מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 04/05/2025

תאריך האירוע: 2025-05-04

מספר צפיות: 714

פתיח מאת ניסים המראיין לאחר הראיון

קשה לבטא במילים את ההערכה שאני חש כלפי אבי ואנשיו. לילה אחר לילה הם יוצאים לשטח – מלווים שיירות, מצטרפים לכוחות לוחמים, נעים בצירים מאובקים ואפופי סכנה. תחת אש, בתנאים בלתי אפשריים, הם מחלצים שיירות שנתקעו – מצילים אנשים, שומרים על הרציפות הלוגיסטית ומאפשרים ללוחמים להמשיך קדימה.
וכשכולם חוזרים לישון, הם רק מתחילים את החלק השני של הלילה: בודקים את הכלים, מתקנים תקלות, מכינים מחדש את הרכבים – כדי שבלילה הבא יוכלו לצאת שוב, בלי לעצור לרגע. זה לא רק מקצועיות – זו שליחות.

וכך, בלי הרבה מילים, אבל עם המון עשייה שקטה ונחושה – אבי  ואנשיו ממשיכים לנסוע אל תוך הלילה, להילחם עם מפתח ברגים ביד אחת ואחריות כבדה בלב. הם לא מחפשים כותרות – הם פשוט עושים את העבודה. בזכותם, הלוגיסטיקה לא נעצרת, והלוחמים יודעים שלא משנה מה יקרה – תמיד יהיה מי שיבוא לחלץ, לתקן, ולדאוג להם עד הסוף.

רקע על יחידת הניוד

כתבה על רנ"ג אבי בירחון icar הכתבה מספר על יחידת הניוד שהוקמה במלחמה - קישור לכתבה

תיאור יחידת הניוד

יחידת הניוד 5515 היא יחידת תובלה מבצעית מיוחדת בצה"ל, המתמחה בהפעלת רכבים קרביים מגוונים, כולל רכבים מסוערבים, רכבים כבדים, רכבים טקטיים וכלים ייעודיים למשימות מורכבות בשטח אויב. היחידה נחשבת ליחידה מקצועית וייחודית ברמה צה"לית, ופועלת בשגרה ובחירום תחת לחץ, תוך ביצוע משימות פינוי, הסעה, תובלה קרבית והחדרת כוחות.

ליחידה מבנה לוגיסטי וטכני עצמאי, הכולל מחלקות אחזקה מתקדמות (כמו מחלקות "שמשון" ו"אדיר"), ציוד חילוץ ותחזוקה, וכוח אדם מיומן הכולל נגדים, אנשי קבע וחיילים סדירים. אנשי היחידה משתלבים בשטח הלחימה ממש, פועלים כתף אל כתף עם לוחמים, ופעמים רבות מבצעים משימות תחת אש.

בתקופת מלחמת חרבות ברזל היחידה בלטה בביצוע חילוצים מסובכים, תובלת לוחמים, והובלת חטופים שהוחזרו מהשבי. המנוע והלב הטכני של היחידה הוא צוות הטנ"א – בפיקודו של מנהל העבודה אבי   – אשר מוביל את האחזקה, הזמינות והכשירות המבצעית של כלל הכלים בכל עת.

אבי מספר שהוא בנו של שמואל סמיר עליו השלום שגם עשה חיל והיה נגד המון שנים בחיל הטנא.

פתיחה והיכרות

ניסים שואל: מה שמך המלא?
אבי עונה: אבי  

ניסים שואל: מה מצבך המשפחתי?
אבי עונה: גרוש

ניסים שואל: איך קוראים לרעייה ולילדים ומה הגילאים שלהם?
אבי עונה: ילד 18, ילדה 17, ילדה 13, ילדה 9

ניסים שואל: איפה אתה גר?
אבי עונה: רמלה

ניסים שואל: מתי התגייסת לצה"ל?
אבי עונה: 02/12/1996  

ניסים שואל: איזה קורס עשית בבה"ד 20?
אבי עונה: מכ"ר איכותי

ניסים שואל: מה היה התפקיד הראשון שלך?
אבי עונה: טכנאי בפלוגה 8642

ניסים שואל: מה עשית בתפקיד הראשון?
אבי עונה: דרגי ב' בכלי הרכב – מנועים, ממסרות וכו'.

הרחבה והסבר:
בתפקידו הראשון כחייל צעיר בפלוגה 8642, אבי שירת כטכנאי דרג ב', תפקיד שדורש מקצועיות גבוהה, עבודה פיזית מאומצת, והבנה עמוקה במערכות מכניות. במסגרת התפקיד, אבי היה אמון על החלפת מנועים לרכבים שונים – פעולה הנחשבת מורכבת ודורשת ידע בהנדסת הרכב, תיאום עם צוותים נוספים, וכלים ייעודיים לפירוק והרכבה.

בנוסף, עסק בהחלפת גירים (תיבות הילוכים) וממסרות במשאיות ורכבים צבאיים – תהליכים שדורשים דיוק רב, טיפול במערכות שמן, קירור, ותיאום מושלם עם שאר מערכות ההנעה של הכלי.

התפקיד דרש גם התמודדות עם תקלות ייחודיות ומורכבות שהתגלו במהלך העבודה, לעיתים בתנאי שטח מאתגרים. בתקופה זו, תחת פלוגת טנ"א 8642 של גדוד 638, הוא צבר ניסיון מעשי קריטי והניח את הבסיס המקצועי הרחב שעליו נבנתה דרכו כטכנאי בכיר, מפקד ומנהל עבודה.

אפשר לומר שבשלב מוקדם זה בקריירה, הפגין אבי רצינות, התמדה, והבנה טכנית גבוהה – תכונות שהכינו אותו להובלת צוותים ויחידות טכנולוגיות עתידיות בצה"ל.

ניסים שואל: אילו תפקידים עשית לפני שנהיית מנהל עבודה?
אבי עונה: כבר בכניסתי לקבע שימשתי כמפקד פלגת יהודה בחברון, לאחר מכן שימשתי כמנ"ע סיירת צנחנים.

ניסים שואל: באיזה תפקיד מנהל עבודה אתה כיום?
אבי עונה: מנוע יחידת הניוד 5515

ניסים שואל: כמה שנים אתה מנהל עבודה?
אבי עונה: 18

ספר מהו התפקיד שלך?

אני משמש כמנהל עבודה ומנוע יחידת הניוד 5515, ואחראי על כלל הצל"מ (ציוד למשימות מיוחדות) – הן מבחינת ויסות בין המחלקות, והן מבחינת כשירות, זמינות ואיכות הכלים. אני נושא באחריות כוללת ומלאה על עשרות רכבים קרביים מיוחדים, מסוערבים וטקטיים – ודואג להכשירם למבצעיות מלאה בכל זמן ובכל תרחיש.

מעבר לאחריות על הכלים, אני מנהל שלוש מחלקות שונות – רכב כבד, רכב קל ומחסן אמצעים – ויחד איתן מרכז את כלל פעילות האחזקה והטיפולים ביחידת הניוד. תחתיי פועל צוות של אנשי קבע ונגדים, אותם אני מנהל, חונך, מכוון ותומך בהם ברמה יומיומית – גם מקצועית וגם אישית.

אני אחראי על תהליכי הקליטה והחניכה של כל חייל חדש, כולל בניית מסלול התפתחות מקצועית שיבטיח שהחיילים יהפכו לטכנאים עצמאיים ואיכותיים. אני מלווה כל אחד מהם מהשלב הראשוני ועד לשלב בו הם הופכים לחלק בלתי נפרד ממערך האחזקה הלוחם, ומתאים לכל אחד מהם את תחום ההתמקצעות שבו יוכל לפרוח – בין אם בתחום הרכב הכבד, הקל או ההתערבות בשטח.

במקביל, אני מהווה כתובת לפיקוד ולמטה – ריכוז של כלל הבעיות, הטיפולים, התקלות והפתרונות. אני אחראי על שיתופי הפעולה עם מפקדי הפלוגות, קציני הטנ"א, לוגיסטיקה ויחידות מבצעיות נוספות, ודואג שכל הכלים יהיו זמינים ומוכנים – בין אם מדובר בטיפול שגרתי ובין אם בתגובה מידית לקריאות חירום וחילוץ בשטח אויב.

