דילוג לתוכן המרכזי בעמוד
לוגו חיל הטכנולוגיה והאחזקה לוגו עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה
[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

מאי 1982- סיפורו של יחש"מ 7353 זהרני / מערב לבנון

מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 10/05/2011

תאריך האירוע: 1982-05-19

מספר צפיות: 1401


 סיפור תולדותיו של היחש"מ המערבי (יחש"מ החוף) במערכת שלום הגליל שונה מסיפוריהן של יחידות אחרות שהשתתפו במלחמה. שני היחש"מים שפעלו בלבנון הוקמו ביחד לאחר פתיחת המלחמה ופורקו עם השלמת פינויו של צה"ל מלבנון. מדובר איפוא ביחידות שדברי ימיהן כדברי ימי המערכה. דבר קיומו של גדוד החימוש (היחש"מ) הגיע לידיעת הציבור הרחב עם הפגיעה במשאית  הספארי, שביצע מתאבד שיעי ביום 10.3.85. בתקרית זו נהרגו שנים עשר מאנשי הגדוד.

ברם, כמעט כל מי ששהה בלבנון, תהא יחידתו אשר תהא, הכיר את סדנאות היחש"מ והוקיר את פעולתם המסורה של אנשיו במשך שלוש שנות המערכה. עם כניסת צה"ל ללבנון דאג חיל החימוש ללוות את הכוחות ביחידות חימוש שנעו בעקבות הלוחמים, כמקובל במבצעים בקנה מידה דומה. על יחידות החימוש בלבנון בחודש הראשון למערכה פיקד אל"ם יהודה. אנשי החימוש שבפיקודו נכנסו לשטח כבר בליל ה-5.6.82. יחידות אלו הורכבו בעיקרן מאנשי מילואים. כשהתברר שצה"ל עתיד לשהות בלבנון תקופה ממושכת הובן שלא ניתן להתבסס רק על מערך המילואים, ושיש למצוא פתרון חימושי קבוע יותר, שיהיה מבוסס על תמהיל של חובה וקבע.

מספר אלוף משנה יצחק, ששרת אז כקצין החימוש הפיקודי: "ההחלטה להקים שני יחש"מים בלבנון הייתה מורכבת. מחד גיסא, נראה היה אז שמדובר ביחידות המיועדות לפירוק תוך תקופה של חודש-חודשיים. מאידך גיסא, היה צורך להביא כוח אדם ואמצעים טכניים ברמה גבוהה ביותר, נוכח היקף הכוחות ומגוון הכלים שנמצאו שם. ניגוד זה, והדחיפות שבה התקבלה ההחלטה ושבה הוחל בביצועה, הצריכו מטבע הדברים שימוש בשיטות בלתי קונבנציונאליות".

נקבעו מפקדים לשני היחש"מים וסביבם גויסו אנשי הפיקוד האחרים. את הפלוגות (הסדנאות) ליחש"מ החוף, על אנשיהם, "תרמו" פיקוד הצפון ופיקוד המרכז. את סדנאות היחש"מ המזרחי "תרם" פיקוד הדרום. המג"ד הראשון של היחש"מ המערבי היה סגן אלוף מרדכי. סגנו הראשון היה סגן אלוף (אז רב סרן) אבינועם. זמן קצר לאחר מכן מונה סגן אלוף (אז רב סרן) דוד כסמג"ד היחש"מ.

על התושייה והזריזות שגילו חיילי הגדוד בעת הקמת היחש"מ מספר מרדכי: "עלינו לשטח ביום ה' (8.7.82). הסיור בשטח בוצע תוך כדי הצבתן של חמש הפלוגות. ביום א' (14.7.82) כבר פעלנו כיחידות קבע לכל דבר והענקנו את השירותים הדרושים לכל מי שהיה בשטח".  רשמית עברה האחריות לידי יחידות הקבע ביום 14.7.82. "אני זוכר זאת היטב", מספר אל"ם יהודה, "כי האחריות שלנו הסתיימה ביום ההולדת שלי".

