מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 17/10/2023

תאריך האירוע: 2023-10-10

מספר צפיות: 342

סיפורו של החייל הבודד האוקראיני סגן אנדריי פושיבאי, בתפקידו האחרון לפני שהשתחרר היה קצין חימוש בבסיס של חיל התותחנים, לאחר שחרורו התגייס כנראה למשטרה ונהרג בקרבות בדרום

סיפורו של אנדריי

סיבת עלייה: המשמעת הרופפת בצה"ל לעומת הצבא האוקראיני (הכל יחסי)

שנה וחצי – זה כל מה שהיה צריך סגן אנדריי פושיבאי בצבא אוקריאנה על מנת להפוך מילד לגבר. "שם מתייחסים לצבא כמו לאוניברסיטה של החיים", הוא מסביר. "אתה לומד להסתדר לבד. נכנס ילד קטן, ואחרי שנה וחצי של ניתוק מהחיים שהכרת אתה חייב לשרוד, לצאת משם גבר".

פושיבאי, שנולד בכפר קטן בדרום אוקראינה, התגייס בשנת 2002 לחטיבת משמר הנשיא, ושם הגיע לאחד מהגדודים המבצעיים, שייעודם, מעבר להגנת הנשיא, הוא שמירת הסדר ברחובות ופיזור הפגנות מיוחדות. סוג של סיירת מג"ב, אם תרצו, כולל הוואסח, וסדר יום נוקשה שלא רואה ממטר את זה של כל סיירת אחרת. "המשמעת הייתה ברזל", הוא נזכר. "כל יום מתחיל באימון בוקר שמתחיל בדיוק בשעה 6:00 כשיש תזמורת שמנגנת את אותו השיר כל יום בזמן שעושים את התנועות. היו ימים שהמפקדים היו מעירים אותנו בבוקר, מדליקים גפרור ועד שהוא כבה, כולם חייבים לעלות על מדים. לא להצליח? אין דבר כזה. חייבים".

גם ת"ש הוא מושג שבלתי ניתן לתרגמו באוקראינית. שם אין מש"קית ת"ש, והמשכורת הממוצעת של חייל עומדת על כעשרה שקלים בחודש. היציאות הביתה גם הן לא קיימות – רוב החיילים רואים את אמא פעם בשירות. פושיבאי, למשל, סגר את כל השירות שלו בבסיס. פתאום 28 לא נראה כל כך נורא, מה? "חוסר הברירה הזה מוליד בך תכונות מסוימות", הוא מסביר, "בחצי השנה הראשונה למשל, למדתי איך לא לישון חצי לילה, כדי להיות ערני כשהמפקדים ייכנסו לחדר בהפתעה, ואני אדע להגיב. זאת המציאות".

שלושה חודשים בבית הספיקו לפושיבאי עד שהחליט שהוא רוצה לטעום מעולמות אחרים, ולעלות ארצה. "רציתי לנסות חיים אחרים", הוא אומר. "עברתי בתקווה למצוא חיים נוחים יותר, שקטים יותר. הייתה לי הזדמנות, והלכתי על זה. חוץ מזה, לספר בכפר שאני נוסע ללמוד בישראל, זה כמו להגיד כאן שאני טס ללמוד פיזיקה בהרווארד".

בשלב מסויים פושיבאי עשה הפסקה בלימודים, הרים טלפון ללשכת הגיוס, וזמן קצר לאחר מכן עלה על מדים. הוא התגייס בגיל 24, ולמרות שחשב שעבר את הנורא מכל בשירות באוקראינה, היה לו לא קל להתרגל לראש הצה"לי. "כל פעם שחשבתי שצה"ל לא יכול להפתיע אותי יותר, הופתעתי מחדש", הוא צוחק. "למשל, כשאמרתי לחברים שלי מהבית שראיתי בנות לוחמות, הם היו בשוק, וגם כשאמרתי להם שיוצאים הביתה בסופי השבוע. גם היה לי מוזר שדאגו לי ממש כשהתגייסתי, כי הייתי חייל בודד. כאן זה אחרת, חייל זה מישהו שדואגים לו, שאכפת ממנו, וזה היה כיף".

מתוך כתבה במאקו - קישור לכתבה - https://www.mako.co.il/pzm.../Article-f9bc66b3395a231006.htm