמדו בזה.

קליטת חייל חדש במחלקת הרכב

 ניסים שואל: ספר על תהליך הקליטה והחניכה של חייל חדש אחרי הקורס עד שהוא הופך להיות עצמאי.
רפי עונה:
כאשר חייל חדש מגיע אלינו למחלקת הרכב, אנחנו משקיעים מאוד בתהליך הקליטה שלו – גם מקצועית, וגם ברמה האישית והרגשית. בשבוע הראשון אנחנו מקיימים איתו ראיונות אישיים, שיחה פתוחה עם כל אחד מאנשי הצוות, כולל שיחה עם המש"קית ת"ש, רכזת החינוך ומפקד המחלקה – כדי להבין מי הוא, מה הרקע שממנו הגיע, מה הקשיים שהוא עשוי לחוות, ואיפה אפשר לחזק אותו.

אנחנו יוצרים קשר גם עם ההורים, מתקשרים אליהם, מציגים את עצמנו ואת הדרך שבה נלווה את הבן שלהם, מסבירים על היחידה ועל אופי השירות. המטרה היא לייצר תחושת ביטחון ומשפחתיות מהיום הראשון – שהחייל יבין שהוא לא לבד, שיש לו גב, ויש מי שדואג לו.

במהלך שלושת החודשים הראשונים הוא נמצא בחניכה צמודה – צמוד לאחד מהנגדים המנוסים במחלקה, שמלווה אותו בכל פעולה, מסביר לו כל תקלה, כל תהליך, כל תיקון. ההדרכות נעשות גם בשטח, גם במתקן הקבע שלנו, וכוללות למידה מעשית יומיומית, הסברים תיאורטיים ויישום בפועל.

אנחנו עוקבים אחר ההתקדמות שלו מקרוב, בודקים את הרמה המקצועית שלו, אבל לא פחות חשוב – את התחושות שלו. מדברים איתו, שואלים לשלומו, בודקים אם הוא מתחבר למקצוע, אם הוא מרגיש שייך. לא פעם אני יושב איתם אישית, בלי מדים ובלי דרגות – רק כדי לוודא שטוב להם.

המטרה היא שהחייל לא רק יהיה מקצועי – אלא שיאהב את מה שהוא עושה, שיבין את החשיבות של התפקיד שלו, שיראה את ההשפעה הישירה שיש לו על הצלחת המשימות, ושירצה להישאר ולהתפתח. אנחנו מכוונים אותו להיות לא רק "עוד חייל במחלקה" – אלא לוחם טכני מצטיין, אדם ערכי וחבר אמיתי לצוות.

ולכן קליטה אצלנו היא לא שלב טכני – היא השקעה באדם.

 פתיחת שבוע מחלקתית

ניסים שואל: ספר על הממשקים עם כל הצוות שלך – פתיחת שבוע, ישיבות יומיות, סגירת שבוע, תמיכה בתקלות, תגמול מצטיינים.
רפי עונה:
אצלנו במחלקת הרכב, הממשקים בצוות הם לא רק כלי ניהולי – הם חלק מה-DNA שלנו. שיחת פתיחת השבוע נערכת בכל יום ראשון בבוקר, והיא לא רק פורמלית או טכנית. מדובר ברגע חשוב שבו כולנו – חיילים, נגדים ואני – עוצרים לרגע, מתכנסים במקום קבוע, נעמדים במעגל, מדברים בגובה העיניים, שומעים אחד את השני ומתחברים מחדש כצוות.

בתוך המפגש הזה אנחנו משלבים כמה נדבכים חשובים:

• חלק חברתי – פתיחת שיח חופשי, שיתוף אישי, מי רוצה להגיד משהו, לספר מה עבר עליו, מה מטריד אותו – גם ברמה האישית.
• חלק מקצועי – עדכונים מהשבוע הקודם, למידה מתקלות שקרו, חיזוק נקודות מקצועיות דרך הסברה חיה, כולל הוראות קטנ"א חדשות שמועברות בצורה ברורה ומותאמת.
• חלק בטיחותי – אנחנו מקפידים לעבור על נהלי בטיחות רלוונטיים לכל שבוע: עבודה בגובה, עבודה תחת מתח, תדלוק, תנועה בשטח – בהתאם לאופי הפעילות הצפויה.
• חלק ערכי – בכל פתיחה אנחנו גם מתגמלים את מי שהצטיין בשבוע הקודם – אם זה חייל שהראה מסירות יוצאת דופן, נתן מענה מהיר, חנך חבר, או פשוט עשה עבודה שקטה וטובה. המצטיינים מקבלים מילה טובה, לפעמים גם מתנה סמלית – אבל בעיקר הכרה פומבית מול הצוות.

