דילוג לתוכן המרכזי בעמוד
לוגו חיל הטכנולוגיה והאחזקה לוגו עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה
[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

אל''מ במילואים חיים (בירו) בירן

מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 17/08/2016

תאריך האירוע:

מספר צפיות: 4824


''בכירים מספרים על שירותם בחיל החימוש''  - אל''מ במילואים חיים (בירו) בירן

 

פרטי הקצין המתעד: רס''ן אלעד זכאים

נתונים אישיים:

שם + דרגה: אל''מ חיים (בירו) בירן

תפקיד אחרון: מפקד מפעל המרכבה

תאריך פרישה: 1980

מצב משפחתי: נשוי לשרה. אב לישראל, אילן ונטע. סב לשמונת נכדיו.

תפקידים לאחר הפרישה: סמנכ''ל פילטריישן בע''מ, חברה המפתחת והמייצרת מסנני מים אטומטיים לתעשייה ולחקלאות.

רקע כללי:

חיים נולד בהונגריה בשנת 1938, שם שרד את שואת יהדות הונגריה. עלה ארצה בשנת 1949, מספר שבועות לאחר סיום מלחמת הקוממיות בישראל. ההשתלבות בחיי הארץ הייתה לא קשה, בשל החינוך שקיבל בקיבוץ כפר סאלד שם השלים את לימודיו בבית הספר העממי (היום יסודי). על אף היותו עולה, חיים חש שהוא ישראלי במלוא מובן המילה. בשנת 1952 המשיך את לימודיו בבית הספר המקצועי ''שבח'' בתל אביב שם למד מכונאות. התחתן בגיל 22 בשנת 1960.

מהלך השירות הצבאי:

בשנת 1957 התגייס לחיל החימוש. ביצע טירונות ואחריה קורס מכונאי טנק שרמן. לאור הצטיינותו של חיים בקורס נשאר להדרכה בבה''ד 20, כעבור חודשיים, בדרגת טר''ש, יצא להכנה לקצונה וסיים את קורס הקצינים בהצטיינות. את תפקידו הראשון ביצע בסדנת ''בת גלים'' בחיפה, אז קראו לזה גש''ח. כקצין צעיר, הוטלה עליו האחריות על חוליות החימוש במרחב פיקוד צפון, שהיו תחת פיקוד מפקד הגש''ח. לאור הצלחתו בתפקיד החליט מפקדו להוציאו ללימודים בטכניון. בשנת 1965 סיים לימודי הנדסת מכונות בטכניון והוצב במש''א 7100 , אז במ''ב 681, ושימש בתפקיד קצין טכני במדור הטכני בדרגת סרן. תפקידו של חיים היה להנחות את בתי המלאכה בכל הנושאים  בתחום האוטומוטיבי ברק''מ. לאחר מלחמת ששת הימים היה חבר בצוות שעסק בקליטת טנקי הטירן בצה''ל. בשנת 1970 - הועלה לדרגת רס''ן, ופיקד על ב''מ 4, בית המלאכה לייצור וחידוש חלקים לטנקים על מערכותיו, בבית דגן. בקיץ 1973 מונה לראש הענף טכני במש''א 7100, בדרגת סא''ל. בתפקיד הזה היה מעורב בכל הפעילויות של מרכז השיקום במלחמת יום הכיפורים, ובהערכות לייצור טנק המרכבה. בשנת 1975 מונה למפקד מפעל המרכבה, שהיה בשלבי התארגנות בסיסיים. במהלך שנת 1975 המפעל נכנס לייצור טנקי המרכבה, בשנת 1979 יצא הגדוד הראשון ונמסר לחייל השריון. כהוקרה על פועלו הוענקה לו בשנת 1978 דרגת אל''ם אישית.

בשנת 1980 פרש לגמלאות

מה הם הערכים המרכזיים של חיל החימוש בעינייך?

בראשית הדרך, כקצין חימוש צעיר הבנתי שהחשוב מכל הוא רוח השירות,  תפקיד ה''חימושניק'' הוא לתת שרות. זו מהות חיל החימוש. במהלך 15 שנות שרות במש''א, הפנמתי כי החדשנות, והצורך בשיתוף המשתמש בפיתוח ציוד הלחימה, הם הערובה להצלחת הפיתוח. בראיה לאחור רואה אני את ההצלחה ביכולת לפתח שיטות ניהול פרויקטים ייחודיות, שקיצרו את תהליכי הפיתוח, ואת ההערכות לייצור – המעבר מהרעיון למעשה היה קצר ביותר, בכל קנה מידה המקובל בעולם. אני חושב שזה חלק מהמורשת שחיל חימוש פיתח לעצמו במהלך השנים והנחיל זאת לכל התעשייה בארץ. המון בוגרי חיל חימוש הם ממובילי התעשייה בישראל. כמו כן היוזמות שאנו מובילים הן בשטח והן בפיתוח, הביאו קציני חימוש רבים לתפקידי ניהול בכירים בתעשייה בארץ.  חיים מציין בגאווה מיוחדת, שקצינים מהנדסים, ששרתו תחת פיקודו, הגיעו לתפקידים בכירים, בדרגות בכירות בצה''ל ובתעשייה הישראלית.

