דילוג לתוכן המרכזי בעמוד
לוגו חיל הטכנולוגיה והאחזקה לוגו עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה
[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

סיפורם של אנשי החימוש בגדוד 46 בסיני

מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 23/05/2014

תאריך האירוע: 1973-10-06

מספר צפיות: 10754


 

גדוד 46 מלחמת יום כיפור

תוכן העניינים:

  • מפת מהלכי הגדוד במלחמה
  • רקע ומבנה הגדוד
  • בעלי התפקידים העיקריים 
  • החימוש בגדוד ערב המלחמה
  • סיפורי הקרבות ומערך החימוש בשלבי הלחימה  השונים
  • סיום הקרב

סיפורו של גדוד 46 באתר חיל השריון

 

 רקע

ערב המלחמה, גדוד 46 בפיקודו של רס"ן שובל דוד היה אחד משלושת גדודי חטיבה 401 שבפיקודו של אל"מ דן שומרון ז"ל.חט' 401 ,חט' 14 ,הסדירות  וחט' מילואים 576 היוו את כח הטנקים של  אוגדה 252 או אוגדת סיני שבפיקודו של האלוף מנדלר ז"ל .שתי החטיבות הסדירות חלקו ביניהן את נטל משימות הבט"ש שהתבצע בעיקר לאורך תעלת סואץ  ואת נטל ההתכוננות למלחמה.בהתכוננות למלחמה  נכללו  אימונים אינטנסיביים כמו: הכשרת ציוותי טנקים חדשים , רענונים  לצוותים ותיקים וכן  אימוני מסגרות ותרגולי היחידות .כדי לעמוד במשימות אילו ישבה חטיבה אחת בקו התעלה בתעוזים ומעוזים והחטיבה השנייה , המתאמנת, ב"עורף" בקו רפידים ביר תמדה .שתי החטיבות התחלפו בניהם כל שלושה חודשים,ערב המלחמה חט' 14 הייתה בקו ,חט' 401 בעורף  וההחלפה בין החטיבות הייתה מתוכננת לתחילת השבוע שאחרי יום כיפור.

 

גדוד 46 , ישב ערב המלחמה "בעורף" בביר תמדה , הגדוד שהיה קיים כבר במלחמת ששת הימים כגדוד פטונים,  נלחם אז עם חטיבת הצנחנים 35 וסייע בכיבוש פתחת רפיח ורצועת עזה.  מאז  הועבר הגדוד לחטיבה 401, וככזה לחם במלחמת ההתשה בקו התעלה (1968-1970),ערב יום הכיפורים 1973 , הגדוד היה אמור לסיים את תקופת האימונים ולרדת לקו במתלה .  החלפה זו נדחתה עקב כוננות שהוכרזה לאור הידיעות על "תרגיל גדול בצבא המצרי".

 

מבנה הגדוד ערב המלחמה:

הגדוד היה בנוי משלוש פלוגות טנקי מג"ח 3 – A1  סה"כ ערב המלחמה 31 טנקים (ועוד 5 בטיפולים  בסדנאות) פלוגת חרמ"ש שכללה נגמ"שים ג'יפי סיור וזחלמים ופל' מפקדה.

מפ' א' –סגן ירון מרדיקס ז"ל מפ' חדש שהגיע לגדוד כחודש קודם.
מ"פ ב'-סגן עירא עפרון היה עד זמן קצר לפני כן קמב"ץ הגדוד.
מ"פ ג' -סגן ירון רם שהחליף את רס"ן דני יתום בסמוך למלחמה.
מפ' החרמ"ש –סגן זך דוד שהיה אמור להתחלף עם סגנו סגן אלי ליבני

מפ'  מפקדה-רס"ן אפרים בן הרוש. 

מפקדת הגדוד והמטה:
מג"ד – רס"ן שובל דוד
סמג"ד – רס"ן רן מסד
קמב"ץ - סגן אורי פונדק ז"ל.
קמ"ן – סג"מ ברוך ניידיץ
רופא - סגן ד"ר גלובוס ז"ל.
קצין קשר - סג"מ אבי שנער.
קצין חימוש-סגן שניידר יעקב


 

חימוש גדוד 46 במלחמת יום הכיפורים

החימוש בגדוד ערב המלחמה
 

קצין חימוש – סגן שניידר יעקב.
מ"מ מח"ג – סג"מ בני גורן

מבנה מערך האחזקה הגדודי ערב המלחמה:

קצין החימוש הגדודי – סגן שניידר יעקב – קצין מטה מקצועי בגדוד האחראי על ההערכות והפעלת מערך האחזקה הגדודי וקבלת סיוע בדרגים שמעליו.

מ"מ  מח"ג –סג"מ בני גורן מפקד מח' החימוש הגדודית שהיא מחלקה הכפופה פיקודית לפלוגת מפקדה  אך מתואמת מקצועית על ידי קצין החימוש הגדודי מסייע בהפעלת מערך החימוש בהתאם להנחיות קח"ש הגדוד.

4 חוליות טכניות -  3 בפלוגות הטנקים ואחת בפלוגת החרמ"ש.-הדרג החימושי הכפוף למ"פ ונע בצמוד לפלוגה הטנקים\חרמ"ש.

מערך האחזקה הגדודי אמון על ביצוע תיקוני דרג א' וא1 באמצעי הלחימה של הגדוד.

סה"כ התקן היה 49 אנשי חימוש והמצבה ערב המלחמה הייתה 43 אנשי חימוש כולל 2 הקצינים.

החוליות הטכניות:

לכל חוליה טכנית פלוגתית היה מפקד, סמל טכני בד"כ מכונאי טנקים ותיק בקבע ותחתיו עוד 2-3 מכונאי טנקים,חשמלאי אחד וחמש צריח אחד (ראו פירוט בהמשך).

הסמלים הטכניים בזמן המלחמה היו:

חוליה טכנית פל' א (מ"פ סרן ירון מרדיקס ז"ל)– רס"ר אקוקה ניסים.

חוליה טכנית פל' ב' ( מ"פ עירא עפרון)– רס"ר טולדנו דוד.

חוליה טכנית פל' ג' ( מ"פ ירון רם)– רס"ר סגל זאב.

חוליה טכנית פל' ה' – (מ"פ אלי ליבני) -שלוויץ יהודה.

בחוליות הנ"ל צורפו בשעת חירום גם חובש וקשר.

החוליות היו אורגניות בפלוגות וכפופות למפקד הפלוגה.

החוליות נעו הן באימונים והן במלחמה בצמוד לפלוגה ופעלו על פי סדרי העדיפויות שקבע להם הסמ"פ.

החוליות הטכניות היו מושכות חלקי חילוף מהמח"ג וכן נעזרו במח"ג באמצעים כמו רתכת,מנוף ובעלי מקצוע כמו נשק, מכשירנים, מסגרים וכ"ו.

בנוסף לכך הייתה בגדוד חוליית בוחנים גדודיים שבזמן רגיעה עסקה בבחינת הרק"מ ובסיוע בפיתרון בעיות מקצועיות בפלוגות ובזמן המלחמה שמשה ככוח מקצועי מיומן שפעל בצמידות לקח"ש הגדוד.

חוליית הבוחנים כללה:

רס"ר אסל דוד – בוחן מכונאות טנקים.

סמ"ר רפי איטח – מכשירן, בוחן מכשירנות גדודי.

סמ"ר מלמד עמנואל- בוחן מכשירנות.

רס"ל בן לולו יעקב (ציפי) – בוחן צריח גדודי.

רס"ר נר יהודה – בוחן חשמל טנקים.

המח"ג

–מחלקת החימוש הגדודית – עם מפקדה סג"מ בני גורן:

את העבודה במחלקה ניהל מנהל העבודה – רס"ר אבישי סעידי

בוחן רכב גדודי – רס"ל חדד משה.

ובנוסף 5 מכונאי רכב,2 חשמלאי רכב, 2 מפ"טים (מחסנאי חלקי חילוף), 3 נשקים,  3 מסגרים 2 נהגי חילוץ ומכשירן.

במהלך השלבים השונים במלחמה נעה המחלקה וכן פרסה בשטח בד"כ יחד עם פלוגת המפקדה.

מ"מ המח"ג  נע ע"ג קומנדקר עם מכשיר קשר ובעצם הפעיל את המח"ג על פי הצרכים והיה בקשר מתמיד עם קצין החימוש וכן עם הסמלים הטכניים שפנו אליו ישירות לקבלת סיוע בח/ח או באמצעים הנמצאים במח"ג.

פעילות מחלקת החימוש במלחמה התבצעה בעיקר בריכוז האחזקה הגדודי\חטיבתי בשעות היום

 בעת ערב חלק מהמחלקה בפיקוד המ"מ חברה יחד עם כל פל' המפקדה לחניוני לילה של הכוחות הלוחמים,במסגרת שיירות התחזוקה ועסקה במתן שרותי אחזקה שכללו תיקונים,הספקת חלפים ותיקון נשק

ואופטיקה.מחלקת החימוש עסקה בעיקר בתיקון רכבי פל' המפקדה ומפקדת הגד', בחילוצים וגרירת רכב תקוע.