אנחנו גם מסכמים את השבוע הקודם, מדברים על מה עבד טוב ומה צריך לשפר, קובעים יעדים לשבוע החדש, וחוזרים לדרך עם מיקוד, אנרגיה ותחושת שליחות.

מעבר לתוכן, יש כאן רגע של שייכות – חייל מרגיש שרואים אותו, שמקשיבים לו, שהוא חלק ממשהו גדול. לא עוד בורג במערכת – אלא חבר בצוות משפחתי שנותן כתף, אוזן וכלים לגדול.

מהות התפקיד בשגרה ובחרום ( גם בשגרה הם כל הזמן בחירום)

ניסים שואל: במילים שלך – איך היית מתאר את התפקיד שלך? מה המשמעות שלו בשגרה ובחירום?
רפי עונה:
התפקיד שלי הוא לשמור את עוצבת הקומנדו בתנועה – לא פחות. אני מנהל מחלקת רכב שמוביל את תחום הרכב במפח"ט, וזה כולל אחריות מלאה על כשירותם של עשרות כלי רכב ייעודיים, שרבים מהם מתיישנים, מוסבים או מותאמים אישית לפעילות מבצעית מורכבת.
המשמעות היא לספק מענה מיידי, מדויק, בטוח ואמין – גם כשיש זמן לתכנון וגם כשיש התרעה של שעה.
בשגרה מדובר בעבודה מקצועית, מדויקת, שיטתית – תכנון טיפולים, ביצוע תחזוקה מונעת, הדרכות וחניכת חיילים, תיאום עם מוסכים אזרחיים, רכש חלפים, ותיעוד שוטף ביומני עבודה.

בחירום – זה עולם אחר. זה להיות עם טלפון פתוח 24/7, להיות מוכן להיכנס לשטח תוך דקות, לאבחן תקלה בלילה, בגשם, תחת אש – ולהחזיר את הכלי לפעולה. זה להבין שאתה לא רק מתקן – אתה חלק מהכוח הלוחם. ואם אתה לא עושה את העבודה כמו שצריך – הכוח תקוע, המשימה בסיכון.

מעבר לכך, התפקיד שלי כולל חניכת הדור הבא – החיילים שמגיעים אלינו. אני רואה בזה שליחות. אנחנו בונים להם תוכנית חניכה מסודרת, עם תיק חכם שמאגד את כל ההוראות, הפקודות והנהלים, ובכל שבוע אני יושב איתם להסביר, לשאול, לבדוק הבנה, ולצאת איתם פיזית לשטח להראות על הכלים עצמם.

ניסים שואל: על אילו תחומים אתה אחראי, וכיצד אתה עושה זאת?
רפי עונה:
אני אחראי על כל תחום הרכב במפח"ט הקומנדו – כולל:

• כשירות של כלל כלי הרכב המבצעיים והמנהלתיים.
• כלי העבודה הייעודיים למחלקת האחזקה.
• מתקני האחזקה – גם הסככה הקבועה , וגם נקודות אחזקה בשטחי כינוס.
• חניכת חיילים – פיקוח על ההכשרה, קביעת סטנדרטים מקצועיים, ליווי אישי.
• תיאום מול מוסכים אזרחיים, רכש חלפים ותיעוד ביומני עבודה.

אני עובד לפי תוכנית עבודה שנתית, חודשית ושבועית, מחלק את הכוח לצוותי אחזקה קבועים ולצוותי שטח, בודק כשירות כל בוקר, מנהל מעקב אחרי תקלות חוזרות, ומוודא שיש רציפות תפקודית גם כשיש חוסרים. בשגרה – סדר ודיוק. בלחימה – תגובה, יצירתיות ואלתור.

