מאת: ניסים קלו

תאריך עלייה לאתר: 19/05/2015

תאריך האירוע: 2004-01-01

מספר צפיות: 5324

העוצבה הוקמה ב-1968, לאחר מלחמת ששת הימים, במטרה לאגד את הכוחות המשוריינים בסיני ולהקים חזית ישראלית איתנה בהגנת הגבול הישראלי-מצרי. את הפיקוד על העוצבה החדשה קיבל האלוף אברהם אדן.

העוצבה לקחה חלק פעיל במלחמת ההתשה (1969–1970) תחת פיקודו של האלוף שלמה להט, וכן במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973), כשנטלה חלק נכבד בקרבות בסיני ובצליחת תעלת סואץ תחת פיקודם של האלופים אברהם מנדלר (שנהרג במהלך הקרבות) וקלמן מגן.

במלחמת לבנון הייתה העוצבה בין הכוחות הפורצים בגזרה המזרחית בלבנון במסגרת הגיס הצפוני.

יחידות האוגדה

האוגדה מונה כוחות נוספים, ביניהם:

•  אגד לוגיסטי של האוגדה

•  גדוד התקשוב של האוגדה

עוצבת סיני הוקמה בשנת 1968 עת הוחלט על ידי המטה הכללי של צה"ל לאגד את הכוחות המשוריינים בסיני תחת מפקדה קבועה, בה שתי חטיבות משוריינות : חטיבה 401 וחטיבה 14, אגד ארטילרי וכוחות נוספים. באותה תקופה התרחשו תקריות אש רבות בקו תעלת סואץ, כך שהכרחי היה לחזק ולבצר את הכוחות הקיימים בגזרה. עוצבת סיני שימשה בתהליך ההתבצרות של צה"ל, אשר כלל הקמת מעוזים, בונקרים ומתקנים נוספים, בתוקף היותה מאגדת את כל הכוחות הסדירים בחצי-האי. המשימה כללה, בנוסף לעבודה בשטח, גם משימות אבטחה מורכבות, פתיחת צירים, הקמת מתרסים כהגנה בפני צליפות ועוד. משימות אלו בוצעו במקביל לאימוני צמ"פ (צוות-מחלקה-פלוגה - אימוני השריון הבסיסיים) ולאימונים חטיבתיים. מפקד העוצבה הראשון, האלוף אברהם אדן (ברן), מונה גם למפקד צוות שהכין תוכנית מקיפה להגנת סיני. בד בבד תבניות ה"מעוזים", העמדות והשיירות הלכו והתגבשו לקו מוצבים.

במהלך השנים האחרונות מבצעת העוצבה תפקידי בט"ש לאורך גבול ישראל-מצרים, תוך המשך השמירה על כשירות מבצעית של יחידותיה הסדירות ושל יחידות המילואים שלה, ובהן עוצבת שועלי מרום^[1].גדודי הנדסה קרבית אוגדתיים

סמל האוגדה

סמל העוצבה, בתוספת חרב ופיצוץ, שימש כבסיס לסמל ותג היחידה של מספר גדודי הנדסה קרבית. הוא שימש את גדוד 601 בשנים שהיה כפוף לאוגדה (בשנות ה-70 של המאה ה-20), בשנת 1982 הוקם באוגדה גדוד הנדסה סדיר - גדוד 606 (מעוז) ותג זה שימש את הגדוד בשנות פעולתו באוגדה (כולל במלחמת לבנון השנייה), וכיום משמש כתג גדוד 603 של חיל ההנדסה הקרבית, שהוקם ב-1993 כגדוד סדיר אחרי שנים ששירת כגדוד מילואים.

מפקדי האוגדה

מורשת האוגדה ואנשי חימוש זה

** המידע בכתבה זו הוא תוצר של צוות מחקר בראשות אל"מ בצלאל וחוקר המורשת רס"ן רפי קורנז ולהם התודה והקרדיט על העבודה המפוארת

  תהליך הקמת האוגדה

אוגדה 252 הוקמה בתאריך 25.11.1968.

במלחמת ששת הימים -1967- הכה צה"ל את כל אויביו מכת מחץ קטלנית. מכה זו גררה את מדינת ישראל וצה"ל לתחושת אופוריה ועליונות. מהר מאוד הסתבר שמלחמה זו לא תביא בעקבותיה רגיעה. המצב רק הולך ומחמיר.

בקו תעלת סואץ- הגבול הדרומי של מדינת ישראל חזרו ונשנו תקריות האש. תגובת צה"ל על תקריות אלה גררו תגובות נגד מן האויב המצרי והתעורר צורך לבצר ולחזק את הכוח היושב בסיני. צורך זה הביא להחלטה לאגד את כל הכוחות המשוריינים בסיני לאוגדה אחת – האוגדה הקבועה הסדירה הראשונה בצה"ל !!! משה דיין שר הביטחון קבע כי על צה"ל להחזיק במרחבי סיני, חט' שריון שנייה בנוסף על הקיימת, ועד מהרה עלה הצורך להקים מפקדה על שתי החט'.המשימה הוטלה על כתפי האלוף במיל' אברהם אדן (ברן) , שגיבש סביבו צוות הקמה וניגש במרץ למלאכה. כך לראשונה בצה"ל , הוקמה עוצבת יסוד אוגדתית קבועה בשונה מהאוגדות המשימתיות, שפעלו במלחמת ששת הימים.

מהלך ההקמה ארך כ- 5 חודשים ובו נוצקו היסודות לדמותן של אוגדות  השריון הצה"ליות כפי שהן מוכרות לנו בימינו.

