מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 18/07/2023

תאריך האירוע:

מספר צפיות: 330

יליד 30.8.1933 בעיר סופיה , בולגריה. עליתי לארץ בסוף אוקט. 1948.עם רקע טכני (שנתיים תיכון מקצוי אורט סופיה), המשכתי את לימודי באורט יפו –שנתיים נוספות במגמת מכונות וגם רכשתי ניסיון עבודה רב במכונאות רכב. גויסתי לצה"ל ב-1952 עם ציפיות לשרת בחיל החימוש, אך הוצבתי בגולני-גדוד 12. .עברתי אימוני חי"ר עד שבשלב מסוים הועברתי לסדנא הגדודית שם במהרה מוניתי לסמל הסדנא. יצאתי לקורס קציני חי"ר של 8 חודשים . היו רק 2 מחזורים כאלה בצה"ל הייתי בראשון מהם. סיימתי את הקורס בהצלחה והועליתי ל- סג"מ. לקראת סיום שירות החובה הוצע לי לחתום קבע , הסכמתי והועברתי לחיל החימוש. עברתי השלמה חילית שערכה 6 חודשים, בענף החימוש ב-בה"ד 6. בה"ד 20 עוד לא היה קיים.

במשך שירותי הארוך בחיל החימוש יצא לי לקחת חלק פעיל במספר אירועים חשובים בהיטוריה של החייל.

מפ.קורס מכונאי רק"מ הראשון בחייל החימוש

כשהתקבלה ההחלטה להעביר את האחראיות על החזקת ה-רק"מ (רכב קרבי משוריין) בדרג השדה (דרג "א") מחייל השריון לחייל החימוש, היה צריך להכין את התשתית לכך ולהקים את קורס מכונאי ה-רק"מ הראשון. המשימה הזאת הוטלה עלי. ה-רק"מ כלל אז את טנק ה- שרמן ו-הזחל"מ. יצאתי ללמוד את ה-שרמן ב-מש"א 681 בתל השומר ואת ה-זחל"מ ב-מש"א 682 ,בחיפה. קורס המכונאים נפתח כאמור בענף החימוש בבה"ד 6, ואני מפקדו. בטנק השרמן היה אז תותח 76 מ"מ ומנוע בנזין כוכבי מסוג קונטיננטל. בהמשך הם שודרגו- התותח ל-105 מ"מ והמנוע ל- מנוע דיזל מסוג קמינס.

הקמת הפנימיה הטכנית

כדי להגדיל את מקור כוח האדם המקצועי ומשך השירות האפקטיבי שלו, הוחלט להקים גם בחיל החימוש פנימיית שוחרים. משימת התכנון והארגון, לפרטיהם הוטל עלי. הייתי אז סרן. נסעתי ללמוד את הנושא בבית הספר הטכני של חייל האוויר, שם כבר הייתה פנימיית שוחרים. למדתי אותו ביסודיות, במשך כשלושה שבועות, חזרתי לבסיס ושקעתי במלאכה: תכניות לימוד, תקן כח אדם סגל, רשימות ציוד דרוש, פקודות קבע, תקנון משמעת, שרטוטים לשינויים במבנים שהועברו אלינו מבסיס ציוד687 ,שהיה בשכנות וכו. דאגתי גם לפרסום בעיתונות ולארגון מפגשים עם הורי המועמדים הפוטנציאליים, שנערכו בלשכות הגיוס. המחזור הראשון נפתח ב-1959 עם 72 נערים. סא"ל שרגא אבן, מי שהיה מפקד ענף החמוש בבה"ד 6 רצה שאני אמונה למפקד הפנימיה, אך במפקדת החייל חשבו שהנני צעיר מידי ושרצוי שהמפקד יהיה יותר מבוגר. שבועיים ליפני פתיחת המחזור הגיע לבסיס רס"ן אוטו באוואר, הוא מונה למפקד הפנימיה ואני לסגנו. הוא עסק בעיקר בחלק הייצוגי ואני בכל השאר. הסתדרנו יפה.. בסגל היו גם מספר קצינים אקדמאיים שלימדו את מקצועות הריאליים וגם היסטוריה ותנך. נערכו פגישות בקביעות עם הורי השוחרים ,בהן הם תמיד ציינו לטובה השינוי הבולט שחל בהתנהגות בניהם.

