דילוג לתוכן המרכזי בעמוד
לוגו חיל הטכנולוגיה והאחזקה לוגו עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה
[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

מרץ 1948 - הקמת בית המלאכה הראשון לתיקון תותחים

מאת: אתי מסיקה

תאריך עלייה לאתר: 06/07/2011

תאריך האירוע: 1948-03-01

מספר צפיות: 1864


בית מלאכה 3 לתיקון תותחים

 

 

לקריאת הפרק בגרסת PDF -לחץ כאן

 



ב"פנקס הפעולות" שלו רשם ישראל גלילי, ראש המפקדה הארצית של ה'הגנה' ב12- במרס 1948:

 

היום יצאה הפקודה בדבר הקמת שירות התותחנים. עדיין אין ברשותנו גם תותח אחד. אולם ה'רוכשים' מרחוק מבשרים, כי יעלה בידם לרכוש. אנו מאיצים בהם השכם והערב ואפשר לבטוח, כי אין הם חוסכים כל מאמץ [....] בינתיים אין לאחר בהכנת אנשי המקצוע.


הרעיון של הקמת גרעין לחיל התותחנים הועלה בפני בן-גוריון לראשונה בסוף מאי 1947, בתזכיר שהגישו לו חיים לסקוב ופריץ עשת, שניים מיועציו הצבאיים הבכירים. אולם למעשה לא נעשה דבר להגשמת הרעיון הזה למעט פנייתו של בן-גוריון לאנשי הרכש בחוץ-לארץ להכליל ברשימות הרכש תותחים מסוגים שונים. רק בתחילת מרס 1948 קיבל הנושא הזה תנופה מחודשת בעקבות יוזמתם של כמה מיוצאי חיל התותחנים הבריטי, שפנו לראש אגף ההדרכה, בן-חור, והתריעו על כך, שטרם נעשו הכנות כלשהן בתחום האימונים ואיתור אנשי מקצוע בתחום התותחנות. בעקבות פנייתו של בן-חור לאגף המבצעים במטכ"ל, הוחל ב12- במרס בארגון מטה שירות התותחנים. המטה החל בעבודה, שכללה הכנת רשימות שמיות של מגויסים פוטנציאליים, תרגום ספרות הדרכה של הצבא הבריטי וכתיבת הצעות לתקני מטה השירות ויחידותיו. בין היתר הוחלט, בתיאום עם מרכז המִפקד לשירות העם, לפרסם הודעה בעיתונות בדבר כינוס דחוף ב25- באפריל של כל החיילים היהודים, ששירתו במלחמת-העולם בחילות התותחנים של הצבאות השונים. בטרם התקיים הכינוס נודע, כי משלוח רכש ראשון של תותחים נ"מ מסוג היספנו סוויסה בקוטר 20 מ"מ עומד להגיע לארץ באונייה.
ב14- באפריל 1948 הוחל בהקמת גדוד השדה הראשון, בלי להמתין לכינוס המתוכנן. נבנה שלד של סגל פיקודי והדרכתי, ומבסיס הקליטה בקריית מאיר בתל-אביב החלו להגיע לבסיס האימונים של השירות, שהוקם בבית-חרושת לספירט שעל שפת הים בהרצליה, המגויסים הראשונים. חלק מהם היו ותיקי התותחנים בצבא הבריטי וחלקם עולים חדשים, ששירתו בחילות התותחנים של צבאות מזרח-אירופה. בסוף אפריל הגיעו ארצה 20 התותחים נ"מ הראשונים בקוטר 20 מ"מ, וב2- במאי החל להתארגן הגדוד הראשון של החיִל, גדוד ההיספנו סוויסה, בפיקודו של שלום חרמון. ב9- במאי נשלחה סוללה ראשונה בת 4 קנים לחטיבת הנגב, ובימים שלאחר מכן נשלחו עוד 10 תותחים לגזרות הלחימה השונות. 6 התותחים הנותרים הוצבו ערב ההכרזה על הקמת המדינה בשדה דÊב בתל-אביב, וכבר למחרת הפילו את אחד המטוסים המצריים שהפציצו את השדה עם שחר.
