מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 26/08/2022

תאריך האירוע: 1973-10-24

מספר צפיות: 880

סיפור אישי של קח"ש הגדוד (אל"ם מיל')  זאב (אנוליק) אלון וצוותו

יעוד הגדוד בשגרה:

• מפקד הגדוד אביגדור קהלני (בסיום המלחמה קיבל את עיטור גיבור ישראל)
• סגן המפקד איתן קהולי
• הגדוד מבצע אימוני צמ"פ, מכשיר בוגרי מקצועות שריון לפעול כצוות, כמחלקת טנקים וכפלוגת טנקים. בסיום ההכשרה מוכרזים אנשי הצוות כצוות מבצעי.
•  בגד' 4 פלוגות בנות 11 טנקים בכל פלוגה, פלוגת מפקדה מורחבת ומפג"ד.
•  כל הטנקים מאוישים ומתאמנים יום ולילה.
•  הגד' ממוקם בסיני בחצי הדרך בין רפידים לטסה, ומוקף בשטחי האש.
•  השלד המרכזי של התחזוקה, חימוש.  קשר ורפואה מבוסס על נגדים מקצועיים ואיכותיים.

שיטת האחזקה (שגרה בסיני)

•  לכל פלוגה חוליה טכנית בעלת ידע מקצועי מעולה, בפיקוד נגד (סמל טכני ועוד 3 מכונאים פלוגתיים, חשמלאי, חמש צריח וטכנאי קשר).
• במהלך רוב שגרת האימונים החולייה או חלק ממנה ממתין במגורי הפלוגה לדווח על תקלה.

•  במקרה של תקלה טכנית נוצר קשר אלחוטי בין מט"ק הטנק התקול לסמ"פ שמדווח למפקד החולייה לברור הליקוי.
•  הרס"פ חובר עם נ.נ. מהשטח לחוליה בגדוד, אוסף את בעל / בעלי המקצוע כ"ע וחלפים הנחוצים לתיקון ומוביל אותם לטנק בשטח.
• בתקלות מעל רמת החולייה או שנדרשים אמצעים נוספים (מנוף, חלפים נוספים, דרג ב' וכו') מועברת דרישה למשרד הקח"ש להמשך טיפול ומעקב.
• בימי שישי ביצוע טפ"ש יסודי, ביקורת ומסדרים.
• משרד הקח"ש מרכז מהפלוגות כל ערב דוח כשרות, על מנת להיערך לפעילות אחזקה בלילה.
•  בפלוגת המפקדה מחלקת חימוש, בפיקוד קצין, הכוללת מחסן חלפים, מסגריה, נשקיה (לאחזקה), מח' רכב ונגמ"ש, צב"מ  וצהר"ם.
•  הגדוד מקושר לצורכי אחזקה לפלגה של פלוגה א' מיחש"מ 650 (גוליס) היושבת במתחם הגש"ח ברפידים.
• במשרד הקח"ש: נגד עוזר קח"ש, חוליית בוחנים גדודית ונגד מרכז דווחי שע"מ, מעדכן ומפיץ נוהלים והוראות קחש"ר ועורך מעקב דרג ב'. המשרד מאויש מ 06:30 עד 24:00 ויותר.

יעוד מערך האחזקה: כל סד"כ הטנקים כשיר מידי בוקר

לא הולכים בלילה לישון עד שכל הטנקים כשירים

באוק' 73 הייתי כבר קח"ש גדודי כחצי שנה, כל העשייה של מערך החימוש בגדוד היה סביב משימה אחת: כשרות הטנקים והעמדת כל סד"כ 4 הפלוגות כשיר מידי בוקר לאימונים.

מטה הגדוד מקצועי ומגובש חברתית ופועל בהרמוניה.

פריסת מערך האחזקה :

• פל' ו' : מ"פ יאיר סווט ז"ל - סמל טכני  דחבש יאיר
• פל' ז' : מ"פ מנחם אלברט – סמל טכני  פרידמן (פרי) יעקב
• פל' ח' : מ"פ אמי פלנט – סמל טכני  דאוד חכם יוסף ז"ל
• פל' מ' : מ"פ אמנון לביא – סמל טכני  פרומוביץ קלמן
• פל' מפקדה : מ"פ חסון  - מ"מ מח"ג אוחיון מאיר
• עוזר קח"ש וויס (מורג) יעקב
• עוזר קח"ש לדווחי שע"מ ומעקב דרגי ב'  יואל חרקובסקי.