ניסים שואל: ספר על העבודה בשגרה – מה סדר יומך בשגרה ובלחימה?
רפי עונה:
בשגרה:

08:30 – פתיחת יום מול הנגדים, סקירת תוכנית יומית, חלוקת משימות.

09:00 – תחילת עבודה מעשית על הכלים: טיפולים, תיקונים, בדיקות כשירות, סידור מלאים.

במהלך היום – עצירות לאוכל, הפסקות לפי הצורך, ליווי מקצועי של החיילים הצעירים, מתן מענה בזמן אמת לצוותי שטח.

סיום משתנה לפי עומס – יש ימים שמסתיימים מוקדם, ויש ימים שממשיכים אל תוך הערב.

בלחימה:

אין לו"ז. עובדים לפי הצורך. לפעמים יוצאים לחילוץ בשעה 2 בלילה, ולפעמים חוזרים רק אחרי יומיים. אין הפרדה בין יום ולילה – יש משימה. מתבצע תעדוף בין הכלים – כלי פיקוד, חפ"קים, תחבורה מבצעית – והכול תוך שמירה על כשירות מרבית תחת לחץ מטורף. מתבצעים חילוצים גם חוצי גבול, תיקונים בשטח אויב, והכנה מהירה של הכלים ליציאה חוזרת.

ניסים שואל: איך מתנהל שיתוף הפעולה עם הגורמים האחרים בחטיבה – לוחמים, קציני אחזקה, גורמי מטה?
רפי עונה:
הקת"א של החטיבה יושב צמוד למח"ט – ודרכו אנחנו מקבלים את המשימות בצורה ברורה ומסודרת. במקביל, אנחנו בקשר ישיר יומיומי עם קציני הטנ"א של היחידות, מפקדי הפלוגות והנהגים המבצעיים. מדובר בקשרים מקצועיים וערכיים – כי בסוף כולם מבינים את אותו הדבר: אם הכלים לא כשירים – המשימה בסיכון. 

ניסים שואל: כמה כלים אתם מתפעלים בממוצע ביום, ואיך מתבצע תעדוף העבודה ביניהם?
רפי עונה:
במהלך שגרת הפעילות של עוצבת הקומנדו, אנחנו מתפעלים בממוצע בין 7 ל-10 כלים ביום – כחלק מתוכנית עבודה סדורה שמתעדפת לפי כשירות, סוג המשימה הקרובה, רמת הדחיפות, והאם הכלי נמצא בשטח, במתקן הקבע, או לקראת מבצע. אבל זה רק החלק המתוכנן. מעבר לכך, יש טיפול שוטף בתקלות שמופיעות "תוך כדי תנועה" – כלים שחוזרים ממבצע עם תקלה פתאומית, כלי פיקוד שמתריעים על רעש או תקלה, רכב שנפגע במהלך פעילות, או תקרית שדורשת חילוץ מיידי. במקרים האלו, אנחנו קוטעים את שגרת העבודה, עוצרים הכול ונכנסים למענה מיידי.

התעדוף נעשה לפי מדרג ברור:

• רכבי הפיקוד והשליטה – רכבי מח"ט, סמח"ט, קת"א, מפקדי יחידות – תמיד מקבלים עדיפות עליונה, כיוון שהם אלו שמובילים את הכוחות והשליטה.
• רכבי היחידות המבצעיות – רכבי מבצעים פעילים, שצריכים להיות כשירים בכל רגע.
• רכבים מנהלתיים – נבחנים לפי תדירות השימוש, משימות עתידיות, או תקלות בטיחותיות.
• תחזוקה שוטפת מונעת – תיעשה בשגרה, אך תידחה אם יש עומס חריג או אירוע חירום.

צריך להבין – אנחנו מדברים על למעלה מ-100 כלים בעוצבה, שכל אחד מהם עובר שימוש אינטנסיבי, לעיתים בתנאים לא שגרתיים, ונדרש לרמת כשירות גבוהה בהרבה מהמקובל בגדודים רגילים. מדובר גם על רכבים סטנדרטיים וגם על רכבים מוסבים, ממוגנים, חשאיים או כאלו שנבנו ייעודית לפי צרכי היחידות.

אנחנו עובדים במקביל בכמה מישורים – גם בשטחי כינוס מבצעיים, גם במתקן הקבע  , וגם מול מוסכים אזרחיים – כדי לעמוד בעומס. זה דורש תיאום, שליטה ובקרה מתמדת, וגם המון ניסיון לדעת איך לתעדף מה באמת חשוב עכשיו ומה יכול לחכות למחר.