חמש הפלוגות הוצבו בצור, בזהרני,  בדמור, בעין-זחלתא ובמנצ'וריה. הן חלשו על השטח שהוגבל במורדות ג'בל ברוך ממזרח, באזור ביירות בצפון, בים התיכון ממערב ובגבול הבינלאומי מדרום. מפקדת הגדוד הוצבה בדמור. היחידה העורפית של היחש"ם מוקמה בסדנת הקישון.

 אומר אל"ם יצחק: "מרדכי לא קיבל את ההנחה שמדובר בהצבה זמנית. מן הרגע הראשון השתדל להתייחס אל היחש"ם כאל גוף של קבע, שנועד לספק את כל הצרכים החימושיים של היחידות בשטח".

סגן אלוף מרדכי  אינו מרוצה כל כך מפעילות היחידה בתקופה הראשונה: "בארבעת החודשים הראשונים לא פעלנו בתנאים אופטימאליים. לא הוקמו מבני קבע. החברה שכנו באוהלים ולא תמיד התאימו המשטחים לביצוע העבודות". הוא מוסיף בהומור: "קרה לא פעם שג'ק לא עמד בעומס הכלי שאותו נועד להרים, ובמקום זאת קדח חור בקרקע".

ואמנם, בתקופה הראשונה נעשתה העבודה בתנאים פיסיים קשים ביותר. האנשים עשו בעבודתם לילות כימים ולא יכלו להינפש אפילו בשבתות ובחגים. ברור היה לכל כי עיכובים בטיפולים החימושיים משמעותם חיי אדם. בנוסף לכך, היו תנאי החיים בכלל ותנאי המגורים בפרט ירודים למדי. מאחר שכם הלחימה טרם שככה הוקדש מאמץ ניכר לנושא האבטחה. הונהגה משמעת מבצעית חזקה בכל הנוגע לסדרי הביטחון האישיים והיחידתיים. החיילים לא עסקו רק במטלות המקצועיות אלא גם בשמירה, ליווי ואבטחה.

מספר מרדכי: " מדובר באנשי מקצוע, שהיו רגילים להגיע לבתיהם כמעט מדי ערב לאחר יום עבודה מתוכנן ומסודר. השינוי בתנאים היה קיצוני. בכל זאת, כמעט שלא נשמעו תלונות והכל התגייסו למאמץ". שני מאפיינים של עבודות הגדוד במשך כל שלוש שנות פעולתו היו הצורך לדאוג ללווי מקרב אנשי היחידה כל אימת שבוצע חילוץ, והטשטוש בין טיפולים מדרגים שונים. תופעות אלו אפיינו את פעולת היחש"מ מרגע הקמתו. מרדכי, וגם המג"דים שבאו בעקבותיו, סגן אלוף אבי וסגן אלוף זאב, מספרים שכאשר נדרשה יציאה לשטח של איש מקצוע אחד בלבד היה צורך לשגר למקום האירוע חיילים נוספים - אף הם אנשי מקצוע - שפעלו כמלווים וכמאבטחים. במקביל, נקבע שהסדנאות תספקנה גם שירותים מדרג א' שאותם מבצעות בזמנים כתיקונם היחידות עצמן ובמידת האפשר אפילו טיפולים יזומים (שאותם מבצעים, בדרך כלל, היחש"מים המרכזיים בעורף).

אומר סגן אלוף זאב: " רק כשהכלים היו הרוסים לחלוטין הם הועברו לעורף. בכל מקרה אחר השתדלנו לתקן במקום, בכל מחיר ובמהירות מירבית, כדי להחזיר את הכלים לכשירות מלאה".

לא כל הסדנאות בלבנון עסקו בכל קשת עבודות החימוש. אם סדנאות דמור, מנצ'וריה וזהרני עסקו בתיקונים בכל הדרגים לרכב, לצמ"ה, לנגמ"שים, לטנקים, לתומ"תים ולגנרטורים, הרי הסדנא בצור עסקה בתחילה בעיקר בתיקוני דרך לרכב קל ורק לעיתים בתיקונים לרכב כבד יותר ולנגמ"שים. הדבר לא הפחית מהעומס על אנשי צור, שסדנתם שימשה בנוסף לעבודות התיקון והחילוץ גם כאכסניה וכמלון לעוברי האורח הצה"ליים.

