[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

סיפור שירותו המצטיין של שריקי יוסי בחיל החימוש

@alt@

תפקיד אחרון בצה"ל - מ"פ 704.

בשנת 1992 מוניתי למ"פ 704 ע"י אל"מ יוסי פרחי. המשימה הייתה הסבת יחש"מ 651 ליחש"מ 2000. משימה מאוד מורכבת עם לוח זמנים מאוד לוחץ כדי  להחזיר את הסדנא לתהליך העבודה הסדיר. כל חיילי הסדנא ללא יוצא מהכלל עבדו קשה מאוד ובמסירות רבה כדי לבצע את המשימה הענקית. תוך שבוע בוצע המהפך ההכרחי הזה והסדנא חזרה לתהליך עבודה סדיר.

מחשוב מחסני ח"ח

בשנת 1990 הוחלט בצה"ל שמחסן ח"ח 704 יהיה הראשון שימוחשב. קיבלנו שני מחשבים ושתי מדפסות, ללא שום חומר מצורף וללא שום הדרכה (הנושא היה חדש ועדיין לא היה שום חומר בנושא המחשוב).
פניותיו של המג"ד אל"מ יוסי משען למקחש"ר לא הניבו תוצאות, משום שכאמור עדיין לא היה חומר כתוב בנושא ולא הוכשרו מדריכים בנושא.
במשך כחודש ימים  נברתי במחשב כדי לנסות ללמוד את התוכנה (יש לזכור שנושא המחשוב בכלל היה בחיתוליו גם מחוץ לצה"ל). בסופו של דבר, הצלחתי לחבר חוברת בת 100 עמודים שנקראה "חוברת הדרכה למשתמש במערכת מחשוב המלאי". החוברת הוגשה כהצעת יעול ואושרה. מקחש"ר שיכפלו את החוברת והפיצו אותה בתפוצה רחבה לכל מחסני הח"ח בצה"ל.מחסן 704 כולל מחסן המנועיה מוחשבו ראשונים.


נשלחתי להדריך בפיקוד מרכז ודרום ויחידות מפיקוד צפון הגיעו ליחש"מ להדרכה.סיוע והדרכה צמוד ניתן ליחידת היחש"מ, וכך הפך יחש"מ 651 ליחש"מ הראשון שמוחשב.
מפקד הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, האלוף חגי שלום הגיע לביקור במחסן 704.
הצגתי בפני האלוף כיצד התוכנה עובדת. העליתי בפני האלוף מספר בעיות שהתוכנה אינה נותנת להן מענה. בין היתר הדגמתי על צג המחשב כיצד באמצעות סוגי תנועה מסוימים אפשר להעלים מלאים שלמים גם מסד"כ כוננות היחידות, ובלחיצת מקש אחת הועלם כל מלאי חטיבת הכח ביחש"מ (דבר שיש לו השלכות על כוננות פיקוד צפון).זה כנראה הדליק נורה אדומה ועוד באותו היום הגיע מברק ליחש"מ שעלי להתייצב במקחש"ר. בכנס, האלוף הורה על הקמת ועדה מטכ"לית בנושא המחשוב וכך הפכתי לחבר הועדה המטכ"לית.
הועדה התכנסה פעם בשבוע בתל-אביב ועבודתה נמשכה כשנה. הצלחנו לפתח את התוכנה להפקת כל הדוחות האפשריים, לחסום אותה לפעולות אסורות ולא רצויות וכך להפיק ממנה את  התועלת המירבית.