מספרה של האוגדה ניתן לה על שם מייסדה האלוף ברן, אשר בגימטרייה שמו הוא 252 , כפי שמתאר מפקד האוגדה הראשון , האלוף אברהם אדן ברן .

צה"ל החל בתהליך התבצרות, מפקדי האוגדה וחייליה נטלו חלק פעיל בתהליך זה: הם עסקו בבניית מעוזים במשימות אבטחה קשות וכמובן המשיכו בשגרת האימונים הקשה , אט אט התגבש על גבול תעלת סואץ קו רצף של מוצבים ישראלים להגנת הגבול.

על האוגדה הוטלו מס' תפקידים:

            א.בניין כוחה של האוגדה והנחת הדפוסים והיסודות לעוצבת היסוד.

            ב. קיום שגרת לחימה ואימונים ברחבי חצי האי סיני.

            ג.  גיבוש תפיסת הגנה ותורת לחימה להגנה על מרחבי סיני.

            ד. עבודת ביצורים אדירת מימדים שנודעה לימים כקו בר-לב.

האוגדה הייתה כפופה במישור המבצעי לפיקוד הדרום ובבניין הכוח כפופה הייתה האוגדה למפקדת גייסות השריון. לפיכך נקראה אוגדה  252 הלא היא עוצבת סיני, גם מפקדת הכוחות המשוריינים בסיני. סמלה של האוגדה ע"ב צבעי השריון טומן בחובו פרק היסטורי מרהיב במורשת צה"ל.

אגף החימוש בהקמת האוגדה

לאור הקמת האוגדה סוכם בדיונים כי האחריות על האחזקה תוטל על גייסות השריון ולא על פיקוד הדרום , לצורך זה הוקם גש"ח 784 ת"פ סדנה גייסית 650 בג'וליס בסיוע ישיר לכוחות המשוריינים בסיני. קח"ש האוגדה הראשון סא"ל שמואל רז ז"ל הקים מערך אחזקה אוגדתי ללא מודל. בכלל החטיבות באוגדה החדשה היו כוחות חימוש בדרג א' כאשר החט"פים היו מנוידים ע"ב זחל"מים ואילו המח"גים היו מנוידים ע"ב רכב רב-מינוע ונדרשה עבודה מקיפה למיפוי התשתיות והצרכים של כוחות החימוש בגזרה. כל זאת תוך כדי הגדרת מדיניות לאחזקה בשילוב כוחות חימוש בדרג ב' (רק"ם , רכב , נשק , אופטיקה)  אשר נפרסו כשלוחות קדמיות של סדנה גייסית 650 ויחש"ם דרום ברפידים ונתנו אחזקה מרחבית לכלל יחידות אוגדה 252 ויחידות מטכ"ליות נוספות (נ"מ , הנדסה , חיל האוויר).

מורשת העוצבה במלחמת ההתשה

ב- 24.4.1969 המצרים הכריזו כי הסכמי הפרדת הכוחות שסוכמו בתום מלחמת ששת הימים בטלים. ב-23 ביוני 1969 הכריז נאצר באופן רשמי על פרוץ מלחמת ההתשה. מערכת שבכוונתה להתיש לאט וביסודיות את כוחו של צה"ל את עמידתו האיתנה ואחיזתו בסיני. התשה זו התבצעה באמצעות הטרדות בלתי פוסקות מצד האויב המצרי, שעוררו את תגובת צה"ל. כעבור 7 חודשים (מיום הקמת האוגדה) נערך יום קרב בו הסתערו כמאה מטנקי האוגדה לאורך חזית התעלה והסבו למצרים אבדות כבדות. כך התאפשר לאלוף אברהם אדן (ברן) , לראות בסיפוק את האוגדה לראשונה בלחימה אשר הביאה לידי ביטוי את מערכת ההכנות , התפיסה והתורה שגובשו. מיד לאחר מכן הועבר הפיקוד באפריל 69 לאלוף במיל' שלמה להט (ציץ'), אשר פיקד על האוגדה,לאורך מרבית מלחמת ההתשה. האוגדה כאחראית על גזרת סיני נשאה בנטל העיקרי של מלחמת ההתשה, הפגזות ארטילריות רבות עוצמה, לעיתים עשרות אלפי פגזים ביום, פשיטות ומארבים היו גם חלקה של האוגדה לכל אורך שנות המלחמה. הלחימה גבתה מאות הרוגים.למרות זאת נשמרה הלכידות בקרב יחידות האוגדה שהשיבו מלחמה שערה, וכמעט לא נודעו תופעות של נפקדים או עריקים. הלחימה נמשכה במלוא עוזה, שעה שבעורף התנהלו החיים כרגיל. רק לאחרונה תוקן עוול היסטוריה וחיילי אותה מלחמה נשכחת זכו בעיטור מלחמת ההתשה .

