מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 08/05/2025

תאריך האירוע: 2025-05-08

מספר צפיות: 280

פתיח מאת ניסים – המראיין

יש אנשים שבשנייה הראשונה שאתה פוגש אותם – אתה מרגיש שיש בהם משהו אחר. שקט פנימי, ביטחון, נוכחות. כזו היא בוחנת התחמושת של חטיבת הקומנדו – לוחמת מסוג אחר.
לא מחזיקה נשק, אבל כל פגז עובר דרכה. לא עומדת בראש כוח תקיפה, אבל בלי החותמת שלה – הכוח לא יוצא.

במהלך הראיון נחשפתי לא רק למקצועיות יוצאת דופן, אלא לאישיות נדירה: שילוב חד-פעמי של אחריות, חדות מחשבה, אנושיות ואומץ. אישה שמסתובבת בין מחסניות וטילים כאילו זו שגרת יום, שצוללת לעמדות בשטח אויב רק כדי לוודא שלוחם לא יעמוד עם אמצעי תקול, ושנותנת שקט אמיתי – כזה שמתחיל במקצוע ונגמר בלב.

עם ראש גדול, ראייה רחבה, ותחושת שליחות שאין בה טיפת אגו – היא הפכה לאחת הדמויות הכי חשובות בשטח הקרב.
ראוי שנדע מי היא. ראוי שנספר את הסיפור שלה.

** יתר התמונות בכתבה הם לא אמיתיות הם איורים המדגימים את המצבים הקשים בהם הייתה דורון בכל המבצעים והמלחמה של הקומנדו
מצב משפחתי: רווקה

מקום מגורים: כפר יונה
תאריך גיוס לצה"ל: 29/01/2017
הקורס שעשית בבה"ד 20: קורס בוחן תחמושת

התפקיד הראשון: בוחנת תחמושת בגדוד 74, חטיבה 188

הגעתי לגדוד 74 לאחר שסיימתי את הקורס, מלאה בתחושת שליחות, אבל גם בתחושת חוסר ודאות – הייתי הבוחנת תחמושת הראשונה והיחידה בגדוד כולו. לא היה מישהו שילווה אותי יד ביד, שיחנוך או שידריך. לא הייתה דמות קודמת שממנה יכולתי ללמוד את תפקיד הבוחנת, לא מסמכי נהלים מותאמים ליחידה, ובוודאי שלא תשתית מובנית לתהליכי בחינה סדירים. מהרגע הראשון הבנתי – זו אחריותי לבנות את הכול מאפס.

התהליך לא היה פשוט. נדרשתי להבין לבד מי הם "אבא ואמא" של המקצוע – מי אחראי עליי מקצועית, מי הגורמים הרלוונטיים בגדוד בחטיבה ובאוגדה. במקביל, למדתי תוך כדי תנועה מה כולל התפקיד בשטח – איך מתבצע תהליך בחינה תקין, איך מדווחים ליקויים, כיצד מתעדפים טיפול, ואיך מתנהלים מול צוותי הטנקים והמפקדים.

האתגר הראשון היה ההתמקמות ביחידת שדה מבצעית – מקום אינטנסיבי, גברי ברובו, עם קצב עבודה מהיר ושיח מקצועי ישיר מאוד. כבחורה צעירה שמגיעה לתפקיד חדשני ולא מוכר, הייתי צריכה לבסס את הסמכות שלי מהיסוד – מול אנשי צוות, מנהלי עבודה, קציני חימוש ולוחמים. עשיתי זאת דרך חריצות, מקצועיות, ובעיקר – נוכחות עקבית בשטח.

עם הזמן, בניתי שגרת בחינות סדורה. קבעתי תהליך שיטתי שבמסגרתו עברתי בין כלל העמדות בהן היו טנקים – מצפון ועד דרום, גם אם היה מדובר בטנק בודד. לא ויתרתי על אף עמדה, ובכל אחת מהן בחנתי לעומק את כלל סוגי התחמושת שהיו קיימים – פגזים, תחמושת נפיצה, תחמושת קליעית, מיסוך , ועוד. הקפדתי לבדוק את תקינותם, אופן האחסון, התאמה לכלים, והתראות שעלולות להוביל לאי כשירות.

