[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

עונג שבת

@alt@

עיריית תל-אביב מחדשת את מפעלי התרבות "עונג שבת" , אותם הנהיג בתל-אביב חיים נחמן ביאליק , יפה . הגיע הזמן לחלוק כבוד לאיש אשר איפשר את אותם כינוסים תרבותיים . האיש המיוחד הזה , בנה בכספו , על מגרשו הפרטי ברחוב בלפור , את בית אוהל – שם , ומסרו במתנה לאגודת עונג- שבת , של ביאליק . במעמד מסירת המפתחות הוא נימק את מעשהו זה , ביצירת חלופה תרבותית , לרביצת תושבי תל-אביב והסביבה בבתי הקפה . בילדותי , היה לי העונג לשיר בימי שבת , במקהלה של החזן רביץ . אני עוד זוכר את הכיסא המיותם בשורה הראשונה , שאיש לא העז לשבת עליו , הכיסא היה צבוע בגוון שונה ועליו בלטה הכתובת – כסאו של ביאליק , היה זה הדבר הדומה ביותר לכיסא של אליהו הנביא בליל הסדר . עד היום , למרות פניותיי החוזרות ונשנות , לא הותקן על בית אוהל-שם , הנראה מבחוץ כמחסן ,  שלט המנציח את שמו של התורם .

הנדבן המוכשר והטוב הזה , נולד בשנת 1860 בווילקומיר ליטא , והתחנך שם בחדר ובישיבה . ב1882 הוא היגר לארצות הברית .שם למד את תורת ייצור שיני החרסינה . הוא שיכלל את שיטות הייצור שהיו אז , ורשם פטנטים אשר הביאו לו עושר רב . האיש התמסר לרעיון הציוני , והיה ציר בקונגרס הציוני השני (1898) , הוא עמד בראש מגביות ציוניות וביקר בארץ-ישראל בשנים 1909 ו- 1914 . מאיר דיזנגוף ביקש ממנו להעביר את מפעלו לתל-אביב , כדי לספק תעסוקה ופרנסה למובטלים בתל-אביב . האיש נענה לבקשתו , עבר לתל-אביב והחל לייצר שיני חרסינה בביתו . בהמשך הוא בנה בשנת 1935מפעל גדול על גדת הוואדי בנחלת-יצחק , בשם – "החברה האמריקאית לשיני חרסינה בע"מ" . הגרמנים שונאי ישראל , שגרו על גבעת הכורכר בשרונה , ועיבדו כאן את אדמותיהם , הכירו את השיטפונות הפתאומיים בוואדי מוסררה (הוא נחל האיילון ), אבל הם לא חשבו אפילו להזהיר את השכן היהודי מפניהם , כשם שלא הזהירו בשנת 1925 את ראשוני המתיישבים בנחלת-יצחק , אשר בנו את בתיהם על הגדה המזרחית של הוואדי . המפעל העסיק פועלים רבים והיה ליצואן מצטיין .

הזמרת יפה ירקוני , סיפרה לי על תקופה של מצוקה , בה נאלצה לעבוד במפעל הזה, כפועלת ייצור . באחד השיטפונות נגרם למפעל ולחומרי הגלם ,נזק רב , בעל המפעל לא היה זקוק למפעל לפרנסתו , אבל למען הפועלים שלו , הוא השקיע עמל וממון רב בשיקום המפעל , והמשיך את הייצור . לא רק את כספו הקדיש האיש לטובת הציבור , גם את חייו הוא סיכן . המעשים שנעשו במפעלו בלילות , העמידו אותו בסכנה אישית מול חוקי שלטונות המנדט הבריטי . לפועלים שעבדו במפעל , לא היה מושג על הפעילות הלילית במפעל .

בגמר יום העבודה , לאחר שהעובדים יצאו , היו חברי ארגון "ההגנה" מתגנבים בחשאי למפעל , וסוגרים את שעריו. כלבי תקיפה אימתניים , היו מתרוצצים כול הלילה בין גדרות המפעל . אף שוטר בריטי לא העז להתקרב למקום החשוך והמפחיד הזה . בחלונות מואפלים , ליד שולחנות העבודה , היו הבחורים מייצרים רימוני-יד , עבור הלוחמים חברי "ההגנה" .

פרק מיוחד הוקדש לנושא, בספר תולדות ההגנה .

בשנות חייו בארץ , האיש הצנוע הזה גאל קרקעות , נטע פרדסים , תרם סכומים ניכרים לצרכי ציבור , ובין היתר עזר לביסוס המושבה אבן יהודה . חידוש אירועי תרבות בתל-אביב , בכותרת "עונג שבת" ,מבלי להנציח את אבי התכנית , הוא מצווה הבאה בעברה , כך בדיוק . ביום העשרים בפברואר 2007 , ביקשתי מוועדת השמות של עיריית תל-אביב , להציב שלט לזיכרו על בית אוהל-שם ברחוב בלפור , ולקרוא רחוב או גשר בנחלת-יצחק, על שמו , דבר לא נעשה . לא זה ולא זה . מה , אתם אינכם מכירים את הסיפור ? אינכם יודעים את שמו של  האיש היקר הזה ,? איך תדעו ? הוא הרי הלך לעולמו בשנת 1941 . גב' לידיה דווידוב המסורה , שהייתה מרכזת הוועדה , הלכה בינתיים לעולמה , ולא הספיקה . גם ועדת השמות של עיריית תל-אביב שבקה חיים . אין יותר ועדה כזאת , ואין עם מי לדבר . אני עוד זוכר קללה עממית , שהילכה כאן בין הבריות , שתי מילים מיצו את הקללה ההיא – יימח שמך . ולמי שאינו מכיר – יימח הוא קיצור של יימחק. אבל אני לא מהמקללים , ולא אתן למחוק את שמו של שמואל שלמה בלום , הציוני הנדיב מליטא .

 מקורות :

ספר יהדות ליטא , כרך ג' עמ' 120 , וכרך ב' עמ' 390 .

דב לוין (עורך) , פנקס הקהילות ליטא , עמ' 243 .

יוסף זימן/עם נחלת יצחק מראשיתה , עמ' 73 .

ספר תולדות ההגנה .

 

חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

(מוצג לפי התאריך העברי)
פיגנבאום יניב ז שירי בנימין ז

כניסת חברים

חברים online