מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 05/05/2025

תאריך האירוע: 2025-05-09

מספר צפיות: 185

הקדמה מאת ניסים קלו המראיין:

מאז 7 באוקטובר 2023, כשהמלחמה פרצה באכזריות שלא הכרנו – רבים נקראו לדגל. מעטים נשארו שם באמת.
אחד מהם הוא סרן (מיל') יובל  – אגרונום, מנהל קשרי לקוחות בחברת סטרטאפ, סטודנט לתואר שני – שהניח הכול בצד כדי להתמסר לשירות מילואים מתמשך ביחידות הלחימה הקשות והמורכבות ביותר בצה"ל.

הכתבה חושפת את סיפורו הלא-שגרתי של אדם שבחר פעם אחר פעם להיכנס לעומק השטח, להיות שם כשאף אחד אחר לא ידע איך להחזיר את הכלים לתנועה, לקחת פיקוד בלי לחכות לתפקיד רשמי, ולהיות הכתובת האחראית והמקצועית לצמ"ה, רק"ם וחילוץ תחת אש.

בריאיון אישי, יובל משתף על המעבר מהשגרה האזרחית – שבה עבד עם צמחים, אלגוריתמים ומצגות – לשוחות הלחימה של חטיבת הקומנדו, דרך חילוצים נועזים, עבודה מסביב לשעון, ובחירה לצאת לקורס קצינים  חמישה חודשים לפני פתיחת המלחמה.

זהו סיפור על יוזמה, אחריות, אהבת המדינה והעם, ועל אדם אחד שלא הפסיק לשאול את עצמו:
"איפה אני הכי נחוץ עכשיו?" – וללכת בדיוק לשם.

השיחה עם סרן יובל

ניסים שואל: מה שמך, דרגתך והתפקיד שלך כיום?

 יובל עונה: שמי סגן יובל , אני משרת כיום כמפל"ג טנ"א בחטיבת הקומנדו, עם התמחות וניסיון משמעותי בחילוץ צמ"ה.

 מסלול השירות

הגיוס לצה"ל וההתחלה – מרץ 2015

מהתקשוב לחטיבת החילוץ: מסלול לא שגרתי

יובל התגייס לצה"ל במרץ 2015, ליחידה בחיל התקשוב.
כבר מההתחלה, היה ברור שזה לא המקום הנכון עבורו. למרות שהגיע עם רקע טכני עשיר, מצא את עצמו במסלול שלא איפשר לו לממש את יכולותיו.
הוא עבר מסלול צבאי מסובך, שדרש לא מעט מאבק אישי והתמודדות, עד שלבסוף, לאחר כשנה, הצליח לעבור לתפקיד שמותאם לו באמת – מפעיל צמ"ה בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף.

רקע אזרחי יוצא דופן – ציוד חקלאי מגיל אפס

עוד לפני הגיוס, יובל הגיע עם רקע טכני יוצא דופן:
הוא גדל במשק חקלאי משפחתי ועבד בו מגיל צעיר מאוד –
על קומביינים, טרקטורים, קטפות, וכלים חקלאיים כבדים נוספים.
העבודה כללה לא רק הפעלה, אלא גם ביצוע תחזוקה שוטפת ותיקונים, כך שכבר בגיל ההתבגרות היה לו ניסיון מעשי של שנים בשטח, שאינו שגרתי עבור מתגייס צעיר.

בנוסף, הגיע לגיוס עם כל הרישיונות האזרחיים הנדרשים לציוד מכני הנדסי כבד, דבר שהציב אותו בכיתה אחרת מרוב חבריו למסלול.

קורס צמ"ה – מחניך לחונך תוך שעה וחצי

כשעבר לחטיבת החילוץ, שובץ מיד לקורס מפעילי צמ"ה, אך מהר מאוד התברר שהרקע שלו הופך את הקורס למיותר עבורו כמעט לחלוטין.

• היה חניך בקורס צמ"ה במשך שעה וחצי בלבד.
• לאחר מכן הוגדר חונך מקצועי לשאר החניכים במשך שלושה שבועות.
• המדריכים בקורס זיהו מיד את הידע, הניסיון והשליטה הטכנית הגבוהה שלו, והעבירו אותו מהכשרה לתפקיד של הדרכה והעברת ידע – כבר במהלך הקורס עצמו.

משמעות השירות – חיבור בין רקע אזרחי לשירות מבצעי

המעבר מחיל התקשוב לתפקיד טכני־מבצעי בחילוץ, דרך קורס צמ"ה והעבודה עם כלים הנדסיים, חיבר את יובל למקום שבו הוא יכול לתרום באמת.

השירות הזה איפשר לו להביא לידי ביטוי את הידע הרב שצבר בבית –
אבל גם לגדול לתוך שירות מבצעי שבו נדרשת שליטה, רגישות, אחריות ותגובה מהירה.

