[temp]
ינואר
פבר.
מרץ
אפר.
מאי
יוני
יולי
אוג.
ספט.
אוקבר
נוב.
דצמ.
הזנת אירוע חדש חיפוש בטיימליין התאריכים המסומנים בכתום כוללים אירועים

מלחמת ששת הימים - החימוש בשלהי המלחמה (מתוך ספר החימוש)

@alt@

 מערך החימוש הנפרס בצה"ל באביב 1967

 מלחמת ששת הימים, לבד מתוצאותיה ההיסטוריות מרחיקות-הלכת שאינן מעניינו של חיבור זה, היוותה מבחן לתפיסתו האסטרטגית של המטה הכללי של צה"ל ולתכנית ההצטיידות שלו בנסיבות של אי וודאות מודיעינית ארוכת-טווח, ושל שינויים תכופים בתנאי ההצטיידות של צה"ל באמל"ח. בנסיבות אלה של הכנות למלחמה שאין לה מועד, גורמי מטה כאג"מ, מקחש"ר (לפני אוגוסט 1966) ומפג"ש, פעלו לפי תכנית שכונתה "בני אור", שכל כולה מאמץ, מצד אחד תוך שיקול דעת מתמיד לעתים מורט עצבים של חיפוש סדרי עדיפויות, ומצד שני הגברת קצב ההצטיידות וקצב רה-ארגון יחידתי על פי סדרי עדיפויות אלה. מועד פריצת מלחמת ששת הימים אמנם הפתיע את מטכ"ל צה"ל, אך בשנים שקדמולמלחמה זו נלקחה הפתעה כזו בחשבון. בנוסף, לפריצת המלחמה קדמה תקופת המתנה בתשלושה שבועות אשר נוצלה להצטיידות נוספת, ובמסגרת הניתן - לשיפור הצל"מ. למשל, במהלכה הוחלפותותחי20 ליטראות בעשרות טנקי "סנטוריון" ששימשו את מערך ההדרכה לתותחי 105 מ"מ. ההחלפה בוצעה על ידי הסגי"ס בשטחי כינוס, בהדרכת קציני במ"ב681, עלפי נוהל שתוכנן ותורגל מראש. צה"ל היה מוכן למלחמה זו.      
  
הראינו, שמבחינת התפתחות המערכת הלוגיסטית של חילות השדה, ב1967- היה מערך השדה רחוק מלעכל את החלפת המבנה הבסיסי של עוצבות השדה מחטיבות לאוגדות, אך ב1970- הוא עשה זאת. הסיבות לכך היו הן בעיות הצטיידות והן בעיות זמן ותורה. התפתחות המערכת הלוגיסטית האוגדתית, ובמיוחד המערכת החימושית, שנמצאו בשלבי בנייה ראשונים ובשלבי גישוש תורתיים. בו בזמן בחטיבות השריון, הגיע כושר הפעלת המערכת הלוגיסטית בכלל והחימושית בפרט לבשילות. ניתן אפוא, תוך הסתכנות בפשטות-יתר, להגדיר את המצב ששרר כך: אותן מערכות לוגיסטיות בחילות השדה שנועדו לפירוק או לעקירה, היו דווקא החלק המוצק והבריא יותר של המערך הלוגיסטי, במיוחד בנושאי חימוש. בו בזמן, החלקים החדשים, האוגדתיים, שנועדו להיות משוכללים יותר, היו עדין רק כמעין סרח עודף, שבמקרה הטוב ניתן לשאוב מהם אמצעים, אך לעתים הם היוו כאבן רחיים על צווארם של מפקדי העוצבות.
           
