לא נמצאו תוצאות. ניתן לחפש פרמטרים אחרים
לעמוד האישי באתר
סיכום פעילות העמותה לשנת 2012 1. שנת העבודה 2012 התאפיינה בפעילות ענפה בכלל תחומי העשייה הן בתחום ההנצחה והן בתחום מורשת החיל. 2. נר לרגלינו שימשה תכנית העבודה שאושרה ע"י האסיפה הכללית ובה הבאנו לידי ביטוי את מטרות ויעדי העמותה. א. טיפוח הקשר עם המשפחות ט"ו בשבט – החג צוין במסיבה לאלמנות שנערכה בבית חברת העמותה דליה ביתן. יום כיף ליתומים – קיימנו יום כיף בראשון לציון ב-14.8.12 שי – הענקנו שי למשפחות השכולות בטקס יום הזיכרון החיילי ובראש השנה תווי קניה – הענקנו תווי קניה ל- 37 משפחות שכולות נזקקות בשווי של 500 ₪ למשפחה בראש השנה ובפסח. בר / ת מצווה והדלקת נר חנוכה – חגגנו בר מצווה לשני יתומי החיל והדלקת נר חנוכה עם המשפחות השכולות , בארוע השתתף האמן הצעיר מישל כהן. ב. מורשת · חיילי חי"ח מבקרים באופן סדיר במרכז ההנצחה ומקבלים סקירה על המורשת ועל העמותה. · מסדרי סיום קורס קצינים ומסע תגיות מתבצעים במרכז ההנצחה באופן קבוע · החלה כתיבת ספר מספר 3 של מורשת החיל. ג. הנצחה · השלמת אוגדנים לחללי החיל · טקס יום הזיכרון החיילי התקיים כמתוכנן במרכז ובו לקחנו חלק במימון ההוצאות · סייענו בשיפוץ והקמת חדרי הנצחה / מורשת ביחידות היחש"מ ובה"ד 20 ד. הפעלת מרכז ההנצחה · מרכז ההנצחה פועל 5 ימים בשבוע בין השעות: 08:00-17:00 · במרכז נמצאת מזכירה במשרה חלקית. כמו כן, 2 חיילים מדריכים שתפקידם להעביר את מורשת החיל ופעילות העמותה. יש לציין, שמתקיימים ביקורים באופן סדיר של חיילי חי"ח בליווי מפקדיהם במרכז ההנצחה על פי החלטת ק.חימוש ראשי. ה. אסיפה כללית 29.5.2012 התקיימה בחודש מאי ולצערי במס' משתתפים מועט. ו. סיוע לחיילים בודדים - הענקנו תווי קניה ל- 550 חיילים נזקקים בחג הפסח ובראש השנה בשווי של 180 ₪ לכל חייל. - הענקנו כרטיס טיסה לחיילת בודדה לביקור הוריה בחו"ל לאחר השחרור. - הענקנו מילגת לימודים אקדמאיים ל-2 חיילים.לימודי תואר ראשון ושני וכן הוצאות אישיות - רכשנו מוצרים לחיילים נזקקים. ( 3 מקררים ) - יום כיף לחיילים בודדים נערך במתקן אל"ח באולגה ב-23.9.12 , השתתפו 160 חיילים.. ז. כללי כאן המקום להודות לכל חברי וועד העמותה אשר תורמים מזמנם וממרצם כדי שנוכל להמשיך בפעילות העניפה של העמותה, כל זאת בהתנדבות מלאה. ברצוני לומר תודה ענקית לכם, חברי העמותה אשר תרומתכם מאפשרת לנו לבצע את הפעילות החשובה שלקחנו על עצמנו. בהזדמנות זו, אני קורא לכל אחד מכם לעזור לנו לגייס חברים חדשים לעמותה כדי שנוכל להרחיב את הפעילות. אני שמח לבשר לכם שאתר העמותה פעיל בצורה יוצאת מהכלל והתגובות מחממים את הלב. כה לחי, יישר כח ותודה רבה מעומק הלב. בברכה, אהרון מועלם ,אל"מ ( במיל' ) יו"ר העמותה
.gif)
לעמוד האישי באתר
.gif)
לעמוד האישי באתר
.gif)
לעמוד האישי באתר
לפגישת מחזור בבה''ד 20. המחזור זכה לכינוי כיוון שממנו יצאו 5 אלופי משנה ו10 סגני אלופים שמהווים את צמרת הפיקוד של החיל כיום. ''זה כיף גדול לפגוש את כולם שוב אחרי 25 שנה שחלקינו לא התראו'', אמר אל''ם קובי, מפקד יחש''ם מרכז ובוגר הקק''צ. ''אני חושב שהסיבה שכל כך הרבה מאיתנו הגיעו לדרגות בכירות היא קודם כל האיכויות של האנשים והווי החברתי בנינו היה מאד גבוה''. גם קצין החימוש הראשי, תא''ל אליעזר בן הרוש נכח באירוע ואמר- ''זה מרגיש כמו לעשות פורום דרג א', זה היה הקורס שבוגריו ממלאים היום את התפקידים הכי בכירים בחיל, גם בשטח וגם במפקדה. כשאני מסתכל עליכם רואים עד כמה הדבר החימושי עובד, אנחנו ביחד כנראה לתמיד'', הוסיף תא''ל בן הרוש. ''מחובתינו להביא את התשתית ואת האנשים הנכונים כדי להמשיך בעשייה ולעמוד במשימה'', סיכם.
