[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

יצחק רווה 1973-1975

סיפורו של אלמ (מיל) יצחק רווה מפקד יחשמ 674 ‏

פתיח סיפור התקופה 

בבוקר יום השבת, יום הכיפורים ה-6 באוקטובר החל כרגיל. חלק מחיילי הגש"ח הלכו לבית הכנסת,חלק נשארו בחדרים וחלק הסתובבו בחוסר מע"ש. כבר שבוע שהבסיס נמצא בכוננות, והמפקד החדש, סא"ל יצחק רווה, לוחץ לסיים את תיקונם של כלי-הרכב בסדנאות, לפתוח את ערכות-החירום, לתגבר את הפלוגות הקדמיות ואף לא אפשר יציאות הביתה לחגים. אווירת החג, לעומת זאת, לא אפשרה להאמין, במלחמה שעומדת לפרוץ באותו יום.

סא"ל יצחק רווה התמנה למפקד גש"ח רפידים בסוף אוגוסט 1973. בטרם השלים את בחינות הסיום בטכניון, קיבל לידיו יצחק את הפיקוד על הגש"ח אשר עתיד למלא תפקיד חשוב במהלך המלחמה.

ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה, נערך ברפידים טקס החלפת מפקדי האוגדות. מפקד איגדת סיני, אלוף אלברט ברפידים. סא"ל יצחק רווה העניק לאלברט מזכרת מהגש"ח, וכשניגש אליו אמר לו אלברט:"תשמע  בחור חדש, אני עוד לא עוזב כל כך מהר, דברים לא מסתדרים כמו שחושבים, ואנחנו נהיה עוד הרבה זמן יחד".

אלוף אלברט מנדלר נהרג ביום השלישי של המלחמה מפגיעת פגז מרגמה בנגמ"ש שבו נסע. רק אז תפס את הפיקוד על האוגדה אלו, קלמן מגן.

ערב המלחמה מנה גש"ח 784 חמש מאות שלושים ושמונה חייל. לפי התכנון אמור היה הגש"ח הסדיר בזמן חרום להתלוות ליחידות הלוחמות בסיני, ובעיקר לאוגדת סיני. כוחות המילואים היו אמורים לתפוס את מקומו של הגש"ח הסדיר ברפידים ולשמש כבסיס עורפי לגש"ח הנייד.

בבוקר יום-הכיפורים היה פרוס הגש"ח הסדיר על פי הפרוט הבא:

א.    פלוגה ה' ברפידים - 119 חיילים

ב.     פלוגה ו' ברפידים - 89 חיילים

ג.      פלוגה ח' בביר תמדה - 64 חיילים

ד.     פלוגה ט' בבלוזה - 90 חיילים

ה.    פלוגת המתלה – 38 חיילים

ו.       פלוגת טסה – 20 חיילים

ז.      מפקדת הגש"ח – ברפידים.

ביום שישי ה – 5 באוקטובר, עם העלאת רמת הכוננות, הוחשו ההכנות לניוד הגש"ח. לבלוזה נשלחו 3 כתות מג"ח ו-2 כיתות רכב קל. לטסה נשלחו 2 כתות מג"ח וכתת רכב קל. למתלה נשלחו 3 כתות מג"ח ו-2 כתות רכב קל. בשעה 14:00, ה-6 לאוקטובר, הופצץ שדה התעופה מעל רפידים.

מהר מאוד התברר, שדממת הבוקר לא הייתה אלא השקט שלפני הסערה .

חלק א:

אחזקה כוללת של מרחב סיני וקליטת אנשי מילואים בין התאריכים – יום השבת ה-6 ל-8 באוקטובר 1973.

לקראת הערב החלו זורמים כוחות למרחב. כלי רכב רבים נתקעו על הצרים ולצורך תיקונם הוצאו כוחות מגש"ח. נעשה מאמץ לתגבר את כתות המג"ח, ולשם כך ניתן אישור מהאוגדה ל"משוך" מספחר זחל"מים שהיו בסדנא בביר-תמדה.