ובין כל זה – לזכור תמיד שהחיילים סומכים עלינו. הם יוצאים בלילה למבצע מסוכן – והם צריכים לדעת שהרכב שלהם לא יאכזב אותם.

 האתגרים הכי גדולים בניהול מערך אחזקה כזה 

האתגר הכי גדול הוא לשמור על שגרה בתוך מציאות של לחימה. זאת עבודה שדורשת מצד אחד להיות ממוקד ומקצועי – להחזיק מערך רכב שלם על הרגליים, לדאוג לחלפים, לתזמון טיפולים, להפעיל כוח אדם ולשמור על כשירות שיא.
אבל מצד שני – אתה חייב להיות גם בן אדם, לראות את החיילים והנגדים שמשרתים איתך, את השחיקה שלהם, העייפות, הכאב, התחושות הקשות שצפים בזמן לחימה מתמשכת. במקביל אתה גם אבא ובעל – יש משפחה בבית, אישה, ילדים קטנים, געגועים ולחץ מהבית.

אני מתמודד עם זה על ידי איזון מתמיד וקשב כפול – גם לצרכים המבצעיים וגם לצרכים האנושיים.

• מבחינת עבודה – אני בונה תוכניות, עושה סדר עדיפויות, עובד עם לוחות זמנים מדויקים, מתעדף תקלות לפי קריטיות, ולא מהסס לעצור הכול כשיש בעיה קריטית.
• מבחינת אנשים – אני עוקב אחרי כל אחד מהצוות שלי, שואל לשלומם, משתף, מתעניין, מאפשר להם לדבר וגם לפרוק.
• מבחינת בית – אני בקשר עם המשפחה, מדבר, מסביר, משתדל להיות נוכח כשאפשר, וגם מבקש סליחה כשלא.

זאת מערכת מורכבת – אבל ככה שומרים על מערך חי, נושם ומתפקד לאורך זמן.

הממשקים שלך עם  הלוחמים והמפקדים  ומידת הערכה שאתה מקבל למרות שיש לא מעט קונפליקטים
רפי עונה:
אני נמצא בקשר ישיר ויומיומי עם מנהל העבודה – גם בשגרה וגם בלחימה. אנחנו מדברים כמעט כל יום, מעדכנים אחד את השני בזמן אמת על כל תקלה, פער, דרישה או בעיה.

יש בינינו יחסי אמון, אבל גם מתיחות טבעית – כי כל צד מגיע מעולם אחר: הוא רואה את המשימה המבצעית, ואני רואה את הכלי שמוביל אותה. לפעמים יש דרישות שהן לא הגיוניות מבחינת זמינות, בטיחות או זמן – ואז אני צריך לעמוד על שלי, להסביר, לתווך.

עם זאת, אני מרגיש שההערכה קיימת – מכירים בעשייה שלנו, מבינים כמה קשה לנהל את האחזקה בתנאים הקיימים, ובעיקר רואים את התוצאות: כשכל הכלים יוצאים למבצע, תקינים, מתודלקים ומוכנים – זה לא מובן מאליו, וזה משקף את העבודה הקשה שמאחורי הקלעים.

הקונפליקטים קיימים – אבל הם לא אישיים, הם חלק מהעבודה. ובסוף כולנו רוצים את אותו הדבר – לנצח.

עבודה תחת אש

ניסים שואל: אתה יכול לספר לי על מקרה שבו היית צריך לתקן או לחלץ כלי רכב תחת אש? איך זה הרגיש?
רפי עונה: בעת חילוץ משאית FMTV שהתפוצץ לה צינור בלמים בתוך מגנ"ן 89 בעזה נתקלנו בהיתקלות עם מחבלים. ההרגשה הייתה מלחיצה מאוד אך היה סביבנו צוות לוחמים מקצועי מאוד שתפעלו את האירוע בצורה יוצאת דופן ודאגו לביטחונם וביטחוננו תחת הרגעה ושליטה מקסימלית

