מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 16/03/2023

תאריך האירוע: 2022-03-14

מספר צפיות: 761

לצפייה בברכות המתארחים ליו"ר עמותת חיל הטנ"א - קישור

גל גורלניק הכין סרט המציג את המפגש

סיפורם של אנשי החימוש של גדוד 82 במלחמת יום כיפור

לכבוד ניסים קלו

עמותת חייל הטכנולוגיה והאחזקה, (חימוש) ארחה ביום 14.3.2023 מפגש של חיילי החימוש של גדוד 82 בחטיבה 7 אשר שרתו בגדוד בשנת 1973 והשתתפו בקרבות הקשים כנגד הסורים ברמת הגולן.

היה זה המפגש הראשון, חמישים שנה לאחר המלחמה, בו נפגשו מפקדיי וחיילי החימוש של הגדוד. אל"ם מיל' עו"ד שלומי ציפורי שהיה מ"מ החימוש (ממח"ג) בגדוד בעת המלחמה, אשר היה מיוזמי המפגש, הסביר כי הסיבה העיקרית לניתוק הקשר בין כלל החיילים ששרתו בגדוד מאז המלחמה, נעוץ בעובדה שהגדוד חדל למעשה להתקיים כמסגרת גדודית, כבר ביום הלחימה השני עקב פציעתו של המג"ד שהיה רק שבועיים בתפקיד, מותם בקרב של הסמג"ד, הקמב"צ וקצינים רבים נוספים, ונפילתו בשבי של מ"פ ד'. יתרת הגדוד, שאיבד בקרבות 35 לוחמים מפקדים, אנשי צוות וחיילי חימוש, פוצל בין שלושה גדודים שונים שלחמו ברמת הגולן. חילופי המג"דים תוך תקופה קצרה, והעדרו של מג"ד קבוע בתקופת המלחמה, הביאו לכך שלאחר המלחמה והשחרור מצה"ל, הפסיק הגד' להוות מסגרת חברתית לאלה אשר שרתו בו במלחמה.

ציפורי, יחד עם הקח"ש הגדודי רס"ן ברוך לויטין, והסמל הטכני של פל' א' רס"ל עמי פן, החלו בהליך לאיתור החיילים אשר שרתו בגדוד במלחמה והצליחו להגיע ל- 32 חיילים ששרתו בגדוד במלחמה ואלה, יחד עם בנות זוגם קיימו מפגש מרגש במרכז ההנצחה לחללי חיל הטכנולוגיה והאחזקה בנתניה.

במצגת שהוכנה לקראת המפגש, ברך את החמושניקים האלוף עמרם מצנע שפיקד על הגדוד עד המלחמה, ואמר להם בין השאר כי: "החשיבות של החמוש ואנשי החימוש היא עצומה במיוחד בתקופות שבהם הטנקים לא היו כל כך אמינים כמו היום. ליכולת שלכם לתקן את הטנקים בשטח תוך זמן קצר, ולהחזירם למערך הלחימה, תוך כדי הלחימה, הייתה חשיבות מכרעת, שאפשרה לנו, הלוחמים לחזור ולהילחם ולנצח במלחמה."

המג"ד בתקופת המלחמה תא"ל חיים ברק סקר את הקרבות הקשים בהם השתתפו פלוגות הטנקים של הגדוד שסופחו למסגרות שונות, כאשר חוליות החימוש הפלוגתיות צמודות לכוחות הלוחמים ופועלות תחת אש. "עשיתם את המקסימום, הכי טוב שאפשר בתנאים הקשים בהם ניחם הגדוד. גד' 82 הינו גדוד השריון הראשון שהוקם בצה"ל והוא השתתף בכל מלחמות ישראל מאז מלחמת העצמאות ובמבצעים שבן המלחמות ואתם צריכים להיות גאים בגדוד אליו השתייכתם." מ"פ א' אל"ם מיל' אלי גבע אמר לחימושניקים כי :"הצמידות שלכם אלינו בזמן המלחמה, והיכולת שלכם להגיב בשטח, תוך זמן קצר, בכל מקום, הייתה פנטסטית. יחד עם זאת אנחנו כמפקדים לא הבנו עד כמה צריך היה לאמן אתכם לפני המלחמה כלוחמים המיומנים בהפעלת נשק ורימונים, והפעלת הנגמ"ש שלכם ככלי לוחם, ולצערי נאלצתם ללמוד את זה תוך כדי לחימה.

