מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 28/04/2025

תאריך האירוע: 2025-04-28

מספר צפיות: 223

 פתיח מאת ניסים:

כשאני יושב מול רס"ר אליהו שונק ושומע את סיפורו, אני מרגיש גאווה גדולה.
אליהו מייצג את כל מה שאנחנו מקווים לראות בדור החדש של אנשי המקצוע בצה"ל – יסודיות בלתי מתפשרת, מוטיבציה גבוהה, אהבה אמיתית למקצוע והבנה עמוקה של שליחות.
בזמן שאחרים היו אולי מרימים ידיים מול עומס אינסופי, אליהו עמד יציב – עם חיוך, עם פתרונות יצירתיים, ועם מסירות שאין לה גבולות.
המורשת שהוא ממשיך, הרוח שהוא מביא איתו, והאכפתיות האמיתית לכל לוחם ולכל כלי – נותנים תקווה גדולה.
מול אנשים כמוהו, ברור לנו שהעתיד בידיים טובות.
אליהו שונק – דור העתיד של מערך האחזקה, דור שמוריש את הערכים לא רק במילים, אלא בעשייה יום-יומית, גם ברגעים הקשים ביותר.

הסיפור של אליהו

ניסים שואל: מה שמך המלא, מספר הטלפון ומצב משפחתי?
אליהו משיב: שמי אליהו שונק, אני נשוי.

ניסים שואל: ספר קצת על המשפחה שלך.
אליהו משיב: אשתי אור ואני יחד מגיל 15 ונשואים כמעט שנתיים. בעזרת השם, מצפים לילדה. אנו מתגוררים בבאר טוביה.

רקע צבאי

ניסים שואל: מתי התגייסת לצה"ל ובאיזה קורס השתתפת בבה"ד 20?
אליהו משיב: התגייסתי ביוני 2017. עברתי קורס מאחזק גנרטורים בבה"ד 20.

ניסים שואל: מה היה התפקיד הראשון שלך?
אליהו משיב: שירתתי כמאחזק גנרטורים בסדיר בחטיבת הנח"ל, ביצעתי טיפולים בשגרה, תיקוני תקלות ואחזקה בתרגילים.

בתחילת שנת 2024 השתחררתי מצה"ל ועברתי לשירות מילואים בחטיבה

  ספר על תפקידך

אליהו משיב:

בתפקידי כבוחן חטיבתי בעוצבת הקומנדו, בין 5 בפברואר 2020 ל-31 בינואר 2024, הייתי אחראי באופן מלא על תחום הגנרטורים והציוד הייעודי של כלל החטיבה והיחידות הכפופות לה – מגלן, דובדבן, אגוז ובית הספר לקומנדו.
מדובר במערך ענק, פרוש פיזית על פני עשרות נקודות קצה שונות – מהמטה החטיבתי ועד לכל פלוגה ופלוגה שפעלה בפריסה רחבה בארץ ולעיתים גם בחו"ל.

האחריות שלי כללה את ניהול כל משק הגנרטורים – מגוון עצום של סוגים ודגמים: גנרטורים קטנים וייעודיים לציוד רגיש, גנרטורים נגררים למערכות תקיפה ותקשורת, גנרטורים גדולים המיועדים להפקת חשמל למתחמים שלמים בשטח.
לכל פלוגה ולכל יחידה מבצעית היה ציוד ייחודי משלה, מה שהצריך הכרות מעמיקה עם כלל המערכות והשימושים.

במסגרת התפקיד:

ניהלתי שגרות טיפולים תקופתיים על פי שעות מנוע ונהלי יצרן.

איתרתי וטיפלתי בתקלות באופן יזום כדי למנוע כשלים במהלך פעילות מבצעית.

דאגתי לזמינות מיידית של חלקי חילוף – דבר קריטי כאשר חלק מהגנרטורים ייחודיים מאוד ודורשים תחזוקה מיוחדת.

ניהלתי קשר רציף ומדויק עם בעלי תפקידים רבים – מפקדים, אנשי לוגיסטיקה, בעלי מקצוע חיצוניים וגורמי מטה.