מה היו האתגרים המרכזיים בתקופת שירותך?

''קשה לי לבחור, האחרון היה תכנון קו הייצור ובניית מערכות הייצור של טנק המרכבה.  להפוך ערמות של לוחות שריון לטנק נוסע, הוא אתגר טכנולוגי וארגוני אדיר ואני שמח שעמדתי במשימה. תנאי ההתחלה היו קשים במיוחד, ''בזמנו'' תכנון הטנק נעשה על לוח שרטוט באמצעות ''עפרון'', טעויות אנוש היו בלתי נמנעות. היום אין פרויקט הנדסי שלא מתבצע באמצעות מערכות ממוחשבות, טעיות ''פשוטות'' לא יכולות להתרחש. המאבק בהבאת שרטוטי הייצור של הטנק לרמה שניתן לייצר על פיהם, היה תהליך מייגע, ודרש השקעת מאמץ של כל השותפים בפרויקט. הייתה התמודדות לא קלה בתחומים שלאיש בארץ לא היה בו ניסיון, אנו הינו החלוצים, פורצי הדרך במציאת פתרונות טכנולוגיים. אתגר גדול, סיפוק גדול.  דוגמה לבעיה בלתי צפויה - במהלך ייצור התובה של הטנק (הגוף הנוסע, שעליו מוצב הצריח) התברר שקדח מסוים שנקדח בשעות הבוקר, כאשר קודחים את אותו הקדח בשעות הערב, הקדח סוטה מהמקום באופן חמור, סטייה המחייבת תיקון, פעולה מיותרת וארוכה באופן מיוחד. התברר, לאחר חקירה, שבשל תנועת השמש, הטמפרטורה סביב מכונת העיבוד שונה בבוקר מאשר בערב, המכונה מקבלת נטייה קלה בערב, המספיקה כדי לגרום לסטייה הבלתי רצויה. הגג של כל המבנה עבר ציפוי בחומר מבודד, והביעה נפתרה.  

פרויקט מעניין אחר בו הייתי שותף, היה קליטת טנקי הטירן  55-T בצה''ל. בצה''ל החליטו שאנחנו נכשיר 250 טנקי שלל, מתוך כ 1000 טנקים שלל.  למדנו את הטנק ומהר מאוד התבהר שלא כל הטנקים אותו הדבר, מושג ''חליפיות'' בצבא הרוסי שונה ממה שאנו מבינים בחליפיות. את הטנקים ייצרו במקומות רבים באימפריה הסובייטית, כל מפעל ויחודו. טנק שפורק לחלקיו, כאשר רצינו להרכיב את החלקים בטנק אחר, אלו נמצאו לא מתאימים! זה היה פרויקט ייחודי מדהים, לבסוף נמצאו פתרונות והכלים נקלטו בצה''ל.

סיפורים או אירועים מכוננים ממהלך שירותו:

לקראת פרוץ מלחמת ששת הימים, המדינה התגייסה והייתה בכוננות במשך כשלושה שבועות. איש לא ידע שההמתנה תהייה ארוכה כפי שהייתה. עם הכרזת הגיוס, הוטל אל המש''א להוציא מהמרכז הכי הרבה טנקים כשירים למלחמה. תהליך שיקום מסודר של כמות כזו של טנקים נמדד בחודשים ולא בשבועות. טנקים שמגיעים לשיקום אינם גרוטאות, אלו טנקים שהיו בשרות, יש בהם חיות לימי לחמימה רבים, הגיעו לשיקום כי עברו את שעות הפעילות שקבעו בחיל החימוש, במועד זה משקמים את הטנקים הופכים אותם למעשה לטנקים חדשים. המש''א נערך להשמיש את כל הטנקים בחצר ולהוציאם לגייסות בדרך המהירה ביותר. טנקים מתקדמים בליין, השלמתם קודמה, טנקים אחרים עברו ריענון יסודי, באופן, שעד פרוץ המלחמה כל הטנקים נמסרו ללוחמים ונטלו חלק במלחמה. הייתה זו משימה ארגונית מורכבת ומרתקת, העבודה בוצעה על ידי העובדים הוותיקים של המרכז, ועל ידי אנשי מילואים מבוגרים, כי רבים מעובדי המש''א הצעירים היו חיילים לוחמים במילואים וגויסו למלחמה. היה צורך לדעת ולהחליט, מה מספיק טוב בתנאים הנוכחים, החלטות מקצועיות שלא כתובות בספרים, מבוססות על הניסיון של העובדים, המהנדסים והמנהלים של המש''א.  זאת הייתה אופרציה מאוד מעניינת.