מזיכרונותיו של שניידר הקח"ש:

יום שבת יום כיפור ה- 6 לאוקטובר 1973 – תחילת המלחמה:

ערב המלחמה הגדוד היה כאמור פרוס במחנות האימונים שבאזור "ביר – תמדה" והיה ערוך לעבור לתקופת הבט"ש באזור המתלה.המצרים עשו עוד תרגיל מלחמה (השלישי במספר) ברמה המטכ"לית הייתה כוננות ועצירת יציאות זמנית וביום שישי 5 לאוקטובר אף נאמר לנו שישנה ירידה מסוימת ברמת הכוננות וכי חלק מהכוחות יוכלו בכל זאת לצאת לחופשת סוף שבוע ואכן הגיעו אוטובוסים המג"ד טס לשדה דוב אך אלו נעצרו באל עריש והוחזרו לגדוד. כל שעות הבוקר המשכנו בפעולות של הגברת הכוננות דבר שהתבטא בהשלמת תיקוני טנקים ונגמ"שים וביצוע השלמות ופעולות תיקון כאשר עמוק בתוכנו לא האמנו שעשויה לפרוץ מלחמה ושבנו שגם התרגיל  הזה יסתיים כמו קודמיו ללא כל מלחמה.תפיסת ההגנה בסיני נשענה על ההנחה שהכוחות הסדירים יבלמו עד להגעתם של כוחות המילואים אך במלחמה זו יחסי הכוחות היו בלתי אפשריים, מול שתי החטיבות הסדירות שהיו לאוגדה 252 עמדו למעלה מ 2000 טנקים ונגמ"שים מצריים כבר בתחילת המתקפה שלהם.חטיבה 14 חטיבת האחות שלנו שהייתה מתחילת המלחמה בקו ספגה אבדות רבות מאש נ"ט מרוכזת של המצרים שהייתה בבחינת הפתעה לכוחותינו.מעוזים דיווחו על צליחת התעלה חלקם אף נפל בשבי בידי האויב.ציוותי הטנקים הצליחו לחבור עם חלק מהמעוזים ולפנות נפגעים ולהילחם נגד הכוחות המצריים.לקראת המלחמה עסקו כוחות החימוש בכל הדרגים בהכנות שנתבקשו במסגרת הכוננות שבאה לידי ביטוי החל מיום חמישי ערב וערב יום כיפור וכללה בחינות ותיקונים כדי להכשיר את מירב הכוח כולל סיוע לחטיבת הטנקים בימ"ח בג'בל מארה וכן עסקו בהשלמת כ"א של אנשי החימוש , כמו כן ,העמסנו  את ערכות החלפים לחירום וכלי העבודה , השלמנו  שבצ"קים והיינו ערוכים לפעול על פי התו"ל  ועל פי תוכנית הפעולה שהייתה ידועה ותורגלה פעמים רבות שעיקרה, תנועה בעקבות הכוחות וביצוע תיקונים על פי הנדרש.כל שעות הבוקר המשכנו בפעולות של הגברת הכוננות דבר שהתבטא בתיקון תקלות שהתגלו בבחינות המקדימות לטנקים ולנגמ"שים כאשר עמוק בתוכנו לא האמנו שעשויה לפרוץ מלחמה.ביום כיפור בשעות הבוקר 11.00 המג"ד שובל נקרא לתדריך מח"ט במפקדת החטיבה 401 ומשם הועברה הודעה שעם שובו לגדוד בסביבות השעה 13.30 המג"ד רוצה לקיים שיחה גדודית.המקום היחיד בגדוד שניתן היה לכנס בו את כל המפקדים היה חדר האוכל שהיה בנוי מכמה מבנים קלים ויבילים (קארנו להם פאנלים) אשר חוברו יחדיו ושימשו ליעוד זה.השולחנות הוזזו לאחור סודרו הכיסאות מלפנים המג"ד נכנס והחל לעדכן על הגברת הכוננות מיד בתום הכנס הצוותים נצטוו לשבת בתוך הטנקים לרבות המפקדים ולפתע בסביבות השעה 13.55 שמענו קולות של מטוסים החגים מעלינו ומישהו צעק שכנראה מדובר בגיחת צילום שלנו אך מייד שמענו קולות פיצוץ עזים שבאו ממקום קרוב למבנה בו התכנסנו.המג"ד פתח את הדלת והסתכל החוצה וראה שהמטוסים הם מטוסים מצריים המפגיזים את מסלולי התעופה של "ביר תמדה".מבחינתנו זו הייתה הנקודה בה נסתיימו ההכנות  ונדרשנו לפעול, כולם נדחפו ויצאו את חדר האוכל ורצו לטנקים ולכל כלי הרכב ."בדקתי עם הסמלים הטכניים את מצב הכשירות וקיבלתי דיווח מאחד מהם רס"ל חתוקה שהפלוגה שלו החלה בתנועה לכיוון ציר הג'ידי אזור ההערכות המתוכנן והוא דיווח שבאחד מטנקי הפלוגה התגלתה נזילת דלק והם נאלצו להשאירו במשטח הפלוגה.איחלתי לו דרך צלחה וניסתי להתקשר לפלוגת הרק"מ ביחש"מ רפידים על מנת לדווח להם על הטנק התקול וכל ששמעתי מהם שהייתה אצלם תקיפת מטוסים מצריים ושיש נפגעים והרוגים ואין כרגע שום דרך לסייע לנו.

הבזיקה בי לרגע המחשבה של מה היה קורה חלילה עם אחד מאותם מטוסים שפגע במסלולים בביר תמדה שהיו במרחק שלא עולה על 500 מ' מחדר האוכל בו התכנסנו והיה מטיל עליו פצצה? אח מייד חזרתי והבנתי גם מהשיחה הזו שאנחנו כבר בתוך מלחמה.המחשבה הנוספת שעברה אצל כולנו הייתה ראשית איך קרה שהופתענו ובעצם אתמול יום ו' עוד דובר על אפשרות שחלק מהגדוד יצא הביתה? והמחשבה השנייה שמדובר במלחמה קצרה בדגם של ששת הימים ו"אנחנו נראה להם ונחזור הביתה בשלום".פלוגות הטנקים ומפקדת הגדוד נעו לכיוון התעלה בכיוון כללי לכיוון תעוז מצווה (טכסטיל לשעבר) התרשמנו שאיש לא הבין באמת לקראת מה הם הולכים.הקרב שכולם התכוננו אליו כמו נלקח ממלחמה אחרת.תכננו השמדה ורדיפה ואף אחד לא דיבר במונחים של מגננה.המגננה הייתה המצאה של היום השלישי של המלחמה ליום הראשון והשני לא היו שמות למרות שהתקיימו בהם קרבות מרים בעיקר בניסיונות לחבור למעוזים ולחלץ משם לוחמים מכותרים תוך היתקלות במטחי טילי סגר שנורו עליהם.

בני מ"מ מחג:

תקיפת המטוסים הריצה אותי  לשטח המח"ג שם המתינו כלי הרכב העמוסים  בערכות החלקים וכלי העבודה חיילי המח"ג שהיו מצוותים עלו על הכלים, נשמעו ביטויי מוטיבציה של "אנחנו נראה להם" ואף אחד מאנשי המח"ג התגאה בפני שניידר שבא לבדוק את היערכותנו כי הוא וחברו התקינו מקלע מא"ג ליד דלת ריאו החלפים  וזאת כדי להראות את מוכנותו למלחמה.