למרות הקשיים בתחילת הדרך – חוסר בהנחיה, הצורך להתאקלם בשטח לבד, והאתגר שבהובלת תחום מאפס – דווקא הם אלו שחישלו אותי. הפכתי לבוחנת מקצועית, עצמאית, ובעלת מסוגלות גבוהה להתמודד עם כל אתגר שמציבה המערכת – גם בלי שיכתיבו לי בדיוק מה לעשות. זה היה הבסיס שעליו נבנתה כל הקריירה שלי.

התפקיד השני – בוחנת תחמושת בחטיבה 282 (תותחנים) 

לאחר שסיימתי את התפקיד הראשון שלי בגדוד 74, עברתי לתפקיד הבא ונכנסתי לקבע – בוחנת תחמושת בחטיבה 282, חטיבת תותחנים סדירה. אמנם היה זה תפקיד קצר יחסית, שנמשך כ-8 חודשים בלבד, אך הוא היווה שלב מכריע בהתפתחות המקצועית שלי – שלב שבו התרחבה נקודת המבט שלי מהעולם הצר של גדוד שדה בודד, לעולמה הרחב והמערכתי יותר של חטיבה שלמה.

שלב ההשתלבות והלמידה

הכניסה ליחידת תותחנים לוותה בלמידה מחדש של שפה מקצועית שונה. אחרי שהתרגלתי לעולם של טנקים ופגזים בקליבר 120 מ"מ, נדרשתי להכיר מקרוב את עולם התותחים – תחמושת מסוגים שונים, תקני אחסון ייחודיים, אמצעי לחימה ותצורת פריסה אחרת לגמרי בשטח. מעבר לכך, גם אופי העבודה של חטיבה סדירה שונה – נדרשתי לנהל קשר עם מספר גדודים, לתאם ימי בחינה רחבי היקף, ולעבוד מול קצינים בכירים ברמת החטיבה.

שלב ההתבססות כמובילה מקצועית

למרות קוצר התקופה, הצלחתי לבסס את עצמי במהירות כבוחנת תחמושת אחראית ומובילה. נדרשו ממני גמישות מחשבתית, יכולת ניהול עצמי גבוהה, והתמודדות עם עומסים רבים – הכל תחת מגבלות זמן, מרחק וצרכים מבצעיים דינמיים. תוך כדי העבודה חידדתי את כישורי התיאום, הבקרה והביקורת, והצלחתי להוביל תהליכי שיפור בשטח, כולל חיזוק שגרת הבחינה בגדודים, טיפול בליקויים מערכתיים, ושמירה על רמת כשירות גבוהה של התחמושת בכל יחידות החטיבה.

סיום התפקיד, שחרור מהצבא ופרק אזרחי

עם תום תפקידי בחטיבת התותחנים, בחרתי להשתחרר מהצבא ולצאת לדרך חדשה כאזרחית. במשך שלוש שנים חייתי חיים אזרחיים מלאים – התחלתי בלימודים אקדמיים, עבדתי, ובמקביל שירתתי במילואים פעילים, מתוך מחויבות עמוקה להמשיך ולתרום מהידע והניסיון שלי גם כשאני כבר לא במדים. השירות במילואים אפשר לי לשמר את הקשר עם המערך ולחוות זווית שונה של השירות.

החזרה לצה"ל – לחטיבת הקומנדו

לאחר שלוש שנות פסק זמן, באוגוסט 2022 הוצעה לי ההזדמנות לחזור לשירות קבע כבוחנת תחמושת – הפעם בחטיבת הקומנדו. לא היססתי. הרגשתי שהמערכת קוראת לי לשוב, והגעתי עם בשלות, כלים מקצועיים חזקים, ונכונות להשפיע בעוצמה. מאז ועד היום – כבר כשלוש שנים – אני פועלת בזירה המורכבת והייחודית של הקומנדו, שבה כל יום טומן בחובו אתגרים, חדשנות מבצעית, ומקום אמיתי לבוחנת תחמושת מקצועית, יוזמת ומשפיעה.