בשנת 1970 הייתה החלטת ממשלה לייצר את טנק המרכבה, ובשנת 1979 נמסר הגדוד הראשון, תוצרת ישראל, לחטיבה 7. אין תקדים לכך בעולם, שבתשע שנים מתכננים טנק, מתכננים ובונים תעשייה שלמה, בונים דגמים ומעבירים אותם ניסויים קשים ובתוך תקופה זו מתחילים בהצטיידות מסודרת של החיילות הלוחמים בטנקים החדישים ומהטובים בעולם. אין מדינה שבתשע שנים בלבד הצליחה לבצע פרויקט לאומי מהיר ומוצלח שכזה. התהליך היה מורכב מאוד, קיצור תהליכים נעשה בתנאי אי וודאות קשים, פעולות רבות נעשו בו זמנית. על אף תנאים אלו הליין לא נעצר אף פעם, אלתורים מושכלים הביאו בסופו של דבר להצלחה ועמידה בלוח זמנים, להערכתי מעבר למצופה.

תפקידי הראשון כהנדס צעיר, היה במשימת השבחה של טנקי השרמן, עודפי הצבא האמריקאי ממלחמת העולם השנייה. המנוע הוסב ממנוע בנזין (כוכבי של מטוס) למנוע דיזל חדיש, התותח בקוטר 76 מ''מ הוסב לתותח 105 מ''מ צרפתי, המזקו''ם הוסב למזקו''ם רחב. על מנת לאזן את הצריח, בשל התותח הגדול שהותקן בו, ריתכו ''גיבנת'' עשויה יציקת שריון בצד האחורי של הצריח.

בשנת 1965/66 בקרבת קיבוץ אלמגור, היה סכסוך אלים עם הסורים באזור המפורז. טרקטורים שלנו הותקפו כאשר ירדו לשטח לחרוש את השדה, מעשה שהיה מותר על פי הסכם שביתת הנשק עם הסורים. מעבר לצעדים צבאיים שננקטו, הוצע לבנות ''טרקטור משורין'' המבוסס על תובה נוסעת של טנק שרמן, לחבר אליה מחרשה, ולהפעיל אותה באמצעות גלי רדיו. במפקדת חיל החימוש תכננו מערכת כזו, אנו בבמ''ב 681 בנינו אחת כזו, את המערכת הפעילו באמצעות בקרת רדיו, דומה לכזו שמשתמשים בהטסת טיסנים. במרכז השיקום בנינו גם טנק דחפור מבוסס על טנק שרמן.

פרויקטים נחמדים ומעניינים שדרכם צברנו את הניסיון כדי להעז ולייצר טנק ישראלי.

את גשר הגלילים, שנועד לצליחת תעלת סואץ, פיתחו תא''ל לסקוב מחיל ההנדסה והאלוף ישראל טל, סגן הרמטכ''ל. בניית גשר הגלילים הושלמה, נותרה בעיה אחת לא פתורה, כיצד גוררים את ''הנחש'' האדיר הזה אל התעלה ואיך מאלצים אותו להיכנס למים. בשל אילוצי זמן, סגן הרמטכ''ל החליט, לאחר דיונים במפקדת קחש''ר, להטיל את התכנון העקרוני של מערכת הגרירה על מתכננים אזרחיים. הביצוע הוטל על ב''מ 4 בבית דגן, שאני הייתי מפקדו.  סג''מ מיכאל דיין,  מהנדס מכונות צעיר ואנוכי התגייסנו למשימה מהבחינה ההנדסית ומהבחינה הארגונית, וזאת מעבר למשימות הרבות שבית המלאכה היה אחראי לבצע. היה זה פרויקט אדיר ממדים, קונסטרוקציות פלדה כבדות שהמפעל לא היה מיועד לייצר כאלו. המתכננים האזרחיים הגישו סקיצות ידניות עקרוניות, על-פיהן נדרשנו לייצר את ''היצול''. מיכאל ואני ניהלנו את זה באופן עצמאי, ללא הנחיות של גורם כלשהו מעלנו. מהסקיצות העקרוניות עשינו שרטוטים מפורטים על מנת שתהיה אפשרות לחלק את העבודה לבעלי המקצוע, מסגרים ורתכים, אותם גייסנו מיחידת המילואים שלנו. כאמור תכננו, עסקנו ברכישת חומרים, גייסנו והדרכנו בעלי מקצוע, ערכנו בדיקות איכות וכל מה שהיה דרוש על מנת לבצע את המשימה. סגן הרמטכ''ל פיקח עלינו, ערך ביקורים בכל יום שישי אחר הצהרים על מנת לוודא התקדמות. המשימה הושלמה לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, המערכת נמסרה לחיל השריון לצורך ניסויים ולימוד תרגולות. המלחמה פרצה, שלב הניסויים לא הסתיים, גשר הגלילים נטל חלק במלחמה בזכותם של לוחמים אמיצי לב. נפלו גם קורבנות. עבורי הייתה זו התנסות חשובה לקראת תפקידי בניהול מפעל המרכבה, שלוש שנים לאחר מכן. גם מיכאל דיין זכה בניסיון חשוב, לימים מונה להיות קצין חמוש ראשי. 