ב7- באפריל 1948 פנה ענף הנדסת חימוש לאגף כוח-האדם במטכ"ל בבקשה לגייס בעלי מקצוע לתיקון תותחים, שיהיו בעלי נסיון מהצבא הבריטי. ב18- באפריל מוּנה ירחמיאל כץ – בוגר קורס טכנאי תותחים בבית-הספר של חיל החרושת הבריטי ומדריך באגף העברי שלו – למפקח מקצועי לתותחים וכיועץ בכיר לראש ענף הנדסת חימוש, מנס פרנסקי. ב28- באפריל נקבע תקן ארעי של בית מלאכה לתותחים, והוחל בגיוס אנשים מתאימים.
ענף הנדסת חימוש החל לפעול בפברואר 1948 במסגרת שירות החימוש, שהוקם חודש קודם לכן והיה בפיקודו של אשר פלד (ויינברג). שירות החימוש עצמו היה המשכה הטבעי של מחלקת החימוש (מח"ש) של ה'הגנה', שפעלה מאז 6 בנובמבר 1941, והיתה כפופה למִפקדה הארצית של ה'הגנה'. בסוף יולי 1947 עם הארגון-מחדש של מטכ"ל ה'הגנה' והקמת ארבעה אגפים על-פי הדגם של צבאות סדירים – אגף מבצעים, אגף כוח-אדם, אגף כספים ומשק ואגף חימוש – הפכה מחלקת החימוש לאגף במטכ"ל. נושא הכספים נותר למעשה בידי המִפקדה הארצית, ונושאי המשק והחימוש אוחדו לאגף חימוש ומשק, ששמו שוּנה לאגף האפסנאות (אג"א) ב1- בפברואר 1948. לראש האגף מונה יוסף אבידר (רוכל), שהיה קודם לכן סגן הרמטכ"ל של ה'הגנה'. בד בבד עם הקמתו של אגף האפסנאות הוחלט במטכ"ל להקים את השירותים הלוגיסטיים המהווים את חוט השדרה של כל צבא לוחם. על אג"א הוטלה אחריות מטה להקמתם ולהפעלתם. ההחלטה הזאת היתה נקודת ציון בהתפתחות הצבא, שנדרש לראשונה להישען על שירותים אוטונומיים, ללא תלות בעורף האזרחי, כפי שהיה נהוג עד אז. בדצמבר 1947 הוקמו שירות ציוד והספקה, בפיקודו של משה בר-אילן, ולאחר מכן שירות תחבורה, בפיקודו של ישראל בוגנוב. בינואר 1948 הוטלה על אשר פלד, החמש הראשי של ה'הגנה' המשימה להקים את שירות החימוש.
פלד אמנם לא היה בקיא בתורת החימוש המודרנית ובטכנולוגיות הצבאיות, שפותחו ונוסו במלחמת-העולם השנייה, אך הוא השכיל לגייס לעזרתו, נוסף על אנשי מחלקתו הוותיקים, צוות קצינים וסמלים, יוצאי החילות הטכניים בצבא הבריטי – חיל החימוש וחיל החרושת – שעימם נמנו המהנדסים מנס פרנסקי (פרת), הרץ רפופורט, ירחמיאל כץ, יעקב דן ואחרים. הוועדה לתפקידי מטה במטכ"ל הגדירה את תפקידיו העיקריים של שירות החימוש: סיפוק צורכי הצבא בנשק ובתחמושת, טיפול באחסנתם ובהשברתם, הקמת בתי מלאכה לתיקון ולשיקום אמצעי-לחימה ולניהולם, הפעלת הליכי מחקר ופיתוח של נשק, תחמושת וחומרי נפץ. כבר