מלחמת יום הכיפורים 1973 - מצב פתיחה  (כוננות ראש השנה)

בערב ראש השנה זומנו כל קציני הגדוד מסיני למפח"ט 7 במחנה תימן בב"ש להרמת כוסית עם המח"ט יאנוש בן גל. בדברי הברכה ציין יאנוש כי יש סימנים להגברת הכוננות בצבאות ערב עד חשש למלחמה, לא הבנו מהיכן הוא הוציא את הידיעות האלו מאחר ואנו בסיני היינו שקועים באימונים ולא קשובים להערכות מודיעין שונות.

בסיום הרמת הכוסית התפזרנו לחופשת ראש השנה, כל אחד לביתו. הגעתי הביתה לפתח תקווה בשעות הצהרים ואימי מסרה לי שצלצלו מהצבא יש כוננות ובשעה 14:00 יאספו אותי.

אכן בשעה הנדונה הגיע הסמג"ד עם הטנדר וחלק מקציני המטה ונסענו לשדה התעופה במחניים לקלוט שתי פלוגות טנקיסטים שהוטסו מרפידים בסיני. בשדה במחניים כבר המתינו אוטובוסים להסיע את החיילים לרמה.

החוליות הטכניות הפלוגתיות עלו בטיסה עם אנשי הצוות והצטיידו רק בארגזי כלים.

עם תחילת דמדומי הערב עלינו למחנה ירדן ברמה"ג  שרק אז התחילו לבנות אותו וכל מה שהיה במחנה היו רק משטחי כורכר במקום שבו יבנו מאוחר יותר הסככות, לא גג לא חשמל.

במחנה ירדן קיבל אותנו נגד מחטיבה 188 והראה לנו 22 טנקים העומדים "ברזלים" (לפי שיטת האחסנה בהכן שהייתה מקובלת לפני מלחמת יום הכיפורים) ללא תחמושת, זווד, קשר, אופטיקה או נשק, חלקם אף לא הניעו. הזווד והתחמושת היו מפוזרים ברחבי המחנה במחסנים שונים.

לא קיבלתי פקודת אחזקה או תדריך לא מגורמי החימוש בחטיבה 7 ולא בתוך הגדוד – המשימה שלאורה פעלתי הייתה הכשרת כל הטנקים לפי פק"ל חטיבה 7 .

לא היה ברמה"ג גורם אחזקה המקבל ומחבק את הגדוד. אין קישור למתקן אחזקה. (חלפים, דרג ב', סיוע במנוף).

נסעתי לסדנא נפח לביקור הכרות ולתאם משיכת חלפים ותיקוני דרג ב'. סדנא נפח – שלוחת סדנא 704 מכורדני (לימים סדנא שמשון בצומת גולני) מסרבת, שולחת אותי לקבל אחזקה בגוליס, כי אנחנו לא שייכים לפיקוד צפון.  ערב ראש השנה ואין עם מי לדבר !

כל ניסיונותיי להתקשר מהסדנא למפקדת החטיבה לא צלחו .

בנוסף לצרה הנ"ל, צה"ל נמצא באותם ימים במעבר והחלפה של המקטי"ם מ 8 ספרות ל 9 ספרות (חישוב הסיפרה הנוספת הוא תרגיל מתמטי עפ"י נוסחה), אין קטלוגים חדשים.  הסדנא דורשת ביצוע הזמנת חלפים לפי מק"ט חדש. מסרבים לנפק חלפים בתמורה מבלי שקודם ניתן את הפריט בלאי. (לא מקובל בטנקים לפרק חלפים תקולים אם אין לך ביד את החילופי התקין.) תיקוני רכב ב' יבוצעו בסדנא בת גלים בחיפה.

בכל הימים והלילות שבאו לאחר מכן עסקנו בהכשרת הטנקים.

ביום שלישי קרא לי המג"ד, אביגדור קהלני ואמר לי לטוס עם מ"פ פל' ו' יאיר סווט ז"ל לסיני ולהביא בטיסה מרפידים  למחניים את שאר שתי הפלוגות הנותרות.

 את הטנקים לפלוגות האלו קיבלנו בפילון ומצבם לא היה שונה ממצב הטנקים שקיבלנו במחנה ירדן. את הטנקים שקיבלנו בפילון העלנו בנסיעה ע"ג הזחלים מפילון למחנה ירדן.