תפקידים עיקריים בהכשרה ולאחריה

1. מפעיל צמ"ה (באגרים, שופלים, דחפורים):
   • הפעלה מדויקת במשימות רגישות, חילוץ, הריסות, פתיחת צירים.
2. חונך צמ"ה בקורסים:
   • ליווי חניכים, מתן הכשרות מעשיות בשטח.
3. תפעול ותחזוקת כלים בעצמו בשירות המבצעי:
   • זיהוי תקלות, פתרון בשטח, מניעת השבתת ציוד קריטי.

שירות סדיר – מפעיל צמ"ה

דיוק, כוח ורגישות – עשייה מבצעית עם נשמה טכנית

במהלך שירותי הסדיר שירתתי כמפעיל צמ"ה – תחום שדורש שילוב ייחודי בין הבנה טכנית עמוקה, שליטה מלאה בכלים כבדים, ויכולת לעבוד בדיוק קיצוני גם בתנאים מורכבים ומסוכנים.

עבודתי כללה הפעלה של באגרים, שופלים, ולעיתים גם דחפורים מסוגים שונים, כחלק ממשימות שגרתיות ומבצעיות.
מעבר להפעלה עצמה, נדרשנו לשלוט בכל היבטי התחזוקה, הבטיחות, ותפעול תקלות בשטח – כדי להבטיח שהכלים יתפקדו ללא תקלות גם כשהמשימה דחופה ומורכבת.

חילוץ מתוך הריסות – עבודה עדינה עם משמעות אדירה

אחד התחומים המרכזיים והרגישים שבהם עסקתי היה חילוץ מתוך הריסות – משימה שדורשת ריכוז מקסימלי, קור רוח, ויכולת לעבוד בסביבה שבה כל תנועה לא נכונה עלולה לעלות בחיי אדם.

במשימות כאלה עבדנו תחת הנחיות כוחות ההצלה והחילוץ, ופעלנו בעדינות ובזהירות רבה כדי לחדור לתוך מבנים שקרסו, לפנות הריסות, ולסייע בחילוץ נפגעים לכודים.
זו לא "עוד משימת הנדסה" – זו שליחות הומניטרית ממדרגה ראשונה.

במשימות האלה אתה מבין את הכוח העצום שמרוכז בידיים שלך – לא רק פיזית, אלא מוסרית. אתה קובע את קצב ההצלה, את סיכויי ההישרדות, ואת הדרך בה הכוחות סביבך יוכלו לפעול בבטחה.

הדרכה והכשרת אנשי מילואים – להעביר את הידע קדימה

במהלך השירות גם שימשתי מדריך צמ"ה – תפקיד שדורש לא רק מקצועיות, אלא גם יכולת להסביר, להוביל, וללמד תחת לחץ.
היינו מלמדים אנשי מילואים – רבים מהם מבוגרים יותר, עם רקע אזרחי שונה – כיצד להפעיל את הכלים בצורה בטוחה ויעילה.

הדרכנו אותם מהבסיס – שליטה במערכות הכלי, תרגול תמרונים, עבודה מול מכשולים, ועד לעבודה מבצעית.
זו הייתה אחריות עצומה – כי ברגע האמת, הם אלה שיתפעלו את הכלים האלה במצבי אמת, ולא תמיד יהיה מי שיתקן טעות.

השירות כמפעיל – נקודת פתיחה לחיים של עשייה טכנית ולחימתית

השירות שלי כמפעיל צמ"ה היה הרבה מעבר להפעלת באגר או שופל – הוא היה בית ספר למצוינות טכנית, אחריות מבצעית, ועמידה בלחצים.
הוא בנה את הבסיס שעליו נשענתי בהמשך הדרך – גם כמפקד, גם כאיש אחזקה, וגם כאדם שפועל מתוך תחושת שליחות עמוקה.

קורס קציני טנ״א – ההשלמה החיילית לאחר בה"ד 1

החלטה של בשלות, אחריות ומימוש הפוטנציאל

במהלך השירות הסדיר שלי, סירבתי פעמיים או שלוש לצאת לקורס קצינים.
בדיעבד, התחרטתי על זה – הרגשתי שוויתרתי לעצמי, שפספסתי אפשרות לקחת אחריות ולהשפיע באמת.

בשירות המילואים, בשלב מסוים, ביקשתי לבצע תפקיד עם יותר משמעות – כזה שיאפשר לי להוביל, לקחת פיקוד, ולבוא לידי ביטוי.
הציעו לי לקבל את הפיקוד על מחלקת החימוש הגדודית – ולקחתי את זה בשתי ידיים.

לאחר מספר חודשים של עשייה בשטח ובפיקוד, במאי 2023 יצאתי לקורס קציני טנ״א במילואים.

הכשרה מקצועית רחבה ומשמעותית

קורס קציני טנ״א – ובמיוחד ההשלמה החיילית שנעשית לאחר בה״ד 1 –
נועד להקנות לקצינים החדשים את הידע המקצועי המעמיק הדרוש לתפקידי אחזקה ופיקוד בצה"ל, הן בשגרה והן בשעת חירום.