רס"ן מיל' ברוך לויטין אמר לנוכחים "בתקופת הלחימה עבדתם ללא הפסקה, באומץ לב לעיתים תחת הפגזות ארטילריה קשות, תוך גילויי יוזמה ותושייה, ללא אמצעי עזר וכלים ייעודיים ובעיקר בעבודת צוות. לעיתים נאלצתם לפרק חלקים מטנקים שלנו שהושבתו ונכנסתם לטנקים שהו בהם עדין שרידי גופות והתגברתם גם על קושי זה.. בזכותכם התוצאה בשטח הייתה שהכלים תוקנו, הכלים נסעו, ירו ונלחמו, ואנחנו ניצחנו. אני מודה לכם על מה שעשיתם וכל אחד מכם ראוי לשבח."

אל"ם מיל' שלומי צפורי: "הזיכרונות של מאותה תקופה מורכבים מאירועים נקודתיים עם המון חללים בין אירוע אחד לשני, ללא רצף ביניהם. המשותף לכולם הוא האנשים, חבורה של חיילי חימוש, כולם ותיקים ממני בצבא, מסורים, מקצועיים ומסורים. אמיצים שלא פוחדים מעבודה קשה, בכל תנאי, לא אחת תוך סיכון חיים. שניים מהם שאינם כאן אתנו, היום סמ"ר דוד אקיאן ז"ל שהיה מכונאי רכב וסמל יעקב סלם (סלע) ז"ל שהיה נהג טיפולים ופאנצ'ר מכער, אשר בליל הלחימה הראשון התנדבו לצאת יחד איתי עם שירה של מכליות ומשאית תחמושת לכוחות הלוחמים. הרגשתי אז ואני מרגיש כך גם היום שהיתה זו זכות גדולה לפקד עליכם ואני גאה מאד על כך."

ורדה, אשתו של אילן גרונדמן שהיה בוחן חשמל גדודי: "זכיתי לקחת חלק באירוע המרגש. עברו 50 שנה מאז אותה מלחמה, בה אני, בת הזוג הצעירה, דאגה בבית לחבר הצעיר. אחרי המלחמה שמעתי ממנו סיפורים והתרגשתי לצפות בסרטים ולבקר ברמת הגולן עם בני המשפחה ולשמוע את אילן מספר לילדיו ונכדיו על המלחמה ההיא. החיילים הצעירים של אז, שהתבגרו בינתיים, לא נפגשו כל השנים. בזכות היוזמה הנהדרת לקיום המפגש בו הועלו הזיכרונות המשותפים, ראיתי כמה מהר הושלמו הפערים. תודה על ההזדמנות לקחת חלק במפגש."

עירית, אשתו של הממח"ג שלומי צפורי. עירית, הייתי חברתו שלומי במלחמת יום הכיפורים ונשואה לו ב- 48 השנים האחרונות, נכחתי באירוע המרגש, בו נפגש חיילי החימוש של גדוד 82 במלחמת יום הכיפורים.

התרגשתי מהחיבוק החם השמחה וההתרגשות, כשפגשו אחד את השני בפעם הראשונה לאחר 50 שנה, התרגשות שהלכה והתעצמה ככל שהגיעו עוד ועוד אחד מהחיילים. למרות שעברו 50 שנה בהם לא היו בקשר, נראה היה כאילו לא נפרדו מעולם. הייתה ביניהם אווירה של חברות ורעות, כאילו שרק אתמול בילו יחדיו. אווירה זו הקרינה גם עלי והרגשתי, שגם ביננו, הנשים ובנות הזוג, נרקמה באותו מפגש חברות, על אף שמעולם לא נפגשנו. שמחתי לפגוש אתכן ואת כל אותם החיילים שעד המפגש הכרתי רק מהסיפורים הרבים ששלומי סיפר לי.

נילי, אשתו של הקח"ש הגדודי ברוך לויטין. המילים, "מלחמת יום כיפור" מחלחלים בעורקיי 50 שנה. שהרי זה ברובו הדור שלי. כחיילת לשעבר בשריון, הכרתי רבים מן הלוחמים אישית. רבים מהם נהרגו, רבים נפצעו, והצלקות נשארו עד היום. ודווקא בגלל ההכרות האישית, הרגשתי תמיד שייכות מסוימת, ולא פסחתי על אף כתבה שפורסמה או ספר הנוגע לאותה מלחמה עקובה מדם. להיות חלק ממפגש של לוחמים אשר היו שם ממש, והתמסרו למשימה ללא לאות, היה עבורי כבוד גדול מלווה בהתרגשות והזדהות. עד כמה שקראתי ונחשפתי, זה לא היה כמו לשמוע בגוף ראשון, ולראות את הרעות והשותפות אחרי שנים רבות. מצדיעה לכם.