התפקיד הנוכחי – בוחנת תחמושת בחטיבת הקומנדו 

כבר כשלוש שנים שאני משמשת כבוחנת התחמושת של חטיבת הקומנדו – תפקיד משמעותי, רחב היקף, ובעל אחריות מערכתית גבוהה. מדובר בתפקיד שמחייב לא רק ידע מקצועי מעמיק, אלא גם ראייה מערכתית, יכולת ניהול, והובלה של תחום התחמושת ברמת החטיבה כולה.

אחריות חטיבתית מלאה

בניגוד לתפקידי הקודמים שבהם הייתי אחראית על תחמושת ברמת יחידה או גדוד, היום אני משמשת כבוחנת תחמושת חטיבתית – כלומר, אני אחראית על כשירות התחמושת בכלל חתכי הלחימה של החטיבה: מסער ועד אמצעים מיוחדים. האחריות שלי כוללת הן את בחינת האמצעים בשגרה ובעמדות מבצעיות, והן את הליווי של הלוחמים בעת כניסות לשטח אויב – לוודא שהתחמושת פועלת כשורה, שהאמצעים לא רק תקינים אלא גם מביאים לתוצאה בשטח: פגיעה מדויקת, אפקטיביות מבצעית, וביטחון ללוחמים.

פיקוד מקצועי והכשרת בוחנים

אמנם אין לי פקודים ישירים במובן הפיקודי הקלאסי, אך מתחתיי פועלים חמישה בוחני תחמושת מקצועיים, שכל אחד מהם מוצב ביחידה שונה תחת החטיבה. אני משמשת עבורם דמות מקצועית בכירה: מכשירה אותם, מלווה את עבודתם, מבצעת להם בקרה שוטפת, ומוודאת שהסטנדרטים נשמרים גם כאשר אני לא שם פיזית. העבודה שלי איתם נעה בין ליווי אישי למענה מקצועי, סיוע במצבי קצה וביקורות עומק.

תפקיד ניהולי עם השפעה

כיום אני עוסקת  בבחינה ישירה של פגזים ונשקים באופן שוטף, ויבנוסף בהובלת תחום – בקביעת סדרי עדיפויות, בהתוויית נהלים, בבניית תשתית מקצועית לכל יחידות החטיבה, ובמעקב אחרי כשירות התחמושת ברמה כוללת. אני אחראית לזהות מגמות, לאתר כשלים מבעוד מועד, לדווח, להתריע ולבנות פתרונות. זהו תפקיד שטח וניהולי מובהק, שדורש שליטה מלאה בשטח, הבנה של צורכי היחידות, ונוכחות תמידית – גם מול לוחמים, גם מול מפקדים, וגם מול גורמי מטה.

בסופו של דבר, המטרה שלי בתפקיד ברורה: להבטיח שכל לוחם בקומנדו יוצא למשימה עם תחמושת שהוא יכול לסמוך עליה בעיניים עצומות – כי אני הייתי שם ובדקתי, או כי הבוחן שהכשרתי עשה את זה לפי הסטנדרטים שהנחלתי.

ממשקי העבודה שלי – בוחנת תחמושת חטיבתית בחטיבת הקומנדו 

התפקיד שלי כבוחנת תחמושת חטיבתית אינו מתקיים בוואקום – הוא נטוע עמוק בשגרת הלחימה של חטיבת הקומנדו ובשיתוף פעולה יומיומי עם מגוון רחב של גורמים מקצועיים, פיקודיים ולוגיסטיים. שגרת השבוע שלי מתנהלת בקצב אינטנסיבי, לעיתים תחת לחץ מבצעי כבד, ודורשת תיאום, גמישות, מעורבות וביצוע מדויק – כל זאת תוך שותפות מלאה בעשייה המבצעית של הלוחמים והבוחנים בשטח.

עבודה מול מנהל העבודה החטיבתי – רנ"ג אריק

מנהל העבודה של החטיבה, רנ"ג אריק, הוא שותף מרכזי שלי לתכנון, סנכרון והוצאה לפועל של משימות. בכל שבוע מתקיימת שיחת תיאום מסודרת, שבה הוא מתכלל את כלל הפעילויות והמשימות של מחלקת הטנ"א החטיבתית – בין אם מדובר בפעילות שוטפת, בחלוקת משימות, תחזוקת הכלים או הכנות למבצעים. מתוך השיחה הזו אני בונה את תכנית הפעולה שלי לשבוע: מחליטה לאילו יחידות אגיע, איזה אמצעים ייבדקו, איפה צריך לתגבר, ואילו הכנות תחמושתיותנדרשות.

