מאת: ירון נחושתן

תאריך עלייה לאתר: 30/05/2011

תאריך האירוע: 1982-01-01

מספר צפיות: 4330

  יעקב מרדכי (מרקו) הגיע לתפקידו בבה"ד לאחר ששימש קודם לכן כרע"ן הדרכה. אך את מרבית שירותו הצבאי עשה במערך הנפרס ולכן שם דגש על פעילות הבה"ד כלפי המערך הנפרס. לקרב את הבה"ד למערך השדה כדי שאנשי השדה יהיו בעלי גישה חיובית ובעלי מודעות ליכולות הבה"ד. שיבינו כי בה"ד 20 יכול לשמש להם כבית.נעשתה פעילות רבה בנושא כגון שיתוף היחידות באירועים בבה"ד הבאת מרצים מהיחידות לבה"ד, סיורים של היחידות בבה"ד ושל אנשי הבה"ד ביחידות ועוד. כך נבנתה מערכת יעילה עם הבנה ושיתוף פעולה כדי לענות על צרכי השדה, אפילו יהיו אלה לא מסודרים. כך קרה, שאנשים הגיעו מסיני לתל- אביב, הרגישו חופשיים לבוא לבה"ד ולקבל כל סיוע שביקשו. אנשי השדה גילו לפתע שהבה"ד אינו יחידה בירוקטית המנותקת מהשדה, אלא להיפך, נותנת כתף לפתרון בעיות ככל יכולתם.כעבור זמן השתנתה הגישה לבה"ד. גם הבה"ד הרוויח מכך ע"י ההיזון החוזר שהיפרה את הרמה המקצועית והוסיף לה את מימד הניסיון מאנשי השטח יחד עם ההדרכה הטובה והרמה תאורטית. תחום נוסף עליו הושם דגש בתקופה זו, היה העמקת האימון בצורה מאסיבית של אימוני מערך המילואים.
מרקו ביסס את פעילות האימון, מחזור האימון החל ממסגרת פלק"ד ועד לאימון מערך גדודי שלם של הגש"ח. אימון פלוגתי נמשך בין שבוע לשלושה שבועות, תלוי במטלות שהוצבו לאימון יחד עם מפקדי הפלוגה. זאת היתה משימה קשה מאוד שצריך היה ללמוד ממנה ולהפיק לקחים מיד. כל נושא אימון מערך המילואים היה חדש בצה"ל כולו.פרויקט "נערי רפול" תפס תאוצה. אם בתחילה היו קבוצות בנות 50 איש, זה גדל ל- 150 איש. הבעיות היו רבות ומגוונות, החל מניסיונות התאבדות, נפקדות וכלה בסמים. לצורך ההתמודדות עם האוכלוסייה, היתה מערכת תומכת שכללה פסיכולוגית, עובדת סוציאלית, מורות חיילות ועוד. בקרב "נערי רפול" היו שלוש קבוצות: אחת שאנשיה רצו מאוד ללמוד מקצוע, שניה, כאלה שלא רצו אך הבינו שזהו צ'אנס אחרון והשלישית שנסחבו ונגררו ועליהם יכולנו להשפיע.נושא נוסף היה הפנימיה הצבאית אשר היו בה רק 50 תלמידים בתחילת תפקידו, ובסיום תפקידו היו בה 280 שוחרים. אחת השיטות היתה צ'ופר – קורס נהיגה לבוגרי הפנימיה, שיפור תנאי מגורים תשדירי שירות, סיורי משפחות ועוד.כל אלה הביאו להגדלת מספר שוחרים פי כמה, שש כמעט. חידוש נוסף היה- קורס ראשון לקצינות חימוש. קורס זה הקיף 20 צוערות. נעשה ניסיון ראשון, הצוערות מוינו, גובשו לקבוצה, עברו בה"ד 12 ואח"כ השלמה חיילית. סיימו 18 צוערות. הצוערות שובצו בקורס למגוון תפקידים כולל במערך השדה. בתקופת מרקו הושגה גם הכרה ממלכתית של משרדי הממשלה בהכשרה צבאית כמקבילה לאזרחית. כך הוכרו שלבים 10 ו 12 בתחום המכונאות והחשמל ע"י משרד העבודה. כמו כן הועברו קורסים לבגרות, כולל מבחנים לנגדים במערך השדה.