שניידר הקח"ש:

עזבנו את המחנה בערך בשעה 14.45, בשיירה שכללה את הג'יפ שלי ובו 4 בוחני הגדוד, מאחורי קומנדקר של מ"מ המח"ג בני גורן, אחריו ריו מחסן ח/ח ,ריאו כבדה ו- מאחוריהם 2 ריאו חץ שסגרו את השיירה.היעד היה ציר הג'ידי בואך תעוז מצווה שהיה הצפוני בגזרה שלנו ממול לאגם המר הקטן או בשמו הקודם תעוז טכסטיל אותו הכרנו היטב מפעילות הבט"ש בסבבים הקודמים.אחרי תנועה של כ 20 ד' פגשנו את אחת החוליות הטכניות אשר התעכבה לתיקון תקלה ולא הצליחה להדביק את קצב נסיעת הטנקים (החוליות היו מנוידות ע"ג זחל"מי בנזין "ווייט" או אינטרנשיונל ממלחמת העולם השניה) ולכן היא לא הצליחה לעמוד בקצב התנועה של הטנקים ונותרה מאחור ואנחנו צירפנו אותה אלינו והמשכנו בתנועה.מהרגע שהתקרבנו למעברי הג'ידי, ניתק הקשר האלחוטי שהיה לנו עם הגדוד בגלל המיסוך ובעצם נסענו ללא קשר תוך שאנחנו מנסים מדי פעם לחדש הקשר עם הסמג"ד, כאשר התקרבנו לכניסה למוצב הפיקודי בדבלה נוצר קשר עם מ"פ פלוגת החרמ"ש החדש, סגן ליבני ולאחר מספר דקות נפגשנו איתו וקיבלנו עדכוני מצב על פלוגות הטנקים.האינפורמציה על הקרבות שהגדוד מנהל ועל הנפגעים שזה עתה נמסרה לנו הכתה בנו והבהירה הבהר היטב שזו מלחמה אמיתית שאף אחד מאיתנו לא חווה כמוה לפני כן.המשכנו בתנועה מהירה לכיוון התעוז מצווה, כאשר התקרבנו לתעוז ראינו מדרום לנו נגמ"שים וטנקים לא מזוהים ואף כלי רכב משונים וחשבנו לעצמנו שאלה כנראה כוחות תגבור שנראה שהגיעו לסייע לגדוד אך לפתע שמענו צרורות שנורות לכיווננו ולאחריהם פגזי טנקים שנורו לכיוון השיירה שלנו ולמזלנו לא פגעו. תוך כדי תנועה הרמתי משקפת וראיתי כלי רק"מ לא מוכרים צבועים בצבעי השוואה שלא היו קיימים בצה"ל שחלקם מוסבים ברשתות הסוואה וחלקם מתמרנים.למרות שהיה קשה מאוד לקלוט ובעיקר להפנים שמדובר בכוחות מצריים שחצו כבר את התעלה ואף עברו את קו התעוז אליו אנחנו נעים.למשמע הפגזים, הגברנו עוד יותר את מהירות נסיעתנו ומבלי לשים לב עלינו על איזה שהוא מכסה מנוע שהיה זרוק על הכביש כנראה כתוצאה מפגיעה באחד הכלים שעברו לפנינו ומהעלייה על אותו מכסה מנוע חשבנו שנפגענו אך המשכנו בתנועה תוך שאני נמצא בקשר עם הסמג"ד רס"ן רן מסד שהאיץ בנו על מנת שנוכל לסייע לתעוז לבצע את משימותיו.

הגענו לתעוז, שאותו הכרנו היטב מהפעמים הקודמות של השהיה בקו, פרקנו מהרכבים והסמג"ד הזועם כבר חיכה לנו ובקוצר רוח הסביר לנו שטנקי הגדוד נלחמים בקו המעוזים ומנסים לחלץ את חילי המעוזים.תעוז מצווה שהפך למתחם עורפי של הגדוד שבו התרכזה פלוגת המפקדה של הגדוד היה מופגז והיה נתון תחת התקפה מתמדת של חיילי קומדו מצריים והוא הנחה את מ"מ המח"ג על כל חיילי המח"ג והקצה להם גזרת הגנה ולתגבר את חיילי פלוגת המפקדה המנסים בכל כוחם להדוף את המתקפות החוזרות והנשנות של יחידות הקומנדו המצריות.המצרים ירו קליעים עם נותבים ירוקים  לעומתנו שירינו נותבים אדומים והיה קל לזהות את מקורות הירי.אותי שלח הסמג"ד לתאג"ד שהיה פרוס בתוך ביצורי התעוז וביקש שאסייע לרופא הגדודי ד"ר גלובוס להשתלט על הנעשה בתאג"ד.התאג"ד היה מלא בפצועים ובמלוויהם וכן בהרוגים, הפצועים זעקו לעזרא, המחזה היה קשה איברים מרוסקים הרבה דם בכי צעקות הן של הפצועים והן של המלווים.ניסיתי לעשות סדר ולהוציא את המלווים מהתאג"ד ולסייע לרופא ולציותו שהיו עמוסים וטרודים בהצלת חיי לוחמנו.במהלך הלילה הצטברו דיווחים על פגיעות בטנקים ותקלות שמספרן נסק מרגע לרגע כאשר השיא היה דיווחים קשים מפל א' שבמסגרת הניסיונות החוזרים ונשנים שנעשו לחבור למעוזים ולהציל את החיילים הלכודים חלק מהטנקים שלה עלו על שדה מוקשים ונפגעו ובעצם פלוגה א' של הגדוד הפסיקה לתפקד כפלוגה מאותו הקרב חלק מהטנקים שעוד נותרו בה התפזרו בין שתי הפלוגות שנותרו.הסמג"ד הנחה אותי להתארגן להוצאת חוליות תיקון לקראת הבוקר מאחר וכל אזור הלחימה היה מלא ביחידות קומנדו מצריות.למחרת בבוקר התחלנו לתקן טנקים תקולים כאשר מרביתם נפגעו מטילי סגר וכולם מכוסחים מאש ארטילרית כבדה שהונחתה כל הזמן על הגדוד.החוליות הטכניות סייעו בפינוי נפגעים ותיקנו טנקים תחת אש.אני עברתי עם חוליית הבוחנים הגדודית וניסינו לסייע ולמיין טנקים לפי אופי התקלות ולסייע בחילוץ טנקים פגועים למדרון אחורי למקום בו ניתן יהיה לתקנם מבלי להיות חשוף לאש ישירה.באחד המקרים ראינו שריפה בתא חטיבת הכוח של אחד מהטנקים וביקשתי שטנק לוחם שהיה לצידו יגרור את הטנק עם השריפה לאזור התעוז מצווה ושם התחלנו בניסיונות לכבות את האש.

ראינו שהצוות פעל נכון והפעיל את מערכת הכיבוי האוטומטית ולכן הבאנו מטפים שהיו ברכבים וניסינו בכל דרך לכבות השריפה כולל ניצלנו את העובדה שבאזור זה הקרקע הייתה חולית והתחלנו לשפוך דליים של חול לעבר תא חטיבת הכח על מנת להחניק את האש ולכבותה.המקום אליו נגרר הטנק היה מלא בחיילי קומנדו מצריים שנהדפו בניסיונות לכבוש את התעוז.לפתע זיהה אחד מחילי החוליה הטכנית שעמל גם הוא בניסיונות הכיבוי והצביע על חיל מיצרי  ששכב פצוע עם תחבושת ברגל ששכב ממש לידנו והרובה שלו מונח לפניו והוא ראה אותו זז במקומו.מיד עברה תשומת הלב מהטנק הבוער לאותו חיל מיצרי פצוע.ביקשתי מאחד הטכנאים להגיד לחיל המצרי הפצוע שיקום ויעמוד על רגליו עם ידיים מורמות נשקו נלקח ממנו. לפתע הגיע הסמג"ד וצעק כדרכו "תפסיקו להתעסק עם החייל המצרי והמשיכו לכבות את השריפה"  אך זה היה מאוחר מדי והטנק ניצת גם בצריח ,נאלצנו להתרחק ממנו וראינו כיצד האש מתפשטת, הצריח בוער ולאחר מספר דקות פיצוץ עז של מספר פגזים שהיו בתוכו. חזינו אל מול עניינו איך הצריח מתנתק מהתובה ונוחת  חזרה על התובה בתנוחה משונה.פגיעות טילי הסגר הסבו נזקים כבדים לטנקים ומרבית התיקונים היו תיקוני דרג ב' ומעלה.אופי הפגיעות והנזקים שנגרמו לטנקי הגדוד מפגיעת טילי "הסגר" היה קשה ולא מוכר ובמקרים רבים לא ניתן לתיקון בדרג הגדוד.בנוסף הארטילריה המדויקת של המצרים הוסיפה נזקים ונפגעים משל עצמה.אופי הפגיעות הן של הטילים שהיו טילי נ"ט שחדרו את הטנקים ופגעו בלוחמים והסבו נזקים כבדים למערכות הטנקים לא היה מוכר לנו.בחלק מהטנקים הפגיעות הציתו אש שניזונה מהשמנים ההידראוליים שהיו במערכות הצריח.בכל הזמן הזה לא היה לנו קשר לא עם קח"ש החטיבה ולא עם שום כח מהגש"ח.החוליות הטכניות סייעו בפינוי נפגעים ותיקנו טנקים תחת אש.כל ניסיונותינו כמעט נואשים ליצור קשר עם קח"ש החטיבה לרבות הסתייעות בממסרים לא הסתייעו.מאזן הטנקים התקולים הלך והחמיר והחליש את יכולת הגדוד לעמוד במשימותיו.בשלב זה קיבלו כוחות התחזוקה הנחיה לעזוב את תעוז "מצווה" ונענו לאחור לפריסה בצומת הג'ידי.

