מאת: ניסים קלו
תאריך עלייה לאתר: 17/08/2017
תאריך האירוע:
מספר צפיות: 2776
בכירים מספרים , מרואיין: אל''ם (מיל') מנחם רביד , מראיין: רס''ן שרון כהן – נס''א/רמ''ד מיגון
בכירים מספרים בחיל הטנ''א , רס''ן שרון כהן – נס''א/רמ''ד מיגון מראיין את אל''ם (מיל') מנחם רביד. מנחם התגייס בשנת 1971 לצה''ל כעתודאי וביצע מגוון תפקידים בערוצי הפיתוח בחיל החימוש וסיים את שירות ובצה''ל בתפקיד סגן ראש מנת''ק.
את הפגישה עם אל''ם (מיל') מנחם רביד נאלצנו לדחות 3 פעמים בגלל לו''ז העבודה והפגישות המאוד דחוק שלו. גם הריאיון עצמו נערך אתו בחדר הדיונים שבניין מנת''ק, סמוך לקיר עליו תלויה תמונתו בסמוך לשורת סגני ראש מנת''ק לאורך השנים, לאחר שסיים שם את פגישות העבודה שלו עם אנשי ענף פיתוח. התרשמתי מאדם שהוא, קודם כל ולפני הכול, אדם עובד. איש ערכים, ידען, מעניין, צנוע, נעים הליכות ו-עסוק מאוד:
תפקידים/אבני דרך מרכזיות בשירותך הצבאי? זיכרונות מיוחדים מתקופות ספציפיות?
- עתודאי – מהנדס תעשייה ניהול.
- 1971 – מוצב לשירות כקצין חימוש במערך הנ''מ. קורס קצינים בבה''ד 1.
- במהלך הקורס מערך הנ''מ עובר מחיל התותחנים לזרוע האוויר ולכן כלל קציני מערך הנ''מ מקבלים הנחייה להחליף מדים באמצע הקורס.
- בְּשָבָּתוֹת במהלך הקורס אריק שרון (אלוף פד''ם) היה לוקח את הצוערים לבצע מארבים בעזה
- מוצב כקמ''ד במש''א 7200
- בימים ההם היו 3 מפעלי שיקום ואחזקה – ''מש''א הגדולה'' (תה''ש-7100), ''מש''א הקטנה'' (צריפין-7300) ו''מש''א הטובה'' (חיפה-7200)
- רמ''ד עיתוד במש''א
- רמ''ד תכניות עבודה באג''א (אגף האפסנאות – היום אט''ל)
- רע''ן נה''י מש''א
- רע''ן ייצור מנת''ק
- סגן מפקד מש''א (ביצוע תפקיד זה במשך פחות משנה)
- סגן ראש מנת''ק (הוצב בתפקיד זה בעקבות קריאה של האלוף ישראל טל ''טליק'')
מהלכים צבאיים גדולים שחווית במהלך שירותך? מלחמות?
עבור כל צורך מעשי ניתן לומר שמאז מלחמת יום הכיפורים (1973) לא הייתה מלחמה בישראל.
כל שאר המהלכים שהיו בסביבה לא היו מלחמות. אולי עימותים, אולי מבצעים, אבל לא מלחמות.
הקצינים והחיילים שמשרתים היום לא יודעים באמת מה זו מלחמה, מה ההרגשה במלחמה.
אם יש דבר אחד שזכור לי, למשל, ממלחמת יום הכיפורים זה שלא ישנתי. פשוט חוסר מוחלט בשינה. היינו דרוכים כל הזמן.
אתה יודע שבמלחמה הזו נהרגו לנו יותר מ- 2,000 חיילים? אתה מסוגל בכלל לקלוט את המספר הזה? אתה מבין מה זו ההרגשה הזו שנהרגים לך כל כך הרבה חיילים? שמטוסים נופלים מהשמיים? 100 מטוסים הופלו במהלך המלחמה!
אם כך, לדידך, כבר 43 שנים שלא הייתה מלחמה אמיתית במדינת ישראל (ב''ה). אז למה אנחנו משקיעים כל כך הרבה בהצטיידות ברק''ם, באמל''ח מתקדם ובעליונות טכנולוגית? אולי הגיע הזמן להגיד שצורת המלחמה השתנתה, האויב השתנה וגם אנחנו צריכים לשנות את החשיבה שלנו?