מורשת החימוש במלחמת ההתשה

הפעילות האינטנסיבית של יחידות האוגדה בעת התקפות הנגד על המצרים חייבה וויסות כוחות אחזקה בין כלל יחידות האוגדה ע"מ לעמוד במשימה האוגדתית ולבצע את כלל המשימות אשר הוטלו על היחידות. מערך החימוש בדרג א' נטל חלק עיקרי בהחזרה לכשירות של כלים בכל יחידות האוגדה ונעזר בשירותיהם של פלוגות האחזקה בדרג ב'. קצין חימוש האוגדה סא"ל שמואל רז ז"ל  , שבעברו היה קח"ש חטיבה 7 במבצע קדש והכיר את שטחי סיני בצורה טובה הפעיל את מערך האחזקה באוגדה 252 לאור ניסיונו משהותו בגזרה בתפקידיו השונים. בחורף 1969 התמנה סא"ל יוחנן מגל ז"ל לקחש"א 252. יוחנן ז"ל , נכנס לתוך עוצמת הלחימה במלחמת ההתשה ולאור אופיו וגישתו למקצוע דאג תמיד להיות עם האצבע על הדופק בכל אחת מזירות הלחימה. במהלך מלחמת ההתשה נוצרו בעיות כשירות רבות עקב שחיקת הכלים מתנועה ואש ובחלק מן המקרים מהיפגעות הכלים מאש אויב. נולד הצורך לקיים מערך טיפולים מונעים מעמיקים עפ"י הצורך ע"מ לאפשר החזרה לכשירות מיידית של כוחות השריון לאור העומס האדיר והשחיקה אשר נתבעו מכלי הרק"ם במהלך המלחמה. חיילי החימוש שביצעו את תפקידם במסירות רבה ביחידות האוגדה זכו אף הם להתייחסות נאותה ולטיפול בפרט מצד מפקדי החימוש בכל הרמות ע"מ להקל על השחיקה המצטברת , עומס העבודה הרב והלחימה . בתקופה זו , מאי 1969 , לאור קשיים רבים בחילוץ כלים לאחור (גרירה ע"ב צל"ם דומה למרחק של 150 ק"מ!) נוצרה "אנרכיה" בגזרת האוגדה כאשר ניתנה אחזקה אקראית לרכב על כל סוגיו , מאחר וכלים שנתקעו לא זכו לטיפול, נאלצו להיגרר מרחק רב והפכו את פלוגות החימוש ברפידים למשטח גרוטאות רכבים. ע"מ לתקן את המצב הנחה מחש"פ דרום  על הקמת הגש"ח ע"ב עיקרון של קרבה לפריסת כוחות האוגדה ככל האפשר. ב- 15.7.1969 הוכרז על הקמת גש"ח סיני כאשר בסיסו היה פלוגת רכב וזחל"מים ברפידים. בתאריך 7.8.1970 תמה לה מלחמת ההתשה , באוגדה נערכו בכוננות מלאה לכל אירוע באשר הוא , מערך החימוש באוגדה שמר על מוכנות וכשירות אחזקתית גבוהה, ניתן להביא כדוגמה את אירוע הפלת המטוס הלובי שאירע בשלהי 1971 , כדבריו של קח"ש האוגדה דאז אל"מ (מיל') דוד שילה.

מלחמת יום הכיפורים

לאחר מלחמת ההתשה הוסיפה עוצבת סיני להיות אחראית על הגזרה בשלמותה כששתי חט' הטנקים הנודעות: 14 ו-401 מחליפות האחת את רעותה באימונים ובפעילות מבצעית לסירוגין. הייתה זאת תקופה של תרגילים ממושכים ואימונים ניידים שהביאו לידי ביטוי את ניידות השריון וקבעו סטנדרטים חדשים בצה"ל כולו.גם פעילות הדרכתית עשירה ומגוונת נעשתה במקביל לפעילות המבצעית.באותה תקופה פיקד על האוגדה האלוף אלברט מנדלר ז"ל שאמור היה להתחלף ב.7.10 יום א'. למרות זאת ובחושיו הבריאים, ערך האלוף מסדרי מוכנות בכלל יחידות האוגדה טרם החלפתו.שישה באוקטובר, שבת , יום הכיפורים , השעה 14:00 – שלוות החג מופרת בקולות אזעקה רמים. כל הטלפונים באוגדה מטרטרים ומדווחים על הפגזות, תנועת מסוקי אויב, פלישת סירות גומי לתעלת סואץ, קומנדו מצרי בעומק סיני. באופן מפתיע מצאה עצמה עוצבת סיני מול שתי ארמיות מצריות שצלחו את התעלה. כך לחמה לבדה בשתי היממות הראשונות ללחימה בגבורה עילאית. המפקדים והלוחמים עצרו בגופם את נחשולי הצבא המצרי.באותה תקופה פיקד על האוגדה האלוף אלברט מנדלר ז"ל שאמור היה להתחלף ב.7.10 יום א'. למרות זאת ובחושיו הבריאים, ערך האלוף מסדרי מוכנות בכלל יחידות האוגדה טרם החלפתו.