מפקד הבה"ד - מרקו נואם

טקס חלוקת תעודות עם קחש"ר

לתת את הנשמה ואת הלב - סיפור חייו של מרקו כפי שנכתב על ידי משפחתו

מבולגריה לישראל

מרקו נולד בסופיה שבבולגריה ב-14/10/1934 לרחל אסא וז'ק יעקב. הוא היה ילד הזקונים אחרי אחותו הבכורה, בלה, שהייתה בת 11 כשנולד, ואחותו השנייה לילי. ז'ק, אביו של מרקו, היה מנהל חשבונות אמיד ולאמו הייתה חנות ממתקים מצליחה במרכז סופיה. הקשרים המשפחתיים היו קרובים וחמים ובני המשפחה המורחבת בילו הרבה יחד.

בתקופת השואה התפנו רוב יהודי בולגריה מהערים המרכזיות לערי ספר. בני משפחת יעקב התפנו לפרדיננד (היום מונטנה).

עם סיום המלחמה חזרו לביתם שבסופיה. מרקו למד בקולג' צרפתי והיה פעיל ב"שומר הצעיר". בהיותו בן 14 עלה אבא לארץ ישראל יחד עם חבריו מהשומר הצעיר, במסגרת עליית הנוער, לכפר הנוער החקלאי בן שמן – שם למד במשך כשנתיים.

הוריו של מרקו עלו לארץ בשנת 1949 יחד עם רוב יהודי בולגריה. הם שהו בהתחלה בפרדס חנה ובשנת 1951 עברו לגור במושבה הגרמנית בירושלים. אבא עבר לגור עם המשפחה והשלים את לימודיו במכונאות רכב בבית ספר אורט בירושלים.

השנים הראשונות בצה"ל

בסתיו 1953 מרקו מתגייס לצה"ל. הוא עובר את הטירונות כלוחם במסגרת גדודי חרמ"ש של השריון ותקופה קצרה משרת כלוחם בגדוד. ערב אחד הגיע לגדוד סא"ל משה דגני, מפקדה הראשון של הסדנה הגייסית. דגני חיפש אחרי אנשי מקצוע טכניים מקרב הלוחמים, כדי שיעברו קורס מכונאי טנק קרומבל. מה שאפיין את קורסי הטנקים הראשונים הוא שבקורסים הללו היו יותר חניכים מטנקים (היו רק שני טנקים...). מרקו נענה לקריאתו של דגני ומצטרף לקורס שמתקיים, קצת קשה להאמין היום, בביה"ס הטכני של חיל האוויר. הסיבה: בטנקים היה מושתל מנוע של מטוס אפריקאי!

קורס מכונאי טנקים 1954

לאחר סיום הקורס עובר מרקו קורס השלמה לטנק שרמן בביה"ס לשריון ומשנת 1954 ועד 1956 הוא משמש כמדריך, ומאוחר יותר כמפקד, קורס מכונאי טנקים לסמלים טכניים בביה"ס לשריון. מרקו היה בין המדריכים הראשונים בצה"ל בתחום מכונאות הטנקים. זכות ראשונים שאי אפשר לקחת ממנו.בבית הספר לשריון הוא פוגש את סטלה שאלתיאל, שלימים תהיה אשתו.

ב-1957 מרקו עובר למפקדת גייסות השריון בתפקיד מפקד חוליית ביקורת ולאחר זמן קצר הוא יוצא לגרמניה כאיש חימוש במסגרת השתלמות אימוני צוות בנאט"ו – זו הייתה הפעם הראשונה שבה האמריקאים נתנו רשות לגרמנים למכור את טנק הפטון (מג"ח) לישראל. מרקו היה בצוות המצומצם שנסע ללמוד על הטנק.

לאחר חצי שנה חוזר מרקו מגרמניה וממשיך לעבוד על קו ג'וליס – מפקדת גייסות השריון, כמפקד חוליית ביקורת.

התחלת הדרך כקצין - בשנת 1960 מרקו יצא לקורס קציני חימוש ומסיימו כחניך מצטיין ביולי 61.בשנת 1961 מרקו מתחיל את דרכו הארוכה כקצין בצה"ל. תפקידו הראשון היה קצין חימוש בגדוד 52 ולאחר שנה הוא עובר לבה"ד 20 כמפקד קורס מכונאי שרמן. בשנת 1963 מרקו כבר סרן ומפקד על ענף רכב בבה"ד 20 ובשנת 1966 הוא יוצא לקורס מ"פ חי"ר. לאחר סיום הקורס הוא חוזר לבה"ד 20 לתקופה קצרה.

הקמת המשפחה - באוגוסט 1958 מרקו וסטלה התחתנו, בבית כנסת ברחוב מרכולת בתל אביב. עם השנים נולדו להם שני ילדים: אבישי ושרית.