ארגון מערך האחזקה הגדודי

חיילי החימוש בגדוד : בחטפי"ם ובפלוגת מפקדה, רק עם ידע בסיסי בחיילות מסיום הטירונות (נווט, קשר, הפעלת נשק מחלקתי). ושובצו על גבי זחלמי בנזין אחידים לא מוכרים וללא נהגים. רק לאחר ביקור של סמח"ט 188 במחנה ירדן החלו בסדנא לתת לנו שרות אך בסייגים שונים. שבוע של מאמץ עילאי שנמשך יום ולילה של כל מערך האחזקה הגדודי (חטפי"ם ובוחני הגדוד) , מכשיר את הטנקים, חימוש וזיווד וסידור הטנקים לפי פק"ל חט' 7.

המג"ד קהלני, לוחץ לבצע נסיעה עם הטנקים על מנת לעמוד על כשירותם ועל מנת שהנהגים הרגילים לדיונות החול של סיני יחושו בהבדל של נהיגה ברמת הגולן הסלעית. בחמישי הגדוד מדלג בנסיעה על הזחלים ממחנה ירדן למחנה עגבנייה צפונית לצומת נפח.

באותו היום, אנו מקבלים נגמשי"ם  M113 (ברדלס) אחידים עם נהג ומפקד מ"כ חרמ"ש,  מגד' 75, החטפי"ם משובצים על הנגמשי"ם האחידים (בפעם הראשונה) כולל התאג"ד ונגמשי הפינוי. ביצענו אלתור והסבת הנגמ"ש לרק"מ אחזקה - פרוק כל התכולה הפנימית של הנגמ"ש והכנסת ארגזי צמ"ש, קשירת חלקי מזקו"ם בסרטי פעולה על דפנות החיצוניות של הנגמ"ש.  חוסר קשר מתמשך עם הרמה הממונה (חימוש חטיבה 7 או חטיבה 188 או אוגדה 36).

אין לי פקודת  אחזקה ולא קיבלתי תדריך.

אני מנסה מספר פעמים לצלצל מסדנא נפח לחימוש החט'  בבאר שבע, לא מצליח לדבר עם אחד הקצינים, משאיר הודעות אף אחד לא חוזר אלי וכלום לא קורה.

אני מבין שאני לבד, ללא יד מקצועית מכוונת, מדריכה או חונכת – אני לבד. חיילי החימוש סומכים עלי ורואים בי סמכות מקצועית ופיקודית. המפי"ם כמו בסיני רגילים שצוותי החימוש ואני נפתור כל בעיית אחזקה.

  סדנא נפח מקלה במעט על המגבלות לסיוע בדרג ב', הספקת חלפים.  אין לי קישור לדרג ב' בחרום גש"ח / פלק"ד. לא יודע מי מצדדי ומי מאחורי, מכיר ברמה רק את סדנא נפח. לא מצליח להקים קשר עם חימוש החטיבה.   .מ"פ מפקדה נשאר בסיני. חלק מחיילי המח"ג שהגיעו עם הדרגים לא מבינים פיזית ונפשית לאן הגיעו ומדוע השתנו התנאים של סידורי הלינה, הכלכלה וכו'. בחמישי בלילה ובשישי בוקר, מתקבלות ידיעות שונות בנוגע ללו"ז הצפוי לתחילת המלחמה ביום הכיפור (יום שבת). חיילי החימוש משפצרים את הנגמש"ים ומבצעים תיקונים אחרונים בטנקים. 

ביום שישי (ערב יום כיפור) בסביבות 10:00 המג"ד שואל מי מקציני המטה רוצה לצאת הביתה, הד"ר נשוי + ילדה, הקמב"ץ שגר בסביבתו ואני בעל הרכב, מתארגנים ויוצאים מיד הביתה. בת"א מגיעים לביתו של הד"ר אלכס אשל, אשתו צועקת מהמרפסת שצלצלו מהגדוד – תחזרו מיד, בהחלטה משותפת הוחלט על חופשת שעה +  ואז נחזור לגדוד.

בצהלה אימו של הקמב"ץ גידי פלד, מחכה במדרכה ואומרת צלצלו מהגדוד שתחזרו וחוזר חלילה. ואני נכנס הביתה בפ"ת ואימי שכבר גם קיבלה את אותו הטלפון כבר הבינה והכינה חבילה לקחת חזרה לגדוד, ביצעתי ביקורת פתע על ההכנות במטבח לארוחה מפסקת ונסעתי מיד לחברתי תמי בגבעתיים לגנוב כמה דקות של אושר.