בני מ"מ מחג:

עם פריסת המח"ג בצומת הג'ידי ביצענו תיקונים בכל מה שנתבקש וחיפשנו עוד עבודה,נתקבלה בקשה מיחידת תותחנים שפרסה בסמוך לצומת על בעיית "רמפה" שבורה שמונעת ביצוע ירי של אחד התותחים,שלחתי צוות מסגרים, פעולת התיקון הופרעה ע"י מטוסים מיצריים שתקפו את הסוללה בפעולה זו נפצע  המסגר ברוך סרוסי, פונה לביה''ח .נפגשתי איתו רק אחרי המלחמה בביקור חולים בביתו.

שניידר הקח"ש:

כאמור ביומיים הראשונים לא היה לנו קשר עם קח"ש החטיבה רס"ן קפלן אברהם שישב במפקדת החטיבה בטסה מרחק של כמה עשרות ק"מ מאיתנו וגם לא עם אנשי הגש"ח  וכמות הטנקים הפגועים והתקולים בדרג ב' הולכת וגדלה ומתוך 35 טנקים איתם יצאנו למלחמה בסוף יום הלחימה השני נותרו רק 11 טנקים כשרים, הגברתי את המאמצים ליצירת הקשר החשוב הנ"ל ,עברתי בין רשתות הקשר וביקשתי מגורמי החטיבה לסייע ביצירת הקשר.תחושתי באותם רגעים הייתה קשה מאין תחושת אין עונים וחוסר יכולת לעמוד בציפיות תוך הבנה שכל טנק שאין באפשרותנו לתקן מחליש את יכולתו של הגדוד לבצע את תפידיו ואולי אף מגדיל את סיכויי ההיפגעות של כוחותינו.ידעתי שבמידה ולא נקבל סיוע מיידי בחלפים ובחוליות דרג ב' תוך מספר שעות לא יישארו לגדוד טנקים להמשך הלחימה.בצהרי היום השלישי למלחמה, הצלחנו סוף סוף ליצור קשר עם קח"ש החטיבה רס"ן קפלן אברהם ודיווחתי לו על מצבנו העגום מבחינת הכשירות ואף פרטתי את סוג התקלות ואיזה חלפים צריך להביא על מנת לתקנם ביעילות.סיכמנו שהגש"ח יקדם מחלקת רק"מ לאזור צומת הג'ידי יערך עם כל החלפים שדווחו הדרושים על מנת לתקן את התקלות שהצטברו.בנוסף,סיכמנו שאנחנו ננסה לחלץ ולגרור טנקים פגועים אל מחלקת הרק"מ והמחלקה תיצור אזור עבודה כמו גם יכולת לקדם חוליות ויבצע התיקונים בהקדם אפשרי וכך אכן נעשה.עם התקדמות התיקונים גם מצב רוחנו השתפר שהרי המצב שנוצר היה קשה ובלתי אפשרי.הייתה תחושה כבדה שמאזן התיקונים בין כמות הטנקים התקולים לבין קצב התיקונים נוטה בבירור לכיוון השלילי כלומר עליה ניכרת בכמות הטנקים התקולים וכי אין ביכולתנו להגביר את קצב התיקונים בגלל מחסור חמור בח/ח והצטברות תקלות קשות בדרג ב' שלא יכולנו לתקן.מצב זה אני מגדיר כשעתו הקשה של קצין החימוש, זוהי תחושת חוסר האונים והרהור באפשרות שאתה לא עומד בציפיות ולא מצליח לסייע לגדוד בשעתו הקשה.בלית ברירה נאלצנו לעשות פעולות של קניבליזציה על מנת להתגבר על המחסור החמור בחלפים, פורקו חלקים מטנקים שבלאו הכי לא ניתן היה לתקנם בלו"ז קצר (לדוגמא פרוק חלקים מטנק עם בעיית מנגנון הרתיעה) ובכך הצלחנו לתקן עוד מספר טנקים."לאחר בירור נאמר לנו שהגש"ח מתארגן להוציא מחלקת רק"מ עם החלקים הדרושים לאזור צומת הג'ידי ואני התחייבתי לרכז הכלים הפגועים לנקודה שנקבעה.לאחר החבירה הרגשנו שמתחיל להיווצר השינוי המיוחל וקצב החזרת טנקים פגועים הלך וגבר.

בני מ"מ  המח"ג:

 המח"ג בפיקודי נע  ביחד עם פלוגת המפקדה ובצענו תיקונים וחילוצים לרכבי פלוגת המפקדה ומפקדת הגדוד.אני  נעתי ע"ג קומנדקר עם מכשיר קשר ובעצם הפעלתי את המח"ג על פי הצרכים , הייתי בקשר מתמיד עם שניידר קצין החימוש וכן עם הסמלים הטכניים שפנו אליו ישירות לקבלת סיוע בח/ח או באמצעים הנמצאים במח"ג.איתי נעו:משאית מחסן חלפים, משאית ח/ח כבדים בעיקר לטנקים ונגמשים, 2 ריאו חץ לביצוע חילוצים.

שניידר הקח"ש

בינתיים בפיקוד הדרום בעת יממת הלחימה הראשונה הושלם תהליך גיוס שתי אוגדות המילואים בפיקוד הדרום (אוגדת אדן 162 ואוגדת שרון 430) שנעו לעבר החזית בחיפזון ולקראת בוקר ה 7 לאוקטובר התקרבו לחזית עוד כ 300 טנקים.אוגדת ברן 162 הופקדה על הגזרה הצפונית ואוגדה 143 של שרון הופקדה על הגזרה המרכזית ובכך הוקל הלחץ על אוגדה 252 שנשחקה מאוד ב 16 השעות הראשונות ואחריותה צומצמה לגזרה הדרומית בלבד.בלילה של יום ראשון 7 באוקטובר נסוג הגדוד לאזור ציר החת"מ וביום שני ניהל הגדוד קרבות שריון בשריון מוצלחים עם טנקים מצריים כבדים, אחר הצהריים התחילו להגיע יחידות מילואים שתפסו את אזור הג'ידי והגדוד נע למזרח ולדרום, ובערב הגיע לאזור המיתלה.התפיסה הטקטית שהנחתה את פעילות האוגדה כולה באותם ימי לחימה הייתה מבוססת על הצורך לבלום את הכוח המצרי עד אשר יגיעו שתי אוגדות המילואים.

8 באוקטובר - שינוי גבולות הגזרה

ביום זה החלה מתקפת הנגד שתכנן פיקוד הדרום ומטרתה הייתה לכבוש מחדש את הרצועה שנכבשה על ידי המצרים וזאת בתנועה מצפון לדרום.מתקפת הנגד שהייתה אמורה להיות נקודת המפנה של המלחמה, אך זו נחלה כישלון גמור ונצרבה כטראומה נוספת.בסוף היום השלישי של המלחמה ב 8 אוקטובר 1973, השתנו שוב גבולות הגזרה והגדוד קיבל אחריות במסגרת החטיבה בגזרה הדרומית של התעלה , כל הכוחות תומכי הלחימה  עברו לאזור המתלה.בבוקר יום שלישי, 9 באוקטובר התחיל פרק חדש בלחימה של בגד', מאותו יום ולמשך זמן מה עסק הגדוד במגננה.האיום שנשקף מצד דיוויזיה מצרית מתוגברת בחטיבת שריון, שעל פי המודיעין נערכה למתקפה רחבה בכיוון ציר המתלה.מדי בוקר היו הגדודים של חט' 401 יוצאים קדימה ללחימה בטווחים רחוקים מול הטנקים המצריים ועם ערב נסוגים לחניון לילה.באחת היציאות הללו השתלט הגדוד על נקודה טופוגרפית בעלת משמעות טקטית מכרעת באזור רכס הנקרא קרת אל מורה ששלט על התעלה, בעקבות הכיבוש היינו במקום שולט ראינו את המצרים כמו על כף היד.באזור המתלה הייתה ממוקמת פלוגת רק"מ קדמית של גש"ח 674 ושם פגשנו לראשונה את קפלן קח"ש החטיבה.