הייחודיות והערך המוסף המשמעותי של התפקיד נבעו מהעובדה שכל זה נוהל על ידי נגד אחד בלבד – אני.
לא היה צוות רחב, לא היו שכבות ניהול נוספות – האחריות הכוללת, המשימות היומיומיות, קבלת ההחלטות, פתרון הבעיות תחת לחץ, עמידה בסטנדרטים הגבוהים ביותר – הכל התבצע במקצועיות ובמסירות מוחלטת שלי.

ההשקעה האישית שלי הייתה טוטאלית:

שעות רבות מעבר לשעות התקן – כולל לילות, סופי שבוע, חגים.

זמינות מלאה לקריאות דחופות ולתקלות בכל שעה, מכל מקום.

תכנון אישי לפרטי פרטים – תעדוף טיפולים, הכנות לקראת תרגילים ומבצעים, מענה בזמן אמת תוך כדי תנועה.

דאגה מתמדת להבטיח שהגנרטורים ישמשו את הלוחמים בצורה הטובה ביותר – בלי שיהיו צריכים לדאוג או להתמודד עם תקלות בזמן שהם מתמקדים במשימות הקרביות.

בתוך מערכת גדולה כמו עוצבת הקומנדו – שמרגע היווסדה שמה לה למטרה להיות כוח חד ומקצועי בקצה המבצעי ביותר של צה"ל – ידעתי שהצלחת התחום שלי תורמת ישירות ליכולת המבצעית של הלוחמים.
הייתה לי תחושת שליחות אמיתית: כל גנרטור שפעל כראוי בשטח, כל משימה שהושלמה בהצלחה, כל לוחם שהצליח בתפקידו מבלי להתעכב בגלל ציוד – היו בשבילי מדד להצלחה האישית שלי.

לסיכום – ניהול תחום הגנרטורים בעוצבת הקומנדו היה הרבה יותר מסתם "אחזקה טכנית". זה היה שילוב של הבנה מערכתית, מסירות מוחלטת, רצון להצטיין, והשקעה אישית אינסופית – כי הבנתי שמאחורי כל גנרטור פועל, יש לוחמים שסומכים עליי בעיניים עצומות.

תפקיד נוכחי

ניסים שואל: באיזה תפקיד אתה נמצא כיום?
אליהו משיב: אני איש מילואים , בוחן גנרטורים של עוצבת הקומנדו במילואים, שנה ושלושה חודשים.

ניסים שואל: מה כולל התפקיד שלך כיום?
אליהו משיב: אני נותן מעטפת וסיוע לבוחן החטיבתי החדש, עובד בשיתוף פעולה עם חיילים סדירים ואחראי לגנרטורים והציוד הייעודי.

ניסים שואל: עם אילו מפקדים אתה עובד?
אליהו משיב: אני עובד מול מנהל העבודה, וקצין הטנא החטיבתי.

פעילות שוטפת

 ניסים שואל: מה חשיבות תחום הגנרטורים בשגרה ובחירום?
אליהו משיב:
בשגרה, הגנרטורים הם גורם מרכזי שמאפשר את קיומם של אימונים ותרגילים איכותיים בשטח. כל מערכת תקשורת, סימולטור, אמצעי שליטה ובקרה או מערכת הדמיה, נשענת על מקור חשמל עצמאי ואמין – והגנרטורים הם אלה שמספקים את האנרגיה החיונית הזו.
בלעדיהם, מערכות שלמות עלולות לקרוס ולא לאפשר את קיום האימונים כפי שתוכננו.
בחירום, המשמעות מתעצמת פי כמה: השהות הארוכה של הכוחות בשטח דורשת אספקת חשמל רציפה למערכות תקשורת, מערכות תקיפה, תצפיות, אמצעי ניווט ועוד. כל תקלה בגנרטור עלולה לפגוע ישירות ביכולת המבצעית של הכוח.
לכן, גם בשגרה וגם בחירום, תחום הגנרטורים הוא אחד מיסודות התפקוד המבצעי, גם אם לעיתים הוא מתרחש "מאחורי הקלעים".