ליווי מבצעי בשטח

כאשר יחידה תחת החטיבה מתוכננת להיכנס למבצע – אני שם. אני מגיעה פיזית ליחידה, נפגשת עם הבוחנת המקומית, וביחד אנחנו עוברות על כלל האמצעים: בודקות תחמושת, מחסניות, זיוודים ואמצעים ייחודיים. אני לא רק בודקת תקינות – אני מוודאת מוכנות מבצעית, מעבירה ביטחון לבוחנת, תומכת, מלווה, ומראה לה שהיא לא לבד. זו שותפות אמת מקצועית ואנושית – שמחזיקה בשטח.

עבודה מול קט"א החטיבה – סרן זיו

במהלך השבוע אני מקיימת גם שיח שוטף עם קצין התחזוקה (קט"א) של החטיבה, סרן זיו. השיחות כוללות עדכונים הדדיים על המצב בשטח, ליקויים שדורשים טיפול מיידי או תיאום מול מטה האוגדה. מדובר בקשר שוטף, מהיר, שמאפשר קבלת החלטות בזמן אמת, הקצאת משאבים במידת הצורך, ופתרון בעיות שעולות מהשטח.

קשר עם בוחני התחמושת ביחידות

חמישה בוחנים מקצועיים פועלים תחתיי, כל אחד מהם מוצב ביחידה שונה תחת חטיבת הקומנדו. לכל אחד מהם יש אתגרי השטח הייחודיים לו, ואני מהווה עבורם כתובת מקצועית לכל דבר: שיחת תיאום, סיוע בהחלטות, ביקורת עומק תקופתית, תרגולים, ובמקרים חריגים גם הגעה פיזית ליחידה לטיפול ישיר. אני משתדלת לעבור בין היחידות ככל שמתאפשר, לייצר שגרה של נראות, תמיכה וחיזוק בשטח.

בנוסף, חשוב לציין שכל

אחד מהם/ן הוא תותח בתחומו , כל אחד מהם נותן את כל כולו לתחום התחמושת ואף עושה שינויים ומשפר את היחידה שלו.

עבודה מול אנשי התחמושת באוגדה

במקביל לעבודה החטיבתית, אני מקיימת ממשק עם אנשי תחמושת באוגדה – מעדכנת על ליקויים רחבים, מקבלת הנחיות מקצועיות, משתפת בלקחים ועובדת מול גורמי בקרה ואיכות. מדובר בשיח חשוב שמאפשר שיפור מתמיד של המערכת, התייעצות מול גורמי סמכות, וקידום רעיונות ברמה עליונה יותר.

סיכום – ניהול אינטנסיבי תחת לחץ מבצעי

השבוע שלי מורכב מאינספור תזוזות, שיחות, פגישות וביקורות – לא תמיד לפי תכנית. לעיתים נדרש שינוי מהיר, הגעה דחופה לשטח, טיפול בתקלה חמורה או היערכות מיידית למבצע שצץ ברגע האחרון. אבל בכל מצב, גם תחת לחץ, אני שם – עם מקצועיות, אחריות ומחויבות אישית לכך שהתחמושת של לוחמי הקומנדו תהיה תקינה, זמינה, ומבצעית.

ההוויה של החטיבה לפני המלחמה – והמהפך שיצרה המלחמה בתפקיד שלי כבוחנת תחמושת

לפני המלחמה – שגרה מבצעית, קצב גבוה, תחושת שליטה

לפני המלחמה, חטיבת הקומנדו פעלה בשגרה מבצעית קבועה – כזו שמוכרת למי שמשרת ביחידות מבצעיות מובחרות. כל יחידה עבדה על פי לו"ז הפעילות שלה: תעסוקות מבצעיות, אימונים, הכנות לשטח, תרגילים. בתוך השגרה הזו, אני פעלתי ברציפות – כל יום הייתי ביחידה אחרת, נמצאת בשטח, נוכחת בעמדות, בודקת מחסניות, שומעת את הלוחמים, מכירה את הבוחנים שלי מקרוב ומלווה את העשייה.