התפקיד שלי הוא גם פיקודי, גם מקצועי וגם אנושי – ואני רואה חשיבות אדירה בטיפוח האנשים שלי, בהדרכה צמודה, בהקשבה ובחיזוק המוטיבציה – כדי שיבואו לעבודה עם חיוך, תחושת שליחות וגאווה על מה שהם עושים.

 ספר על המחלקות הטנ"א ביחידת הניוד ?

 תחת פיקודי שלוש מחלקות מרכזיות, שכל אחת מהן מהווה עוגן מקצועי עצמאי וחשוב במערך האחזקה של יחידת הניוד 5515:

•  מחלקת שמשון –  מחלקה המתמחה בטיפול ברכב כבד, כולל משאיות, כלים טקטיים, משאיות חילוץ, רכבי תובלה מיוחדים, מנופים ועוד. במחלקה זו פועלים טכנאים ונגדים בעלי הסמכות ייחודיות, עם ניסיון בהנעה, בלמים, גירים ומערכות הידראוליות מורכבות. היא מהווה את חוד החנית בכל מה שקשור לכלים הכבדים במערך.
• מחלקת אדיר –  מחלקה שמתמקדת ברכב קל, רכבים ממוגנים, רכבי מבצעים, ג'יפים מסוערבים, וכלי רכב זריזים שנכנסים לעומק השטח המבצעי. המחלקה מטפלת בכל מערכת – מהמערכת החשמלית והנעה ועד תקלות של שילדה ושלדה. אנשי המחלקה משתתפים בפועל במשימות ליווי והחדרה של כוחות, ולכן רמת הכשירות כאן קריטית.
• מחסן אמצעים וניהול מלאי  – הגוף הלוגיסטי המרכזי שתחת אחריותי, האחראי על זמינות הציוד, כלי העבודה, החלפים והאמצעים הייעודיים לכל משימה. המחסן מנוהל במקצועיות ובדיוק, תוך תיאום עם כלל המחלקות ויחידות התמיכה של צה"ל. דרכו מגיע כל אמצעי – החל מחלקים למנועים ועד ערכות חילוץ מתקדמות, ציוד ייעודי וכלים נדירים.

שלוש המחלקות הללו מתפקדות תחת מערך אחד, בפיקוד ובניהול שלי, תוך שמירה על סנכרון, זמינות גבוהה, איכות מקצועית, וחיבור הדוק למשימה המבצעית. כל אחת מהן משלימה את השנייה – יחד אנחנו מחזיקים את הכלים בתנועה ואת המשימות מתבצעות בשטח, גם תחת אש.

 ניסים שואל: פרט כמה אנשי קבע מובהק, זוטר וסדיר יש תחת פיקודך.
אבי עונה: 4 מובהק, 8 ראשוני, 30 חיילים סדירים.

  מתקני הטנ"א של היחידת הניוד.

 ביחידת הניוד 5515 קיימים מתקני טנ"א מתקדמים, מאורגנים היטב וערוכים למענה שגרתי ולחירום כאחד.

סככת שמשון – זוהי הסככה המרכזית והגדולה ביותר ביחידה, ייעודית לטיפול ברכב כבד. מצוידת במסך ענק למעקב ולניהול התקדמות העבודות, עם תשתית מלאה לביצוע כל פעולות האחזקה בכל דרג – משימון בסיסי ועד שיפוץ מלא. המקום מאובזר בכלים נייחים וניידים, עגורנים, ציוד הידראולי, מערכות הרמה וניהול טכני חכם. אנשי המחלקה עובדים כאן בסביבת עבודה מקצועית ומוקפדת.

סככת אדיר – סככה ייעודית לרכב קל ולרכבים מסוערבים. כוללת את כלל האמצעים לטיפול ברכבים טקטיים, מבצעיים, ורכבי שטח. גם כאן מבוצעות עבודות בכל דרג – כולל פירוק גירים, טיפול במערכות חשמל, תאורה, שילדה ותמסורת. הסככה בנויה לעבודה אינטנסיבית בתנאים משתנים.

ניידות אחזקה (כתקלים) – מספר רכבי שירות ניידים שתחת פיקוד המחלקה, הכוללים ערכות חילוץ, כלים ייעודיים, ומערכות אחזקה בשטח. הניידות מתפרסות עם הצוותים אל תוך שטחי הפעולה, מעניקות מענה ישיר ומיידי לתקלות בזמן אמת, ומהוות חוליה קריטית בלחימה רציפה.

מבני אחסנה – מתקנים ייעודיים לאחסון חלקים, מערכות, ציוד חילוף וכלים. המבנים מנוהלים במערכת רישום ובקרה מוקפדת, עם מענה לכל מחלקות הטנ"א ולשאר גורמי היחידה.

המבנים והמתקנים כולם פועלים כגוף אחד – תוך גמישות תפעולית, עבודה לפי סטנדרטים גבוהים, ויכולת לעבור במהירות משגרת אחזקה לשגרה קרבית. המערך כולו מתופעל על ידי טכנאים, נגדים ואנשי קבע, תחת ניהול ישיר ומלא שלי.

   ההוויה של היחידת הניוד לפני המלחמה.

לפני פרוץ המלחמה, יחידת הניוד 5515 פעלה כיחידה מבצעית-מקצועית ייחודית במרחב הצה"לי – יחידה מומחית בתחומה, שהתמקדה בהפעלת רכב קרבי מיוחד ונהיגה מבצעית ברמה גבוהה ביותר.

ההוויה של היחידת הניוד נבנתה סביב תחושת שליחות, מומחיות מקצועית, ושייכות ברורה למשימות הליבה של צה"ל. הפעילות כללה תעסוקות מבצעיות בגזרות שונות, תרגילים משולבים עם כוחות מיוחדים, והכשרות עומק למפעילי כלי רכב תחת אש – כולל השתלמויות בנהיגה מסוערבת, תמרון תחת לחימה, תובלה בשטח אויב, ומענה לוגיסטי מורכב.

החיילים והנגדים ביחידה חיו את השטח. כולם הוכשרו לפעול בתנאי קצה, להביא את הכלים לקצה גבול היכולת, ולתפעלם באופן מבצעי מלא גם ללא סיוע חיצוני. היחידה פעלה באינטנסיביות, עם דגש על כשירות מקצועית גבוהה, אחריות אישית, רעות בין אנשי הצוות, ומוכנות מנטלית לפעול בכל זמן ובכל מקום.

עוד לפני המלחמה, היה ברור שמדובר ביחידה שלא נמדדת רק במספרים – אלא באיכות, בתעוזה, וביכולת שלה לבצע משימות שהרבה יחידות אחרות אינן מסוגלות לבצע. לכן גם הרמה האחזקתית הייתה בהתאם – הקפדה על תחזוקה מונעת, ניהול מדויק של ציוד, ומוכנות מלאה ליציאה מיידית לכל תרחיש מבצעי.

קליטת חייל חדש במחלקת הטנ"א

ניסים שואל: ספר על תהליך הקליטה והחניכה של חייל חדש אחרי הקורס עד שהוא הופך להיות עצמאי.
אבי עונה:
כאשר חייל חדש מסיים את הקורס ומגיע ליחידה, אנחנו מבצעים תהליך קליטה מוקפד – גם מקצועית וגם אנושית. ראשית, החייל עובר ראיון אישי איתי ועם מפקדי המחלקות, כדי להבין את החוזקות שלו, הרקע שממנו הגיע, ומה הכי נכון עבורו בהשתלבות במערך. אנחנו בוחנים התאמה למקצוע, לאופי המשימות, ולדינמיקה האנושית בכל אחת מהמחלקות.

בהמשך, החייל משובץ לאחת המחלקות – אך לא באופן סופי. הוא עובר תהליך חניכה מעשי ומעמיק בכל תחום – גם ברכב קל וגם ברכב כבד – תוך עבודה לצד נגדים ותיקים וחיילים מנוסים שמעבירים לו את הידע בשטח, לא רק בספרים.

אנחנו שמים דגש חזק גם על הצד הרגשי – להבין את הקושי בהתחלה, את תחושת הזרות או העומס, ולתת לחייל מעטפת תומכת. כל חייל חדש מקבל חונך אישי, ליווי צמוד, ושיחות פתוחות איתי ועם סגל הפיקוד כדי לוודא שהוא לא לבד. אם צריך – מפנים לגורמים תומכים, מדברים בגובה העיניים, דואגים שיהיה לו טוב.

