מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 20/05/2023

תאריך האירוע: 2023-05-20

מספר צפיות: 4265

  רקע עליי 

• התגייסתי ב6.1.1991 עשיתי טירונות 02 בניצנים בדיוק במלחמת המפרץ אחרי טירונות.
• עברתי לבה"ד 20 לקורס טכנאי נשק. רכשתי את המקצוע ואז שובצתי לצאלים בזמנו היה נקרא באלי"ש 750 במרכז חי"ר כנשק.
• 4.1.1994 חתמתי קבע כבוחן נשק בבא"ח 908 של חטיבת הנחל שהיה שייך לפיקוד הנחל ואז שינו את השם לבא"ח 933 במהלך השנים כבוחן נשק נבחרתי לקבל את המסלול רנ"ג בשנת 1999 ומאז אני יושב על המסלול.
• בחודש ספטמבר 2013 קיבלתי את דרגת הרנ"ג בגיל 41.  באותה שנה מוניתי למנהל עבודה בבא"ח. מאז ועד היום אני מנהל עבודה.
• בשנת 2021 נבחרתי לפרס מפעל חיים אצל ראש אט'ל איציק תורגמן.

על התפקיד שלי

אני מפקדה של מחלקת הטנ"א בבה"ח הנח"ל. אלו פקודיי העוסקים במלאכת הקודש באחזקת כלי המלחמה של החניכים בקורסים:

• 2 נגדים מובהקים.
• נגד ראשוני 
• 1 בוחן אופטיקה בדרגת רנ"ג אישית 
• 1 בוחן רכב מובהק.
• 1 בוחן רכב ראשוני.
• 6 טכנאי נשק בסדיר.
• 3 טכנאי אופטיקה בסדיר
• בוחן תחמושת בסדיר
• 4 טכנאי אוטוטק בסדיר 
• חיילת אחת מאבחנת מערכות רכב 

אני מחליף בהצלחה רבה את תפקיד קצין החימוש של הבה"ח כבר שלוש שנים בנוסף אני מתפקד כבוחן נשק עדיין. מנהל עבודה קט"א .וקצין בטיחות במחלקה. זכינו 3 פעמים כמחלקה מצטיינת בחטיבה.

תמונות משגרת העבודה היום יומית שלי

עבודה שביצעו עלי בפו"מ

אורי מויאל בחר לספר על שירותו במלחמת לבנון השנייה. זוהי מלחמה שהתנהלה בין ישראל לחיזבאללה בקיץ 2006 בלבנון ובצפון ישראל. המלחמה נפתחה בשם מבצע שכר הולם עקב חטיפתם של שני חיילי צה"ל – אלדד רגב ואהוד גולדווסר, שלאחר מכן שונה לשם מבצע שינוי כיוון, אולם לאחר סיומה נקבע שמה למלחמת לבנון השנייה. בלבנון מכונה המלחמה מלחמת 34 הימים או מלחמת יולי. המלחמה נמשכה 34 ימים, מ12 ביולי עד הפסקת האש ב14 באוגוסט, אם כי כוחות צה"ל המשיכו לפעול בלבנון עד 1

באוקטובר 2006. במהלך המלחמה גויסו כ-89,000 חיילי מילואים בכל החילות. למרות סדר הכוחות הגדול שעמד לרשות צה"ל, בשום שלב של הלחימה לא היו על אדמת לבנון יותר מ10,000 חיילי צה"ל בו זמנית. חיילי מילואים מחיילות היבשה, שגויסו בצווי חירום למלחמה, הגיעו למחסנים ומצאו שחסר בהם ציוד חיוני הדרוש להם לצורך ניהול הלחימה. בעיקר חסרו אמצעי ראיית לילה, נשק מדויק וציוד קשר.