שישה באוקטובר, שבת , יום הכיפורים , השעה 14:00 – שלוות החג מופרת בקולות אזעקה רמים. כל הטלפונים באוגדה מטרטרים ומדווחים על הפגזות, תנועת מסוקי אויב, פלישת סירות גומי לתעלת סואץ, קומנדו מצרי בעומק סיני.באופן מפתיע מצאה עצמה עוצבת סיני מול שתי ארמיות מצריות  שצלחו את התעלה. כך לחמה לבדה בשתי היממות הראשונות ללחימה בגבורה עילאית. המפקדים והלוחמים עצרו בגופם את נחשולי הצבא המצרי.האבידות בנפש היו כבדות מנשוא אולם יחידות האוגדה לא נשברו. גדודים שלמים נותרו עם טנקים בודדים והמשיכו להלחם עד חורמה. במלחמה זו בלטה במיוחד חטיבת המחץ של האוגדה. ביום השלישי למלחמה נפלו מעוזים רבים מקו התעלה בידי המצרים.מעוז אחד הידוע בכינויו "מעוז המזח" אשר אויש ע"י חט' המחץ עמד בהתקפות המצרים בגבורה במשך מס' ימים וסירבו להיכנע ללחץ. ב-13 באוקטובר הוחלט להורות לאנשי "מעוז המזח" להיכנע. באותו יום ממש נהרג מפקד האוגדה האלוף אברהם אלברט מנדלר מפגיעת ארטילריה ישירה בנגמ"ש.לאחר נפילת מפקד האוגדה לא נפלה רוח הגייסות שהוסיפו להילחם כאריות תחת פיקודו של קלמן מגן , צלחו את תעלת סואץ לגדה המצרית וסיימו את הלחימה בק"מ ה- 101.האבידות בנפש היו כבדות מנשוא אולם יחידות האוגדה לא נשברו. גדודים שלמים נותרו עם טנקים בודדים והמשיכו להלחם עד חורמה.במלחמה זו בלטה במיוחד חטיבת המחץ של האוגדה. ביום השלישי למלחמה נפלו מעוזים רבים מקו התעלה בידי המצרים. מעוז אחד הידוע בכינויו "מעוז המזח" אשר אויש ע"י חט' המחץ עמד בהתקפות המצרים בגבורה במשך מס' ימים וסירבו להיכנע ללחץ. ב-13 באוקטובר הוחלט להורות לאנשי "מעוז המזח" להיכנע. באותו יום ממש נהרג מפקד האוגדה האלוף אברהם אלברט מנדלר מפגיעת ארטילריה ישירה בנגמ"ש. לאחר נפילת מפקד האוגדה לא נפלה רוח הגייסות שהוסיפו להילחם כאריות תחת פיקודו של קלמן מגן , צלחו את תעלת סואץ לגדה המצרית וסיימו את הלחימה בק"מ ה- 101. האבידות בנפש היו כבדות מנשוא אולם יחידות האוגדה לא נשברו. גדודים שלמים נותרו עם טנקים בודדים והמשיכו להלחם עד חורמה. במלחמה זו בלטה במיוחד חטיבת המחץ של האוגדה. ביום השלישי למלחמה נפלו מעוזים רבים מקו התעלה בידי המצרים. מעוז אחד הידוע בכינויו "מעוז המזח" אשר אויש ע"י חט' המחץ עמד בהתקפות המצרים בגבורה במשך מס' ימים וסירבו להיכנע ללחץ. ב-13 באוקטובר הוחלט להורות לאנשי "מעוז המזח" להיכנע. באותו יום ממש נהרג מפקד האוגדה האלוף אברהם אלברט מנדלר מפגיעת ארטילריה ישירה בנגמ"ש. לאחר נפילת מפקד האוגדה לא נפלה רוח הגייסות שהוסיפו להילחם כאריות תחת פיקודו של קלמן מגן , צלחו את תעלת סואץ לגדה המצרית וסיימו את הלחימה בק"מ ה- 101. יכולתה של האוגדה להלחם מול שתי ארמיות למרות ההפתעה ואבדות כבדות, לקום כעוף החול למרות אובדן המפקד, לצלוח את התעלה ולסיימה בק"מ ה-101, מעידה יותר מכל על איכות הלוחמים והמפקדים, ורוח הלחימה האופיינית לעוצבת סיני. אלוף קלמן מגן הוזעק מן הגזרה הצפונית על מנת לתפוס פיקוד מיידי על האוגדה. להפתעתו גילה שרוח החיילים איתנה, האוגדה התאוששה מן המכה במהירות. בפיקודו של קלמן מגן פרצה עוצבת סיני את תעלת סואץ ב- 18 באוקטובר 1973. כוחותינו כיתרו את העיר סואץ ממערב ומדרום וחסמו את הדרך לקהיר.  יחידות העוצבה הן שסיימו את המלחמה בנמל עדביה שבחוף ים סוף במרחב ארץ גושן. עם תום הקרבות התמסר האלוף קלמן מגן ז"ל לתנופת בניה ושיקום עד אשר באחת השבתות שבהן נותר האלוף מגן במפקדת האוגדה טלפן בערב לאשתו והתלונן על עייפות בגלל מאמץ יתר במשך היום. למחרת נמצא בקרונו ללא רוח חיים.

מורשת החימוש במלחמת יום הכיפורים

כשלושה שבועות לפני המלחמה הנחה מפקד האוגדה, האלוף אלברט מנדלר ז"ל, כי לאור הסבירות הגבוהה לפריצת  מלחמה בקרוב, יש להעלות את הכשירות והכוננות בכלל יחידות האוגדה. כלל מחלקות החימוש ביחידות האוגדה הונחו להיערך לקראת המלחמה ולוודא מוכנות וכשירות יחידתם בהתאם. ניתן דגש על רמת כשירות גבוהה לכלל הצל"ם ביחידות כאשר ברק"ם אין להתפשר על  רמת הכשירות אשר נמוכה מ – 100%.כמו כן  סיום ביצוע טיפולים לרק"ם, הימצאות ותקינות כלל כלי העבודה ואמצעי החימוש בכלל כיתות החימוש ובדיקת הימצאות כלל ערכות החלפים  והצמ"שים. אגף החימוש ומחלקת הבוחנים האוגדתית ערכו ביקורות כשירות יומיות בכלל יחידות האוגדה ע"מ לגלות כשלים ופערים מבעוד מועד ולהיערך ברמה הגבוהה ביותר למלחמה. מג"ד הגש"ח בעת מלחמת יום הכיפורים היה נפגש מדי ערב עם אגף החימוש באוגדה וביחד היו קובעים את תוכנית העבודה , תוכנית הביקורות , פתרון הבעיות שעלו במהלך הביקורות ביום שעבר באופן מלא בהתאם לקביעת סדרי עדיפויות לתיקון הכלים וטיפול בבעיות עפ"י תיעדוף  אוגדה 252 , זאת תוך שיתוף פעולה מיוחד ומקצועי. עם פרוץ הקרבות נערכו כוחות החימוש לתקן כלים פגועים מהקל אל הכבד ע"מ להשמיש כמות גדולה ככל האפשר של טנקים למערכה.במהלך הלחימה נדרשו כוחות החימוש להשמיש טנקים אשר ספגו פגיעות שהביאו למות צוותיהם ומאידך נאלצו להתמודד עם תופעות שליליות של אנשי צוות אשר קלקלו במזיד את הטנקים מתוך כוונה להתרחק מקו האש!  כמעט כל טנק באוגדה תוקן וחזר לכשירות במהלך המלחמה בין פעמיים לשלוש ע"י מערך האחזקה בחטיבות ובגש"ח. לאחר הצליחה ועם סיום הקרבות נערך מבצע החזרה לכשירות בחטיבה 401 בק"מ ה -101. מערכי האחזקה באוגדה והגש"ח זכו להערכה רבה על תרומתם המכרעת בהכשרת הרק"ם בחטיבות ומתן האפשרות להמשיך בלחימה הקשה והמורכבת כל כך.