במהלך הקורס, עברתי הכשרה מלאה ורב-תחומית בנושאים כמו:

• ניהול מערכות נשק מגוונות – כולל טנקים, צמ"ה, נגמ"שים, גנרטורים ועוד
• שמירה על כשירות מבצעית של הכלים
• תכנון תחזוקה שוטפת ותחזוקת חירום
• ניהול מלאים לוגיסטיים
• פיקוד על נגדים וחיילים טכניים
• קבלת החלטות בזמן אמת – כולל תחת אש

הקורס דרש ראייה מערכתית, הבנה טכנית עמוקה, ויכולות פיקודיות – והכין אותי להתמודד עם אתגרים אמיתיים מהשטח, בדיוק כפי שפגשתי מאוחר יותר בלחימה עצמה.

משמעות אישית – תיקון של בחירה והפיכה למוביל

יציאתי לקורס הייתה יותר מהשלמה מקצועית – זו הייתה סגירת מעגל אישית.
עשיתי תיקון על הבחירה שלא עשיתי בסדיר – והפעם לא חיכיתי. לקחתי את ההזדמנות והפכתי אותה לכלי לצמיחה אמיתית.

היום, אני לא רק טכנאי עם ניסיון – אני קצין אחזקה קרבי, שיודע להוביל צוות, לנהל מערכות, ולספק מענה אמיתי, גם כשהכול בוער מסביב.

חזרה לשירות מילואים – עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל
 

קצין חימוש גדודי – יולי 2023 עד נובמבר 2023

בין לחימה למוראל: פיקוד על הכלים ועל הלבבות

עם סיום קורס הקצינים, חזרתי לגדוד שלי – גדוד 316 של פיקוד העורף – ושימשתי כקצין החימוש של הגדוד.
זה היה תפקיד משמעותי מאוד, אולי אחד התפקידים הכי תובעניים שעברתי – כי הוא חיבר בין עולם המקצוע לבין עולם האנשים, ובמיוחד האנשים שבחרו להגיע שוב ושוב – אנשי המילואים.

נכנסתי לתפקיד בתקופה של כוננות גבוהה, מתיחות ביטחונית, והתארגנות חירום שנמשכה שבועות.
אבל מה שהיה שונה – זו לא רק רמת האיום, אלא המורכבות האנושית שמאחורי כל חייל בצוות שלי.
אלו חיילים עם חיים מלאים – ילדים, משפחות, עסק עצמאי, מציאות כלכלית, בני זוג מודאגים – ולצד כל זה, הם גם לוחמים.

לא אחת קרה שחייל שגדול ממני בעשר שנים נעמד מולי ופתח בפני את כל הקשיים בבית.
הייתי צריך לדעת איך להקשיב, איך להרגיע, איך להחזיק קו פיקודי ברור – בלי לאבד את האנושיות, ולא פחות חשוב – את האמון שלהם בי.

בנוסף לתפקידי כקצין החימוש, שימשתי גם כסמ״פ מפקדה – תפקיד נוסף שהביא איתו עומס בלתי נגמר של משימות, ניהול חיילים, קבלת החלטות מהירה, ושגרה של לחימה תמידית.

הבנתי מהר מאוד שהתפקיד שלי לא נגמר בבדיקת כשירות של הכלים.
אני אחראי גם לכשירות של הלוחמים עצמם – לנכונות שלהם להמשיך, לתחושת המשמעות, ולמוראל.
אם לא דואגים להם, לא יהיה מי שיתפעל את הכלים. אם לא מקשיבים להם, הם לא ימשיכו לבוא.

הובלתי את אנשי הצוות שלי עם שילוב של מקצועיות, רגישות, והבנה של עומק האחריות.
זו לא רק אחזקה. זו שליחות – לשמור על היכולת הקרבית, אבל גם על האדם שמאחוריה.

נובמבר 2023 – ינואר 2024

שליחות אישית בלב הלחימה: התנדבות לחטיבה 5

יובל עונה:

לאחר שהגדוד שלי השתחרר, היה לי קשה מצפונית ללכת הביתה בזמן שכל צה"ל נלחם.
ראיתי מודעה בפייסבוק, בלי פקודה, בלי קריאה – ופשוט התנדבתי לעזור לחטיבה 5.

התחלה בשטח – בחירה לא לשבת מאחור

בהתחלה, כשהגעתי לשם, חשבו שאני בא לתפוס משמרות בחמל מלכ״א.
אני ישר אמרתי – לא לשם זה הגעתי.
לקחתי האמר וירדתי לשטח. הסתובבתי בין הדחפורים והבאגרים – פשוט לקחתי את הכלים האלה תחת האחריות שלי.

משם, הבין קצין הטנ"א של החטיבה שיש פה משהו אחר – וככה בעצם נוצר לי תפקיד חדש בשטח:
עוזר קצין טנ״א חטיבתי לענייני צמ״ה ורק"ם.

אחריות מלאה על ציוד הנדסי כבד בלב הלחימה

פשוט לקחתי את כל ציוד הצמ"ה והרק"ם תחתיי.
עשיתי בדיקות כשירות בשטח, דיאגנוסטיקה מהירה, והייתי בקשר ישיר עם צוותי האחזקה – כדי שכל תקלה תטופל מיידית.