במאי 1967 התקיים המערך חימושי הנפרס כדלקמן: בשלושת הפיקודים המרחביים, וכן במרחב אילת, וכן בעוצבות. בדרך קבע, נמצאו תחת הפיקודים המרחביים רק כוחות הגנה מרחבית ויחידות תחזוקה. בעת מלחמה היו מרחבים אלה אמורים לקבל תחת פיקודם עוצבות ואמצעי תחזוקה נוספים לפי המשימות שיטיל עליהם המטה הכללי. אולם היו חטיבות ואוגדות אשר "ידעו" באיזה פיקוד נועדו לפעול. 
היחידות האורגניות של מפקדת גייסות השריון תוחזקו ע"י הסדנא הגייסית.
 בעת ההיא, עוצבות צה"ל אורגנו כבר בארבע מפקדות אוגדה משימתיות (אוגדה חמישית נמצאה בראשית התארגנותה) אך באוגדות אלה הייתה המערכת הלוגיסטית מבוססת לא על מערכת לוגיסטית אוגדתית אלא על יחידות המשנה של החטיבות, או על תמיכה מן הדרגים שמעליהן. בשלב זה הצליחו האוגדות הנ"ל להטמיע רק נוהלי אג"מ הנוגעים לשליטה בדרג המסתער והמסייע, אך לא נוהלים וגורמי תחזוקה שבעתיד נועדו להיכלל באגד התחזוקה האוגדתי. גורמים אלה נועדו לכלול גדוד שירותי חימוש, גדוד רפואה, גדוד הספקה ויחידות שליטה. לית מן דפליג שבמצב זה לא ניתן היה להפיק מן המבנה האוגדתי את מלוא תוספת המחץ שפעולה במבנה זה אמורה היתה לתת, במיוחד בלחימה לטווח ארוך.

החטיבות המשורינות 

החטיבות המשורינות והממוכנות, בסדיר ובמילואים, היו ערוכות לתחזק את עצמן בטווח הקצר, והן ציפו לתגבור מנהלתי מן הדרג המרחבי, תוך דילוג על הדרג האוגדתי. בנסיבות אלה, מובן שהמטה הכללי לא הזדרז לבטל את קיומן של יחידות המשנה החטיבתיות, הן היחידות מבצעיות כגון פלה"נ, פלס"ר, יחידות נ"ט וגדודי מגמ"כ, והן המנהלתיות, כלומר סדח"ט, פח"ח ופלה"ס. כך נוצרה, בתחום השליטה, האנומליה הבאה: מפקדות האוגדות שלטו בפועל על מערך התחזוקה שלהן לא באמצעות קציני המטה האוגדתיים: קציני חימוש, הרפואה והספקה, אלא בעקיפין, דרך מפקדות החטיבות הכפופות לאוגדה, שלהן הייתה השליטה האמיתית על יחידות משנה אלה. יצא שמהרבה בחינות, החטיבות, ולא האוגדות תפקדו עדיין כעוצבות-יסוד במערך השדה.
 
בכל אחת ממפקדות הפיקודים המרחביים התקיימה מפקדת חימוש שעליה פיקד מחש"פ, בעל כפל תפקידים: הוא היה קצין המטה המתאם כלפי אלוף הפיקוד את נושאי החימוש במרחבו, ובו בזמן הוא היה גם מפקד גורמי החימוש באותו מרחב. היחידות החימושיות הפיקודיות הקבועות שתחת פיקודו קובצו ביחש"מ, שכלל כמה סדמ"רים, בהם סדנא בסיסית, סדנת רק"מ וסדנאות נוספות שמספרן, אופיין ופריסתן הוכתבו על ידי אופיו הספציפי של כל פיקוד.

כמחש"פ צפון כיהן סא"ל דוד שכנר, וכמפקד יחש"מ בפיקוד זה כיהן סא"ל ישעיהו אבני. מערך החימוש ה"נייח" כלל סדנת רק"מ בבסיס כורדני ומספר סדמ"רים. באורח טיפוסי לאנומליה ששררה בפיקוד על הגש"ח הפיקודי, סא"ל אבני, כמו עמיתיו ביתר הפיקודים, כיהן בו-זמנית כמפקד יחש"מ וגם כמפקד גש"ח, ולשתי היחידות היה אף מספר זהה: 651. מכל בחינה מעשית היה היחש"מ-גש"ח זו יחידה אחת, שבעת חירום נועדה "להתרחב" באמצעות קליטת אנשי מילואים, ו"להוציא מתוכה" גש"ח מאולתר. גש"ח זה טרם עבר אמון יחידתי, חסר לו סגל ובמיוחד חסר לו ציוד המתאים לשרת אוגדת שריון. בפיקוד צפון "ידעו" שגש"ח 651 נועד לשרת את האוגדה אשר סומנה לפיקוד צפון, אוגדה 36.