ניסים שואל: איך נראה סדר היום שלך במילואים?

אליהו משיב:סדר היום שלי בשגרה היה עמוס, מדויק ודורש מיקוד מתמיד. הוא כלל:

מעקב יומי אחרי סטטוס הגנרטורים: פתיחת בוקר בבדיקת רשימת הכלים, תיעוד שעות העבודה, ווידוא זמני טיפולים קרובים, ותכנון עבודה יומי בהתאם לסדרי עדיפויות מבצעיים ואימוניים.

טיפול מונע ותיקונים: ביצוע טיפולים תקופתיים לגנרטורים בהתאם לשעות מנוע או לפי בעיות שעלו בשטח – החלפת שמנים, ניקוי מסננים, בדיקת מצברים, תיקוני תקלות חשמליות ומכניות.

יציאה לשטח: הגעה פיזית למקומות שבהם פרוסים הכלים – גם אם מדובר במרחקים גדולים – כדי לבצע תיקונים מיידיים או טיפולים מונעים שלא ניתן לבצע בבסיס.

עבודה צמודה עם צוותים מקצועיים: שיתוף פעולה יומיומי עם בעלי מקצוע נוספים בטנ"א – בוחני רכב, בוחני חימוש וגנרטורים אחרים, קציני אחזקה, מנהלי עבודה – לטובת טיפול תקלות מורכבות יותר.

תיאום מול גורמי חוץ: תיאום טיפולים חיצוניים מול מוסכים, חברות שירות לגנרטורים ייחודיים, הזמנות של חלקים מיוחדים, ופתרון בעיות שדורשות מעורבות חיצונית מהירה.

ניהול משק חלקים: מעקב אחרי מלאי חלקי החילוף, ביצוע הזמנות לפי הצורך, תחזוק מחסן חלקים קטן זמין בשטח, כדי לא לעכב אף תיקון.

מענה לקריאות חריגות: בכל רגע נתון – גם מחוץ לשעות העבודה – הייתי מוכן לקריאה דחופה לתיקון תקלה או חילוץ גנרטור תקול משטח מבצעי או אימון.

סדר היום דרש ממני להיות כל הזמן עם יד על הדופק, לנהל במקביל מספר רב של משימות, להתעדכן בזמן אמת מהשטח, ולתעדף את הפעולות לפי רמת הדחיפות והחשיבות המבצעית.

למרות כל השגרה המאורגנת, תמיד ידעתי להשאיר מקום לבלת"מים – כי בשטח מבצעי וביחידה דינאמית כמו עוצבת הקומנדו, אין יום דומה לקודמו.
הייתי חייב להישאר זמין, גמיש, מקצועי וחדור תחושת שליחות – בכל רגע.

פעילות במלחמה

ניסים שואל: איך העבודה שלך השתנתה בזמן מלחמה?
אליהו משיב:
ברגע שהחלה המלחמה, כל שגרה שהכרתי התהפכה לחלוטין.
הלחץ היה מיידי: מהיום הראשון נדרשנו להפעיל כמות אדירה של ציוד – מערכות תקשורת, עמדות תקיפה, תצפיות, מתחמים מבצעיים – כולם דרשו אספקת חשמל רציפה ואמינה.
העבודה הפכה לאינטנסיבית פי כמה – כל תקלה הייתה קריטית, וכל דקה של עיכוב הייתה יכולה להשפיע על התפקוד הקרבי של הכוחות בשטח.

לא הייתה חלוקה ל"זמני עבודה" – היינו בכוננות מלאה 24/7.
כל יום כלל אינסוף התרוצצויות בין מתחמי הפלוגות, מטה החטיבה, עמדות התקשוב, וכל מקום שבו דרשו מענה מיידי.
רוב הזמן עבר עליי בנסיעות מהירות בשטח בין כלי אחד לשני – לעיתים תחת איומים של ירי, איום מתמיד מחדירות, ולעיתים פשוט בתוך סביבה עמוסה, רועשת, לחוצה עד הקצה.