אספתי חזרה את גידי ואלכס ודהרנו חזרה לנפח ברמה. הופתענו מאוד מכמות כלי הרכב שנעו בכבישים כי הרי זה ערב יום כיפור. הגענו חזרה בשעות הלילה המאוחרות. במרפסת המבנה של מפקדת הגדוד יושבים המפי"ם ומפנטזים איך תהיה המלחמה "ניכנס נפוצץ נשמיד ונצא מיד חזרה"

מלחמת יום הכיפורים 1973 – פתיחת המלחמה יום כיפור / שבת 14:00 

ערפל קרב מעובה

בצהרי יום הכיפורים (שבת) מתחילת תקיפה מסיבית של חיל האוויר וארטילריה הסורית  על מחנה נפח המרוחק מאיתנו בקו אויר כ – 350 מ', המג"ד בתדריך בנפח, קורא בקשר לפלוגות להתחיל בתנועה לרמפות.  הד"ר ואני יחד עם הדרגים נשארים לבד במחנה עגבנייה.  אין גורם גדודי המעדכן בתמונת הקרב או מרכז את המנהלות. (מ"פ מפקדה נשאר בסיני).

סמג"ד עסוק בלחימה, כל הנתונים המתקבלים, תמונת הקרב ופריסת כוחותינו הם מתוך האזנה לרשת מבצעים גדוד. הפניה הראשונה שקיבלתי היא שאלה של סמ"פ מאחת הפלוגות, מה לעשות עם התרמילים הריקים של הפגזים שירו, הסל צריח כבר מלא ואין מקום נוסף, הוא כמוני עוד לא הבין שאנחנו במלחמה.

חטפי"ם נעו עפ"י התרגולת בעקבות הפלוגות, עיקר העיסוק של החטפ"ים באותו הלילה הוא פינוי פצועים מהטנקים. לקראת שחר יום א' נוצר נתק פיזי בין הפלוגה לחט"פ. מפקדים נפגעים. לאחר יציאת הטנקים מצומת עגבנייה (נפח) נשארים במקומם (בררת מחדל) הדרג הגדודי הכולל :  נגמ"ש קח"ש עם בוחני הגדוד, נגמ"ש דוקטור, 2 - נגמשי תאג"ד ופינוי, אמבולנס, 2 משאיות ח"ח כבדה, משאית ציוד כללי, ריו חץ, מיכלית דלק, משאיות תחמושת.

האחזקה בקרב הבלימה

במוצאי שבת שעת הדמדומים לאחר שחלפו מספר שעות מפרוץ המלחמה - אף אחד לא מדבר איתנו, הסמג"ד עסוק בלחימה לא מאזין ברשת מחו"פ ומעיף אותנו מהרשת המבצעית של הגדוד.

קהלני המגד וזאב הקחש

מתוך הבנת גבולות הגזרה מהאזנה בקשר ברשת מבצעים, החלטתי בהתייעצות עם הד"ר על דילוג שלנו כולל הדרג מצומת עגבנייה (נפח) להקמת נפ"ח גדודי ראשון - מס' 1  על ציר ווסט – רוויה ,            כ – 500 מ' ממערב לצומת ווסט -  מרכז הגיזרה הגדודית.

במהלך הלילה (מוצאי שבת) קיבלו החטפים כל אחד בנפרד הוראות להישאר כל אחד במקומו ולא לנוע. מרגע זה חל נתק בין הפלוגה לחט"פ ולא הייתה יד מכוונת ברמה הפלוגתית. חטפי"ם מנותקים מהפלוגות וללא התמצאות בשטח. הארוע הטראומטי הראשון היה התהפכות של טנק סמ"פ ז', פרידמן הסמל הטכני וארביב החשמלאי מחלצים אותו מהטנק ומפנים אותו. לאחר מכן פציעת ראש קשה של המ"פ מנחם אלברט שפונה ע"י הסמל הטכני פרידמן ומורד.

עם אור ראשון התחלתי לתחקר את החטפ"ם למיקומם בשטח על מנת לאתר אותם ולאסוף אותם . החלטתי על איסוף החטפי"ם מהשטח להפעלה גדודית מרוכזת מהנפ"ח.