כחלק מתוצאות המלחמה, קיבלה מועצת הביטחון של האומות המאוחדות של החלטה 1701, האוסרת על הכנסת כל נשק לדרום לבנון. עם זאת, חיזבאללה התעצם ברקטות ארוכות טווח, באיכויות ובהיקפים גדולים משמעותית ממה שהיו לו טרם המלחמה, אך נשמר שקט יחסי באזור הגבול. המלחמה נתפסה בקרב הציבור הישראלי ככישלון ונמתחה ביקורת קשה על הדרג המדיני ועל הפיקוד הצבאי הבכיר על דרך ניהול המלחמה. הוקמה ועדת וינוגרד ומחאה ציבורית גרמה, בין השאר, להתפטרותם של הרמטכ"ל דני חלוץ ושל אלוף פיקוד הצפון אודי אדם.

אורי מויאל מספר על חוויתו במהלך הלחימה. הוא שירת כבוחן נשק של באיים נחל, בדרגת רס"ם. נשוי עם 3 ילדים. התגורר בדימונה. תפקיד הרנ"ג כיום :

כיום אורי מויאל בדרגת רנייג, משמש כמנהל עבודה של מחלקת הטנ"א  בבא"ח נחל. התקדם לתפקיד זה מהיותך בוחן נשק. לאחר מכן בוחן נשק בכיר של הבא"ח. כיום מתגורר עדיין בדימונה, נשוי+ 3 ילדים.
הצטיינויות והישגים במהלך השירות הצבאי:

1. 1999 – קיבל מסלול רנ"ג (באותה העת בה קיבל דרגת רס"ר)
2. 2001 - מצטיין מח''ט הנח''ל
3. 2004 – מצטיין אוגדה 162
4. 2004 – מצטיין קטנא"ר
5. 2007 - מצטיין מטליים (קצין טנ"א מרכז) מרכז
6. 2020 – פרס מפעל חיים מטעם ראש אטייל
7. 2015-2000 זכיות 5 פעמים במקום 1 בתחרות נשק פיקודית ואוגדתית
8. בנוסף, אורי הביע את הישגיו בהגשה של 28 הצעות ייעול המיושמות כיום בצה"ל.

תיאור היחידה :

בא"ח נח"ל ממוקם בצומת תל ערד והוקם בשנת 1993. תפקידו של הבא"ח בשגרה הוא בסיס ההכשרה הראשונית לטירונים המיועדים להיות לוחמים בקצה, בנוסף הכשרות מתקדמות מתקיימות גם כן כדוגמת הכשרות מפקדי כיתות. בחירום עובר הבא"ח למתכונת הסמכה מהירה של האוכלוסיות המבצעות אצלו את ההכשרות המגוונות בכדי לפזרם ליחידות הצבה במהירות ולתפקד כלוחמים כל אחד במסגרת התפקיד אליו הוסמך. בנוסף, הבא"ח שולח את חייליו המקצועיים לסייע בלחימה בדגש על שטחי כינוס ונתינת מענה מידי ללוחמים בגזרות הנדרשות.

סיפורו האישי במלחמה:

בתקופת המלחמה תחת אורי מויאל היה איש קבע אחד, 7 חיילים בשירות חובה(עפ"י המקצוע - 4 נשקים,3 אופטיקאים).

לטענת אורי, ביחידה בשגרה כמוכנות ללחימה מתקיימים תדריכים המתרגלים לזמן לחימה במגוון פעילויות שונות ומגוונות. לטענתו לא משנה מיקומה המדויק של המלחמה הבאה, הם תמיד יקבלו תוכנית לכמה זמן עליהם להיות מוכנים, עם איזה ציוד, אמל"ח, כלי עבודה, חלפים וכו'. בהקפצות אמיתיות בזמני לחימה היה בהגדרה צוות אנשי טני"א שמתוכם - הקח"ש, מנהל עבודה ואנשי מקצוע יוצאים למקום אליו נדרשו להגיע לסיוע בלחימה ללוחמים. במלחמת לבנון השנייה התבקש הבאים לסייע מבחינת מענה מקצועי של מחלקת הטנ"א בשטח כינוס בית הילל בגזרת לבנון(ממוקם בסמוך לקריית שמונה). אורי היחיד יצא לשם ללא חייליו . בשל היות הבא"ח אחראי על הכשרות מרובות ומגוונות של לוחמי הנחל, איש הקבע שלו וחילי החובה עליו היה אחראי נשארו בבסיס וקיבלו תדרוך לתת מענה לפלוגות אימון מתקדם שבמלחמה הכשירו אותם מהר יותר כדי שיוכלו להיות לוחמים במהרה, לצורך כך היו ארגונים רבים ולכן חייליו ואיש הקבע שלו נשארו בבסיס לתת מענה מלא במקביל לשגרת הלחימה אליה נשלח אורי בצפון.