במהלך השנה הראשונה אנחנו בוחנים לא רק את היכולות המקצועיות שלו, אלא גם את ההתפתחות האישית – איך הוא מתמודד, איך הוא משתלב, איך הוא מגיב ללחצים. כשהוא מוכיח רצינות, יציבות ומוטיבציה, הוא משתבץ בסופו של תהליך כחבר קבוע באחת המחלקות, לרוב בתור חט"פ (חייל טכני פעיל), ומקבל אחריות גדולה יותר.

המטרה שלנו היא לא רק להכשיר טכנאי – אלא לבנות לוחם טכני עם גאווה מקצועית, תחושת שייכות ורצון אמיתי להישאר ולהשפיע. ככל שנשקיע יותר בשנה הראשונה – כך נקבל חייל מחויב, איכותי, ובעל יכולת להוביל בעתיד אחרים אחריו.

 ממשקי עבודה עם הצוות

 ניסים שואל: ספר על הממשקים עם כל הצוות שלך – פתיחת שבוע, ישיבות יומיות, סגירת שבוע, תמיכה בתקלות, תגמול מצטיינים.
אבי עונה:
את השבוע אנחנו פותחים במפגש מסודר עם כלל הצוות – אנשי קבע, נגדים וחיילים – בפתח הסככה או בחדר העבודה המרכזי. פתיחת השבוע כוללת סקירה של המצב הכללי, תכנון המשימות הקרובות, חלוקת תחומי אחריות, ודגשים מקצועיים ובטיחותיים. אני מקפיד להתחיל את השבוע עם מסר ערכי קצר או סיפור מהשטח – כדי לחבר את הצוות לתכלית העשייה שלנו.

במהלך השבוע מתקיימות ישיבות יומיות בשעות הבוקר, בהן כל מנהל מחלקה מדווח על סטטוס הכלים, תקלות שדורשות תעדוף, קצב ההתקדמות של צוותים, והיבטים לוגיסטיים שדורשים התערבות. זהו מקום לקבל החלטות משותפות, לתאם בין המחלקות, ולהעלות בעיות בזמן אמת. אני משתדל שגם החיילים יהיו מודעים לדברים, כדי שיבינו את התמונה הרחבה ולא רק את הברגים מולם.

בסגירת השבוע אנחנו עושים עצירה מסודרת לסיכום – כל צוות מדווח על מה הושלם ומה נשאר פתוח, מציינים הצלחות, משתפים תובנות מקצועיות, וגם מרימים ביחד קפה וסוג של טקס קטן לסיום שבוע מוצלח. אלו רגעים חשובים לשימור המורל, ולחיזוק תחושת הגאווה.

במהלך השבוע, תמיכה בתקלות מתבצעת גם פרקטית וגם רגשית – אני נוכח בשטח, נמצא עם החיילים, רואה את העבודה בעיניים, מתערב כשצריך, ומגבה את מי שמתקשה. יש תקלות מורכבות שמצריכות פתרונות יצירתיים, ואני שם כדי לכוון, להדריך ולהוות עוגן מקצועי.

בנוסף, אני מקפיד על תגמול מצטיינים – לאו דווקא רק בסוף החודש או בהמלצה רשמית. לעיתים מילה טובה בזמן אמת, לפעמים תעודת הוקרה מול כל המחלקה, ולפעמים פשוט שיחת טלפון להורים שמספרת על ההצלחה. אני מאמין שהכרת תודה ופרגון אמיתי מחזקים את רוח היחידה, במיוחד כשעובדים קשה ימים ולילות.

החיבור בצוות לא קורה לבד – הוא תוצאה של ניהול נוכח, גישה פתוחה, ודוגמה אישית. וזה בדיוק מה שאני משתדל להביא איתי בכל יום מחדש.

   תחומי האחריות והמשמעות של תפקידו 

ניסים שואל: מה כוללת האחריות שלך כמנהל עבודה מבחינה מקצועית?
אבי עונה: אני משמש כסמכות המקצועית העליונה ביחידה בתחום האחזקה. אחראי על תהליכי האבחון, הטיפול, הבקרה והאיכות של כל פעולת תחזוקה – מדרג א' ועד דרג ב' ויותר. אני זה שמכריע במצבים מורכבים, מדריך את הטכנאים בשטח, קובע נהלים מקצועיים ומשפר כל הזמן את שיטות העבודה בהתאם לשינויים ולצרכים המבצעיים.

ניסים שואל: מה האחריות שלך כמפקד על פלגת הטנ"א?
אבי עונה: אני מפקד על עשרות חיילים, נגדים ואנשי קבע – מנהל את כוח האדם, בונה לו סדרי עדיפויות, מתאם פעילות, מקפיד על כשירות מקצועית ועל רווחה אישית. אני אחראי על הטמעת ערכים, משמעת, גיבוש צוותים ובניית תחושת שליחות ומסירות.

ניסים שואל: מה המשמעות של התפקיד שלך בשגרה?
אבי עונה: בשגרה אני דואג שהיחידה תעבוד כמו שעון – שהכלים יהיו מוכנים, שהתקלות יקבלו מענה בזמן, שהמלאי מעודכן, שהצוות לומד ומתפתח, ושאנחנו תמיד צעד אחד לפני התקלה. זו עבודה שקטה אך קריטית – שבלעדיה המבצעיות של היחידה נפגעת.

ניסים שואל: איך משתנה תפקידך בחירום?
אבי עונה: בחירום אני הופך למנוע המבצעי של יחידת הניוד – אחראי על תפקוד מיידי של רכבים, פתרון תקלות תחת לחץ, הוצאת חילוצים, ויסות משאבים לשטח, ניהול צוותים פרוסים, קבלת החלטות בשטח אויב, ותמיכה בפעילות קרבית בזמן אמת. אני שם כדי לוודא שהיחידה נעה, לוחמת ומבצעת.

ניסים שואל: אילו סוגי כלי רכב ואמצעים נמצאים תחת אחריותך?
אבי עונה: תחתיי נמצאים כל סוגי הכלים הקיימים בצה"ל – רכבים טקטיים, רכבי תובלה, רכבים ממוגנים, מסוערבים, כלים מיוחדים ליחידות עילית, ציוד תצפית, נשק, מערכות אש, ואמצעי הצל"מ. כל מה שנע, נגרר, מתופעל או מפנה – באחריותי.

ניסים שואל: מה זה אומר שאתה אחראי על קליטה והטמעה של הצל"מ?
אבי עונה: המשמעות היא שכל ציוד חדש או אמצעי לחימה שמגיע ליחידה עובר תחת הידיים שלי – אני בודק אותו, מאשר את הכשירות שלו, בונה תהליך תחזוקה ייעודי ומלמד את הצוותים איך להפעיל ולשמר אותו. אני דואג שלא יהיה אמצעי בשטח בלי שהטכנאים שלי יודעים עליו הכול.

ניסים שואל: איך אתה שומר על עדכניות ומצוינות מקצועית בצוות שלך?
אבי עונה: אני דואג להכשרות שוטפות, מפגשי ידע, חניכות אישיות, עבודה צמודה עם נגדים ותיקים, תחקור תקלות, ולימוד משימות מהעבר. אני מחפש כל הזמן איך לשפר, איך לאתגר, ואיך להפוך את הטכנאים שלי למומחים – לא רק מבצעים, אלא חושבים ומובילים.

 שגרת העבודה השוטפת

ניסים שואל: מה כוללת השגרה שלך ביום-יום? איך נראה יום טיפוסי שלך כמנהל עבודה?
אבי עונה:
היום שלי מתחיל מוקדם בבוקר, לפני שהצוותים מתפרסים לסככות. אני עובר תחילה על כלל הסטטוסים במערכת, מתעדכן בתקלות הפתוחות, מנתח את הדחופים שבהם, ובונה סדר קדימויות יומי.

בהמשך אני מקיים תדריך פתיחה עם מנהלי המחלקות והחט"פים – סוקרים יחד את מצב הכלים, משימות היום, אילוצים, ונקודות שדורשות התערבות. לאחר מכן אני מסתובב בין המחלקות, צופה בעבודה מקרוב, נותן הנחיות, מוודא מקצועיות, ותוך כדי גם בודק רווחה ומורל.