קורס הטכני המתקדם

בתקופתו של קצין חימוש ראשי דאז, האלוף עמוס חורב, הוחלט לפתוח קורס טכני מתקדם ובו להעמיק את הידע הטכני של קצינים בדרגות סרן במשך שנה וגם להרוויח זמן, כי לא היו מספיק תקנים לדרגות רס"נ המחזור הראשון. נפתח ב- 7.8.1960.עם-8 חניכים. הייתי אחד מהם. הגעתי לקורס אחרי סיום תפקידי בפנימיה. משכו של הקורס היה 13 חודש. נושאי הלימוד היו ריאליים וטכנולוגיים , ברמה גבוהה ומעמיקה. הוא הסתיים ב-28.9.1961. בסיומו מוניתי לתפקיד מפ. ענף הרכב ב-בה"ד 20. בתקן רס"נ. מאחר וטרם היה לי הפז"מ הדרוש והיה עלי לחכות זמן מהעד שהועליתי ל-רס"נ.

מפקד ענף הרכב בבה"ד 20.

התפקיד היה תפור עלי, נהניתי ועשיתי אותו בצורה טובה..סוגי הקורסים התרבו במהרה יחד עם קליטת סוגי הרק"מ.

ההשתלמות בצבא הגרמני.

בשנת 1964 יצאה משלחת גדולה למינסטר לאגר שבגרמניה ללמוד את טנק הפטון האמריקאי שאצלנו נקרא מגח. בגלל האמברגו לאספקת נשק , האמריקאיים בחרו לספק לנו את הטנק באמצאות הגרמנים. המשלחת כללה קבוצה נכבדה של אנשי חימוש ואנוכי, רס"נ אבירם, בראשה וקבוצה מחייל השריו. בפיקודו של רס"נ אבן. שביקשתי את תכנית הלימודים וראיתי שהיא מיועדת לאחזקת הטנק בדרג "א" ולא מתאימה לנו, הסברתי זאת במטכ"ל , אך שם נאמר לי שהנושא מאוד סודי והגרמנים לא מוכנים לבצע את ההשתלמות בשני בסיסים שונים. לקבוצת השריון היא התאימה ותוכננה להתבצע בבית הספר לשריו. הוצע לי לנסוע לגרמניה ליפני כל המשלחת ולנסות להתאים את תכנית ההשתלמות לצרכינו. נסעתי והתיישבתי במשלחת משרד הביטחון , שהייתה בבון ומשם ניהלתי את המשא ומתן עם הגרמנים, באמצעות המשלחת. הצלחתי להוסיף כמה פרקים ולשפר את המצב. בבון פגשתי את סא"ל גונן (גורודיש). הוא היה במצב זמני שבין תפקידים והתמנה להיות כעין "משגיח" על המשלחת שלנו. במשך שבוע בילינו יחד והתידדנו.

מד"ר בה"ד 20

לאחר סיום תפקידי כמפ. ענף הרכב, מוניתי לתפקיד המד"ר, בפועל גם סגן מפ. הבסיס. המפקד היה סא"ל יהודה בונה, שבדיוק סיים את לימודי הטכניון.לא זכור לי אם החלפתי בתפקיד את רס"נ ניצן או את רס"נ יערי. ניצן גם בילה כמה שנים בבה"ד 20 , כמפ. קורס קציני חימוש וכ-מד"ר. יום אחד עמד להתפנות תפקיד נחשק בלונדון , שהיה מיועד לאיש חיל החימוש. סא"ל בונה היה מאוד מעוניין ועשה מאמצים להשיגו. שהשיג את התפקיד במקומו מינו ב-1967 את סא"ל הלל מונין למב"ס. אני עברתי אז למקחש"ר להיות רמ"ד הדרכה. הקחש"ר היה תא"ל חיים דומי. בראיון אתו, עם כניסתי לתפקיד, הוא הדגיש שמצפה ממני לגרום לכך שקורס הטכני המתקדם יסמיך את בוגריו כטכנאים, דבר שקודמי בתפקיד לא הצליח בכך. המתנגדים העיקריים לעניין זה היו שני אנשי חימוש לשעבר שעבדו בהסתדרות הכללית והיו להם תפקידי השפעה מרכזית. נפגשתי אתם, למדתי את טיעוניהם וגם גליתי אפשרויות הפעולה האפשריים.. מצאתי מוסד אזרחי שמלמד ומסמיך טכנאים והנדסאים .הסתבר שמנהלו, ד"ר שמואל הראל היה איש חיל האספקה ועשה שירות מילואים כשומר, במפקדת החייל.סיכמנו שהוא יוסיף את קורס הטכני על לוח "הגנט" במשרדן, יועבר לחיל החימוש וילמד את מקצועות הריאליים בקורס. דאגתי שהדבר יתבצע בכינוס הועדה המאשרת, שבראשה עמד פרופסור מהטכניון, הופעתי ושכנעתי את חברי הועדה להכיר בקורס הטכני המתקדם כמסמיך לטכנאות. בהמשך טיפלתי והצלחתי לסדר שכל בוגרי הקורס הקודמים יעברו השלמה בת שבועיים ויוסמכו גם הם כטכנאים.

