דילוג לתוכן המרכזי בעמוד
לוגו חיל הטכנולוגיה והאחזקה לוגו עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה
[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

סא''ל יעקב בקשי

מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 08/11/2011

תאריך האירוע:

מספר צפיות: 4847


יעקב בקשי - מפקדה הנצחי של מצל"ח שקמה -

פרש לגמלאות - כתבה אודותיו שפורסמה בעיתון במחנה. (כתבתה של נעמה רק)

אע"צ יעקב בקשי קשר את גורלו עם צה"ל. לפני 40 שנים הוא התחתן עם בחירת ליבו בבסיס מצל"ח שבצריפין, המקום שבו הוא משרת עד היום ושהפך ביוזמתו לפנינה ירוקה בנוף הצבאי. "קנה המידה שלי הוא מה טוב למצל"ח ולצה"ל, לכן אני תמיד מסתכל קדימה, איפה עוד אני יכול לתרום"

 
"זו הייתה חתונה גדולה ומרשימה, השתתפו בה בסביבות 750 אורחים. זה היה אירוע כל-כך מרגש, חתונה יחידה במינה, בלי תזמורת וכל הדברים האלה שיש היום בחתונות", מספר אע"צ יעקב בקשי, מפקד בסיס משנה שיקמה של מרכז ציוד הלוחמה והחלפים (מצל"ח), על יום חתונתו ביוני שנת 1969. ואכן, מדובר היה בחתונה מיוחדת במינה, מפני שלא התקיימה בגן אירועים או באולם: בקשי בחר לשאת את אהובתו לאישה בבסיס מצל"ח שבצריפין. "היו שם 12 חיילים עם רובים. אני ואשתי עברנו ביניהם, היא עם שמלת הכלה, אני במדים- רק בסיום הטקס עברתי לבגדי האזרחיים. את הטקס ניהל רב צבאי ומובן שכל חיילי היחידה הוזמנו להגיע. אורחים רבים הגיעו בגלל הסקרנות, רצו לדעת איך נראית חתונה צבאית". שנים רבות עברו מאז, והיום בקשי הוא כבר אב לארבעה ילדים וסבא לשישה נכדים, אך מקום עבודתו נותר כשהיה- צה"ל. עבורו, צה"ל הוא הרבה יותר מאשר מקום עבודה- מדובר באדם אשר קשר את חייו וגורלו למקום עבודתו, למצל"ח ולצה"ל.

                         
תמונה מטקס נישואיו במצל"ח


את מסלולו הצבאי החל יעקב בקשי, כיום העובד הוותיק ביותר במצל"ח, עוד כשהיה נער צעיר, בן למשפחה בת עשר נפשות, שרק שנים ספורות קודם לכן עלתה ארצה מבגדד. בטרם השלים את לימודיו בבית הספר התיכון, פגש בקצין חימוש שהציע לו עבודה בחיל, בתנאי שתוך כדי העבודה ישלים את לימודיו בתיכון ואת תעודת הבגרות. "הוא אמר לי 'בסוף אתה תהיה מפקד בחיל החימוש'. הרעיון קסם לי", הוא נזכר. "נכנסתי לעבודה ביחידה, שכמה שנים לאחר מכן הפכה להיות מצל"ח, כמחסנאי וטכנאי. לאחר שהרווחתי שלוש משכורות בזיעת אפי, רכשתי לי אופניים, כלי תחבורה שאיפשר לי ללמוד מדי ערב בבית הספר". כך השלים בקשי את לימודיו במגמה הומאנית, והתגייס ליחידה בה צמח וגדל.

עם השנים התקדם בקשי בדרגות הנגדות, עד שמפקדו דאז, משה רבינוביץ', שלח אותו אל קורס הקצינים. "הוא מאוד העריך אותי, ואני ראיתי בו מנהיג וקצין בעל מוסר עבודה גבוה ואיכותי, עד היום אני שואב מאותה חוכמת חיים ואבני דרך שהציב בפני", הוא נזכר. אותו מפקד היה גם זה שהעלה את רעיון החתונה הצבאית. "הוא אמר לי יום אחד 'אני החלטתי, החתונה שלך תהיה בבסיס שלנו'. בהתחלה זה נראה לי ולאשתי רעיון מוזר, אבל בסוף באמת עשינו את זה". את מלחמת יום כיפור העביר בקשי בשלוחת מצל"ח בסיני, וכאשר חזר למרכז הארץ נכנס לפקד על בסיס משנה מכללים וציוד מוחזר שבצריפין, עליו הוא מפקד עד היום. את שירותו כקצין סיים בשנת 92, כסגן אלוף, אך במהרה נתבקש לחזור לצה"ל, "אותה גברת בשינוי אדרת", כפי שהוא מגדיר, כאשר אדרתו החדשה היא התואר אזרח עובד צה"ל.

 

שיקום ירוק.