אורי התייצב השטח הכינוס בבית הילל וכחלק מנגדים נוספים שהגיעו לשם, הוא היה אחראי על תחום הנשק מבחינה מקצועית, כל נגד היה אחראי בתחומו. במהלך אותה הלחימה מרבית העבודה הייתה בתחום אחזקת הרק'"ם והנשק. רק אורי והבוחן חטיבה שלו היו האחראיים הבלעדיים על תחום הנשקים, הן ביציאת ללחימה משטחי הכינוס והלאה והן בחזרתם מהלחימה לשטחי הכינוס בידי הלוחמים, היה עליהם להכשיר את הנשקים ב100% תקינות כדי שישמשו את הלוחמים בקצה ככלי הנשק הבלעדי ובין הבודדים שהיוו באותה העת בלחימה כמגן עזר תקיפה.

אורי שהה באזור הלחימה כשבועיים, שהה בשטח הכינוס לאורך כל התקופה. אורי מציין כי עבד שם בכל השעות, בעיקר בלילה, שהה בעמדתך עם ארגזי כלים, חלפים שהגיעו, בצורה מוגבלת. הוא היה אחראי על התיקונים בעיקר של כלי הנשק הכבדים כמו מק"כ 0.5, מא"ג וגם כלים קלים כמו 16M/תחילת הטמעת התברר, היה נגד מקצועי ואחראי מאוד, הוערך מאוד במקצועו ועל כן כובד האחריות הרבה שהוטלה עליו בעת הלחימה. אורי נתן מענה לגדודי הנחל 931 (זהו הגדוד היחידי שנכנס ללבנון ונלחם), בנוסך לגדודים 932, 50 - אלו שהיוו עתודה ללחימה בשטחי הכינוס.

אורי והבוחן חטיבה שהיה מוכשר גם הוא למקצוע נשק היו היחידים שבחנו את הנשקים במלחמה. אורי בחך ותיקן באופן מלא כ150 נשקים ביום. כאלו שהיו תקולים לחלוטין וגם כאלו שהיו כשירים חלקית. את כולם החזיר לכשירות מלאה בתום הליך האחזקה שביצע. לטענתו הלוחמים היו נכנסים ללבנון משטחי הכינוס, יוצאים חזרה לשטחי הכינוס שנדרשת בחינת הנשקים שלהם בצורה מידית והחזרה לכשירות אחזקתית מלאה על ידו. הוא מציין שזוהי הייתה עבודה מסיבית, קשה, אך עם כל זאת מלאת סיפוק ורוויית מוטיבציה להמשך עשייה.

אורי מציין שבמהלך הלחימה לא ישכח את האירוע שחווה הסמג"ד של הבא"ח, רס"ן שלומי ביציה. הסמג"ד נכנס ללחימה בלבנון מיד לאחר שהובא לכשירות של כל הכלים הנדרשים בשטח הכינוס בו שהר

