[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

מש"א - פתח דבר

@alt@

פתח דבר

ראשיתו של מרכז שיקום ואחזקה 7100 כבית מלאכה בסיסי (במ"ב) 1 של שירות התחבורה, שהוקם בסערת הקרבות של מלחמת העצמאות במגרשי התערוכה ליד נמל תל-אביב. באוגוסט 1948 עבר במ"ב 1 לצריפין, ובינואר 1949 שונה שמו לבמ"ב 681. בספטמבר 1949, עם ביטול חיל התחבורה, הוכפף הבסיס לחיל הטכנאים. באפריל 1951 הפכה מִפקדת חיל הטכנאים למִפקדת קצין חימוש ראשי. עם הארגון-מחדש של אגף האפסנאות והמעבר למרכזים לוגיסטיים הוכפף במ"ב 681 ישירות לאגף האפסנאות, והפך באוגוסט 1966 למרכז שיקום ואחזקה 681. בינואר 1972 שונה שם המרכז למש"א 7100. בשלבי התפתחותו השונים היו יחידות המשנה שלו ממוקמות בצריפין, בבית דגן, בתל השומר ובקריית שאול, עד שהתגבש מבנהו הנוכחי. כיום, בעת סיום כתיבת תולדותיו, עומד הבסיס בפני שינויים ארגוניים. אם בעבר השתנה מבנה הבסיס בשל התרחבות המשימות והגדלת הצרכים, שהיתה קשורה בבניין צה"ל ובהתעצמותו, עומד הבסיס כיום בפני ארגון-מחדש וצמצומים לאור תהליך השלום.
בכל שנות קיומו עבדו בו עשרות אלפי אזרחים עובדי צה"ל ועשרות אלפי מפקדים וחיילים בשירות סדיר, בשירות קבע ובמילואים. הם השקיעו בו את מיטב שנות חייהם, את מלוא כושר עבודתם, יצירתיות מופלאה, מקצועיות מרשימה, עקשנות ראויה לציון ומסירוּת ללא גבול. חלק מהם הפכו במשך הזמן למפקדים בכירים בצה"ל ולמנהלים ידועי שם במגזר האזרחי. רוב העובדים נותרו אלמונים. בעבודתם המפרכת בסדנאות הרכב והשריון, בבתי המלאכה הרועשים מרעם המנועים, כשהם אפופים עשן הריתוך ופיח המפלטים, לבושים בגדי עבודה מוכתמים בגריז ובשמנים, או במעבדות האלקטרו-אופטיקה הסטריליות והרוגעות, בחלוקי עבודה לבנים, הם חישלו בידיהם את הפלדה. זוהי פלדת השריון, שהעניקה לצה"ל את עוצמתו. ספר זה מוקדש בהערכה רבה לכל אלה שנשאו בעול המלאכה.
בשלהי 1992 פנו אלי אל"ם מיכאל דיין, מפקד מש"א, וסא"ל טומי גיל, סגנו, וביקשו ממני לכתוב את ספר תולדות מש"א. למרות שידעתי מעט מאוד על מורשת היחידה הסכמתי לקבל על עצמי את המלאכה. לרגע לא העליתי על דעתי, שמלאכה זו תהיה כה ארוכה וכה מייגעת. במשך ארבע שנים נפגשתי עם מפקדים בעבר ובהווה, עם מנהלי עבודה, עובדים ותיקים ועובדים שפרשו, וגביתי מהם עדויות אישיות מרתקות, שנמסרו באורך-רוח ותוך הכנסת אורחים חמה. סיירתי בבתי המלאכה, במעבדות, במשרדים ובחצרות המפעלים וניסיתי לקלוט את גודל העשייה ולספוג את אווירת היצירה והרעוּת. נברתי בעשרות ספרים, אלבומים וכתבי-עת כדי לדלות כמה שיותר פרטים על תולדות היחידה. בסיוען האדיב של עובדות ארכיון צה"ל, דורית הרמן, מיכל צור, יעל בשה ואביבה קרטון, נפתחו בפני תיקים גדושים בחומר ארכיוני, שמהם למדתי על ההתפתחויות, שחלו עם השנים במבנה היחידה.
את המחקר וכתיבת הספר ליוו בעצה טובה ובהערות בונות האנשים הבאים: אלוף (מיל') ישראל טל ("טליק"), אל"ם (מיל') דוד ("דוקי") סלע, ורס"ן (מיל') מיכאל מס, שאף קראו את כתב-היד בעיון. באיתור פרטים שונים, שמות חללים והבנת מבנה היחידה נעזרתי רבות בסא"ל (מיל') טומי גיל, בסא"ל (מיל') מני אברס, במזכירתו הנמרצת בטי לנצ'נר ובמר שלמה ימיני, נציג ועד העובדים. באיתור צילומים ובצילום במפעלים השונים סייעו לי סא"ל (מיל') קובי בר ומר צבי רז. על הוצאת הספר שקדו אביטל רגב-שושני, שערכה בקפידה את כתב-היד, הגרפיקאית אריאלה, שעיצבה את העטיפה, הקלדנית מיכל גוטמן, שעמלה בסבלנות אין קץ על פענוח הקלטת העדויות והדפסתן. לכולם מסורים שלמי תודה מעומק הלב.
על אף שטרחתי רבות כדי לבדוק את הפרטים וללמוד את תהליכי התפתחות היחידה, לא מן הנמנע שנשמטו פרטים אלה או אחרים, או שלא דייקתי בתיאור האירועים. חלק גדול מהאירועים שמוזכרים בספר מקורם בעדויות בעל-פה, שמסרו עובדים ומפקדים, וסביר להניח, כי בשל הזמן הרב שחלף, חלק מהפרטים אינם מדויקים. בשל מגבלות היריעה לא ניתן היה להזכיר את כל המפקדים והעובדים, שלקחו חלק במלאכת העשייה במהלך השנים. על כל אלה אני מתנצל מראש.
תודתי הגדולה ביותר נתונה לזהבית, רעייתי, שקיבלה בסבלנות ובהבנה את הימים והלילות הארוכים, שבהם הייתי שקוע בעבודתי, ועודדה אותי רבות במלאכת הכתיבה.

רעות, תשנ"ז

אל"ם (מיל') משה גבעתי

חיפוש מידע

כניסת חברים

חברים online