בגלל שאני גם מפעיל צמ"ה בעבר, וגם מגיע עם ניסיון אזרחי טכני, חסכתי המון זמן – אפילו בדברים הכי קטנים.
במקום לחכות למפעילי הנדסה שיבואו לפרוק כלים, פשוט פרקתי אותם בעצמי. לא חיכיתי, לא חיפשתי פתרונות מבחוץ – עשיתי את מה שצריך בשטח.

תחת אחריותי – ציוד הנדסי קריטי לחטיבה

במהלך השירות שלי בחטיבה 5, היו 14 דחפורי די-9 ושני באגרים באחריותי.
אלה כלים מכריעים בלחימה – לפריצה, לתמרון, לניקוי צירים – והם צריכים להיות בכשירות מבצעית כל הזמן.

חילוצים תחת אש, תיקונים בשטח אויב

לא הסתפקתי באחזקה שוטפת.
ביצעתי חילוצים תחת אש, תיקונים בלב שטח אויב, ניהול משימות בלחץ ובסיכון גבוה מאוד.
הייתי שם, פיזית, כשהכלי נתקע תחת אש חיה – ופעלתי בצורה מהירה, שקטה, ממוקדת.

הרקע שלי – בהפעלה, באחזקה ובשטח – אפשר לי לתפקד בדיוק במקום שבו כולם מחכים לעזרה:

• להפעיל כשאין מי שיפעיל
• לתקן בלי לחכות
• לנווט בין אתגרי שטח, תחמושת ולחץ – כשברקע יש חיים של לוחמים שמסתמכים עליך

מחויבות שקטה – אחריות אמיתית

זו לא הייתה פקודה – זו הייתה בחירה מצפונית עמוקה.
יובל ראה את הפער – ופשוט נכנס פנימה, מילא אותו בעצמו, בלי תפקיד מוגדר, בלי תקן – רק מתוך הבנה מה צריך לקרות כדי שהמערכת תמשיך לפעול.

ביצעתי חילוצים תחת אש, תיקונים בשטח אויב, ניהלתי משימות בלחץ ובסיכון גבוה. בזכות הרקע שלי ידעתי להפעיל, לתקן ולנווט בין אתגרי שטח, תחמושת וחיים של אנשים.

ניסים שואל: מה עשית עם חטיבה 5 במלחמה?

 יובל עונה: הייתי אחראי על תפקוד הצמ"ה, וגם ביצעתי חילוצים מאוד מורכבים – כולל חילוץ באגר מתוך שכונה ממוקשת, די-9 תחת אש, ודחפור פנדה מתוך שטח מאוד מאוים. היו רגעים שחשבנו שלא נצא משם בחיים,   הוקפצתי מהמשרד שלי בתל אביב לחילוץ שלה, כלומר לא הייתי בשירות מילואים. ממש הוקפצתי מהמשרד בתל אביב באמצע יום עבודה.

ניסים שואל:

מה כולל התפקיד שלך כיום?

יובל עונה  :

לפני כחודשיים התחלתי תפקיד חדש בחטיבת הקומנדו, תחת הגדס״ם של החטיבה.
אני משמש כקצין טנ״א עם ניסיון בצמ״ה ורק"ם וגם ״כחצי משרה״ מפל״ג טנ״א של הגדס״ם.

התפקיד שלי הוא לאפשר את ההתקפה של היחידות – בלי צמ"ה, אין תמרון, אין התקדמות, ואין ביטחון ללוחמים.

לאורך כל תקופת הלחימה אני צמוד לחפ"ק של המג"ד, נוכח בכל תכנון קרבי, ומשמש כגורם המקצועי האחראי לתנועה, כשירות ותפקוד של כלל הציוד ההנדסי בחטיבה – בעיקר דחפורים מסוג די-9, דחפורי פנדה, ובאגרים.

אני מתכנן את תנועת כל כלי הצמ"ה של החטיבה – מתי כל דחפור נכנס, מאיפה הוא יוצא.
לצד זה, אני מנהל את האחזקה השוטפת של הכלים בתוך שטח הלחימה – דואג שתהיה להם כשירות מקסימלית כל הזמן, גם תחת תנאים של חול, בוץ, פגיעות, הפסקות חשמל ותחמושת נופלת.

החלק הכי קריטי בתפקיד הוא ניהול חילוצים.
ביצעתי כמה חילוצים של דחפורים תקועים, לפעמים בשטח פתוח ולפעמים ממש מתחת לאף של האויב – בתוך שכונות עוינות, בין מוקשים, תחת ירי צלפים או מרגמות.

היו מקרים שחולצנו דחפור תקוע בלב שטח ממוקש, תחת אש כבדה – היינו חייבים להיכנס, לאתר את הבעיה, לבצע תיקון מיידי או לגרור אותו לאחור – הכול בתוך דקות, כשכל הגדוד/חטיבה תלוי בך.

במקרים כאלה, אני זה שמתכנן את המבצע, מוביל את הכוח הטכני, מקבל החלטות בשטח בזמן אמת, ומוודא שהכלי חוזר לפעולה או מפונה בצורה בטוחה.
אתה לומד להיות ממוקד, קר רוח, וחד מאוד – כי כל טעות יכולה לעלות בחיים או ביכולת הקרבית של החטיבה.