יחדיו. מיד לאחר זמן מה לוחמיו הגיעו לשטח הכינוס ואמרו שהוא נפצע קשות. כששמעו זאת אורי וחבריו, הם לקחו זאת מאוד קשה משום שהיו צמודים אליו לפני כניסתו ובשל היכרות מאוד אישית עם הסמג"ד לאורך דרכו עימו. אורי היה חסר מנוחה ואי וודאות, עד שיצא הסמג"ד מלבנון לשטח הכינוס וחידדו את הבשורה בכך שנורה עליו כדור שפגע ברגלו ומצבו יציב. עד לאותה בשורה אורי וחבריו היו בטוחים שמצבו קשה. אורי מציין שבמהלך הלחימה ובשל היות האזור ללא קליטה, הכל היה בגדר של שמועות, לחץ, קולות של פגזים ברקע, חוסר ריכוז, חוסר שינה, שוכבים במקומות לא מוגדרים, נזרקים בפינות לישון, פצצות שנחתו באזורם. היה לחץ רב במקביל לעבודה שנדרשו לבצע.

עם כל זאת זוכר אורי את המשפחות שהיו מגיעות ומביאות להם מזון בנוסף למנות הקרב שקיבלו, למרות הגדרת המקום כשטח כינוס במהלך לחימה, היו משפחות אלו נקודת אור בעיניהם וחיממו להם את הלב על בסיס יומיומי. הם נתנו להם מוטיבציה רבה ותחושת גאווה גדולה במהלך כל הלחימה.

כבר ציינו כי אורי השאיר את איש הקבע שלו ביחידה במקביל ללחימה בה שהה. אורי במקביל לכך  לעבודה שביצע המשיך לחלק על בסיס יומיומי נהלי עבודה לאנשיו שמאחור ביחידתו, משימות ולייעץ על המשך עבודה תקינה ומרקד אותם בנדרש בהמשך העבודה בבא"ח עם הכשרות הלוחמים והטירונות שהתקיימו. אורי טוען שהיה בניהם קשר טלפוני אבל לא הייתה זמינות, כי היכן ששהה לא הייתה קליטה ולא היה לו זמן לדבר.

הבא"ח המשיך לעבוד במתכונת החירום להסמכה המהירה, הן לפלוגות הטירונים והן להכשרות המתקדמות כדי לפזרם במהרה ליחידות הנדרשות. אורי מספר שהיה לו מקרה של חייל חובה ששהה בבסיס והיה לו קשה עם המלחמה כי מישהו ממשפחתו נכנס להילחם, נדרש לו סיוע רב והנגד שאורי השאיר לא נתן לו את מלוא תשומת הלב. אורי ניסה לחפות על הפער מרחוק אך כשחזר סייע לחייל באופן אישי והמשיך להוות אב לחייליו כפי שהיו רגילים. אך עם כל זאת נזכר בקושי הרב שהיה לאותו חייל חובה ובכך שרק כשחזר חש כי הצליח להרגיע ולסייע לחייל ששהה במצוקה רבה עד אז.

לטענתו בוחן נשק בלחימה הוא הגורם הכי משפיע ללוחם משום שחייל שנכנס להילחם מקבל את הנשק והכוונת שלו ב100% (ללא תקלות). אורי מציין כי הסתערות יחידות החי"ר לרוב זה בתצורה רגלית. בזמן לחימה הנשק חייב להיות צמוד לאותו אזור בו נמצאים הלוחמים, הנשק נותן להם 100% כשירות. להבדיל שבשגרה הבוחן נשק נמצא במקום שלו והלוחמים במקום שלהם, הזמינות לא 100%, אם יש תקלה, או שהבוחן נשק מגיע אליו או שהלוחם מגיע לנשקיה לטיפול. לכן זאת העליונות המבצעית שבלחימה הבוחן נשק צמוד ללוחמים, התפקיד הבלעדי הוא צמוד אליהם ונותן מענה בתחום הנשק.