בבוקר יום השבת יצאו שלושה חיילים: שלמה בן אבו, נתן קליין ויעקב דרוויש ממוצבי התעלה כדי לתקן גנרטור שהתקלקל במעוז הכפר. החיילים תיקנו את הקנרטור שהתקלקל במהירות והתכוונו לחזור למתלה. בטרם הספיקו להתארגן ולצאת בחזרה, פקד עליהם סמל המוצב להיכנס במהירות למקלט. מייד לאחר מכן הופגז מעוז הכפר. ההפגנה המסיבית נמשכה שלוש שעות. חיילי המוצב הבינו כי הם מכותרים, אך המשיכו להילחם. המוצב החזיק מעמד עד יום שלישי בצהריים. לאחר מכן, כבשו המצרים את המוצב ושבו את חיילו, בתוכם שלושת חיילי החימוש מסדנת המתלה. בשלב ראשון לא ידעו מפקדי הגש"ח, מה עלה בגורלם של שלושת החיילים שנשלחו למתלה. עם סיום המלחמה התברר שנישבו.

לקראת צהרי יום א', החלו להגיע תגבורות: בעלי מקצוע סדירים ואנשי מילואים, שצוידו חלקית באגד הימח"ים. בשלב זה היה כבר ידוע, כי אוגדת סיני תפעל בגזרה הדרומית. לפיכך, רוב הכוחות, שהיה ניתן לנייד נשלחו למתלה. ביום שני, בשל לחץ האויב, ניתנה הוראה לפלוגת המתלה לסגת מזרחה. לקראת הערב, עם שוך ההתקפה המצרית, חזרה פלוגת המתלה לסדנה. פלוגת הגש"ח בצומת טסה הסתפחה לגש"ח של אוגדת שרון, ונעה בעקבות חטיבת שיריון. פלוגת ה', פלוגה ו' ופלוגה ח' בביר תמדה עסקו בתיקון כלי-הרכב והרק"ם שעברו באיזורם, ובחילוצם. מתאר סא"ל יצחק רווה מפקד גש"ח 784:

"היום הראשון של המלחמה, יום-כיפור, ויום א' שלמחרת, היו הימים הקשים של המלחמה. קשה היה לשמוע את המפקדים זועקים אלינו: אין לנו אף טנק! הם פורצים! הם נכנסים! הם כבר בפנים! הבחורים המצוינים של הגש"ח שכל אחד שווה את משקלו בזהב, נתנו לצה"ל טנקים. הם עבדו ברציפות וללא לאות תחת הפגזות תופת ונתנו טנקים למלחמה. אחר- כך, התחילו להגיע יחידות המילואים ונכנסו למערכה קשה. לגזרה הגיעו טנקים שלבחורים שלנו לא היה נסיון טיפול בהם. הבחורים שלנו היו זקוקים לכל יכולת האלתור שלהם ולהמון מסירות ורצון כדי להחזיר את הטנקים הפגועים למערכה".

מצב זה של אחזקה כוללת במרחב סיני, עם שלוש פלוגות קדמיות בשלוש גזרות הלחימה ומפקדה מתאמת ברפידים, נמשך עד יום ג' בבוקר.

חלק ב':

הפעילות בגזרה הדרומית בין התאריכים: 8/7/73 – 19/10/73:

ביום שני פעל הגש"ח בעיקר בסדנת המתלה. לאחר שהתברר שאוגדת סיני בלמה בגזרה הדרומית וכוחות חמושיים נוספים כבר החלו להגיע למרחב, הועברה מפקדת הגש"ח למתלה.

ברפידים נשאר הסמג"ד אברהם שכטר על מנת לפקד על הפלוגה, ששמשה כפלוגה עורפית לגש"ח, אשר הועבר למיתלה. חיילי מפקדת רפידים דאגו לארגן, בכל יום, שיירות של ציוד ומזון לכוחות בתעלה. בנוסף, דאגו החיילים ברפידים לתקן את כלי-הרכב הפגועים שהגיעו.

