מאת: ניסים קלו
תאריך עלייה לאתר: 25/09/2015
תאריך האירוע: 1987-12-09
מספר צפיות: 3080
האינתיפאדה הראשונה
מהומות שפרצו ברצועת עזה ב־9.12.1987 התפשטו ליהודה ולשומרון בזמן קצר. האלימות והמרי כונו עד מהרה "אינתיפאדה" (התקוממות, התנגדות) בפי הפלשתינים.
צה"ל ניצב מול מאבק אלים, צבאי במהותו אך אזרחי באופיו, שהיה שונה מהפעילות החבלנית עמה התמודד בעבר. ברחובות ההרים ובשבילי הכפרים ביהודה, בשומרון ובחבל עזה התלקחה זירת הלחימה. ה"אינתיפאדה" חייבה את צה"ל לפתח דרכי חשיבה ואמצעים חדשים. בתחילת ההתקוממות זרמו לעזה כוחות צבא רבים, היקצו מכלאות לעצורים והכשירו במהירות מתקנים שונים לקליטת כוחות במאחזים, במחנות קבע ובמחנות ארעיים.
ההתקוממות בשטח חייבה את מערך האחזקה בפיקוד להתארגן במהירות ולתת מענה לפעילות המבצעית. כוחות האחזקה הפכו לכוחות מבצעיים המשולבים בטבלת הכוחות ובמשימות של מפקדי כל הגזרות. הפעילות הייתה רצופה ובלתי שגרתית: אטימת בתים, ניתוק בתים להריסה, חסימת דרכים ובניית גדרות. כלי הרכב מוגנו בחומרים חסיני אש מתקדמים וסורגו נגד אבנים.
מפקד החימוש הפיקודי בימים אלו, אל"ם רון אברהם מתאר את השתלשלות האירועים:
"ביום בהיר אחד השתנתה השגרה מקצה לקצה. חטיבה עם גדודי מילואים (גדוד בעזה, גדוד ברפיח וגדוד בגזרה הצפונית) הייתה אחראית על הבט"ש בעזה, כל פעילותה הסתכמה ב־10 רכבי בט"ש, בארבעה ימים גדלה כמות הרכבים ל־1200".
רון ממשיך ומתאר את האתגרים של מערך האחזקה:
"נדרשנו למגן את הרכבים נגד אבנים (עד אז מיגנו אנשי המילואים את הרכבים במיטות קשורות לרכב...), התמודדנו עם כמות גדולה מאוד של תקרים, 150 תקרים ליום".
חוליות לאחזקת רכב, רק"ם וציוד ייעודי לגזרת עזה שלח יחש"ם דרום. אנשי חוליות האחזקה נהגו לצאת לתיקון תקלות בשטחי הרצועה בשעות לא שגרתיות ולרוב תחת אש. בנוסף לתחום אחזקת החימוש, סייע היחש"ם באמצעות מחלקת הייצור בהקמת גדרות ומתקנים שונים אשר שמשו את הכוחות בשטח.
אל"ם יחזקאל לולצ'י ששירת כסגן המחש"פ בתקופה זו מתאר:
"הפיקוד נכנס לתהליך מואץ, עד אז היה זה הפיקוד הכי קטן וכל עולמו היה העיסוק ברצועת עזה שהייתה שקטה באותם ימים, ברגע שפרצה האינתיפאדה התחיל לזרום ציוד לחימה ואמל"ח בקצב שלא ידענו בעבר. הפיקוד התמלא בכוחות עד כדי כך שלא היה מקום לשכן את כלי הרכב והחיילים שהגיעו. התמודדנו בעזה בעיקר עם זריקות אבנים ועם הוראת רבין 'תשברו להם את הרגליים'. נלחמנו בדגלים ובסממנים של הפלשתינאים. האלוף הנחה לייצר כלי רכב ממוגנים, רוקנו המצל"ח מברזלים ומרשתות. מחלקת הייצור של היחש"ם הפכה בין רגע למחלקת ייצור מיגונים. בנינו מספר מודלים והצגנו לאלוף הפיקוד, האלוף אישר ויצאנו לפרויקט מיגון גדול עם סיוע של אנשי מילואים.
הפיקוד התעצם בצורה משמעותית מרגע פרוץ האינתיפאדה, הקימו מחנות מעצר, גדרות ומגדלי שמירה, אמצעי אל הרג ואחרים. כאנשי חיל החימוש היינו צריכים לתת מענה לסיורים שהתבצעו בין הגדרות. אם נתקע ג'יפ או זחל"ם בגדרות נוצרה סכנת חיים ממשית ללוחמים, היינו צריכים לתת מענה מידי".