 מחלקת הטנ״א בפיקודי – צוות קטן עם עוצמה גדולה

מעבר לעבודה הטכנית והמקצועית בשטח, אני גם אחראי על הפיקוד הישיר על מחלקת הטנ״א שלי – צוות מצומצם אך איכותי, שמורכב מכעשרה אנשי מקצוע, ובהם בוחני רכב מיומנים, רובם בעלי רקע עשיר מהאזרחות.
הם מביאים איתם לא רק ניסיון, אלא יכולות טכניות ברמה גבוהה ותגובתיות מהירה מאוד, מה שמאפשר לנו להתמודד עם תקלות מורכבות בזמן קצר – גם תחת אש, גם בלי תשתיות מסודרות.

התפקיד שלי כמפקד מחלקה כולל הנעה של אנשים בתנאים כמעט בלתי אפשריים:
לוודא שכולם כשירים, מתודלקים, מצוידים, שומרים על עצמם – פיזית ונפשית.
מדובר באנשים שעובדים ימים כלילות, מרימים, מרתכים, גוררים, מאתרים תקלות קריטיות – ורוב הזמן עושים את זה תוך כדי תנועה, ממש בתוך הלחימה.

העבודה שלי משלבת בין עולמות שונים – פיקוד, טכנאות, אחזקה, לוגיסטיקה ותפקוד קרבי. וכל אלה מתרחשים תחת לחץ מתמיד – זמן קצר, משימות מרובות, שטח עוין, וחוסר תמידי בחלקים או בידיים נוספות.

בסופו של דבר, המחלקה שלי היא חוליה קריטית במאמץ המבצעי – אנחנו אלה שמאפשרים ליחידות הלוחמות להמשיך לנוע, לפרוץ, להגיע ליעדים שלהן.
אני גאה באנשים שלי – על המקצועיות, על הגמישות, על הרוח.

ההתמודדות עם חוסר חלקי חילוף , לחץ מבצעי ועייפות

ניסים שואל:מהם האתגרים הכי גדולים שאתה מתמודד איתם?

יובל עונה:

האתגר הכי גדול הוא עומס המשימות. יש כמות אדירה של דרישות מהשטח – כל הזמן. ולצד זה, האחריות עליי היא כפולה: מצד אחד, לשמור על כשירות הצמ"ה – לדחפורים אין תחליף בלחימה הזו – ומצד שני, לשמור על האנשים שלי.

זו לא רק עבודה טכנית – זו עבודת שטח שוחקת מאוד, שמערבת הרמת משקלים, מאמצים פיזיים כבדים, עבודה ממושכת תחת אש או בתנאים קשים מאוד – ולרוב, עד השעות הקטנות של הלילה.

הצוותים שעובדים איתי הם מהבודדים בצה"ל שיודעים לטפל בדחפורים ובפנדות, ואין הרבה כאלה. הם עובדים בלי הפסקה – פעם אחר פעם, בלי תלונות – אבל השחיקה מצטברת.
לכן אנחנו כל הזמן צריכים להיות עם היד על הדופק – לעצור רגע כשצריך, לדאוג לבטיחות, לתת אוויר, ולוודא שהקצב הגבוה לא שובר את האנשים.

ניסים שואל:

איך מתמודדים עם מחסור בחלקים או כשיש תקלות קריטיות בשטח?

יובל עונה:

המציאות היא שלא תמיד יש את מה שצריך. הרבה פעמים אין את החלק התקני, אין זמן להזמין, והכלי פשוט חייב לחזור לפעולה עכשיו.

במצבים כאלה אנחנו עושים שלושה דברים:

1. מתעדפים משימות – מחליטים מה דחוף ומה יכול לחכות. זה קריטי.
2. מפרקים חלקים מכלים אחרים – מה שנקרא "קניבליזציה" מבוקרת. לא מושלם, אבל הכרחי.
3. מאלתרים פתרונות בשטח – עם הידע, היצירתיות והניסיון שיש לנו, אנחנו מוצאים דרכים לעקוף את הבעיה בלי לפגוע בבטיחות.

אנחנו קוראים לזה "לעשות את המקסימום המינימלי" – כלומר, להוציא את המקסימום תוצאה אפשרית, במינימום זמן, סיכון ומשאבים.

לפעמים זה אומר לנסוע עם הכלי חצי תקין, רק כדי להזיז אותו ולשחרר ציר. לפעמים זה תיקון חירום שמחזיק יומיים – רק כדי להרוויח זמן. אבל תמיד זה נעשה באחריות, תוך הבנה עמוקה של גבולות היכולת.

סיכום – איזון עדין בין משימה לאדם

האתגר הוא תמיד לשמור על הכלים בתנועה – כי בלעדיהם, הלחימה נתקעת. אבל במקביל, לא לשכוח את האנשים שמאחורי הכלים.
הם אלה שמרימים, מפרקים, מרתכים, גוררים – וצריך לוודא שהם ממשיכים לתפקד, לא רק פיזית – אלא גם מנטלית.