קשיים שחווה ודרכי התמודדות : אורי טען כי חווה פחדים רבים בשטחי הכינוס, אך מה שסייע לו להתגבר עליהם היו האנשים. אנשי מקצוע בתחומם - אופטי, רכב, חימוש של הגדוד, מטבח, לוגיסטיקה, אלו היו במקביל אליו שהיה בוחן נשק במקצועו. אורי טוען כי "אף פעם לא היינו לבד, תמיד סובבים אנשים. היה פחד והזמינות הייתה נמוכה וללא אזורי קליטה וחששנו מפציעות, טילים שהיו באזור. האנשים שסבבו סייעו זה לזה". אורי טוען כי המלחמה ביגרה אותו. המלחמה נתנה לו להסתכל על הדברים בפרופורציות אחרות ולחשוב שהכל אפשרי. הוא קיבל ראייה אחרת לדברים וראה את משמעות תפקידו כבוחן נשק לא רק בהיבט תיקון ובחינה כפי שמקיים בשגרה, אלא צמוד לוחמים בחירום המהווים בו תלות מלאה לכשירות נשקם. הוא ידע שאם הנשק יהיה 100% כשיר, הלוחם יכנס, יבצע את המשימה בצורה הטובה ביותר ללא תקלות וללא הפתעות והסביר כי "הכל תלוי באיך אני אתקן ואתפעל את הנשק, זה מה שיתרום לביצוע המשימה בהצלחה".

אורי מציין כי במהלך הלחימה התגעגע לבית, לאישה, לילדים, חשש תמיד שיקרה משהו אך עם זאת מרגיש שהשתתפותו בלחימה האינטנסיבית חישלה אותו, גרמה לו להיות עצמאי, לראות את הדברים אחרת, והכר סיפק אותו שניתנה לו תחושה של גאווה. אורי טוען שמצד אחד טוב שלא לקח איתו חיילים משום שזה היה לוקח טראומה בשל המצב. למרות שהיו מתחשלים לזה. חייל שהוא תומך לחימה הוא לא כמו איש קבע שרואה אחרת את הדברים.

דרכי התייעלות:

לטענתו נקודות לשיפור במלחמה זו היו בדרישות של יותר אנשי מקצוע כמוהו וכמו הבוחן חטיבה שלו שהיוו אנשי מקצוע בתחום הנשק הבלעדיים. טוען כי זאת לצורך יצירת גמישות, זמינות, עבודה אפקטיבית. לטענתו היו אנשים שהגיעו לאחר זמן ארוך לסייע ושכבר חוו את מרבית התקלות והעבודה האינטנסיבית לבדם. בנוסף מציין כי היה חוסר בציוד, חלפים, היו זמני המתנה רבים לעיתים לתקינות הכלים בשל כך. לטעמו היה צריך לעשות עמדה בשטחי הכינוס שתהווה מחסן חלפים שיש בו את כל סוגי החלפים וזאת בניהול של אדם מסוים בשטח הכינוס. דבר זה היה מסייע ולא יוצר זמני המתנה מרובים.

כהתייעלות אורך במלחמות לאחר מכן הביא חלפים מרובים בעקבות מלחמה זו ששם חשב על כל החוסרים שיתכן שיחסרו לו ויצרו זמני המתנה או כאלה שקשה להשיג, לא חיכה שיהוו חוסר או שמישהו יגיד לו. הוא הביא את ציוד רב איתו, גם כאלה שלא בטוח שיצטרך. זאת כי ראה בזמנו שדברים רבים היו חסרים ומכאן והלאה התייעל והביא עימו בלחימות הבאות - צוק איתן, עופרת יצוקה, עמוד ענן. אורי טען לאורך כל השיח כי יש לשמר את החיבור בין האנשים, המקצועיות, הרתימה העצמית של האנשים, הסיוע זה לזה. הגיבוש. דבר שהורגש רבות לאורך כל הלחימה והיה דוגמא ומופת לרעות בה צה"ל דוגל בערכיו ומטרותיו.

תמונות משירותי

מצטיין בית דין המשלב עם חיילים בעייתיים

לוקח את מחלקת הטנ"א שבפיקודי להתנדבות בבית הקשיש בבאר שבע

הובלתי וליוויתי סד"ח לנגדים ראשונים בירושלים

מקבל פרס "מפעל חיים"

מלווה משפחות שכולות של חיל הטנ"א

חייל שליוויתי בבית הדין המשלב