שניידר הקח"ש:

כשהגענו לאזור המתלה וחברנו לפלוגת הגש"ח שהייתה במחנה הקבע שלה ראינו מחזה שלא ישכח, הפלוגה במתלה הייתה עסוקה בהכנות לנטישה מתוך חשש שלא יצליחו לבלום את המצרים  העומדים כנראה להשתלט על המקום כולל הכנות לפיצוץ ושריפת המתקנים והגנראטורים שהיו במקום.עם הגעתנו נוצר במקום ריכוז גדול של אמצעים וכח אדם מקצועי בכל דרגי התיקון (אנשי צוות ואנשי חימוש) והתחלנו לתכנן את הפעילות לתיקון הכלים הפגועים שבמרכזה עמדה משימת הריכוז של כל הטנקים והנגמ"שים הפגועים של הגדוד ולבצע תיקונים במשותף עם החוליות הטכניות ואנשי הגש"ח תוך הסתייעות באנשי הצוות בעבודות המזקו"מ.נעזרנו בטנק של הגדוד שמנגנון הרתיעה שלו נפגע והתיקון מחייב חוליה בדרג ג' והפכנו אותו לטנק חילוץ קראנו לו "שמגר" שעזר לנו מאוד בריכוז הכלים הפגועים לסדנא במתלה.בחלק מהטנקים הפגועים נפערו חורים כתוצאה מפגיעת טילים, קני תותחים נפגעו מרסיסים ארטילריים זיוודים והתקנים חיצוניים נפגעו והיה צורך להחליפם.נתקלנו בטנקים בהם נפצעו ואף נהרגו אנשי צוות והפעלנו גופי זיהוי ופינוי מהרבנות לאיסוף וניקוי והקפדנו באותם טנקים בגמר התיקון לצבוע את הצריחים מבפנים בצבע לבן על מנת להעלים את הסמנים שנותרו בהם.את החורים בצריחים אי אפשר היה לתקן באופן סדור ולכן כיסינו אותם עם פחים.

החלטנו לעבוד מהקל לכבד על מנת להחזיר יותר טנקים לשדה הקרב בפחות זמן על מנת לאפשר לגדוד להמשיך במשימותיו.

בגלל ריבוי התקלות התמקדנו בתיקון של שלוש מערכות עיקריות והן:

·         תנועה – מערכות אוטומטי ביות ומזקו"מ

·         אש – תקינות התותח ומערכות הירי והכינון לרבות מערכות בק"ש.

·         שליטה – מערכות קשר פנים וקשר חוץ ומערכות תצפית.

הרגשנו כמשפחה אחת גדולה, הטנקיסטים שאיבדו את חבריהם , החוליות הטכניות של הגדוד, אנשי פלוגת הגש"ח עם אנשי הקבע שהיו בה ואנשי מילואים שהחלו להגיע לתגבור וכולנו נרתמנו למשימה של תיקון מהיר של הטנקים התקולים והחזרתם ללוחמים.

דאגנו יחד עם פלוגת המפקדה באותה הזדמנות לתדלוק ולתחמש ולהשלים פריטי זיווד ככל שעלה בידנו לצייד החיילים בסרבלים נקיים להחזיר למערכה טנקים תקינים ומוכנים לקרב.

8 – 18 באוקטובר - קרבות הבלימה בגזרת המיתלה
 

הקרב "בוואדי מבעוק"
בבוקר 14 באוקטובר אחרי שבוע של לחימה, יצא הגדוד למנוחה ראשונה. המיקום היה על ציר הרוחב באזור צומת המתלה.

המקלחות כבר היו במקומן וכמוהן גם קווי טלפון, זו הייתה הפעם הראשונה שחלק מחילי הגדוד חלצו נעליים אחרי שבוע אינטנסיבי של לחימה מתמשכת ומתישה.

לפתע התחילה רשת הקשר הגדודית לבעור.

השעה הייתה שבע ורבע בבוקר המג"ד שובל נתן הוראה בהולה לפלוגה ג' של ירון רם לנוע במהירות אל הפתחה המזרחית של ואדי מבעוק, הפרוש לאורך כעשרים קילומטרים ממזרח למערב, מדרום לרכס קרת אל מורה ועד הכביש המוביל לכיוון עין מוסה, מאזור התעלה לכיוון כביש הרוחב. התברר שהמצרים הטילו למערכה את הדיוויזיה הרביעית ששימשה כעתודה אסטרטגית ונחשבה לדיוויזיה הטובה ביותר בצבא המצרי, כאשר בחוד ההתקפה נעה חטיבת השריון השלישית ששאפה להגיע להכרעה בגזרה.

מטרת הכוח המצרי הייתה לחצות דרך האגף הדרומי של כוחות צה"ל שהיה כמעט ריק, להגיע אל כביש הרוחב במגמה לפרוץ אל ציר המתלה, לכבוש את המעבר החיוני אל תוך סיני תוך כיתור של כוחות מחטיבה 401 ולהמשיך משם אל מעבר הג'ידי בלי שום הפרעה.

הדיוויזיה צלחה את התעלה באזור "כוברי" עלתה על כביש התעלה נעה דרומה ונכנסה אל המשפך המערבי של ואדי מבעוק.

בפועל כמעט ולא היו כוחות ישראלים שיכלו לסכל את המהלך, וכיבוש המעברים היה עלול להותיר את מדינת ישראל כולה חשופה לכוחות המצריים, שכן מנקודה זו ועד באר שבע לא היו למעשה כוחות בסדר גודל משמעותי ואולם על פי הדוקטרינה המצרית ותוכנית המתקפה, המלחמה הייתה אמורה להסתיים בכיבוש המעברים ולמצרים לא הייתה מטרה אופרטיבית מעבר לכך. הפרדוקס היה שתנועת הדיוויזיה בעצם רוקנה מכוחות מצריים את צדה המזרחי של התעלה, דבר שאפשר לצה"ל לחצות את התעלה בלילה למחרת.

כך, בין דהירה מצרית אל תוך סיני וכיתור כוחות צה"ל מדרום לצפון, ניצבו בסופו של דבר רק הטנקים המעטים של גד' 46 שבכלל נכנסו לחניון יום לנוח, לאכול להתקלח לטלפן ולשחק שש בש. המודיעין לא התריע על תנועה זו אך תצפיות גד' הצנחנים 202 דיווחו על כח בסדר גודל של חטיבת טנקים שנע מכיוון צפון מערב לעבר הוואדי, המח"ט דן שומרון עדכן את שובל והורה לו לשלוח פלוגה לאזור הוואדי כדי לבדוק מה מתרחש שם מאחר שגזרת ודי מבעוק נמצאה באחריותו של גדוד הצנחנים.

המג"ד שובל עדכן שכבר שלח את הפלוגה של ירון רם לאזור.

מאוחר יותר הבין המח"ט דן שומרון את חומרת המצב ואמר לשובל "משימה חשובה מאוד הצלת עם ישראל".

ירון הזניק בבהילות את שמונת הטנקים שנותרו בפלוגה, הטנקיסטים קיפלו בחפזון את רשתות ההסוואה, זרקו אותן אל סל הצריח הרכיבו אנטנות ויצאו במהירות דרומה מרחק של שמונה ק"מ בערך.

כאשר ירון והטנקים שאיתו עלו לעמדות מעל צלע הוואדי,נגלה לפניהם שדרת הכוח המצרי, שכלל חטיבה מוגברת גדוד סיור בראשה על גבי הנגמ"שים ואחריהם גדודי הטנקים הקלים והכבדים וכולם נעים בהתנהלות כמו מנהלתית בלי להבחין במתרחש סביבם.

הפלוגה של ירון פתחה באש בטווחים של 1400 מ' והפלוגה פגעה בגדוד הטנקים הראשון והשמידה אותו כל הטור המצרי נעצר והתחילה מהומת אלוהים.

חלק החלו להסתובב חזרה חלק בורחים על נפשם ובמקביל חוברות שתי פלוגות הטנקים האחרות ושלושלן יורות כמו במטווח ואחרי זמן מה גם חיל האויר הגיע וסייע בהשמדת עורף החטיבה.

בכך נעצרה התקפת הנגד המצרית באזור זה.

אחרי המלחמה התחילו כמובן מאבקי הקרדיט על ההצלחה בוואדי מבעוק. הצנחנים של גדוד 202 מדגישים את חשיבותם בקרב, אחרים מציינים בעיקר את תפקידו של חיל האויר, ואלה שהיה להם חשבון זה או אחר עם המח"ט דן שומרון, או שהתחרו על הצלחות בין הגדודים השונים של החטיבה עצמה, מנסים עד היום להמעיט בחשיבות הפעולות שביצע גדוד 46, אבל האמת ידועה לכל, גדוד 46 בלם את במתקפה המצרית בוואדי מבעוק ובכך מנע הסתבכות ואובדן חיי אדם.

מערך האחזקה:

מערך האחזקה של הגדוד המשיך במעגלי התיקון וכל טנק שהתקלקל תוקן בלוחות זמנים קצרים או על ידי החוליות הטכניות בסיוע חלפים מהמח"ג ו/או גרירת הטנקים לסדנא במתלה וביצוע תיקונים במשותף עם פלוגת הגש"ח.

במהלך הלחימה דיווח המג"ד שהוא רואה 2 טנקים של כוחותינו עזובים בשטח וביקש שנבדוק על מה המדובר.

הגענו לטנקים וגילינו 2 טנקים שהיו שייכים לאוגדה 162 שנראו כאילו יצאו היום מהימ"ח יפים וצבועים שנתקעו על בעיות חשמל ומצברים לא תקינים, תיקנו את התקלות ולגדוד הצטרפו 2 טנקים כמו חדשים.