אתה צודק בחלק מדבריך – לא הייתה מלחמה כבר 43 שנים ובתקופה הזו אנחנו מתמודדים עם אויב שונה, פחות מוגדר/מאורגן, ללא שריון או חיל אוויר.
אבל, אנחנו חיים באזור משוגע ומאוד לא יציב. תסתכל סביב, מי מבטיח לך שמחר במצריים לא מצליחים לבצע הפיכה כמו של מורסי? תוך יממה אחת אנחנו יכולים להסתכל על 3,000 טנקים מתקדמים שנעים לעברנו. או מה יקרה אם בירדן (ש- 75% מתושביה הם למעשה פלסטיניים) יהרגו את המלך ויחליפו את המשטר?
- ביקרתי פעם במשלחת הרכש בניו יורק. אתה יודע, למשל, שבמשלחת חיל האוויר בניו-יורק משרתים 60 אנשים שתפקידם לנהל את תהליך האפיון והרכש של מטוסי הקרב שאנו רוכשים במט''ח סיוע? לעומת זאת, המשלחת הירדנית בניו-יורק, שמנהלת תקציב סיוע לא קטן בעצמה, מונה 2 אנשים בלבד. כשהתעניינתי מדוע כך הדבר הסבירו לי שהדרישה הטכנית היחידה של המשלחת הירדנית היא – ''אנחנו רוצים בדיוק את אותו מפרט טכני כמו של הישראלים'' (הכל זהה - כלל המערכות, המכ''מים, החימוש).
תחשוב בעצמך מה יקרה אם בערב הסעודית, או באירן, ששולטת כרגע גם בעיראק, יחליטו שהם רוצים לסיים את נתיב השליטה עד לרמת הגולן? אלפי טנקים ומטוסים יופנו אלינו. ואתה יכול להיות רגוע – בדיוק כמו שהעולם שותק נוכח מה שקורה עכשיו בסוריה, הוא ישתוק (אולי אפילו יותר) אם תפרוץ מלחמה אמיתית על ישראל.
אנחנו לא יכולים לנוח על זרי הדפנה. וזה מה שאנחנו עושים כל הזמן - מתכוננים ליום שהמלחמה תפרוץ.
אדם ספציפי שהשפיע עליך באופן מיוחד בתוך הצבא? מחוץ לצבא?
אה, אתה באמת שואל? נו, זה ברור – טליק.
באמת? ככה, ללא ספק? ללא שנייה של מחשבה?
כן. אין שום ספק.
תראה, ''המפקד'' (ככה קראנו לו) היה משהו אחר, הוא השפיע עליי מאוד. אני לא אגיד לך שהוא היה אדם קל, הוא לא היה אדם קל. הוא היה תובעני מאוד, לא היה מתפשר. דרש דייקנות, יסודיות, מסירות ואמינות.
אבל – מה שהוא דרש מאחרים הוא דרש גם מעצמו. אני זוכר דיונים שהיו מתקיימים אצלו עד הלילה.
- פעם אחת הוא התקשר אליי בשעה 21:00 כשהייתי בדרך הביתה, לחיפה, והוא שאל איפה אני. אמרתי לו שאני כבר ליד חדרה והוא אמר שהוא צריך שאני אבוא. ברור שהסתובבתי והגעתי. אתה לא יכול להגיד לא לאדם כזה. אם הוא נמצא עכשיו במשרד והוא צריך אותי אז איך לא אגיע?
אני הסתדרתי איתו מצוין כי באופן טבעי יש לי יש את התכונות האלו שהוא חיפש – אם אני לא יודע משהו אז אני אומר שאני לא יודע. ואם אני צריך לתת תשובה אז אני מוודא שאני יודע את כל מה שצריך לדעת על התשובה הזו. לאחרים זה היה לפעמים קצת יותר קשה.
- אני זוכר שטליק היה אומר ''חלק מהערבים למדו להילחם כמו יהודים. וחלק מהיהודים למדו לשקר כמו הערבים''. היה לו חוש מצוין לגלות מתי מישהו לא מספר את כל האמת או לא יודע את כל הנתונים. היו רואים עליו כשהוא היה מרגיש את זה, הוא היה עוצם את העיניים לכמה רגעים ואז שואל ''אתה בטוח במה שאתה אומר?'' וכשהיו מתחילים לגמגם מולו (בחשש) אז הוא היה פורץ בצעקות. היה מאוד לא סבלני לזה. למדתי ממנו המון.
