צפורי שלמה ז"ל

שלמה, בן לובה ואברהם, נולד ביום ב' בתמוז תשי"ג (15.6.1953) במושב בית שערים. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר האזורי "נהלל" בנהלל. אחרי-כן סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "אורט" בעפולה. שלמה'לה, כפי שקראו לו חבריו ובני משפחתו, היה תלמיד טוב ומוצלח. גישתו ללימודים והשקט הנפשי שלו הבטיחו את עתידו בלימודים תיכוניים. עם סיום לימודיו היסודיים הומלץ בפניו ללמוד בבית-ספר מקצועי. לאחר שיקול רב בחר בבית-הספר "אורט" בעפולה, ביודעו שלפניו ארבע שנות לימוד קשות. אבל הוא היה מוכן לעמוד במאמץ מתוך תקווה שהן תשאנה פרי. שלמה בחר במגמת חשמל, שנדרשה ביותר בעבודה במשק הוריו. כבר בילדותו התעניין בכל הנעשה במשק, ובמיוחד במה שקשור במכונאות ובחשמל. הוא ידע שלא קל להוריו לוותר על עזרתו במשק וגם להוציא סכומים נכבדים על לימודיו, ולכן השקיע את כל מעייניו בלימודים. הוא ידע שעליו לשקוד ולבצע את אשר מטילים עליו מוריו, והיה גאה בהישגיו בבית-הספר. מטבעו היה ביישן ונחבא אל הכלים, ועשה את עבודתו בשקדנות.

שלמה הצטיין בגישתו הבוגרת לתופעות שפתרונן דורש ידע והעמקה. הוא היה גם שותף פעיל בחיי החברה בבית-הספר, והיה אהוב על הכל: על המורים בשל שקדנותו ובשל יושר לבו, שכן מעולם לא שיקר ִ ועל התלמידים בעיקר הודות לרוחו הטובה, לצורה הנעימה בה קיבל כל דבר, ולעובדה שמעולם לא התאונן על קשיים בעבודה או בלימודים. אהבתו למקצוע החשמל מצאה את ביטויה גם מחוץ לשעות הלימודים. הוא עבד במלאכות שונות ובנה מכשירי חשמל שונים, הן לשימוש אחרים והן לעצמו. למרות שהשקיע את רוב מאמציו בלימודים לא ויתר על סיוע במשק, ועזרתו ניכרה בכול. הוא עשה לבדו וללא עזרה דברים שונים, כגון רשת חשמל במכון החליבה ותאורה ברפת. שלמה אהב גם את העבודה בחצר, ושמח לצאת בטרקטור לפרדס ולשדה. אחרי העבודה הקשה במשק היה לומד בערב, ולא פעם גם נענה ברצון לבקשת חבריו לעזור להם במקצוע שהתקשו בו. עזרתו הרבה במשק הוריו הייתה לשם דבר במושב. בזכות אופיו החזק, כוח הרצון שלו, טוב לבו חריצותו ורצינותו הצליח לעמוד בכל המשימות הרבות שנטל על עצמו, ולחלק את זמנו כך שהצליח גם להיות חבר בארגון "הנוער העובד" בתנועת המושבים. תמיד מצא זמן לעבודה ציבורית, בעצמו או לצד אביו, ובעיקר היה עוזר בהכנת תאורה בכל מסיבת שמחה וחג. יחד עם כל אלה לא ויתר על קשר עם חבריו ועל בילוי עמם.

שלמה גויס לצה"ל במחצית יולי 1971, הוצב לחיל החימוש ושירת ביחידת שריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס לחשמלאי טנק "סנטוריון" משופר. הוא היה תלמיד מצטיין בקורס, והתייחס ללימודים ברצינות. עם סיומו של הקורס רצו מפקדיו להשאירו בבסיס ההדרכה כמדריך, אולם הוא בחר לחזור לבסיסו המקורי, הסדנא שבמפרץ חיפה, כדי להיות קרוב לביתו. הוא אהב את הבית בכל נפשו, ותמיד היה משתדל לסיים את העבודה מוקדם ולהגיע הביתה, כדי לסייע במשק ולהיות עם בני המשפחה הוריו, אחיו ובני אחיו.

לאחר ששירת כשנתיים בסדנא, נשלח שלמה לרמת הגולן. הוא היה חייל למופת, נשמע למפקדיו, ביצע את כל אשר הטילו עליו וידע להתמצא ברוב מקצועות החימוש ובמערכות הטנקים. הופעתו הייתה תמיד מסודרת, והתנהגותו נעימה. למרות שמעולם לא התאונן על קשיים בצבא, גם כששירת ברמת-הגולן והגיע לביתו לעתים רחוקות בלבד, תמיד ציפה ליום שחרורו מצה"ל כדי לחזור למשק הוריו ולעזור בפיתוחו. לפני ראש השנה נפרד מבני משפחתו ועלה לרמת-הגולן כמפקד חוליה טכנית. שלושה ימים לפני יום הכיפורים הודיע כי המתח גדול וכי בגלל הכוננות לא יבוא הביתה לחג.

לאחר שפרצה המלחמה ולא נתקבלה ממנו תשובה על מכתבים וחבילות שנשלחו אליו החל אחיו משה, שגם הוא שירת ברמת-הגולן, לחפש אותו בעזרת חבריו. חודשיים חיה המשפחה בדאגה ובחששות עד אשר נודע לה על נפילתו. הוא נהרג בקרב הבלימה באזור חושנייה ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית-שערים. השאיר אחריו הורים, אח ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

אמר אביו של שלמה ז"ל: "שלמה'לה עבד, שמר ולחם בגבורה עם חבריו מעוצבת 'ברק' על-יד חושניה וכפי שנכתב על גבי האנדרטה של החטיבה: 'בקרבות הבלימה האכזריים והעקובים מדם נפלו חיילי עוצבת 'ברק' ומפקדיה. בשריונם ובגופם עצרו את הפולש הסורי'".

הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מדברי בני המשפחה, תושבי הכפר וידידים על דמותו ועל פועלו של שלמה.