בתוך כל הלחץ, החוסר והעייפות – ההובלה, הרוגע והדוגמה האישית הם שמחזיקים את הצוותים האלה על הרגליים.

מה הסיפוק שלך מהעשייה שלך

ניסים שואל:

מה הרגע הכי מספק שחווית?

יובל עונה:

חילוץ של כלי שהחטיבה כולה מחכה לו. אין גאווה גדולה מזו. כשאתה מצליח להעיף את הכלי מהשטח ולהחזיר אותו לתפקוד, התחושה היא שאתה מאפשר לחטיבה להמשיך קדימה.

הרחבה – הסיפוק שבשקט המבצעי

יובל מדבר על אותם רגעים שבהם נראה שהכול נעצר – טור כלים מתקדם בתוך שטח עוין, ופתאום הדחפור הראשון נפגע.
הוא נתקע באמצע הציר, וכתוצאה מכך – כל הלחימה נעצרת.
הגדוד כולו נחשף, כל הכלים שמאחוריו נעצרים ונהפכים למטרות נייחות – ואיתם גם עשרות לוחמים.

בנקודה הזו, כשמרגישים את הסכנה באוויר, כשכל דקה קובעת חיים או מוות – נכנס יובל לתמונה.

הוא והצוות שלו לא מחכים להוראות, לא שואלים שאלות – הם נכנסים פנימה, תחת אש, ומבצעים את מה שרק מעטים יודעים לעשות:
להניע מחדש את הלחימה.

הם מגיעים לכלי התקול, מעריכים את המצב בשניות, מחברים, גוררים, מתקנים – ופשוט מעיפים אותו מהשטח. לא בשביל הכבוד, אלא בשביל שהתמרון יוכל להמשיך. בשביל שחיילים לא ייפגעו.

סיפוק שקט – תחושת שליחות עצומה

זו הצלחה שאין בה אורות, אין בה תקשורת או מחיאות כפיים.
בדרך כלל, לא זוכרים מי הגיע לחלץ – אבל בשטח, יובל יודע בדיוק מה המשמעות של הפעולה שלו.

הוא מתאר את הרגעים האלו כתחושת סיפוק ענק והתרוממות רוח אמיתית.
הוא לא צריך הכרה פומבית – הוא יודע שהוא והצוות שלו הצילו חיים.
שהם היו בדיוק הזרז שנדרש כדי להחזיר את הכוח לתנועה.

גם אם בלהט הקרב לא תמיד מודים לו – הוא מרגיש את הערך של העשייה בלב, והכרת התודה מגיעה אחר כך – בשקט, לעיתים במבט, לפעמים בשיחת טלפון של מפקד או חייל.

אנשים גדולים מהחיים

יובל לא מדבר על עצמו כגיבור – אבל אין מילה אחרת לתאר את מה שהוא עושה.
הוא ואנשיו הם מהטיפוסים החזקים בשקט – כאלה שלא מחפשים את הפוקוס, אבל תמיד יהיו שם כשצריך.
בזכותם, יחידות שלמות ממשיכות לנוע. בזכותם, חיים ממשיכים להתקיים גם כשהכול נעצר.

 חילוצים תחת אש

"חילוץ תחת אש – הדי-9  

באחד הימים הלחוצים של הלחימה, קיבלנו קריאה לחלץ די-9 שחטף פגיעה ישירה בגיר, עמוק בתוך שטח מאוים. הכלי היה שייך לגדוד XXXX, שפעל באותה תקופה תחת פיקודה של חטיבה 5. מיד הבנתי שמדובר במשימה מורכבת ומסוכנת – לא רק בגלל מיקום הכלי, אלא גם בשל האיום המתמיד של ירי ישיר וצליפה.

יצאנו לשטח החילוץ בליווי צמוד של ארטילריה וטנק של סמג"ד הגדוד, שהצטרף אלינו כדי לספק חיפוי קרוב. האווירה הייתה מתוחה – אתה מרגיש שכל תנועה שלך חשופה, וכל שנייה יכולה להיות האחרונה.

כשהגענו לאזור, עוד לפני שהתחלנו בפעולות הטכניות, זיהה הטנק שלצידנו הבהוב אור חשוד באופק – אולי עדות לצופה אויב. תוך שניות נפתחה אש מסיבית שלנו לכיוון האיום, ירי שלא פסק כמעט עד סוף הפעולה.

ובתוך כל זה – אנחנו. צוות קטן, רכונים על הכלי התקול, פועלים בחירוף נפש כדי לחבר את אמצעי הגרירה ולהתחיל בתנועה לאחור. מסביב שריקות כדורים, פיצוצים, רעש בלתי נתפס – ובתוך הלחץ הזה אנחנו צריכים לתפקד בדיוק כמו בתרגול.

זה היה רגע שמזקק את כל מה שלמדנו וכל מה שאנחנו. תחושת אחריות אדירה – לא רק כלפי המשימה, אלא כלפי הלוחמים שמסתמכים עלינו שנחזיר את הכלי, שנפנה את הציר, שנאפשר להם להמשיך בלחימה.