אתה עובד היום ב''אלביט'' וגם אתה ודאי רואה המון קצינים צעירים ומוכשרים שעוזבים ולא ממשיכים בקריירה צבאית. הרבה מהם לא מסתדרים עם המערכת – יותר מבעבר?
קודם כל, אם הקצינים לא מסתדרים עם הדרישות של המערכת למקצועיות, יסודיות ואמינות אז אולי לא צריך לקרוא להם צעירים מוכשרים. בשורה אני מסכים איתך, אני אכן רואה המון קצינים שעוזבים את הצבא ועוברים לאזרחות. אין מה לעשות – הכל מתחיל ומסתיים בחינוך. צריך להשקיע בזה. צריך לשפר את החינוך, לעשות הכשרה עמוקה, יסודית, להטמיע את הערכים וכמובן גם להקפיד על זה ללא פשרות בתוך המערכת ולהעניש כשצריך.
שנית, צריך גם להודות על האמת – בצבא לא עושים באמת פיתוח. הצבא עוסק בניהול הפיתוח שבאופן מעשי מבוצע בתעשייה. והרבה מאד קצינים לא רוצים רק לנהל את הפיתוח ולעסוק בהצגת ההתקדמויות אלא רוצים לעסוק בפיתוח עצמו. רוצים לגעת במוצר.
והרצון הזה לא היה תמיד?
היה. אבל פעם היינו הרבה יותר מעורבים במה שנעשה בתוך הפיתוח. הקצינים היו מבלים הרבה מאוד שעות בתעשייה עצמה, היום זה כבר לא ככה.
הארגון שלנו מתקיים על החיבור של השדה ושל המגזר ההנדסי. איך אתם הייתם חווים את החיבור הזה?
שוב, גם פה שוכב הרבה על הכתפיים של טליק. פעם היינו הרבה יותר מחוברים לשטח בגלל שטליק מאוד דגל בזה.הוא היה לוקח אותנו לסיורי שטח בחטיבות השריון ומדבר עם המפקדים ועם הלוחמים. לכולם היה מקשיב, לכל הבעיות והטענות. היינו חוזרים מסיורים כאלה עם דפים מלאים במטלות. ושום דבר לא היה מתפספס, כל מטלה הייתה מסיימת ביצוע עם וידוא התאמה.
- לדוגמא – פעם היה חייל שאמר שידית הכיוון של התותחן לא נוחה לו. טליק הקשיב לו בנחת וברצינות כמו שהקשיב למח''ט עצמו. לאחר מכן קיבלנו מטלה לתכנן ידית שתהיה נוחה לתותחן. ואחרי עשרות דוגמאות של ידיות ובחירת התכן הסופי של הידית שיוצרה ירדנו לחטיבה הספציפית ווידאנו עם כל התותחנים בחטיבה שהידית נוחה להם.
טליק גם הנחיל את הביצוע של כנס קח''שי מרכבה. הוא היה מזמן את כל הקח''שים, קצינים ונגדים, שעוסקים במרכבה ומציג בפניהם הרצאות לגבי כל התקלות שהתגלו מאז הכנס הקודם, כל השו''שים שבוצעו וגם את דגמי המרכבה הבאים שעומדים לצאת. כל המנהלת הייתה חייבת להגיע לכנס הזה בלי יוצא מן הכלל וגם שם היה פרק שלם שבו הקח''שים יכלו להגיד כל העולה על ליבם. כל הבעיות היו עולות. לכולם היה זמן ומקום. הוא לקח את זה מאד ברצינות – שמר על קשר הדוק ואישי עם השטח.
אתה חושב שעדיין יש מקום בחברה לצה''ל כצבא מחנך? עדיין עם בונה צבא בונה עם?
כמו שאמרתי לך מקודם – הכל מתחיל ונגמר בחינוך. ואני חושב שלצה''ל יש מקום חשוב ביותר בחינוך של חיילים וקצינים שאחר כך הופכים להיות אזרחים בחברה שלנו. בראש ובראשונה צה''ל הוא כור היתוך, פה אתה פוגש באמת את כל החברה על כל גווניה. ובעיקר ביחידות השדה מרגישים את זה – כשהאנשים צמודים כתף לכתף ימים ושבועות שלמים ברצף, כשאנשים תלויים זה בזה אז נוצרת סינרגיה ונוצרים חיבורים שאחר כך הופכים לדבר הזה שאנחנו קוראים לו חברה. ופה בצבא יש לנו את ההזדמנות גם להנחיל לאנשים האלה, לחברה הזו, את הערכים שאנחנו בנויים מהם – וזה מאד חשוב.