צניפים 1979-80

בעקבות הסכם הפרדת הכוחות עם הסורים, צומצמו שטחי האימון ברמת הגולן והוחלט להעביר אימוני שריון להר צניפים, 71 ק"מ מהעיר אילת.
מג"ד היחש"מ היה אל"מ יצחק תלם. הוקמה פלגה גדולה מכל סדנאות היחש"מ ובכל המקצועות. בחודשיים הראשונים של האימון היו שני מ"פ במילואים בדרגת רס"ן, ולאחר מכן המג"ד מינה אותי כמ"פ הפלגה.
בפקודת האימון, מצל"ח באר שבע אמור היה לספק לנו חלפים בכל המקצועות, אך מהר מאוד התברר שאין חלקי חילוף שוט במצל"ח הנ"ל. היחש"מ שלח כמעט מדי יום משאית עם החלפים הדרושים.
מח"ט האימון היה מח"ט 7. יום אחד הגיע לביקור האלוף יוחנן גור מפקד אפסנאות ראשי יחד עם תת-אלוף רמי דותן קצין אספקה פיקוד צפון. בשיחה אצל המח"ט האלוף ביקש ממני סקירה על הפלגה, בין היתר אמרתי שלדעתי מבחינת אספקת ח"ח יש בזבוז משווע בניגוד לפקודות האימון. הסברתי שאין חלפים לשוט במצל"ח באר שבע והיחש"מ שולח משאית יום יום קרוב לאילת. כעבור יומיים הגיע מברק מהאלוף שעליי להתייצב יחד עם אל"מ יצחק תלם המג"ד לפגישה עם סגן מפקד מצל"ח.
סוכם שמצל"ח באר שבע יצויד באופן מידי בח"ח שוט וכל פריט שאין לו ימשוך עבורנו מהמרכז, וכך נפתרה בעיה רצינית ביותר.
באחד הביקורים אצלנו של מ"פ 704 רס"ן עמוס ארצי, נסעו הוא והנהג לישון בבית החייל באילת, ושם רס"ן עמוס נפטר מדום לב.
בסיום האימון מח"ט 7 הציע לי לעבור לחטיבה 7 כדי להיות קצין חימוש גדוד 75 ולקבל דרגות קצונה. לאחר התייעצות עם המג"ד, והיות שעמדתי להתחיל קורס קצינים כעבור שבועיים, סירבתי להצעה.
שבוע לפני הקורס נפצעתי בצורה קשה בסדנא כאשר מפעיל מלגזה נסע עם סטנד צריח שהחליק לו מהמלגזה ונפל על רגלי. אושפזתי לחודשיים בבית חולים ושישה חודשים בבית הבראה. במהלך שמונת החודשים עברתי חמישה ניתוחים וכבר לא רציתי לצאת לקצונה.

704 במלחמת יום כיפור (מחלקת צריח)

החוליה הטכנית מ-704 יצאה לרמת הגולן בחצות ליל הכיפורים וסופחנו לסדח"ט 703 בנפח בפיקודו של רס"ן זהרוני המ"פ.בערב יום שלישי (היום הרביעי למלחמה), היינו על גבעה סביב עמק הבכא במרחק של כ-100 מטרים מאיזור הקרבות.
למחרת בבוקר לוחמי גדוד 77 התחילו לחזור מהקרב והתמקמו על אותה הגבעה. הלוחמים ישבו על הארץ בשקט מקפיא ובוהים באוויר, כנראה עדיין לא עיכלו את מה שהיה שם. היינו קרובים למג"ד קהלני ואז הוא שאל מי החמש צריח, ואמרתי שאני. התברר שבגלל הקרבות האכזריים שהיו במרחקים של מטרים ספורים והתמרונים על הרמפות, רוב קני הטנקים נתקעו במצב של הנמכה מקסימלית כולל הטנק של קהלני. ניסיתי לשחרר את ידית משלב ההגבהה כדי לנסות לשחרר את הקנה וכלום לא עזר. הסברתי לקהלני שזאת בעיה של דרג ג' (מש"א).
מש"א הגיעו להתחיל בתיקון הטנק הראשון, ראינו את העבודה וביקשנו שאנחנו נתחיל לעשות את העבודה בעצמנו. לאחר אישור מיידי ותקדימי להורדת דרג התיקון מדרג ג'  לדרג ב' ע"י מקחש"ר, התחלנו בעבודה וכך עברנו בין כל הטנקים בכל רמת הגולן והצלחנו להחזיר אותם לכשירות. היו עוד תיקונים ששיכנענו את מקחש"ר להוריד לדרג ב' וכך הצלחנו לפתור עוד בעיות שהיו בדרג ג'.

סיפור לדור הצעיר של חיל חימוש

בתחילת שנת 1974 ומשום ריבוי הכוחות ברמת הגולן, קצין החימוש של אוג' 36 אל"מ שמעון רוזנטל הקים חולית בוחנים בכל המקצועות. הצטרפתי כבוחן חמש שוט. נושא תקינות הטנקים היה מאוד רגיש, וכל המפקדים התייחסו בכובד ראש לתוצאות הביקורות ולסיכומים (כך הכרתי את כל גיבורי המלחמה, כולל יוני נתניהו שהיה מג"ד 71).
חט' 166 היא חטיבת מילואים וגם בה ערכנו ביקורות. בנושא הצריח הממצאים היו מאוד חריגים וחמורים וכמעט כל קני הטנקים והסדנים נמצאו חלודים ולרוב לא ניתן היה לפתוח את הסדן. יש לזכור שזה היה אחרי הלם המלחמה. ערכתי שם ביקורות צריח חוזרות ונישנות ולמרות הסיכומים עם המח"ט ועם קצין החימוש,דבר לא עזר בטענה שאין להם מספיק כח אדם.            
החלטתי לזעזע את המערכת ובאחד הימים הגעתי לחטיבה, פירקתי סדן חלוד מטנק, והבאתי אותו לאוגדה. משם נסענו אני וקצין חימוש האוגדה ללשכת מפקד האוגדה האלוף יאנוש בן-גל. האלוף ראה את הסדן ואמר "שניכם מחר בשעה 8:00 בחט' 166". התברר שמיד מפקד האוגדה גייס בצו 8 את כל צוותי הטנקים של החטיבה וכך חימוש האוגדה פיקד על החזרת הטנקים לכשירות ואז שוחררו אנשי המילואים.
אני מספר את זה, כדי שהחייל המשרת היום בחיל החימוש ידע שעם שכל ישר, יוזמה ודבקות במטרה (כן, בחיל חימוש גם צריך דבקות במטרה) אפשר לפתור בעיות קרדינליות גדולות, כי זאת משימתנו ולכך נועדנו בחיל החימוש. 