לעמוד האישי באתר
סא"ל (במיל') יוסף דרורי ז"ל, 2013-1924 עפר דרורי זה סיפורו של אבי, יוסף דרורי ז"ל, איש רב פעלים שהתגייס להגנה בן 15 בשנת 1939, שירת בצה"ל בשירות חובה ובמילואים עד שנת 1992. איש של עשייה בביטחון ובבניין המדינה. לפני כמה שנים ריאיינו בני ובן דודו את סבם, יוסף דרורי, מתוך רצון להנציח את הסיפורים של סבא ואת מורשתו. באחד הקטעים מספר אבי יוסף את שחש בעת שהגיעו לקיבוץ חולדה במלחמת השחרור במסגרת ליווי השיירות לירושלים. אנשי הקיבוץ פתחו לכבוד מלווי השיירות את חדר האוכל של הקיבוץ וכיבדו אותם מכל טוב הארץ. מלווי השיירות מירושלים, שאבי נמנה עליהם, היו המומים משפע הירקות, הפירות והביצים שהורעפו עליהם, מוצרים שבירושלים לא נראו כמעט במהלך מלחמת השחרור. בהתרגשות רבה אבי מספר כי החיילים שהוזמנו לחדר האוכל, במקום לאכול את הירקות מילאו את כיסיהם כדי להביא לבתיהם שלא ראו ירקות טריים כבר זמן רב. כאשר ראתה זאת אחראית חדר האוכל ניגשה לאבי שהיה מפקד הכוח ואמרה לו שיגיד לחייליו שהם יכולים לאכול הכל היות והכינה להם חבילות של מזון לקחת הביתה. חוויה זו סיפר אבי לנכדיו כאשר הדמעות זולגות מעייניו. הטנק שהתהפך בתרגיל אבי יוסף דרורי, שכונה "יוסי" בפי כל מכריו, נולד בירושלים ב-1924, התגייס להגנה בשנת 1939 בהיותו בן חמש עשרה בלבד. בתחילה שימש כנער מפזר כרוזים ובהמשך כלוחם מהמניין. בשנת 1946 עבר קורס מפקדים של ההגנה שהתקיים בגוש עציון ובפברואר 1948 חויל לצה"ל, אף שההשבעה לצה"ל התקיימה רק במאי 1948. במהלך שירותו בהגנה עסק בפעילויות שונות ביניהם הגנה על קיבוץ רמת רחל, השתתפות בקרבות ברחוב ממילא, בעת שפרץ לשם המון ערבי מוסת שהבעיר באש את המוסכים שהיו ברחוב. באחד מהם, מוסך פורד עבד אבי בתחילה כמתלמד ולאחר מכן כמכונאי רכב, לאחר סיום לימודיו בבית הספר המקצועי ברנדייס בירושלים במגמת מכונאות רכב וחשמל רכב. ב-5 ביוני 1949 הומלץ סגן יוסף דרורי לאות השירות המצוין על ידי מפקדו. כחוקר הצל"שים והעיטורים של חיילי צה"ל (ממצאי המחקר מובאים לציבור הרחב באופן שוטף באתר הגבורה www.gvura.org) מצאתי את ההמלצה ליוסף דרורי בסיכום דיוני וועדת הצל"שים שהתכנסה לאחר תום מלחמת העצמאות1. הוועדה שהתכנסה בראשות יצחק פונדק המליצה לרמטכ"ל לאשר 1,137 אותות הצטיינות בשבע רמות צל"שים שנקבעו. בדצמבר 1948 מונה סגן יוסף דרורי למפקד סדנה 23. במאי 1949 מונה למפקד סדנא 19 (לאחר מיזוג סדנאות הבסיס של חיל התחבורה 673). ביולי 1949 קיבל את הדרגה סגן ראשון. באוקטובר 1949 התגייס לצבא הקבע לשנה, עד אוקטובר 1950. במהלך השירות קיבל את דרגת הסרן ומילא שני תפקידים קצין טכני סדנה מרחבית של פיקוד המרכז. במסגרת תפקידו היה אחראי על הכנות וביצוע מצעד יום העצמאות השלישי. לאחר מכן מונה לקצין חימוש חטיבה 5. בשנים 1950 - 1956 שירת במילואים במספר תפקידים ביניהם מפקד סדנה 29 ומפקד פלוגת סדנה 792. באוגוסט 1956 קיבל דרגת רס"ן ומונה לתפקיד מפקד פלוגת סדנה 794 בגדוד חימוש 652. ביוני 1957 קיבל תעודת הערכה מטעם אלוף פיקוד המרכז על אחריותו באימון הפלוגה שלו בשטח. זה היה אחד מתרגילי השטח הגדולים לזמנם, ועיתון במחנה (מ-29 במאי 1957) הקדיש כתבה מיוחדת לתרגיל. במסגרת תרגיל השריון שבו השתתף התהפך אחד הטנקים, ועל פלוגת החימוש שהייתה בשטח הוטלה המשימה להחזיר את הטנק לכשירות. בכתבה "הענק הוקם על רגליו" מספר כתב העיתון דוד מושיוב על המבצע של כוח החימוש, שבו נרתמים אנשי יחידת החימוש ובעזרת טנק חילוץ וכלי רכב נוספים הם הופכים בשטח את הטנק בחזרה על זחליו. בתמונה מימין יוסף דרורי ולידו "האופנועיסט קשר" (תפקיד שהיה ואיננו...) כוחות החימוש שאליהם השתייך דרורי היו צמודים, בשנים הבאות, לכוחות השריון בחזיתות השונות ועיקר פעולתו היה מתן סיוע לכוחות אלו. בשנת 1962 עבר יוסף דרורי קורס מתקדם לקציני חיל חימוש