במתלה מינה סא"ל יצחק רווה מפקד הגש"ח לסמג"ד את יעקב מצליח, מ"פ הרק"ם. במתלה ובג'ידי התרכז מספר רב של טנקים פגועים. שיטת העבודה הייתה לגרור את הטנקים הפגועים לריכוזי העבודה, ולתקנם במהירות האפשרית, לעשות בחינה כוללת של כשירות הטנק ולהחזירו מייד לפעילות. חיילי החימוש עבדו ללא ליאות, לעיתים 24 שעות ברציפות.

ביום שני 8/7/73, הגיע לגזרת הדרום (מפיקוד המרכז) חטיבת שריון עם טנקי "שוט קל". החטיבה הגיעה ללא מערך חימוש מסודר ולצורך אחזקתה בדרג ב', קיבל הגש"ח תחת פיקודו פלוגה לתיקוני טנקי "שוט" אספקת חלקי החילוף נעשתה על-פי דרישה טלפונית לרפידים.

בנושא החלפים מספר יצחק רווה:

"במהלך המלחמה היה לנו מקור בלתי- אכזב לחלקי חילוף: כל הרק"ם שנפגע במהלך המלחמה, ולא ניתן היה להחזירו לכשירות, נלקחו ממנו חלקים תקינים ששימשו כחלקי חילוף. מצל"ח וכל הגורמים שהיו צריכים לספק לנו חלקי חילוף, גם הם נתנו לנו שירותים טובים מאוד".

ביום שלישי הגיעה על ציר הג'ידי חטיבת שריון עם טנקי שרמן וזחל"מים, ללא מערך חימוש מושלם. לצורף אחזקת החטיבה נשלחו מהגש"ח כל מכונאי השרמן, ובנוסף- התקבלה תגבורת של כיתה וחצי מהגש"ח של אוגדת שרון.

בסוף השבוע השני התפרסו הפלוגות הקדמיות כדלהלן:

א.    פלוגה מתוגברת: שבע כיתות מכונאי מג"ח, שתי כיתות מכונאי שוט, שתי כיתות מכונאי שרמן, כיתת מכונאי נגמ"שים, שתי כיתות ארטילריה ומכונאי רכב ב'. מפקדת הפלוגה התמקמה במתלה ועיקר עבודתה נעשתה שם.

ב.     פלוגה א' מתוגברת בשש כיתות מכונאי שוט, שתי כיתות מג"ח, מכונאי רכב ב'. מפקדת הפלוגה התמקמה מזרחית לצומת הג'ידי.

ג.      פלוגה ב' מתוגברת שתי כיתות מכונאי שרמן, שפעלו מערבית לציר כביש הרוחב לאורך הג'ידי. לחץ העבודה היה רב ממוצע התיקונים ברכב ב' אשר בוצעו בריכוזי העבודה היגע ל-40 עד 50 טנקים ביממה. זאת פרט לתיקוני דרג ב' אשר בוצעו בחניוני הטנקים או על טנקים בודדים בשטח.

מספר סא"ל יצחק רווה:

"החבר'ה עבדו מהבוקר עד הערב בכל מקום שהיו בו טנקים פגועים, החיילים היו מוציאים את החללים, מחלצים את הפגועים ומתקנים את הטנקים. מה שלא ניתן היה לתקן, פורק ונשלח בחזרה. זה היה תהליך שנמשך 24 שעות ביממה, יום אחרי יום, כל הזמן. אנשים היו נרדמים בעבודה וממשיכים לעבוד. מצד אחד היו נכנסים כלים פגועים ומצד שני יוצאים כלים שמישים. בחלק מהמקרים תוקנו הכלים תחת הפגזות ארטילריות קשות".

חלק ג':

הצליחה ופעילות בגדה המערבית בתאריכים- 24/10/73 -19/10/73 :

לקראת ה-18/10/73 התפצלה אוגדת סיני: מחיצתה אורגנה ככוח מיוחד, בפיקוד מפקד האוגדה, לצליחת תעלת סואץ. חציה האחר פעלה בגזרה הדרומית להמשך הבלימה. בשל הפיצוץ ביחידות הלוחמות, התפצל גם הגש"ח. פלוגה א' נעה בעקבות חטיבת שריון וצלחה את התעלה ב- 19/10/73 .

