דילוג לתוכן המרכזי בעמוד
לוגו חיל הטכנולוגיה והאחזקה לוגו עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה
[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

חִימוּשׁ, חִימַשְנוּ וְהִתְּחַמַשְנוּ     יוסי רנרט         6.11.2017

מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 10/11/2017

תאריך האירוע: 0000-00-00

מספר צפיות: 1893


יִגְאַל מוֹסִינְזוֹן יְדִידִי, כַּתָּב  ב"חסמבה" ( חבורת סוד מוחלט בהחלט ), על המִנְהַרַה החשמלית, הרבה לפני שמחבלים הִתפוצצוּ כַּאן בְּמִנְהַרוֹת. לְעִתִּים, מֵפִיחַה המציאות חיים מִשֵלַּה בְּסיפּוּרים דִמְיוֹנִיים וּבְמַטבּעוֹת לַשׁוֹן. בְּיַלְדוּתֵּנו הרחוקה לא קַנוּ לַנוּ צעצועים ומִשׂחַקִים, את רוּבַּם בַּנִינוּ בְמוֹ יַדֵינוּ, שַׁאַלוּ אֶת הַזקנים. שׁתֵּי קוּפְסַאוֹת רֵיקוֹת שֶל חַמוּצִים וחוּט שׁפַּאגַאט מַתוּח בֵּינֵהֵן, הַיוּ הטלפון של פעם, אמרתי חמוצים ? השבוע גם הבנימין אמר. שנֵי דפים ממחברת חשבון, הספיקוּ אז, כְּדֵי לְשַׂחֵק בְּ"צוֹללוֹת", וּרְאוּ לאן שַׁקענוּ, אפילו את הַשְנוֹרְקֵל כְּבַר לא רואים. והמיליארדים ? יַרדוּ כְּאֵבֶן בְּמַיִם עַזִים. השבוע נחקרו מִספר מקוֹרַבים, אֶחַד מהם היה חסוּי לכאוֹרה. מעניין מהיכן נלקח הביטוי הכסת"חי הזה - לכאורה. הנשמות הטובות אשר בֵּינינו, מחַכּוֹת בקוצר רוח, שהמקוֹרבים מלשון קרוֹב, יהפכו-  מַקריבִים, מלשון קוֹרבַּן. מי עוד זוכר, ואיזה ילד יאמין היום, שאֵבֵן שַׁיִש קטנה וּמְמורֵטֵת, הספיקַה אַז למִשׂחַקֵי קְלַאס, היום זו לא קְלַאסַה. ומחבואים , זוכרים ? מי שעומד מִלפַנַי מִצְדַדַי וּמְאַחוֹרַי הוּא הַעוֹמַד, אַחַת שְׁתַּיִם שָּׁלוֹש. והַיום, הַכּול הַפוּך. כּוּלָם רוֹצִים לַעַמּוֹד, ולא יודעים מי בְּסוֹף הַמִשְׂחַק, יֵשֶׁב. וּכְמוֹ שְׁאַמְרָה אִימָּא, הִזַהֵר בְּנִי מחַבַרַיךָ, במְקוֹם לִיפּוֹל, הם יֹלְשִׁינוּ עַלֵיךָ, הַשַׁמָעתָּ, בִּניַמִין ?. כַּאשֵׁר אנחנו הַבַּנִים שׂיחַקְנוּ "תּוֹפֵסֶת", הַבָּנוֹת קַפְצוּ בְּחַבֶל, וְנִזְהַרוּ שְלא נִרְאֶה לַהֵן את התַּחתוֹנים. הַיום כּוּלַם מַטרידים. מי קנה אַז צעצועים ? ומי חַלַּם על מוּתַּגִים ? אֶקדַחִים בַּנִינוּ מגרוּטַאוֹת, וְיַרִינוּ חוליות משַׁרְשַׁרוֹת תּוֹמְכוֹת מִזְרוֹן. הַכּוֹל הַיה מתוֹצֶרֶת הַאָרֶץ. לוֹחַמֵי "ההגנה" שַׁמְרוּ בַּעֵמְדוֹת עִם רִימוֹנִים מתוֹצֵרֶת יוּ אֶס אֵי, לא לא מאמריקה, היו אלה ראשי תיֵבות שֶל  בְּדִיחַה בְּאִידִיש. אוֹתָּה הַגוּ חַרָשֵׁי הַבַּרזֵל שֶל "ההגנה", אוּנְזֵערֵע שְׁטִיקְעל אַרְבֵיט, שְׁמוּבַנָּה - חַתִּיכַת עבוֹדה שֶלנוּ. בכול מַסגריה אצלנו בנחלת-יצחק, יַצְרוּ חֵלקי נשק. זֶה חַרָט קַנִים, אַחֶר הֵכִין קפיצים, וְהַיה גם