במהלך היום אני פועל מול גורמים לוגיסטיים, מנהל קשר עם מפקדים בשטח ומול קציני טנ"א, מסייע בהחלטות מבצעיות לגבי זמינות כלים, ומוביל את הפעילות המקצועית והתפקודית של כלל מערך הטנ"א ביחידת הניוד.

היום מסתיים לרוב בתחקור קצר מול אנשי המפתח, עדכון נתונים, סגירת טיפול בתקלות, תכנון המשמרת הבאה – וכמובן, תמונה עדכנית למפקדי היחידה. לפעמים היום ממשיך עמוק אל תוך הלילה – כי המשימה לא מסתיימת עם השקיעה.

 ממשקי העבודה עם הגורמים האג"מים ביחידה

ניסים שואל: איך מתנהל שיתוף הפעולה עם הגורמים האחרים בחטיבה – לוחמים, קציני אחזקה, גורמי מטה?
אבי עונה:
שיתוף פעולה נהדר. אני מעורב כבר בשלב נובל הקרב – שלב בניית התוכנית המבצעית. אני חלק אינטגרלי מתהליך קבלת ההחלטות המבצעיות, ובעל השפעה קריטית גם על ההכנות, גם על הביצוע עצמו וגם על החזרה לשגרה.

בכל משימה יש תיאום שוטף ביני לבין המ"פים, המג"ד, קצין הטנ"א, ומנהלי העבודה בשטח. אנחנו עובדים כתף אל כתף – אין "אנחנו והם". אנחנו חלק מהכוח הלוחם. אני משולב גם בישיבות הערכת מצב, גם בריכוז תמונת הכשירות, וגם בשטח עצמו, כשצריך.

ניסים שואל: כמה כלים אתם מתפעלים בממוצע ביום, ואיך מתבצע תעדוף העבודה ביניהם?
אבי עונה:
אנחנו מתפעלים בממוצע כ־30 כלים ביום – בין אם מדובר בתקלות פתאומיות, אחזקה שוטפת, תקלות חוזרות, או טיפולים יזומים לפני יציאה לשטח.

התעדוף מתבצע לפי רמות דחיפות:

• כלים שמיועדים לצאת לפעילות מבצעית מקבלים קדימות מוחלטת.
• אחריהם – כלים חיוניים למשימות לוגיסטיות, תובלה או סיוע קרבי.
• לבסוף – כלים בתקלות עומק, שדורשות זמן ואמצעים מרובים.כל עבודה מתועדת ומתבצעת על פי רמת דחיפות (דמ"צ), סוג התקלה, המשימה שאליה הכלי מיועד, והיכולת שלנו להחזיר אותו לשטח בזמן הקצר ביותר.

האתגרים באחזקה

ניסים שואל: מהם האתגרים הכי גדולים בניהול מערך אחזקה כזה? איך אתה מתמודד איתם?
אבי עונה:
האתגר המרכזי הוא שמירה ופיתוח של המרכיב האנושי האיכותי – זה שמחזיק את כל המערך הזה בתנועה. אני מדבר על נגדים צעירים, חיילים סדירים, ואנשי קבע שנכנסים לתוך עולם טכני מורכב מאוד, תחת עומס, אחריות, ולחץ תמידי – לפעמים אפילו תחת אש.

לצד זה, יש את האתגר של קבלת החלטות מקצועיות מורכבות בזמן אמת – לעיתים עם חוסר בחלקים, בתנאים קשים, במצבי חירום. לפעמים אתה צריך להכריע תוך שניות אם הכלי ממשיך לפעול, אם יוצאים לחילוץ, או אם משביתים – וכל זה כשאתה יודע שההחלטה שלך משפיעה ישירות על בטיחות הלוחמים, על הצלחת המשימה, ועל רציפות הלחימה.

אתגר נוסף הוא ניהול מערך גדול של כלים, אנשים, מלאי, עומסים ותיעדופים – במקביל. יש ימים שבהם אתה צריך לפתור 5 תקלות עומק, להחזיר 10 כלים לפעולה, לשבץ כוח אדם, ולתכנן תגבור לשטח – וכל זה תוך כדי תמיכה אישית במי שנשחק או נשבר.

ההתמודדות שלי עם האתגרים האלה נשענת על:

• נוכחות מלאה בשטח – לראות, לשמוע, להיות שם עם הידיים.
• קידום חיילים באופן מותאם אישית – לזהות מי מתאים למה, ולבנות לו מסלול הצלחה.
• שיתופי פעולה פתוחים עם מפקדים וקצינים – כדי שלא אהיה לבד בהחלטות.
• חיזוק הרוח של הצוות – דרך שיח פתוח, שיתופי הצלחות, תחושת שליחות וערך.
• רצף הכשרות ולמידה – להפוך כל תקלה להזדמנות לצמיחה מקצועית.זו משימה יומיומית, אבל כשאני רואה את החיילים והנגדים שלי גדלים, פורחים, ושולטים במקצוע – אני יודע שזה שווה הכול.

  ממשקי עבודה ביחידת הניוד

ניסים שואל: ספר על הממשקים שלך עם מפקד היחידת הניוד והאם אתה מקבל הערכה למרות שיש לא מעט קונפליקטים.
אבי עונה:
הקשר שלי עם מפקד היחידת הניוד הוא צמוד, מקצועי ומוכוון מטרה. אנחנו נפגשים באופן קבוע, מתעדכנים הדדית, ואני חלק בלתי נפרד מהתמונה המבצעית והטכנית של היחידת הניוד.
בפועל, אני נוגע כמעט בכל תחום שמפקד היחידת הניוד נדרש אליו – כשירות הכלים, זמינות למשימות, היערכות לחירום, משימות פינוי, תובלה, החדרה ועוד. לכן הממשק בינינו הוא הכרחי, מבצעי ועמוק – לא פורמלי, אלא חי ונושם כל הזמן.

אמנם, כמו בכל מערכת אינטנסיבית, יש גם קונפליקטים – על תעדופים, על עומסים, על אילוצים מבצעיים. אבל מה שמייחד את הקשר הזה הוא שהכול נעשה מתוך כבוד הדדי והבנה שהמטרה משותפת – לנצח את המשימה.

אני מקבל הערכה רבה מאוד, גם מהמג"ד עצמו, גם ממפקדי הפלוגות, וגם מהחיילים. הם יודעים שאפשר לסמוך עליי – שאני אהיה שם תמיד, גם בשעות לא שגרתיות, גם כשקשה, גם כשצריך לקבל החלטה אמיצה. אני לא "במערכת הטכנית", אני חלק מהכוח הלוחם – עובד כתף אל כתף עם הלוחמים. רואה אותם, מבין אותם, ומשלים אותם.

אין תחושת סיפוק גדולה יותר מזה, כשהמג"ד עוצר לרגע ואומר – "בזכותך הצלחנו להיכנס בזמן", או כשלוחם בא ומחבק אחרי פעולה קשה. ההכרה הזו היא הדלק שלנו, לא פחות מהמנוף והמברג.

 קליטת מפקד חדש לתפקיד קצין הטנ"א של יחידת הניוד

ניסים שואל: קצין הטנ"א – ספר כיצד אתה מקבל אותו לתפקידו, חונך אותו, מוודא שהוא יצליח.
אבי עונה:
כאשר קצין טנ"א חדש מגיע ליחידת הניוד, אני רואה לעצמי אחריות אישית להכניס אותו לעולם התפקיד – גם בהיבט המקצועי, גם הפיקודי, ובעיקר ברמה המערכתית והשטחית.

השלב הראשון הוא היכרות עם כלל כוח האדם – הנגדים, החט"פים, החיילים, ראשי המחלקות – מי הם, מה התפקיד שלהם, ואיפה נקודות החוזק והחולשה. זהו שלב קריטי לבניית האמון של הקצין כלפי הצוות, וגם של הצוות כלפיו. אני מקפיד להציג אותו, ללוות אותו, ולאפשר לו "לנשום" את המערך האנושי.