קחש"ר היה מאוד מרוצה ודאג לכך שמדור ההדרכה יועלה לתקן ענף ואני לסא"ל. ענף ההדרכה הפך לחשוב במפקדה. עשיתי סדר במערכת המבחנים המקצועיים של בעלי המקצוע בחיל, והידוק הקשר עם מערכת המקצועית האזרחית. מתחום האחרון, הייתי מעורב באופן פעיל בהקמה של מרכז להכשרה מקצועית "אונים" ליד כפר סבא. ההקמה מומנה ע"י גוף הסתדרותי שבראשו עמד יהודי יקר בשם וינשטיין .. אני תכננתי את הצורה ופרטי המבנה של המוסד ועבדדתי בצמוד לאדריכל המתכנן. סיימתי את תפקידי כרע"נ הדרכה וחזרתי לבה"ד 20. החלפתי את סא"ל הילל מונין כמב"ס,ביוני 1970..

מפקד בה"ד 20 , 1970 – 1976

את הבסיס הכרתי היטב. לא היה צורך בחפיפה ארוכה. את תכניותי הצגתי בישיבת המטה הראשונה שקיימתי עם הסגל הבכיר. דגש רב ניתן לנושא ההדרכה, שיטות, אמצעים, הכנת המדריכים, ביקורות הדרכה וכו.. דגש מיוחד ניתן להגדרת מטרות ההדרכה במונחי ביצוע הניתנים למדידה. לא עוד "מטרת השיעור ללמד את החניך..." אלא-"בגמר השיעור החניך יהיה מסוגל..." את הנושא הזה נהגתי להעביר בעצמי בקורסי ההדרכה.

הקפדנו מאוד על לוח זמנים ומשמעת, אך לא מתוך פחד. הייתה בעיה של חוסר מוטיבציה בקרב החניכים למקצועות מסוימים. בעקר לא התלהבו בוגרי בתי ספר במגמת מסגרות מכנית להפוך למכונאי טנקים. קבעתי נוהל שכל מחזור יפתח ע"י מפקד הענף שידגיש ויעמיק בתחום מהות הקורס וחשיבותו. בקורסים של מכונאות טנקים ערכנו הצגות תכלית כגון החלפת יחידת הכוח של הטנק. הדגשנו חשיבות תפקידם המיועד. הבסיס הפך לסמל בתחומים רבים. היו הרבה מבקרים מהארץ ומחו"ל. בסופו של ביקור ראש מה"ד דאז, האלוף גונן (גורודיש) הוא קבע שכל מפקדי הבסיסים וסגניהם יבקרו בבה"ד 20 וילמדו ממנו. ואכן ערכנו שתי השתלמויות כאלה.. בבסים היו בתקופה ההיא למעלה מ-60 טנקים שהיה עלינו להכשיר ללחימה תוך 12,24 ו-48 שעות! כל הטנקים השתתפו במלחמת יום כיפור. אחרי מלחמת יום כיפור היה צריך לארגן את הבסיס מחדש. עשינו עבודה יסודית. אז גם הועליתי לדרגת לאל"מ, סגני לסא"ל ונוספו כמה סא"לים כמפקדי ענפים..

תמונות מספרות משירותי