תוך 25 דקות בלבד – זמן שנדמה כמו נצח – הצלחנו לחבר את הכלי ולגרור אותו החוצה, חזרה לאזור בטוח. כשהגענו לנקודת הכינוס, הלב עוד פעם במהירות, הידיים רעדו – אבל הכלי היה איתנו. זה כל מה שחשוב.

דגשים מבצעיים ותחושות עיקריות:

• סכנות: חשיפה לצלפים, חדירת אויב, ירי פצמ"רים, עבודת שטח תחת אש חיה.
• חיפוי חיוני: ליווי טנקי וארטילריה, שמירה על ביטחון הצוות המבצע.
• תחושות: לחץ גבוה, ריכוז מקסימלי, תחושת שליחות, אדרנלין מטורף, גאווה על הצלחה מהירה ויעילה.
• לקחים: הכנה מוקדמת, תיאום עם כוחות לוחמים, תפקוד מדויק תחת לחץ הם המפתח להצלחה.

"חילוץ בלב שכונת זייתון – הפנדה שעלתה על מטען"

רקע והקפצה:

באמצע יום עבודה שגרתי – בין כלים, משימות וטלפונים – התקבלה קריאה בהולה: די-9 מסוג פנדה עלה על מטען בלב שכונת זייתון שבדרום העיר עזה. הפנדה הזו לא הייתה עוד כלי הנדסי רגיל – היא הייתה היחידה מסוגה שהובילה את ההתקפה החטיבתית, ולכן הייתה הכלי היחיד שדרכה באותו אזור חשוד.

מהר מאוד הבנתי שמדובר במשהו יוצא דופן. הפנדה הזאת הייתה פרויקט הנדסי חדשני, ואני – למרות ניסיוני הרב – לא הכרתי את המערכות שלה כלל. עמדתי מול מצב לא מוכר, בשטח עוין, ולמרות הדחיפות – ידעתי שאני חייב לקבל מודיעין טכני מדויק לפני שאני נכנס פנימה.

שלב ההיערכות והמודיעין:

במזל יוצא דופן, הצלחתי ליצור קשר עם אחד המהנדסים שפיתחו את הכלי. דרך שיחה דחופה ומהירה קיבלתי ממנו מידע טכני קריטי על המבנה, החיבורים, נקודות התורפה ואפשרויות הגרירה של הפנדה. בעזרתו בניתי תוכנית חילוץ מבצעית עבור המח"ט, עם ארבע דפ"אות ברמות סיכון שונות:

• דפ"א א' (קלה): חילוץ מהיר תוך 10 דקות, בהנחה שהכלי במצב יציב וניתן לגרירה מידית.
• דפ"א ד' (מורכבת): חילוץ הכולל ניתוק רכיבים, הגבהה, נטרול סכנות והיערכות לירי, צפוי להימשך כשעתיים לפחות.

הצגתי את האפשרויות למח"ט, שהתרשם מהיסודיות ומהמהירות שבה נערכנו למבצע כה רגיש. אבל אז הגיע הדו"ח המודיעיני, והוא שינה את כל התמונה.

שלב ניתוח האיום:

המודיעין עדכן שהאזור שבו שוכבת הפנדה מאויש על ידי כוח אויב משמעותי – ככל הנראה בין פלוגה לשתי פלוגות של חמאס. הכוח מחופר היטב, עם זירת מטענים פעילה, איום נ"ט ברור, וחשד לנוכחות צלפים.

באותו רגע, התחושות התערבבו: מצד אחד, תחושת שליחות – הכלי הזה חייב לצאת, יש לו ערך מבצעי אדיר. מצד שני – חשש ממשי שלא נחזור מהמשימה הזאת בחיים. זה היה סיכון אמיתי, בשטח שורץ אויב, עם מרחק תגובה קצר מאוד. כל טעות קטנה – והמבצע היה הופך לטרגדיה.

הביצוע:

למרות האיומים, יצאנו לפעולה. הכל תוכנן בקפדנות: זווית גישה, לוחות זמנים, חיפוי טנקים, סיוע אווירי בכוננות, ולחץ מתמיד מהשדה. כל דקה בשטח הרגישה כמו נצח. שמירה על קור רוח תחת איום מיידי הייתה קריטית להצלחת המבצע.

בצורה מדויקת, לפי תוכנית, הצלחנו לגשת לכלי, לנטרל את הסכנה, ולחלצו – מבלי שנורה לעברנו ירי אחד. נס? מקצועיות? שילוב של שניהם? אולי.

סיכום ותובנות:

• התמודדות עם חוסר ידע: לא הכרתי את הפנדה, אך מצאתי את הדרך ללמוד עליה בזמן אמת, וזו הייתה נקודת מפנה קריטית.
• היערכות מוקפדת: בניית מספר תרחישים, תיאום עם הדרגים הגבוהים וקבלת החלטות על בסיס מודיעין איכותי – אלה שהובילו להצלחה.
• תחושת סיכון מוחשית: זו הייתה אחת הפעמים היחידות בהן באמת חשבתי שייתכן שלא נחזור – תחושה משתקת, אבל גם מדרבנת.
• מקצועיות מבצעית: הדיוק, השקט הנפשי, השליטה בפרטים – אלה שמנעו אבדות והביאו את הכלי חזרה.