ניסים שואל: ספר על מקרה של אילתור טכני בזמן המלחמה.
אליהו משיב:
באחד הימים, תוך כדי טיפול שגרתי בשטח, שמתי לב למשהו שהדליק לי נורה אדומה: מיכלי הדלק של כמה גנרטורים התחילו להתמלא באבק ולכלוך.
זה היה בשטח לחימה, לא באזור סטרילי – כל תנועה של רכב, כל משב רוח, היה מעלה ענני אבק שהיו מחלחלים דרך פתחי התדלוק.
המחשבה הראשונה הייתה – אם לא נפתור את זה מיד, המערכות יתחילו לקרוס אחת אחרי השנייה בגלל דלק מזוהם.

בלי לחכות, פניתי לבוחן רכב שעבד איתנו – הסברתי לו את הבעיה, ותוך כמה שעות בנינו יחד פתרון:
הוא לקח סוללה חזקה מתקשוב, חבר אליה חיווט למשאבת דלק ישנה, הרכיב מתג הפעלה מאולתר – ויצר לנו משאבה ניידת חשמלית.
באמצעותה יכולתי לשאוב את הדלק המלוכלך ישירות ממיכלי הגנרטורים, לנקות אותם מבלי להפסיק את פעולת הכלים, ולאפשר את המשך הפעילות המבצעית ללא הפרעה.

המשאבה הזו הפכה תוך זמן קצר לכלי מרכזי – כל פעם שהיו בעיות דלק, הייתי יוצא עם המשאבה לשטח, מתמודד עם התנאים הלא פשוטים, מתמרן בין כלי לכלי, מנקה מיכלים בלחץ, ומאפשר המשך פעילות קריטית.

מעבר לסיפור הספציפי הזה – זה היה רק דוגמה אחת לאינספור מצבים שבהם נדרשנו לאלתר פתרונות בשטח:

תיקוני חיווט חשמל תחת גשם שוטף.

החלפת מצברים עמוק בלילה, באמצע מתחם מבצעי.

סחיבת חלקים במשקל כבד בתנאי שטח קשים, לעיתים בריצה כי הכלי מושבת קרוב מדי לעמדות לחימה.

טיפול בכלי שקרס באמצע פעילות מבצעית – לעיתים תחת סכנת ירי – מתוך הבנה ברורה שהגנרטור הזה מחזיק עמדת תקשורת קריטית.

העבודה במלחמה לא הייתה רק תיקון תקלות טכניות – זו הייתה מלחמה יומיומית על שמירת הכשירות המבצעית של החטיבה.

כל משימה, כל תיקון, כל פעולה שביצעתי – הייתה לא רק הצלת ציוד, אלא עזרה ישירה להצלת חיים ותפקוד הכוחות.

תיקונים תחת אש – מבפנים

אליהו משיב:
כשאני מסתכל אחורה על הימים הראשונים של המלחמה, אני נזכר בעיקר בתחושת הדחיפות האינסופית.
כל פעולה שביצעתי – פתיחת ברגים, החלפת מצבר, חיבור כבל – הרגישה כאילו יש לה משמעות הרבה יותר גדולה מאשר רק "לתקן כלי".
ידעתי, והרגשתי עמוק בבטן, שכל גנרטור שמוחזר לפעולה תחת הלחץ, כל כלי שממשיך לפעול, הוא עוד חוליה שמחזיקה את החטיבה לוחמת ויעילה.

השטח היה רועש, עמוס, מאובק.
לא היה רגע של שקט – כל הזמן תנועה של כוחות, פיצוצים מרחוק, קריאות ברשת הקשר.
היינו זזים במהירות בין נקודה לנקודה – לפעמים על כבישים, לפעמים בשטחי עפר – מתקנים מה שצריך, עוקפים מכשולים, מתמרנים בין לוחמים, כלי רכב, טנקים, תצפיות. הפסקות כמעט ולא היו.יכולתי למצוא את עצמי יוצא באמצע הלילה עם פנס על המצח, עוצר ליד כלי מושבת, מתכופף בבוץ או על אספלט חם, מפרק חלק, מתקן, מחבר, מנקה. תוך כדי שאני עובד, הראש כל הזמן חושב:
האם המערכת הזאת תחזור לעבוד? האם הספקנו בזמן? האם אנחנו מצליחים לשמור על הקצב של החטיבה?