מומחה למַרְעוֹמים. זַרים לא דַרְכוּ אַז בשכונַתֵנוּ, ואיש לא הלְשִין. אנשי "ההגנה" אפילו לא ידעו, שהַאֶצֶ"ל מחזיק מחסן נשק גדול, בתוך הַבִּיצַה שלְיַד הַוַואדִי. רק מעטים ממש ידעו, מה תפקידו הסַמוּי של שׁוֹמֵר הַגֵשֶׁר. השמירה הבִיטחונית גם לא אִפְשֵרַה לְזכַרִים שמחוץ לטריטוריה, להַגיע לַחַלּוּצוֹת בְּבֵית וִיצ"וֹ. בְּבֵית הַחַרוֹשֶת לְשִׁינֵי חַרסִינה, בּוֹ עבדה בצעירוּתה, הזמרת יפה ירקוֹני, לא ידעוּ הפוֹעלִים  , מה קוֹרֵה שַׁם בַּלֵילוֹת.  רַק יַצְאוּ עוֹבְדֵי הַיוֹם, וּכּבַר חַמְקוּ וּבַאוּ חַרָשֵׁי "ההגנה" . השערים נִנְעַלוּ וְכַּלְבֵּי הַשׁמִירַה הַאֵימְתַנִיִים החלו להתרוֹצֵץ בַּחַצֵר. עַד אוֹר הַבּוֹקֵר יַצְרוּ הַבַּחוּרִים הנאמנים רִימוֹנֵי יַד, ויצאוּ לעבודתם. אף אחד לא גנב ולא מכר נשק לעבריינים.. דוד בן גוריון ביקר כאן בהֵסתר, ושִׁיבֵּח את גבורתם הַכְּפוּלה שֶל העושים במלאכה - אתם מִסתַכנים פַּעמַיִים, אמר, החומרים כאן מסוכנים, וגם בלשי המשטרה הבריטית, המחפשים אתכם.  כדי לממן את קיום המחתרות, נערכו גם מַגבִּיוֹת, ולא תמיד, אני חוזר, לא תמיד מרצון. פעולות הרכש כללו שוד בנקים ורכבות כסף, יהלומנים נשדדו לאור יום, ומחסנים של אזרחים ושל הממשלה, רוקנו עד תום. פעם התבקשתי להביא את גיבור האצ"ל עמנואל הִלֵל, לפגישה עם וַתִיקֵי ארגון "ההגנה" בשכונת בּוֹרוֹכוֹב. עִמנואל השתקן בחר כהרגלו, מקום ישיבה, החולש על הכניסה ומאפשר הימלטות. האמינו לי, גם במסיבֹּות חַתוּנה, לא שִׁינַּה עמנואל זה את הרגֵלוֹ. הוא היה ונשאר, לוחם מחתרת בְּדַמוֹ. זהירותו זו היא שאפשרה לו בזמנוֹ, לבַצֵע למעלה מארבעים פעולות סִיוּר, רֵכֶש וּקְרַב, מבלי להיתפס. לא רק צבע עורו השחום, הבדיל אותו מהמארחים, אנשי "ההגנה" לשעבר, גם מספר המילים בדקה. היה שונה. בעוד המקומיים חשו חופשיים במַעוֹזַם, ודיברו בצרוֹרוֹת, המִסתַּערב מהאצ"ל שַקָל כול מילה, אשר נוֹרְתַה  חדה וּבוֹדֵדֵת, כְּירִיַית צַלָּף.  אֶחַד הנוכחים הזכיר בְּכַעַס, אֵת פְּרִיצַת הַאֶצֶ"ל למַחסנֵי סוֹלֵל-בּוֹנֵה בגבעת רמב"ם, והוצאת חומרי הנפץ מהמקום. עמנואל קר הרוּח, בֵּחַר בקפִידה את המילים, והודיע בשקט - "אני השתתפתי בפעולה." אחד המקומיים קם מכיסאו והזכיר בצעקה - "גולומב הזהיר את בגין, שלא לעשות זאת שוב". עמנואל הזקן השיב בקולו השקט, המדוד -  לקחנו מספיק כדי לפוצץ רכבות ומסילות ברזל, יותר לא היינו צריכים. רבים מלוחמי האצ"ל ולח"י, נותרו שַׁתקַנים עד יומַם האחרון, וסודם לא נודע. לוחם האצ"ל משה דוֹלְגִין רב הַפְּעַלים, היה בן שמונים ושמונה, עת שכנעתי אותו לדבר. רַק ליד קִברו הפתוח, נודע למשפחתו, שאני רשמתי מפיו את סיפוריו. בין היתר סיפר לי דולגין, איך הוא קנה חומרי נפץ מהבדואים