כיתות התגבור צלחו את התעלה, באותו יום, ונעו בעקבות חטיבת שריון שונה. חפ"ק מפקדת הגדוד עם מחצית םוגה י' צלחו ב-22/10/73, לאחר ש"ניקו" את צירי האוגדה מרק"ם מקולקל. באותו זמן החל להסתמן מחסור בחלפים.

יעקב חודרה, מפקד פלוגה בלוזה, מספר:

"טנקים פגועים שימשו, כחלקי חילוף לאחרים. משני טנקים עשינו אחד"

מוסיף על דבריו דני זאבי, מ"פ המתלה:

" החברה הלבישו טנק אחד על השני. כלים מצריים רבים שנותרו בשטח במהלך הקרבות שימשו לצליחת התעלה. צוותים מהפלוגה יצאו לאסוף אותם מהשטח. לא קל היה לנוע עם כלים מצריים בשטח ישראל".

בהפצצות הצירים ואזור הצליחה, בין התאריכים ה-19 ל20 באוקטובר 1973, נהרג אחד מנהגי הזחל"ם של כיתות התגבור ונפצעו מספר חיילים.

מספר סא"ל יצחק רווה:

"עבודת חיילי החימוש נעשתה בתנאי קרב, תחת הפגזות כבדות של הארטילריה וטנקים, תוך כדי צלילות של מטוסי הפצצה והסתערויות של חיל-הרגלים המצרי, שהיה חמוש בטילים נגד טנקים. בלילות (וחלק לא קטן של המשימה התבצע בלילות) לא ניתן היה לעשות את התיקונים, ואז עשו אותם לאור פנסים ואבוקות. השתדלו להאיר מעט ככל האפשר, אבל גם המעט הזה חשף את הבחורים וגילה אותם. לתקן אותם- כאשר סביבך מתנפצים פגזים והרסיסים עפים לכל עבר, ולא לחדול מן המלאכה מפני שבקו החזית הלוחמים אינם יכולים לבלום את האויב-זו גבורה שקטה של אנשי חימוש אפורים ואלמונים.

הכל מוכרח לנוע ולהלחם! אספקת החלפים התקבלה מהגיזרה הדרומית או ישירות מרפידים (פלוגה ב') בהתאם לדרישה בקשר".

בצומת צח רוכזו מספר טנקים לתיקון ומפקדת הגש"ח אף היא הועברה לשם. מצומת צח נשלחו פלוגות לחילוץ טנקים ולתיקון רכב ב'של אוגדות שונות. מצב זה של עבודה בצומת צח – פלוגה י' וחפ"ק הגדוד, נמשך עד ה- 23/10/73 . לאחר מכן הועברו פלוגה י' ומפקדת הגדוד לצומת עקל, שם מוקמה מפקדת הגדוד, ורס"ן מרדכי איכלר מונה לסמג"ד קדמי.

מספר סא"ל יצחק רווה:

"בצומת צח היינו יומיים. נוצרה שותפות אמת בין אנשי החימוש לבין הלוחמים הצעירים. אלה בני ה-18 ו-19 , הם הגיבורים האמיתיים של המלחמה. צריך ללמוד באופן יסודי את הגבורה הזאת. אין שום מדינה בעולם שיכולה להתגאות בכאלה בנים!".

חלק ד:

התארגנות בגדה המערבית החל מ-24.10.73:

ב-24.10.73 הוכרזה הפסקת אש.כוחות ישראל נשארו עדיין בכוננות מחשש להתחדשות הקרבות.הגש"ח תיקן והחזיר לכשירות את כלי הרכב במרחב שנפגעו.