לסיכום

אחד הדברים הנפלאים שקראו לי בשירות היה המפגש עם האנשים, הייתה לי הזכות, את הכיף ואת שביעות הרצון לעבוד עם אנשים, במשך השנים מאות אנשים, שותפים לעשייה. מבין רבים טובים לציין את רפי מהודר שהדליק ביום העצמאות השנה את המשואה בהר הרצל, נבחר בשל היצירתיות שלו, הוא המציא את הטפטפות להשקיה, פריט חשוב ביותר בחקלאות, נמכר במיליארדים בכל העולם. קיבלתי אותו לענף הטכני, היה בוגר הטכניון, עתודאי, בחור מדהים עם אמביציות אדירות. איש מאוד מאוד פרקטי, היה עבורי תענוג לעבוד איתו. 

בשנת 1980 השתחררתי מהשרות הצבאי ויצאתי לאזרחות. ניסיתי מספר תפקידים עד שמצאתי את המתאימה עבורי ביותר. במשך 19 שנים היית סמנכ''ל התפעול של חברת טכנולוגיה מתקדמת בתחום מערכות סינון אוטומטי למים. הייתה זו חברה לא גדולה, בשל כך תפקידיי היו מגוונים מאוד ומעניינים ביותר. עסקתי בתכנון הנדסי של מוצרים, בתכנון ובניה של פרויקטים, מערכות שלמות, בארץ וברחבי העולם. הייתי אחראי על הייצור, על לוגיסטיקה ולמעשה על רוב הפעילויות במפעל, למעט מחקר ופיתוח, שרות שדה, כספים ושווק.  מעורבותי בכל השאר הייתה רבה. הייתה זו תקופה מרתקת, ומעניינת ביותר.

בהגיעי לגיל 65 פרשתי לגמלאות בפעם השנייה. כיום אני עסוק בטיפוח נכדיי, לומד באוניברסיטה עבור הנשמה (היסטוריה, גיאוגרפיה, אומנות).

בנימה אישית

זכיתי לראיין את חיים בפרויקט החיילי ''בכירים מספרים'', זכיתי לגלות איש מדהים עם ידע רב,  אדם נינוח ומסביר פנים אשר בסיפוריו ניתן לראות את אהבתו לארץ ישראל, המחויבות הרבה אשר אותה גילה במהלך שירותו לכשירות וההצלחה של צה''ל השאירה אותי ללא מילים. היה ניתן לשבת עם חיים שעות להאזין לסיפורי הגבורה של אנשי החיל המופלא וכל זאת ללא שדובר על כדור אחד שנורה אלא רק על האנשים אשר עושים את עבודתם מאחורי הקלעים ודואגים למצוינות ולהצלחת המשימה. בנוסף הפליא אותי לשמוע דרך סיפוריו של חיים על אופיו הלא משתנה של החיל. לדוגמא משימות האיכות שרק אנחנו יודעים לבצע על הצד הטוב ביותר, השאיפה למצוינות ופריצות הדרך השונות שהחיל מייצר לדוגמא תחום האיכות והטכנולוגיה. חשוב לי לציין שנחשפתי לשני ספרים האחד סיפורו האישי של חיים המספר על תולדות חיו (חיי כהרף עין -  חיים בירן). השני הוא הספר המספר על מש''א 7100 (בידיהם חושלה הפלדה -  משה גבעתי).

ספרו האישי של חיים

 

חיים ליד טנק המרכבה הראשון שיצא מהייצור    

             

         

 

 

  • התמונות לקוחות מספרו של חיים.

חיפוש מידע

כניסת חברים