התפקיד שלי היה מאתגר, אבל מסודר: ידעתי לאן אני הולכת, עם מי אני מדברת, מה עליי לבדוק. הייתה תחושת שליטה. המערכת הייתה יציבה, מתפקדת, ואני הייתי חלק ממנה – כמו חוליה בשעון מדויק.

כשפרצה המלחמה – הבנה פתאומית של חומרת האחריות

ואז, ביום אחד, פרצה המלחמה – וכל התפיסה שלי את התפקיד השתנתה.

לא הייתי רק בוחנת תחמושת שבודקת מחסנית וממלאת דוח. פתאום הבנתי – כל טעות שלי, כל אמצעי לא תקין, כל תחמושת שלא נבדקה כמו שצריך – עלולים לסכן חיי לוחמים. החיים שלהם בידיים שלי.

ההבנה הזו לא נשארה תיאורטית – היא התגשמה בשטח. תחמושת התחילה להתפרק לי בידיים. לא רק אמצעים ישנים, אלא גם תחמושת חדשה יחסית – שכנראה לא עברה את התנאים הקשים של השטח או האחסון המבצעי. ברגעים האלה – כשאני עומדת מול לוחם שמחזיק מחסנית רימון שהתפרק או מערכת נפיצה שלא עובדת– הבנתי שהזמן שלי חשוב כמו הזמן שלהם, שהדיוק שלי קריטי כמו הירי שלהם.

שינוי דרמטי באופי העבודה – תגובה מיידית, אחריות סביב השעון

מאותו רגע, העבודה שלי הפכה 24/7. אין יותר שגרה. אין תכנית עבודה שבועית. פתאום, באמצע הלילה, אני מקבלת קריאה: "יחידה יוצאת מעזה – בואי לבדוק את כל האמל"ח לפני שייכנס לאחסון או יחזור לשטח". או: "עמדה צפונית מזהה בעיה עם זיווד – תגיעי מיד". ואלה לא מקרים בודדים – זו השגרה.

יש לילות בהם אני בודקת מאות רימונים תחת פנס ראש, באבק, ברוח, כשמסביב עוד לא בטוח. יש מקרים שבהם אני מגיעה לעמדה פעילה בעיצומה של חשיפת אויב, עומדת לצד הלוחמים ומוודאת שכל אמצעי תחמושת תקין.

במהלך הזמן גם הוסמכתי לבצע תיקונים בעצמי – תיקוני שטח שחוסכים זמן יקר. למדתי להתמודד עם תקלות אמיתיות, לאבחן בעיות רגע לפני שהן הופכות לסכנה, ולתת מענה מיידי. אפילו לוחמים החלו לפנות אליי ישירות – בזמן אמת. בין אם זה בתנועה, בעמדה, או בשיחה – הם ידעו לזהות תקלה ולהגיד לי: "תראי את זה, זה נראה לא תקין". נבנה אמון הדדי עמוק.

מהות חדשה לתפקיד – שליחות אמת בשטח הלחימה

בעיני, המלחמה לא רק חידדה את חשיבות התפקיד שלי – היא הפכה אותו לשליחות. אני כבר לא רק חלק מהלוגיסטיקה – אני חלק מהכוח הלוחם. אני שם כדי לוודא שהם נכנסים לקרב עם יתרון, עם ביטחון, עם אמל"ח אמין.

וזה דורש ממני להיות יותר מכל דבר אחר – זמינה. מדויקת. אמיצה. מקצועית. ובעיקר – נוכחת.

בוחנת תחמושת בשדה הקרב – תפקיד תחת אש, אחריות תחת לחץ 

תיקוני תחמושת תחת אש – מקצועיות בתוך כאוס

במהלך הלחימה מצאתי את עצמי לא פעם בסיטואציות מסכנות חיים – כשברקע נשמעות אזעקות, טילים שורקים מעל הראש, או כטב"מים חולפים ממש מעלינו. ברגעים האלה הפחד הוא אמיתי, התחושה הראשונית היא לשרוד. אבל מהר מאוד אני מזכירה לעצמי למה אני שם – כי אין מקום אחר שבו אני נחוצה יותר.