לא פעם מצאתי את עצמי עובד בזמן שמסביבי עוברים לוחמים בדרכם למשימה, חלקם מתכוננים ליציאה, חלקם כבר מותשים מהשטח.
היה לי ברור – הם צריכים לסמוך עליי בעיניים עצומות.
הם לא צריכים לדעת מה קורה מאחורי הקלעים. הם צריכים לדעת שהציוד יעבוד, פשוט יעבוד.

וכשהייתי מצליח – כשהגנרטור היה נדלק מחדש, כשהאור היה חוזר להאיר מתחם תקשורת, כשהמערכת הייתה פועלת מחדש – הייתה בי תחושת ניצחון קטנה, פנימית.תחושת סיפוק ענקית, שקטה, שאומרת:

"עשיתי את שלי. עזרתי למישהו להצליח. אולי גם שמרתי על חייו."

ברגעים הכי לחוצים – כשמתקנים תחת איומים, כשאין חלקים, כשצריך לאלתר – למדתי להישען על משהו אחר: על האמונה שלי בעצמי, על המקצועיות שבניתי במשך שנים, ועל הידיעה הברורה שגם אם קשה, גם אם יש פחד ברקע – אני יכול.אני יודע. אני שם.

זו לא רק עבודה טכנית. זה לב פועם. זו שליחות אמיתית.

אתגרים במלחמה

ניסים שואל: מה היה האתגר הכי גדול שחווית בתפקיד?
אליהו משיב:
האתגר הכי גדול שחוויתי היה ההתמודדות עם עומס אדיר של תקלות – כולן בשטח, כולן תחת לחץ מלחמתי אמיתי.
ברגע שהחלה המלחמה, לא היו "תקלות רגילות" – כל תקלה הפכה להיות קריטית.
הגנרטורים עבדו ללא הפסקה, בתנאי אבק, חום, גשם, עומס עבודה – מה שהוביל לשחיקה מואצת, תקלות במערכות דלק, קצרים חשמליים, בלאי מואץ של החלקים.

עשרות תקלות ביום, מתפרסות על פני שטח עצום, בכמה מוקדים במקביל – והכל דורש טיפול מיידי.
הרגשתי לפעמים שאני רץ נגד הזמן – מגיע לכלי תקול, מתקן, ורץ לכלי הבא, בלי הפסקה.
המשימה שלי הייתה ברורה: לא לאפשר לאף משימה להיתקע בגלל גנרטור תקול.

נעזרתי באנשי קבע, בחיילים, בחברים למקצוע – בנינו יחד מערך תמיכה מהיר, כל אחד ידע את תפקידו, זרמנו משטח לשטח, טיפלנו, אילתרנו, עבדנו כתף אל כתף.
גם כשלא היו שעות שינה, גם כשלפעמים עבדנו עם ידיים שחוקות מרוב עבודה – לא עצרנו.
הייתה בכולנו הבנה עמוקה: זה לא "רק ציוד" – זה קו החיים של הלוחמים.

פתרונות במצבי חוסר

ניסים שואל: איך מתמודדים עם חוסרים בחלקים?
אליהו משיב:
במלחמה, חוסר בחלקים הוא כמעט מצב נתון.
לא תמיד יש פילטר מתאים, לא תמיד יש מצבר מתאים, לפעמים חסרה משאבת דלק, כבל חשמל או אפילו ברגים ייחודיים.

כשהמציאות מכתיבה מחסור – נכנסים לפעולה שני דברים: יצירתיות ו-קשרים מקצועיים.

