גיל
בן 19 במותו
מלחמה:
בשגרה
תאריך עברי:
כ סיון תשלח
תאריך לועזי:
14/06/1978
משה, בן שמשון (הלוי) וחנה, נולד ביום ל' באדר א' תשי"ט (10.3.1959) בבני-ברק. כאן למד בבית-הספר היסודי 'מעלות'.
את לימודיו התיכוניים עשה בבית-הספר 'תורה ומלאכה' שבתל-אביב. כבן למשפחה ניצולת השואה זכה משה מילדותו לבית חם ולתשומת-לב רבה. ואם-כי הפרנסה לא היתה מצויה בבית בשפע, תמיד מילאו הוריו ואחותו את כל-מחסורו. אפשר שחמימות זאת בצירוף תכונותיו מלידה הפכו את מוישיק לאוהב בריות גדול.
היתה לו יכולת טבעית להתחבב על כולם - ממוריו המבוגרים ועד לילדי-השכונה הקטנים, והוא גם החזיר אהבה בשפע. העזרה לזולת לא היתה אצלו עניין של מן השפה ולחוץ. תכונה זו היתה טבועה עמוק בנפשו. "עבור חבריו," מספר אביו, "היה מוכן לעשות הכל.
וכשאמא הביאה הביתה דברים טובים האהובים עליו לא נגע בהם עד שבאה אילה אחותו והתחלקה אתו בדברים הטובים שוה בשוה." ואומרים חבריו: "משה היה חבר נאמן. נער עדין וטוב-לב. תמיד היה מציע את עזרתו ועומד לצד חברים בשעת צרה." משה היה נער סגור ומופנם, שונא רכילות ופטפטת. יחד-עם-זה, היה חברותי מאוד ומשתעשע במעשה-שובב. 'השובב' כך כונה בפי מוריו. מספרת דליה חברתו: "משה היה ידוע בחוש-ההומור שלו. במסיבות היינו מקשיבים לבדיחות שלו ומתפקעים מצחוק. איני זוכרת את מוישיק בלי החיוך התמידי שעל פניו." ומספרים חבריו: "'שיפוד' ִ כך קראו לו בחיבה, על היותו דק גזרה וגבוה מכולם. חייכן, עקשן ונדיב-לב ִ כזה היה משה שהכול חיפשו את קרבתו. אי-אפשר היה שלא לאהוב אותו." משה היה חבר פעיל בתנועת-הנוער 'בני-עקיבא'. הוא אהב מוסיקה והיה מאזין לה שעות ארוכות.
אבל את עיקר מרצו השקיע בספורט, ובמיוחד - במשחק הכדורסל.
כבר בגיל, הנעורים התגלה כישרונו בתחום זה, והוא צורף לקבוצת הכדורסל של 'הפועל בני-ברק'. בין חברי הקבוצה נחשב לא רק לכישרון מבטיח, אלא גם לרוח החיה שעל המגרש ולכוח מאחד. מספר חברו לקבוצה חיים: "משה אהב את הקבוצה והקדיש לה הרבה מזמנו הפנוי. לפני גיוסו אף הספיק לאמן, במרץ האופייני לו, את קבוצת-הילדים, והיה גאה בכל הישג שהשיגה קבוצתו הקטנה." בראשית אוגוסט 1977 גויס משה לצה"ל והוצב לחיל-החימוש. ביחידתו שימש כחשמלאי טנק 'שרמן', וזכה להערכת מפקדיו כ"חייל טוב מאוד ואחראי, ומסור ביותר לתפקידו." מספר עליו מפקדו, סא"ל מנשה: "משה היה חייל שכל מפקד היה מתברך בו. שקט, פשוט, ענו ונוח לבריות. ידע להסתגל מהר מאוד ליחידה, וכתוך פרק-זמן קצר היה החבר של כולם. כולם אהבוהו.
בחן ובנועם ידע לקנות גם את לבם של הקשוחים ביותר. עובדת היותו ספורטאי מצטיין תרמה אף היא לחיזוק מעמדו בבסיס כולו.
משה אהב את עבודתו ואת מקצועו, אך לא בחל בשום עבודה אחרת - גם אם חרגה מתחום מקצועו. נוח היה לעבוד אתו. היה חביב על המפקדים, והם היו קוראים לו לכל משימה משום שידעו כי אפשר לסמוך עליו". חבריו ליחידה מספרים: "משה הגיע אלינו ִ הותיקים , כשהוא 'ירוק'. אולם תודות לאופיו החברותי היטיב להשתלב בחבורתנו. יחדיו היינו מגלגלים בערבים צ'יזבטים, מתבדחים על קשיי החיים או דנים בעניינים שברומו-של-עולם.
משה זכה למעמד מיוחד ביחידה משום שהצטיין באליפות בכדורסל.
ומעל לכול היו בו מידות סגוליות שחיבבו אותו על כולם".
ביום כ' בסיון תשל"ח (25.6.1978) נפל משה במילוי תפקידו.
הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול.
השאיר אחריו הורים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "משה הגיע ליחידה לפני שמונה חודשים והצליח במהירות להתחבב על כולם. היה בעל אופי נוח ודרכו היתה רצופה מעשים טובים. הוא ידע לעבוד ואהב את מקצועו, וכל מי שנזקק לעזרה היה פונה למשה. לכן, גם כל סגל-המפקדים היה מרוצה ממנו. היה חייל מצטיין. כספורטאי מצטיין השתתף בתחרויות-ספורט במקצוע הכדורסל וקנה לו ידידים בכל הבסיס. לפני חודשיים, כשנאלץ לעבור ליחידה אחרת, ראיתי עד-כמה גדול הקשר שלו ליחידה.
ולמרות שהתנגד להעברה, הרי שוב, כדרכו, הביע את התנגדותו בדרך החן והנועם - בדרך השכנוע. כזה היה משה. היחידה כולה הוכתה בהלם עם הילקחו מאתנו... היחידה מרכינה דגלה לזכרו." לזכרו הוציאה המשפחה לאור חוברת, ובה דברי חברים וקרובים של משה ז"ל.