ברוב התנועות שביצענו לביצוע תיקונים שימשנו לא פעם כמטרה למטוסים המצריים ששלטו באוויר וכל תנועה על הציר הייתה עבורם כמטווח חי והתרגולת הייתה קבלת התראה במערכות הקשר על תקיפה אווירית, מיד עצרנו את השיירה, פרקנו במהירות שיא את הכלים והתרחקנו מהשיירה כמה שיכולנו ונשכבנו על החול עם כובעי הפלדה והשחפ"צים והתפללנו שלא ניפגע.

הייתה תחושה שחיל האויר שלנו לא נמצא שם להגן עלינו והמטוסים המיצריים טסו בסיני בחופשיות וללא מורא.

התחושה של מרביתנו באותם ימים הייתה שמהמלחמה הזו אי אפשר לצאת חיים ושמקרה הטוב ביותר ניפצע קשה ונצליח לשרוד.

ב 9 – 10 באוקטובר ביצעה חטיבת שריון מצרית התקפת נגד והגדוד היה בבלימה כאשר כל פעם פלוגה אחרת הייתה בהתארגנות ולפתע הוזעקנו לבלימת התקפת הנגד המצרית, הגדוד הגיע לוואדי מבעוק, תפש עמדות וכמו במטווח פגע בעשרות מטנקי החטיבה המצרית וסייע בבלימת המתקפה.

כשלון המתקפה המצרית סימן את הקץ לניסיונם של המצרים לבצע את השלב המערכתי השלישי בתוכניתם ולהשיב לעצמם את היוזמה.

קרבות הבלימה של הגדוד באזור המתלה התאפיינו בלחימה בשעות היום וכניסה לחניוני לילה (בשל העדר אמצעי ראיית לילה) בהם הייתה מתבצעת פעילות לוגיסטית ענפה.

הטנקים נעמדו בשורות עורפיות ופלוגת המפקדה ביצעה תדלוק תחמוש חלוקת מנות קרב החלפת מדים וכו'

אנשי החימוש ביצעו תיקונים וטיפולים מונעים.

ניסינו לעשות העבודה ללא אנשי הצוות ולאפשר להם כמה שעות של מנוחה.

המח"ג היה שותף לפעילות זו וניתן היה להיעזר בחלקים והאמצעים האחרים שהיו בו כמו מנופים,גרורי אויר לגירוז, רתכת וכו'.

כל טנק/ נגמ"ש היו נבחנים ותקלות נאספו מאנשי הצוות ומרבית התקלות תוקנו בתוך חניוני הלילה שהיו בונים אורך נשימה ליום הלחימה הבא ומנעו תקלות רבות.

במהלך המגננה פעלו החוליות הטכניות על פי התו"ל והן נעו אחרי הפלוגות וביצעו תיקונים ושמרו על רמת כשירות מרבית.

במהלך כל יום של לחימה היו מתקלקלים/נפגעים כ 1/3 מהטנקים שהיו לגדוד אותם היינו צריכים לתקן ולהחזיר למעגל הלחימה.

כל טנק בגדוד התקלקל מספר פעמים והוחזר למעגל הלחימה.

לאחר שחברנו עם המחלקה מהגש"ח והתמלאנו שוב בחלפים שהיו נחוצים לנו כאוויר לנשימה ובאמצעותם הצלחנו לתקן חלק גדול מהטנקים וראינו עצמנו "כמכפילי כח" של הגדוד וכל פעם שלא הצלחנו לתקן את כל הטנקים עוצמת הגדוד נפגעה.

בינתיים אוגדה 143 בפיקודו של האלוף אריאל שרון החלה את תכנון הצליחה, אזור הצליחה שנבחר היה "דור סואר" אזור התפר שבין 2 הארמיות המצריות סמוך לאגם המר.

 

18 – 24 לאוקטובר – צליחת התעלה טיהור בסיסי הטילים:

לקראת הצליחה אורגנה שיירה חטיבתית שנעה לאזור הצליחה כאשר בתוך דרגי החטיבה וגם בגדודים היו משאיות מגויסות וכלי רכב ללא הנעה קדמית.

אף שהמסלול התבסס על צירי אספלט ודרכים מהודקות קטעים מהכביש היו מכוסים בחולות נודדים וחלק מהכלים נקשרו לזחל"מים ולנגמ"שים ונגררו על ידם.

במהלך התנועה נודע לנו שקצין החימוש החטיבתי נמצא איפשהו מאחור ונתבקשתי על ידי רס"ן דני יתום שהיה אחראי לשירה הלוגיסטית הארוכה לעזוב את השיירה ולנוע לאחור ולחפש את קח"ש החטיבה רס"ן קפלן אברהם שניסה לחבור לשירה.

התנועה לאחור והניסיון לאתר את קח"ש החטיבה הבהיר לנו שהמצרים מאזינם ושיש בידם את מפת סיריוס עם כל הקודים וכל פעם שציינו את מיקומנו לאחר כמה רגעים נפלה עלינו אש ארטילרית כבדה שרק במקרה הצלחנו לשרוד אותה.

ב 19 לאוקטובר לפנות בוקר הגיע הגדוד לחצר שבסמוך לגשר והטנקים הראשונים של הגדוד החלו לעבור לצד השני של התעלה.

ממש לפני החצייה ניתכה אש ארטילרית חזקה וזחל"מ המודיעין נפגע בפגיעה ישירה והיו נפגעים והקש"א של הגדוד נהרג.

אבל כשחצו הפלוגות את הגשר חדלה הארטילריה והחצייה זכורה לכולם כמעבר פסטורלי מעל נתיב מים שקט.

מיד לאחר הצליחה חצה הגדוד את שדה התעופה דוור סואר ויצא במערך חטיבתי לתקיפת "מקצרה" – מתחם באגף המזרחי של מחנה אבו סולטאן, יעד שהיו בו חטיבת ארטילריה מצרית ונשק נ"מ רב, והיה מוקף בטנקים מחופרים ומתוגבר בחיל רגלים.

לאחר הקרב תקפו אותנו מיראג'ים לוביים.

בהמשך תקף הגדוד מספר בסיסי טילים שהיו מחופרים במרחב במרחק של כ 6 ק"מ מהאזור בו היה מצוי הגדוד.

ההתקפה על בסיסי הטילים מתבצעת בשעות האחה"צ , באותה תקיפה נפעו לגדוד מספר טנקים ובהם טנק המגד מפגיעה ישירה והמג"ד יחד עם הקמב"צ אורי פונדק נפגעים ומפונים לבית חולים ובהמשך אורי הקמב"צ נפטר .מפצעיו מאוחר יותר בבית החולים.

שניידר הקח"ש

לקראת הצליחה ביצע המג"ד שובל תדריך וההנחיה שניתנה לנו באותו תדריך הייתה, שיחד עם הטנקים נכנסים רק גורמי רפואה מזוחל"מים , קצין החימוש וכיתות רק"מ בלבד.

יתרת פלוגת המפקדה והמח"ג לא צולחים בשלב זה ונשארים מאחור ויוכנסו בהמשך.

בני מ"מ המח"ג

כפי שתיאר שניידר לקראת החצייה התפצלנו והמח"ג בפיקודי המתין בצד המזרחי של התעלה, המעבר לצד המערבי היה מאוד בעייתי,תקיפות ארטילריה ומטוסים שגרמו לאבדות בפל' המפקדה למרות הקשיים התקדמנו עד קרוב לתעלה באזור שנקרא "חצר המוות" זהו אזור שהיה מוכה אש קרוב מאוד לעליה לגשר שחוצה את התעלה .

 ההמתנה באזור לעליה על דוברות הייתה מאוד מאיימת אך זכורה לי סיטואציה של זחל"מ עם בעיה טכנית שחסם את הדרך הצרה היחידה לחציה ומנע עליה לדוברות, הארטילריה הייתה איומה ואף אחד לא העיז לנסות  ולפתור את הבעיה עד אשר ראיתי בחור מוכר שבין הפגזים עלה  לזחלם פתח את מכסה המנוע נבר בו וטיפל עד לפתרון הבעיה הטכנית.

את הבחור הכרתי מאחר  והיינו יחד  צוערי חיל חימוש  בבה"ד 1   הבחור הודח לאחר תקופה בגלל   " חוסר התאמה לקצונה" , בשבילי ,  דוגמא האישית והאומץ שגילה הוא הדוגמה  למפקד האמיתי!. אני מקווה שהוא שרד את אותו התופת וכמוני הוא סבא מאושר לנכדיו. 

עם המעבר של תעלה לגדה המערבית, הייתה הפגזה נוראית שבעקבותיה הוראתי לכלים שהיו איתי להיכנס לתוך הבונקרים המצרים ולתפוס מחסה , ביקשתי מהזחל"מ של מחלקת הגש"ח  שהיה איתי לפנות את הציר ולהחנות בצד . הזחל"מ  חטף פגיעה ישירה מיד אחרי שירדנו ממנו, נהג הזחל"מ נהרג ואילו חשמלאי הגש"ח שליווה את הנהג נפצע קשה.שהינו ב"חושות" המצריות כמעט יממה עד לחבירתנו עם כוחות הגדוד .