יצירתיות בשטח:
במקום לחכות לחלק חדש, הייתי לוקח חלקים תקינים מכלי אחר לא פעיל, מבצע התאמות, מאלתר מחברים חדשים, בונה פתרונות מאולתרים אבל אמינים – העיקר שהגנרטור יחזור לעבוד וימשיך לתמוך במשימה.

קשרים מקצועיים:
ניצלתי כל קשר שהיה לי עם מחסנים, יחידות אחרות, ספקים אזרחיים שאיתם אנחנו עובדים – מבצע שיחות, מבקש ציוד בהול, דואג להובלות מיוחדות.

הרעיון היה אחד: לא להיתקע. לא לחכות. לא להוריד ידיים.
גם אם נדרש לאלתר, גם אם צריך לחשוב מחוץ לקופסה, גם אם צריך לבנות חלק זמני עד שיגיע המקורי – המטרה היא לאפשר ללוחמים להמשיך לנוע ולהילחם.

היבטים אישיים ומנהיגותיים

שמירה על מוטיבציה ומורל

ניסים שואל: איך אתה שומר על המוטיבציה והמורל של הצוות?
אליהו משיב:
שמירה על המוטיבציה והמורל של הצוות, במיוחד בתנאים הקשים של שגרה מבצעית ומלחמה, היא משימה יומיומית שמתחילה ונגמרת בדבר אחד – להיות שם בשבילם, באמת.

אני דואג לכל אחד מהחיילים והנגדים גם בפן האישי וגם בפן המקצועי:

ברמה האישית:
אני מקפיד להכיר כל אחד מהחיילים שלי לעומק – לדעת מי הוא, מה מעסיק אותו, מה הקשיים שלו, ואיפה הוא צריך תמיכה.
אני לא מחכה שהם יבואו אליי – אני ניגש אליהם, שואל, מתעניין, מוודא שהם יודעים שהדלת שלי תמיד פתוחה, לכל דבר.
הם יודעים שאם יש בעיה בבית, עייפות קשה, או קושי מנטלי – אני הראשון שיפעל לעזור, להקשיב, למצוא פתרון.

ברמה המקצועית:
אני שם דגש חזק מאוד על פיתוח מקצועי. אני מלמד אותם, חונך, מדריך בשטח ולא משאיר אף אחד מאחור.
אני מסביר לא רק איך לעשות – אלא גם למה, כדי שיבינו את המשמעות של מה שהם עושים.
התחושה שלהם שהם הופכים להיות מקצוענים, שהם משתפרים, שהם שולטים בכלי ובציוד – היא מקור ענק למוטיבציה פנימית.

מעבר לכך, אני יוצר תחושת הצלחה וגיבוש:

אני מקפיד לחגוג הצלחות – גם הקטנות.

אם גנרטור חזר לפעולה אחרי מאבק קשה, אם הצלחנו להרים מתחם תקשורת בזמן – אני עוצר, מציין את זה בפני כולם, מחזק ומפרגן בקול רם.

אני מקפיד לעבוד איתם בצוות, לא מעליהם – להרגיש שכולנו יחד באותה סירה.

יוזם מפגשים קצרים, שיחות סיכום שבועיות, מילה טובה בסיום יום עבודה קשה.

דואג שהם ירגישו שמה שהם עושים לא מובן מאליו – אלא מוערך, חשוב, ומרכזי להצלחת המשימה.

במיוחד בשטח, כשעובדים ימים שלמים בלחץ, עייפות ושחיקה – המילה הטובה, החיוך, התחושה שמישהו רואה את המאמץ שלך – הם אלו שעושים את ההבדל בין חייל עייף שמתפקד כי הוא חייב, לבין לוחם מקצועי שנותן את הלב גם ברגעים הקשים ביותר.

בסופו של דבר – האנשים הם הלב של כל המערכת.
כשהם יודעים שמאמינים בהם, סומכים עליהם, ומעריכים אותם – הם יעשו מעל ומעבר. ואני שם כדי להזכיר להם את זה כל יום מחדש.