בצה"ל. במלחמת ששת המים שירת כסגן מפקד גדוד חימוש 794 שפעל תחת האוגדה של אריק שרון (אוגדה 38). מספר ימים לפני המלחמה הגיע אבא הביתה לחופשה קצרה. אני זוכר שישבנו לידו בעוד הוא נח מהדרך הארוכה בג'יפ שאותו נהג מקצימה לירושלים. בזמן שישב בסלון הוא הרגיע אותנו שבמלחמה שבפתח צה"ל ינצח. את הערכתו הוא גיבה באנקדוטה אישית. הוא סיפר לנו שמספר ימים לפני המלחמה עבר ג'יפ מצרי את הקווים ונתפס על ידי כוחותינו. החיילים המצריים נתפסו והג'יפ הועבר ליחידה של אבי לבדיקה. הוא סיפר שהדבר הראשון שעשה היה לפתוח את מכסה המנוע של הג'יפ (מכונאי או לא מכונאי?) ואני זוכר עד היום שאמר לנו שראה שצינורת המים של הרדיאטור היו מחוברים בחוטי ברזל ולא בחבקים תקניים. בשביל איש מקצוע כמוהו זה אמר הכל. רמת התחזוקה של הרכב המצרי ירודה ביותר ויש בה כדי לאפיין את רמת הציוד והנשק של הצבא המצרי כולו. למחרת בבוקר הוא חזר ליחידתו וזמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמת ששת הימים. כמו שאר דיירי הבית ירדנו למקלט, ואני לקחתי אתי אטלס כדי לעקוב אחרי מהלכי הקרבות. מצאתי באטלס את הדף בו היה מתואר חצי האי סיני ובו מצאתי אפילו את שם היישוב הקטן קצימה, שידענו שאבי לידו, ויכולנו להכיר דרך המפה את גזרת הלחימה שבה היה שותף. בהמשך קיבלנו מדי פעם ידיעות ויכולנו לסמן במקלט המופגז בירושלים את הנקודות שבהן נמצא אבינו בחזית סיני. בסיום המלחמה, כמו עוד אנשי חימוש רבים אחרים, הוא נשאר מגויס לחודשים רבים. במהלך חודשים אלה ארגן הגדוד שלו טיולים לחיילי המילואים ולמשפחותיהם לשטחים שנכבשו. אני זוכר טיול בבקעת הירדן שהסתיים ברמת הגולן, ובו ראינו את המוצבים הסוריים מלאי הנשק והתחמושת שסיירנו בהם ועוד ועוד. האווירה הייתה של משפחה אחת גדולה המטיילת בישראל הענקית שגדלה לה פתאום - "כל העם צבא" - הן משרתי המילואים והן בני המשפחות. סיור אחר היה לאזור לטרון, וסיור נוסף שהוא לקח אותנו, בני המשפחה לבד, היה לאזור גבעת התחמושת ובית הספר לשוטרים, שבה רוכז ציוד שלל של הצבא הירדני. עד היום אני שומר תמונות שלנו, בני המשפחה, ליד תותחי לונג טום הירדנים, נגמ"שי אם-113 אמריקאים, שבדומים להם נלחמתי בחזית המצרית בסיני במלחמת יום הכיפורים, שש שנים לאחר מכן, טנקי פטון ירדנים ואחרים. במלחמת יום הכיפורים שימש אבי כסמג"ד גדוד חימוש 652. פעילות היחש"ם הייתה הן ברמת הגולן תחת האוגדה של מוסה פלד וגם בסיני. אני זוכר את הזדעזעותו ממצב הימ"חים שאליהם הגיעה יחידתו כדי לתקן ולהחזיר לכשירות טנקים וזחל"מים מקולקלים, בימים הראשונים של המלחמה. סיפור אחד נחרט בזיכרוני ובו הוא סיפר שבימ"ח אחד הם מצאו טנקים ללא מצברים. בשום מקום לא היה אפשר להשיג מצברים, ואז הוא נסע לחברת משאיות כבדות, שאיתה הוא היה בקשרי עבודה בתפקידו האזרחי. הסתבר שהמצברים של המשאיות הכבדות היו תואמים למצברי הטנקים, והוא לקח "בהשאלה" ובהתחייבות אישית מצברים ממחסני החברה, ואפשר לעשרות טנקים לעלות לרמה להילחם. הגדוד שלו שירת במלחמה ברמת הגולן ולאחר מכן ירד לסיני. במהלך המלחמה הוא ניסה להשיג מידע אודותיי, והבין מחבר שהיה קצין בכיר במטכ"ל כי הפלוגה שאליה השתייכתי (פלוגה י') וגם הגדוד (79) נגרעו ממצבת הכוחות הצה"ליים בגלל אבדות כבדות. לאחר מספר ימים שבהם לא שמע ממני דבר, הוא החליט לחפש אותי בעצמו. הוא ביקש מהמג"ד יומיים לחיפושים וירד לסיני עם חברו הטוב יונתן בלינקוב, שהיה "נמר" במלחמת ההתשה (כינוי לקצינים במילואים שהתנדבו לשרת כמפקדי מוצבים בחזית התעלה במהלך מלחמת ההתשה). את הדברים הבאים סיפר לי אבא באירוע משפחתי ובאופן די מקרי רק בשנת 1995 (יותר מעשרים שנה אחרי המלחמה). לאחר טלטולים רבים הגיע אבי יחד עם יונתן בלינקוב למחנה הקבע של גדוד 79 ברפידים בסיני. באינטואיציה שלו הוא הלך לשלישות הגדוד וקיבל מהם את מספר הנגמ"ש שבו הייתי משובץ בתחילת