ניסים שואל: ספר על תהליכי התיקון והטיפולים, חילוצים וכל הפעילות במלחמה.
רפי עונה: בזמן המלחמה נתקלו באינספור חילוצים ותקלות בשטח אויב תחת אש. במקרים מסוימים הצלחנו לתפעל את התקלות בשטח ובאחרים גררנו לשטח בטוח יותר

ניסים שואל: איך מתמודדים עם מצבים שבהם אין את כל החלקים הזמינים וצריך למצוא פתרונות יצירתיים?
רפי עונה: מאלתרים, משתמשים בחומרי הדבקה ושימון במידת האפשר, חושבים בראש פתוח ומוצאים פתרון זמני עד למציאת החלק

ניסים שואל: מה היה האירוע הכי מאתגר שחווית בתפקידך, ואיך התמודדת איתו?
רפי עונה: בשמיני לאוקטובר, יום לאחר ההקפצה, התבקשנו להגיע לכפר עזה לתקן רכבים תקועים. המראות היו קשים מאוד. כדי להתמודד דיברנו אחד עם השני ולא שמרנו בבטן

ניסים שואל: ספר לי על רגע שבו הרגשת גאווה גדולה בעבודה שלך
רפי עונה: במהלך חילוץ האמר שנדרס על ידי טנק קיבלנו דיווח להצטרף לחילוץ גופת חטוף. לאחר שעות רבות חילצנו את גופתו של אלעד קציר ז"ל. תחושת גאווה גדולה

ניסים שואל: הסבר מהי אחזקה תחת אש מנקודת מבטך ונסיונך במלחמה?
רפי עונה: לחץ, עומס, תכנון וייעול עבודה מקסימלי. שילוח אנשים מתאימים, תשאול מקדים ולקיחת ציוד רלוונטי

ניסים שואל: ספר על תקלות ובעיות מרכזיות באחזקה במלחמה
רפי עונה: משק הרכבים המתיישנים בחטיבה וחוסר חלפים מהווים קושי מרכזי

ניסים שואל: ספר על אירועים מיוחדים שהיו
רפי עונה: היו המון אירועים מיוחדים שלא ניתן לתאר את כולם במסמך אחד

ניסים שואל: ספר על חילוצים מיוחדים שהיו
רפי עונה: בזמן לחימה בסוריה – חילוץ משאית בלי בלמים. חסר היה צינור מיוחד, הנגדים אלתרו פתרון מצוין

ניסים שואל: ספר על ההרגשה שלך במלחמה
רפי עונה: הרגשה קשה אך עם שליחות גבוהה מאוד וסיפוק מקסימלי

ניסים שואל: איך אתה מנהל את כוח האדם במחלקה שלך? איך אתה דואג שהם ימשיכו לתת את המקסימום?
רפי עונה: משתף בעשייה, מתעניין בת"ש שלהם, נותן תחושת משפחה

ניסים שואל: איך מתמודדים עם שחיקה ועייפות של חיילים ונגדים שעובדים ימים ארוכים ולילות ללא שינה?
רפי עונה: כשאפשר – נותן חופשות, עושה ערבי גיבוש חודשיים, מקשיב ומכיל

ניסים שואל: איך מגייסים חיילים ונגדים צעירים לתפקיד ומצליחים לשכנע אותם להישאר בקבע?
רפי עונה: מראים להם את המחלקה, מחבקים, נותנים חום – משפחה אחת. כך השחיקה פחות מורגשת

ניסים שואל: איך אתה מחזיק את הנגדים שלך עם חיוך ומוטיבציה? מה אתה עושה לגיבוש ותחושת ההצלחה?
רפי עונה: מנהל העבודה דואג לערב גיבוש חודשי עם שיח פתוח של כולם בלי היררכיה

ניסים שואל: איך שומרים על מורל גבוה בצוות שלך, במיוחד בתקופות קשות של לחץ ולחימה?
רפי עונה: מעודדים אחד את השני, עוטפים ומכילים

ניסים שואל: האם יש לך שיטה מיוחדת לנהל ולשפר את המוטיבציה של האנשים שלך?
רפי עונה: מנהל את המחלקה באווירה של משפחתיות, כמו אבא לילדים – דורש ומחנך, אך גם תומך ודואג