התגייסתי לצה"ל בתאריך 2/7/71 ופרשתי בגיל 40 על פי בקשתי מטעמים רפואיים והיותי נכה צה"ל בדרגת נכות  100%.

סיפורו של יוסי שריקי - משלחת 704 למרוקו

לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט להוציא ממערך השריון את טנקי ה-mx. טנק ה-mx היה עם מנוע בנזין וקנה בקוטר של 80 מ"מ. מרוקו היתה במלחמה עם אלג'יריה על השליטה במדבר הסהרה.
לישראל ומרוקו היו כבר משנות ה-60 יחסים סודיים, והוחלט למכור למרוקו את טנקי ה-mx.

סדנא 704

הסדנא היתה בנוייה אז בחתך אחר שונה לגמרי ממה שרובנו מכירים.מחלקת מכונאות טיפלה בכל סוגי הטנקים (שרמן, mx,שוט, תותחים מתניידים ועוד).
כך היה גם במחלקת צריח וכך בחשמליה.
704 הקימה חוליה לפי הפירוט הבא:
1.יהודה דיכטר- א.מחלקת מכונאות.
2.יעקב אלקובי- מכונאי.
3. אוליאל- מכונאי.
4.מייק קרצמר- ט.צריח.
5.מקס אמסלם- א.מחלקת חשמל.

המשימה

הקמת מערך הדרכה (בית ספר) ולימוד מקצועות החימוש של טנק ה-mx במרוקו.החוליה עברה לפיקוד השב"כ.
יעקב אלקובי ואוליאל ידעו את השפה הצרפתית ויהודה דיכטר עבר בשב"כ קורס ללימוד השפה.
לכולם ניתנו שמות בדויים ודרכונים זרים, יהודה קיבל תעודת מהנדס גרמני.
החוליה קיבלה וילה ברבאט הבירה והחלה בהקמת מרכז הדרכה למקצועות הטנק בבסיס השריון ברבאט. באחד הימים הגיע לביקור אצל החוליה ק.חימוש ראשי של מרוקו בדרגת גנרל.
יהודה דיכטר הציג את עצמו כמהנדס גרמני הגנרל שואל אותו בגרמנית ויהודה עונה באידיש,למזלו יש דמיון בין שתי השפות. הגנרל: ״למדתי בהמבורג, התחתנתי עם אישה גרמניה ממינכן, ו"הגרמנית" שלך לא כל כך מוכרת לי״.
 יהודה: ״אתה למדת בהמבורג ואישתך ממינכן, האם אין הבדל בשפות בניכם?״
הגנרל: ״כן, אבל לא משמעותי״.
יהודה: ״הבנתי שבהרי האטלס אצלכם מדברים את השפה הברברית, אתה יודע ברברית?״
הגנרל: ״לא״.
יהודה: ״הנה אתה רואה שגם אצלכם השפה שונה מאיזור לאיזור״.
הגנרל משבח את עבודת המשלחת ואומר ״בקרוב אזמין אותך אלי הביתה לכוס  קפה״.

מה עושים? בעוד מספר ימים יגיע רכב להסיע את יהודה לביתו של הגנרל,  ושם אישתו תדע כמובן שיהודה מדבר למעשה את שפת האידיש של היהודים.

לאחר 3 ימים מביקור הגנרל מגיע לבקר את המשלחת לא פחות ולא יותר מאשר ראש המוסד מאיר עמית.
יהודה מספר לו את הסיפור כולל ההזמנה לביתו של הגנרל. ראש המוסד מחליט להוציא את יהודה לחופשה של שבועיים וכך התחמק מהזמנתו של הגנרל.
התגייסתי שנתיים אחרי המקרה ומשיחותי עם חברי יהודה דיכטר נודע לי סיפור המשלחת.

תמונות משירותי הצבאי

חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

כניסת חברים

חברים online