המלחמה. משם הלך לנשקייה וקיבל מהנשק את מספר העוזי שהייתי חתום עליו בנשקייה לפני המלחמה. לאחר חיפושים ובירורים שונים הם הגיעו ברכבם לציר 'עכביש' ומצאו את שרידי הנגמ"ש שלי מוטל שרוף לצד הכביש. למתר לציין את התחושה שליוותה את אבי בעת החיפוש בתוך הנגמ"ש ולאחר שמצא את שרידי העוזי השרוף שלי בתוך הנגמ"ש, שמספרו שהיה זהה למספר הנשק שקיבל מהנשקייה. את תחושותיו המלאות הוא כבר לא היה מסוגל לספר לי כי נחנק מדמעות... תמונת הנגמש הפגוע כפי שצילם חברו של אבי תמונת הנגמ"ש שלי כפי שנגלתה לעיני אבי וחברו ב 16 באוקטובר בציר עכביש. צילום: מיכה ברעם עוד זיכרון שיש לי מאותה תקופה קשור לסרן איתן שביט ז"ל, שהיה הקצין על הנגמ"ש שלי בעת שנפגע בציר עכביש. באחד המכתבים סיפרתי לאבי את מה שהתחולל בליל 15 באוקטובר 1973 במסדרון הפריצה, את תפקודו של איתן שביט בלילה וביום למחרת. אבי לקח את מכתבי ושלח אותו לקצין החימוש הראשי שאתו היה מיודד. תוצאת מכתב זה הייתה זימוני לאחר המלחמה לוועדת הצל"שים והעיטורים, שבה נדרשתי להעיד על איתן שביט שהיה קצין החימוש של החטיבה. לאחר העדות החליטה הוועדה להעניק לאיתן שביט ז"ל את צל"ש הרמטכ"ל. הוריו של איתן הזמינו אותי לטקס המרגש בכנסת שבו הם קיבלו את תעודת הצל"ש עבור בנם. לאחר מלחמת יום הכיפורים, כמו שאר אנשי מילואים אחרים, שירת אבי במשך כשמונה חודשים רצופים שחלקם היו מוקדשים לשהות בשטח וחלקם לשיקום כלי הרק"ם הרבים שנפגעו במלחמה. חלק מתפקידו כלל גם איסוף נשק שלל. פרויקט אחד שאני זכור היה הפיכתם של נגמ"שי בי-אר-די-אם (BRDM) רוסיים נושאי טילי סאגר לכלי לחימה צה"ליים. היחידה שלו הייתה אחראית על איסוף נגמ"שים כאלה מרחבי סיני, החזרתם לכשירות ומסירתם לכוחות שהיו אמורים לעשות בהם שימוש. איני יודע האם הוקמה לבסוף יחידת סאגרים צה"לית אבל התמונה הבאה תוכיח את קיומם עם צבע צה"לי ומספרי "צ" שניתנו להם. תמונה של נושאי הסגרים מסוג BRDM שהוקדשה לרס"ן יוסף דרורי עם מסירתם לצבא לאחר המלחמה הומלץ אבי לדרגת סא"ל ומונה בשנת 1975 כמפקד מחלקת מוסכי חוץ (יחידה 5045) בגדוד 652 בתקן סא"ל (מינוי של הרמטכ"ל גור). את דרגת הסא"ל קיבל בשנת 1976 לאחר שכבר תיפקד כמפקד היחידה. תמונה מתרגיל מילואים. יוסף דרורי במרכז (בדרגת סא"ל). הימני ביותר בתמונה (ללא כובע) הוא רס"ן משה דרורי ז"ל, אחיו התאום ומ"פ בגדוד שלו בהמשך עבודתו כמפקח ציוד מחוז ירושלים במע"צ וגם כמהנדס ציוד ארצי במע"צ ביצע אבא פרויקטים רבים עם הצבא כמו סלילת כביש אלון, שמטרתו במקור הייתה כביש להעברת כוחות משוריינים בגב ההר בעת מלחמה, וכמו גם כביש פשחה - עין גדי שמעורבות אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי הייתה בו רבה והקשר בינו לבין האלוף היה מאוד אינטנסיבי, קשר שגם נמשך בזמנו של יונה אפרת אלוף פיקוד המרכז. אירוע מיוחד שאני זוכר, שדובר בו בבית, התייחס לפנייה של גורמי הביטחון למע"צ ולאבי לסייע בהריסת בית גרייבר בשנת 1980. זה היה בית שנבנה בלב פרדס בניגוד לחוק והמדינה לא ממש ידעה כיצד להתמודד את העבירה. בית המשפט אמר את דברו ונתן צו הריסה, אבל כוחות הביטחון לא ידעו כיצד להתמודד עם ביצוע פסק הדין. אני זוכר שאבי מסר לי בסודי סודות כי הגיע אליו קצין צה"ל שאמר לו שהוא מוכן לבדו להגיע בלילה ולפוצץ את הבית בדרך שלא ייפגעו אזרחים ולא ייפגעו אנשים בעת מבצע ההריסה. בסופו של דבר נהרס הבית עם ציוד של מע"צ בחסות כחות רבים של משטרת ישראל. זה היה אירוע שבו הוכיחה המדינה את עליונותו של החוק על פני עבריינים שאינם נכנעים לצוו של בית משפט. בשנת 1983 מונה אבי לעוזר מפקד החימוש של פיקוד המרכז ובו שימש עד לשנת 1992. בשנת 1992 פרש ממילואים בגיל 68, לאחר 53 שנות שירות בטחוני, מתוכם 8 שנים בשירות ההגנה (1939 - 1947), שירות סדיר של שנה ושמונה חודשים (1948 - 1949), שירות קבע של שנה (1949 - 1950) ושירות מילואים של ארבעים ושתיים שנים (1950 - 1992). בפברואר 1992 שלח אבי מכתב מחאה למפקד חיל חימוש על כך שקיבל הודעה בדואר על שחרורו משירות מילואים, וזאת לאחר שירות בהגנה, שירות חובה, קבע ומילואים של 53 שנה. במכתב כתב: "העוסקים במלאכה או שאינם מודעים לרגשות אזרחים ששירתו את המדינה במשך עשרות שנים, או שכהו רגשותיהם. אילולא תדמיתו של החַיִל שכה קרובה לליבי וחרד אני לה, לא הייתי מעלה לפניך את הנושא... זכיתי להשתתף בכל מלחמות ישראל, לתרום את חלקי הצנוע לתקומתה ולביטחונה. אכן זכות גדולה. לא ציפיתי למסיבת שחרור אך בוודאי היה ראוי שתעודת השחרור תימסר לי ביד... מה קרה לנו? מה קרה לחיל שלנו? ממה נובעת כהות חושים זו? כתבתי אליך שבתוקף תפקידך וסמכותך הנושא ייבדק (לא עבורי), לגבי חיילי חימוש העתידים להשתחרר משירות ביטחון, כדי שיזכו לקבל את התעודה בצורה מכובדת שתנחיל למשתחרר תחושה שאכן שירותו זוכה להערכה..." אין ספק שלאחר חמישים ושלוש שנים של שירות ביטחוני למדינה - היה ראוי שיהיה אחרת. מקצין החימוש הראשי ענו לאבי: "... עפ"י פקודות הצבא מוענק לסגן אלוף תעודת פטור משירות בטחון על ידי מפקדו של הקצין בדרגת תא"ל (מפקד אוגדה, רמ"ט פיקוד וכיו"ב). התעודה שנשלחה אליך בדואר על ידי גורם כלשהו נשלחה בניגוד לנהלים ולרוח החוק..." איני יודע אם נעשה טקס מתקן... מכתב נוסף שמצאתי בעיזבונו ממשרד הביטחון ובו נמסר כי הוא זכאי לאותות הבאים: אות לוחמי ההגנה, אות פורצי הדרך לירושלים, אות הקוממיות, אות מלחמת סיני, אות מלחמת ששת הימים, אות מלחמת יום הכיפורים ואות שלום הגליל. בהסתכלות לאחור אין ספק שאירוע הפרישה המביש הזה לא היה אמור להיות, אבל גם אין לי גם ספק שתרומתו של אבי לא הייתה תלויה בדבר. כל חייו הוא טרח למען הזולת ולמען המדינה, הן בתפקידו הצבאיים והן בתפקידו האזרחיים הרבים שכולם היו לתועלת הציבור והחברה. לצד תפקידו בצבא פעל אבי רבות גם בחייו האזרחיים, הן בתפקידו במע"צ כמהנדס ציוד ורכב ארצי והן בפעילויות חברתיות אחרות שלו. במסגרת תפקידו במע"צ היה שותף בכיר לסלילת כבישים רבים במדינה ובהם כביש 1 ירושלים - תל אביב, כביש פשחה - עין גדי שהיה מבצע הנדסי מורכב, כבישים בגליל שחייבו פריצת דרך באזורים הררים ותלולים ועוד. על מקצת פעילותו זכה אבי לכמה פרסי ייעול משמעותיים שחלקם גרמו לשינוי ייצור רכיבים בציוד מכני הנדסי כבד ואומצו על ידי חברות ענק לציוד הן בארצות הברית והן בגרמניה. בנוסף זכה לפרס עובד מצטיין בשירות המדינה, וזכה בטקס בכנסת לתעודה החתומה בידי אריק שרון שהיה אז שר הבינוי. בפעילותו החברתית דאג אבי לתושבי השכונות שבהן גר, זכה להקים שני בתי כנסת בשתי שכונות מגורים שבהן התגורר ופעל רבות להנחלת המורשת ההיסטורית שלנו בדגש על תקופת מלחמת השחרור. פעילות זו באה ליד ביטוי בהרצאות שנתן לגורמים שונים, בעצה להכנת מערכי שיעור לנוער ועוד. זכה יוסף דרורי להיות איש של אנשים, שחביב על הבריות סביבו וזוכה בחייו להערכה עצומה של כל מי שבא אתו במגע. יהי זכרו ברוך. עפר דרורי בתוך: אתר יד לשריון, ינואר 2015 02.02.2015 02:26
לעמוד האישי באתר
מפגש מחזור בוגרי קורס קציני חימוש מחזור אוקטובר 1992 התקיים בבה''ד 20. במפגש נכחו סגל המפקדים במחזור וכן בוגרי הקורס. הקורס הסתיים בינואר 1993. בפגישה הנעימה והחמה סיפרו כל אחד מהבוגרים מה קורה עמו בימים אלו וסיפורי נוסטלגיה מהעבר. חלק מבוגרי המחזור מאיישים משרות בכירות במגזר הציבורי, הפרטי והביטחוני בתפקידי : מנכ''לים, סמנכ''לים בתעשייה ובמשק , חבר כנסת ,שרות בטחון, קציני משטרה, 6 סא''לים בקבע, 3 רס''נים בקבע, סא''ל במיל'. רובם ככולם מבצעים שרות מילואים באוגדות הקו הראשון. המפגש היה מרגש מאוד ונמשך מספר שעות. תודה לסא''ל תדהר לב מפקד בית הספר למפקדים שהינו בוגר מחזור זה ועסק מספר חודשים לארגן את המפגש למופת.