סא"ל עידו שפלר מספר על החימוש בעוצבת סיני במהלך מלחמת יום כיפור. 

מגן מפקד פלוגה 646 בעוצבת סיני -מספר על מלחמת יום כיפור 

פינוי סיני

בדצמבר 78 החל תהליך השלום בין ישראל למצריים. תא"ל יוסי פלד מונה למפקד האוגדה בעיצומה של תקופה חגיגית -סאדאת שהה בישראל. המפקד הוטרד מהשפעת האווירה הציבורית השאננה, על ירידת המתח ביחידותיו ולכן נקט בשיטות רבות להעלאת רמת הכוננות ובשמירה על רמת מבצעיות גבוהה. בתקופה זו הייתה הקפדה בולטת במיוחד על כל נושא הסדר , הארגון והמשמעת. בהתאם להסכמי השלום נאלצה עוצבת סיני לעזוב את בסיס הקבע שלה שהיה במתחם סיני ולהתמקם מחדש על הגבול החדש של מדינת ישראל. מימוש הנסיגה הצריך פעילות לוגיסטית מורכבת, וזו הוטלה על שכמה של האוגדה, אשר כמנהגה תמיד ביצעה את המוטל עליה ללא דופי.עוצבת סיני הוציאה אל הפועל את הנסיגה ההדרגתית מסיני ובסיומה בוצע טקס פינוי בראשות הרמטכ"ל. בתקופה זאת עברה מפקדת האוגדה ממקום מושבה ברפידים לקציעות אשר בנגב המערבי.

על שלט ללא הדר כתבו לוחמי עוצבת סיני את המילים הבאות:

"לא נסוגונו,ויתרנו למען השלום" סיני שלי שלך ושלנו- זה לא רק פיסת מדבר. רפידים ,בלוזה, טסה, יעלק ואחרים- אינם רק שמות המופיעים על המפות. סיני אשר בה לחמנו, כאבנו, אהבנו וחלמנו. סיני אשר בה ידענו אושר ניצחון , כאב ועצב של אובדן רעים , אחים ובנים.

סיני אשר בה תקענו דגל על פסגות ואמרנו: "שלנו לעולמים".

סיני אשר בה ידענו סערות חול ושיטפונות סוחפי סלעים. סיני של שמש יוקדת, שקט של שקיעה ואושר של זריחה , סיני שהייתה בית שלנו במשך השנים. את כל זה אנחנו עוזבים ואיתנו אנו לוקחים את אשר קנינו וחווינו: איתנו אנו נושאים תקוות שלי, שלך ושלנו לאמונה שאין לה עוררין- באלו – אשר לא רק שחורות  רואים , באלו אשר גם בעלטה רואים כוכב זוהר בוהק באופק , באלו – אשר על ראשם תמיד זורחת השמש, באלו- אשר אמונה בליבם, אמונה בכוחם.

אגף החימוש בפינוי סיני

מערך האחזקה באוגדה השפיע רבות על תהליך פינוי סיני , תהליך שארך כארבעה חודשים ובו התבצע פינוי מדורג של כלל הצל"ם והציוד למחנה הקבע החדש הנבנה בקציעות. באותה תקופה היה למערך האחזקה שלוש משימות עיקריות במקביל :

·         האחת , בניית מערך אחזקה בקציעות , מיסוד התשתיות , קליטת הצל"ם , ציוד ואמצעי החימוש וטיפוח מתקני אחזקה לקראת הגעת הגוף העיקרי של מערך האחזקה באוגדה.

·         משימה שנייה הייתה לאפשר את אימוני יחידות האוגדה בשטחי האימונים החדשים בקציעות (ע"מ לשמור על הכוננות והמוכנות לכל הפתעה שלא תבוא) תוך שמירה על רמת כשירות גבוהה של הרק"ם והצל"ם ביחידות המתאמנות וביצוע שגרת האחזקה.

·         משימה שלישית – ביצוע תהליך פינוי סיני ע"פ תוכנית ומתן שירותי  אחזקה ופתרונות לכשלים טכניים במהלך ביצוע התקפלות היחידות ופינוי סיני בהדרגה.