ניסים שואל: איך אתה מחנך חיילים צעירים להיות מקצוענים? איך אתה מוודא שהם הופכים לטובים באמת?
רפי עונה: חברות, אכפתיות, אינטיליגנציה גבוהה. שאר התכונות מגיעות בהמשך

ניסים שואל: מה אתה מחפש אצל חיילים שמגיעים אליך – איזה תכונות חשובות להצלחה בתפקיד הזה
רפי עונה: בשגרה ישן 4 לילות בבסיס, מגיע הביתה לעיתים. בלחימה – לעיתים נדירות

השירות הקרבי מול צרכי המשפחה

ניסים שואל: איך העבודה הזו משפיעה על המשפחה שלך ועל החיים האישיים שלך?
רפי עונה: מאתגר מאוד אך שירלי אשתי תומכת ודואגת לכל המשק בבית

ניסים שואל: איך הילדים שלך מתמודדים עם זה שאתה כמעט לא בבית?
רפי עונה: יש רגעים קשים – הילדים שואלים מתי אחזור. מתקשרים בווידאו, געגועים ברורים

ניסים שואל: האם יש לך רגעים שאתה חושב שאולי היית צריך לבחור במסלול אחר? מה משאיר אותך בתפקיד?
רפי עונה: יש רגעי משבר אך הסיפוק והתרומה המשמעותית משאירים אותי. התמיכה מהבית חזקה

ניסים שואל: מה הדבר שהכי קשה לך בתפקיד הזה?
רפי עונה: הגעגוע לבית

לסיכום השיחה

ניסים שואל: ומה הדבר הכי מספק בו, זה שגורם לך להישאר ולעשות את העבודה יום אחרי יום?
רפי עונה: ההצלחות שלנו הן הצלחות הלוחמים

ניסים שואל: לאן אתה רואה את עצמך מתפתח בהמשך הקריירה שלך?
רפי עונה: להיות מנהל עבודה חטיבתי, לחנוך חיילים

ניסים שואל: מהם הקשיים שלך בשגרת המלחמה?
רפי עונה: חוסר שינה, חוסר זמן בית

ניסים שואל: מהו הטיפ שהיית נותן למישהו שכרגע מתחיל את דרכו?
רפי עונה: התמדה, סדר וארגון

ניסים שואל: אם היית יכול לדבר עם עצמך בתחילת הדרך, איזה עצה היית נותן לעצמך?
רפי עונה: הייתי מתנהל באותה הדרך – לא הייתי משנה כלום

ניסים שואל: מה אתה חושב שהאנשים מחוץ לצבא לא מבינים על העבודה שלך?
רפי עונה: כמה משמעותיים בוחן רכב ומכונאי כדי לאפשר לחימה ברמה גבוהה

ניסים שואל: איך היית רוצה שיזכרו את העבודה שלך? מה המורשת שאתה רוצה להשאיר
רפי עונה: שגרה כמו משפחה – כיף, קשה, כואב אך מספק

 סיכום של רפי 

המלחמה עוד לא נגמרה. מרגישים תחושת הצלחה, עשינו המון, אבל עד שכולם – כל החיילים והחטופים – יחזרו הביתה, אי אפשר באמת לנשום.

התפקיד שלי? אם הייתי צריך לסכם אותו במשפט אחד – זה לתת שירות ברמה הכי גבוהה שיש, כדי לשמור על כשירות הלחימה לאורך זמן. שהכוח לא ייעצר, שימשיך לנוע, להילחם, לחזור. זה לא סיסמה – זה הדופק שלנו.

אני רק רוצה שהמפקדים יבינו – בלי העבודה שלנו, הכוח לא מתקדם. אנחנו לא מאחורי הקלעים – אנחנו הקלעים עצמם. הלוחמים סומכים עלינו, ואנחנו לא מאכזבים.

זה שירות משוגע, ימים בלי שינה, שבועות בלי בית. והבית... משלם מחיר. הילדים, האישה, כולם שם, דואגים, מחזיקים אותי מרחוק. זה לא מובן מאליו.

אבל בתוך כל הדבר הזה – יש גאווה עצומה. אנחנו מחזיקים את הקומנדו בתנועה. אנחנו שם בכל זמן, בכל מזג אוויר, בכל תרחיש. כי זה מי שאנחנו – אנשי טנ"א, לוחמי תחזוקה, אנשים שבאו לתת את הלב.