לעמוד האישי באתר
הקדמת העורך "שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב", המשל הגיאוגרפי של דוד המלך, משורר ספר תהילים שאול מארץ הנגב, המשתרעת מדרום לבאר שבע. החיזיון המפתיע ביותר בנגב הוא שיטפון ללא גשם. "הנה החליקו עננים מעל רמת הנגב ואף לא טיפת גשם אחת הורידו. העננים נישאו מזרחה והשמיים היטהרו, אולם אי שם הרחק בהרים ניתכים גשמים עזים, המים מתגלגלים מכל צד אל אפיקי הנגב, הם גוברים, גואים ומתעצמים ללא הפוגות וסופם שהם פורצים בכוחות איתנים אל עבר רמת הנגב מערבה ומדהימים את האדם, אשר לא ראה כל גשם באותו יום". הגשם הוא משל לאותם האנשים, אנשי חימוש פיקוד הדרום, המבצעים את עבודתם במקצועיות, באהבה ובמסירות אין קץ ומוכנים כל רגע. לאותו רגע, בו נמדדת יכולתם בתמיכת הלחימה המפתיעה, בו מתבהרת בערפל הקרב התמונה האמתית. שוב ושוב מוכיח מערך האחזקה בכוחות איתנים את תרומתו וחשיבותו ברגעי האמת והוא אשר מפתיע את הלוחם בתעוזה, במסירות ובתמיכה הרצופה בקרב. היטיב לתאר זאת תא"ל קלמן מגן מפקד אוגדת סיני במלחמת יום הכיפורים באמרו לאנשי החימוש: "אתם חבר'ה, נתתם לי, במקום אוגדה אחת - שתיים וחצי אוגדות של טנקים. בלעדיכם לא היינו מנצחים במלחמה הזאת." מערך האחזקה בפיקוד הדרום הפגין את יכולתו המופלאה בתמיכת המערך הלוחם לאורך השנים במלחמות ובמבצעים הרבים. בספר זה בחרתי לתעד את פעילות אנשי החימוש בעבר ובהווה. הספר מתמקד באירועים מעצבים, במלחמות ובמבצעים ועם זאת באירועים מרגשים, בסיפורים מיוחדים שחוו אנשי החימוש, בחוויות ובתיאור אופיו המיוחד של מערך החימוש בפיקוד. ניסן מזרחי ־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־ "זה מתחיל מהיום הראשון שלי בסדנת קציעות, הגעתי לסדנא ואסף אותי הרס"ר יוסי מימון, הוא ירד מהרכב והגיע לכיווני, אני סוחב תיק כבד והוא עומד, מצדיע ואומר "ברוך הבא המפקד". אמרתי לו: 'שלום, קוראים לי צביקה, אני לא המפקד. בדרך הוא אמר: 'אתה תתרגל, כאן אתה המפקד לא יעזור לך. לקח לי זמן להבין שיש פה חבורה של אנשים שאצלם הכבוד הוא כבוד, לי היה חשוב לגרום להם להבין שהכבוד הוא בזכות האדם ולא הדרגות, אך הבנתי שבפיקוד הדרום נתנו הנגדים את הכבוד כמו שרק בפיקוד הדרום אפשר לתת כבוד, זה מאהבה אמתית! הם מוכנים ללכת אחריך באש ובמים, הם פשוט אוהבים אותך. בסיטואציה כזאת אתה לא יכול שלא להתאהב בהם בחזרה." תא"ל צביקה קראוס מספר על אנשי האחזקה בפיקוד הדרום. ־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־
.jpg)
לעמוד האישי באתר
16/3/17 12:00 נאום טקס החלפה ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, האלוף אהרון חליוה. אלופי המטה הכללי בסדיר ומילואים משנה למנכ"ל משרד הביטחון תת אלוף במילואים רוני מורנו ראש אגף משפחות שכולות במשרד הביטחון, מר אריה מועלם קצין הטכנולוגיה והאחזקה הראשי הנכנס, תת אלוף מישל ינקו. ראש עיריית נתניה, הגברת מרים פיירברג איכר. מנכ"ל העיר נתניה, מר אבי בן חמו. ראש מטה אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה ראש חטיבת הלוגיסטיקה ראש החטיבה הטכנולוגית ליבשה ראש מנהלת הטנק קציני חיל ראשיים. סגל הפיקוד הבכיר של אט"ל והחיל. יו"ר עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה, אלוף משנה במיל' מר אהרון מועלם. קציני חיל בדימוס, בראשם אשר ברקר בן 105 אביבים, ממקימי החיל וגימלאי צה"ל והחייל הכי ותיק. משפחות שכולות יקרות ונפגעי החיל בוגרי קורס שרמן של שנת 1959 משפחתי היקרה הורי יצחק ורחל ,משפחת בן הרוש המורחבת רעייתי אתי, בנותיי הדר, נגה שמטיילת בדרום אמריקה וליהי. משפחת ינקו היקרה, ההורים סימון ופנל, הרעיה אלונה, והילדים עמית, יונתן ורוני. מפקדים, קצינים, נגדים, אזרחים עובדי צה"ל, חיילים בסדיר. אורחים, חברים יקרים, מכובדי כולם. היום, י"'ח באדר תשע"ז, אני מסיים את תקופת כהונתי כקצין הטכנולוגיה והאחזקה הראשי, לאחר 33 שנות שירות מלאות בעשייה, מצדיע לכם אני בפעם האחרונה ופורש בתחושת סיפוק וגאווה גדולה מצבא הגנה לישראל.