 

בעלי תפקידים בכירים בחיל ערב המלחמה

  בתפקיד מחש"פ מרכז כיהן סא"ל עמי פורר, ומפקד היחש"מ, אשר בראשית תקופת הכוננות כלל סדנה בסיסית בצריפין, סדנת רק"מ באזור, וסדמ"רים, היה סא"ל אריה נאמן. בחודש מאי, בתקופת ההמתנה
למלחמה, רוקן המטכ"ל את פיקוד מרכז מעיקר ציודו החימושי ומסגל יחידות היחש"מ שלו. ציוד יחש"מ 652, אשר בחלקו נועד לגש"ח 652, בפיקודו של סא"ל אריה נוימן (נאמן) הועבר לתגבור הגש"ח המאולתר של גייסות השריון, שקם על בסיס הסדנא הגייסית 650, וליחידות אחרות בפיקוד דרום.  בדוח מסכם של אפסנאות פיקוד מרכז מיולי 1967 נאמר כי פלס"ד (צריך היה להאמר סדמ"ר) 792 היתה הסדמ"ר היחידה מן היחש"מ אשר נותרה שלמה.
 
 
 בתפקיד מחש"ג בגייסות השיריון כיהן סא"ל חנן אברך וכמפקד הסדנא הגייסית כיהן סא"ל אליהו בליטי (ברק). מפקדת גייסות השריון שימשה כמפקדת אוגדה 84 (אוגדה סדירה) וחטיבותיה היו בעיקר כוחות סדירים עם השלמות מילואים. כך גם הגש"ח הנייד שיצא מתוך הסדנא הגייסית בפיקודו של סא"ל אליהו ברק. לגש"ח זה היה חסר ציוד רב אשר התקבל, ערב המלחמה, מהגש"ח של פיקוד המרכז. 
 
                 
בתפקיד מחש"פ דרום כיהן סא"ל פינקו אברהם וכמפקד היחש"מ כיהן סא"ל זרחיה דוד. בפיקוד דרום רוכזו, לקראת המלחמה שלוש אוגדות שריון ועוד מגוון "כוחות" שריון מקובצים. מערך החימוש המרחבי כלל סדנא בסיסית במחנה נתן וכמה סדמ"רים, בהם בקסטינה ובאילת. משימות החימוש בפיקוד זה אמורות היו להיות רבות, כלומר, מעבר לביצועי גורמי החימוש בחטיבות של שלוש האוגדות; אלא שאותן בעיות מנעו גם כאן תפקוד מלא של מערכות החימוש אלה. מפקד היחש"מ סא"ל דוד זרחיה, נועד בשעת חירום לפקד על גש"ח 653. במהלך האלתורים להצבת גש"חים לאוגדות השריון הנ"ל, הפכו גורמי היחש"מ של סא"ל זרחיה, במיוחד סדמ"ר 866, לגש"ח מאולתר, אשר הוקצה לאוגדה 31. אלא שציודו של "גש"ח" זה, במיוחד ציוד החילוץ ומספר כלי הרכב בעלי הנעה קדמית בו היו מוגבלים מאד, במיוחד בהתחשב בשטח בו נועדה לפעול אוגדה 31. האוגדה השניה שפעלה במרחב דרום הייתה אוגדה 84 שנבנתה על מפקדת גי"ש ובסיסי ההדרכה שלה, ושהגש"ח המאולתר שלה נבנה על ציוד וסגל שנלקחו הן מן הסדנה הגייסית, והן, כפי שהראינו, מגש"ח 652. לאוגדה השלישית באותו מרחב, אוגדה 38, לא הוקצה גש"ח.
 