חינוך חיילים צעירים למקצוענות

ניסים שואל: איך אתה מחנך חיילים צעירים להיות מקצוענים?
אליהו משיב:
חינוך חיילים צעירים להיות מקצוענים הוא תהליך מתמשך, שנבנה צעד אחרי צעד – והוא מתחיל במתן כל הכלים האפשריים כבר מהיום הראשון.

אני מאמין שהבסיס למקצוענות הוא שילוב של ידע, ניסיון, ואחריות:

ידע: אני דואג ללמד את החיילים לא רק איך לבצע פעולה, אלא גם להסביר להם את העקרונות שמאחוריה – למה עושים את זה כך, מה המשמעות של כל שלב, ואיך כל פעולה שלהם משפיעה על המערכת כולה.
למשל, כשאני מלמד חייל איך לבצע טיפול תקופתי לגנרטור, אני מסביר לו גם איך שמן מנוע משפיע על אורך חיי הכלי ומה יקרה אם יזניח את זה.

ניסיון: אני לוקח חיילים לשטח – לא משאיר אותם ללמוד רק "על יבש".
הם עובדים איתי כתף אל כתף בתיקונים אמיתיים, מתמודדים עם תקלות אמיתיות, מרגישים לחץ אמיתי של שטח.
אני לא מפחד לתת להם אחריות – להעמיד אותם במצבים שבהם הם צריכים לחשוב, להחליט, לבצע – כשאני מלווה אותם מהצד.

אחריות: מקצוענות אמיתית מגיעה כשהחייל מרגיש בעל הבית על הכלי או המשימה שלו.
אני מלמד אותם לא לחכות שיגידו להם מה לעשות – אלא ליזום, לחשוב קדימה, לבדוק בעצמם, לקחת אחריות על התוצאה.

אני מאמין בחניכה דרך דוגמה אישית:
אני נמצא איתם בשטח, מתלכלך איתם בידיים, לא דורש מהם משהו שאני לא הייתי עושה בעצמי.
דרך זה אני מעביר להם את המסר – מקצוענות זה לא רק לדעת, זה להרגיש מחויבות אמיתית למה שאתה עושה.

דוגמא ממנהל העבודה

א. מנהל העבודה של חטיבת הקומנדו, תמיד אומר: "טכנאי אמיתי לא רק יודע לתקן – הוא גם יודע לשאול את השאלות הנכונות."
לכן הוא דורש מהחיילים שלו לתחקר כל תיקון שביצעו, להסביר מה למדו ממנו ומה יעשו אחרת בפעם הבאה.

לסיכום:
חינוך למקצוענות הוא תהליך של ליווי, העצמה ואחריות אישית.
אני מלמד אותם בראש ובראשונה להיות אנשי מקצוע אמיתיים – לא רק מתקנים של תקלות, אלא אנשים שחושבים, לוקחים אחריות, ורוצים להשתפר כל הזמן.
כי בסופו של דבר, חייל מקצוען הוא זה שבשעת חירום יעמוד ויתפקד – לא בגלל שמישהו מסתכל עליו, אלא כי הוא יודע שזו השליחות שלו.

 השפעת העבודה על החיים האישיים

ניסים שואל: איך העבודה משפיעה על חייך האישיים?
אליהו משיב: העבודה שלי, במיוחד בתקופות אינטנסיביות כמו מלחמה, משפיעה מאוד על החיים האישיים.
מעבר לשעות העבודה הארוכות, ללילות ללא שינה, ולתחושת הזמינות המוחלטת שנדרשת ממני – יש את האתגר הכי קשה: המרחק מהבית.

אני נשוי לאור, אשתי האהובה, ואנחנו יחד מגיל 15.

במהלך היום כמעט ולא יכולתי לדבר איתה. לפעמים הייתי מצליח לשלוח הודעה קצרה, "הכל בסדר, אוהב אותך", ולהמשיך הלאה, תוך כדי ריצה לכלי הבא שצריך טיפול.
בערב, אם התפנה רגע, הייתי מתקשר לשמוע איך היא מרגישה – והלב היה נקרע לשניים: מצד אחד לדעת שהיא חזקה, גאה בי, תומכת בי בלי תנאים; מצד שני, תחושת חוסר האונים – שאתה רחוק כשכל מה שאתה רוצה זה להיות שם, לידה.