בשבועות הראשונים התגלו קשיים בהפעלת השירות, שנוצרו בשל הפער בין התפיסה של יוצאי המחתרת, שרכשו ניסיון מוגבל באחזקת נשק קל ובהסלקתו, ובין התפיסה של יוצאי הצבא הבריטי, שהיו בקיאים בתורת החימוש המודרנית. אשר פלד שהתקשה למזג בין שתי הקבוצות האלה החליט, בדרך של פשרה, לקבל את הצעתו של מנס פרנסקי ולפצל את שירות החימוש לשני ענפים: האחד, ענף הנדסת חימוש, בראשותו של פרנסקי ועוזריו יוצאי הצבא הבריטי, שיעסוק בבחינה של כלי נשק ובבקרת איכות באמצעות בוחני נשק ובוחני תחמושת וחומרי נפץ, וכן בשכלול ובשיפור אמצעי-לחימה ובשיקום ובתיקון נשק ותחמושת באמצעות בתי מלאכה; הענף השני, ענף אחסנה והוצאה, בראשותו של צבי בן-יעקב ועוזריו יוצאי מחלקת החימוש של ה'הגנה', שיעסוק באחסון נשק ותחמושת ובהשברתו ליחידות.
ב27- בפברואר 1948 התמקם ענף הנדסת חימוש בבית הדר, שברחוב הרכבת בתל-אביב, והחל בפעילותו. באפריל הוחל באיתור בעלי מקצוע לתיקון תותחים ונקבע תקן לבית מלאכה לתיקון תותחים. אנשי הענף ביקרו ב1- במאי בבסיס האימונים של חיל התותחנים ובדקו את התותחים נ"מ החדשים שהגיעו מחו"ל. ב10- במאי הוקם בית המלאכה לתותחים 3 בתוך מוסך אזרחי לתיקון טרקטורים של חברת 'מחסני מצרים'. המוסך שכן על הכביש הראשי מתל-אביב לפתח-תקווה בשולי קריית מטלון. למפקד בית המלאכה מוּנה סרן י' קוכמן. לעוזרו הטכני מונה המהנדס שרגא אפשטיין (לימים אל"ם אבן, מפקד המש"א), שעבד עד לפרוץ המלחמה בבמ"ב הבריטי בכיאט ביץ' שמדרום לחיפה. במרחק של כ500- מ' משם הוקם על גבעה בתוך חורשת אורנים מחנה אוהלים מִנהלתי עבור חיילי בית המלאכה. המחנה היה מורכב מאוהלי מגורים, חדר אוכל ואוהל רחב מידות, ששימש בחלקו האחד כמִפקדה, ובחלקו השני כמחסן אפסנאות, שעליו הופקד קופר וייסר, קצין אפסנאות. מפקד המחנה המנהלתי היה רס"ר פאול ברניגר (לימים סא"ל בחיל החימוש). המחנה הזה שימש גם כמגורים עבור חיילי בית מלאכה מכני 6, שהוקם לאחר חודש ברחוב סוקולוב ברמת-גן, במפעל קטן, שנשכר לצורך זה.
לפני צאתן של סוללות התותחים נ"מ לחזיתות השונות, הגיע לבסיס האימונים בהרצליה צוות קטן של מסגרי תותחים מב"מ 3, כדי לערוך בהם בדיקות אחרונות ופעולות אחזקה. לעזרתם נקרא אחד התותחנים, שמפקדיו ידעו, כי הינו מסגר. החייל, בן-ציון נפרסטק,גילה בקיאות טכנית בעת הרכבת התותחים ומייד הועבר מחיל התותחנים לבית המלאכה בקריית מטלון. חייל נוסף, שהגיע לב"מ 3 כחודש לאחר מכן היה אליעזר יחזקאלי,שנפצע בקרבות לטרון כשהיה לוחם בחטיבת גבעתי. לאחר תקופת החלמה בבית-החולים בתל ליטווינסקי הוצב יחזקאלי כפקיד תחבורה בבית המלאכה, וסייע בעבודות טכניות שונות.