בשלב הבא, אני לוקח אותו יד ביד להיכרות עם כלל הצל"מ והכלים המבצעיים של היחידה – מסביר על ייעוד כל כלי, מציג תהליכי האחזקה, את שיטות העבודה, את נוהלי הבקרה ואת תיעדוף התקלות לפי משימות. הוא צריך להבין לא רק מה יש – אלא גם למה זה פועל כך, איך זה מתקשר למבצעים, ואיך מקבלים החלטות טכניות תחת לחץ.

החונכות שאני מעניק היא צמודה, אינטנסיבית, יום ולילה – אני משלב אותו בכל ישיבה, בכל תדריך, בכל תהליך קבלת החלטה. אני פותח בפניו את כל המערך, כולל כלים בעבודה, אתגרים בשטח, יחסי עבודה עם לוחמים ועם מג"דים, קציני אג"ם, לוגיסטיקה ודרגים מעל.

אני דואג שיקבל תמונה שלמה: לא רק רשימת כלים ותקנים – אלא הבנה עמוקה של היחידת הניוד, המשימות שלו, התרבות שלו, האתגרים והציפיות ממנו כקצין.

במהלך השבועות הראשונים, אנחנו מתייעצים על כל נושא – קטן כגדול, כדי שהוא ירגיש בטוח, מגובה, ויוכל לקבל החלטות נכונות. אני נותן לו מרחב לפעול, אבל תמיד שם כדי לתמוך, לגבות, ולוודא שהוא צומח מתוך העשייה ולא טובע בה.

המטרה שלי היא שהוא יצליח. כי ההצלחה שלו היא ההצלחה של היחידה ושלי. קצין טוב, שמבין את התמונה, שמרגיש בטוח ומוערך – הופך להיות שותף אמיתי לדרך, ולא עוד דרג בחתימה. ולכן אני משקיע בו הכול.

 שגרת המלחמה

ניסים שואל: איך משתנה העבודה שלך בזמן מלחמה או פעילות מבצעית אינטנסיבית?
אבי עונה:
עם תחילת לחימה או כניסה לפעילות מבצעית אינטנסיבית, כל המערך שלנו עובר לתצורה קרבית מלאה. שגרת האחזקה הרגילה מפנה את מקומה לשגרה לוחמת – כזו שמתנהלת בתנועה, תחת לחץ, בצמוד ללוחמים ובזמן אמת.

המחלקות מתפצלות לפי משימות ומגזרים, וכל צוות משויך לפלוגה לוחמת – ממש כמו כוח מסייע קרבי. אנחנו יוצאים עם הכלים, מגיעים לעמדות קדמיות, פועלים בתצורות של מחט"פים (חיילים טכניים פעילים) וכתק"לים (כתות תיקון קלות) שנפרסות קרוב ככל האפשר לשטח הלחימה.

אני מנהל את המערך מכל מקום שבו אני נמצא – לעיתים מתצפית בשטח, לעיתים מתוך רכב חילוץ, ולעיתים מסככה מאולתרת שהקמנו באוהל. הקשר שלי עם המג"ד, המ"פים, המשל"ט והקצינים הוא שוטף – מקבל עדכונים, מוציא צוותים, מכוון תגבור, ומתעדף לפי דחיפות מבצעית.

במצב כזה, מהירות התגובה שלנו מצילה חיים. אנחנו נדרשים לתקן כלי שנפגע תחת אש, לחלץ רכבים מתוך שטח אויב, להחזיר מכונה לפעולה תוך דקות – כדי שהכוח יוכל להמשיך לנוע, ולא ייתקע בציר.

שגרת המלחמה גם מחייבת עמידה מנטלית חזקה של הצוותים – לכן אני דואג לרענונים בשטח, פסקי זמן קצרים, קפה עם חיבוק, והבנה שמאחורי כל כלי עומד לוחם שמסתמך עלינו.

התצורה הקרבית הזו לא נבנית ביום אחד – היא תולדה של הכשרות, מוכנות, גאווה ואחוות לוחמים בין טכנאים ללוחמים. במלחמה – אנחנו לא "מאחור". אנחנו שם, איתם, חלק בלתי נפרד מהמערך הלוחם.

ניסים שואל: אתה יכול לספר לי על מקרה שבו היית צריך לתקן או לחלץ כלי רכב תחת אש? איך זה הרגיש?
אבי עונה:
חילוץ תחת אש הוא לא מושג תיאורטי – זו מציאות שדורשת תעוזה, החלטיות, ועבודה מקצועית מדויקת בזמן שהלב פועם במהירות. היו הרבה מקרים כאלה לאורך השירות, אבל אחד שנחרט בי במיוחד התרחש במהלך הלחימה בציר המתפללים בחטמר יהודה, חברון.

הצוות שלנו נקרא לחלץ רכבים שנפגעו באירוע ירי מורכב – תוך כדי שהאיום עוד קיים בשטח. הגענו לזירה במהירות, מנווטים בתוך סביבה מאוימת, ובלי לדעת אם עוד רגע ייפתח ירי נוסף. הרכבים היו נעולים, חלקם עם נזקי פגיעה ישירים, והיינו צריכים להפעיל גם כלים כבדים וגם יכולות טכניות עדינות כדי לא להזיק יותר.

מה שהפך את האירוע הזה לבלתי נשכח היו התוצאות הטרגיות – הרכב שפינינו שימש לוחמים שהיו במארב, ולמרות שהצלחנו להוציא אותו – חלק מהכוח נפגע. התחושה הזו, שאתה נאבק להחזיר את הכלי הביתה בידיים שלך, כשאתה יודע מי ישב בו, מלווה אותך לכל החיים.

במקרים אחרים, פעלנו בתוך רצועת עזה, למשל באירוע של חילוץ משאית מסוערבת שנפגעה בזמן משימת חילוץ חטופים, תוך סיכון ממשי לפריצה נוספת או ירי כבד. עבדנו שם עם ציוד חילוץ מתקדם, בליווי צוותי לוט"ר, תחת שעון מתקתק ועם אחריות מלאה להחזיר את הכלי – ואת האנשים – הביתה.

ניסים שואל: איזה ציוד אתם מחזיקים לכל מקרה חירום? כמה מהר אפשר להוציא כלי פגוע בחזרה לפעילות?
אבי עונה:
אנחנו מחזיקים מגוון רחב של ציוד חילוץ ותחזוקה שדה – החל מאביזרי בסיס כמו שקלים, סטנד גלגלים, כלים פנאומטיים ורתכות ניידות, ועד ערכות חילוץ מתקדמות הכוללות:

• כריות הרמה לניפוח מהיר מתחת לרכב תקוע או שוקע
• חבלי פלזמה חזקים במיוחד לגרירה בשלוליות או חול עמוק
• מערכות שימון ניידותמנופי זרוע נגררים וערכות עבודה עם תאורה עצמאית
• גנרטורים ניידים להפעלת מכונות בכל תנאי

בזכות מוכנות גבוהה והכשרות ייעודיות, אנחנו מצליחים להחזיר כלי שנפגע תוך שעות בודדות, לפעמים אפילו תוך פחות משעה – תלוי בסוג התקלה ובתנאים בשטח. זה חלק בלתי נפרד מה-DNA שלנו – לא להמתין לשטח עורפי, אלא לפתור במקום.

התמודדות עם חוסר חלקי חילוף תוך כדי לחימה

ניסים שואל: איך מתמודדים עם מצבים שבהם אין את כל החלקים הזמינים וצריך למצוא פתרונות יצירתיים?
אבי עונה:
לצערנו, זה קורה הרבה, במיוחד בזמן לחימה ארוכה כמו שראינו בחרבות ברזל. במקרים כאלה, הפתרון מגיע דרך שלושה דברים:

•  היכרות עמוקה עם מערך תח"א בצה"ל – אנחנו יודעים למי לפנות, איפה נמצא חלק דומה או תואם, גם אם לא מדויק.
• שיתוף פעולה עם יחידות אחרות – לפעמים משיגים חלקים מיחידה שכן חנתה לידך, או מאולטרת בעזה.
• אילתור וייצור עצמי – יש פעמים שאנחנו מייצרים חלקים בעצמנו – עם חריטה, ריתוך, או שילוב בין רכיבים ישנים לחדשים.למשל, באחד המקרים בכניסה ללב הרצועה, נדרשנו להחזיר לפעולה משאית ייחודית שלא היה לה בולם מקורי. אלתרנו שילוב של בולם דומה ממערכת אחרת, בצירוף מחברי חיזוק שהכנו בעצמנו – זה עבד, והמשאית חזרה למשימה תוך פחות מ-6 שעות.