מיגוון העבודות, מספר החידות שלהן ניתן שירות, דחיפות הביצוע והצורך להקצות כוח-אדם למשימות צבאיות לא חימושיות – כל אלה יצרו מצב של מחסור תמידי באנשים. כיצד השפיע הלחץ הזה על החיילים? "לא היה זמן לפחוד", אמר אחד החיילים, ספק בצחוק ספק ברצינות.

למרות  שהיחידה החמיצה את שלב הלחימה הראשון של צה"ל (יוני 1982), נילוו אנשי היחש"ם, דרך קבע, לפעולות המבצעיות השונות. כך, למשל, בעת כיבוש ביירות התפצל היחש"ם לשלושה כוחות שהצטרפו אל היחידות הלוחמות. במהלך הקרבות עסקו אנשי הגדוד בחילוץ הכלים שנפגעו וביצוע בו-במקום עבודה בכל הדרגים. לאנשי היחידה זכורים טנקים לא מעטים שנקלעו לשדות מוקשים ונפגעו. אלה טופלו בדרך-כלל במקום, בלא שנזקקו לפינוי. כלים אחרים פונו מהשטח לסדנאות בלבנון ורק במקרים נדירים יותר בוצע פינוי לסדנאות העורפיות. בתקופה זו שימש היחש"ם כמרכז אחזקה אזורי ואנשיו סייעו גם בפינוי השלל.
לקריאת הספר המלא - קישור

 

סיפורו של מפגש רעים - בוגרי היחשמ.

דברי מפקד היחש"ם לפגש רעים -  זאב אנוליק

( לצפיה במצגת מרגשת שהוצגה במפגש הרעים

לכל חיל יש יחידה מובחרת. לגולני ולצנחנים זוהי הסיירת, לחיל הים הקומנדו הימי ולחיל חימוש - היחש"מ המערבי. לכם, החיילים, הייתה הזכות לשרת ביחש"מ ולבצע את כל המטלות על הצד הטוב ביותר. לנו,  המפקדים, הייתה הזכות לפקד על החיילים כמוכם. גדולתנו ושמנו, היחש"מ הטוב, נבנו בעבודת נמלים של כל אחד מהחיילים בנפרד ושל כולנו יחד. יחד, חיילים ומפקדים, יצרנו את אווירת המשפחה והשייכות הייחודיות לנו. יחד עברנו זמנים קשים ומלאי סכנה, אשר לא ריפו את ידינו. במשך כל תקופת שירותנו בלבנון נתמכנו ע"י יחש"מ שמשון, אשר ליווה אותנו גם ברגעים הקשים וסייע לנו במלה טובה, בהדרכה, בעזרה בכוח אדם ונענה לכל בקשותינו. לחייליו ולמפקדיו תודה. במשך כל שהותנו בלבנון שירתנו את אוגדת "הגליל" על כל יחידותיה בכל המרחב המערבי של לבנון. אני יודע שלא אכזבנו את האוגדה. גם משום הרגשת השייכות המשפחתיות שהעניקו לנו. יחד עברנו רבות בתקופת שירות קצרה יחסית בלבנון. ידענו לחייך גם כשהיה עצוב. נפרדתי מכם בעצרת שקיימנו לאחר פירוק היחידה, בהרגשת סיפוק. הייתם חיילים טובים, ויחד היינו ליחידה מצוינת. כיום, אנו עורכים פגש חברים, אחרי 25 שנה, ומרבית  החיילים של אז, הם כבר הורים לחיילים.

ושוב אני אומר לכם, היו שלום, ותמיד היו מלאי גאווה על התקופה ועל האמירה: "כן, אני שירתתי ביחש"מ המערבי בלבנון".

שלכם בכבוד והערכה.

זאב     אנוליק

מפקד היחידה

 
תמונות מאלבום התמונות של זאב אלון

המצגת שהוצגה בכנס ומספרת על היחידה

 

 

חיפוש מידע

כניסת חברים