דרגת התפתחות החימוש במערך הנפרס ערב מלחמת ששת הימים

  באביב 1967 ניתן להשוות את מצב המערך החימושי ביחידות השדה של צה"ל לבנין מידות שנועד למגורים, ואשר חלק דייריו אף עברו לגור בו, למרות שלא רק שעבודות הבניין טרם הושלמו, אלא אפילו חלק מן התכניות להשלמת הבניין טרם הוגשו. במערך השדה תיפקדו כבר אוגדות מבצעיות שנקראו "קבועות". היו בהן מפקדות מתורגלות, וחטיבות ויחידות אחרות הכפופות להן דרך קבע, כולל אגד סיוע ארטילרי. אולם מבחינה לוגיסטית, ובמיוחד מבחינה חימושית, אוגדות אלה חסרו מבנה תואם-אוגדה, כלים, כח אדם ואימון יחידתי. לכן, בנושאי תחזוקה החטיבות, ולא האוגדות נותרו עוצבות היסוד. בגייסות השריון, אשר בעצמם היוו מסגרת לאוגדה, הגיעו גורמי החימוש לשלב פיתוחם המתקדם ביותר, אך גם כאן התאימה ההגדרה שלמעלה.
מבחינת מטה, גורמי החימוש באוגדה כללו: קצין חימוש אוגדתי וכמה עוזרים, קציני חימוש חטיבתיים ועוזריהם, קציני חימוש באגדים הארטילריים, וקציני חימוש גדודיים. יחידות המשנה שעסקו בחימוש היו, בשלב זה, כדלקמן: ברמת הפלוגות הלוחמות - כיתות החימוש; ברמת הגדודים - מחלקת חימוש גדודית - מח"ג; ברמת החטיבות - הסדנאות החטיבתיות - סדח"טים; וברמת האוגדה - גש"ח, שנבנה על דרך האלתור מגורמי יחש"מ, אך ככלל הוא טרם צוייד ואומן לתכלית מתן שירותים לאוגדה במקום הסדח"טים.
בגדודי השריון/ארטילריה/חרמ"ש, בכל אחת מהפלוגות/הסוללות, התקיימו כיתות חימוש מאומנות אשר נעו עם הפלוגות/סוללות. בכל גדוד שריון/חת"מ היה קצין חימוש גדודי שבזמן מלחמה היה בחפ"ק הגדודי והיה מח"ג בכפיפות למ"פ מפקדה. מפקד המח"ג תואם מקצועית ע.."י קצין החימוש הגדודי. מחלקת החימוש הגדודית בשריון, המח"ג, וכיתת החימוש הפלוגתית, היו התצורות המפותחות ביותר של גורמי חימוש ביחידות השריון. המח"ג כללה כ-40 חיילים. כיתות החימוש אמורות היו לנוע בשטח וברכב רב-מינוע, וכך היו בעלות יכולת תנועה בכל דרגת עבירות שהיא, כלומר נגישות לרכב ורק"מ בלתי תקין או פגוע בכל ציר ושטח בו פעל השריון  הרכבן והגדרת תפקידיהן של כיתות החימוש הפלוגתיות היו שונים משהו כאשר דובר ביחידות טנקים, חרמ"ש או בארטילריה, אך לא הרבה. בכולן מנתה כיתה כזו 8-7 חיילים ונועדה לתחזק פלוגת שריון או סוללה ארטילרית מתנייעת. מפקד הכיתה היה לרוב בוגר קורס מש"קי חימוש, או בוגר השתלמות דומה שבה"ד 20 ארגן ביחידות. הכיתה כללה 4 מכונאים גוף-מנוע, חשמלאי, טכנאי קשר, חובש ונהג. בתנועה הייתה הכיתה אמורה להיות רכובה על זחלם טכני חמוש המצויד בכלי עבודה לתיקוני דרג א', אך בפועל רוב הכיתות נעו בנ.נ., בטנדר או ברכב יר"מ אחר. בעת רגיעה היה תפקיד כיתה כזו  לבצע בצל"מ הפלוגה את כל הטיפולים מעבר לשרות שנעשה בידי צוותי הרק"מ עצמם. בלחימה, היה תפקידה להמצא בסמוך לסגן מפקד הפלוגה או הסוללה, ולבצע תיקונים לפי הוראותיו, או לפי הוראות מפקד הפלוגה או קצין החימוש הגדודי.
