פיגוע הדקירה בנחלת יצחק וההיסטוריה החימושית של המקום בו יוצר נשק לראשונה

מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 10/10/2015

תאריך האירוע: 2015-10-10

מספר צפיות: 3096

פיגוע דקירה בנחלת-יצחק                 מאת יוסי רנרט                      7.10.2015

Tourtelaviv.co.il                             

היום , בשכונת מגורי בנחלת-יצחק , ניסה ערבי לרצוח חיילת במברג ולחטוף את נשקה , הוא לא היה צריך את הרובה שלה כדי לירות באוויר בחתונה ערבית . הוא וודאי גם לא התכוון להשתמש בו, כדי לרצוח את אחותו על רקע כבוד המשפחה , לזה מספיקה סכין טובה או שבריה מושחזת . הוא רצה לרצוח יהודים רבים ככל האפשר ולקבל שבעים בתולות במתנה . על המוסר של אחותו , ישמרו כבר האחים שלו , הוא יקבל בתולות . אבל החיילת הפצועה התיישבה על הנשק והתנגדה לשודד הרוצח . הערבי עם המברג עוד הספיק לדקור אנשים נוספים , עד שבא קצין צעיר והרג אותו ..

בדיוק מאותו מקום בגדה המערבית של נחל האיילון , ירו ערבים מוסתים בשנת 1929 ללא אבחנה , על המושבה החקלאית נחלת- יצחק . אז המסיתים היו הגרמנים תושבי שרונה . לא היה אז נשק במושבה הצעירה בת הארבע , לכן הציבו המתיישבים שומרים בשכר במושבה , והם התבצרו במשך מספר ימים , עם בהמות המשק שלהם בשכונת בורוכוב הסמוכה . יוסף זימן , שהיה המוכתר וראש הוועד של נחלת-יצחק , הגיש בקשה להחזיק נשק- מגן במושבה . מר קרוסבי , שהיה מושל המחוז מטעם מנגנון המנדט הבריטי , אישר לזימן להחזיק במושבה אקדח הזנקה (כמו בתחרויות ריצה ) . דווקא כאן בשכונת בורוכוב ובנחלת-יצחק, התפתחה לראשונה תעשיית הנשק המחתרתית , בחצר אלדמע  הוקם ה"סליק " הראשון בארץ ,ובו טיפלו ואיחסנו כלי- נשק של "ההגנה" .

בבית ספר מקצועי של הנוער-העובד בשכונת בורוכוב , יצרו רימוני – יד כבר בשנת 1929 . במכון המים הסמוך, החלו בשנת 1933 לעבד כמויות גדולות של גופי רימונים . באותה שנה הרכיבו וחימשו רימוני –יד ב"חדר הראשון" , שהיה בבית בודד בתוך פרדס , בגבולה הצפוני של נחלת- יצחק . במפעל לשיני חרסינה של שמואל בלום ,ממש כאן ליד הגשר , יצקו בלילות חברי "ההגנה" רימוני –יד, כלבי שמירה אימתניים שהסתובבו בחצר המפעל , מנעו גישה למקום . במסגריות פרטיות בנחלת-יצחק , נוצרו חלקי נשק עבור "ההגנה", במפעל לאבזרי חשמל יצרו מנגנוני הפעלה למוקשים  עבור האצ"ל , שהחזיק סליק גדול בתוך הסבך של הואדי המצחין  ( ב"הגנה" לא ידעו על כך....) . כאן נשפכה לואדי , אדמת המנהרה שנחפרה מבית הקשתות  ונועדה לפוצץ את המפקדה הבריטית בבית-הדר . גם תא לח"י פעל במקום ,  יצחק שמיר ( מיכאל ) , נפל פעם לואדי , כשברח מהאנגלים .  במפעל "חמת" הפעיל אירגון "ההגנה" מחלקה מיוחדת לטיפול תרמי וכימי בחלקי נשק חדשים ומשומשים , באותו מפעל של ההסתדרות , גם הרכיבו משוריינים . כדי חלב מנחלת- יצחק , שימשו להעברת נשק ופקודות כתובות לעמדות השמירה . כדים אחרים הפכו לפצצות רבות עוצמה . כאן גם הוקמו במהלך מלחמת הקוממיות , מפעלי תעש הגדולים לייצור נשק ולחידוש תחמושת ישנה .

ומה קרה כאן בינתיים ? הגרמנים גורשו מהארץ , דגל צלב - הקרס כבר לא מתנפנף כאן , אין יותר נאצים בשרונה וגם האנגלים עזבו מזמן . במגרשי החניה של השיריוניות הבריטיות נושאות ה"ברן" , חונות עכשיו המכוניות של הבאים לבלות כאן בבתי הקפה, בחנויות ובשוק האיכרים . מגדל המשרדים הממשלתי שעל הגבעה , ממחיש לעין כול , מי כאן בעל- הבית . חיילות וחיילים צעירים , במדים יפים ומגוהצים , קופצים בהפסקה למגדלי עזריאלי , וחיילת אמיצה במורד הגבעה , מנפנפת מעליה רוצח ערבי , ושומרת בגופה על נשקה האישי .

אגב , אין ולא היה בנחלת-יצחק , אפילו אקדח הזנקה אחד .