היו פעמים שבזמן אמת – תוך כדי שיגורים או קרבות – עמדתי לצד הלוחמים, מפרקת תחמושת תקולה, מחליפה אמצעי, משחזרת כשירות של כלי או מערכת לפני שימוש. מה שהחזיק אותי ברגעים האלה היו האנשים מסביב – לוחמים, נגדים, מנהלי עבודה – שתמכו, עודדו, וגם סמכו. ודווקא שם, תחת אש, אני מצליחה להתרכז, להפעיל שיקול דעת, ולבצע את המשימה עד הסוף.

מקרה בולט – תיקון רגע לפני ירי מבצעי

באחד הימים הראשונים של הלחימה ביצעתי סבב עמדות באחת מיחידות המילואים שלנו. עבדנו יחד על מערכת טילים – בדקנו את שלמות החיבורים, את התאימות של התחמושת, ווידאנו תקינות מלאה. כמה דקות בלבד לאחר שסיימנו את העבודה – שוגרו שני טילים שפגעו ישירות בחוליית מחבלים של חיזבאללה.

התחושה שהעבודה שלך מתורגמת למגע – לפעולה מבצעית בשטח – היא עוצמתית. זו הייתה אחת הנקודות שבהן הבנתי בצורה הכי מוחשית כמה אני רלוונטית, כמה המקצוע שלי חיוני, וכמה חשוב שכל תחמושת שאני משחררת – תעשה את העבודה.

האתגרים בשטח הקרב – אחריות, שיקול דעת וראש גדול

בשטח הקרב, האתגרים לא נגמרים. הנה חלק מהמרכזיים שבהם:

1. אחריות על חיי אדם – כל מחסנית, כל חבלה

אני בודקת תחמושת רגע לפני שהיא נשלפת לקרב. לפעמים מדובר בעשרות רימונים, תחמושת מיוחדת, טילים, תחמושת חודרת או נפיצה – וכל תקלה יכולה לעלות בחיי אדם. אין מרווח לטעויות. אני צריכה להפעיל שיקול דעת חד, לבחור מה לבדוק קודם, מתי לעצור שימוש, ומתי להסתפק בהנחיה.

2. תמרון בין שלושה עולמות – לוחמים, טנ"א ולוגיסטיקה

מערך התחמושת נמצא בלב שלוש מערכות שונות: מצד אחד אני מול הלוחמים – בשטח, בקצה המבצעי. מצד שני – אני כפופה מקצועית לטנ"א ולנהלים קפדניים. ומהצד השלישי – יש גם את עולם הלוגיסטיקה, שדואג לאחסון, להובלה ולרישום. לא תמיד כולם מדברים את אותה שפה, ואני זו שצריכה לתווך, לקשר, להתריע ולעשות סדר.

3. עבודת שטח בתנאי קצה – קור, חום, לילה ולחץ

אני עובדת בעמדות חשופות, לפעמים בשטח אויב, לעיתים בלילה, בקור מקפיא או חום כבד. אין שולחן, אין ציוד מעבדה, לפעמים אפילו אין תאורה ראויה. ועדיין – אני צריכה לבדוק, לזהות, להחליט. לעבוד בראש פתוח, בידיים מדויקות ובשיקול דעת חד.

4. תיקונים בשטח – יצירתיות ויכולת אילתור

לא תמיד יש זמן או אמצעים להעביר תחמושת לבדיקה מעמיקה. לפעמים נדרש ממני לתקן בעצמי – להחליף חלק, לאלתר פתרון, לאפס אמצעי. עם הזמן הוסמכתי לבצע תיקונים מסוימים בעצמי – וכך הפכתי לבוחנת שמביאה פתרון, לא רק אבחנה.

לסיכום – תפקיד של לב, אומץ ומקצוענות

בוחנת תחמושת בשטח הקרב היא לא רק בודקת. היא לוחמת מסוג אחר – שמביאה ביטחון ללוחם, שומרת על אמינות הנשק, ומבטיחה שכל ירי יפגע. זה תפקיד שדורש אומץ, תושייה, אחריות אדירה וראש גדול בכל מצב. אני רואה בתפקיד הזה שליחות – כל מחסנית תקינה היא מבחינתי חיים של לוחם שנשמרו.