  לכל חטיבת שריון היה סדח"ט שבאותו זמן הייתה משענתן החימושית הכמעט בלעדית של חטיבת השריון. מפקד הסדח"ט היה כפוף ישירות למח"ט ומתואם על ידי קצין החימוש החטיבתי; בקרב היה מקומו בחפ"ק החטיבתי, בעוד הפלוגה עצמה בפיקוד סמ"פ, מוקמה עם המפקדה העורפית החטיבתית. בימי הלחימה הראשונים - ביצעה הסדח"ט תיקוני דרג ב' בעיקר החלפת מכללים, ובעת מלחמה נועדה גם "לקלוט תיקוני דרג א' מן הגדודים". יחידה זו, ברמת פלוגה מוגברת, נועדה להיות ניידת לעילא; מרבית כיתותיה אמורות היו להיות מוסעות בזחל"מ טכני או ברכב רב-מינוע אחר. הסדח"ט  הייתה בנויה לפעול במרוכז או להתפצל למחלקות, כיתות או פלגות. היו בה חמש מחלקות ייעודיות לפי הפרוט הבא: מחלקות רק"מ/ רכב ב', מחלקת חילוץ, מחלקת נשק ומכשירים ומחלקה כללית שכללה בתוכה מעבדת קשר, כיתת קבלה וניפוק, אפסנאות ומחסן חלפים על רכב רב-מינוע. מחסן החלפים של המח"ג לשעת חרום היה חתום וניתן לשימוש רק במלחמה. מפקד הסדח"ט היה כפוף ישירות למח"ט ומתואם על ידי קצין החימוש החטיבתי; בקרב היה מקומו בחפ"ק החטיבתי, בעוד הפלוגה עצמה בפיקוד סמ"פ, מוקמה עם המפקדה העורפית החטיבתית.  ברוב המקרים, הסדח"טים היו יחידות בעלות פיקוד וותיק ומנוסה, וסגל טכנאים מתורגל היטב. קציני החימוש החטיבתיים והגדודיים עברו תרגילי שדה והכירו את נוהלי הקרב והתחזוקה היחידתיים והשתלבות הסדח"ט במרחב פעולתם.. לחלק מהסדח"טים שולבו חיילים (בעלי מקצוע) סדירים מהיחש"מ (ר"מים). אמנם גם מערך החימוש בחטיבות לא היה לפי התקן, אך הוא היה הקרוב לו ביותר בכל הרמות הקיימות. בו בזמן, רמת אימונן, יכולת אלתור מבורכת (למשל בארגון הסעת כיתות החימוש) ורוח היחידה בקרב גורמי החימוש בחטיבות, היו נאותים.  ביחידות חי"ר, שבהם כמות הצל"מ היתה שונה וקטנה בהרבה, התקיימה, בכל גדוד, חוליות נשקים ובעלי מקצועות חי"ח נוספים , בין חייל אחד לשלושה. ברמת מפקדת חטיבת החי"ר הייתה כיתת תיקונים קלים-כתק"ל, אחת לחטיבה, שרמת הצטיידותה ואימונה הייתה שונה מחטיבה לחטיבה. חטיבות החי"ר, במלחמת ששת הימים, היו מרביתן כפופות לאוגדות שריון, בכל אחת נעשה מאמץ להקים, אכן, כתק"ל. אולם מידת ההצטיידות השונה ואורך הלחימה של כל חטיבת חי"ר השפיעו על איכות תיפקוד הכתק"לים הללו. גם בהן שרר מחסור בציוד. לדוגמא, מפקד כתק"ל של חטיבת הצנחנים 35 אשר לחמה תחת אוגדה 84, כתב בסיכום, בין השאר, כי יחידתו לא צוידה במכשיר קשר...[  
           