מלחמת ששת הימים

בשנת 1967 במלחמת ששת הימים מרקו היה קצין חימוש של אוגדת הדמה. אוגדה זו הורכבה ממאות משאיות זבל ורכב קל והורדה דרומה כדי למשוך כפיתיון את חטיבתו של שייזלי, שעמדה להיות הכוח העיקרי שאמור היה לבלום את כוחות אוגדת טל בציר רפיח אל-עריש. ואכן תרגיל ההטעיה הצליח מעל המצופה: חטיבתו של שייזלי הורדה דרומה לאזור אילת כדי לבלום את אוגדת הדמה וכך דיללה את מערך הכוחות שעמדו מול אוגדתו של טליק. כשהחלה המלחמה וכששייזלי גילה את תרגיל ההטעיה, כבר לא הספיקו כוחותיו לחזור לאזור רפיח וליטול חלק בלחימה נגד אוגדתו של טל, שפילסה לה מעבר דרך הג'יראד עד למבואות אל עריש.

בין המלחמות

ב-1968 מרקו מתמנה לקצין חימוש של חטיבה 7 ברמת הגולן, בפיקודו של גורודיש, ולאחר מכן למפקד פלוגה ג' בסדנה הגייסית למשך כשנתיים. כמ"פ ג' מרקו היה אחראי על החזרת הטנקים לכשירות אחרי מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה.בשנת 1970 מרקו מתמנה לסגנו של אל"מ בליטי (אליהו ברק) מפקד הסדנה הגייסית בג'וליס, ובשנת 1971 הוא מתמנה למפקד הסדנה.

מלחמת יום הכיפורים

באוקטובר 1973 התחילה המלחמה ששינתה את חייהם של רבים, וגם את חיינו שלנו – מלחמת יום הכיפורים.ביום שישי 5 באוקטובר התקבלה התרעה על כוננות ביחידות צה"ל והסיבה לכך הייתה עליית המתח הביטחוני בסיני. עם פרוץ המלחמה כינס מרקו - מפקד היחש"ג –  את קציני המטה לישיבת חירום. סגנו היה באותה העת סא"ל שחר בן נון (בנו) ויחדיו תידרכו את המפקדים לקראת המלחמה.במקביל ניתנה הודעת התרעה למילואים ומיד החלו בהכנת הגש"ח הנייד – גדוד שירותי חימוש – שנועד לשרת את אוגדה 162 של ברן (אלוף אברהם אדן). הגש"ח, שאומן עוד לפני פרוץ המלחמה, יצא מיד עם ההודעה לשטח כאשר מרקו עומד בראשו. לגש"ח היו מגוון עיסוקים וביניהם פעולות חילוץ הרכבים, הטנקים והזחל"מים הפגועים והחזרתם במהירות האפשרית לשדה הקרב. עם מעבר האוגדה לשטח המצרי עבר גם הגש"ח למצרים והמשיך לתת מענה אחזקתי בכל שלבי המלחמה.

מרקו ויום לונדון בביקור בתחילת ציר חבית ליד צומת צח

ג'יפ המג"ד ליד גבעות ג'ניפה באפריקה

אוגדה 162 התחילה את המלחמה בגזרה הצפונית של חזית מצרים וסיימה לאחר 18 ימי קרבות, מדרום לעיר סואץ. גולת הכותרת של קרבות האוגדה הייתה בכיתור הארמיה ה-3. הגש"ח השתתף בצליחת התעלה ועבר לגדה המערבית בדילוגים. מג"ד הגש"ח ופלוגותיו מילאו את יעודיהם במלחמת יום הכיפורים ותרמו את תרומתם הנכבדה לכוחות הלוחמים בכך שאפשרו להם רציפות והמשכיות במלחמה, למרות הנפגעים הרבים שספגה יחידה זו.

גש"ח 867 תיקן 516 טנקים ותומ"תים במהלך המלחמה.(מקור)

התמונות מהמלחמה באדיבותו של יאסו (ניסים בן עזרא),
כאן בתמונה מימין יחד עם מרקו ועם שחר בן נון (בנו)

אחרי המלחמה

מיד עם סיום המלחמה, בהגיעו לגיל 40, מרקו קיבל התקף לב קטלני, שהשפיע על שארית חייו, אך לא מנע ממנו להמשיך לאהוב את החיים בכל לבו. מרקו הוכר כנכה צה"ל, ולמרות נכותו הגבוהה החליט להמשיך לשרת את הצבא ואת המדינה.

בשנת 1974 יצא ללימודים באוניברסיטת בר אילן וסיים תואר ראשון במנהל עסקים. ב-1977 התמנה לראש ענף הדרכה במקחש"ר. בשנת 1978, בדרגת אלוף משנה, התמנה למפקד בה"ד 20 – בתפקיד זה שירת במשך ארבע שנים (על שנים משמעותיות אלה אפשר לקרוא כאן), ולאחריו בשנת 1982 סיים מרקו שירות צבאי ארוך ומשמעותי, שנמשך כ-30 שנים.