ניסים שואל:

איך אתה מסכם את התקופה הזו?

יובל עונה:

"אני פגשתי אנשים מדהימים – מהלוחמים בגדודים, דרך המסייעת האוגדתית ועד האגד הארצי.
אנשים שלא נחים לרגע. שכל הזמן זזים, חושבים, פועלים – עם לב ענק.
יש לי עוד הרבה מה להגיד, אפשר להמשיך בטלפון – כי החוויה הזו חיה ובועטת, ובלתי ניתנת להעברה מלאה בכתב."

סיכום הפעילות של יובל מאז פרוץ המלחמה

מאז תחילת הלחימה עברתי בין כמה יחידות – כל פעם בהתאם לצורך.
היום אני מוצב באופן קבוע בגדס"ם של חטיבת הקומנדו הסדירה.

הגעתי לשם במטרה ברורה – לעזור הכי מקדימה שאני יכול, ליחידות הקצה.

אלה היחידות שמקבלות דחפורים מתקדמים, כלי פריצה כבדים, פנדה, די-9, אבל הרבה פעמים לא מכירים את הכלים לעומק. לא יודעים איך להפעיל, איך לתפעל בשטח, איך לפתור תקלות בלחץ.

הגעתי לשטח כי ידעתי שאני יכול להיות מקור ידע – מישהו שיכול להסביר, לחסוך זמן, למנוע עצירות, ולתת רצף תפקודי ללחימה עצמה.

לא חיכיתי שיזעיקו אותי כשמשהו נתקע. באתי מראש, כדי לוודא שהכול עובד – בזמן אמת, תחת לחץ, בזמן קרב.

מחויבות לשטח, יוזמה מקצועית ואהבת השירות

הבחירה לעבור בין יחידות, להציב את עצמי בחזית, להתמקם איפה שקשה – זו לא הייתה הוראה שקיבלתי, אלא החלטה אישית וערכית.

הבנתי שהתרומה שלי יכולה להיות קריטית דווקא בנקודות שבהן אף אחד לא מסביר, כשהלחץ בשטח גדול, כשהכלי נתקע – והלוחמים פשוט ממשיכים קדימה.

ראיתי את עצמי כאיש טכני – אבל גם כמישהו שמחזיק את הקצה המבצעי. מישהו שדואג שיהיה מענה, שיחזיר את הלחימה לתנועה, שיעזור בשטח שבו אין זמן לטעויות.

יציאה לקורס קצינים בעיצומה של המלחמה

בתוך כל זה – בחרתי לצאת לקורס קציני חימוש.
כן, זה לא היה פשוט. לעזוב את מה שקורה בשטח, כשהכול בעיצומו, ולצאת לקורס.

אבל הבנתי שאני צריך להמשיך להתפתח, כדי להיות מסוגל להוביל מערכות. לא רק לתפעל, אלא גם לפקד, להשפיע, להכשיר ולהרים עוד אנשים שיוכלו לפעול כמוני.

הבאתי איתי לקורס את כל מה שראיתי ולמדתי במלחמה הזאת – כדי לחזור טוב יותר. לא בשביל דרגות, אלא בשביל לעשות יותר טוב בשטח.

סיכום אישי

אני מסתכל אחורה על התקופה הזו – ואני יודע שזה פרק חיים שלא יישכח.
לא בגלל מה שעשיתי – אלא בגלל האנשים שפגשתי, המקומות שהגעתי אליהם, והיכולת להבין כמה הדבר הזה – הצבא, השליחות, האחריות – באמת חשובים.

החוויה חיה, והיא תמשיך לחיות עוד הרבה אחרי שייגמרו הקרבות.

ניסים שואל:

ומה עשית באזרחות לפני שפרצה המלחמה?

יובל עונה:

באזרחות אני אגרונום בהכשרתי, ומתמחה בתחום טכנולוגיות חקלאיות מתקדמות.
אני עובד כמנהל קשרי לקוחות (Customer Success Manager) בחברת סטארט־אפ חדשנית, שמתמחה בזיהוי מוקדם של מחלות ומזיקים בצמחים באמצעות בינה מלאכותית ואלגוריתמים מתקדמים של ראייה ממוחשבת.

העבודה שלי משלבת בין ידע מקצועי בשטח החקלאות לבין הבנה עמוקה של טכנולוגיה ושירות – אני נמצא בקשר שוטף עם לקוחות בארץ ובעולם, מלווה אותם ביישום הפתרונות שלנו, ומוודא שהתוצאות מגיעות לשטח ומשפרות את התפוקות בזמן אמת.

במקביל, אני לומד לתואר שני במנהל עסקים (MBA) באוניברסיטת תל אביב – מתוך רצון להרחיב את ארגז הכלים הניהולי שלי ולחבר בין עולמות ההייטק, החקלאות והמנהיגות.