כאמור, הגש"חים עדיין כונו "משימתיים", אם כי "היה ידוע" כי הם עתידים להפוך "ניידים". הם לא היוו עדיין יחידות אורגאניות בתוך האוגדות, אם משום שחסרו ציוד וסגל מספיקים, ולמרות שאלה התקיימו בחלקם במסגרת היחש"מים, הגש"חים טרם עברו אימון יחידתי. חסרון בולט היה, למשל, הכמות הזעומה של ציוד חילוץ בכלל, ורכב לתחזוקת רק"מ בשטחים בעלי עבירות קשה. במקרה אחד, מתוך שאיפה להיטיב את ציודו של הגש"ח המאולתר שתחת פיקודה של אוגדה 84, בתקופת ההמתנה שלפני המלחמה הורה מטכ"ל/אג"א שגש"ח 784 מפיקוד מרכז, בפיקודו של נוימן, "יופשט מציודו עד אחרון המפתחות לטובת הגש"ח של בליטי"
[2], ממש כפי שנעשה ב"קדש" לסד"חט חטיבה 37. ובכל זאת, עדיין היה גש"ח אוגדה 84 , לפי עדות מפקדו, "מאולתר", מעין מחסן כל-בו חימושי "בתוספת ציוד וכמה חוליות טובות מן היחש"מ".
            נסכם אפוא את האורות והצללים במערך החימוש במערך הנפרס ערב מלחמת ששת הימים. גורמי החימוש האוטונומיים של החטיבות היו החלק המוצק במערך זה, ולטווח קצר ניתן היה לסמוך עליהם שיתחזקו את חטיבותיהם. בהשוואה למצבם העלוב של הגש"חים ערב המלחמה, היה מצב הצטיידות והאימון של גורמי החימוש בחטיבות משופר. רמת ההצטיידות והאמון היו בכל זאת שונים מחטיבה אחת לחברתה, תלוי לרוב בפרק הזמן שעבר מאז הוקמה חטיבה מסוימת או מאז הוסבה מחי"ר לשריון. תחקירים שבוצעו אחרי המלחמה אצל קציני אפסנאות וחימוש בעוצבות מציינים כי בסדח"ט ובמח"ג נמצא בכל מקרה ציוד חילוץ והנפה, אך הוא היה מועט ומלוקט באופיו. גם מחסני חלפים נמצאו בסדח"טים במגוון מניחים את הדעת, בעיקר משום שקציני החימוש בחטיבות ובגדודים ומפקדי הסדח"טים היו לרוב קצינים וותיקים ומנוסים, אשר בתקופת ההמתנה השכילו לאבחן מה חסר, ולהוסיף ולהצטייד. ברמה הגדודית והחטיבתית, חילי החימוש היו מתורגלים בהפעלת גורמי חימוש בשדה. הם תרגלו הגעה לרק"מ שנפגע או התקלקל, והתגברות על תקלות טכניות ברמת דרג א' על מנת להחזיר רק"מ לכשירות במהירות האפשרית, או לחלצו ולהעבירו לתיקון בדרג גבוה יותר. קציני החימוש הכירו את חלקם בנוהל הקרב הגדודי והחטיבתי, ורבים מהם ידעו את משמעות הכנת תכנית חימוש ו"הלבשתה" על תכנית המבצעית. הם תרגלו פיצול לכיתות ולחוליות, בצד ציוות וחבירה עם גורמי-חימוש מחוץ ליחידתם, ובהרכבים מגוונים. ציוד ואפסניית חימוש בחטיבות נעו, לפחות בחלקם, על רכב רב-מינוע.
            מאידך, הגש"חים לא היו מאוישים, מצוידים ומתורגלים בפעולות אלה במסגרת האוגדתית. משום כך גם מיטב הכוונה והמאמץ לא יכולים היו להביאם ליותר מתמיכה ספוראדית ומאולתרת. בדברי הסיכום של קציני אפסנאות חטיבתיים חוזרת הטענה כי "הגש"ח היה בלתי-נראה", וכי מפקדות האוגדות שלטו בפעולות החימוש רק בעקיפין, אם דרך מפקדות החטיבות או באמצעות "הזמנת" תמיכה מן הדרג הפיקודי או המטכ"לי. על פי עדות סא"ל בליטי, הגש"ח המאולתר של אוגדה 84 אמנם חבר בכמה חוליות לתיקון תקלות בתנועה אל קווי ההתחלה, ואחר כך "נע לשטחי סיני עוד במהלך הקרבות", ולמרות ציודו המוגבל, ובנוכחותו זו "שחרר סדח"טים" של אוגדת השריון הסדירה מן הצורך להתפרס כבר באזור ההבקעה.[3] אך עיקר פעולת התיקונים והחילוץ במהלך הקרבות או מיד בסיומם נעשו על ידי גורמי החטיבות. מאחר ומשך הלחימה על הקרקע בכל החזיתות היה קצר, למשך תקופת זו הספיקו גורמי החימוש מרמת כתות חימוש ועד סדח"ט, להבטיח לחטיבותיהם תמיכה חימושית סבירה. מה היה אילו נמשכה הלחימה זמן רב יותר? סביר שהחטיבות, ועימן האוגדות, היו מאבדות מהר מדי את יכולתן לתחזק את עצמן. "הגש"ח המאולתר" של סא"ל בליטי, משנכנס לאזור ההבקעה, חאן יוניס, התפרס עד לאל-עריש וביצע את כל התיקונים (דרג א' ודרג ב') בכלים הפגועים. בהמשך התפס הגש"ח על פני מרחבי- סיני (מרפידים לבלוזה ועד למיתלה) ופעל במפוצל אל מול היחידות [4].
           