שניידר הקח"ש:

אזור הצליחה היה מוכה בארטילריה, טילים ומטוסים מצריים שתקפו ללא הפסקה.לא אשכח מראה מצמרר של חיילים פצועים והרוגים של כוחות שעברו שם לפנינו היו פזורים בכל עבר.פלוגת המפקדה שלנו חטפה גם היא הפגזה ארטילרית ואחת המיכליות והאמבולנס נפגעו וחילי מפקדה נפצעו ונהרגו.כל זה קרה כשמ"פ המפקדה רס"ן בן הרוש לא היה באזור.ביקשתי מהגש"ח 674 וקיבלתי תגבור של מחלקת רק"מ מהפלוגה הקדמית שנתנה לנו שירותי אחזקה בדרג ב'.שצלחה יחד איתנו והופעלה על ידי.החצייה נעשתה על גבי גשר הגלילים ומיד לאחר הצליחה ניהלה החטיבה קרבות שב"ש וחיסלה בסיס טילים,באותם קרבות זכור קרב שבו שתי הפלוגות שנותרו בגדוד ניהלו לחימה ובאחד המקרים אנחנו חנינו מאחור בתוך ואדי כאשר אנחנו אנשי החימוש והרפואה נצמדים לדופן המזרחית של הוואדי ומתחפרים בקרקע על מנת לא להיפגע מהפגזה הארטילרית כבדה שטפטפה מעל ראשנו ואחד הטנקים היה תקול ועמד ליד הדופן המערבית של הואדי.שלחתי את מחלקת הרק"מ שהוצמדה אלינו מהגש"ח שינסו לתקן התקלה.לאחר זמן קצר שהמחלקה בדקה את הטנק היא גילתה שמדובר בתקלה בממסרת שלא מתפקדת ונדרשת החלפה של כל חטיבת הכח שלא נמצאה בראשותנו.אמרתי להם שחייבים למצוא פתרון שיחזיר הטנק לפעולה והחלטתי להצטרף אליהם ולתרום מניסיוני.הגעתי עם הג'יפ ובוחני הגדוד בתוכו ולקראת הגעתנו מודיעים בקשר על מטוסים מצריים שמתקרבים אלינו מיד פרקנו מהג'יפ ,הספקנו להזהיר את אנשי צוות של הטנק ואת המחלקה מהגש"ח על התקפת המטוסים הקרבה והתרחקנו מהג'יפ מטרים ספורים כי הבנו שטנק יהווה מטרה ואכן המטוס הגיע ריסס את כל הוודי, פגע בג'יפ שלי ובטנק הלא תקין ופצע שם איש צוות שניסה לירות עליו אש נ"מ מהטנק.כל ההתקפה בוצעה אל מול כל שאר אנשי החימוש והרפואה וקציני הגדוד ומנקודת מבטם נראה כאילו כולנו נהרגנו.

כשחלפה הסכנה וחזרנו לג'יפ , עסקנו בהגשת עזרה לאיש הצוות שנפגע ולפינויו המוסק ורק  לאחר מכן ראינו שהג'יפ נפגע קשות מאחר והבנו שאין לו תחליף ושאנחנו אמונים להתמודד עם תקלות כאלו ולכן טיפלנו בגיפ באמצעים המאולתרים שעמדו לראשותנו והג'יפ המשיך לשרת אותנו עד סוף המלחמה ואחריה למרות שאחד הרסיסים שפגעו בו  פער חור בגודל של תפוח בשלדה.

הטנק התקול בסופו של דבר תוקן וגם הוא חזר למעגל הלחימה.

אירוע משמעותי נוסף היה כאשר טנק המח"ט אל"מ דן שומרון התקלקל וקפלן, קצין החימוש של החטיבה ביקש מאיתנו שנדאג לתקנו.

ברצוני לציין כי לצערי, לקראת הצליחה, לא קיבלנו (אנשי החימוש) מפות קוד מתאימות של  הגדה המערבית,

שהרי מי חשב בכלל על אפשרות של צליחה בעיקר לנוכח ההפתעה והמצב העגום בתחילת ימי המלחמה הראשונים ולכן ההכוונה נעשתה בקשר בסגנון "תגיעו לעץ ושם תפנו ימינה ושמאלה " וכ"ו.

לקחתי איתי חוליה טכנית של פל' א' ויחד עם בוחני הגדוד נסענו לעבר הטנק.

המרחק ביננו לבין הטנק התקול היה מספר ק"מ לא רב אך ללא מפה ובאזור לחימה הנסיעה ערכה כמה שעות בהן נאלצנו למצוא מקום מסתור לחניית לילה ואכן מצאנו תעלת מיגון ובה עברנו את הלילה בו לא ישנו ושמרנו על עצמנו ובבוקר ראינו שהמקום שרץ בפשפשים והתחלנו להתגרד והפשפשים לא עזבו אותנו עד שהצלחנו להחליף בגדים ולהתרחץ.

בהמשך התנועה גילינו שאנחנו בכלל נעים בתוך שטח ממוקש, ראינו גדרות עם שלטים המזהירים מפני מוקשים.

התחלחלנו רק מעצם המחשבה שהיינו יכולים לעלות על אחד המוקשים ולסיים שם את תפקידנו ורק בנס הצלחנו לצאת מהשטח הממוקש.

בסופו של דבר הגענו לטנק המח"ט, מצאנו שהצלב המעביר תנועה מהממסרת להינע הסופי שבור וידענו שאין לנו צלב חדש להחלפה.

נאלצנו לחזור על עקבינו, ולהגיע לאזור הגשר שעל התעלה, לעבור את הגשר והפעם בכיוון ההפוך,

מעבר הגשר נעשה ברגל מאחר והתנועה על הגשר הייתה חד סטרית מסיני לכיוון מצריים.

מצאנו באזור הצליחה פלוגת חימוש וקיבלנו מהם צלב חדש.

הצלב היה כבד ולכן סחבנו אותו עם מוט שהכנסנו במרכזו וכך חצינו את הגשר פעם נוספת והפעם לכיוון מצריים ומשם לטנק המח"ט ולסיום מוצלח של התיקון.

בהמשך ב 20 לאוקטובר כבשה החטיבה עם גד' 46 את שדה התעופה פאיד.

במהלך אותם קרבות נפגע טנק מג"ד מפגז זרחן, הקמב"צ אורי פונדק ז"ל שהיה איש הצוות החמישי בטנק המגד נפצע ולאחר מכן נפטר בבית החולים, המג"ד שובל דוד נפצע והסמג"ד שהיה צריך לתפוס פיקוד לא היה כשיר באותו רגע והמסוק שהגיע לפנות את המג"ד פינה גם את האחרים.

נותרנו עם 2 פלוגות הטנקים ב' וג', פלוגת החרמ"ש  ופלוגת מפקדה ללא מ"פ, ללא מג"ד וסמג"ד וקמב"ץ.

שני המפ"ים עירא עפרון וירון רם המשיכו לפקד על מה שנותר מהגדוד והם עשו זאת בצורה הראויה לציון ולכל שבח.

בהמשך נעה האוגדה עם החטיבה וב 22 לאוקטובר חסמנו את שני הכבישים המוליכים מסואץ לקהיר

בערב ה- 22 באוקטובר עמדה להיכנס לתוקפה הפסקת אש בחזית המצרית.דבר זה לא קרה והגדוד המשיך בתנועה דרומה לאיגוף הארמיה השלישית.

משנתברר ב 23 אוקטובר כי המצרים אינם מקיימים את הפסקת האש הופעלו אוגדות ברן 162 ואוגדה 252 להשלמת כיתורה של הארמיה השלישית.

אוגדה 252 תקפה במקביל לעבר מפרץ סואץ ונמל עדביה.

ההתקפה הנ"ל נעשתה תוך היתקלות בכוחות מצריים נסוגים ולאחר חצות ה24 לאוקטובר כבשה האוגדה ובתוכה גד' 46 את "נמל אדביה" ובכך הושלם כיתור הארמיה השלישית.

אגב, גד' 46 היה הראשון להגיע לנמל עדביה ,בנמל התגלה מחזה סוריאליסטי שבו למרות הלחימה העזה הנמל המשיך  לפעול  ולחלק מהאוניות בוצעו פעולות תחזוקה.

 במסגרת זו ראינו רתכת מודרנית חדשה שפעלה וממנה השתלשלו כבלים ארוכים שהובילו לבטן האוניה.

"כוחותינו" פירקו את הכבלים הארוכים כיבו את הרתכת וצירפו אותה לארסנל אמצעי האחזקה שעמדו לרשותנו והרתכת הנ"ל ידעה לפעול גם כגנראטור לעת מצוא ואכן עזרה לגדוד במגוון התפקידים.