"התוכנית הייתה פשוטה – להיבנות ולתת שירותי אחזקה , אך חשוב לזכור כי כל אותה עת היינו רגל בקרקע ורגל באוויר ". לקראת העזיבה הסופית נערך טקס לציון פינוי כלל כוחות צה"ל מסיני , הטקס נערך בראשות הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד. הטקס כלל נסיעה של כ- 80 טנקים , 90 נגמ"שים ו-11 תומ"תים , מערך החימוש נערך מבעוד מועד עם כיתות חימוש המתוגברים במצברים , כבלי הנעה ארוכים שהוכנו במיוחד לצורך כך וחשמלאים בכל מקצועות הרק"ם ע"מ לוודא כי כל הטנקים יניעו בדיוק באותה שנייה ושחלילה לא תיגרם תקלה בטקס , עקב בעיה חימושית. במהלך המסדר עצמו כלי הרק"ם נסעו במעגלים כמציינים סופה ואז הסתדרו בשיירה ארוכה לקראת העמסתם ע"ג מובילים והחזרתם לישראל. הגש"ח נערך לפינוי סיני , סדנאות הגש"ח דילגו לקו הביניים בשנת 1980 ונפרסו בקציעות ועל הצירים מערבה: במחנה "היוגוסלבי" , "אבו-עגילה" ו"קציימה". מאות סמיטריילרים ומשאיות עסקו בדילוג הגש"ח  לאזור הערבה , בבסיסו החדש. ב – 15.1.1982 נפרד הגש"ח מבסיסיו בקו הביניים ועבר לערבה , בתוך כך שינה הגש"ח את שמו מיחש"ם סיני ליחש"ם הערבה. בנקודת זמן זו נפרדו דרכי האוגדה והגש"ח במתכונתו היחש"מית , ונבנה גש"ח נייד עבור אוגדה 252 ששהתה במחנה הקבע החדש בקציעות.

מלחמת שלום הגליל

עם הגברת הכוננות בגזרת הצפון לקראת מבצע "שלום הגליל" החלו יחידות של האוגדה לפעול גם ‏ברמה"ג. במשך חודשים רצופים מוקמה מפקדת האוגדה ברמת הגולן. עם עליית הכוננות בגבול ‏הצפוני החלה האוגדה לעלות לסירוגין מסיני לרמת הגולן לתפיסת קו, וזכתה לשם אוגדת "סינרמה".‏

לוחמי סיני למודי הקרבות הסתגלו במהירות לאופייה המיוחד של גזרת הלחימה הצפונית, אותה עת ‏פיקדו על האוגדה אלוף במיל' יוסי פלד ולאחריו רא"ל במיל' אהוד ברק. עם פרוץ מלחמת שלום הגליל ‏הייתה אוגדה 252 תחת פיקודו של אלוף במיל' עמנואל סאקל. ‏ בדצמבר 1981 נכנסו ההכנות לקראת מבצע אורנים להילוך גבוה.גם עוצבת סיני לא עמדה מנגד. בצד ההכנות למלחמה ההולכת וקרבה, נמשכה גם העבודה הרגילה של בניית בסיס האם החדש לאוגדה – על הגבול החדש עם מצריים. עם מתן פקודת הכניסה ללבנון ב-6 ביוני 1982 הייתה האוגדה בין הכוחות הפורצים בגזרה המזרחית, המשימה הראשונה שהוטלה עליה הייתה השמדת מחבלים לאורך ציר התנועה ההררי והקשה. המחבלים פגעו בכוחות  המשוריינים של האוגדה והצליחו לעכב את טורי השריון בדרכם צפונה, עד אשר תוקנה הדרך והמעבר התאפשר.לאחר יממה וחצי נתקבלה פקודה להפסיק הקרבות באזור חצביה על מנת שימנע חיכוך מיותר עם הסורים. ב-8 ביוני חודשה ההתקדמות בכיוון הכפרים מימס חילווה וכפר אל זית. למרות אש הטילים העזה שניתכה עליהם – המשיכו הכוחות בדרכם אל היעד. ביום החמישי לקרבות התחולל הקרב הקשה לכיבוש עין עטה שבעקבותיו נפתחה הדרך צפונה לבער המתחם הסורי המגן על כביש ביירות- דמשק. ביום השישי נמשכה התנועה עד להפסקת האש. זמן קצר לאחר כניסת הפסקת האש לתקופה נתפסה גבעה על גבול סוריה, החולשת על מבואת דמשק. תא"ל יעקוב לפידות קיבל את הפיקוד על האוגדה בעת היותה בכוננות מתמדת מול הצבא הסורי. לאחר תקופה של מתח וחלופי ירי, לקראת אוגוסט החלה להסתמן רגיעה. בתום שנתיים של שהות קשה ומתישה בלבנון יצאה האוגדה מלבנון ונכנסה לשגרת אימונים מתישה בבקעת הירדן.