לבסוף: מפקדת אגד התחזוקה עצמה הייתה במלחמה זו בחיתוליה. באוגדות התקיימו מפקדות שלדיות בשם זה אשר כללו, במקרה הטוב, "חולית שליטה" רכובה שתפקידה לא היה ברור. באוגדה 84 למשל, הורכבה חוליה" זו של האגד העתידי מאנשי מתקן האימונים 500. היא כללה מפקד וסגל נוסף שאכלס נ.נ., ותפקידם היה לנווט גורמי  תחזוקה ליעדיהם ולהפעילם בריכוזי תחזוקה. אך הנסיבות בהן פעלו והסמכויות שניתנו להם עשו את מאמציהם דומים לפעולת גלגל חמישי בעגלה
[5]
 מועד פריצת מלחמת ששת הימים אמנם הפתיע את מטכ"ל צה"ל, אך בשנים שקדמו למלחמה זו נלקחה הפתעה כזו בחשבון. לפריצת המלחמה קדמה תקופת המתנה בת שלושה שבועות אשר נוצלה להצטיידות נוספת במסגרת הניתן, לשיפור הצל"מ. למשל, במהלכה הוחלפו תותחי 20  ליטראות בעשרות טנקי "סנטוריון" ששימשו את מערך ההדרכה לתותחי 105 מ"מ. ההחלפה בוצעה על ידי ס.ג. 650 בשטחי כינוס, בהדרכת קציני במ"ב 681, על פי נוהל שתוכנן ותורגל מראש. צה"ל היה מוכן למלחמה זו.
 
 

חיפוש מידע

חללים שמועד נפילתם היום

(מוצג לפי התאריך העברי)
חשאן עאמד ז רייס זיו ז

כניסת חברים

חברים online