גיל
בן 20 במותו
מלחמה:
בשגרה
תאריך עברי:
טז תשרי תשלד
תאריך לועזי:
12/10/1973
אברהם (בשמו הפרסי - זביוללה), בן יקוט ורב שמעון, נולד בשנת 1953 בטהרן שבפרס. בילדותו נהרג אחיו הבכור בתאונת דריסה. הוא סיים שש שנות לימוד בעיר הולדתו. משפחתו עלתה ארצה בשנת 1965, כדי להתאחד עם בתם ובעלה. אח נוסף של אברהם נותר מאחור מכיון שהיה בגיל גיוס ולא הותר לו לעלות.
אברהם המשיך וסיים את לימודיו היסודיים בכפר מל"ל. אחרי-כן החליט אברהם ללכת וללמוד מקצוע. כך למד בבית-הספר התיכון-מקצועי "מוסינזון" שבהוד השרון את מקצוע המסגרות המכנית. הוא היה תלמיד טוב ובסיום הלימודים הוסמך כמסגר מכני.
אבי היה בן מסור ודואג למשפחתו. בשל קשיי קליטה ושפה ובהיותו בן יחיד בארץ בין ארבע אחיות, נרתם גבר בגיל צעיר לעזרה בפרנסת המשפחה, בשעות אחר הצהריים ובחופשות.
סמוך למועד גיוסו לצה"ל הגיש בקשה לשרת קרוב לבית, כדי שיוכל לעזור בפרנסת משפחתו, כי אביו, מפרנס המשפחה, שעבד כפועל בבית חרושת, נפגע בתאונת עבודה וסבל בגללה כאבים קשים בגבו וברגליו. לפיכך נבצר ממנו לעבוד כפועל והוא נאלץ להישאר בבית ולנוח לעתים קרובות. אבי, שדאג להוריו ולאחיותיו הצעירות, עשה ככל יכולתו כדי לעזור, אבל צו הגיוס הגיע.
אברהם גויס לצה"ל, לחיל החימוש, בתחילת אוגוסט 1971 והוצב לסדנא של גייסות השריון כמסגר מכני. גם לאחר שגויס, לא שכח לרגע את משפחתו ושאף תמיד להיות לידה. מפקדיו, שהתחשבו במצב המשפחתי, התירו לו חופשות ותנאים מקלים, אישרו לו חופשות שלא מן המניין והעלימו עין לעתים כשבושש לחזור מהבית. אולם כה רבה הייתה דאגתו למשפחתו שלא פעם נטל לעצמו חופשה ללא אישור, בשל רצונו לעבוד ולעזור למשפחתו, ומששב לבסיס שילם על כך בעונש. למרות פגיעותיו הקלות במשמעת, היה אבי חייל טוב, נאמן ומסור לתפקידו. חבריו ומפקדיו אהבו אותו בזכות אופיו הטוב ובזכות נכונותו לעזור לזולת.
בשנת 1972 עלה ארצה אחיו שנותר בפרס והתיישב אף הוא בהוד השרון.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה אבי בסדנא. עומס העבודה היה גדול שבעתיים לעומת ימי העבודה הרגילים, אך אבי וחבריו היטו שכם והחזירו לכשירות כלים רבים וחשובים, שסייעו לגייסות הלוחמים. הם עבדו יום וליל, ללא ליאות וללא הפוגה, במסירות אין קץ.
ביום ט"ז תשרי תשל"ד (12.10.1973) ביקש אבי ממפקדו חופשה קצרה, כדי לסור הביתה ולראות מה שלום בני המשפחה. הוא יצא, אך מדרכו זו לא שב. אסון קיפד את פתיל חייו והוא נפל בעת מילוי תפקידו, כפי שנפל אחיו הגדול לפניו בפרס. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית-שאול. אברהם היה בן מסור להוריו ולמשפחתו. השאיר אחריו הורים, חמש אחיות ואח.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אברהם שירת בסדנת שריון וביצע את כל המוטל עליו כראוי. עלי לציין שבזמן המלחמה התנדב אבי לבצע תפקידים מעבר לתפקידיו הרגילים".
יהי זכרו ברוך.