באוגוסט 2014 בעיצומו של מבצע "צוק איתן", בטקס החלפה קרבי קצר וענייני, נכנסתי לתפקיד. בה בעת שכיפת הברזל מיירטת קסאמים, ואנשינו מבצעים חילוצים קרביים תחת אש, מצילים חיים, מכשירים אמל"ח ומאפשרים רציפות והמשכיות לקרב, ומזילים דמעה על חברינו שנפלו.חוויתי יחד אתכם עשייה אדירה לצד שינויים מרחיקי לכת .מבצע " צוק איתן" על לקחיו, "אט"ל איתן", גיבוש "תר"ש גדעון", מודל הקבע הצעיר ואיחוד מז"י- אט"ל, הינם רק חלק מפעולות אשר השפיעו על מערכי החיל בתקופת כהונתי.במהלך תקופה זו של שינויים, טבענו את המונח "ביחד עושים חיל", המציאות המשתנה אל מול עיננו במגוון תחומים בחיי היום יום, הביאו והולידו את הצורך להסתכל אל העתיד ולהתאימו אל הדורות הבאים, מתוך ראייה זו קבלתי החלטה אסטרטגית, אשר בסופההפך חיל החימוש לחיל הטכנולוגיה והאחזקה.הבלטנו את החדשנות ומגוון העיסוקים הטכנולוגיים שהחיל עוסק בהם, ומיצבנו את החיל כחיל טכנולוגי מוביל, בתהליכי הפיתוח וההצטיידות, באמצעי הלחימה ליבשה ואחזקתם.לימים הבנתי כי החלטה זו העמידה אותי בצומת היסטורית וזכיתי להיות קצין החימוש הראשי האחרון וקצין הטכנולוגיה והאחזקה הראשון. אך אל לנו לשכוח, חיל הטכנולוגיה והאחזקה מושתת על יסודות איתנים של מורשת ענפה שנבנתה במשך שבעים וחמש שנות פעילותו של החיל, שבעים וחמש שנה של התעצמות, של למידה בלתי פוסקת, של מקצועיות בלתי מתפשרת. לאורך כל השנים הצבנו לעצמנו אתגרים ויעדים, מתוך הכרת העבר, למידת ההווה והפקת לקחים כאשר פנינו לעתיד, כי אם יש משהו שהחיל הזה יודע לעשות, הוא לממש את היעדים שהוא מציב לעצמו. במסכת אבות כתוב: " לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה" , כאנשים וכמפקדים קיימים בנו שאיפות רבות, אחת הסיבות לכך ששאיפות אלו אינן מתבצעות, היא המחשבה כי אולי: "לא אוכל להספיק הכול", מכאן אנו למדים: כי כל הישג הינו בר ערך. ואנחנו איננו חופשים ל'הרים ידיים' ולהתייאש, ככה פעלתי במהלך כל שנות שירותיי, וככה פועל החיל האדיר הזה. אנשי מערך הטכנולוגיה והאחזקה פונה אני אליכם היום בפעם האחרונה כמפקד ומבקש מכם תזכרו תמיד כי עלינו החובה להמשיך את שהורישו לנו קודמינו, גם ובעיקר כאשר אנחנו "ממשיכים בדרך חדשה". אנו כולנו, צועדים בצבא היבשה למול השינויים הארגונים המתרחשים בו. שינויים שיביאו בהכרח לצבא יבשה חזק ומנצח שפועל בצורה מיטבית למען ביטחונה של מדינת ישראל. אנשי הטכנולוגיה והאחזקה בגדוד, בסדנא, בחטמ"ר, במרכזים, במחלקות הפיתוח, בהדרכה ובמטה ממשיכים את המסורת והמורשת המפוארת שלנו לצד התחדשות והבאת הקדמה לחזית. כחיל אשר חרט על דגלו לטפל ולטפח את אנשיו במערך הטכנולוגי, עסקנו רבות בשיפור רמת המקצועיות, ההשכלה, האיכות ושביעות רצון המשרתים. באמצעות פרויקטים ותוכניות מובילות, משלב איתור המלש"בים בפרויקט "עתיד מבטיח" ו"הדור הבא" בעולם הקד"ץ, דרך מתן השכלה אקדמית במסגרת "אבני חושן" ו"תוכנית אופיר" לפיתוח הקצינים והנגדים בחיל,קורסי ה"מייסטר" בארץ ובחו"ל במגוון עולמות תוכן מקצועיים, ותוכנית "מקצוע לחיים" המסייעת למשוחררי החיל להשתלב במגזר האזרחי. "מהפכת ההכשרות" שביצענו בחיל להתאמת תהליך ההכשרה המקצועי של המשרתים, לצד העלייה לנגב ומעבר בה"ד 20 לקריית ההדרכה מאפשרים לנו להכשיר בעלי מקצוע טובים יותר ולשמר רצף חניכה והכשרה "במדרג הסמכות" גם ביחידות במהלך השירות. הפכנו כל אבן, ביצענו ביחד חשיבה משותפת, לילות כימים, מתוך