כל דווחי תקלות נבדקים ומאומתים  בקשר ע"י בוחני הגדוד מול הטנק התקול. חלק מהתקלות מתוקן ע"י הצוות על פי הנחיות הבוחנים הניתנות בקשר. במקרה של תקלה המחייבת חוליה – שהן מרבית התקלות,  אני כקח"ש, מנווט ומוביל את החטפי"ם לכלים התקולים / פגועים. תנועת החטפי"ם בצירי רוחב עורפיים לציר הרמפות וחבירה לטנק התקול בניצב על מנת לא להיות בקו הראייה והירי של הכוחות הסוריים. ברוב מהמקרים כללה הגעת החולייה בעדיפות ראשונה פינוי פצועים מהטנק לתאג"ד ורק לאחר מכן  חזרה לביצוע תיקונים.

הטנק הראשון שנפגע ללא יכולת תיקון היה טנק שנתקע לו קליע ח"ש בין הצריח לתובה ומנע צידוד – הצוות לא נפגע. שלחנו את הטנק לסדנא נפח על מנת שהסדנא תזמין לו תיקון דרג ג'. סוללת ארט' שפרסה מוקדם בבוקר יום ב' בקרבתנו גרמה לנו לקבל אש נ"ס סורית רצופה ומסוכנת. החלה הצטברות של הכוחות המנהלה של מפקדת החטיבה ויחידות שונות באזור דבר שהיווה סיכון לתקיפות אויר וארט'. המקום נהיה צפוף מידיי ומסוכן מידיי.

ביום ב' לקראת הצהרים החלטתי על דילוג מזרחה לנפ"ח גדודי קידמי מס' 2 (ליד מאגר המים של מרום גולן) -  ארגון השטח למשאיות הדרג ולחטפי"ם.  לאחר ביצוע מלא מחדש בערבו של יום ב' "נעלם" הדרג שהיה בדרכו למלא את עצמו מחדש. משאיות הדרג ירדו לכוון ראש פינה אך לא חזרו ולא הקימו קשר. הקמנו מצבור מזקו"מ קרקעי ע"י פריקת משאיות ח"ח כבדה. התחלתי לקבל ולטפל בדרישות לוגיסטיות מהפלוגות באין גורם גדודי אחר שירכז את התספוקת הלוגיסטית. החרמתי משאיות תחמושת ומכליות דלק תוך התחזות ליחידות שונות. נכנסנו למוד אחזקה: בוחני גדוד מבצעים איתור תקלות בקשר, ואני מקבל החלטה בסיוע הבוחנים:  

• תיקון במקום בעמדת הטנק (ברמפה)
• ירידה אחורה מהרמפה לשטח מוגן מירי שטוח מסלול
• העברת הטנק לנפ"ח הגדודי.

מטפלים רק בתקלות שמונעות תנועה ואש. ובכל צורך אני כקח"ש מנווט את החולייה המתאימה / פנויה לטנק התקול. במשך היום והלילה אנחנו תחת הפגזות של הארטילריה הסורית. 

תיקון טנק לאחר הורדת סיפון

סדנא נפח לא עונה -  שלחתי את יואל הנגד עם משאית לנפח להביא חלקים יואל מדווח לי בקשר שאין אף אחד בסדנא, לא מובן לי לחלוטין היכן כל החיילים ולכן החלטתי על ביצוע עצמי של מלא מחדש בסדנא נפח הנטושה. עבודה מול סמח"ט החטיבה (הקת"ח החטיבתי נהרג), לקבלת סיוע לוגיסטי, הדרכה והכוונה. ממשיכים בביצוע תיקונים באזור הרמפות תחת אש ארטילרית רצופה כל עבודת מסגרות של חיתוך זחל או זרוע הגורמת לניצוצות, הזמינה מיד הפגזה ארטילרית, המסגר, בן סימון,  היה עובד מכוסה בברזנט כמעט עד מחנק מהעשן על מנת לא להתגלות.