במבט מלמעלה/מבחוץ, מה דעתך על התהליכים הגדולים שעוברים עכשיו על צהל, החל מתהליכי צמצום סד''כ ודרך איחוד זרועות?
זהו תהליך טבעי של כל גוף גדול, ובטח של צבא גדול, שחייב כל הזמן לחדש ולרענן את עצמו. אם מסתכלים לאורך השנים אז רואים כל הזמן תהליכים כאלה של צמצום ואחר כך תהליכים של התרחבות (שמגיעים בדרך כלל אחרי מלחמה או מבצע גדול) בצה''ל. וזה טוב שזה כך. זה נכון שיהיה כך. גם שינויי הסד''כ וגם העברת היחידות והפיקודים במסגרת הרה-ארגון, כל אלו הם תהליכים חשובים שמונעים מהצבא להיות מקובע - מבחינה ארגונית, מבחינת מבנה ומבחינת האנשים עצמם. גם באזרחות זה תהליך שהוא חשוב - כל הזמן לעשות שינויים. זה מונע גם מהמערכת וגם מהאנשים עצמם להיות מסואבים ומקובעים.
ואיך כל זה משפיע לדעתך על דעת הקהל בארץ והביקורת על אנשי הקבע?
ביקורת תמיד הייתה וככל הנראה תמיד תהיה. כמו שאמרנו מקודם, זה צבא העם שבנוי מהעם - ולכן גם כל העם מרגיש שזה חלק ממנו ושאפשר להעביר עליו ביקורת. וזה בסדר. צריך גם להודות על האמת, הצבא השתנה מאוד, הוא הפך להיות פחות צנוע ותנאי השירות של הקצינים בצבא הם לא מה שהיו פעם:
היום כל רס''ן צעיר מקבל אוטו חדש עם מפרט טכני מאוד עשיר. לי כרס''ן צעיר היה 1/3 אוטו, כרס''ן ותיק יותר היה לי 1/2 אוטו, וגם אז – בסך הכול רנו 5. אני מכיר קצינים וקצינות שמתחילים את היום שלהם בשעה 9:00 ומסיימים אותו בשעה 17:00 לכל המאוחר, לפעמים ב 15:00. אצלנו לא היה דבר כזה. אני עד היום מתעורר ב 5:30 בבוקר ואם אני יוצא הביתה לפני 19:00 אני מרגיש שמשהו לא רגיל.
אין מה להגיד, הצבא השתנה, ואולי זה בסדר שהוא השתנה. הקצינים שמשרתים היום בצבא, וגם הקצינים שיוצאים מהצבא לאזרחות, מבינים שהעבודה זה לא כל החיים. יש להם גם חיים אחרי היום. הם רוצים להספיק להיות עם המשפחה ועם הילדים שלהם וזה בסדר גמור.
ואם כבר הזכרת את המשפחה, אז באותו נושא – מה המחיר שמשלמת המשפחה על כך שאבא הוא קצין בכיר בצבא?
אין ספק שהמשפחה משלמת מחיר. כמו שאמרתי לך מקודם, אני הייתי יוצא מאוד מוקדם מהבית וחוזר מאוחר בשעות שבקושי הייתי מספיק ''לילה טוב'' לילדים.
ולומדים להתמודד עם זה, לומדים לגשר על הפער ולפצות בסופי השבוע – המון טיולים בארץ, המון השלמות והשקעה בזמן איכות עם המשפחה.
ממש כאילו אין הבדל בין קצין טכני לקצין בשטח? אבא של סופ''שים?
ממש ככה. בימות השבוע כמעט ולא היו רואים אותי. אבל לתקופה ההיא זה היה דבר טבעי, ככה זה היה נהוג. אז המשפחות קיבלו את זה בהבנה. ככה חונכנו, זו הייתה ההווייה.
ומה עם דור ההמשך? הילדים שלך גם בחרו בקריירה צבאית?
לא. שני הילדים שלי לא בחרו בקריירה צבאית:
הבת שלי הייתה בחיל התקשוב, עברה קורס קצינים ולאחר תקופת קבע לא ארוכה השתחררה בדרגת סרן.
הבן שלי היה שריונר, לאחר שחרורו מצה''ל הפצרתי בו לעשות תואר בהנדסה בטכניון ועכשיו הוא מרוצה מהדרך שבה הוא בחר. כך אני חושב, או מקווה לפחות.