במילים פשוטות – אנחנו לא מחכים לפתרון. אנחנו יוצרים אותו.

ניסים שואל: מה היה האירוע הכי מאתגר שחווית בתפקיד הזה, ואיך התמודדת איתו?

אבי עונה: אחד האתגרים המרכזיים שחוויתי היה כשנכנסתי לתפקיד, בדיוק בתקופה שבה היחידה החלה תהליך התעצמות משמעותי – היא הכפילה את עצמה פעמיים בתוך כמה שנים בלבד. נדרש ממני להוביל את השינוי הזה ולוודא שכל מערך האחזקה, הכשירות והניהול המקצועי גדל יחד עם היחידה. זה דרש ממני חשיבה מערכתית, גיוס והכשרה של כוח אדם, התאמת נהלים ותהליכי עבודה למציאות החדשה, ובעיקר ניהול נכון של העומסים והציפיות, כדי לשמור על רמת ביצוע גבוהה גם בתקופות של שינוי מתמיד.

ניסים שואל: ספר לי על רגע שבו הרגשת גאווה גדולה בעבודה שלך.

אבי עונה: אחד הרגעים הכי מרגשים והמשמעותיים עבורי היה בעת חילוץ החטופים פרננדו ולואיס. לקחת חלק במאמץ הזה, לתרום מהיכולות ומהניסיון שלי למשימה כל-כך רגישה ובעלת ערך לאומי, זה רגע שלא אשכח כל חיי. זו הייתה תחושת שליחות עמוקה, גאווה עצומה – לא רק כאיש טנ"א אלא גם כאזרח במדינה הזו. הידיעה שהעבודה שלנו בשטח, מאחורי הקלעים, מסייעת להצלת חיים אמיתיים – ממלאת אותי בכוחות להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש.

ניסים שואל: הסבר מהי אחזקה תחת אש מנקודת מבטך וניסיונך במלחמה.

אבי עונה: אחזקה תחת אש היא לא רק תיקון כלי שנפגע – זה מושג הרבה יותר רחב. זה מתחיל עוד לפני שנשמעת יריית הפתיחה – בשיפוץ והכנה מוקדמת של הכלים הכי כשירים למשימות המבצעיות הקרובות, כדי לוודא שהם יהיו זמינים ונחוצים ברגע האמת. משם זה ממשיך אל תוך הלחימה עצמה: להיות עם היד על הדופק, להבין את קצב האירועים, לדעת מתי ואיפה הכלים נפגעים, מה דחוף לתקן עכשיו, מה אפשר לחלץ – ומתי צריך פשוט להמשיך קדימה למרות התקלה.
היכולת לקרוא את השטח, לעבוד תחת סיכון ממשי, ולפעמים להיכנס עם צוותים עד קו המגע – זו תמצית האחזקה תחת אש. נדרשת גם הבנה טכנית עמוקה, גם אומץ לב – וגם אינטואיציה מבצעית, שמבוססת על ניסיון.

ניסים שואל: ספר מה עשיתם בגדול במהלך המלחמה.

אבי עונה: עיקר הפעילות שלנו הייתה סביב משימות פינוי מבצעיות מורכבות מאוד. הקמנו צוותי פינוי ייעודיים שפעלו בשיתוף פעולה הדוק עם יחידת 669 ויחידות מיוחדות נוספות. שלחנו לוחמים אל תוך זירות הקרב – להכניס כוחות, להוציא פצועים, לסייע בחילוץ תחת אש. לקחנו חלק גם במשימות ייחודיות, שחלקן מסווגות עד היום. כל משימה דרשה מאיתנו מוכנות גבוהה, תיאום מדוקדק, והפעלה יצירתית של אמצעים טכנולוגיים בשטח אויב.

ניסים שואל: ספר על אירועים מיוחדים שהיו.

אבי עונה: אחד האירועים הבולטים היה מבצע משולב של כוחות צה"ל, הימ"מ והיחידה לחילוץ חטופים. מדובר באירוע שהצריך קליטה מהירה מאוד של כלים מסוג איתן – להכין אותם לנוהל קרבי בתוך שעות ספורות, לצייד אותם בכל מה שצריך, ולשלוח אותם ללב שטח האויב.
האיתנים האלה שימשו בין היתר להובלת מסתערבים, ציוד מסוערב וכלי לחימה ייעודיים – כדי לבצע את החילוץ. זה היה אירוע שדרש ביצוע מדויק, מהיר, ושיתוף פעולה הדוק בין גורמי טנ"א, לוגיסטיקה וכוחות מיוחדים.

ניסים שואל: ספר על חילוצים מיוחדים שהיו.

אבי עונה: בזמן חילוץ החטופים, אחת המשאיות המסוערבות שנכנסו לשטח נפגעה. תוך כדי הקרב נדרשנו להוציא אותה במהירות משדה האש – פעולה רגישה ומורכבת שביצענו בצורה מתוחכמת, באמצעות תיאום מדויק עם כוחות הקרקע ומעבר מהיר אל אזור המגננים האחוריים.
זו לא הייתה רק פעולה טכנית – היה בה אלמנט של סיכון ושל אחריות כבדה, כי כל עיכוב היה יכול לסכן את הלוחמים והחטופים גם יחד.

ניסים שואל: מה הרגשת במהלך המלחמה?

אבי עונה: הרגשתי גאווה עצומה. היינו בעשייה מתמדת – יומם ולילה. משימות מיוחדות, חלקן כלל לא נחשפו לציבור, כל הזמן תמרון בין תיקון מהיר בשטח, פינוי תחת אש, ומוכנות למשימות בלתי צפויות.
עבדנו בלי הפסקה – לא כי מישהו דרש, אלא כי פשוט היה ברור לנו שאנחנו חלק ממשהו גדול, חשוב ומשמעותי. הרגשתי שאני במקום הנכון, בזמן הנכון – תורם את כל הידע, הניסיון והלב שלי למשימה שכל כולה שליחות.

הטיפול בפקודים תוך כדי לחימה

ניסים שואל: איך אתה מנהל את כוח האדם במחלקה שלך? איך אתה דואג שהם ימשיכו לתת את המקסימום?

אבי עונה: הניהול מתחיל קודם כל בערנות מתמדת – להרגיש כל חייל וכל נגד, לזהות מתי מישהו צריך תמיכה, הפסקה או אפילו מילה טובה. אני מקפיד להתאים כל אדם למשימה שהוא הכי מתאים לה – מקצועית, פיזית ונפשית. זה לא רק עניין של חלוקה נכונה של משימות, אלא השקעה אמיתית באנשים – לדעת מי בנוי למה, איפה הוא יכול לפרוח, ואיפה צריך לעזור לו לצלוח את הדרך.

ניסים שואל: איך מתמודדים עם שחיקה ועייפות של חיילים ונגדים שעובדים ימים ארוכים ולילות ללא שינה?

אבי עונה: אנחנו דואגים לייצר הפוגות וריענונים, במיוחד עבור חיילים ונגדים שהם גם אבות – כדי שיוכלו לשמור על שגרה תומכת ולא לאבד אחיזה בבית. מעבר לזה, אני מקפיד להגיע לשטח, לשבת עם האנשים, לעשות "עצור לקפה", לפעמים גם רק כדי לדבר. דרך השיח נבנית ערנות, צפים אתגרים, ומחזקים את החיבור האנושי.
המפגש האישי – גם אם קצר – מעלה את המורל, מחבר את האנשים לתמונה הגדולה ומזכיר להם למה הם פה.

ניסים שואל: איך מגייסים חיילים ונגדים צעירים לתפקיד ומצליחים לשכנע אותם להישאר בקבע?

אבי עונה: המפתח הוא דוגמה אישית. אני לא מבקש מאף אחד משהו שאני לא מוכן לעשות בעצמי. כשחייל או נגד צעיר רואה שאתה באמת נוכח, מתאמץ, מחויב – זה מדבק.
מעבר לזה, אני יוצר איתם קשר רגשי אמיתי – שיחות פתוחות, לא רק על התפקיד, אלא על החיים, על העתיד, על המשמעות. כשהם מרגישים שמקשיבים להם, מאמינים בהם ונותנים להם סיבה להישאר – הרבה יותר קל להם לבחור בקבע מתוך שליחות ולא רק מתוך צורך.