"נפלה בחלקי הזכות להיות פקודך בבית הספר לחימוש, ללמוד ממך, ולימים ללכת בדרכך. ואולי לא שמת לב, מרקו, כי נפלה בגורלך הזכות להכשיר כמחצית מבוגרי כל בתי הספר המקצועיים של מדינת ישראל לתפקידם הצבאי, אחריות לאומית כבדה. בדרכך תרמת תרומה מכרעת לרמתו הטכנית הגבוהה של ציוד הלחימה, והטבעת את חותמך בקביעת המצפון הטכני של חיילי ומפקדי החימוש, אולי מבלי להרגיש מפאת גודל העשייה." מתוך דברים שנשא מאיר בשן, חברו לדרך של מרקו, במלאת שנה לפטירתו.

אחרי הצבא

החיים נמשכו עוד זמן מה אחרי סיום השירות הצבאי הארוך. תחילה הצטרף מרקו לחברת "דגם מערכות" ולאחר מכן הקים יחד עם חברו מאיר בשן את אל.אי.טי – חברה לייעוץ ארגוני. זה היה גם הזמן להירגע, לטייל, לבלות עם חברים וליהנות מהחיים – לפני שהלב נדם לתמיד, ברגע כואב אחד, בחודש אפריל, שנת 1995. מרקו היה בן 60 במותו, והוא אתנו תמיד.

בשנת 2015, במלאת 20 שנה לפטירתו, נערך ערב לזכרו של מרקו. בערב לקחו חלק בני משפחה, חברים ואנשי צבא. יחד סיפרנו את סיפור חייו, השזור בתולדות המדינה וצה"ל. להלן קישור לתיעוד המלא של הערב המרתק והמרגש:

קישור לסרט מלא

הזווית אישית

סבי לא זכה להיות סבא בחייו. אמא תמיד אומרת שהיא לא יודעת מי הפסיד יותר שלא הכרנו אותו – הוא אותנו או אנחנו אותו.

סבא מרקו היה אדם אהוב. הוא היה סמל למסירות, לנתינה ולחריצות. לנו נשארו ממנו הסיפורים מלאי האהבה והערכה אליו.

אילי ויואב, נכדיו של מרקו

אל"מ במילואים יוסי פרחי כותב לביתו של מרקו ז"ל שרית

בסד
שרית שלום.
תודה על מה שעשית לאבא ובעיקר על מה שעשית עברנו בזיכרון חשוב זה. לקרוא על אבא.

להיזכר באבא גורם לי להתחבר שוב  אל מפקד אהוב שממנו למדתי כל כך הרבה על טיב היחסים  הנכונים שצריכים להיות בין מפקד לפקוד וכל זאת עם דמעות בעניים ומחנק בגרון.
 

אהבתי את אבא מאוד והרבה ממה שאני היום ינקתי מאביכם היקר.
 

את אבא הכרתי בהיותי בסדנא גייסית   650 ,פגשתי את אבא במלחמת יום כיפור בשטח מצרים בהיותו מפקד הגש"ח.
 

אולם את אבא למדתי במודע ובתת מודע בהיותו מפקדי הישיר בבה"ד 20 בשרותי כמפקד ענף נשק תחת פיקודו כמפקד הבה"ד.
 

למדתי מאבא איך שומרים על כבוד האדם שכפוף אליך ועדיין לקבל ממנו כל שתפקוד עליו......
 

למדתי מאבא שזה לא בושה לאהוב את שכפוף אליך ועדיין לקבל ממנו כל שתפקוד עליו .
 

למדתי מאבא שלהעניק מלה טובה לזה שכפוף אליך אינה גורעת מאוצר המלים הטובות השייכות לך אלא מוסיפה להם .
 

למדתי מאבא שנר אחד שדולק ומאיר יש בכוחו להדליק אלפי נרות כבויים ועדיין להישאר נר דולק .
 

למדתי מאבא שמקצועיות זה בעיקר תרבות.
 

ובעיקר למדתי מאבא ששביל הזהב המוביל אל הצלחה אמתית וברת קיימא סלול על מרצפות היושר וההגינות.
 

למדתי מאבא שהמושג עמוד ענן המאיר דרך נכונה איננו רק בשמים אלא כאן ואם תרצה עכשיו.
 

ולבסוף כשקבלתי את הפיקוד על בה"ד 20 הרגשתי שסגרתי מעגל של כבוד עם אל"מ יעקב מרדכי מפקדי.
 

יהי זכרו ברוך לעולם
באהבה רבה
יוסי פרחי
18.10.20