מספר יצחק רווה:

" עם הפסקת האש רווח לנו במקצת.עבדנו משבע בבוקר עד חצות בלילה.המון משימות הוטלו עלינו:לתקן את הטנקים שנפגעו תיקון יסודי,לקלוט טנקים חדשים,ללמוד את הטיפול בהם,לתקן טנקים שנשחקו ולחזור אל מעגל הטיפולים הקבוע שהיתה מקובל עד המלחמה.המון משימות המון עבודה ואין אנשים"

ב-25.10.73 מוקמה פלוגה י' בציר עקל.כדי לתת שירותים לשתי חטיבות חי"ר נוספות שהגיעו לגזרה,תוגברו הפלוגות הקדמיות.באותו זמן פעלה באיזור חטיבת שריון עם טנקי שרמן.לצורך אחזקתה הוקמה מסגרת נוספת,שהוכרבה מ-3 פלוגות שרמן מפלוגת ב'.

עם ההפוגה הודאגה מפקדת אוגדת סיני ממצב כוחותינו בג'בל עתקה.למוצב בג'בל עתקה ניתן היה להגיע ברגל בלבד.לשם העברת מזון ותחמושת השתמשו בפרדות אך לא התאפשר להוריד פצועים מהמוצב.הוחלט להתקין רכבל והמשימה הוטלה על הגש"ח.להקמת הרכבל ניתנו לגש"ח יומיים בלבד.

מספר יצחק רווה,מפקד הגש"ח-

" אף אחד מאיתנו לא העז לעצום עין 48 שעות,ביום חמישי,תוך יומיים,כמו שקלמן מפקד האוגדה רצה-הרכבל פעל"

ואין זה המקרה היחידי,ביצוע פקודות בכל מחיר ובמהירות האפשרית אפיינו את הגש"ח מאז הקמתו.

עם הפסקת האש,היתה שיטת העבודה:עם גמר הלחימה הוחלפו שמנים בכל כלי הרק"ם וכן הוחלפו המסננים.בשלב הבא נעשה טיפול ב' לכלי הרק"ם בגזרה.תקלות ברק"ם שנתגלו ע"י היחידה תוקנו ע"י חוליות שיצאו מהגש"ח.כל רכב ב' חויב לעבור את תחנת הסיכה,לקבל טיפול מונע והחלפת שמנים.

 

חלק ה'

הפקת לקחים:

קלמן מגן,מפקד אוגדת סיני,אמר לאנשי החימוש עם שוך הקרבות:

"אתם חבר'ה,נתתם לי,במקום אוגדה אחת-שתיים וחצי אוגדות של טנקים.בלעדיכם לא היינו מנצחים במלחמה הזאת".

ואכן,לא ניתן לתאר במילים את עומס העבודה שהוטלה על כתפי הבחורים הצעירים של הגש"ח במהלך המלחמה.הסטטיסטיקה מלמדת שכל כלי רכב או טנק שהיו בידי צה"ל,תוקנו פעמיים בידי אנשי החימוש.אנשי החימוש בצעו את התיקונים ללא לאות,ובמאמץ נפשי ופיזי אדיר,בעל טנק,ג'יפ,תןומ"ת ונגמ"ש שנפגעו.

לאחר המלחמה שינה גש"ח 784 את שמו ליחש"מ (יחידת שירותי חימוש),ואין זה הבדל סמנטי בלבד.כזכור,לאחר מלחמת ששת הימים חל שינוי במבנה היחידות של צה"ל.מאוגדה משימתית,הפועלת בפרק זמן מסוים לצורך ביצוע משימה,עבר צה"ל למבנה של אוגדות קבועות.גש"ח 784 הוקם לשם מתן שירותי חימוש לכל הנמצאים במרחב סיני.

כידוע,פעלו במרחב סיני גם יחידות נ"מ,מצל"ח,מודיעין,ח"א וכו'.גם יחידות אלו קיבלו שירותי חימוש מגש"ח 784.בשל כך,החליטה מפקדת פיקוד דרום להעביר את הפיקוד על גש"ח 784,שהפך זה מכבר ל"נכס" של כל החילות ולא רק של אוגדת סיני.

עפ תום המלחמה הושקעה עבודה רבה בהחזרת כל כלי הרכב לכשירות מלאה ולביצוע תיקונים תקופתיים

סיפורו של אל"מ פסח מורנו שהיה מפקד פלוגה במלחמת יום הכיפור

מורשת קרב של פלוגה  ח  גש"ח 784 ביר תמדה – אוקטובר 73

עודכן מחדש 12/10/13

פלוגת ביר תמדה הייתה אחת מהפלוגות הקבועות של גש"ח 784 שלפני מלחמת יום הכיפורים.