סיום הראיון – סיכום אישי ממי שנמצאת בלב שדה הקרב

החזקת צוות עם מוטיבציה – משפחה לפני הכול

אחת מאבני היסוד של הצלחת המחלקה שלי היא התחושה שאנחנו משפחה. זה לא רק צוות מקצועי – אלה אנשים שחיים אחד בשביל השני. אצלנו בערבי גיבוש לא משנה אם אתה מהרכב, מהגנרטורים או מהחלפים – כולם באותו שולחן, כולם באותה שיחה, כולם באותו לב.

הערבים האלה, הרגעים הקטנים האלה, הם מה שמחזיקים אותנו בשגרה הקשה ובשעות הקצה של המלחמה. אנחנו ביחד גם בעבודה, גם בחילוץ, וגם כשצריך פשוט לשים מוזיקה, להוריד את המדים לדקה – ולהרגיש נורמליים לרגע.

מה אני מחפשת בחיילים שמגיעים אליי

אני לא מחפשת רק מישהו שיבוא “לעשות תפקיד”. אני מחפשת אנשים שיבואו עם לב, שיבינו שהעבודה שלנו – תחמושת – היא לא טכנית בלבד. מה שאנחנו עוסקים בו הוא החיים של אותו חייל. כל מחסנית, כל פגז, כל קליע – זה לא ציוד, זו אחריות. מי שמבין את זה – הופך מבעל תפקיד לאיש מקצוע אמיתי.

הטיפ שלי לבוחן/ת החדש/ה

ללמוד כל מה שאפשר. להיות הכי מקצועי שאפשר. גם כשלא שואלים אותך, גם כשאתה בתחילת הדרך. ככל שתדע יותר – תוכל להציל יותר, להשפיע יותר, להיות משמעותי באמת.

מה אנשים מחוץ לצבא לא מבינים

רוב האנשים בחוץ לא מבינים עד הסוף כמה המקצוע הזה חשוב, כמה השפעה יש לבוחנת תחמושת על התוצאה בשטח. הם לא מבינים שכשנורה פגז – מישהו בדק אותו קודם, מישהו ווידא שהוא תקין, שמישהו שינה את מה שהיה צריך כדי שהוא לא יתפוצץ בטנק או ייתקע בקנה. וה"מישהו" הזה – זה אנחנו.

איך הייתי רוצה שיזכרו אותי

שהייתי אכפתית. שממש היה לי חשוב לפתור כל בעיה, לתת מענה עד הסוף, להיות שם תמיד. אני רוצה שיזכרו שלא עברתי ליד דברים – אלא נכנסתי לעומק, ועמדתי לצד מי שצריך אותי – גם אם זה היה בשטח, גם אם זה היה בלילה, גם אם זה היה לבד.

סיכום למלחמה הארוכה – הקשיים, ההצלחות, והלב שנשאר בשטח

המלחמה הזו הייתה קשה. היא דרשה ממני כוחות שלא ידעתי שיש לי– גם נפשיים, גם פיזיים, גם מקצועיים.

עברתי ימים שלא אשכח – לילות לבנים, עמדות תחת אש, תיקונים בידיים רועדות, ופחד שאי אפשר להסביר. אבל גם רגעים של גאווה אמיתית: כל ירי שיצא תקין, כל לוחם שחזר חי, כל קרב שבו ידעתי שמה שאני בדקתי – עבד.

התחושה הכללית שלי היא טובה. כן, היו רגעים כואבים – התחברתי לאנשים ואיבדתי חברים. אבל בתוך כל הכאב, מצאתי את הדרך להמשיך – כי העבודה שלי שווה חיים.

אני לא בוחנת מהחדר. אני בשטח. עם הלוחמים. עם הכלים. עם האמל"ח.
אני שם כשהם יוצאים, ואני שם כשהם חוזרים.
ובסוף – אני מאמינה שלא רק אני החזקתי אותם. גם הם החזיקו אותי.