 השפעתו של בקשי על בסיס שיקמה ניכרת, ראשית כל, בשמו: את שם הבסיס הגה בקשי בעצמו, לאחר שאחד ממפקדי מצל"ח בעבר הודיע כי ברצונו לשנות את שמות בסיסי המשנה של מצל"ח, כאשר לבסיסים בפיקוד מרכז יינתנו שמות של עצים. "החלטתי לקרוא לבסיס שיקמה, על שם העץ אבל גם כרמז לייעוד הבסיס- שיקום. הפעילות בבסיס היא רב תחומית, ונותנת מענה במכללי רק"ם ורכב בכושרים גבוהים, החזרת ציוד מהיחידות והבאתו לשיקום במרכז השיקום והאחזקה, וכן מופעל בו בית מלאכה להנצלת חלפים", הוא מסביר. כמפקד, מנסה בקשי ליזום ולהעלות רעיונות חדשים ככל האפשר, בעיקר במסגרת הניסיון להביא לחיסכון ולהתייעלות, על-פי גישתו כי גם החיסכון הקטן ביותר הוא חשוב ומשמעותי. בשנת 2005, למשל, יזם את הקמת אתר הפסולות של הבסיס, פרויקט שאף זיכה את הבסיס במקום השני בתחרות פרס מגן השר להגנת הסביבה ואותו בפרס מגן אישי באותה תחרות. בקשי מספר על היוזמה: "בסיס שיקמה קולט ציוד מוחזר ופסולת חומרים רבה מהיחידות. בעבר הייתה פזורה בבסיס פסולת מכל סוג במגרשי ההחסנה- אבל כל מה שהוא זבל בצבא, הוא זהב באזרחות. הבנתי שהמצב הנוכחי הוא בלתי נסבל ושנוצרה ערבוביה ואנדרלמוסיה שלמה בנושא האיסוף והפינויים. החלטתי להקים אתר שבו יוחזקו כל הפסולות, ממוינות לפי סוג החומר. זה מאפשר לנו למנוע זיהום וגם לחסוך כסף, מפני שאת חלק מהחומרים אפשר למכור ולכל חומר יש מחיר שונה. מבחינתי זה בסיסי, כמו שיש כיורים נפרדים לחלב ובשר, גם ברזל לא הולך יחד עם נחושת".

             תמונה עם חברים בכנס גמלאים 2011


ביצוע הפרויקט בבסיס, תוך הירתמות של כלל חייליו לרעיון הסביבתי, לא הייתה משימה פשוטה. "רוב הבסיס שלי מושתת על אע"צים, אנשים מבוגרים, שרוב עבודתם נעשית בשטחי החסנת החוץ. הייתי צריך לשדר להם, בשפה הפשוטה ביותר, שארגון מחדש של הפסולות הינו כורח חיוני מאוד לאיכות הסביבה שלנו. הבהרתי להם את ההשלכות האישיות עליהם. אם יישפך שמן או חומר מסוכן אחר על הקרקע, הוא יחלחל לאדמה, ובסופו של דבר ירעיל את המזון שלנו ושל ילדינו. רק אחרי שהנושא הוטמע בהדרכה הם נרתמו למשימה עם כל הלב. עבורי זוהי יצירה", אומר בקשי על מרכז הפסולות. בהתאם לרעיון ה"ירוק" העומד מאחורי ההקמה, האתר הוקם ברובו מציוד מיותר שהיה מיועד להיזרק לזבל: ביצורים ישנים הפכו למחיצות המפרידות בין סוגי הפסולות, וכדי לשוות לאזור מראה מזמין- הוא נצבע בצבעים חיים יותר בעזרת פחיות צבע שהיו פגות תוקף וחסרות שימוש. מלבד השיפור ביעילות, נוחות ובטיחות העבודה של עובדי הבסיס, הביא אתר הפסולות לחיסכון כספי גדול: קרוב לעשרת אלפים ש"ח נחסכו לצה"ל בזכות מתקן הפסולות בשנת 2008 בלבד.



גם כיום, ממשיכים בבסיס שיקמה לדאוג להתייעלות ולאיכות הסביבה, בהובלת המפקד, המעיד על עצמו כמאמין באיכות הסביבה כדרך חיים. בנוסף להקפדה על הפרדת הפסולות ומכירתן במידת האפשר, מבוצעות גם יוזמות חדשות, חלקן גדולות וחלקן קטנות יותר, כמו מיסוד זוג אוהלים לאיסוף קרטונים לשימוש חוזר או לפינוי למיחזור שנעשתה בבסיס לא מזמן. כמו כן, מבצע הבסיס פעילויות הסברה לספקים ביחידות לגבי אופן העברת הציוד המוחזר, על מנת למנוע פגיעה בציוד עקב הובלה לקויה. "אם בחור שמקבל התקף לב ומפונה לבית החולים באמבולנס לא ישכב על מיטה, או שהנהג ינהג בפרעות, הוא ייפגע. אותו דבר לגבי ציוד בלאי- הוא צריך להגיע בצורה בטיחותית, נבונה, כדי שלא ייפגע ויגיע לשיקום בבטחה". במטאפורת הציוד הפצוע אנו נתקלים שנית בתערוכת ההסברה שהוקמה בבסיס, ובה מוצגים פריטים הרוסים שנפגעו כתוצאה מהעברה לא בטיחותית, כשהם מוכתמים בצבע אדום, כפצועים מדממים.

"רק בסיום הטקס עברתי לבגדי האזרחיים". יעקב בקשי בחתונתו בבסיס

מוקד ידע במרכז

זה מכבר ציין בקשי יובל לתחילת הקשר בינו לבין צה"ל. למרות שהוא מתקרב לגיל הפנסיה, הוא מתקשה לראות את עצמו עוזב את הארגון בו גדל והתפתח, ארגון אותו הוא מגדיר כדבר המשמעותי ביותר בחייו, אחרי אשתו וילדיו כמובן. "מה שמשאיר אותי כאן היא האהבה שלי למקום, האהבה לאנשים, למפקדיי, לאתגר שבעבודה הזו" הוא מסביר. "אני מאמין שהפכתי למוקד ידע במרכז, אני רוצה להמשיך ולהשריש את התורה לדור הצעיר יותר. קנה המידה שלי הוא מה טוב למצל"ח ולצה"ל, לכן אני תמיד מסתכל קדימה, איפה עוד אני יכול לתרום. אנחנו כמו בורג במערכת הגדולה הזו שנקראת צה"ל, ולכל בורג יש חשיבות. אם ירצו בי, אני תמיד אשאר, כמה שאדרש".




 

חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

כניסת חברים