שבנגב. היום מפרנס משרד הביטחון, קניינים, סוכנים ועורכי דין מקורבים. הנער משה דולגין קנה נשק עבור האצ"ל מבלי להיות קניין, או סרסור. לא רק שהוא לא מעל בכספים, אביו הקבלן אף תמך כספית, בחבריו של בנו, לוחמי האצ"ל, פדה אותם ממעצר והעסיק אותם כפועל בניין. סיפורו של דולגין על רכש חומרי הנפץ, נשמע לי כפנטזיה מזרחית. בהזדמנות, אספר לכם איך הוא וחבריו  הנערים, חטפו סרג'נטים בריטים לצרכי מיקוח וענישה. במקרה אחד, הם הפעילו לשם כך, זונות יהודיות, כדי שיפתו קצינים בריטים, לצאת ממבצרם, ולהגיע לחוף הים. יום אחד, פֵּנוּ בֵּדוּאִים מהַנגב לַַאצ"ל, כדי למכור לארגון, חומרי נפץ . מקורו של החומר היה במדבר המערבי באפריקה, שם הוא פורק ממוקשים שנשארו בשטח. אל הפגישה עם המוכרים, הגיעו מטעם האצ"ל, הנער משה דולגין האשכנזי, ונער נוסף דובר ערבית, ושמו מזרחי. הפגישה נערכה בבית אריזה, בְּפַרְדֵס ליַד היַרקוֹן. בְּהַגִיע הנערים, כבר ישבו הבדואים מהנגב סביב לקירות, כולם בלבוש מסורתי, הכולל שבריות וחרבות. דולגין ומזרחי התיישבו על שני ארגזים, שהוצבו שם מראש במרכז החלל. כך הם יכלו לראות  רק את היושבים בחזית. המשא והמתן התנהלו כהצגת תיאטרון, משה דולגין הוצג בערבית ע"י מזרחי, כשליח מפקדת האצ"ל, שאינו מבין מילה בערבית. את  עצמו הוא הציג כמתורגמן. קפה לא הוגש שם בַּפגישה, אבל כול היתר התנהל כמו בסרט תּוּרְכִּי. הבדואי דרש מחיר לקילו, מזרחי לחש אותו לדולגין, דולגין צחק, והפנה את בוהן ימינו, בכיוון האדמה. מזרחי לחץ, הבידואי הוריד את המחיר, מזרחי לחש, ודולגין צחק. לאחר חמישה סיבובים כאלה, דולגין כבר לא צחק, והסכים למחיר. לא היו שם עורכי דין לכאורה, לא נרשמו הסכמים לכאורה, ולא ניתנו דמי קדימה. אז, מילה הייתה מילה. ביום המיועד, יצאו לדרך מתל-אביב לוחמים ולוחמות של האצ"ל . במשאית המיכל לשאיבת ביוב , נהג בעליה, לוחם  האצ"ל בעצמו. היה לו אישור נסיעה חופשית בכול הארץ, שכן הוא שאב גם במחנות של הצבא הבריטי. בַּחבוּרַה היה גם הלוחם האגדי יוסף שטרית, אחיהם של הלוחמים מאיר ואלי. יוסף היה מכונאי ונהג מומחה. עד הגיעם ליעדם בנגב, העביר יוסף ללוחמים, שיעורי נהיגה. בהגיעם למאהל הבדואי, הוצא הכסף מהמיכל הכפול, חומרי הנפץ הועמסו במהירות, מַרְחַבָּה ו אַללַה מַאעַק, וְיַאללַה לתל-אביב. לא עורכי דין היו שם, ולא סַרסוּרִים מְקוֹרַבִים. הנער דוֹלְגִין בִּיצֵע עִסְקַּה  ומִזְרַחִי תִּרְגֵם. חבורת בַּנִים וּבַנוֹת נַהַגוּ בְּמֵיכַלִית שֶל בִּיוּב,  שִילמוּ , העמִיסוּ, אַמְרוּ שלום וְחַזְרוּ לְתֶּל-אַבִיב, זֶה הַכֹּול.  

יוסי רנרט שלנו, מספר בכול שבוע, סיפורי ארץ-ישראל ברדיו. להאזנה לשידורים המוקלטים, יש להקיש ב גוגל כאן רדיו שישי אישי.

חיפוש מידע

כניסת חברים