מורשת החימוש במלחמת לבנון

עם עליית הכוחות לשטחי רמת הגולן לקראת מתקפה אפשרית בלבנון ולאור היותה אוגדה דרומית , נערך מערך החימוש באוגדה לביצוע אחזקה ליחידות האוגדה תוך מתן דגש רב לתקלות הטכניות המאפיינות את תווי הקרקע של צפון הארץ. עד מהרה התגלו בעיות כשירות בשל כשלים במזקו"ם טנקי המג"ח , זחלי הטנק מסוג T142 היו נקרעים ללא סוף ובתוך כך התגלתה שחיקה מסיבית של פריטי מזקו"ם נוספים. באוגדה הועלו רמות מלאי של חלקי המזקו"ם וניתנו דגשים לנהיגה נכונה בקרקע בזלתית ."הגעתי לתפקיד שלושה חודשים לפני המלחמה , התקופה הייתה תקופת ה'סינרמה' – כאשר האוגדה הייתה עולה לפרקי זמן לרמת הגולן ושבה לבסיסה בסיני (קציעות) וחוזר חלילה. נערכנו מול שלושה מתארי לחימה שונים למלחמה." מציין אל"מ במיל' יעקב שניידר ששימש כקח"ש האוגדה. היערכות מערך האחזקה לקראת המלחמה כללה נוהל קרב מסודר תוך דגש למתן אחזקה בציר הררי – שילוב החט"פים בתוך שדרות הטנקים, כיתות קדמיות מהמח"ג וכיתות רק"ם בדרג ב'  , כמו כן תוגברו כלל הכוחות באמצעי גרירה , דחיפה וחילוץ. מאחר והמבצע החל ע"ב כוחות סדירים , האחזקה בדרג ב' הגיעה מתוך היחש"מים בפיקוד הצפון , ע"ב כיתות אחזקה בניהול יחש"ם 703. עם פרוץ הקרבות צוותה חטיבה 7 עם טנקי מרכבה סימן 1 לאוגדה 252 ע"מ לגשר על הפער של חוסר בחטיבת שריון (חטיבה 14 התאמנה בצוקי עובדה) . נוצר פער ביכולות תיקון כלים בדרג ב' בעיקר לאור העובדה שלא גויסו כוחות האחזקה במילואים. הלחימה בציר ההררי גרמה להתהפכויות רבות ,לעיתים בדו"ח הכשירות היו יותר טנקים ונגמ"שים הפוכים מתוך כלל הכלים הלא כשירים. כמות הטנקים והנגמ"שים אשר התהפכו הייתה רבה  , שלושת טנקי החילוץ עבדו סביב השעון וביצעו את מלאכתם במקצועיות רבה ובדבקות במטרה הראויה לציון. לקראת סוף המלחמה , ביומה החמישי של הלחימה , הגיע הגש"ח והחל לעבוד , נערך אקט של החזרה לכשירות אשר גרם לשעות רבות של מתח וחרדה לאור העובדה ש- 4 ק"מ מזרחה שהו כוחות סוריים (האוגדה לחמה בציר המזרחי) ובאותה עת החלו להגיע ידיעות כי הסורים מורידים את רשתות ההסוואה. הגש"ח נתן פתרונות מיד עם הגעתו לכלל רק"ם וצל"ם האוגדה ותרם רבות להעלאת כשירות יחידות האוגדה בזמן המלחמה ולאחריה.

תא"ל חיים רונן מספר על חילוץ טנקים שקועים

ברוכים שמואל מספר על אירוע תחזוקה

מבצע חומת מגן

בעיצומו של ליל הסדר מרץ 2002 הגיעה הבשורה המחרידה על פיגוע התאבדות במלון "פארק" בנתניה, שעלה בחייהם של 29 בני אדם. 24 שעות לאחר מכן החליטה ממשלת האחדות, בראשותו של אריאל שרון, לפתוח במבצע "חומת מגן". ישראל נכנסה למערכה הזו במצפון נקי, לאחר חודשים רבים של מאמץ להנמיך את אש הטרור ושל ניסיון לבלום שורה ארוכה של פיגועי מתאבדים. במרץ 2002 הגיע מספר הקורבנות לשיא חסר תקדים: 135 בני אדם קיפדו את חייהם במעשי טרור. עם הזמן החל המוראל הלאומי להישחק וחלקים בציבור הלכו ואיבדו את הביטחון בעוצמתו של צה"ל. נראה היה כי רק פעולה משולבת בעומק  מרכזי  הטרור תביא למפנה בזירה. צה"ל יצא למבצע "חומת מגן" ב- 29  במרץ. ישראל – מלוכדת ומגובשת  כפי שלא הייתה שנים רבות שילמה מחיר יקר וכואב בחיי לוחמים. במהלך המבצע הצליח צה"ל להרוס תשתית טרור מבהילה  ומסועפת- לרבות מפעלי נשק ואמל"ח ומוקדי מימון, ריגול והסתה – בכל אזורי הרשות הפלסטינית. במסגרת מבצע "חומת מגן" גויסה עוצבת "שועלי מרום"  בסד”כ מלא מאוגדה 252 בין התאריכים 9 למאי עד 6 ליוני 2002. החטיבה גויסה תחת צו 8 במטרה לבצע פעילות באזח”ע, במהלך ביצוע אימון ליחידות החטיבה לפני התעסוקה בצאלים שונה יעודה והיא הופעלה ללחימה בגזרת חטמ"ר אפרים בעיר טול-כרם ת”פ אוגדת איו”ש. בתאריך 6/6/02  שוחררה החטיבה מהלחימה וכל הסד”כ הגיע לזיכוי ושחרור בימ”ח משמר הנגב. החטיבה ביצעה החזרה לכשירות וכוננות שהסתיימה רק בסוף חציון א' שנת 2003 , בה הועלתה רמת הכשירות של כלל הצל"ם, הציוד והאמצעים שהוצאו מן הימ"ח למבצע לרמת מוכנות וכשירות גבוהה מאוד לשעת חירום.