זה לא קל לנהל קשר מרחוק תחת אש – לא בשטח ולא בבית.
כל שיחה קצרה הייתה יקרה מפז. כל חיוך ששלחה לי בתמונה היה זריקת כוח. כל מילה טובה שלה הזכירה לי למה אני עושה את מה שאני עושה.

ההבנה העמוקה של אור למהות התפקיד שלי, התמיכה הבלתי נגמרת שלה, הסבלנות, האהבה – אלו הדברים שנתנו לי את היכולת להמשיך לתת את כל כולי למקצוע ולמשימה – גם ברגעים שהלב היה רוצה לברוח הביתה.

ללא התמיכה שלה – אין ספק – לא הייתי יכול לעמוד בעומס המטורף הזה.
היא הייתה העוגן שלי. החלק האמיתי שגרם לי להמשיך לחייך גם כשכבר לא היה כוח.

מבט לעתיד וסיכום

ניסים שואל: מה החלום או השאיפה שלך להמשך הדרך?
אליהו משיב:
החלום שלי הוא להמשיך להתפתח מקצועית, לצמוח בתפקידים משמעותיים יותר ולהמשיך להיות איש מקצוע מצטיין בכל תחום שבו אעסוק.
אני רואה את דרכי בצה"ל כחלק מתהליך אישי מתמשך של למידה, התמחות והובלה.
הניסיון שצברתי, האתגרים שהתמודדתי איתם, והערכים שספגתי בשטח – כולם מלווים אותי קדימה ומניעים אותי לרצות לעשות יותר, לדעת יותר ולהיות טוב יותר בכל יום מחדש.
יש לי תשוקה אמיתית להמשיך ולהכשיר דורות חדשים של טכנאים ואנשי מקצוע – להעביר להם את כל מה שלמדתי, את האמונה במקצוע, ואת תחושת השליחות שהוא דורש.

אני מאמין שדרך התמדה, עבודה קשה ואמונה אמיתית בשליחות – אפשר להגיע רחוק.
אני מסתכל על הדרך שעברתי עד עכשיו – מהחייל הצעיר, דרך ההתמודדות בשטחי הלחימה ועד לתפקידי כמוביל מקצועי – ומלא תחושת סיפוק והכרת תודה על כל צעד.

העתיד מבחינתי הוא אופטימי מאוד.
אני רואה את עצמי ממשיך לגדול, להעמיק, ולהשפיע לטובה על סביבתי – גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אישית.
המטרה שלי היא להמשיך להיות חלק ממערך הלחימה והאחזקה של צה"ל גם במילואים, לתרום מניסיוני ומהיכולות שלי, ולסייע להכשיר את הדור הבא – דור שיידע לעמוד בקצה המשימה, גם ברגעים הכי קשים.

 איך היית מסכם את תרומתך במלחמה הזו?

אליהו משיב:במהלך המלחמה גיליתי בעצמי כוחות שלא הכרתי – עמידה בלחצים עצומים, עבודה צוותית תחת עומס מטורף, מיקוד בלתי מתפשר במשימה, ואכפתיות אינסופית לכל כלי ולכל לוחם.
הרגשתי שאני לא רק מטפל בציוד – אני מחזיק בידיים שלי את היכולת של החטיבה להילחם, להתקדם, ולנצח.
כל פעולה שביצעתי – קטנה כגדולה – הייתה חלק מתהליך עצום של תמיכה במאמץ הקרבי.

ניסים שואל: איך היית מנסח את מהות התפקיד שלך במשפט אחד?
אליהו משיב:

"לאפשר את המשכיות הלחימה בכל מצב ובכל מחיר – תוך שמירה על מקצועיות מלאה, מסירות ואמונה שלמה בחשיבות התפקיד."