דילוג לתוכן המרכזי בעמוד
לוגו חיל הטכנולוגיה והאחזקה לוגו עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה
[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

מלחמת ששת הימים - זיכרונות וחוויות משהותנו בסיני לאחר תום המלחמה מאת סרן במילואים בני לזר

עברו 57 שנים ממלחמת ששת הימים ובני בחר לספר לאתר המורשת על יחידת פינוי השלל שעסקה באיסוף צל"מ ותחמושת ברחבי האי סיני. סיפור מרתק מאוד.

מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 19/02/2023

תאריך האירוע: 1966-11-01

מספר צפיות: 424


עם תום מלחמת ששת הימים, התברר שכמות ענקית של ציוד, מכל הסוגים, כגון:

נשק, תחמושת, תותחים, מזון, אפסניה, כלי רכב מכל הסוגים כולל ייעודיים, טנקים, ועוד,  נשארה במקומות שונים בסיני, והיה צורך לפנותה בהקדם האפשרי, צפונה לארץ. למטרה זאת הוקמה , בין היתר "חוליית איסוף שלל טכני" תחת פיקוח של מצל"ח 687, ויחש"מ 653,  פיקוד דרום, שמתפקידה היה לאתר מתוך רשימת הציוד הנ"ל, הכל, למעט נשק, תותחים, תחמושת ורכב משוריין אשר נעזב בכל המרחב עד וכולל מצבת פרקר, בכניסה למעבר המתלה.

החולייה שלנו כללה קצין מילואים בדרגת סרן, מהנדס במקצועו, ומספר אנשי מילואים בכל מני דרגות ומקצועות, ומוקמה בבסיס צה"ל אשר הוקם במקום בסיס מצרי גדול בצפון סיני (ג'בל לבני). החולייה צוידה במספר משאיות , בחלקן שלל ובחלקן מגויסות, וכ"כ משאית מנוף הידראולי ישראלית (אייל) שיועדה לעזור בהרמת והעמסת ציוד כבד.

 מדי יום היינו ניגשים למחנה שבויים סמוך ומקבלים תחת אחריותנו 10 חיילים שבויים בליווי משגיח ישראלי חמוש דובר ערבית. הם עזרו להעמסת הציוד הקל שלא היה צורך במנוף וכו. אנחנו כיבדנו את האנשים הללו, שגורלם הביאם למצבם עקב המלחמה. עובדים שעה, נחים 10-15 דקות ל "עישון סיגריה" ו/או לאכול משהו שהביאו אתם מהמחנה. את הסיגריות קיבלו מאלו מאיתנו שקבלו מדי יום מצה"ל חפיסת סיגריות "אלעל" וקופסת גפרורים ולא עישנו.  תוך כדי כך אפשרנו להם לקבור בכבוד חללים מצריים שצצו מהחולות מדי יום במסלולי נסיעתנו. להלן מספר סיפורים "מעניינים" ובמידה רבה "מפתיעים", שחווינו במהלך העבודה:

  • באחד הימים נתקלנו במדבר במאגר של מספר משאיות צבאיות רוסיות "חדשות" שנראו כמו "קרוונים" או רכב פיקוד. עם פתיחת הדלת האחורית של הארגז התגלה לנו תא קטן מצויד בתנור הסקה בפחמים ומגלשי סקי, חדשים. פשוט לא ירד עדיין שלג בסיני כדי שישמשו את הצוות. אבל ההפתעה הייתה לאחר שפתחתי את דלת הכניסה לתא הראשי, התגלה בעיני מכשיר סיסמוגרף (מכשיר רישום רעידות אדמה) חדש וציוד של תחנה מטאורולוגית לחיזוי מזג האוויר. לאחר שהעברנו את המכשיר צפונה, התברר לנו שהוא שווה, בימים ההם, לא פחות מ 30.000 $.
  • ביום אחר הגענו למסלול המראה של מטוסי קרב שבקצהו היה הנגר ובתוכו מטוס קרב מצרי שנפגע ע"י טיל במרכזו בתוך ה האנגר.  קרוב לוודאי, מעשה ידיו של טייס / צלף חיל האוויר שלנו. שמנו לב שמסביב מסלול ההמראה הונחו המון ארגזי עץ במרווחים שווים של כמה מטרים בין האחד לשני. הסקרנות גברה על הוראות הבטיחות. קשרנו חבל למנעול אחד הארגזים והרמנו את המכסה. ומה מצאנו להפתעתנו בפנים – רובים חדשים בגריז !. לא נותר לנו אלא לדווח לגורמים המתאימים על מה שמצאנו והם פינו הכל מהר.
  • המשכנו במסע חיפושינו עד שהגענו לאיזה מחסן ענק עשוי מפח. זה היה בדיוק בזמן שחיפשנו מקום לעשות את צרכינו. ליתר ביטחון נכנסתי בזהירות פנימה וראיתי "הר" של תרמילי חגור צבאי חדשים לגמרי. כאשר הזזתי קצת הצידה כמה תרמילים כדי לא "להרטיבם", התגלו בפני מספר מצברי זחל"ם רוסיים, חדשים לגמרי והפוכים, כמקובל לצורך החסנה לזמן ממושך. כאשר הזזתי עוד קצת תרמילים, התגלה המצבור הענק. כמובן שהלכו למקום אחר לעשות "פיפי". העמסנו מצבר אחד אשר שלחנו צפונה בערב לזיהוי וקבלת הוראות. לא הופתעתי עם קבלת מברק ההוראות מלמעלה: להעמיס כל המצברים והתרמילים ולשלוח צפונה. מתברר שהיו שם כ 2000 מצברים חדשים לגמרי, מכוסים בתרמילים.
  • המעבר היומי במסלולי הדיונות הפתיע אותנו כל פעם מחדש. נסענו על שביל שהכרנו לפני כמה ימים כאשר נסענו עליו כרגיל ולא מצאנו שום דבר, ולפתע מופיע לפנינו מנוע חדש של טנק רוסי. באמצע המדבר, מה עושה שם מנוע חדש של טנק?? כמובן שלקחנו אותו ושלחנו צפונה כמקובל.
  • נודע לי ש ב"מצבת פרקר" נאספה כמות גדולה מאוד של תותחים מסוג "היספנו", שאמורים לעלות לרכבת באל עריש כדי להעבירם צפונה, אבל לא היה במה להעבירם נסעתי לשם לראות במה מדובר והופתעתי מהכמות ויותר מכל שלכל תותח יש וו גרירה שמשאית יכולה לגרור אותו. בדרך חזרה עלי לי רעיון לנסות לשכנע כמה נהגי סמי טריילר שבאו מדי יום להעמיס תחמושת בבסיס סמוך לשלנו, שיחברו לסוס 3-4 תותחים ויגררו אותם לאל עריש, לרכבת, בזמן שהעמיסו ידנית את התחמושת על העגלות שלם. אחד מהם נסע אתי ל"מצבת פרקר" וראה במה מדובר. הוא הבין שזה רעיון טוב ובר ביצוע. חזרנו חזרה והוא סיפר ליתר הנהגים במה מדובר. הם "נדלקו" לעניין ותוך 2-3 ימים כל התותחים נגררו לאל עריש לרכב.
  • כזכור, בסיסנו שימש גם לחניית כלי רכב ייעודיים שנאספו במדבר. בחלקם היו נושאי טילים מסוג קטיושה. המופעלים בקרב מתא הנהג בעזרת מתג סיבובי. באחד הבקרים ניתנה הוראה לפנות את המשאיות הללו לאל עריש, ככל האפשר בנסיעה. בחלק מהן המצברים כבר היו ריקים אז הניעו את המנוע בגרירה. התבקשתי לעזור בנושא וכך הייתי עולה על המדרגה שמימין ומנחה את הגורר והנהג, מה לעשות. באחת המשאיות כנראה שמישהו שיחק בלילה עם מתג הפעלת הטילים, כי 5 שניות לאחר שהמנוע נדלק בגרירה, עף טיל מטר מעל הראש שלי. היה לי מזל. אבל מאותו רגע אף אחד לא התקרב למשאיות הללו למעט חייל מומחה לנושא שבדק את המצב לפני הפעלת המנועים.
  • החולייה שלנו התגוררה בצריף קטן קרוב לחניית כלי הרכב השונים. בבקר אחד, בהיותי מחוץ לצריף הופיע גבר חצי ערום במכנסיים קצרים וכובע קש על ראשו ופונה אלי בקול "נו מה הבאתם אתמול"?  הופתעתי מבלי לדעת במי מדובר ועניתי לו שזה לא עניינו מאחר שאני מדווח רק לממונים עלי. אז הוא הבין שטעה ומיד ביקש סליחה שלא הציג את עצמו ולי לא הייתה כל אפשרות לזהותו. אז הוא הציג את עצמו "אני.... מפקד הבסיס, והתנצל על הופעתו שלא אפשרה זיהו חוץ מאלה שהכירו אותו.
  • כפי שציינתי הבסיס שלנו שימש לאיסוף רב גוני. למטרה הזאת גויסו בין היתר, הרבה מאוד מתנדבות מחו"ל. למרבית ההפתעה, רובן הגיעו מדרום אפריקה והוכשרו בהצלחה לנהוג בטנקים רוסיים. אחרות באו להתנדב בעבודות שירות בעיקר, במטבח, אפסנאות, ניקיון ועוד. 
  • יום אחד הופיע בצריף שלנו , צעירה דוברת אנגלית, מתנדבת פקידה מלונדון, ופנתה אלי (אני דובר אנגלית) בבקשה שנקלוט אותה אצלנו במגורים כי נמאס לה לעבוד במטבח ולהיות חשופה להערות מעליבות מצד הגברים שם. היא מוכנה לעשות הכל עבורנו, ניקיון, הבאת אוכל מחדר האוכל ואפילו ביקשה להצטרף אלינו בנסיעות האיתור. אני פניתי למפקד שלנו, שהיה מבוגר ממני ושאלתי אם הוא מסכים. גם הוא קצת הסס, אבל ריחם עליה וענה לי: אני מסכים בתנאי שהיא תישן לבד בחדר, תדאג לניקיון המגורים שלנו ושאף ממאתנו לא "יתעסק" איתה. וכך היא הצטרפה אלינו, כאחת מאתנו. לקחנו אותה מדי פעם אתנו בנסיעות איתור הציוד וגם לימדנו אותה לירות בנשק קל, שלא חלמה בחייה כי תזכה בזה. היא נשארה אתנו עד שהשתחררנו וגם לקחנו אותה למסיבת הסיום באחד המועדונים ביפו. באישורה של אשתי הזמנתי אותה לביקור בביתנו לפני שחזרה ללונדון מלאת חוויות.

בזאת אסיים. חזרתי אחורה בזמן, מלא זיכרונות.

נרשם ע"י: 415758  סרן מיל. בני לזר    16.2.2023         אחוזת פולג 522, תל יצחק

חיפוש מידע

כניסת חברים