מורשת החימוש במבצע חומת מגן

עם פתיחת מבצע "חומת מגן" גויסה עוצבת "שועלי מרום" בסד"כ חטיבתי מלא , פלק"ד העוצבה גויס בסד"כ של 3 מחלקות בפיקוד המ"פ ע"מ לתת מענה אחזקתי בדרג ב' לחטיבה.העוצבה החלה את אימוניה לקראת הגעתה לאזח"ע , אך לאחר כשבוע קיבלה שינוי משימה והגיעה לאיו"ש ולחמה בעיר טול-כרם , הפלק"ד התמקם במתקן האחזקה בבארותיים. למרות שהתאפשר לשחרר מס' אנשי חימוש בפלק"ד במהלך המבצע בחזרה לביתם , בחרו אנשי החימוש בפלק"ד, להישאר בגזרת הלחימה ולתת מענה אחזקתי לכוחות הלוחמים של החטיבה וזאת תוך גילוי מוטיבציה רבה ודבקות במטרה הראויה לחיקוי.בסיומו של המבצע נערך תהליך ארוך ויסודי שארך כשנה של ביצוע החזרה לכשירות לכלל הצל"ם והאמצעים במחנה משמר הנגב ע"י מערך האחזקה בחטיבה.

סגירת האוגדה

בחודש יולי 2003 התקיימה סדנא מטכ"לית בראשות הרמטכ"ל ובה הוחלט לבצע רה-ארגון בסד"כ צה"ל לאור היקפי הקיצוץ בתקציב משרד הביטחון. במסגרת רה-ארגון הסד"כ בצה"ל הוחלט לסגור יחידות ולצמצם משמעותית את הסד"כ , נקבע כי תיסגרנה יחידות בפד"ם ובהן אוגדה 252. ההחלטה על סגירת האוגדה התקבלה בכאב ובצער רב ע"י חיילי ומפקדי האוגדה ובמיוחד ע"י אנשי המילואים.בחודש אוגוסט 2003 בוצעה סדנת מפקדים בראשות מפקד האוגדה ובהשתתפות מפקדי היחידות ומטה האוגדה , בסדנא הוחלט על הקמת חמישה צוותי עבודה לסגירת האוגדה – צוות מורשת והנצחה , שימור הידע , מיצוי כ"א ומסגרות , מעורבות מפקדים ולוגיסטיקה. נקבע כי תהליך סגירת האוגדה יתבצע החל מחודש ספטמבר 2003 ויסתיים עד לתאריך 1.7.2004. הוחלט כי שמה של האוגדה וסמלה יישמרו ויועברו לאוגדה 380 שתקבל אחריות על מורשת והנצחת האוגדה המפוארת והכל כך ייחודית.

אגף החימוש בסגירת האוגדה

אגף החימוש באוגדה הוביל תכנון תהליך סגירת האוגדה, תכנון שכלל תוכנית פרטנית לסגירת היחידות במקביל לפירוק/וויסות/ זיכוי הצל"ם , האמצעים והציוד , הגדרת קבוצות עבודה ומובילי משימה בחתך תחומי העשייה, הגדרת תוכנית עבודה יסודית , יעילה ואפקטיבית תוך עמידה בלוחות הזמנים שנקבעו וכל זאת לאחר מיצוי והתאמת לקחי האחזקה מסגירת אוגדה 370. המטרה שנקבעה לכלל מחלקות החימוש הייתה " סגירת האוגדה ע"י מערך האחזקה ביעילות מירבית ובלוח הזמנים שנקבע תוך הפגנת מקצועיות , איכות ומצוינות במהלך כל שלבי התוכנית". הוחלט לבצע את תהליך סגירת האוגדה עפ"י משקים עיקריים בחתך כלל המסגרות בשליטה יחידתית בהובלת מחלקות החימוש.

נקבעו ארבעה שלבים לסגירת האוגדה –

1.      שלב ראשון - זיכוי מצבורים (בונקר תחמושת , מערומי ח/ח , חוות נשקיות , אופטיקה , ריכוז הצב"ם וכו') ורכבי הבנזין.

2.      שלב שני - פירוק וזיכוי טנקי האוגדה , העברת מסגרות ממשיכות לאוגדות קולטות וזיכוי מחסנים.

3.      שלב שלישי - העברת וויסות אמצעים וצל"ם מיחידות האוגדה לגורמי חוץ .

4.      שלב רביעי ואחרון - סגירת סימולים והעברת מחנה קציעות לאלמ"ר הדרומי שהוקם בפד"ם.

תהליך סגירת האוגדה בוצע בהובלת מערך האחזקה באופן מקצועי , יעיל ואפקטיבי תוך קבלת הערכה רבה ופירגון בפיקוד , באט"ל ובחיל החימוש , אופן ביצוע התהליך שימש כמודל וכדוגמה ליחידות נסגרות אחרות. במסגרת תוכנית העבודה לסגירת האוגדה הוחלט לבצע פרויקט מורשת והנצחה למערך החימוש באוגדה מהקמתה ועד סגירתה. הוקם אתר מורשת חימוש עוצבת סיני בחדר המורשת בבה"ד 20.לקראת סיום סגירת האוגדה נערך ערב פרידה ממערך החימוש הסדיר באוגדה , ערב מרגש ומיוחד בו נערכה פרידה מאוד מרגשת מכלל חיילי , נגדי וקציני החימוש באוגדה.

האלוף במיל' חגי שלום מספר על תקופתו כקצין חימוש בעוצבה 252

סא''ל בצלאל חיון מסכם את תקופתו בעוצבה

לצפיה באלבום תמונות החימוש בפיסבוק - קישור לאלבום בפיסבוק

נופלי החימוש בעוצבה 

קטנ"אים לדורותיהם

קט"אי חטיבה 16 לדורותיהם

קט"אי חטיבה 14 לדורותיהם

קט"אי חטיבה 12 לדורותיהם

קט"אי חטיבה 10 לדורותיהם

קט"אי אגד 454 לדורותיהם