  • בן-ציון נפרסטק נולד ב1928- בפולין. בתחילת 1939 עלה ארצה עם משפחתו והתגורר בתל-אביב. לאחר שסיים את בית-הספר היסודי למד במשך שנתיים מוזיקה בבית-הספר 'לונדון מטריקוליישן' עד שהלימודים נמאסו עליו, והוא עבר ללמוד בקורס מזורז לטכנאי מתכת בבית-הספר המקצועי 'מקס פיין'. זמן קצר לאחר שסיים את לימודיו והחל לעבוד במקצועו החדש פרצה מלחמת העצמאות. במשך כמה חודשים שירת חלקית כשוטר צבאי עד שגויס באופן מלא לחיל התותחנים. באמצע מאי 1948 הועבר לב"מ 3 של שירות הנדסת חימוש, שהועבר בתחילת 1949 לבסיסו החדש בתל ברוך. עם סיום שירותו הסדיר התגייס לקבע ומילא תפקידי מנהל מחלקת קנים ומנהל עבודה ראשי של בית המלאכה לתותחים בבמ"ב 681. במהלך שירותו עבר כמה השתלמויות בנושא מסגרוּת תותחים. במלחמת סיני יצא בראש חוליה טכנית לטפל בתותחי הטנקים בשטח. באוגוסט 1967 מוּנה למפקד בית המלאכה לתיקון תותחים של מש"א 7100 בתקן סרן. בתקופת מלחמת ההתשה בסואץ נשלח בראש חוליה טכנית לטפל בתותחים נ"ט, שהוכנסו למעוזים ובתותחי 122 מ"מ, שהוצבו בעמדות קבועות וכונו ה"נברונים". ב1978- הומלץ לקצונה, אך החליט שלא לצאת לקורס קצינים וסיים את שירותו ב1978- בדרגת רס"ר כאשר יצא לגמלאות.
  • אליעזר יחזקאלי נולד בתל-אביב ב1928-. לאחר שסיים את בית-הספר היסודי למד בבית-הספר המקצועי 'מקס פיין'. ב1945- החל לעבוד כמסגר ובהכנת מודלים מעץ ליציקה. ב1946- הצטרף ל'הגנה'. עם תחילת מלחמת עצמאות הוצב בגדוד חי"ש 4 בתל-אביב, שהפך לגדוד 54 של חטיבת גבעתי. לאחר שהוכשר כקשר השתתף בקרבות לכיבוש מחנה תל ליטווינסקי, דֵיר מוּחֵיְזִין ובמבצע 'נחשון'. הוא השתתף במבצע 'מכבי' – לפריצת הדרך לירושלים – עם גדוד 53 של גבעתי ונפצע קשה ליד לטרון כאשר המשוריין שבו נסע נפגע מפגז של משוריין בריטי. לאחר שהחלים הוצב בב"מ 3 של שירות הנדסת חימוש, שעבר בתחילת 1949 לתל ברוך. ביוני 1949 הוצב במטה השירות. עם הקמת מִפקדת קצין חימוש ראשי הוצב כנגד במדור הטכני. ב1952- הועלה לדרגת סג"ם ללא קורס, ושנה לאחר מכן הועלה לדרגת סגן. במקביל לשירותו בקבע השלים ב1954- את לימודי הבגרות, וב1956- הועלה לדרגת סרן. באותה השנה יצא מטעם צה"ל ללימודי הנדסת מכונות בטכניון. בתום לימודיו ב1960- הוצב בבמ"ב 681 ומונה למפקד ב"מ 2 למכללים. ב1962- מונה לראש מדור טכני בדרגת רס"ן. בנובמבר 1964 יצא עם משלחת של חיל החימוש לאניסטון שבאלבמה, כדי להשתלם בנושא טנקי הפטון. ב1968- הפך המדור הטכני לענף, ויחזקאלי הועלה לדרגת סא"ל. באפריל 1969 יצא לבריטניה עם משלחת של חיל החימוש, כדי להשתלם בנושא ייצור טנק הצ'יפטיין. בספטמבר 1970 מונה לסגנו של ישראל טילן, ראש רשות פיתוח טנק המרכבה. ב1973- מוּנה לסגן ראש מִנהלת הטנק והועלה לדרגת אל"ם. ב1975- מונה לראש רשות פיתוח הטנק ולאחר שנתיים פרש לגמלאות. בשנים 1981-1977 עבד במפעלי פקר פלדה. בשנים 1991-1981 עבד בתעש.