ניסים שואל: איך אתה מחזיק את הנגדים שלך עם חיוך ומוטיבציה? מה אתה עושה לגיבוש ותחושת הצלחה?

אבי עונה: אני מקפיד להבהיר לכל אחד מה המשימה שלו, לשתף אותו בתוצאה ולהראות לו איך העשייה שלו תרמה להצלחה הכוללת. כשאדם מרגיש שיש לו חלק במשימה גדולה – הוא מתמלא סיפוק וגאווה.
אני מדגיש את היכולות החריגות שלהם – כשצריך, גם מול גורמים בכירים – כדי שיבינו כמה הם חשובים.
וכמובן – מוסיפים קצת צחוק, לא שוכחים קפה איכותי פה ושם, ולא מוותרים על שיח מחבר ואווירה טובה. אלה הדברים הקטנים שמחזיקים אותנו חזקים.

ניסים שואל: איך שומרים על מורל גבוה בצוות שלך, במיוחד בתקופות קשות של לחץ ולחימה?

אבי עונה: (כאן תוכל להשלים או להוסיף תשובה אם אבי יענה, או שאנסח אפשרות לפי רוח הדברים)

ניסים שואל: האם יש לך שיטה מיוחדת לנהל ולשפר את המוטיבציה של האנשים שלך?

אבי עונה: בהחלט. אני משתף את הצוותים בכל ההצלחות המבצעיות – לא משאיר את המידע רק ברמה הפיקודית. הם חייבים לדעת שהעבודה שלהם – גם אם נראית לפעמים טכנית ושגרתית – היא קריטית להצלחת המשימה.
מעבר לזה, אני מבצע חקר מקצועי לתקלות – יחד איתם – כדי שנלמד, נעמיק, ונתמחה. ככה נוצרת תחושת מקצוענות, שליטה, ושייכות אמיתית למה שקורה בשטח.

ניסים שואל: איך אתה מחנך חיילים צעירים להיות מקצוענים? איך אתה מוודא שהם הופכים לטובים באמת?

אבי עונה: התהליך מתחיל כבר מהיום הראשון – בבניית רמה מקצועית יציבה דרך חניכה צמודה ובקרה אישית. אני לא משחרר אף חייל לפני שאני רואה שהוא מבין את היסודות, שהוא יודע מה הוא עושה ולא פועל רק על אוטומט.
עד שלב החט"פ אני מעורב כמעט בכל צעד, מוודא שהידע שלו מבוסס. אבל שם זה לא נגמר – אחרי שהוא הופך לחט"פ, אני דוחף אותו להתמקצעות אמיתית, לפיתוח יכולת אלתור, לחשיבה עצמאית בשטח. אני מצפה מהם לא רק לדעת, אלא גם להבין, לנתח, ולפעול גם כשהתמונה לא שלמה. ככה בונים מקצוענים.

ניסים שואל: מה אתה מחפש אצל חיילים שמגיעים אליך – אילו תכונות חשובות להצלחה בתפקיד הזה?

אבי עונה: לפני הכול – מוטיבציה. בלי זה אי אפשר לזוז. אני יכול ללמד כמעט כל דבר, אבל אני לא יכול להכניס למישהו את הרצון להצליח.
דבר שני – יכולת למידה. זה מקצוע שדורש הסתגלות, קצב גבוה, הבנה טכנית, ולעיתים גם למידה עצמית. מי שיודע לשאול, לחקור, להעמיק – יצליח כאן.
שאר הדברים – כמו ניסיון קודם או רקע טכני – פחות חשובים לי מהגישה. אני מחפש אנשים עם ניצוץ בעיניים.

החיים האישיים והמשפחה

ניסים שואל: כמה זמן אתה נמצא בבסיס? כמה פעמים אתה מצליח להגיע הביתה?

אבי עונה: אני נמצא בבסיס רוב ימות השבוע. בדרך כלל מצליח לצאת הביתה פעמיים בשבוע – וגם זה לא תמיד קורה. יש תקופות עמוסות, מבצעים, כוננויות – ואז הבית פשוט מחכה. אני רגיל לזה, אבל זה לא נעשה קל יותר עם השנים.

ניסים שואל: איך העבודה הזו משפיעה על המשפחה שלך ועל החיים האישיים שלך?

אבי עונה: היא משפיעה מאוד, בכל מובן. כל חיי אני משרת ביחידות לוחמות ומבצעיות, והמחיר ברור – אני לא באמת חלק משגרת הבית. היו שנים שבהן הצלחתי לצאת רק פעם בשבוע, וגם אז לא תמיד הייתי נוכח באמת – הראש נשאר בבסיס.
זה אורח חיים שתובע הקרבה עצומה – לא רק ממני, אלא גם מאשתי ומהילדים. ואני מרגיש את זה – בכל שיחה קצרה בטלפון, בכל מבט כשאני חוזר אחרי כמה ימים, ובכל פעם שהם שואלים אם אני אבוא למסיבה או ליום הורים.

ניסים שואל: איך הילדים שלך מתמודדים עם זה שאתה כמעט לא בבית?

אבי עונה: הילדים גדלו לתוך זה. בשבילם, זה רגיל שאבא לא תמיד בבית, לא תמיד זמין, לא תמיד שם כשצריך. אבל זה לא אומר שזה קל – לא להם, ולא לי.
אני מתגעגע אליהם כל הזמן. כואב לי במיוחד ברגעים הקטנים – כשאחד מהם חולה ואני לא לידו, כשיש מסיבה בגן או יום הורים בבית הספר – ואני לא יכול להיות שם. הם עוברים חוויות, גדלים, משתנים – ואני מרגיש שאני מפספס את זה.
התחושה שאני לא חלק מלא מהחיים שלהם היא תחושת כאב שמלווה אותי תמיד. ואני רק יכול לקוות שהם יודעים כמה אני אוהב אותם, גם כשאני רחוק.

החוסן של מנהל העבודה

ניסים שואל: מה הדבר שהכי קשה לך בתפקיד הזה?

אבי עונה: הקושי הגדול ביותר הוא שימור ואיתור של כוח אדם איכותי. משנה לשנה האתגר הזה רק מתעצם – יש פחות חיילים עם גישה מקצועית ומוטיבציה גבוהה שמוכנים להיכנס לעולם המורכב הזה של אחזקה מבצעית.
הצורך למצוא אנשים טובים, להחזיק אותם לאורך זמן, להניע אותם להישאר – זה מצריך המון השקעה, סבלנות, וחיבור אמיתי לאנשים. זה מאבק יומיומי, אבל הוא קריטי להצלחת המערכת כולה.

ניסים שואל: ומה הדבר הכי מספק בו – זה שגורם לך להישאר ולעשות את העבודה יום אחרי יום?

אבי עונה: הרגע שבו משימה מבצעית מסתיימת בהצלחה, ואתה רואה את הברק בעיניים של הלוחמים ושל הטכנאים – זה שווה הכול.
כשאני רואה את החיילים שלי מפרקים ומרכיבים כלי, בתוך חומה של עשייה, ידיים מלוכלכות בגריז, אבל עם גאווה עצומה בפנים – אני יודע שהשקעתי במקום הנכון. הם לא רק עובדים – הם יוצרים. הם מרגישים חלק ממשהו גדול מהם. וזה מה שמחזיק אותי – הידיעה שאנחנו באמת עושים שינוי, שאנחנו חיוניים.

ניסים שואל: לאן אתה רואה את עצמך מתפתח בהמשך הקריירה שלך?

אבי עונה: אני רואה את עצמי מתמחה לעומק – להגיע לרמה של מומחה תוכן עולמי בתחום הרכב המבצעי הקרבי, על כל נגזרותיו.
להמשיך ללמוד, להתפתח, לייצר ידע ולהשפיע – לא רק ברמה המקומית אלא גם מחוץ לצה"ל. זה תחום שיש בו כל כך הרבה פוטנציאל, וכל כך מעט מומחים שמכירים אותו לעומק.

ניסים שואל: מה היית רוצה לשנות או לשפר במערכת התחזוקה של החטיבה?