נפח 2 ביצוע מלא מחדש לטנקים

שימוש בטנקים הלוחמים כמחסה לצוות החט"פ ולנגמ"ש. בזמן ירי ארטילרי כניסה לטנק עם אנשי הצוות. והשארת תצפיתן מתריע נגד מסק"ר / כוחות חי"ר. ביצוע אלתורים והשמשת מירב הטנקים ליצירת  ושמירת סד"כ מכסימלי. הגדלת סד"כ הטנקים של הגדוד ע"י החרמת טנקים "משוטטים" במרחב ללא אבא. המשימה המיידית והעיקרית הייתה סיוע בהובלת פצועים מהטנק הפגוע ברמפות לתאג"ד וביצוע תיקונים לאחר מכן. במספר מיקרים שהיה ידוע מראש שיש פצועים הגענו עם שתי חוליות, אחת לפינוי הפצועים והשניה לביצוע תיקונים.

שגרת האחזקה כללה :

• ביצוע קניבליזציה מבוקרת על טנק פגוע בדרג ג' להשלמת חלפים חסרים.
• משיכה רצופה של חלפים וכ"ע מסדנא נפח הנטושה.
• ביצוע תיקוני דרג א' + ב' ע"י החטפי"ם ובוחני הגדוד – עבודה בריכוז גדודי.

טנק פגוע שפורק לצורכי קניבליזציה

כל תנועת נגמ"ש במרחב העורפי של הרמפות שהיה למעשה שטח של שדות חרושים העלה ענני אבק, מאחר ופתח האגזוז בנגמ"ש מופנה לקרקע, והזמין מיד ירי ארטילרי. באחד הבקרים עם אור ראשון עברו מעלינו בגובה נמוך מסוקים סורים מובילי קומנדו שנחתו מערבית לנו, בעורפינו.

תפעול רצוף וחוזר של הריו חץ לאזור הלחימה הקדמי להחלפות הינע סופי או הורדות סיפון (נהג אמיץ מאוד וחדור מוטיבציה)

נאלצתי להחרים מיכליות סולר ומשאיות תחמושת חולפות - לביצוע מלא מחדש. גם הנהגים העדיפו לפרוק מהר ולברוח חזרה לראש פינה. פריקת התחמושת ללא מלגזה חייבה  שימוש בשיטה הישנה והטובה - רוורס וברקס. יצרנו ערום קרקעי של חלפים בנפ"ח הגדודי מס' 2. ליד מאגר מרום גולן, כל מה שהגיע מסדנא נפח נפרק מיד על הקרקע. הלחץ הנפשי והפיזי שהייתי נתון בו השכיח ממני את העובדה שאני לבד. לבד בקבלת החלטות, בניתוח והערכת המצב ולבד באחריות על כל חיילי החימוש שאיתי.

הסמג"ד שמפעם לפעם ביקש דווחים והחלפת חוויות עם הד"ר היו למעשה הגורמים היחידים שדיברתי איתם על נושאים נוספים פרט לנושאי אחזקה.  ביום ג' לקראת ערב התחלנו ביצוע שגרת אחזקה בסבב ברמת מח' טנקים ע"י ריכוז  החטפי"ם והבוחנים. סמלים טכנאים עובדים ללא לאות עם אנשי החוליה ומראים דוגמא אישית.

מח' הטנקים יורדות בסבב לטיפולי צוות לנפ"ח הגדודי, בדיקות כשירות, תיקונים, מלא מחדש, החלפת לבנים ומדים, קבלת דואר. קבלת רשימות טלפונים להודעות הביתה וחבילות של הוועד מען החייל וכו'. ביצעתי ציוות מחדש של אנשי צוות מתגבורות לטנקים שנפגעו. והחרמנו טנקים שנעו בגזרה ללא אבא או שייכות יחידתית (בעיקר תגבורי מיל'). דחיפת הטנקים "המתגברים / משוטטים" חזרה לרמפות, ע"י הצבת תדר הגדוד / פלוגה במכשיר הקשר ושיחת מוטיבציה קצרה. האזנה מתמדת ורצופה לרשת מבצעים גד' להבנת מיקום קו כוחותינו. בכל מקרה של דווח על תקלה ערכנו בדיקה מקדימה בקשר עם קצין בפלוגה לה שייך הטנק התקול על מנת להבין את מיקומו של הטנק ומהו ציר החבירה ה"בטוח" אליו.

