מאת: ניסים קלו
תאריך עלייה לאתר: 06/09/2020
תאריך האירוע: 1988-12-31
מספר צפיות: 802
אל"ם ישי הבר הציג שני נושאים שבהם התמקד בתקופת פיקודו על מרת"ח.
האחד היה טיפוח כוח האדם והשני תחום כשירות התחמושת. עוד הוא ציין את נושא מעבר משגרה לחירום:
הייתי מפקד מרת"ח בין יולי 1985 לפברואר 1988 התמקדתי בשני נושאים עיקריים:
- בתחום כוח האדם וכמובן בתחום הטכני של התחמושת עצמה.
הנהגתי מושג שנקרא דלת פתוחה למפקד. חייל או חיילת יכולים להגיע אליי מבלי התראה מוקדמת כל ראשון לחודש אני מחכה להם. הם לא צריכים להודיע לי. הם לא צריכים שום דבר. הם באים. נגמר הסיפור. והם מעלים בפניי את הבעיה. מסתבר שהחיילים יותר מבוגרים יותר רציניים ממה שכולנו חשבנו. - בהקשר של כשירות התחמושת מספר אל"ם ישי הבר:בא אליי הקצין הטכני ואומר שיש ערימות גדולות של תחמושת שמונחות כאבן שאין לה הופכין. הוא אמר לי שצריך לפוצץ אותה. "נו אז תפוצץ," הוא אומר לי "אתה בטוח שאתה רוצה לפוצץ"? וממשיך "תראה לא נגעו בה הרבה זמן היא מסוכנת," אמרתי לו: "אתם לימדתם אותי כשמפרידים את המרעום מהפצצהאז זה לא מסוכן עכשיו פתאום זה מסוכן? תפוצצו."! עשינו מבצע גדול מאוד הבאנו את התחמושת לקציעות עד כמה שאני זוכר, עבדנו על זה בדחילו ורחימו.
ראיתי שמרת"ח עובר תוך 24 שעות ממצב, הייתי כמעט קורא לזה תרדמה, למצב של מהומה. הדבר השני שהדאיג אותי האם באמת הכל יעבוד לפי התוכנית. לשאלתי את קצין ההפעלה "מה קורה אם הסורים מפציצים או מפגיזים את בסיס התחמושת ולא ניתן לנפק תחמושת האם יש אלטרנטיבה," התשובה שניתנה "לא." אז בנינו מקרים ותגובות, חוברת שהיא מפרטת אם קורה משהו איך מתנהגים, איך מפנים ולא פוגעים עד כמה שניתן בהצטיידות של תחמושת. ראיתי בזה כמשימה מאוד חשובה שמרת"ח חייב לעמוד בה.
את הנושא חותם אל"ם ישי הבר באמירה "אני מקווה שאחרי זה באו מבצעים נוספים כי הייתה עוד תחמושת." בהקשר זה הדגיש כי הופתע מרמת הידע של האנשים בנושא התחמושת. עוד ציין שאירוע זה הביא אותו לצאת לקורס קצר כדי ללמוד את הנושא.
את הריאיון סיכם באומרו: במרת"ח אנשים עם ניסיון ועם ידע, חבל על הזמן, עמודי תווך, ולדעתי מרת"ח יכול באמת להישען גם בזמן שלום ובוודאי קל וחומר לגבי מצב מלחמה.