הפלוגה התבססה על 64 חילי חובה ונגדים לפני המלחמה. (חיילי מילואים מגויסים בשלב מאוחר יותר).

מלחמת יום הכיפורים תופסת את הפלוגה ביעף של מטוסים מצרים שלחולפים בטיסה נמוכה מעל ביר תמדה לכיוון רפידים באותו יום כיפורים שחל בשבת. (6 באוקטובר).

לאחר שבוע הפלוגה מדלגת מביר תמדה לכיוון המיתלה כפלוגה קדמית נוספת של הגש"ח, כאשר את מקומה תופסת פלוגת אנשי מילואים שמפקדה היה רס"ן במיל' יוסקה הררי.

מהמיתלה הפלוגה מדלגת לטסה שוהה במקום כשבוע ומאחזקת את הכוחות שנעים על ציר עכביש.

ואז מדלגת בשעות החשיכה חוצה את התעלה על גשר התמסחים לגדה המערבית וחונה את הלילה בפאיד. (19-20 אוקטובר).

למחרת הפלוגה מדלגת לאזור ג'ניפה, פורסת סביב ובתוך סככות בריטיות ישנות שבמקום ומתחילה לתת שרותי אחזקה ליחידות האוגדה.

משלב זה הפלוגה מאחזקת את סוגי הצל"מ של יחידות האוגדה 252 כפלוגה הבסיסית של הגש"ח במרחב עד לשלב חתימת חוזה הפסקת האש בק"מ 101 במקצועיות ובעקשנות ובעבודה רצופה של 24 שעות סביב השעון.

לדעתי השונה וגם החריג ביכולות העשייה של הפלוגה ושיכול להסביר את המיוחדות והמקצועיות הייתה הקמת הרכבל לג'בל עתקה שהיה מיועד לאספקה ופינוי פצועים לכוח צנחני מילואים שהונחתו במסוקים על ההר ששלט על העיר סואץ.

שיפור אמצעי אמל"ח כמו הרכבת תותח נ"מ דו קני 23 מ"מ על גבי נגמש B.M.P.1 (טווח   2500מ') כאמל"ח נוסף לכיתור הארמיה השנייה. הפלוגה סייעה סיוע מנהלתי להקמת אתר המפגש של חתימת החוזה בק"מ ה -101 ועוד.

בסיום המלחמה הפלוגה מתמקמת ברפידים ותופסת את מקומה של פלוגה ו' המקורית.

משימות אלה כמו שאר פעילויות האחזקה שעשתה הפלוגה כמו יתר פלוגות גש"ח 784 על חייליה בסדיר, בקבע ובמילואים לפני המלחמה, ובמלחמה במרחבי סיני ובגדה המערבית של התעלה הם העדות  לאותם גיבורי החימוש האלמונים של מלחמת יום הכיפורים.

 

 

                                                                              מפקד פלוגה  ח במלחמה

                                                                                   סרן פסח מורנו.

 

 

עיקרי פעילות היחידה בתקופה זו:

  • אחזקה כוללת של מרחב סיני תוך ארגון גש"ח נייד למלחמת יום כיפור.
  • פיקוד על גש"ח נייד 784 במהלך מלחמת יום הכיפור.
  • דילוג הגש"ח הנייד והפעלתו בהתאם למהלכי אוגדה 252 ויחידות נוספות בגדה המזרחית ובגדה המערבית של תעלת סואץ.

ביולי 1975,כמעט שנתיים לאחר שנסתיימה המלחמה,עזב סא"ל יצחק רווה את תפקידו כמפקד היחש"מ ובמקומו התמנה סא"ל מאיר בשן.


סרטים המתעדים את פגש המג"ד עם המ"פ. הפגש התקיים בשנת 2003 בבה"ד 20







חלק רביעי

צפה באלבום - פלוגה ח גשח 784

חיפוש מידע

כניסת חברים

חברים online