קבלת סיוע פיזי ונפשי מרס"ר מרפאה בניקוי טנקים פגועים משרידי לוחמים וכתמי דם. הכנסת צוות חדש לטנק שנפגעו בו אנשי צוות הוא תהליך קשה ומלא באמוציות. במלחמה התגלו לנו אפיוני תקלות שלא היינו מודעים או ערוכים אליהם:

• השתחררות הברגים בתובה של שטנגות היגוי או הילוכים
• חורים גדולים במפנה הגזים כתוצאה מרסיסי ארטילריה מה שגורם לכניסת עשן לצריח.
• פריסות זחל, ושבירת הינע סופי וגלגלי מתח
• שרפה מוגברת של הנוריות ננס במערכת התצפית והכינון.
• תרמילים נתקעו בין השטנגות לתובה וגרמו לבעיות בהיגוי ובהעברת ההילוכים,

לקראת ערבו של יום רביע חשנו שהלחץ הסורי פוחת, פחתו ההתקפות המשוריינות, עלינו פחת הסד"כ התוקף

שיירות ההספקה של הגדוד שעלו בלילה לביצוע מלא מחדש הביאו לנו גם חדשות מהעורף. וקיבלו מאיתנו מספרי טלפון למסירת דשים

​

סד"כ הגדוד המשנה בימי הבלימה - ממצב פתיחה של 44 טנקים, 4 פלוגות (פלוגת "כח טייגר" – בפיקוד זמיר הועברה לבלימה מדרום לקונטרה).

 32 – 28 – 9 – 16 – 24. (כולל תגבורת של טנקים "משוטטים")

ביום חמישי בבוקר נערכנו להובלת ההבקעה הצהל"ית לתוך צפון סוריה לכוון מזרעת בית ג'אן. ומשם פנינו דרומה עד חומרית וכן נקבעו הגבולות המזרחיים של המובלעת בסוריה. חציית שדה מוקשים הסורי גרמה לתקלות מזקו"ם ולעיכוב בתנועה עם הגדוד, ביצענו אלתורים במזקו"מ והוצאנו את הטנקים משדה המוקשים. הלילה ירד ונערכנו לחניון לילה בשטח סוריה הטנקים והחוליות. בהמשך הלילה נשלך כוח מגולני לאבטח אותנו. חברנו בבוקר לגדוד שהיה פרוס במבואות מזרעת בית ג' ן, החוליות היו משובצות כל אחת אחרי הפלוגה  שלו וכך המשכנו בתנועה תוך פעילות אחזקה רצופה להשמשת כל טנק תקול.

בלילה האחרון למלחמה, הגדוד ביצע תנועה מזרחה כדי להשתלט על עוד שטחים. גבול הפסקת האש יהיה לפי קו כוחותינו.

קיבלתי פקודה מהמג"ד לבצע מארב רכוב עם נגמשי החימוש והרפואה  באגף של הגדוד מפני כוחות חי"ר / קומנדו. שינסו לפגוע בנו. (רעדנו מפחד).

מסיום והכרזת הפסת האש הגדוד ישב ימים רבים בתוך המובלת כאשר הסורים ניהלו כנגדנו מלחמת התשה המלווה בירי ארטילרי ותקיפות מהאויר

מכאן כבר היה ברור שאנו בדרך לניצחון על הסורים.

תקופת ההתשה

לאחר מספר שבועות "שקטים" במובלעת החלה התשה ארטילרית ותקיפת מטוסים סורים עלינו. פלוגות הטנקים ישבו בריכוזים מול הסורים. בפינה הדרום מזרחית של המובלעת הסורית מתחת לתל חרא. החוליות עשו מעל ומעבר בנושא האחזקה ולרוב תחת אש. חוליות דרג ב' בחלקם חששו להיכנס למובלעת ונתנו כל עזרה אפשרית. החורף הגיע ואיתו הקור והשלג. אני חוליית הבוחנים נעים בין הפלוגות הפרוסות תוך ריכוז תקלות, הספקת חלקים ופתרון בעיות לוגיסטיות.

השגרה הייתה להמתין להפגזה היומית , הפגזה שנמשכת לאורך כל היום ומפעם לפעם ירי טנקים שלנו למטרות סוריות ואש ארטילרית מענה לירי הסורי. המפג"ד יושב במבנה בכפר נסג ופלוגות הטנקים מפוזרות לאורך הקו , נתונות להפגזת בלתי פוסקות. השיגרה היא כסדה ושחפ"צ כל היממה ותמיד במרחק ריצה קצרה מהרק"ם האישי טנק / נגמ"ש. אכילה יום יומית של מנות קרב. 