 

לבית המלאכה נקבע תקן של 134 חיילים וקצינים, אך בשל מחסור בבעלי מקצוע עמדה מצבתו על 102 חיילים בלבד. בית המלאכה נבנה לפי הדגם של בתי המלאכה הבריטיים; הוא כלל מחלקת קנים והרכבות, מחלקת מנגנון ורתיעה ומחלקת מרכבות. למנהלי המחלקות מונו שלושה רס"רים מקצועיים, יוצאי הצבא הבריטי: יוסף פישר (לימים מפקד יחידת הניסויים של חיל החימוש בדרגת אל"ם), מרדכי אופטיקר ויצחק פיק. תחילה תוקנו בבית המלאכה תותחים נ"מ בקוטר 20 מ"מ. ב16- במאי 1948 הובאו ארצה באונייה תותחי שדה בקוטר 65 מ"מ ("נפוליאונצ'יקים"), ומייד הועברו לבית המלאכה. לאחר שבוצעו בהם שינויים בידית הדריכה והורכבו עליהם התקני כיוון, הם הועברו לגדודי השדה, שהוקמו והשתתפו בקרבות הבלימה בחזיתות השונות. מאוחר יותר הגיעו ממקסיקו תותחי הרים צרפתיים בקוטר 75 מ"מ, שכונו "קוקרצ'ה", תותחי שדה גרמניים מתוצרת מפעלי קרופ בקוטר 75 מ"מ, תותחים ימיים בקוטר 65 מ"מ, תותחים בריטיים בני 25 ליטראות, תותחי הוביצר 3.7. אינץ' ותותחים נ"מ 75 מ"מ. כמו כן שוקמו, או תוקנו, תותחים נ"ט 6 פאונד ו17- פאונד, ומרגמות בקטרים 81 מ"מ ו120- מ"מ. חלק גדול מן התותחים שנרכשו בחו"ל היו במצב טכני גרוע, ועובדי בית המלאכה שיקמו אותם כדי להביאם לכשירות מבצעית. גם תותחי הטנקים של חטיבה 8, תותחי ה75- מ"מ של טנקי הקרומוול והשרמן ותותחי ה37- מ"מ של טנקי ההוצ'קיס טופלו בב"מ 3. כתוצאה מהגידול בהיקף הפעילות לא היה בבית המלאכה די מקום לכל הכלים. תותחים הושארו תחת כיפת השמים, ובמוסך היו חסרים סידורים טכניים שהיו דרושים לפעילותו. במטה שירות הנדסת חימוש הוחל בתכנון הקמתו של בסיס מרכזי בתל ברוך, וב"מ 3 קיבל עדיפות ראשונה בהעברתו לבסיס החדש, שבנייתו החלה ב1- באוגוסט 1948. בעת ההפוגה השנייה בקרבות ולקראת סדרת המבצעים הגדולים שתיכנן צה"ל פעל בית המלאכה 24 שעות ביממה. בתום המלחמה, משנשלמה הקמתו של בסיס הנדסת חימוש 631 בתל ברוך, הועבר אליו ב"מ 3 ולמפקדו מוּנה יוסי פישר, שהועלה לדרגת סרן.

 

חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

(מוצג לפי התאריך העברי)
סלאמה סאלמה ז

כניסת חברים