אבי עונה (הצעה לניסוח): הייתי רוצה לראות יותר השקעה בתשתיות ובמשאבים לטובת אנשי המקצוע עצמם – לתת להם סביבת עבודה בטוחה, מתקדמת ונעימה יותר.
כמו כן, חשוב לי לשפר את שיתוף הפעולה בין גורמי התחזוקה למפקדים המבצעיים – לייצר תיאום טוב יותר, הבנה הדדית, והכרה אמיתית בערך של הטכנאי בשדה הקרב.
בסוף, המערכת צריכה לדעת לשמר אנשים, להעצים אותם, ולחבר אותם למשימה – לא רק דרך ציוד, אלא גם דרך הערכה וכבוד מקצועי.

טיפ למנהל עבודה מתחיל

ניסים שואל: איזה טיפ היית נותן למישהו שכרגע מתחיל את דרכו כמנהל עבודה?

אבי עונה: הייתי אומר לו – תישאר רגוע. תלמד לחשוב לפני שאתה פועל, לשקול כל מהלך, אבל לפעול בסוף בנחישות ובביטחון.
תדע לרתום את הסביבה שלך – לקשור קשרים טובים עם המפקדים, עם החיילים, עם בעלי התפקידים.
אל תפחד לקחת אחריות, אבל גם אל תישאר לבד. הדרך להצליח כאן היא לא רק דרך ידע טכני – אלא דרך האנשים שאתה הולך איתם.

ניסים שואל: אם היית יכול לדבר עם עצמך בתחילת הדרך, איזו עצה היית נותן לעצמך?

אבי עונה (הצעה לניסוח): הייתי אומר לעצמי – תהיה סבלני. אל תמהר להוכיח את עצמך, תן לדברים להבשיל.
תשמור על מי שאתה – גם כשקשה, גם כשאתה מרגיש לבד. תאמין בדרך שלך, ותדע שהשליחות הזו, גם אם היא שוחקת לפעמים, שווה את הכול.
ובעיקר – אל תשכח את הבית. את האנשים שאוהבים אותך גם כשאתה לא שם. תמצא דרך לא לאבד אותם בדרך.

ניסים שואל: האם יש לך רגעים שאתה חושב שאולי היית צריך לבחור במסלול אחר? מה משאיר אותך בתפקיד?

אבי עונה: כן, יש רגעים כאלה. בעיקר בזמנים הקשים – כשאני רחוק מהמשפחה, כשיש שחיקה, כשנדמה שאין לזה סוף. במחשבות, לפעמים חולפת השאלה – מה היה קורה אילו בחרתי בדרך אחרת.
אבל אני לא מצטער על כלום. לא מוותר על אף שלב בדרך. כל חיי הבוגרים – וגם חלק גדול מהצעירים – הוקדשו למטרה נעלה, לשליחות.
במהלך השנים בניתי יכולות, פיתחתי את עצמי, והשקעתי גם באנשים שסביבי – וזה מה שמחזיק אותי. הידיעה שצמחתי מתוך המערכת, שהשארתי חותם, שאני תורם באמת – ממלאת אותי גאווה ומעניקה לי כוח להמשיך.

ניסים שואל: מה אתה חושב שהאנשים מחוץ לצבא לא מבינים על העבודה שלך?

אבי עונה: אני חושב שרוב האנשים לא מבינים עד הסוף את גודל הלחץ שאנחנו עובדים בו, ואת כמות ההחלטות הקריטיות שצריך לקבל בזמן אפס.
לא מדובר רק בתיקון ברגים – אלא בבחירות שיכולות להשפיע על חיי אדם, על הצלחת משימה, על הכלי שייכנס או לא ייכנס לקרב.
זה דורש לחשוב מהר, לאתר תקלות ולבנות פתרונות יש מאין – הרבה פעמים בלי שיש לך את כל הכלים, בלי זמן, ובלי לדעת אם זה יצליח. זו יצירתיות תחת אש, זו אחריות כבדה – והיא לא תמיד נראית מבחוץ.

ניסים שואל: איך היית רוצה שיזכרו את העבודה שלך? מה המורשת שאתה רוצה להשאיר?

אבי עונה: אני רוצה שיזכרו את העבודה שלי ככזו שהצילה חיים. לא פעם ולא פעמיים – תיקונים שביצענו החזירו כלים לקרב, איפשרו חילוץ, הצילו פצועים.
אני רוצה שיזכרו שהכנסתי את הנשמה שלי לכל בורג, לכל תקלה. שעבדתי בלילות בלי שינה, שהראש שלי לא נח – רק חשב איך אני שומר על כשירות וחותך עוד מחסום בדרך למצוינות.
האנשים שעבדו איתי הם ההשראה שלי – הם מקור הגאווה והעוצמה שלי. אני זוכר את עצמי אין ספור פעמים – מלוכלך עד המרפקים, עייף עד כלות, בתוך עשן וגריז – אבל ממשיך, דוהר, נלחם על כל מכונה.
זו המורשת שלי: לא ויתרתי. לא על המשימה, לא על האנשים, ולא על הערכים.

הסיכום שלך למלחמה 

ניסים שואל: מה הסיכום שלך למלחמה ?
אבי עונה: תקשיב למילים של השיר שכתבתי

שיר שכתבתי ב-12/11/2024, אחד מיני שירים רבים שחיזקו אותי והחזיקו אותי

"יומן מלחמה"

לפנות בוקר שוב שיר נוקר.
רוח מזרחית נושבת, צמא לחיק האוהבת.
מדשדש וכותב את הנולד, תוך כדי מנשנש בשק"ש שוקולד.
אתמול לילה של שגעת, כמעט איבדתי את הדעת.
הדי ההדף מכים בעוצמה, מזכירים שאנו בתוך מלחמה.
צוות עפרוני התקדם לנחל עוז ופיללנו אתמול צור מעוז.
הדרך את הפסגה ברת השגה, בינתיים מחדש הברגה בזמן ההפוגה.
תכף האור יעלה וכולנו למגנן נעלה.
הלב פועם, התותח רועם, אני כבר לא זועם.
חושב על החופשית, את ידי מושיט ואותה רוצה להשיט.

שיר נוסף בזמן משימת אטלנטיס:

"יומן מלחמה"
רוח מערבית, תם זמן תפילת ערבית
כתוביות בערבית ורעש משבית
כרגע אחרי משימה – קפה ונשימה.
הארובה במרחק סביר והכול נורא שביר
שלחנו את יובל שדהר והשאיר שובל.
עובדים על זה כבר שבועיים, ומיום ליום זה קשה שבעתיים.
כמה נוזלים יגיעו? נקווה שעל התמונה ישפיעו!
מחפש פינה לבוקר, שלא אהפוך לברוקר
בין אפס למאה מדמיין את הצלחותיה.

❤️ אביקו שר מהלב ❤️

ניסים שואל: אם היית יכול לסכם את מהות התפקיד שלך במשפט אחד – איך היית מנסח אותו?

אבי עונה: "האצבע המחלקת של הרוטור."
זה אולי נשמע טכני – אבל המשמעות עמוקה: כמו שהאצבע המחלקת יודעת מתי ואיך להזרים את האנרגיה למנוע כדי שיפעל בצורה מדויקת – כך גם אני.
אני זה שמכוון, שמחלק עומסים, שמסנכרן בין בני אדם לבין משימות, בין הטכנאות לשדה הקרב, בין הבלתי אפשרי לבין מה שבסוף קורה.

ניסים שואל: מה הדבר הכי חשוב שהיית רוצה שהמפקדים ידעו על העבודה שלך ועל החשיבות שלה?

אבי עונה: הייתי רוצה שכל מפקד ידע שההשפעה של מנהל העבודה על כלל אנשי הטנ"א היא אדירה – לא רק מקצועית, אלא גם נפשית וערכית.
מנהל עבודה טוב רואה את כל התמונה: הוא שומר על הכשירות של הכלים, אבל גם על המורל של האנשים. הוא נמצא בכל מקום – בשטח, בשיחות, בהחלטות.
מה שהוא מקרין – מגיע לכל חייל וכל נגד בפלגת הטנ"א. וכשהאנרגיה הזו נכונה, מחוברת, מדויקת – נוצר שלם עוצמתי, יחידה שמסוגלת לכל דבר.