הבנה פשוטה – כי חיל בונים על ידי אנשים, ואנשים בונים חיל. במבט על אני יכול לספר שהתפקיד היה עבורי מעין סגירת מעגל למסלול התפקידים המגוון שביצעתי בחיל , נופי שירותי היו מהיפים בעולם והן כללו את ארזי הלבנון ורצועת הביטחון. דרכתי על סלעי הבזלת בגולן וחרשתי את הגליל והעמק, חוויתי את הבט"ש והעימותים בגזרת פיקוד המרכז וזכיתי להיות שותף מרכזי לעלית צה"ל לנגב בו אנו ממשים את חזון בן גוריון. מסע שירותי הביא עמו גם את ניסיון המלחמות והמבצעים,ראיתי למול עיני את משפחות השכול לאורך כל תקופת שירותי בצה"ל ,גם ברגעים אלה זוכר אני חברים ומפקדים אשר השאירו בי חותם ועיצבו לא פעם את דמותי כמפקד. מיום שקבלתי את הפיקוד על החיל, איבד החיל עוד אחד עשר בנים. אחת המשימות שהצבתי לעצמי זה להיות נוכח תמיד בראש ובעיקר ברגעים קשים. וכך עשיתי. למערך הטכנולוגיה והאחזקה שבע מאות שבעים וחמישה חללים.משפחת השכול ונפגעי החיל, הערכתי ואהבתי אליכם היא ללא גבול. פרשת השבוע האחרונה הייתה פרשת תצווה, והיא והחלה במשפט "ואתה תצווה את בני ישראל..." שואלים חכמים, למה לא כתבה התורה "צווה את בני ישראל"? והתשובה שנותנת לנו מוסר גדול, כאנשים ובטח כמפקדים בצבא היא זאת: "אתה תצווה" משמעותו, שלפני שאתה מצווה תבדוק שאתה מהווה דוגמא אישית, שאתה ראוי לתת את הפקודות. לאחר 33 שנות שירות, כאשר אני מסתכל אחורה בזמן, כולי תקווה כי בסוף הדרך הייתי עבורכם דוגמא אישית.תזכרו כי אנושיות יכולה לבוא עם מקצועיות, אך מקצועיות לא יכולה לבוא עם התפשרות.ברצוני להודות לחברי הרבים לשירות בעבר ובהווה בצה"ל ובחיל הטכנולוגיה והאחזקה. תודה לרמטכ"ל לשעבר רב אלוף בני גנץ ולרמטכ"ל המכהן רב אלוף גדי אייזנקוט אשר האמינו בי.תודה למפקדי בעבר ובהווה מפקד זרוע היבשה האלוף קובי ברק ולראש אט"ל האלוף אהרון חליווה על התמיכה וההכוונה.הערכה רבה לשותפיי, הרמ"ט, רח"ט לוגיסטיקה, רחט"ל, ראש מנת"ק ומפקדי החילות.תודה מיוחדת למטה אט"ל על שיתוף הפעולה בעבודות המטה.לסגל הפיקוד הבכיר בחיל על שותפות לדרך.למפקדת החיל ולצוות הלשכה שהיו לצידי לאורך הדרך. חובה נעימה לי להודות מכל הלב לכלל המשרתים הקצינים, הנגדים, אזרחים עובדי צה"ל, החיילים והחיילות ולדור המתגייסים הבא של החיל.ברצוני להעלות על נס את העשייה האדירה שמבצעת עמותת החיל למען המשרתים ומשפחת השכול והנפגעים חזקו ואמצו.לעיר המאמצת – נתניה ולעומדת בראשה הגברת מרים פיירברג איכר - תודה על בית חם. לא אמרתי דבר עד כה, אם לא אעצור רגע ואזכיר את משפחתי. לרעייתי אתי, ובנותיי האהובות הדר, נגה, וליהי תודה ענקית על הגיבוי והתמיכה שאפשרה לי להגיע למחוזות רחוקים ולהגשים עשייה משמעותית בשנות שירותי. בלעדיכן כל זה לא היה יכול לקרות.למשפחתי המורחבת ולהורי היקרים יצחק ורחל ברגשי כבוד על שעמדו לצידי במסע שירות ארוך.לקצין הטכנולוגיה והאחזקה הראשי תא"ל מישל ינקו חברי ושותפי לדרך. המשימה העומדת לפניך שונה מכל תפקיד אשר ביצעת, הפעם האחריות על החיל על כתפיך, אך באותה נשימה אני יודע לומר כי אתה האדם הנכון בזמן הנכון, ואין לי ספק כי תדע ביחד לעשות חיל ולהוביל את החיל לאחזקה אחרת. משפחת חיל הטכנולוגיה והאחזקה- ברצוני להודות לכל אחד ואחת מכם, על העבודה והעשייה המשותפת, המסירות והנאמנות אשר יחד אפשרו לי להמשיך להצעיד את החיל קדימה בעוצמה ובגאווה.לא יכולתי לבקש חבורה טובה יותר של אנשי טכנולוגיה ואחזקה אתם החיל והחיל הוא אתם. מאמין בכם וגאה בכם.
.jpg)
לעמוד האישי באתר
תמונות מתערוכת חיל החימוש בתערוכת צה''ל בשנת 1980. עוצמה מדהימה
.jpg)
לעמוד האישי באתר
תמונות מעמוד ענן יחידה 727
.jpg "אורלינצקי איגנץ (איציק) ז")
.bmp "כהן לילך ז")
.jpg "נאש קוג'אן ז")
.bmp "בן שמעון מאור ז")