האזור אליו הגיע הגדוד היה מתחם לוגיסטי מיצרי שמרביתו הייתה חפורה מתחת לאדמה.

ע"ג המתחם ראינו את משרדי ואת האמצעים של ראשי הלוגיסטיקה של הארמיה השלישית ואימצנו לעצמו את הרכבים החדשים והיפים שלהם וכן משאיות מגרוס חדישות שהפכנו אותן לניידות אחזקה של הגדודץ

המתחם כלל בתי קירור תת קרקעיים עם חלקי בשר תלויים ומזון מקורר עם מחסנים של קופסאות שימורים.

האזור נראה לי כאזור עורפי לוגיסטי של הארמיה השלישית.

שם נערכנו, הטנקים הוכנסו למחפורות שהוכנו עבורנו על ידי טרקטורים של ההנדסה והמח"ג ארגן רמפה שהתבססה על עגלה של נגררת מיצרית וכך התחלנו לבצע טיפולים עמוקים יותר של מאין החזרה לכוננות בסוף מלחמה.

הפסקת האש נכנסה לתוקפה  ב 24 אוקטובר 1973.

בשל מיקומו בסוף הלחימה גד' 46 אבטח את השיחות להפסקת האש בין נציגי צה"ל לבין נציגי צבא מצריים בליווי האו"ם שהתנהלו בק"מ ה- 101 בכביש קהיר-סואץ.

סיכום הפעילות של מערך החימוש במלחמה ע"פ שניידר הקח"ש.

 ניתן לומר בצורה ברורה כי תפקידו וחלקו של מערך האחזקה בדרג הגדוד הינו קריטי בכשירות וברציפות הלחימה של הגדוד בזמן לחימה. כדי להיות יותר ספציפי ובצניעות רבה ,חלקו של מערך החימוש בגדוד 46 בפרט ובחטיבה 401 בכלל היה משמעותי מאוד עד קריטי בכשירות המבצעית של הגדוד.

על פי הנתונים שנאספו ידוע שכ 57% מכלל התקלות המתרחשות בכלי הרק"מ בזמן לחימה הן תקלות בדרג א' ולכן לדרג האחזקה האורגני של הגדוד יש משימה חשובה ותרומה ישירה לכשירות הטכנית של בגדוד.

אומנם לא כל תקלות הדרג א' תוקנו על ידנו מאחר והיינו צריכים להשאר צמודים לגדוד ולכן בקרבות תנועה השארנו טנקים עם תקלות דרג א' שיתוקנו על ידי הגש"ח אך מאידך נאלצנו לתקן גם תקלות בדרג ב'.

לא הכל פעל אצלנו בצורה חלקה ואופטימאלית, חלק מהכיתות פעלו יותר טוב ואחרות פחות, היה מחסור בח/ח , מחסור באמצעי קשר, אמצעי הניוד של החוליות הטכניות לא התאימו אבל למרות הפערים מערך האחזקה של הגדוד פעל היטב ועמד במשימותיו ועל כך גאוותינו.

היקף התקלות הממוצע היומי עמד על ממוצע של כשליש מהטנקים שנלחמו באותו יום לחימה.

המשמעות היא ברורה שכל עיכוב או השהיה בביצוע התיקונים במתאר מלחמת יום כיפור היה מביא את הגדוד, החטיבה והאוגדה למצב של אובדן כשירות בכל הקשור לאמצעי הלחימה וליכולת לבצע את תפקידם.

מועדי ההגעה של דרגי התיקון הגבוהים יותר מעל דרג הגדוד בעיקר דרג ב' נתון להחלטות פיקודיות, אוגדתיות, חטיבתיות וסדרי עדיפויות הללו עשויים להשפיע בצורה קשה על מצב הכשירות בגדוד.

אנשי החימוש בדרג הגדודי גם מסייעים בתיקון תקלות בדרג ב' וזאת על ידי העברת דיווחים מקצועיים המכוונים את החוליות שמגיעות לבצע התיקונים להגיע עם החלפים והאמצעים המתאימים ובכך ליעל ולקצר את משכי התיקונים.

אמצעי לחימה פשוטים כמו נק"ל משקפות מצפנים וכ"ו הוחלפו אחד תמורת מקולקל והפתרון הנ"ל היה אופטימאלי.

הזמינות המיידית לביצוע תיקונים ולשמירה על כשרות אמצעי הלחימה של הגדוד נתונה בידי קציני ואנשי החימוש של כל גדוד ולגבי גדוד 46 במלחמת יום כיפור, כפי שציינתי המערך הנ"ל תיפקד בצורה טובה מאוד למרות מגבלות קשות של אמצעי ניוד לא מתאימים שלא אפשרו לחוליות לעמוד בקצב תנועת הטנקים ומחסור בחלפים ואמצעים.

לשמחתי  ,לאנשי החימוש של הגדוד לא היו אבדות  בנפש למרות שפעלנו בסמוך לאזורי  הלחימה האינטנסיבית ולמעט המסגר ברוך סרוסי שנפצע בתקיפת מטוסים ופונה,חזרו כולם בתום הלחימה  בריאים ושלמים הודות להרבה מזל וכנראה גם להפעלה זהירה ומתוכננת מבלי להגדיל הסיכונים במקומות שלא נדרשו.

אין ספק שמערך האחזקה הגדודי ובסיוע נרחב של הפלוגות הקדמיות של גש"ח  אשר שימשו כמכפיל כח בכך שהצליחו לתקן כמות גדולה של תקלות ולהחזיר למעגל הלחימה את מרבית הטנקים שנפגעו והתקלקלו תוך התבססות על מיומנויות מקצועיות גבוהות שנרכשו במהלכי השגרה ואימונים שקדמו למלחמה.בפעילות משותפת זו בעת חציית התעלה, הושמד זחל"מ של הגש"ח ,שהיה צמוד אלינו, נהרג הנהג ונפצע חשמלאי רכב.

באותן שנים שקדמו למלחמה האימונים היו מאוד אינטנסיביים (לעומת היום) ואנשי החימוש שליוו את האימונים ונדרשו לתקן באופן מהיר כל תקלה במקום שזו התרחשה ובהמשך להכין את הטנקים וכלי הלחימה האחרים למצב שבבוקר שלמחרת יוכלו להמשיך ולהתאמן.

אני משוכנע כי פעילות זו היא  שהכינה את אנשי החימוש שהיו מיומנים מאוד ובעלי ידע מקצועי וניסיון רחב ואלה באו לידי ביטוי ונתנו את פירותיהם במהלך המלחמה.

הלקחים שהופקו על ידי חיל החימוש מהמלחמה הקשה ההיא וכן המשך שירותם של קציני חימוש שהשתתפו במלחמה וחוו את החוויות הקשות הביאו לביצוע שינויים הן באמצעים והן בהכשרה והן בתו"ל האחזקה וכולנו דאגנו להעביר את מראות המלחמה לכל ממשיכנו ולכל חילי החימוש בסדיר ובמילואים ואין ספק שבעקבות המלחמה הזו מערך האחזקה של צה"ל צעד צעדים משמעותיים קדימה ונערך באופן שייתן מענה טוב יותר בכל הרמות.

רשימות טלפונים  כח אדם חימוש

 

 

מצגת תמונות מהגדוד במלחמה  - קישור

 

 

מפגש אנשי החימוש בגדוד לאחר 47 שנים

מספר אל"מ במילואים יעקב שניידר
​​​​​​במסגרת ימי הזיכרון למלחמת יום כיפור ערך גדוד 46 מפגש וירטואלי לציון 47 שנה למלחמה. גדוד 46 היה גדוד טנקים סדיר בחטיבה 401 באוגדה 252 שנלחם בקרבות הבלימה בסיני הגדוד שבלם חטיבה משורינת בקרב בוואדי מבעוק ובהמשך צלח את התעלה והיה בין הכוחות הראשונים שהגיעו לק"מ ה 101 בכביש לקהיר. לאחר האירוע הגדודי ערכנו ערב לאנשי החימוש של הגדוד. הערב כלל ברכות של מפקדי הגדוד לאנשי החימוש לאחר מכן תיאור פעילות מערך החימוש הגדודי במהלך המלחמה גם בדברים שלי וגם בדבריו של מפקד המח"ג במלחמה בני גורן ולאחריו דברים של הסמלים הטכניים ונציגים מהחט"ג. הערב היה מרגש מאוד וכלל נציגי משפחות של אנשי חימוש שכבר לא נמצאים איתנו וכן קשרים וחובשים שלחמו שכם אל שכם עם אנשי החוליות הטכניות. שניידר יעקב קח"ש בגדוד במלחמה

 

אלבום התמונות

 

צפה באלבום - כיפור-גדוד 46

חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

כניסת חברים