[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

אל''מ אייל טנא מספר על מרכז תחמושת בשנים 2007-2011

@alt@

אל"ם אייל טנה מדגיש בפתח דבריו:

כיהנתי תקופה של ארבע שנים וחצי. למעשה החלק הראשון, החצי שנה הראשונה של התפקיד, הייתה עבודה מול אותם ועדות, כדי להפיק את הלקחים ממלחמת לבנון השנייה עם הבנה ברורה שבראש מעייני המרכז הזה עומדת המוכנות. צריך לוודא שמרגע שתינתן שריקה יהיה יכולת לספק את התחמושת.

אני מזכיר את זה כי למעשה... אני אתקדם צעד אחד קדימה לעופרת יצוקה שהוא האירוע המשמעותי שאירע ב־2009 ואיתו נבחן המרכז. אחד השינויים שבוצעו היה להעמיד במבחן את העצמאות שנתנו למרכזים, שעל פי חלק מהמפקדים [היא הייתה] גדולה מידי.

אייל מבצע השוואה בין עופרת יצוקה לבין מלחמת לבנון השנייה: אני עושה השוואה בין עופרת יצוקה למלחמת לבנון השנייה. עופרת יצוקה נחשבה להצלחה גדולה והייתה בסופו של דבר מבצע קטן ולבנון השנייה החלה כמבצע והוגדרה בסופו של דבר כמלחמה. היא נצרבת בתודעה כאיזשהו אירוע פחות טוב אבל ככל שנוקף הזמן, ואנחנו 10 שנים אחרי, אנחנו רואים שיש לה כמה השלכות שעד היום כולם נהנים מהם ברמה הלאומית.

אל"ם אייל טנה בחר לציין שני אירועים חשובים שהיו בתקופת כהונתו, מתאר אייל: תפס אותנו אלוף אבי מזרחי שהיה ראש אט"ל יחד עם מפקד ההנדסה הפיקודי באותו זמן אלוף משנה אושרי לוגסי (היום קצין הנדסה ראשי) ואמר לנו: "תקשיבו זאת המשימה שלכם, לא עשו את זה 25 שנה." זה לנקות את השטח [שטח הנפלים בנמרה] ובאמת ניגשנו לעניין הזה בכוחות משולבים עם עזרה מחטיבת לוגיסטיקה. אני יכול להגיד שהרוב המוחלט של השטחים שהיו מזוהמים נוקו. היו שם אירועים מאוד משמעותיים כמו פגזי בזוקה למיניהם שהתחבאו מטר בתוך הקרקע מאחורי סלעים שלפעמים אתה שואל איך הם הגיעו לשם. ואני יכול אפילו לציין שבחלק מהמקומות חשפנו דרכים שהיו רגילים לנוע עליהם במשך השנים, גם מתחת לאותן דרכים גילינו כל מיני תחמושות ונפלים של פגזים שלא התפוצצו.

האירוע השני דווקא היה בדרום. באחד מבסיסי מרת"ח בעבר, בסיס קציעות, הוטמנו במשך לא מעט שנים נגמ"שים שחוו פגיעה ישירה. גם הם ממלחמת לבנון הראשונה. לצערנו חלק מהנגמשים הכילו שיירים אם אפשר להגיד כאלו ואחרים של גופות של חיילים שלנו. גם בגלל היבטי רבנות הייתה רתיעה. קברו אותם באדמה וגם את השטח הזה סימנו ואי אפשר היה לגעת בו.גם כאן ניגשנו למשימה בזהירות עם הרבנות, עם סיוע של אט"ל ובתהליך איטי ומתמשך לקחנו משהו כמו 30-25 נגמ"שים והוצאנו אותם. ככה בעבודה מאוד מאוד עדינה ורגישה הם הועברו לבסיסי מצל"ח ושם טיפלו בהם.

עוד מציין אייל טנה:

אחת הבעיות של מרת"ח זה שבשגרה ביומיום התחמושת לא צועקת. אין צורך בה, אם לא השתמשת בה או אם חס וחלילה לא היה אירוע בטיחותי, התחמושת לא מעניינת אף אחד. היא תעניין אך ורק בחירום ואז היא הופכת במכה אחת להכי חשובה שיש. המרכז מתנפח פי שלוש מבחינת היקפי כוח האדם שלו ואנשי מילואים. הפער הזה בין הצורך להשקיע כדי להיות מוכן בזמן לבין תעדוף אחר כי התחמושת לא מהווה ביומיום איזשהו מגבלה

לסיכום אומר אל"ם אייל טנה:

אני חושב שזה משהו שאנשי המרכז לכל האורך והרוחב, לאורך כל השנים מתמודדים איתו. לקחת החלטות הרבה פעמים. להתחייב על דברים שאתה לא במאה אחוז בטוח באותו רגע שאתה יודע לעשות אותם, ולדעת שיש מאחוריך אנשים שיעשו בסופו של דבר את המשימה ואני חושב שאנשים במרת"ח הם נכס שצריך לשמור עליו בכל מחיר.

*** מתוך ספר תולדות מרת"ח

חיפוש מידע

כניסת חברים

חברים online