מבצע פינוי טנקים פגועים במובלעת הסורית

הימים הם ימי סוף ההתשה של מלחמת יום הכיפורים במובלעת הסורית. במסגרת הסכמי הפסקת האש ופינוי המובלעת הסורית  הושגה הסכמה עם הסורים שצה"ל יכנס ליום אחד לשטח המפורז ויפנה את הטנקים הישראלים מהשטח. היה חשש שבטנקים שעמדו נטושים כחצי שנה בשטח יש גופות של חיילינו ויותר מכך שמולכדו ע"י הסורים. במפקדת חטיבה 7 תכננו איך להוציא את הטנקים מהשטח, תוכנית מורכבת ומסובכת. שנודע לנו על התוכנית המורכבת של מפקדת החטיבה , עשינו מיד סיעור מוחות בחימוש של הגדוד בהשתתפות המג"ד,  וייס (מורג) שהיה העוזר שלי, בן סימון המסגר המחונן ואנוכי. עקרון הפעולה היה פשוט , מה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח.

תכננו שכוח הנדסה יכנס ראשון ויסמן נתיב גישה לכל טנק בשטח, אחריו ינועו שני טרקטורים   9 – D  בחפיפה של הכף ויבצעו שביל בטוח ברוחב כף וחצי של הטרקטור וגרוד של כחצי מטר בעומק האדמה כדי לחשוף מוקשים / מטענים. כשנגיע לטנק יבוצע פס ניקוי ע"י הטרקטורים סביב הטנק  ובסיומו "ינדנדו" את הטנקים במטרה שאם יש מטען או מילכוד - הוא יופעל.

בשלב השני יעלה חבלן ויבדוק את פנים הטנק בהסתכלות בלבד. השלב החשוב – הכנסת רב צבאי לחיפוש שרידי גופות וסימונם.

בשלב ההכנות למבצע הכנו נגמ"ש עם כוורת בלוני חמצן ואציטלן (תרומת סדנא נפח) בפיקוד בן סימון וזאת כדי לבצע חיתוך זחלים.

לכל טנק בן סימון חתך את הזחל מתחת לגלגל מניע ומתחת לגלגל המתח כך שנשאר זחל רפוי על על גבי הגלגלי תמך ההינע סופי וגלגל המתח.

בשלב זה טרקטור אחד נרתם לטנק בחזית עם שרשרת קצרה בין הרוטור שלו והשקלים והגביה מעט את חזית הטנק ע"י הרמת הרוטור, והטרקטור השני דוחף את הטנק מאחור. התהליך היה קצר ופשוט, כל טנק נגרר החוצה לשטחינו, לכביש וחוזר חלילה לטנק הבא. שיירה של כוח הנדסה רגלי אחריו שני טרקטורים ושני נגמשי חימוש.

לאחר שכל הטנקים הוצאו מהשטח המפורז ועמדו בשיירה על הכביש נשארה המשימה האחרונה , להעמיס את הטנקים הפגועים על מובילים. גם כאן כושר האלתור פעל, הטרקטורים נעמדו משני צידי הטנק,  נעצו את הכף בתובה ויחד הרימו את הטנק באויר. המוביל בנסיעה לאחר,  נכנס מתחת לטנק ואז הטרקטורים מורידים את הטנק על המוביל. רשת הסוואה ונסיעה למש"א. חימוש גדוד 77 עוז עמד במשימה תוך יוזמה אילתור  ודבקות במשימה.

מורשת הגדוד

בסיום ההתשה במובלעת והיציאה להתארגנות בשטח 302 מדרום לב"ש, החלטנו במפקדת הגדוד על הקמת אנדרטה לזכר הנופלים, הלוחמים והקרב שהתרחש בעמק הבכא - במיקום שיצפה על עמק הבכא. בן סימון שנפלאותיו כמסגר התגלו במלחמה לקח על עצמו את עבודת ההקמה של האנדרטה. ואכן הוקמה אנדרטה ברמפה הצפונית ביותר של עמק הבכא במום הצופה על כל העמק.

קביעת קו הגבול החדש בעקבות הסכם הפסקת האש הקבוע אילץ אותנו להעתיק את האנדרטה לאחור כ- 500 מ' ובמקומה הוקם מוצב. האנדרטה במקומה החדש מהווה אבן שואבת למטיילים רבים ומקום מפגש קבוע מיידי שנה למשפחות השכולות ולמפגש וותיקי הגדוד. האנדרטה משמשת כאתר מורשת לגבורת לוחמי וחיילי הגדוד.

תמונת האנדרטה

​