מלחמת ששת הימים - החימוש בחטיבה 14 (מתוך ספר החימוש)

מאת:

תאריך עלייה לאתר: 29/05/2011

תאריך האירוע: 1966-06-06

מספר צפיות: 1880

חטיבה 14 הייתה עוצבה ממוכנת מעורבת של חיילי סדיר ומילואים. הסד"כ שלה כלל גדוד טנקים מס' 52 ובו 66 טנקים, שני גדודי חרמ"ש, 58 ו-83, גדוד מגמ"כ 120 מ"מ ופלוגת סיור. מגוון הרק"מ בחטיבה היה גדול בהרבה מן הרצוי: במקור הוא כלל 4 סוגי טנקים: M50 , M51, M1  ו-AMX13 ובמלחמה צורף לחטיבה  גם גדוד הטנקים 63,  שאולתר מטנקי "שוט" של בית הספר לשריון. במתקפת ה-6 ביוני נטלה חטיבה זו חלק במשימת אוגדה 38 והיא, לפרוץ את המערך המצרי באזור אום כתף - אום שיחן, ולהשמידו. אחר כך אמורים היו הטנקים שלה להשתתף בקרבות שב"ש ובסופם לנצל את ההצלחה, לפי פקודה. 

 החטיבה זה אך סיימה תקופת אימונים ובתקופת ההמתנה שאחר כך היה תהליך ההחזרה לכשירות חפוז, והדבר פגע בשלמות ההצטיידות. בהשוואה לחטיבה 7 (שהתבססה על ציוד ס.ג. 650  ובית הספר לשריון), לפי עדות קצין החימוש החטיבתי, כאן  "שרר פער גדול בין המצאי לתקן". בכל זאת, מרבית הכיתות הטכניות הפלוגתיות צוידו בנ.נ, מיעוטן - בזחלם טכני. ציוד ההנפה החטיבתי כלל טנק חילוץ "שרמן", רכב-מנוף "וורד דה לה פרנס", ו- 2 זחלמים טכניים עם מנוף. ציוד החילוץ וההנפה בסדח"ט כלל אף הוא מספר זחלמים עם מנופי הידראוליים.  ריבוי סוגי הרק"מ, במיוחד סוגי הטנקים, גרם שהצטיידות החטיבה בחלפים ובתחמושת, וניהול תחזוקת החימוש וההספקה היו מורכבים מדי. אנשי החימוש היו  אמורים להכיר ולטפל ב-4 סוגי קני תותחי טנקים, 13 סוגים ותכונות של  תחמושת תותחי טנקים, והיה עליהם לנהל מחסן חלפי טנקים שהצריך מומחיות רבה. בגדודי החרמ"ש וביחידות אחרות של החטיבה היו מעל ל110- זחלמים, אך חסרו זחלמי סיוע כגון 20 מ"מ נ"מ ו90- מ"מ נ"ט. צי רכב ב' של החטיבה כלל כ160- כלי רכב, רובם רכב יר"מ. החטיבה סבלה באורח כללי ממחסור באמצעי תחזוקה. למשל, שרר מחסור כה חמור ברכב רב-מינוע עד כי, בגלל תנאי השטח הקשים הפלה"ס נאלצה להשאיר חלק מן הדלק והתחמושת על הקרקע באזור שבטה. שרר גם מחסור ברכב הובלה רגיל, וגורמי החימוש בגדודים כמעט ולא נהנו מן הנוחיות של זחלמים טכניים. אך קצין האפסנאות החטיבתי מצא לנכון להדגיש כי לא אלה היו נקודות התורפה הקריטיות בהתנהלות מערך התחזוקה. לדבריו, "מבחינה מילולית החטיבה נעצרה בגלל מחסור בדלק".

  במתקפת ה-6 ביוני נטלה חטיבה 14 חלק במשימת אוגדה 38 בפיקודו של אלוף אריאל שרון והיא  פריצת המערך המצרי באזור אום כתף - אום שיחן והשמדתו. אחר כך השתתפו הטנקים שלה בקרבות שב"ש ובסופם השתתפו בניצול ההצלחה, להשתלטות על מרחבי סיני הלאה, מערבה. בשל קשיים טופוגרפיים ובעיות מיקוש, מרגע שהחלה תנועת החטיבה אל יעדי המתקפה לא יכולות היו פעולות תחזוקת חימוש משמעותיות להתבצע, והן  נדחו עד לשלב שאחרי כיבוש המתחם המצרי. מפקד החטיבה, אל"מ מרדכי ציפורי, הורה שמהתחלת התנועה למגע ינוע החלק הלוגיסטי של החטיבה  בציר שונה מזה שנועד לכח המסתער. פרוש הדבר היה שהסדח"ט נעה ביחד עם דרגי הגדודים, הפלה"ס ופלוגות המפקדה בציר אגפי שכונה "גובי" בעוד גדוד הטנקים 52 תוקף בציר הראשי ניצנה - אבו עגילה, גדוד הטנקים 66 תוקף בציר "ארטיסט", וגדודי החרמ"ש פועלים בשני הצירים הנ"ל. במהלך הקרב לא התבצעו איפא התפצלות וחבירה של גורמי חימוש חטיבתיים לתיקונים מיידיים, כפי שהדבר נעשה בלחימת חטיבה 7 וחטיבות שריון אחרות. מפגש התחזוקה של הכוח המסתער עם דרגי התחזוקה והסדח"ט לא התממש לפני סוף היום השני של המלחמה, בנקודת הקוד "אמרגן", שם התבצע תדלוק קריטי מדלקנים שהביא הגה"ס, ופעולות תיקונים, שאין בידינו מידע עליהן. מאותה נקודה נעה החטיבה שוב בציר אחד ("ביזה"), עם משמר קדמי בראשה, וכך פילסה לעצמה דרך עד תעלת סואץ. כשירות החטיבה , בנסיבות אלה , מוסברת בכך שיחידותיה סבלו פחות מפגיעות  ברכב ורק"מ מאלה של חטיבה 7, ושל חטיבות אחרות שתוארו . עומס התיקונים המיידי נפל כאן כולו על מערכות החימוש הפלוגתיות והגדודיות.

קישור לאתר חטיבה 14